לבקשה החוזרת מהיום לדחיית הדיון של מחר, צורף יפוי כוח לעו"ד מיום 16.2.14, וזימונו של אותו עו"ד לניתוח ב 2.3.

במאמר מוסגר יצוין כי הזכות לייצוג – קנויה. אך ככל זכות דיונית יש לעשות גם בה שימוש סביר ותם לב ולא לפנות לייצוג 10 יום לפני מועד שמיעה שנקבע 8 חודש מראש. דרך פעולה שכזו היא פתח מובהק לתקלה ולאי מוכנות של המייצג החדש שאינו מכיר התיק, לקראת מועד השמיעה. וכאשר צצה בעיה מעין זו שיסודה בפניה מאוחרת לנטילת ייצוג – אין להעמיד ביהמ"ש והצד השני בפני עובדה מוגמרת ולבקש דחיה שתוליך לבזבוז זמן שמיעה ניכר ששוריין ולקביעת מועד בכפל, רק משום שבסופו של יום רק כעת נזכר בעל דין לטול לו ייצוג. זכות לייצוג – יש. אך לא חובה. יש להבדיל ממצב בו יש מניעה רפואית לעו"ד מייצג להופיע, ומניעה זו היא שנודעה "בדקה התשעים". יש אכן אילוצים אובייקטיביים ובאלה יתחשב ביהמ"ש.

אלא שכאן , אין שום אסמכתא רפואית לפיה הותוו לאותו עו"ד ימי מנוחה על ידי רופאיו, בטרם ניתוח. הדברים מצוינים בהבל פה מפי המבקש ואף לא מפי עוה"ד עצמו. האחרון לא הגיש שום בקשת דחיה ובה יפרט הנימוקים, רפואיים או אחרים. צורף לבקשה מסמך אחד שאינו אלא הזמנה של עוה"ד לניתוח קטרקט ליום 2.3 . והדיון בכלל מחר, ב 26.2. אם יש התוויה רפואית זו או אחרת שמונעת מעוה"ד להופיע הרי היה צריך לצרף תיעוד שכן היא לא עולה מאליה או מן התיעוד שצורף. אשוב ואציין כי הדברים אף לא נטענו מפי עוה"ד עצמו שיבאר פשר הצורך הרפואי במנוחה, אלא מפי המבקש, שהוא שהגיש שתי הבקשות.

לאור האמור נדחית הבקשה החוזרת לדחיה, כאשר מועד הצפתה ביחס למועד הדיון אף אינו מאפשר בסבירות המתנה לתגובה של הצד השני (שכן על הצדדים לדעת כיצד לכלכל צעדיהם לקראת הדיון).

הבקשה נדחית. יחד עם זאת ,באם יודיע ב"כ הגב' בראון ששולחתו נתנה הסכמתה לדחיה המבוקשת, יכול ואיעתר לבקשה.

המזכירות תשלח ההחלטה בפקס לעו"ד נתנאל ב"כ הגב' בראון.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.