1. שתי תביעות כספיות שאוחדו בגין עבודת הזמנה והתקנה של דלתות לבית ההולך ונבנה. מדובר בדלת כניסה שהיא עיקר ההזמנה (בפן הכספי), ודלתות פנים.

לא שנוי במחלוקת כי הגב' בראון שהזמינה העבודה מהנגר מר אהרון חביב עבור ביתה שבקיסריה, שילמה למר חביב 28,000 ₪. יש גם מסמך בכתב יד שהצדדים אינם חולקים שתוכנו משקף ההסכמות ביניהם. מצוין בו מה הוזמן ומה התמורה הכוללת. לא מצוין בו האם התמורה כוללת או לא כוללת מע"מ. בעניין זה יש מחלוקת כאשר מר חביב טוען שהתמורה היא לפני מע"מ, והגב' בראון טוענת שמדובר בתמורה כולל מע"מ. הצדדים יכונו להלן בשם משפחתם, בהתאמה "בראון" ו – "חביב".

התביעה בת"א 35527-06-10

2. זו התביעה הראשונה מבין השתיים אשר הוגשה על ידי חביב כנגד בראון. אותה תביעה, עמדה על לא פחות מ – 148,750 ₪ (התמורה המוסכמת עמדה על 36,800 ₪, עם או בלי מע"מ). סכום התביעה מורכב כדלקמן:

א. יתרת התמורה שלא שולמה לשיטתו של חביב, בסך 15,750 ₪.

ב. סכום נוסף של 3,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה והוצאות עבור העובדים- יצוין כבר עתה כי לא הוכח שיעור אותן הוצאות. ממילא לשיטת חביב עצמו, לא ניתן לו להשלים את העבודה.

כלומר לא ברור מדוע נתבעים בנוסף על יתרת התמורה, גם הפסד ימי עבודה , כאשר עלויות העובדים היו אמורות להיות כלולות בתמורה המוסכמת, שהיתה כוללת, היינו כללה חומרים ועבודה.

ג. סך נוסף נתבע בגין הוצאת לשון הרע שעניינה קללות, איומים וטענה שהנתבע זייף חשבוניות; נתבע כאן סך של 100,000 ₪. חביב לא הוכיח כזית יסודות העילה לפי חוק איסור לשון הרע. מעבר לטענות כלליות של רמיסת כבודו והשחרת שמו לא הביא עדים זמינים כדי להמחיש "פרסום" כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, ומה תוכנו של אותו פרסום. אבהיר בקצרה כי אין מדובר בסמנטיקה , שכן השאלה אם בלשון הרע עסקינן (במובן סע' 1 לחוק איסור לשון הרע) נבחנת בפריזמה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית (ראה למשל ע"א 534/65; ע"א 723/74; ע"א 1104/00) .

קללות לעת רתחה למשל, אף אם הושמעו בפני אדם זולתי הנפגע (וגם יסוד זה של "פרסום", יש להוכיח), אינן מקיימות בהכרח מבחן זה, היינו כיצד עשוי להתקבל תוכן הפרסום בעיני החברה. ההימנעות הראייתית ואי ההתייחסות המדויקת לפרסומים ותוכנם, גוזרים אפוא דין התביעה לדחיה בעילה זו. לנפקותה של הימנעות מהבאת עדויות זמינות להמחשת התביעה עיין למשל בסע' 25 עד 29 לפסה"ד שבע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ. במשנה תוקף יפים הדברים, משעה שאותה הימנעות מותירה התובע במצב בו העדות מטעמו הנה עדות יחידה של בעל דין, לאור סע' 54 לפקודת הראיות.

המחלוקת הריאלית שנותרה נוגעת אפוא רק לתשלום יתרת התמורה, ומי מהצדדים הפר החוזה.

3. בענין אחרון זה טוען חביב כי בראון מנעה ממנו להשלים את העבודה כאשר היה נכון לכך; אולם בראון קיללה אותו, התריעה בו שלא יתקרב לביתה ואף הוציאה לו צו הרחקה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת. הוצאת הצו אינה שנויה במחלוקת. סיבותיה כן שנויות במחלוקת.

התביעה בת"א 23808-08-11

4. התביעה השנייה הוגשה על ידי בראון כנגד חביב ורעייתו אסתר. במקור הגישה גם אסתר תצהיר, אולם זה נמשך בהסכמה משלא התייצבה להיחקר עליו. כך נעשה אף ביחס לעדה מטעם בראון, היא בתה הגב' עדי אלימלך. האחרונה לא התייצבה מפאת מחלה, ובראון ויתרה על תצהירה, וביקשה למשוך אותו. אציין בקצרה כי לא ראיתי ממש בתביעה כנגד אסתר, שכן ההתקשרות החוזית היתה מול הנתבע, והוא שלפי הנטען הפר החוזה. אסתר הנפיקה החשבוניות, אולם עניין זה אינו הופך אותה למפרה החוזית אף לא מי שהתקשרו עמה או מי שהתרשלה בביצוע העבודה. ביחס לעדי אלימלך – עיון בתצהירה הקצר שנמשך , והתפקיד אותו שיחקה בעלילה לשיטת כל צד, מעלים שממילא לעדותה נודעה חשיבות מועטה, אם בכלל.

5. הגב' בראון מציינת כי ההזמנה כללה דלת כניסה במפרט שעוד יאוזכר, ושמונה דלתות פנים במפרט שיצוין; כאשר בתחילה דובר על שבע דלתות פנים ולאחר מכן שונתה ההזמנה לשמונה דלתות פנים.

6. בראון טוענת כי חביב התקין את הדלתות באיחור ואף זאת רק לאחר תחינות. לכשהגיע סוף סוף התגלו ליקוים רבים בעבודתו, לרבות סוג החומר בדלתות הפנים (MDF במקום עץ מלא), חסרים בעבודה שיפורטו וליקויים נוספים. חביב לא השלים את החסר והטעון תיקון, והותיר בביתה של בראון ציוד וחומרים עד שנואשה וסירבה להמשיך ולשלם לו. בראון השלימה את העבודה באופן חלקי בלבד, באמצעות רכישת חומרים והעסקת נגר אחר על חשבונה. תביעתה עומדת על סך של 60,000 ₪ לצרכי אגרה. את חישוב עלות הליקויים והחסרים בעבודת הנתבע תמכה בחוות דעת שמאי, יובל טלמון, שהעריך הנזק בשתי חלופות. כמו כן נתבע פיצוי בגין עגמת נפש.

