1. העניין שבפני, התנגדות הנתבעת לביצועם של שטרות אשר הוגשו לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 02-26949-10-3.
2. אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם בשל פרישתה לגמלאות נבצר ממנה ליתן ההחלטה בבקשה זאת, והעניין הועבר לטיפולי. אציין כי החלטה זאת ניתנת לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להתנגד למתן ההחלטה ללא קיום דיון, ואולם הצדדים לא הביעו כל התנגדות שכזאת.
3. השטרות אשר הוגשו לביצוע, חמישה שטרות ע"ס 5,197 ₪ כל אחד מהם (25,985 ₪ סה"כ), מועדי פירעונם 28.9.2009 ועד 28.01.2010, עשויים בידי הנתבעת, לפקודתה של התובעת.
4. הנתבעת טענה בהתנגדותה כי ההמחאות נמסרו לתובעת כתשלום חודשי עבור שירות אשר אמור היה להיות מוענק לנתבעת, שירותי ליווי פיננסי והכנת תכנית עסקית, כאשר בפועל, טוענת הנתבעת, כי השירות לא הוענק לה, וכי השטרות בוטלו עקב אי קבלת השירות המובטח, וביום 28.7.2009 הוצאה לתובעת הודעה על סיום ההתקשרות – ובהתאם בוטלו ההמחאות המעותדות אשר היו בידי התובעת באותה העת – אלו הן ההמחאות נשוא ההתנגדות. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי מעבר לאי קיום החובות על פי ההסכם, הפרה התובעת אף את חובת הנאמנות כלפיה.
5. ייאמר כי ההמחאות אשר בוטלו והחבות לגביהן שנויה במחלוקת, נוגעות לתקופה המוארכת של ההסכם, בשנתו השנייה, כאשר אף לגבי נסיבות מסירת אותן המחאות, מלאה הנתבעת טענות כרימון, כלפי התובעת.
6. לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי דינה של ההתנגדות להתקבל, ועל התובענה להיות מועברת לפסים של סדר דין מהיר.
7. מהותה של הטענה בהקשר זה, הינה של כישלון תמורה, בין צדדים קרובים. הנתבעת מכנה זאת, כישלון תמורה מלא, כאשר לא קיבלה את המובטח לה על פי ההסכם, ואף לא במקצתו. גם נקבל את טענות התובעת (אפנה בהקשר זה לסעיף 3 לסיכומי טענות התובעת), הרי שלכל הפחות, מדובר בכישלון תמורה חלקי, המצדיק אף הוא, את קבלת ההתנגדות, מאחר וכאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר, ממילא ניתן, לראות בשטר כחוזה, או כחלק מהמערכת החוזית.
8. ראה לעניין זה, ההלכה הידועה בעניין דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193, שם נפסק :

"בפרשה שלפנינו העותר והמשיבים הם צדדים קרובים. כל הגנה העומדת למשיבים כנגד זכות העותר על-פי עיסקת היסוד (ההסכם השני) עומדת להם גם כנגד התביעה השטרית. על-כן רשאים המשיבים לטעון, כנגד החבות על-פי השטר...

...אכן, שטר הוא מותנה כאשר חזותו מעידה עליו כי חבותו של העושה היא מותנית. כאשר נקבע בשטר כי התמורה נתקבלה בהתאם לחוזה פלוני, אין לפרש זאת כהתניית החבות על-פי השטר לקיום תנאי החוזה. הפרשנות של הוראה כזו אינה אלא זו שהעושה מציין את הטעם לעשיית השטר. קביעה כזו אינה פוגמת בשטר. אך כאמור, לאור המסקנה שאליה הגיע בית-המשפט העליון, אין לנו צורך לבחון מחדש שאלה זו. כמו כן אין לי צורך לבחון השאלה באשר לדרכי הפרשנות של לשון השטר. אף כאן יש להבחין בין צדדים קרובים לצדדים רחוקים. בכל הנוגע לצדדים קרובים, יחולו על פרשנות השטר הדינים הרגילים של פרשנות חוזה..."

1. ובמסגרת מישור היחסים שבין הצדדים, סבורני כי המערכת החוזית הכוללת אמורה להיות מוכרעת (כאשר הנתבעת מלאה טענות באשר ליישום ההסכם, מתן השירות, הפרת חובת הנאמנות ועוד), וככל שהיה מדובר בתובענה בסדר דין מקוצר, הרי שנוטה הייתי ליתן רשות להתגונן בפני התובענה, לאור הטענות המועלות כעת (ואיני מאמץ את אמירת התובעת כי מדובר בהגנת בדים, או את ניתוח העובדות כאמור בסעיף 6 ו- 7 לסיכומי טענותיה, אשר לעמדתי מציג תמונה לא נכונה מנקודת המבט הצרה של התובעת), ובשים לב להלכות החלות בהקשר זה - ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, מצוי במאגר "נבו"), ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, מצוי במאגר "נבו").
2. בנסיבות העניין, אני מורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.
3. ההתנגדות והתצהיר התומך ישמשו ככתב הגנה.
4. המזכירות תנתב התובענה לקביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.