פסק דין

כללי:

לפני תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה העיקרית עומדת על סך של 745,665 ₪ נכון ליום 18.1.11.

התביעה שכנגד עומדת על סך של 618,976 ₪ נכון ליום 31.10.10.

הסיבה לפער היא כי כתבי הטענות תוקנו במהלך הדיון.

מלכתחילה הוגשה התביעה הראשית ביום 15.6.10 על סכום מקורי של 516,313 ₪.

התובענה נפתחה מלכתחילה בהליך של סדר דין מקוצר יחד עם הגשת בקשה לסעד זמני.

לאחר שנדחתה הבקשה לסעד זמני, נקבע כי תרופתם של התובעים בהליכי משפט גופם תוקן כתב התביעה, כאשר התביעה העדכנית הוגשה כתביעה בסדר דין רגיל וכנגד הנתבעת 1 בלבד, נתבעת 2 נמחקה.

התביעה:

רשות שדות התעופה שבינתיים נמחקה מכתב התביעה, הייתה היזם ומזמין העבודה.

הנתבעת י.זאבי תשתיות ופיתוח תשתיות צפון בע"מ, שהיא גם התובעת שכנגד (ותיקרא בפסק דין זה להלן ולשם הנוחיות "הנתבעת"), הייתה הקבלן הראשי בפרויקט שנועד להרחבת ציוד קרקע בנתב"ג.

הנתבעת חתמה ביום 24.12.09 על זיכרון דברים עם התובעת 2, שהיא גם הנתבעת שכנגד 2 (תיקרא בפסק דין זה להלן ולשם הנוחיות: "התובעת").

התובעת נשכרה ע"י הנתבעת לשמש כקבלן משנה מטעמה בפרויקט זה.

התובעת מצדה שכרה כקבלן משנה שני מטעמה את שירותיו של התובע 1 יוחאי נתן, שהוא גם הנתבע שכנגד 1 (שייקרא בפסק דין להלן ולשם הנוחיות: "התובע").

על פי ההתחייבות המקורית בין התובעת לבין הנתבעת בזיכרון הדברים מיום 24.12.09 שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "זיכרון הדברים"), הוגדרה מהות הפרויקט כדלקמן:

א. תשולם עמלת קבלן בשיעור 9%.

ב. תבוצע עבודה של שכבות מצעים - שתי שכבות מחומר גרוס מערימת בטון.

ג. פינוי חומר חפירה בשטח רשות שדות התעופה על פי הנחית הפיקוח.

ד. חול על יריעת איטום HDPE מחומר מילוי.

ה. על חריגים בחוזה יתווסף סכום של 5%.

ו. במידה והחומרים יסופקו ע"י הנתבעת, יקוזזו עלויות מן החשבון.

הסכם מסודר לביצוע העבודה נחתם בין התובעת לבין הנתבעת ביום 17.5.10 וצורף כנספח ב' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם"). ראוי לציין כי ההסכם נושא בכותרתו תאריך 11.1.10 אך אין מחלוקת כי נחתם מאוחר יותר.

לטענת התובעים בכתב התביעה, עקב תכנון לקוי מצד רשות שדות התעופה, התברר כי לא ניתן לבצע את העבודה באמצעות יריעות HDPE.

נציגי התובעת הציעו פתרון שכלל גריסת חומר הבטון גם לבקלש וגם לחומר מצע.

רשות שדות התעופה קיבלה את ההצעה, למרות שהוברר לה כי המצע שנגרס מהבטון אינו טבעי ולא יוכל לעמוד במבחני דחיסה רגילים.

סיכומו של דבר, אחר ביצוע כל הנ"ל והגיעו לשלב של הנחת חומר המצע, החליטה רשות שדות התעופה כי אינה מסכימה לכך ודרשה להניח חומר טבעי שעלותו גבוהה.

התובעים לא הסכימו להחיל את השינוי ברגע האחרון. במיוחד משום שלטעמם, התקלה לא נבעה מהם. למרבה ההפתעה, כך הם טוענים, הנתבעת הורתה להם לצאת מהשטח לאלתר.

ברם, הנתבעת התחייבה כלפי התובעת כי תשלם לה עבור כל העבודות שביצעה באתר עד כה וכן ההוצאות שנגרמו לה בפרויקט לרבות השארת עובדים וציוד בשטח.

ראוי לציין כי התובעת חתמה על המחאת זכות אשר צורפה כנספח ג' לכתב התביעה במסגרתה, המחתה לתובע את זכויותיה הכספיות כלפי הנתבעת, דבר שהכשיר את צירופו כתובע בעל זכות תביעה עצמאית בכתב תביעה זה.

התובעים טוענים כי לא שולם להם מלוא השכר המגיע להם בגין עבודתם בפרויקט עד להפסקת העבודה, וכן לא בוצעו תשלומים בגין עלויות הציוד והעובדים שנותרו בשטח.