7. בראון מודה כי הוציאה לחביב צו הרחקה לאחר שמוצו ההזדמנויות שנתנה לו להשלים את העבודות והיא סירבה להוסיף ולשלם לו: שאז החל להשמיע איומים ולכן פנתה להוצאת הצו.

טענות חביב - ביתר פירוט:

8. א. בראון הגיעה לנגריה שלו במושב תנובות בחודש יולי 2009 והזמינה דלת כניסה ודלתות פנים כשהיא מציינת שהיא זקוקה לדלתות בדחיפות.

ב. כאמור אין חולק כי נערך מסמך בכתב יד, בו אוזכרו ההסכמות שבבסיס ההתקשרות, במובן של מה הוזמן ומה התמורה. שני הצדדים צירפו את המסמך, ולעת הישיבה צורף במקורו על ידי בראון וסומן ת/2. להלן לשונו:

"דלת כניסה עץ אלון אירופאי + צירים נסתרים נברשת משקוף עיוור, שמשות טריפלקס, פרזול צבע, בריחים פנימיים פתיחה נוספת פנימית, סורגים, מנעול 4 פינים. 20,000 ₪.

דלתות פנים 2,400 ₪ ליחידה. משקוף עץ מלא צבועות צבע שלייף לייק. שני חריצים לאור. שירותים חלון צר לאורך. ידית משקוף עיוור. ידית גומי אטומה. הרכבה וזפתח. מנעול מגנט.

תשלום בגמר עבודה.

36,800 ₪".

9. בראון הייתה בזמנו סוכנת ביטוח של חביב (יחד עם בתה עדי שעבדה עמה בסוכנות הביטוח). לאור ההיכרות לא דרש ממנה חביב ערבויות בנקאיות או אחרות על כל סכום ההזמנה, כפי שהוא נוהג ברגיל. עם זאת ביקש מקדמה עבור העבודה וסוכם במשותף על ידי הצדדים על תשלום מקדמה בסך 10,000 ₪. אין חולק שבראון שילמה סכום המקדמה בשיק. השיק נושא זמן פירעון נקוב של 7.9.09.

10. חביב רכש את חומרי הגלם לביצוע העבודה ונתן הנחייה לעובדי הנגרייה לבצע את העבודות בדחיפות ובמהירות כפי שביקשה בראון.

11. חביב התקין את המשקופים העיוורים בבית בראון בקיסריה, ואז מסרה היא תשלום נוסף בסך 10,000 ₪, אף הוא בשיק, על חשבון התמורה. גם תשלום זה – לא שנוי במחלוקת שנפרע. יצוין כי השיק נושא זמן פירעון נקוב של 15.10.09. חביב צירף חשבונית עם מספר עוסק מורשה של אשתו אסתר על הסכום של 20,000 ₪, שנרשם כסך כולל מע"מ ובפרטים צוין דלת כניסה + שמונה פנימיות. כמו כן צירף חביב אישור ניכוי מס במקור מאת רשות המיסים שניתן לרעייתו אסתר היא הנתבעת מס' 2. האישור, שצורף גם על ידי בראון, נכון ליום 29.4.10 אולם יש לציין שנרשם בו כי אין אישור ניהול ספרים.

12. בראון טענה כי היא צריכה בדחיפות את הדלתות ולכן עבדו חביב ועובדיו שתי משמרות ביום כדי לסיים את העבודה במהירות. התצהיר לא מפרט כמה פעמים הגיעו הנתבע או עובדיו לבית בראון כדי לבצע העבודה. סעיף 5 מציין כי לאחר שלושה חודשים בערך מתחילת ההזמנה, הסתיים ייצור הדלתות. מאחר וחביב טוען שההזמנה הייתה ביולי 2009, הרי שמשמעות הטענה הינה ששלב ייצור הדלתות הושלם באוקטובר 2009 לערך. חביב התקשר לבראון וציין בפניה שייצור הדלתות הושלם והוא רוצה להגיע כדי להתקינן.

13. בראון השיבה כי צר לה אך הבית לא מוכן להתקנה של הדלתות לאור אי התקדמות של בעלי המקצוע. היא ביקשה להתקין רק את דלת הכניסה לבית.

14. חביב הרכיב את דלת הכניסה בסביבות חודש נובמבר 2009 ובמעמד זה שולם על ידי בראון שיק נוסף על חשבון התמורה, בסך 8,000 ₪. כאמור גם תשלום זה – לא שנוי במחלוקת שנפרע, והוא מביא את סך התשלום ששילמה בראון לסך כולל של 28,000 ₪. את דלתות הפנים נאלץ חביב לאחסן בנגריה שכן כאמור הבית לא היה מוכן מבחינת השלב שבו עמד, להרכבתן.

15. רק בפברואר 2010 התקשרה בראון אל חביב והודיעה לו שהבית מוכן להרכבת יתר הדלתות. חביב הפסיק מיד את ההזמנות הנוספות ונסע להתקין את דלתות הפנים.

16. חביב התקין אכן את הדלתות אך לא התקין בכוונה את המשקופים ופיניש אחרון על מנת שקודם תשלם בראון את יתרת התמורה. הוא ציין שכך הוא נוהג תמיד עם לקוחותיו. בראון לדבריו, כאשר פנה אליה לתשלום היתרה, סירבה לעשות כן באמתלות שונות. חביב טוען שנפגע שכן את התקנת הדלתות ביצע בערב פסח עד 22:00, כדי לסיים את הרכבתן בזמן לאור בקשת בראון שהיו לה אורחים. חביב מצדו "בנה" על הסכום כדי לשלם שכר לעובדיו ערב החג. שיחות טלפוניות ומכתב התרעה מ –20.4.10 לא הועילו. יצוין כי ערב פסח בשנת 2010 נפל על 29.3.10. ככל שכוונת חביב היתה כי ביצע העבודה של התקנת דלתות הפנים יום קודם, מדובר על 28.3.10.

