1. ביום 22/6/15 ניתן בתובענות דנן פסק דין, במסגרתו התקבל החלק הארי של תביעת המבקשת בתיק 30965-06-10 (להלן: הקבלן) ונדחתה, כמעט ברובה, תביעת התובעת בתיק 18994-10-10 (להלן: המזמינה).

במסגרת סעיף 82 לפסק בדין ולאור תוצאות ההליכים, הוריתי בין היתר, כי המזמינה תישא ב"הוצאות המשפט שהוציא הקבלן" (בנוסף לפסיקת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪).

1. בהתאם, הוגשה בקשת הקבלן לחיוב המזמינה, לחיוב בהוצאותיו בסך 33,028 ₪. במסגרת הבקשה נכללו 7 סוגי הוצאות שונים וכן צורפו אסמכתאות שונות (חשבוניות/קבלות).
2. אזכיר בפתח הדברים כי פסק הדין עסק במחלוקות כספיות שונות שמקורם בביצוע עבודות שיפוץ שונות ושמצאו ביטוין במסגרת שתי תביעות הדדיות שאוחדו. בסופו של יום, נפסקו לזכות הקבלן סך של 164,194 ₪ בגין יתרת התמורה של העבודות שמצאתי כי הינו זכאי להן, כשמתוך זה הופחת סך של 1,040 ₪ - עלות תיקון הליקויים שנמצאו על ידי מומחה בית המשפט.
3. בטרם אדון לזכאותו של הקבלן בזכאותו של הקבלן לדרישות הכספיות שפורטו בבקשה דנן, אביא את המסגרת הנורמטיבית הצריכה לענייננו.

תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 שעניינה בחישוב הוצאות משפט, קובעת כדלקמן:מיום 29.6.1996

"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה – כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט."

1. בהקשר זה נפסק כי על בית המשפט לבחון האם מדובר בהוצאות מידיות והכרחיות לניהול ההליך, בהתחשב בכלל נסיבות העניין (ע''א 4630/06 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע''מ, [פורסם בנבו] (11/6/13)). בפסק מנחה נוסף בהקשר זה, נקבע כי כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. כן, צוין כי המדובר בנקודת מוצא בלבד, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (ר' בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא, משרד התעשיה ואח' [פורסם בנבו] (30.6.05).
2. על יסוד האמור, אפנה עתה לבחינת ההוצאות המבוקשות על פי סדרן בבקשה:
3. אגרות בית המשפט – אגרת פתיחה ומחצית שנייה - בסך כולל של 6,015 ₪; לאור הסך שנפסק בסופו של יום לטובת הקבלן, ולאור עמדת הנתבעת כפי שהובאה בסעיף 2.3 לתגובה לפיה, "אין למשיבה השגות והיא מסכימה, בדלית ברירה, לחובת התשלום האמור מצידה" – הנני מוצאת שהקבלן זכאי להחזר זה.
4. חלקו של הקבלן בתשלום פיקדון בגין עדות מומחה בית המשפט – סך של 1,000 ₪; גם בעניין זה, לאור עמדת המזמינה שהובאה בסעיף 2.4 לתגובתה - הקבלן זכאי להחזר זה.
5. הוצאות העדתו של עד המבקשת – מר יוסף יחיעם (אדריכל המזמינה) – סך של 1,770 (כולל מע"מ); המזמינה טענה בעניין זה כי בית המשפט פסק את שכרו של העד בסך 1,500 ₪ מתוך כספי הפיקדון, ועל כן לא ברור מדוע הוסיפה המשיבה סך של 270 ₪ נוספים, דבר שלא נעשה בהתייחסה לסכום המגיע למומחה מטעם בית המשפט.

משעה שהוצאה זו נמנית על ההוצאות שפורטו בסעיף 513(1) לתקנות, ומשעה שהובהר בתשובת הקבלן לתגובה כי הסך הנוסף של 270 ₪ הינו בגין סכום המע"מ כפי שהדבר נלמד מחשבונית המס שהונפקה על ידי העד ביום 6/7/15, הקבלן זכאי להחזר זה.

1. חוות הדעת של מומחה המבקשת (מר יעקב מרזוק) סך של 2,320 ₪ (כולל מע"מ) וכן שכ"ט מומחה בית המשפט – סך של 4,408 ₪;

משעה שהוצאות אלה נמנות על ההוצאות שפורטו בסעיף 513(1) לתקנות, ומשעה שאין שבתגובת המזמינה אין כל הסתייגות לעניין החזר הוצאות מבוקשת זו, מלבד טענה כללית לעניין שיקול הדעת שיש לבית המשפט בעניין הפחתה מגובה הוצאות שכר מומחים – איני מוצאת שלא להיעתר למלוא הדרישה.

1. אובדן ימי עבודה של מנהלי המבקשת (דותן וינקלר ואסף בן אהרון) – סך של 14,160 ₪; שכר בטלה של עדים אמנם נכלל במסגרת ההוצאות שנמנו על תקנה 513(1), אולם יש להסכים חלקית עם טענת המזמינה בתגובתה לפיה אין באסמכתא שצורפה בעניין זה, כדי לבאר את הסך המבוקש, כשדרישה זו אף לא נתמכה בכל תצהיר מצד מי מהמנהלים ו/או גורם אחר רלוונטי אצל הקבלן.

יחד עם זאת, בשים לב למספר הישיבות שהתקיימו וכן בעובדה שעסקינן בשני הליכים שאוחדו, יש מקום להכרה חלקית בגין ברכיב זה, כשבנסיבות העניין, יועמד רכיב הוצאות זה כסכום סביר ובאופן גלובלי על סך כולל של 4,000 ₪ (לשני המנהלים).

1. צילומים וכריכות – סך של 3,355 ₪ (כולל מע"מ); בשים לב לאופי ההליכים והיקף המסמכים שהוגשו, וכן לחשבוניות/קבלות שצורפו בעניין זה (ולמועדי הנפקתן), איני סבורה שהסך המבוקש הינו מופרז ויש באסמכתאות שצורפו, כדי לשקף את ההוצאות בפועל.
2. סיכומו של דבר, המזמינה תשלם לקבלן הוצאות בסך 22,868 ₪, שישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו.

הפיקדון אשר הופקד על ידי המזמינה יועבר אל ב"כ הקבלן באמצעות מזכירות בית המשפט, על חשבון הסך שנפסק.

איני עושה צו להוצאות (נוספות) בבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ה, 09 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.