התובעים מצרפים את החשבון החלקי מספר 4, כנספח ד' לכתב התביעה, והם טוענים, כי מכוחו הם זכאים לקבל סכום של 532,689 ₪.

עוד הם גורסים, כי הם זכאים לקבלת עלויות בגין שימוש בציוד בסך של 20,000 ₪ (לפי תעריף של 5,000 ₪ לחודש).

סך 92,800 ₪ עבור עובדים של התובע שהמשיכו לעבוד אצל הנתבעת לאחר שהורתה לתובעים לצאת מהשטח.

סך 40,176 ₪ עבור נזקים שנגרמו לציוד שנותר בשטח.

סך 60,000 ₪ עבור 60% מעלות ההתארגנות בשטח.

מכאן התביעה העיקרית בסכום כולל של 745,665 ₪ כמפורט בסעיף 13 לכתב התביעה המתוקן.

ההגנה והתביעה שכנגד:

הנתבעת הכחישה את כתב התביעה מכל וכל.

לטענתה, התובעת ביצעה את העבודות באופן כושל אשר הביא את רשות שדות התעופה שהיא מזמינת העבודה, לדרוש באופן מיידי את סילוקם של התובעים מהפרויקט ואף למסור לידי התובעת התראה טרם חילוט הערבות הבנקאית שהפקידה.

לטענת הנתבעת, התובעת הגיעה למצב הקרוב לחדלות פירעון ובניגוד לממצאים שהציגה בשלב הטרום חוזי, היא לא הצליחה לעמוד בעלויות הכרוכות בביצוע העבודה ואלה גלגלו חזרה אל פתחה של הנתבעת.

הנתבעת נאלצה אפוא לממן את עלויות הפרויקט מכיסה ולשאת במקום התובעים בכל ההוצאות הכרוכות בביצוע הפרויקט.

במצב דברים זה, בו בסיס ההתקשרות בין הצדדים השתנה לחלוטין, טוענת הנתבעת, כי נקלעה למצב של הפסד. התובעים הפרו יסודית את ההסכם והתנהלו באופן כושל ביותר. לכן סבורה היא כי היא זכאית לקזז את כל ההוצאות שנגרמו לה מול חשבון חלקי מספר 4 ויתר טענות התובעים.

היא גורסת כי בניגוד למצג שהוצג, הסתבר כי למנהלי התובעת עבר פלילי המונע מהם לקבל אישור כניסה לאתר רשות שדות התעופה בו בוצעו העבודות.

לפיכך, לא היה לטענת הנתבעת ביכולתה של התובעת לעמוד ולו בתנאים המינימליים לצורך ביצוע הפרויקט.

על פי צו התחלת העבודות שהוציאה רשות שדות התעופה, היה על הנתבעת להתחיל בביצוען לא יאוחר מיום 18.1.10 ולסיימן תוך שלושה חודשים.

בפועל, הדבר לא נעשה. התובעת שכרה לביצוע העבודה את התובע שלא בידיעת הנתבעת ולא בהסכמתה. מנהליה בעלי העבר הפלילי לא נכנסו לאתר הפרויקט ובכך עכבו את העבודות. התובעת הפכה לחדלת פירעון ולא הייתה מסוגלת לרכוש חומרים או לשכור ציוד, ולכן לא עמדה בהתחייבויותיה בהסכם.

מנהל התובעת יצר עיכובים נוספים כמו ניסיון לגרוס פסולת באתר, דבר שנתגלה ע"י רשות שדות התעופה וגרם למכתב חריף ששלחה לתובעת ואשר צורף כנספח ז' לכתב ההגנה מיום 10.2.10.

במכתב מיום 4.5.10 שצורף כנספח ח' לכתב ההגנה, דרשה רשות שדות התעופה מהתובעת כדלקמן:

"לאור ההתנהלות הכושלת של צוות הניהול והביצוע הנוכחי המתבצעים באמצעות קבלן המשנה שלכם, הנכם נדרשים, על פי סעיף 5 לחוזה להחליף את צוות הניהול והביצוע ובנוסף לנקוט באמצעים ממשיים על מנת לזרז את ביצוע הפרויקט ולהביא סיומו. תשומת לבכם מופנית לסעיף 51 לחוזה לפיו הרשות רשאית לנכות את הפיצויים הנקובים בחוזה ואף לחלט את הערבות...".

לאור זאת לא נותרה לנתבעת, לגרסתה, כל ברירה אלא ליטול על עצמה את המשך ביצוע העבודות עד להשלמת הפרויקט, מוקדם ככל שניתן, תוך שהיא נאלצת להמשיך ולשאת בעלויות העבודות לרבות רכישת חומרים, תשלום לספקים לעובדים ועוד.

הנתבעת מינתה מנהל עבודה בכיר את מר קובי מצליח, אשר הפעיל במקום צוותי עובדים מיומנים ואלה הצליחו לבצע את הפרויקט.