17. לאור התעקשותה של בראון שסירבה לשלם יתרת חובה, החליט חביב לשנות מהחלטתו הקודמת, וכן להתקין המשקופים בדלתות הפנים, ולבצע להן הפינישים. כלומר להשלים עבודתו. זאת על מנת שלא יהא לבראון כל תירוץ נוסף לא להשלים התמורה. ב –26.4.10 התקשר אפוא אל בראון והודיע לה טלפונית שהוא בדרך אליה עם העובדים על מנת להשלים את העבודה בביתה כגון הלבשות בדלתות, החלפת צירים, ופירוק דלתות השירותים לשם פתיחת חלון צר בדלת. כמו כן הוסיף בשיחה הטלפונית שהשלמת העבודה אינה קשורה לחוב עבור יתרת התמורה (במילים אחרות, לדבריו הבהיר שתשלום היתרה אינו תנאי מוקדם להשלמת העבודה). בראון לדבריו, לא נאותה לאפשר לו לסיים העבודה, קיללה אותו בטלפון כאשר עובדיו שמעו את השיחה בדיבורית הרכב, וציינה שאם יגיע חביב לביתה תזמין משטרה וניתקה את השיחה. כאמור העובדים לא זומנו להעיד ולא צורף תצהירם. חביב התקשר בשנית , ובראון איימה עליו שתיגש למשרדי מע"מ בנתניה ותתלונן שמסר לה חשבוניות מזויפות של רעייתו אסתר עבור המקדמה ששילמה, ותגרום לחביב נזק לא הפיך.

18. מספר שעות לאחר השיחה הטלפונית שלח חביב פקס לבראון (היינו עוד באותו יום – 26.4.10). בפקס תבע ממנה להתנצל לפני שינקוט נגדה בהליכים לפי חוק איסור לשון הרע. למכתב צורף אישור שיגור מ – 26.4.10 שעה 09:53 למספר 04-6330456.

יום לאחר מכן ב – 27.4.10 הכין חביב מכתב נוסף לבראון ובו הוא מוקיע אותה על מכתב שלה שהתקבל בידו (ראה בהמשך), וציין שהוא מתנגד בכל תוקף לכך שתשכור בעל מקצוע אחר שיגרום נזק לעבודה הרבה שהשקיע בביתה, ובמידה וכך תעשה יתבע אותה על כך. עוד ציין כי התנהגותה הינה כפיות טובה וכי היא מנצלת את העובדה שהשאיר אצלה את כל הסחורה והציוד, ולכן היא מצפצפת על דרישתו לתשלום חובה. צוין כי במידה ולא תתקשר אליו עד למחרת יגיש נגדה חביב תביעה כספית. גם כאן צורף אישור פקס המלמד לכאורה על שיגור ב – 27.4.10 שעה 12:47.

19. א. חביב מתייחס לתביעת בראון כאל תביעת סרק ומפנה גם לתלונת שווא לשיטתו, שהגישה במשטרת נתניה נגדו, ולבקשה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, שנועדה כביכול למנוע ממנו להשלים עבודתו. על הצו שהוצא לפי החוק הנ"ל והרחיק אותו מביתה נודע לו ב – 10.6.10, כאשר נמסר לו במסירה אישית פרוטוקול הדיון מבית המשפט בחדרה. חביב טוען כי מה שנותר לעשות הוא רק להרכיב את ההלבשות שכבר היו כאמור בבית, ולבצע פינישים. בראון מנעה זאת ממנו בחוסר תום לב.

ב. חביב מוסיף שמסמך שנחתם כביכול על ידי עובד שלו, רוני, הינו מסמך מזויף שלא נחתם כלל על ידו ולא נרשם על ידו. באותו מסמך מאשר כביכול רוני בשל חביב קבלת שיק על סך 8,000 ₪ שזמן פירעונו 14.1.10, בציון מספר השיק. חביב מציין כי רוני לא היה שותפו כאמור, אלא עובד שלו ולא היה מוסמך לחתום בשמו. עם זאת אשוב ואציין כי חביב אינו מתכחש לקבלת אותו סך נוסף של 8,000 ₪ שהשלים התמורה ששילמה בראון ל – 28,000 ₪.

טענות הגב' בראון – ביתר פירוט:

20. בראון מודה כי בנתה עם בעלה את ביתם בקיסריה. אותה עת התגוררו בבית בנם, ולכן היה צורך בביצוע מהיר של העבודות. כלומר לא שנוי במחלוקת כי אכן הייתה חשיבות ללו"ז מבחינת בראון, והייתה תחושה של דחיפות מבחינתה.

21. הזוג חביב אותם תבעה, בוטחו בעבר באמצעות בתה עדי. בראון ידעה כי הם במשבר כלכלי קשה ועדי ביקשה ממנה לעזור להם. לכן פנתה לחביב כדי לקבל ממנו הצעת מחיר.

22. בראון טוענת כי את הצעת המחיר האמורה שצירפה וציטטתי לעיל קיבלה מחביב בביתה במהלך חודש ספטמבר 2009, לאחר שהגיע לבית וסייר במבנה ומדד הפתחים. לדבריה היא זו שרשמה את הדברים, אולם חביב סירב לחתום לאור חששו כי ההסכם יוודע לנושיו. יש מחלוקת אפוא, האם נערך אותו סיכום בבית בראון או אצל חביב בנגריה אולם אין לדבר משמעות שכן תוכן הסיכום כאמור אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. השנוי במחלוקת הינו רק האם הסכומים כללו או לא מע"מ.

23. עם ביצוע הזמנת העץ שבחרה בראון, הלכה היא עם חביב למפעל הספק בנתניה ושילמה בשני שיקים פתוחים 20,000 ₪. שיקים אלה, בסך 10,000 ₪ כל אחד, נמסרו על ידי חביב לניכיון (כפי שהודה בחקירתו – עמ' 9 שורה 8). בשיק אחד נקוב זמן פירעון של 7.9.09 ובשני – 15.10.09.

