1. הנאשמת הורשעה בהכרעת דין מיום 1.12.13 בהעסקת שבעה נערים מעל שמונה שעות בניגוד לסעיפים 20 ו-33א(2) לחוק עבודת נוער. ההרשעה קבעה כי הנאשמת ביצעה שתים עשרה עבירות של העסקה שבעת הנערים מעל לשמונה שעות.
2. בטיעונים לעונש העלתה הנאשמת לראשונה טענה לפיה בהתאם לסעיף 20א(1) לחוק עבודת נוער, מותר להעסיק נער עד תשע שעות ביום ובלבד ששבוע העבודה לא יעלה על 40 שעות עבודה. לטענת הנאשמת, בהתאם להוראה זו היה מקום לזכות את הנאשמת בשמונה עבירות מתוך שתים עשרה בהן הורשעה.
3. בית הדין ביקש את התייחסות המאשימה לטענה זו, ומעבר לטענתה הפרוצדורלית לפיה מדובר בהעלאת טענות חדשות בשלב מאוחר, לא עולה מתגובת המאשימה כי היא חולקת באופן מהותי על טענת הנאשמת.
4. סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מסמיך את בית המשפט לבטל הרשעה במקרה בו נאשם הורשע אך לפני מתן גזר הדין בית המשפט ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור.
5. לדעתי קיימת לקונה בחוק לגבי מקרים בהם מתברר לאחר הרשעה אך לפני גזר הדין, שההרשעה בטעות יסודה. אני סבור שיש להקיש לעניין זה מסעיף 192א לחוק, ובהתאם לכך אני מורה על ביטול הרשעתה של הנאשמת בעבירות בהתאם לסעיפים 61(ב), 61(ג)(1), 61(ג)(2), 61(ג)(3), 61(ד), 61(ה), 61(ו) ו-61(ז) להכרעת הדין.
6. בהתאם לקביעות שבהכרעת הדין, נותרו ארבע עבירות בהן הנאשמת הורשעה: העבירות מתייחסות כולן להעסקתו של העובד סעיד עוודאללה בתאריכים 18.7.05, 20.7.05, 21.7.05 ו-23.7.05. מספר השעות בהן הועסק סעיד עוודאללה בתאריכים אלה, בהתאמה, הוא: 9 שעות ו-33 דקות, 9 שעות ו-29 דקות, 9 שעות ו-29 דקות ו-9 שעות ו-3 דקות.
7. הקנס המכסימלי בגין ביצוע עבירה הוא 58,400 ₪, בשים לב לכך שהנאשמת היא תאגיד.
8. בהתאם למדיניות המאשימה, לפיה היא רואה ב-5 אירועים של העסקה מעבר לזמן המותר כ"יחידת עבירה", ובכך שעל הנאשמת הוטל קנס מינהלי בסך 80,000 ₪ בגין 20 עבירות (כלומר – 4,000 ₪ לכל עבירה), נראה כי מתחם העונש ההולם הינו בין 16,000 ₪ ל-58,400 ₪.
9. בתוך מתחם הענישה ההולם אני סבור שיש לגזור קנס בחלק התחתון של המתחם, בשים לב לכך שטענות ההגנה של הנאשמת בהליך, לעניין שעות נוכחות של הנערים בפארק שאינן נמנות עם שעות עבודה, הגם שלא התקבלו, מעידות על תום לב והתייחסות שאינה מזלזלת בזכויותיהם של עובדיה הצעירים. כעולה מהראיות בתיק ומהכרעת הדין, ישנם זמנים ביום העבודה בפארק, לפני פיזור הנערים לעמדות ולאחר קיפולן לעת ערב, בהם הנערים עדיין עומדים לרשות העבודה אך אינם בהכרח מבצעים עבודה. טעותה של הנאשמת בהתייחסות לזמנים אלה כזמנים שאינם נמנים עם שעות העבודה, אינה מצדיקה התייחסות מחמירה.
10. כמו כן, מקובלת על בית הדין עמדת הנאשמת כי אין להחמיר עמה בשל כך שניהלה את ההליך. הנאשמת הגיעה להסדר לגבי העבירות שעברה בעניין העסקת עובדים במנוחה השבועית ולא ניהלה את ההליך לגביהן. הנאשמת לא ניהלה הליכי סרק, והתוצאה של ההליכים מאשרת זאת.
11. בשקלול מכלול השיקולים הצריכים לעניין – הצורך להגן על זכויות העובדים הצעירים ולהבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, מידת הפגיעה בערך זה – אשר בנסיבות העניין אינה מועטה אך גם אינה רבה בשים לב לכך שהעסקתו של מר עוודאללה מעבר למותר לא עלתה על כחצי שעה – וכן נסיבות העבירה בהן מדובר בעובד יחיד שהועסק מעל לזמן המותר, אני סבור כי יש לגזור עליה קנס בשיעור 32,000 ₪, שהינו כפל הקנס המינהלי בהתחשב בכך שבגין 20 עבירות הוטל על הנאשמת קנס בסך 80,000 ₪.
12. הנאשמת תשלם, איפוא, קנס בסך 32,000 ₪, בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מ-1.9.14.
13. כמו כן תחתום הנאשמת על התחייבות להימנע מעבירה לפי סעיפים 20, 20א ו-33א(2) לחוק עבודת נוער, למשך שלוש שנים, שאם לא כן יוטל עליה קנס בשיעור המכסימלי – 58,400 ₪ לכל עבירה.
14. הנאשמת תתייצב במזכירות בית הדין לא יאוחר מיום 10.8.14 כדי לקבל שוברים לתשלום הקנס ולחתום על ההתחייבות.
15. זכות ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית הדין הארצי לעבודה – תוך 45 ימים מיום המצאת גזר הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ד, 22 יולי 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם בדואר.