גזר דין זה ניתן לאחר ששרות המבחן ביקש הפקעת צו מבחן והממונה על עבודות השרות הפקיע מאסר על דרך של עבודות שרות, כפי שהושתו על הנאשם.

רקע עובדתי

1. הנאשם הורשע כהודייתו ולאחר שאוחדו הדיונים נשוא שני ההליכים שבכותרת, בעבירות של תקיפת סתם, לפי סעיפים 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); פציעה, לפי סעיף 334 לחוק ותקיפה הגורמת לחבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

2. מעובדות כתבי האישום, עולה כי ביום 10.2.09, שהה הנאשם ביחד עם אחרת בדירת המתלונן בעיר בת-ים. הנאשם, בהיותו בגילופין, תקף את המתלונן בכך שהכהו בחלקים שונים בגופו. בנסיבות אלו, נגרם למתלונן סימן חבלה סגול מתחת לעינו וכן נחזו סימני שריטות על גרונו.

ביום 11.6.10, בבית קפה בעיר בת-ים ובהיותו בגילופין, תקף הנאשם את אותה אחרת המתוארת באירוע הנ"ל, בכך שהכה בראשה. חברתה של האחרת ביקשה לגרום לנאשם כי יחדל ממעשיו ובתגובה, זרק עליה הנאשם בקבוק מזכוכית שפגע בראשה בסמוך לעינה. וגרם לה לדימום ולחתך שנזקק לטיפול הדבקה.

3. הנאשם יליד 1979 ובעברו שלוש הרשעות קודמות, מהן בעבירות דומות.

ביום 11.2.13, אושר הסדר טיעון כפי שהושג בין הצדדים ונגזר דינו של הנאשם למאסר בפועל - לתקופה של שישה חודשים לריצוי על דרך עבודות שירות, לצו מבחן - לתקופה של שנה והוארך מאסר מותנה בן שמונה חודשים, שהושת על הנאשם בפ' 5160-06 מיום 9.1.07.

בנוסף, נפסק פיצוי למתלוננים. הסדר הטיעון נסמך בעיקר על צפי פני שיקום בעניינו של הנאשם כפי התרשמות שרות המבחן.

הצדדים הבהירו כי הארכת המאסר המותנה מתייחסת לפ' 3094-09, ואילו המאסר לריצוי על דרך עבודות שירות, מתייחס לפ' 37965-06-10. אישרתי את ההסדר על אף הקושי המובנה בו בעצם כריכת מאסר בפועל עם הארכת מאסר מותנה.

4. מעתירת שרות המבחן להפקיע את צו המבחן, נלמד כי הנאשם חדל להגיע למסגרת הטיפולית הקבוצתית וליחידה לנפגעי אלכוהול. משיחות עם הנאשם עלה כי אין ברצונו ליטול חלק בהליך שיקומו במסגרת שירותי הרווחה, מאחר ונדון אף לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות.

ביום 7.5.13, התקיים דיון בעניינו של הנאשם בסופו ולפנים משורת הדין, ניתנה לו הזדמנות להפנים את חומרת מעשיו ולבצע את רכיבי גזר דינו.

גישתו של הנאשם לא השתנתה ומעמדת הממונה על עבודות השירות, עולה כי הנאשם החל לרצות את עונשו ביום 14.3.13 וחדל מכך על דעת עצמו בחודש אפריל ש.ז.

בנסיבות אלו, הוחלט ביום 6.6.13 על הפקעת עבודות השירות וריצוי יתרת ימי המאסר במתקן כליאה החל מיום 25.6.13. מטיעוני הצדדים עולה כי הנאשם לא נכלא ולמעשה, כל הנוגעים בדבר "ממתינים" לתוצאות גזר דין זה.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

5. ב"כ המאשימה עתר להפעיל את המאסר המותנה שהושת על הנאשם כפי שהוארך, להטיל עליו עונש מאסר בפועל ובמצטבר למאסר המותנה שיופעל, וכן מאסר מותנה וקנס. בנוסף, נתבקשתי לשקול הגדלת סכום הפיצוי שנפסק למתלוננים.

6. ב"כ הנאשם, עתרה להקל עם הנאשם בגזירת דינו בהתחשב במצוקתו הכלכלית, המצאו במעצר בית בתנאים מכבידים במשך כשלוש שנים, בקשייו לאתר מסגרת תעסוקתית ובתחושות הייאוש שהפכו להיות נחלת חלקו.

עוד נטען כי הנאשם היה נתון תחת פיקוח שירות המבחן במשך כשנתיים, במהלכן אירעו עליות ומורדות בהתייחסותו לקשר הטיפולי. הודגש כי במהלך תקופה לא מבוטלת בת כשנה וחצי ועד כה, נמנע הנאשם מצריכת סמים מסוכנים ואלכוהול ויש לזקוף זאת לזכותו. בנוסף, נטען כי הנאשם סובל ממחלת הצהבת.

הסנגורית סיכמה כי הנאשם מתגורר עם סבתו, מתפרנס מקצבתה ומנסה לאתר עבודות מזדמנות והפנתה כי ריחוק מקום השמתו בעבודות שרות, הקשה עליו לרצות עונש זה בד בבד עם השתלבות מתבקשת במסגרת הטיפולית בשרות המבחן.

7. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה וטען כי ברצונו לקבל הזדמנות לשפר את דרך חייו ואף לבצע את עונש המאסר שהוטל עליו, אך הוא נדרש לפרנסתו.