24. בראון גורסת שחשבונית המס שהוציא לה חביב על 20,000 ₪ הינה חשבונית מזויפת שכן פרטי העוסק בה הם של הנתבע 2, רעייתו אסתר, והאחרונה כאמור אינה בעלת אישור ניהול ספרים, על פי אישור רשות המסים.

25. בדצמבר 2009, לאחר בקשות חוזרות של בראון ושל בתה, הואיל חביב להגיע לבית על מנת להתקין את דלת הכניסה בלבד. אלא שכבר אז התגלו ליקוים בעבודה תוך שחביב מרגיע את בראון שמדובר בעניין זמני שייפתר לאחר שהדלת תתייצב לאור משקלה הרב. הליקויים המנויים ביחס לדלת הכניסה הינם כדלקמן:

לא היו צירים נסתרים; לא היו חלונות פתיחה; לא היו ידיות; לא בוצע פרזול; בריחים פנימיים הותקנו חלקית; לא הייתה פתיחה נוספת; סורגים הוזמנו ושולמו על ידי בראון בניגוד למוסכם; לא היו הלבשות; הצביעה הייתה חלקית.

26. ביחס לדלתות הפנים – רק בחודש ינואר 2010 לאחר תחינות מרובות, ולאחר שהתנה הגעתו בתשלום נוסף של 8,000 ₪ הגיע חביב והתקין הדלתות. אולם גם בעבודות אלה התגלו ליקויים כדלקמן:

החומר לא היה מעץ מלא אלאMDF שהוא חומר נחות שעלותו 900 ₪ לערך; הדלתות היו עקומות וחלקן לא נסגר; בוצעה הקטנת דלתות; נותרו משקופים חשופים; בשירותים לא היו חלונות לאורך הדלת; המגנטים לא הותקנו כראוי; הצביעה בוצעה ברמה ירודה באמצעות מרסס יד ולא שלייף לייק (צבע בתנור); ננעצו מסמרים בתוך המשקופים הלבנים בניגוד למקובל ולמוסכם; היה רווח בין המשקופים לרצפה. בראון צירפה תמונות להמחשת האמור.

27. ב – 14.1.10 שולם לחביב אותו סך נוסף של 8,000 ₪ בשיק שנמסר לידיו של רוני בצירוף כאמור לאישורו. חביב מצדו לא הגיע עם פועלים אלא עם אותו רוני, ופעם אחת עם פועל אחר. ב – 18.4.10 שלחה בראון מכתב לחביב בו התריעה כי למרות פניות חוזרות ונשנות מהלך חודשים, לרבות קביעת חמישה מועדים לביצוע העבודות, לא הגיע וגרם לה להפסד ימי עבודה ואף טרם סיים העבודות. במכתב ניתנה ארכה נוספת בת שבוע ימים מתאריך המכתב לביצוע וסיום העבודות באופן רצוף, כאשר היה ולא יגיע, ייאלץ הדבר את בראון לשכור שירותי קבלן אחר, וכל תשלום לאותו קבלן יבוצע מהיתרה המגעת לחביב. המכתב כלל את רשימת הליקויים הבאה:

א. בדלת הכניסה – השלמת הלבשות והחלפה לצירים נסתרים, הוספת פתיחה פנימית נוספת.

ב. החלפת ארבע דלתות שירותים ולספק עם חלון צר כולל זכוכית חלבית.

ג. הלבשות בשתי דלתות עקומות.

ד. הלבשות לכל הדלתות.

28. בראון טוענת כי חביב "הפך ביתה לנגרייה" תוך שהותיר ציוד וחומרים ברצפה וחלקי דלתות שעונים על גבי הפתחים, ולאחר שלא שעה לפניות ולהזדמנויות שניתנו לו להשלים עבודתו, סירבה אכן בראון להמשיך ולשלם לו. או אז החל להשמיע איומים ובראון פנתה בתלונה למשטרה וכן קיבלה צו הרחקה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת.

29. בראון טוענת כי רכשה חומרים על חשבונה הפרטי ופנתה לנגר אחר לשם ביצוע והשלמות תיקונים הכרחיים בלבד, על מנת לשוות לבית מראה מתקבל על הדעת. היא צירפה חשבוניות כדלקמן:

1,213 ₪ עבור רכישת חומרים לדלתות לרין מנדל ובניו בע"מ; חשבוניות של נגריית אלרום על סך 900 ₪ בגין סט ידיות ושתי רוזטות. מדובר בחשבוניות ממרץ 2010 והן מסתכמות כאמור ב – 2,113 ₪.

30. כמו כן צירפה הגב' בראון דו"ח סיור של החברה לפיתוח קיסריה מתאריך 9.2.10. לענייננו רלוונטי סעיף 8 של אותו דו"ח סיור הנוגע להשלמת גמרים: צוינו בין היתר משקופים ודלתות. כלומר אותו מועד טרם השלים הנתבע עבודות הגמר בדלתות שהתקין.

31. ביחס לתלונה במשטרה ולצו שהוציאה מציינת בראון כי ב – 26.4.10 בהיותה במשרדה טלפן אליה חביב ואמר שהוא מתכוון להגיע לביתה כדי לפרק את הדלת (לאור אי השלמת התמורה). או אז אכן פנתה למשטרה והזמינה ניידת, וכן פנתה לביהמ"ש בחדרה והוציאה צו הרחקה בהמלצת המשטרה.

ביחס למכתבים ששלח כביכול חביב בפקס – אלו מעולם לא הגיעו לבראון ומספר הפקס שעל גבי האישור שונה מזה של משרדה.