הנתבעת טוענת, כי התובעים אינם זכאים לקבל ממנה כל תשלום.

מעבר לזכות קיזוז המוקנית לנתבעת על פי דין ולפי הוראות סעיפים 16, 17 להסכם נספח ב', הרי הנתבעת טוענת כי היא זכאית לקבל פיצוי כספי מאת התובעים או מי מהם עקב התנהלותם הכושלת בפרויקט והוצאות שהסבו לה.

זהו בסיס התביעה שכנגד.

הנתבעת טוענת, כי יש לקזז מתוך חשבון חלקי 4 את הוצאות הנתבעת עד לסוף חודש מאי 2010 בהתאם לנספח ו' לכתב ההגנה. התובעים קיזזו בחשבון שערכו הוצאות בשיעור של 714,789 ₪.

ברם, ההוצאות האמיתיות עד לסוף מאי 2010 אותן יש לקזז, עמדו לטובת הנתבעת על סכום של 1,217,227 ₪.

סכום זה אף אינו כולל את התשלומים ששילמה הנתבעת לתובעים, לטענתה, בסך של 536,871 ₪.

לכן, טוענת הנתבעת כי לפי שיטת החישוב של התובעים עצמם, הם חייבים לה את ההפרש בסך של 506,620 ₪.

מכאן, התביעה שכנגד אשר הוגשה בטענה כי יש לערוך התחשבנות של הוצאות התובעת שכנגד, הנתבעת, אותן הוציאה במקום הנתבעים שכנגד, התובעים.

הנתבעת טוענת, כי הוצאותיה בפרויקט הסתכמו בשיעור כולל של 3,331,255 ₪ (ראו ס' 36 לכתב התביעה שכנגד).

בניכוי הוצאות של עבודות חשמל אשר לא היו כלולות בין העבודות שנמסרו לביצוע התובעים, עומד הסך הנ"ל על 3,033,005 ₪.

הכנסות הנתבעת בגין העבודות דנן, מסתכמות ב- 2,652,779 ₪ מכוח סכומו המוגדל של החוזה.

הנתבעת בכובעה כנתבעת שכנגד טוענת, שהפסדיה כתוצאה מההפרות היסודיות שביצעו התובעים בפרויקט מגיעים לסך של 380,226 ₪.

עוד היא סבורה כי היא זכאית לפיצויי קיום בגין רווח בשיעור 9% אותו הייתה אמורה להפיק בהתאם להסכם בין הצדדים בסך של 238,750 ₪. זהו 9% מתוך הסך של 2,652,779 ₪ לעיל.

לאור זאת, סבורה הנתבעת והתובעת שכנגד, כי היא זכאית לפיצוי בשיעור 618,976 ₪.

ההגנה שכנגד:

הנתבעים שכנגד, התובעים, הכחישו את התביעה שכנגד וחזרו על עיקרי האמור בכתב תביעתם.

לשיטתם, הם לא הפרו כל הסכם אלא ביצעו את העבודות על הצד הטוב ביותר. מי שנכשל היו מזמינת העבודה, רשות שדות התעופה והמתכננים מטעמה שגרמו לעיכובים רבים בתכנון לקוי של הפרויקט והכשלת התובעים בביצוע העבודות.

הנתבעת ידעה היטב כי התובע עובד שכם אל שכם עם התובעת בפרויקט, היא לא התנגדה לכך ואף הסכימה להמחאת זכות בין התובעים לבין עצמם.

בניגוד לנטען בכתב התביעה שכנגד ובכתב ההגנה, הנתבעת אומנם הזמינה חלק מהחומרים באמצעות ספקיה אך לא את כולם, רוב ההזמנות נפלו על שכם התובעים ועל כן טענת הקיזוז מופרזת ורחבה מידי.

אשר לטענה כי אישורי הכניסה לנציגי התובעים הכשילו את הפרויקט, טוענים התובעים כי לנציגים הללו היו אישורי כניסה למקומות רגישים ביותר כמו "קמ"ג" ומשרד ראש הממשלה, לא הייתה סיבה לחשוב שדווקא לרשות שדות התעופה לא תאושר כניסתם.

מכל מקום הם חוזרים וטוענים כי סיפקו עובדים לאתר שימשיכו לעבוד בו גם לאחר שהתובעים עצמם עזבו את האתר.

לוח הזמנים לא נשמר משום שהתכנון המקורי שביצעה מזמינת העבודה רשות שדות התעופה, היה לקוי.

התובעים עזבו את השטח בהסכמה ביום 4.5.10 כדי להימנע מסכסוך, אולם הם סבורים כי הם זכאים למגיע להם.

לטענתה של התובעת, הנתבעת עשתה מניפולציות בחשבונות ואם נכונה טענתה כי הפרויקט הסתיים בהפסד, אין לה להלין אלא על עצמה, על שלא עמדה מול מזמינת העבודה והתמודדה עם הטענות הצודקות שנשמעו מפי התובעים בזמן אמת.