32. בחוות הדעת של מר טלמון ציין האחרון הליקויים הבאים שחלקם נמצאו על ידו בשטח, וחלקם מבוססים על מה שמסרה בראון בדבר הפער בין מה שסוכם לבין מה שבוצע:

הדלת הראשית נמצאה בלא פתיחה פנימית, בלא הלבשות סביב המשקוף, עם פרזול חסר וצבוע חלקית בלא צירים נסתרים ובלא סורג. שמונה הדלתות הפנימיות הן ללא הלבשות וללא איטום תחתית המשקופים והנעילות לא תקינות. צבע הדלתות בריסוס בוצע בצביעה לא אחידה עם נזילות צבע, וכתמים בגין שטחים לא צבועים ובלא צבע שלייף בתנור. הדלתות עשויות מ –MDF , שעלותם 900 ₪ לכל היותר בעוד דלת מעץ מלא עומדת על 2,400 ₪.

ארבע דלתות בשירותים סופקו ללא חלון זכוכית חלבית אורכי כפי שסוכם. ההתקנה רשלנית והדלתות לא תאמו את המשקופים ולא מוסגרו. דלת חדר השינה לא נסגרת, חורצת ברצפה ויש להחליפה כולל משקוף.

המומחה מציין כי כדי להביא פרטי הנגרות למצב שימוש נאלצה בראון לרכוש פרטי פרזול נוספים שלא סופקו חרף הסיכום ולהעסיק נגר לתיקונים הכרחיים, שאינם כוללים תיקונים שאינם ברי ביצוע המחייבים החלפת דלתות. בנסיבות אלה העריך המומחה את הנזק בשתי חלופות אפשריות.

החלופה הראשונה הינה פירוק רכיבי הנגרות והתקנת רכיבים על פי מפרט. עלות חלופה זו 52,200 ₪. החלופה השנייה עניינה בביצוע השלמות לתיקונים הכרחיים על פי מה שסופק כאשר היות ומדובר על הספקה שלא לפי הסיכום, הוסיף המומחה לחלופה זו 20,000 ₪ וסכם אותה בסך 39,539 ₪.

יוער כי פער בולט לעין בין המוסכם לבין מה שבוצע, נובע כאמור מדלתותMDF לעומת דלתות מעץ מלא. פער נוסף כפי שיבואר – נוגע להתקנת סורגים בדלת הכניסה על חשבון התובעת (הערה שלי – י.פ).

דיון:

33. ראשית לגבי המחלוקת ביחס למה סוכם, והאם כלל מע"מ: אין חולק כי בראון היא שרשמה את ת/2 שציטוט שלו הובא לעיל. אין חולק על סכום ההזמנה שעמד על 36,800 ₪, וכי הרישום משקף מה שסוכם (ראה להלן בהמשך). דלת הכניסה על המפרט האמור שצוין בכתב יד, הייתה אמורה לעלות 20,000 ₪ ויתרת הסכום הינו בגין דלתות פנים, לפי 2,400 ₪ לדלת.

בראון טוענת שמדובר היה במקור על 7 דלתות פנים כאשר בהמשך שונתה הזמנה ל – 8 דלתות (חביב אינו חולק על כך שבסופו של יום הוזמנו ממנו 8 דלתות פנים ואף מציין שהתקינן). אם נפחית 20,000 ₪ (מחיר חומרים ועבודה של דלת הכניסה) מן התמורה הכוללת, נקבל 16,800 ש"ח, וחלוקת סכום זה בשבע מניב אכן סך של 2400 ₪ כפי שצוין במסמך ת/2. אלא שהמשמעות הנה שבגין דלת נוספת, שמינית במספר, היה על בראון להוסיף 2,400 ₪ לו קוים החוזה כנדרש.

34. ביחס לשאלה האם הסכומים כוללים מע"מ :

חביב לא טרח להחתים את בראון על טופס הזמנה מסודר. הוא הודה שכאשר יושב לקוח מולו בנגרייה הוא מוציא דף הזמנה מסודר על מה שנסגר ועל הסכומים.

ברור ש"מה שנסגר" יכלול מטבע הדברים גם זמני אספקה והתקנה, מרגע קבלת הודעה שמצב הבית מאפשר התקנה (היינו יש ריצוף וקירות פנים וטיח). מטבע הדברים, זה ממן העניינים שיש בהם עניין עבור המזמין – וכך היה גם במקרה של בראון (כאמור אף חביב הודה שהיתה מבחינתה דחיפות בביצוע העבודה). חביב לא צירף כאמור טופס הזמנה, שכן לא היה כזה. באין טופס כזה, נאלץ הוא להודות בעמ' 8 לפר' למעלה כי ת/2 שהוצג בפניו הוא אכן הסיכום שנערך בינו לבין בראון. לאותו סיכום כתוב, שהודה שנרשם אמנם בכתב ידה של בראון אך משקף את מה שסוכם ביניהם, יש נפקות הן לנושא המע"מ; והן לנושא קיום ההתחייבויות בנושא דלתות הפנים ודלת הכניסה.

המסמך לא כולל כאמור אזכור בסוגיית המע"מ, היינו האם המחירים שנזכרו בו כוללים או לא כוללים מע"מ, כך אף ביחס למחיר העסקה המצטבר שנזכר בו, בסך של 36,800 ₪. משעה שבחר חביב שלא להוציא הזמנת עבודה מסודרת, הן לפי המקובל בכלל, והן לפי מה שהודה שמקובל אף אצלו, פועל עניין זה לחובתו בפן הראייתי; חזקה אפוא שהמחירים שרשמה התובעת בכתב ידה באותו סיכום לא חתום, הינם המחירים הכוללים שידעה שאמורים לצאת מכיסה. היינו מחיר כולל מע"מ. לא כשיקול קונקלוסיבי אך מצטבר, קביעה זו גם הולמת ברירת המחדל הנוהגת, שבמכירה לצרכן פרטי אמור המחיר לכלול (לכל הפחות) השורה התחתונה הכוללת, על מנת שידע הצרכן כמה הוא אמור לשלם בסופו של יום, כולל המע"מ (והרי אין חולק כי מדובר בבית מגורים פרטי, ובראון לא יכולה היתה להזדכות על המע"מ).

35. א. בנוסף אין חולק כאמור כי גם דלת הכניסה וגם דלתות הפנים נרשמו באותו סיכום כדלתות מעץ מלא. דלתות הפנים סופקו כדלתות MDF, כעולה מחוו"ד טלמון, וחביב לא טען אחרת, אף לא התיימר לסתור חווה"ד באמצעות חוו"ד נוגדת מטעמו. מכאן נובע כי חביב לא סיפק מה שהוזמן.

ב. דוגמא בולטת נוספת לכך הנו שבמסמך ת/2 צוין שדלת הכניסה אמורה לכלול סורגים. זאת, בין אם נרשם ת/2 על ידי בראון בביתה בפגישה עם חביב, ובין אם נרשם על ידה בנגריה (לענין אחרון זה בו חלקו הצדדים חשיבות פחותה, כאשר מקובלים עלי דברי בראון בחקירתה כאשר בכל מקרה היה חביב חייב לקחת קודם מידות כדי לתת הצעת מחיר, וכך נעשה). כלומר הסורגים בדלת הכניסה היו כלולים במחיר. כאשר נשאל חביב בחקירה האם ביצע את דלת הכניסה לפי המפרט, השיב ש"ביצע בול", חוץ מענין אחד: בראון הוסיפה סורגים על הדלת במשקל כבד, ולכן סבר חביב כי יש להשתמש בארבעה צירי לאגר מסוג מסוים, במקום הצירים הנסתרים, וקיבל לכך אישור טלפוני של בראון (עמ' 10, משורה 23). לאור טענת בראון, שלא הוסתרה בתביעתה (לה צורפה גם חווה"ד של טלמון), כי אחד הליקויים נוגע להיעדר צירים נסתרים בדלת הכניסה – צפוי היה שחביב יכלול ההסבר האמור בתצהירו הארוך. אין שם אזכור לגרסה זו, שבאה מפיו לראשונה אך בשלב חקירתו הנגדית, כגרסה כבושה.

והנה בשלב הסיכומים בע"פ פרץ ויכוח קצר בין ב"כ בראון לבין חביב. חביב הפנה לתמונה לפיה הותקנו סורגים. אז ציין ב"כ בראון כי אכן הותקנו, אך התובעת היא שהתקינה על חשבונה. חביב השיב כי הוא זה שהתקין אצלו בנגריה את הסורגים, אותם הזמינה התובעת מן המסגר שעשה אצלה את המעקות בבית. אם כן, מבין השיטין, הודה חביב בכך שגם אם הוא זה שהתקין, הרי שבעלות הסורגים נשאה בראון – בדיוק כפי שטענה. הרי חביב לא התיימר לטעון שהוא ששלם למסגר. אך העלות של אותם סורגים, היתה הרי אמורה להיות כלולה במחיר לפי ת/2 (גם אם מסגר של בראון הוא שסיפק הסחורה). הסורגים היו חלק ממפרט הדלת שסוכם ונזכר ב ת/2.

ג. בחקירה הנגדית הטיח חביב בבראון כי היא לא רצתה חלון בארבע דלתות השירותים (עמ' 13 שו' 20). הכיצד לא רצתה, כאשר חביב הודה שת/2 משקף מה שסוכם בינו לבין בראון, וכאשר בת/2 מופיע שיש לבצע חלון צר לאורך בדלתות השירותים?

36. תמיהה נוספת נובעת מגרסת חביב כי בראון החליטה לפתע פתאום לנצל ניצול ציני את העובדה שהשאיר אצלה כביכול לבקשתה את כל החומרים להשלמת עבודתו, ולאחר ששילמה כבר 76% מסך התמורה המוסכמת, החליטה לפתע שלא לאפשר לו להשלים עבודתו, תוך ניצול העובדה שהותיר אצלה את החומרים להשלמת עבודתו כולל משקופי דלתות הפנים. גרסה זו של חביב מעוררת תמיהה, שכן חומרים שהושארו או לא (ואף בראון מודה כאמור שחביב הותיר אצלה חומרים "תוך הפיכת ביתה לנגריה – עמ' 13, שו' 26): חזקה שבראון הבינה שהשלמת העבודה תוך תיקון ליקויים על ידי איש מקצוע אחר באחת משתי החלופות (שלא נסתרו) של השמאי טלמון, תעלה הרבה יותר מאשר 8,800 ₪ (הסכום האחרון הינו הפער בין התמורה המוסכמת של 36,800 ₪ לבין מה ששילמה בראון היינו 28,000 ₪). קביעה זו נחזית נכונה על פניה גם אם נביא בחשבון עלות דלת פנים נוספת, שמינית במספר שהתקין חביב, ועלותה לא נכללה לפי קביעתי בהזמנה המקורית שפרטיה הועלו על הכתב על ידי בראון ב ת/2.

37. תמיהה נוספת הנובעת מטענות מר חביב הינה הדרישה להשלמת התמורה בטרם ביצע חלק ניכר מעבודתו. הוא עצמו לא טען שכך סוכם מראש מול בראון לעת ההתקשרות ורישום ת/2, אלא שכך הוא נוהג. ספק בעיני אם קהל לקוחותיו היה מסכים ל"נוהג" מעין זה, לפחות כמשתקף ממקרה זה. בשונה מן האמור על ידו, רשימת הליקויים והחסרים שנחשפו בחוות דעת טלמון, בשים לב למחיר העסקה, מעלה שלא מדובר רק ב"פינישים" כדבריו, וממילא כאשר מדובר על מי שכבר שילמה 76% מסך התמורה המוסכמת, (28,000 מתוך 36,800 ש"ח, ומעט פחות מ 76% אם נביא בחשבון עלות של עוד דלת פנים). תמוהה טענתו לפיה החליט לדרוש השלמת כל התמורה כתנאי להשלמת העבודה.