אשר על כן, טוענים התובעים, הנתבעים שכנגד, כי יש לדחות את התביעה שכנגד ולחייב את הנתבעת במלוא סכום התביעה העיקרית.

דיון והכרעה:

הסוגיות המצריכות הכרעה הינן –

א . האם חייבת הנתבעת בתשלום יתרת התמורה לתובעים?

ב. התביעה שכנגד.

אבחן את השאלות אחת לאחת.

התמורה :

האם חייבת הנתבעת בתשלום יתרת התמורה לתובעים?

התובעים טוענים, כי לא שולם להם מלוא השכר המגיע להם בגין עבודתם בפרויקט עד להפסקת העבודה, וכן כי לא בוצעו תשלומים בגין עלויות הציוד והעובדים שנותרו בשטח.

מנגד, הנתבעת מכחישה טענות אלה מכל וכל.

לדידה של הנתבעת, הפרויקט בכללותו הסתיים בהפסדים ניכרים עבורה, בעוד שעל פי ההסכם, הפרויקט היה אמור להניב עבורה רווח בשיעור 9%, בגין התקשרותה עם רשות שדות התעופה ועם התובעת.

דהיינו, לפי הנתבעת, התובעת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות וביצעה את העבודות שהוטלו עליה באופן כושל. התנהלות זו של התובעת הביאה את רשות שדות התעופה (להלן: "רש"ת") לדרוש מהנתבעת לסלקה באופן מיידי מהפרויקט.

במצב דברים זה, נאלצה הנתבעת לטענתה לבצע בעצמה את העבודות בפרויקט, תוך שהיא מוציאה הוצאות ניכרות מכיסה לצורך מימון העלויות. זאת, בנוסף ליתר העלויות בהן נאלצה לשאת במקום התובעים למן תחילת הפרויקט כאמור.

ההוצאות האמורות, אותן נאלצה הנתבעת להוציא מכיסה, העמידו את הנתבעת במצב של הפסד ביחס לפרויקט בכללותו, מקום בו לולא הפרותיהם היסודיות של התובעים והתנהלותם הכושלת, הייתה אמורה להרוויח את חלקה בגין התקשרותה עם רש"ת ועם התובעת.

בנוסף, טוענת הנתבעת, התובעת הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם.

לאור ההפרות הנטענות ולאור העובדה כי הפרויקט הסתיים בהפסדים ניכרים עבור הנתבעת, סבורה האחרונה, כי התובעת אינה זכאית ליתרת התמורה אשר הייתה אמורה להיות משולמת לה. לשיטתה, התובעת התקשרה בהסכם עם הנתבעת לצורך ביצוע העבודות בפרויקט בפועל כקבלן משנה. במסגרת ההסכם קיבלה על עצמה התובעת את מלוא תנאי המכרז, לרבות מפרט הכמויות והמחירים, התוכניות ועמידה בלוח זמנים. בין היתר, התחייבה התובעת לבצע את העבודות בשלמותן באופן מקצועי, ברצף, באיכות מקצועית ולעמוד כאמור בלוחות הזמנים כפי שנקבעו לגבי כל פרק ביצוע במכרז (ראו סעיפים 3-4 להסכם, המהווה נספח ב' לכתב התביעה המתוקן).

הנתבעת סבורה, כי ההפרה הראשונה אשר ביצעה התובעת התרחשה מיד לאחר השגת ההסכמות עם הנתבעת, בכך שפעלה מאחורי גבה של הנתבעת והעבירה לתובע את כל זכויותיה על פי ההסכם בין הצדדים. לפי הנתבעת, התובעת הציגה את התובע כמנהל מטעמה, אך בדיעבד נודע לנתבעת שביצוע הפרויקט כולו הועבר לתובע מבלי להיוועץ עם הנתבעת ומבלי לקבל מראש את הסכמתה (ראו סעיפים 12-13 לתצהיר מר חדד).

התובעים גורסים, מנגד, כי הנתבעת ידעה כי התובעים מבצעים את הפרויקט במשותף. לא זו אף זו, המחאת הזכות אשר נחתמה לטובת התובע בקשר להסכם, נחתמה בידיעת הנתבעת ובהסכמתה.

התובע אף התייחס לכך בחקירתו [ראו עמ' 10 שורות 2-7 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.13]:

"ש: זאבי עשה הסכם עם רוטן?

ת: נכון.

ש: מי ביצע את העבודה?

ת: רוטן ואני יחדיו.

ש: בתחילת הפרויקט עדכנתם את זאבי שאתה ורוטן הולכים לבצע את זה ביחד?

ת: כן. את קובי. את אלי בקושי ראיתי."

הגיונם של דברים, כי הנתבעת ראתה בפועל כי התובעים עובדים בשטח הפרויקט בצוותא, ולא הוכח, ואף לא נטען, כי העלתה טענה כלשהי או הביעה תרעומת בנושא באוזני התובעת.