באין סיכום מוקדם בין הצדדים בעניין זה, סביר הרבה יותר שמי ששילמה כבר 76% מן התמורה, וחלק ממשי בעבודה טרם הושלם, תזכה להשלמת העבודה ורק אז תשלים היתרה. למעשה לעת חקירתו כבר שינה במשהו מגרסתו המקורית שכך הוא נוהג, וטען שכאשר ראה שבראון משחקת אתו עם הכסף, רצה את כל היתרה בשביל ההמשך, לפני הרכבה (עמ' 10 שו' 18-19). מי שמשלמת למעלה מ 70% מן התמורה המוסכמת , באין סיכום לו"ז התשלומים, אינה יכולה להיחשב כמי ש"משחקת עם הכסף", היינו כמי שמעכבת תשלום מגיע.

38. סבירה אפוא יותר גרסת בראון (בפרט כאשר חביב לא ערך הזמנת עבודה מסודרת ובו גם כמקובל, פירוט לו"ז מרגע הודעה שהבית מוכן להתקנת דלתות פנים), לפיה חביב השתהה בביצוע ההתקנות מרגע שהבית אכן היה מוכן לביצוע ההתקנות, חרף התרעות ובקשות שביקשה ממנו לבוא ולהשלים העבודה. עד שכלו כל הקיצין, ובראון ראתה לנכון לבטל החוזה עמו בשל הפרה יסודית, לאחר משלוח מכתב התרעה לפני ביטול מיום 18.4.10, מעט לפני "הפיצוץ הסופי" ביחסי הצדדים מיום 26.4.10. באותו מכתב ניתנה לחביב ארכה סופית בת שבוע להשלים עבודתו, בטרם תפנה בראון לאיש מקצוע אחר.

39. אם זה לא מספיק, הרי שבסעיף 9 לתצהירו ציין חביב כי הרכיב את דלתות הכניסה לערך בנובמבר 2009 ואז כביכול גם קיבל שיק על סך 8,000 ₪ על חשבון התמורה. אלא שלוחות הזמנים לא הסתדרו, ובחקירתו ציין חביב כי את דלת הכניסה הרכיב רק בפברואר (כלומר פברואר 2010 – עמ' 10 למעלה), כאשר נדרש לעשות כן כביכול על ידי בראון. מדובר בסתירה חזיתית. דומה שכאן פשוט התבלבל העד שכן גם בראון אינה חולקת על כך שדלת הכניסה הותקנה בדצמבר 2009, ודלתות הפנים הותקנו בינואר 2010. מכל מקום הדבר מלמד כי לוחות הזמנים להם טען חביב אינם מדויקים, בלשון המעטה, כאשר בחקירתו התיימר לטעון שרק בפברואר 2010 הודיעה לו בראון שהבית מוכן להתקנת דלת הכניסה אך הבית בפנים עוד לא היה מוכן להתקנת דלתות הפנים. ברור שצודק חביב שנדרשים גם ריצוף וקירות כדי שניתן יהיה להרכיב דלתות הפנים; אולם ברור לגמרי מאידך שבפברואר 2010 היו משכבר גם ריצוף וגם דלתות פנים. לראייה גם דו"ח הסיור של חברת פיתוח קיסריה מ – 9.2.10.

40. בתצהירו של חביב יש "חור שחור" ביחס לתקופה שמפברואר 2010 ועד ל"פיצוץ" שאירע ביחסי הצדדים באפריל 2010. כאמור אם לשיטתו של חביב (בתצהירו) נלך, הרכיב הוא את דלתות הפנים רק בפברואר 2010 ואז גמר אומר שלא להתקין בכוונת מכוון את המשקופים, ולא להשלים את הפינישים בטרם תשלם בראון את יתרת התמורה. אולם ערב פסח 2010 חל בסוף מרץ 2010. חביב טוען שהתקין את דלתות הפנים בערב פסח 2010 ועבד עד 22:00 בלילה. מתי אפוא התקין חביב לאשורה את דלתות הפנים? בפברואר כאשר הודיעה לו התובעת שהבית מוכן להרכבת דלתות הפנים כאמור בתצהירו? או במרץ בערב פסח?

41. בשים לב לכל האמור במצטבר, אני מבכר אפוא גרסתה של בראון. ובשים לב להעדפת גרסתה- הרי שגם הארכה האחרונה בת השבוע שניתנה לחביב בטרם ביטול – היתה סבירה. דלת הכניסה הותקנה בדצמבר 2009, ודלתות הפנים הותקנו כבר בינואר 2010. שתי העבודות בוצעו באופן לקוי או שונה מהותית ממה שסוכם – בפרט דלתות הפנים. בשים לב לכך שמקובלת עלי גרסת בראון כי "רדפה" אחר חביב שישלים העבודה, חלף משכבר פרק הזמן הסביר להשלמת העבודה (באין קביעה בין הצדדים בדבר הלו"ז לביצוע העבודה, חל סע' 41 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע כי את הקיום יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד עליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש). בשלב זה של 18.4.10, הוא תאריך המכתב שקצב ארכה סופית בטרם ביטול, יש לקבוע כי חלף משכבר הזמן הסביר שעמד לרשות חביב להשלים העבודה בלי להתנות עוד שום תנאי של תשלום נוסף שלא סוכם מראש בין הצדדים.

באותו שלב של 18.4.10 כבר היה חביב משכבר במצב של הפרה יסודית (כהגדרתה בסע' 6 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה); ולו ביחס ללו"ז ביצוע והשלמת העבודות (ובודאי שכך אם נזכור הפער בין מה שהתחייב לספק ובין מה שסיפק בפועל). ספק בעיני אם נדרשה התרעה נוספת בטרם ביטול. אולם אף אם נאמר שבטרם ביטול חבה בראון במתן ארכת קיום נוספת (עיין: ע"א 8741/01 MICRO BALANCED PRODUCTS נ' תעשיות חלאבין בע"מ פ"ד נז(2) )171) הנה ניתנה הארכה, ואף היתה סבירה. סבירות הארכה אף היא תלויה בנתוני המקרה.

בראון ביטלה כדין את ההסכם. ביחס להודעת הביטול אזכיר בקצרה כי הדין הנו שאין לה דרישת צורה מוגדרת וקבועה, אך צריך להשתמע ממנה באופן ברור כי בביטול עסקינן; ואם ניתנת ארכה בטרם ביטול, צריך הצד השני לדעת מה שעורה של הארכה. דרישות אלה מתקיימות במכתבה של בראון מ 18.4.10, שאין חולק שקיבל חביב ולאורו כנראה נזעק ואירעה התקרית בין הצדדים ביום 26.4.10.