כמו כן, לית מאן דפליג, כי במכתב מיום 17.5.10 (ראו נספח ג' לכתב התביעה המתוקן) הביעה הנתבעת הסכמתה להמחאת הזכות האמורה. גם אם הסכמה זו ניתנה בדיעבד, הנתבעת מנועה כעת מלטעון שאינה ידעה ואינה הסכימה להמחאה זו.

זאת ועוד, לפי סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969, זכותו של נושה ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה.

הואיל וזכות התובעת לקבל כספים מהנתבעת אינה הוגבלה בדרך כלשהי, ממילא זכאית התובעת להמחות את זכותה לתובע ללא הסכמת הנתבעת.

מכל האמור לעיל, טענת הנתבעת בעניין זה נדחית.

הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי כבר בסמוך להתחלת העבודה, גרמו התובעים לעיכובים חמורים ולא עמדו בלוחות הזמנים שנקבעו.

לפי הנתבעת, כבר בסמוך לתחילת העבודה, התברר כי על התובע ועל מנהלי התובעת נאסר להיכנס למתחם העבודות בנתב"ג מטעמי ביטחון, עקב קיומו של רישום פלילי.

נוסף על המנהלים שרגליהם הודרו מאתר העבודה, גם חלק גדול מעובדי התובעים לא הצליחו לקבל אישור כניסה בשל סיבות ביטחוניות כאלה ואחרות.

לפי הנתבעת, התובעים הקלו ראש בדרישות הביטחון של רשות שדות התעופה, לא דאגו לעובדים מתאימים וגרמו ברשלנותם למחסור בכוח אדם, שהוביל באופן ישיר לפיגורים ועיכובים בלוח הזמנים.

לעומת זאת, התובעים טוענים כי לא יכלו לדעת כי ייאסר עליהם להיכנס למתחם העבודות בנתב"ג מטעמי ביטחון. לדידם, אושרה כניסתם בעבר למתקנים הרגישים ביותר במדינה, כולל "קמ"ג", משרד ראש הממשלה ובסיסים סודיים של צה"ל.

כמו כן, התובעים גורסים, כי הגורם לעיכוב בלוח הזמנים הינו השינויים אשר נעשו בחומרי העבודה, אשר הוחלפו עקב תכנון לקוי של רשות שדות התעופה. לדידם, עם תחילת העבודה התברר כי לא ניתן לבצע את העבודות בפרויקט באמצעות יריעות HDPE, כתכנונה המקורי של רשות שדות התעופה ונציג התובעת, מר שמעון חדד (להלן: "מר חדד") הציע פתרון לכך. מר חדד הציע, כי חומר הבטון ייגרס גם לבקלש וגם לחומר מצע. הצעה זו התקבלה על ידי רשות שדות התעופה, על אף שהובהר לרש"ת מראש כי המצע אשר נגרס מהבטון אינו טבעי ולפיכך לא יוכל לעמוד במבחני הדחיסה הרגילים.

כאשר הגיעו לשלב הנחת חומר המצע, התברר כי החומר הגרוס אינו עמד בבדיקות מכון התקנים לבדיקת צפיפות והידוק. במצב דברים זה, דרשה רש"ת, כי החומר הגרוס יוחלף בחומר טבעי בעל עלות גבוהה והתובעים סירבו לכך. לפי התובעים, התנהלות זו הובילה לעיכובים בלוחות הזמנים, אשר נגרמו כתוצאה מתכנון לקוי של רשות שדות התעופה.

הנתבעת גורסת מנגד, כי השינויים שנעשו בחומרי העבודה כאמור, הוצעו על ידי מר חדד, שכן לא לרש"ת ולא לנתבעת היה אינטרס כלשהו בשינויים הנ"ל.

הנתבעת מציינת, כי התשלומים המתייחסים לשיטת הביצוע המקורית (כמפורט בסעיפי כתב הכמויות של המכרז) מגיעים לסך של כ- 515,000 ₪, בעוד ששיטת הביצוע החליפית אינה דורשת רכישת חומר כלל, אלא גריסת חומר שקיים במקום. לטענת הנתבעת, אין חולק, כי עלות שיטת הביצוע החליפית פחותה בהרבה משיטת הביצוע המקורית וכי האינטרס לשינוי הינו של התובעים בלבד (שכן, לפי ההסכם, הרווח של הנתבעת היה קבוע ועמד על 9% מההכנסות).

יחד עם זאת, טוענת הנתבעת, כי הובהר מראש למר חדד כי התנאי לקבלת השינויים אשר הוא הציע, הינו התחייבות מצדו שהעבודות ישיגו את רמת ההידוק הנדרשת ויעברו בדיקות מעבדה. בסופו של דבר, כאמור, הצעתו של מר חדד כשלה בבדיקות המעבדה ובמבחן המציאות.