יכולתי להתרשם גם מהתנהגותו של חביב לעת ישיבת 29.10.14 וניכר שהוא מהיר חימה (חלק מהתבטאויותיו מצאו ביטוי בפרוטוקול). אני מקבל גם גרסת בראון כי נזקקה לפניה למשטרה לאור איומיו של חביב שיבוא ויפרק את שהרכיב אם לא תשולם לו יתרת התמורה. זאת בשונה מגרסתו "המרוככת" בתצהיר לפיה חזר בו לפתע, לאחר פרק זמן ארוך בו העמיד לדבריו תנאי של השלמת התמורה כתנאי מוקדם להשלמת העבודות. והנה לפתע ב 26.4.10 הודיע כביכול לתובעת שהוא מגיע להשלים העבודות בלא תנאים.

42. הפועל היוצא הנו שאת תביעת חביב – יש לדחות.

43. ביחס לתביעת בראון: כאמור לא נסתרה חוות דעתו של השמאי טלמון במה שקשור לאומדן עליות לתיקון ליקויים והשלמת חסרים. נשאלת השאלה איזו חלופה מבין השתיים שפירט בסע' 4 של חוות דעתו היא העדיפה. נראה כי חרף הליקויים בדלת הכניסה ביחס למה שסופק, ניתן לקיים את הקיים תוך השלמת צירים נסתרים. דלת הכניסה הנה החלק הארי של העסקה מבחינת שווי התמורה. בנסיבות, יש להעדיף החלופה שהולמת יותר הקטנת הנזק, ועניינה בביצוע השלמות ותיקונים על מה שבוצע. נראה כי בפירוט החלופה כבר ננקבו עלויות שבראון נזקקה להוצאתן בפועל (כמו נושא התקנת הסורגים על דלת הכניסה, והחומרים שרכשה). חלופה זו מסתכמת ב 39,539 ₪ .

אולם בסכום זה של 39539 ₪, נכלל סך של 5000 ₪ בגין ביטול זמן והוצאות נסיעה שהנו מופרז על פניו, ויש בו משום מתחם חפיפה לא מבוטל לנזק הלא ממוני שנתבע אף הוא. לפי שמוצדק לטעמי לזכות בראון בנזק לא ממוני בגין הסחבת ועוגמת הנפש שהיתה כרוכה בכל הפרשה, ובטורח העודף הכרוך בהשלמת העבודה מול איש מקצוע אחר, הרי שאין בכוונתי לפסוק במקביל סכום זה.

44. סכום נוסף שננקב באומדן בחוו"ד טלמון ולטעמי אף הוא על הצד הגבוה, הנו 20,000 ₪ בגין "כשל תמורה". עם זאת יש מקום להכיר בחלק מאותו סכום אחרון. איזה חלק ? נזכור שבמקום 8 דלתות עץ מלא סיפק הנתבע 8 דלתות MDF. לפי המומחה (וחביב לא הציב אומדן אחר שבמומחיות או בכלל) דלת MDF אמורה להיות מתומחרת ב 900 ש"ח במקום 2400 ₪ לדלת עץ מלא שהוזמנה. היינו פער של 1,500 ₪. נכפיל בשמונה ונקבל 12,000 ₪. מתוך סך זה נפחית עוד 900 ₪ עבור הדלת השמינית שבראון לא שלמה עליה שכן לא נכללה בהזמנה המקורית של ת/2. היתרה 11,200 ₪.

לאחר התאמת הסכומים (בהתאמה לאמור כאן) בחלופה ב' של מר טלמון, היא החלופה הנמוכה שגם הולמת יותר חובת הקטנת הנזק, נותר סך של 25,739 ₪. אמנם נחזה שמדובר עדיין בסכום גבוה ביחס למחיר העסקה הכולל. אולם מאידך, כאשר מדובר בתיקון עבודתו של אחר, העלויות הסבירות אכן מאמירות.

45. אני דוחה התביעה כנגד הגב' בראון בת.א. 35527-06-07.

46.א. אני מקבל חלקית התביעה בת.א. 23808-08-11 כנגד חביב, ודוחה אותה כלפי הנתבעת 2, אסתר. ההתקשרות היתה כאמור עם חביב, הוא זה שקיבל התמורה, והוא גם המפר החוזי ומי שבעבודתו נפל ליקוי. אין ולא היה בסיס לשרבוב אסתר לתביעה כנתבעת נוספת, רק בשל פרשת החשבונית. אף בהינתן טענות התובעת בעניין אחרון זה, לא הומחש כלל כי אסתר היא בעלת העסק או שותפה של חביב.

ב. אני מחייב את מר אהרון חביב לשלם לגב סימה בראון בתוך 30 יום את הסכומים המצטברים הבאים:

(1) 25,739 ₪ כאשר סך זה נושא הפרשי ריבית והצמדה ממועד חווה"ד של השמאי טלמון (19.6.11).

(2) פיצוי בשל עוגמת נפש בסך כולל של 6,000 ₪.

(3) שכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,000 ₪ (הסכום כאן מביא בחשבון מחד דחיית התביעה כנגד אסתר חביב, וקבלתה כנגד אהרון בלבד; ומאידך העובדה שהתביעה הנגדית שהגיש חביב נדחתה כליל, ואף לשמה נזקקה בראון לייצוג; כאשר חביב "ניפח" אותה תביעה באופן לא מוצדק לסכום ניכר של 150,000 ₪ כמעט).

(4) החזר מחצית האגרה הראשונה ששלמה הגב' בראון, כשהיא נושאת הפרשי רבית והצמדה מיום בו שולמה). לא חייבתי בתשלום המחצית השניה לאור הפער בין הסכום שנפסק לזה שנתבע.

(5) החזר שכרו של השמאי טלמון כנגד הצגת חשבונית. גם סך זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום בו נשאה בו טלמון.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.