יצוין, כי התובעים בחקירתם מכחישים כי שיטת הביצוע החליפית הייתה זולה יותר [ראו עמ' 12 שורות 23-25 ועמ' 13 שורות 4-6 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.13].

לפי התשתית העובדתית שהובאה לפני, לית מאן דפליג, כי אכן היו עיכובים בלוח הזמנים המתוכנן.

לפי צו תחילת העבודה, ביצוע העבודה יחל לא מאוחר מיום 18.1.10 ויסתיים תוך תקופה של 3 חודשים.

כבר ביום 25.1.10, לאחר שבוע עבודה, שלחה רש"ת מכתב לנתבעת בו היא מציינת את חוסר שביעות רצונה מהתנהלות הפרויקט (ראו נספח ג' לתצהיר הנתבעת). במקביל, שלחה הנתבעת מכתב לתובעים ביום 31.1.10, בו היא מציינת כי התובעים אינם עומדים בלוח הזמנים שנקבע וכי הועברו אליה תלונות בנושא.

כמו כן, הנתבעת מציינת במכתבה כי רש"ת דורשת כי התובעים יוחלפו בקבלן משנה אחר (ראו נספח ד' לתצהיר הנתבעת). ברם, הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל, כי האחריות לעיכובים המתוארים לעיל הינה של התובעים.

מר אלי מצליח, בעל השליטה ומנהל הנתבעת (להלן: "אלי") העיד בחקירתו, כי בפרויקט נעשו שני שינויים ביחס לחומרי העבודה [ראו עמ' 21 שורות 3-24 לפרוטוקול הדיון מיום 1.1.14]:

"ש: תסביר האם היו כל מיני שינויים לגבי הביצוע של הפרויקט בעקבות שינויים?

ת: אנחנו זכינו בחוזה של רחבת הציודים, היינו אמורים לבצע עבודה בצורה מסוימת, היו שכבות של חפירה ירייה של פיזור חול, של שלוש שכבות של מצע א', ואספלט זו השכבה העליונה, אחרי שזכינו בחוזה הגיע מר שמעון חדד, שלא הכרתי אותו לפני כן, ואמר שהוא מעוניין לבצע את העבודה. בזמן שאנחנו דיברנו העליתי בפניו שבמקום שאנחנו נבצע שלוש שכבות של מצע א' אנחנו נבצע שתי שכבות של מצע ב' ושכבה אחת של מצע א' שהעלות של החומר תהיה הרבה יותר זולה ממצע א', ודבר שני, אמרנו שיש מחוץ לחומה של רשות שדות התעופה יש חומר שרשות שדות התעופה פרקה אותו ושמה מעבר לחומה, והיא מאשרת לנו להשתמש בחומר הזה במידה ונגרוס אותו להשתמש בו בתור חומר ממוחזר בתנאי שהוא יעמוד בדרישות לתקן למצע ב'. דבר שני שדיברנו עליו, שיתכן שבמקום ששמעון יפזר חול ים על הירייה הוא יפזר חול מילוי אבל אך ורק באישור של הפיקוח שזה בסופו של דבר מה שמתאים לו. הוא קיבל את החוזה כמו שהוא עם כל ההתחייבויות וההסכמים של נתב"ג בתמורה לזה אלי מצליח יקבל 9 אחוז רווח קבלן ראשי, זה היה ההסכם בינינו. עם תחילת העבודות, בא מר שמעון חדד לאלי מצליח ואומר לו "יש לי רעיון אפשר לוותר על ירייה ועל השכבה של החול בתמורה לכך שאנחנו נתפוס חלק מהחומר שנמצא בחוץ לאבנים יותר גדולות שהן יהוו את הבסיס לשכבות שיבואו מעל, רק כדי להבין השינוי הזה מבחינה כספית שווה לשמעון הרבה מאות כסף, אני נעתרתי לבקשתו של שמעון, פניתי לממונים ברשות שדות התעופה באותה ישיבה ... , הם ביקשו דבר אחד, שהחומר הגרוס שיבוא מעל שיבוא בדרישות לתקן של מצע ב', היריות והחול זה החומר הכי יקר שהיה בפרויקט הזה, למעט האספלט."

[טעויות במקור – נ.ג.]

בהמשך עדותו, מעיד אלי על הזמן שארכו השינויים המתוארים לעיל [ראו עמ' 27 שורות 9-29 לפרוטוקול הדיון מיום 1.1.14]:

"ש: כמה זמן לקח כל הבעיות של השינוי בתכנון בתחילת הפרויקט, עד שהכל הגעתם לסיכום סופי כמה זמן לקח?

ת: השינוי הראשון שעליו התחייבתי לשמעון, וגם מופיע בהסכם, היה ממש בהתחלה, השינוי שרצה שמעון קרה תוך כדי תהליך של חודש וחצי זה קרה תוך כדי עבודה.

ש: אתה אומר שיכול להיות לקח חודש וחצי?

ת: אני אומר שאת השינוי השני בא אליי שמעון ואמר לי אם אני יכול לעזור לו, והלכתי לעשות לו את השינוי השני, והצלחנו, אני לא זוכר אם חודש וחצי או חודש, רק רציתי לעזור לו.

ש: אתה מתעלם מליקוי תכנוני שלא התאים לפרויקט?

ת: אני לא מתכנון החוזה הוגש לפי מה שהראיתי לשמעון, כל מה ששמעון מציג עכשיו הוא יודע, יכול להיות שהוא יותר מקצועי ממני, אם היו לו בעיות מקצועיות הוא היה צריך להעלות אותם לפניי, כשביטלנו את העירייה.

[טעויות במקור – נ.ג.]

דהיינו, אלי בעדותו מציין, כי אכן נעשו שינויים תכנוניים בפרויקט ובחומרי העבודה ושינויים אלה ארכו זמן וייתכן שגרמו לעיכוב מסוים בלוח הזמנים המתוכנן.

מעדותו לעיל, עולה כי אף אם ההצעה לשינוי הועלתה על ידי מר חדד, הרי הנתבעת נעתרה להצעה והעבירה אותה לאישור רש"ת, אשר אישרה את ההצעה אף היא.

מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי השינוי תכנוני שנעשה בחומרי העבודה אכן גרם לעיכוב בלוח הזמנים של הפרויקט. אולם, לא הוכח כי התובעים הם האחראיים הבלעדיים לשינוי האמור.

כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כי העיכוב בלוח הזמנים נוצר בשל תפקוד לקוי של התובעים או בשל ביצוע כושל של העבודה.

אין חולק, כי ביום 4.5.10 פנתה רש"ת אל הנתבעת בדרישה כי תחליף את התובעים וכי תנקוט באמצעים ממשיים על מנת לזרז את ביצוע הפרויקט ולהביא לסיומו.

באותו יום, טרם סיום העבודות בפרויקט, נתבקשו התובעים לעזוב את שטח הפרויקט.

להשלמת התמונה, יצוין, כי עם עזיבתם קיבלו התובעים סך של 536,871 ₪ כתשלום בפועל בגין העבודות שביצעו (ראו סעיף 17 לתצהיר התובע).

התובעים טוענים, כי גם לאחר עזיבתם, נותרו בשטח הפרויקט עובדיהם וחלק מציוד השייך להם, אשר המשיכו לשמש את הנתבעת עד לתום העבודה על הפרויקט. כמו כן, גורסים התובעים, כי לציודם נגרם נזק, כי חלק מהציוד כלל לא הוחזר להם לאחר סיום העבודות וכי על הנתבעת להשיב להם חלק מעלויות ההתארגנות.

בכתב התביעה ובתצהירו של מהנדס הפרויקט מטעם התובעים, בוריס טרנופולסקי (להלן: "מר טרנופולוסקי"), צוינו סכומים שונים אותם חייבת הנתבעת לתובעים.

ברם, כל הסכומים מצוינים באמירה סתמית, ללא כל ראיה או הסבר, למעט דרך חישובם. ודוק, על מנת לבסס את תביעתם, על התובעים להוכיח שאכן נעשה שימוש בעובדיהם, במכשיריהם או בציודם ולהוכיח מהן העלויות אשר על הנתבעת לשלם בעדם.

התובעים לא הוכיחו זכאות לסכומים נוספים מעבר לאלו אשר שולמו לידיהם עם עזיבת הפרוייקט. אין אסמכתא לכך שהנתבעת התחייבה לשלם לתובעים או מי מהם על עובדים או מיכשור שנשאר פרוייקט.

אכן, התובעים לא צירפו כל חשבונית על שימוש בציוד, תלושי שכר אשר שולמו למהנדס, למנהל העבודה או למי מעובדיהם וכן הוכחה כלשהי לעלויות ההתארגנות, או לכל הפחות, לכך שהנתבעת הייתה אמורה לשאת ב-60% מעלויות אלו, כפי שנטען.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם.

התביעה נדחית.

התביעה שכנגד:

הנתבעת טוענת, כי התובעים הפרו את ההסכם בהפרות יסודיות ומובהקות, עד כדי ריקונו מתוכן, תוך שהם מאלצים את הנתבעת לשאת בהוצאות ובעלויות בהן היה על התובעים לשאת וגורמים לנתבעת הפסדים כבדים.

כמו כן טוענת הנתבעת, כי לפי ההסכם, היא זכאית לקזז או לנכות מחשבונות התובעים את כל ההוצאות שיצאו מכיסה עקב אי עמידת התובעים בתנאי הלו"ז והטיב הנדרשים וכן כל תשלום הקשור בעבודתם שנעשה על ידי הנתבעת.

התובעים מכחישים את טענות הנתבעת מכל וכל.

לטענתם, הם ביצעו את העבודות על הצד הטוב ביותר ולא הפרו את ההסכם. מנגד, לטענתם, הנתבעת היא אשר גרמה לעיכובים רבים בשל תכנון לקוי של הפרויקט והכשלת התובעים בביצוע העבודות.

הנתבעת סומכת ידיה על סעיפים 16 ו-17 להסכם.

סעיף 16 להסכם קובע כדלקמן:

"באם סופקו למבצע חומרים ושירותים ע"י הקבלן או מי מטעמו – או שולמו תשלומים הקשורים בעבודתו לאחרים ע"י הקבלן – המבצע מסכים כי כל ההוצאות הקשורות בכך ינוכו מחשבונותיו אצל הקבלן באופן שוטף באחריות המבצע לסכם את מחיר החומרים למפרע."

סעיף 17 להסכם קובע כי:

"המבצע יהיה אחראי לטיב עבודותיו למשך זמן כנדרש בחוזה ומתחייב לבצע כל תיקון נדרש תוך שבוע ימים מיום דרישה בכתב... לקבלן הזכות לקזז כספים מהמגיע למבצע באם יהיו לו הוצאות עקב אי עמידת המבצע בתנאי הלו"ז והטיב הנדרשים."

(הדגשות לא במקור - נ.ג.)

לכאורה, הסעיפים המפורטים לעיל קובעים, כי הנתבעת זכאית לקזז מהתובעים כל הוצאה ששילמה מכיסה, אשר הייתה אמורה להיות משולמת על ידי התובעים.

אולם, ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 17.5.10, בעוד שהתובעים סולקו משטח הפרויקט כבר ביום 4.5.10. דהיינו, ההסכם נחתם בדיעבד, לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים.

זאת ועוד, התובעים טוענים, כי אולצו לחתום על ההסכם על מנת שהנתבעת תשלם להם עבור העבודות שבוצעו טרם סיום ההתקשרות.

כך העיד מר חדד בעדותו [ראו עמ' 13 שורות 22-32 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.13]:

"ש: את ההסכם חתמתם אחרי שיצאתם מהעבודה ביום 17.05?

ת: לא. היה הסכם זכ"ד.

ש: מתי יצאתם מהעבודה? ביום 4.05?

ת: אני הגעתי בתחילת מאי. אני לא זוכר באיזה תאריך.

ש: ההסכם נחתם ביום 17.05?

ת: כן. אחרי שכבר לא היינו בפרויקט.

ש: גם המחאת הזכות שנחתמה לבקשתכם?

ת: כן.

ש: באותו מועד למה לא כתבתם בהסכם או במסמך אחר כמה אלי חייב לכם?

ת: קודם כל, כתבנו הכל. ישנה תכתובת ענפה בנושא הזה. ההסכם שנכפה עלינו בדיעבד נכפה עלינו רק כדי שנוכל לקבל את הכסף שמגיע לנו."

מנגד הנתבעת טוענת, כי ההסכם נשלח אל התובעת בסמוך לחתימה על זיכרון הדברים ובסמוך לתחילת העבודות בפרויקט, אך התובעת בחרה לא לחתום עליו עד למועד עזיבתה את הפרויקט.

מר חדד בעדותו מאמת גרסה זו [ראו עמ' 10 שורות 26-30 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.13]:

"ש: אני מפנה אותך לנספח א' לתצהירי לוי – ההסכם שנחתם ביום 17.05. מתי הועבר אליכם לראשונה?

ת: הועבר בסמוך... לא זוכר, אבל כשהוא הועבר שלחתי תיקונים שלא הסכמתי להם.

ש: אמרת שהועבר אליכם בסמוך. בסמוך למה?

ת: בסמוך להסכם זכרון הדברים. לא זוכר את התאריך."

עם זאת, אין חולק כי אף אם ההסכם נשלח לתובעת בסמוך לחתימה על זיכרון הדברים, הוא נחתם בפועל רק כשבועיים לאחר עזיבת התובעים את שטח הפרויקט וסיום ההתקשרות בין הצדדים. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי משקלו הראייתי של ההסכם על סעיפיו והוראותיו, הינו פחות.

מקובלת עליי טענת התובעים, כי חתימתם על ההסכם נעשתה מתוך רצון לקבל את כספם עבור העבודות שביצעו עד מועד זה. הגיונם של דברים, כי במצב זה לא יכלו התובעים לדקדק בכל סעיף וסעיף בהסכם ואף לא להעיר הערות לגבי הסעיפים או לשנותם. סבורני, כי בכך הוחלשה גמירות דעת התובעים בעת החתימה על ההסכם.

לאור כל המקובץ לעיל, לא מצאתי לנכון לקבל את התביעה שכנגד, המבוססת רובה ככולה על הוראות ההסכם האמור.

התביעה שכנגד נדחית בזאת.

מסקנות וסיכום:

התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ה, 12 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.