דיון והכרעה

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, התרשמויות שרות המבחן והממונה על עבודות השרות ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי האיזון הראוי בין האינטרסים השונים ימצא ביטויו על דרך השמת הנאשם במאסר ממשי, תוך שטענות ההגנה תמצאנה ביטוי במשך המאסר עצמו.

סברתי כי לא יהיה זה ראוי למתוח את מלוא שורת הדין כנגד הנאשם בעת זו כפי עתירת המאשימה, לאור הדין החל, הסדר הטיעון מעורר הקושי שהיווה מסד לגזר הדין המקורי ונסיבותיו האישיות של הנאשם. בעיקרן של אלו, העדר הסתבכויות נוספות בפלילים על פני חלוף הזמן המשמעותי מאז ביצוע העבירות וניקיונו מזה כבר מצריכת סמים מסוכנים ואלכוהול – צריכה שהיוותה את הרקע למעשים נשוא הרשעותיו.

9. בית המשפט אשר הפקיע צו מבחן רשאי, כאמור בסעיף 20(4) לפקודת המבחן [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"), להטיל על הנבחן עונש נוסף בגין העבירות המקוריות במקום צו המבחן ובהתחשב בכל עונש שהוטל עלי הנאשם בגינן.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו בע"פ (ת"א) 71480/04 בני בן זבלי יאגודייב נ' מ"י (29.12.2004), לאמור:

"... רשאי בית המשפט להטיל על נאשם שהועמד למבחן, עונש נוסף על העבירה המקורית, גם אם הוטל עליו בגזר הדין המקורי עונש לצד המבחן; וזאת, אם הורשע בעבירה נוספת (סעיפים 16(3) ו-17(3) לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969);

או אם הפר את צו המבחן (סעיף 20(4))".

הנאשם היה מודע היטב לטיב ולמהות העונש שנגזר עליו. הוא הוזהר וידע כי הוא צפוי לגזירת דין מחודשת היה ויפר את צו המבחן. לאחר בחירתו החד צדדית של הנאשם לנהוג כרצונו, משמע גזר הדין מהווה המלצה בלבד, ניתנה לו הזדמנות נוספת, לפנים משורת הדין, לבצע את עונשו כפי שנגזר עליו. הנאשם לא השכיל לנצלה.

הנאשם החליט בעברו לפתור סכסוכים בכוח הזרוע וגרם לחבלות למתלוננים תוך שימוש בבקבוק זכוכית באחד מן המקרים.

במעשיו, פגע הנאשם בזכותם היסודית של המתלוננים לאוטונומיה על גופם ובתחושת המוגנות הנדרשת לכל אדם מפני מעשי אלימות.

חלקו של הנאשם בתקיפת המתלוננים מרכזי ומידת השפעת מעשיו על גופם ונפשם משמעותית. הנאשם אף לא עשה לפיצוי המתלוננים על נזקיהם.

הנאשם יכל להבין את הפסול הבוטה במעשיו, שלט עליהם ויכל להימנע מהם. הדברים לא הגיעו כדי ראשיתה של הגנה שבדין או מצוקה נפשית לנאשם משום התנהלות המתלוננים כלפיו והנאשם אינו קרוב לסייג האחריות הפלילית.

כבר נקבע כי עבירה חמורה כגון זו שביצע הנאשם, נושאת בצידה עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בהקשר זה, בזו הלשון:

"תופעה נוראה זו אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה באלימות המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית. במסגרת זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. "חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים" (ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (לא פורסם, 7.2.2005)), שישקפו ערכים של תגמול והרתעה... "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (טרם פורסם, 10.11.09))" (ר' ע"פ 5641/09 מ"י נ' ברזנסקי (22.3.10).

וכן:

"עבירות אלימות המתבצעות באמצעות נשק קר ומסכנות חיי אדם ושלמות הגוף מחייבות ענישה מחמירה ומרתיעה, העשויה לתרום להקטנת מימדי התופעה אשר פשטה כנגע בחברה... מצריכה תגובה עונשית הולמת ואפקטיבית כמסר של הגנה על ביטחון האדם וכמסר חינוכי שייקלט בהדרגה בתודעת הציבור..." (ר' ע"פ 4333/04 קונדוס נ' מ"י (11.10.04).

כעולה מסעיף 20 (4) לפקודה וסעיף 71 ד(3) לחוק, בסמכות בית המשפט להפקיע את צו המבחן שניתן ולהשית במקומו עונש נוסף, בהתחשב בכל עונש אחר שהוטל בגין העבירה המקורית.

העונש שהושת על הנאשם נשא צפי שיקומו. על אף שצפי זה נגוז, אין להתעלם מהמסגרת העונשית המקורית ובעיקר שעה שהנאשם לא שב לסורו ולצריכת אלכוהול. בנוסף, אין להתעלם מאותו קושי בהסדר הטיעון בין הצדדים אשר להארכת מאסר מותנה והשתת מאסר בפועל, הדרים בכפיפה אחת. אין להפלא כי הנאשם, בהתנהגותו, הרחיב סדק זה בהגיונם של דברים. עוד התחשבתי לזכותו של הנאשם בתקופה המשמעותית בה שהה במעצר בית, בתקופה הקצרה אותה ריצה בגדר עבודות שירות ובמצבו הכלכלי והרפואי.

סוף דבר

10. לאור המקובץ, מופקע בזאת צו המבחן שהושת על הנאשם ואני קובע בעניינו את העונשים הבאים -

מאסר בפועל – לתקופה של 9 חודשים. הנאשם יתייצב כעת במזכירות הפלילית של בית משפט זה לתחילת ריצוי עונשו.

הפעלת מאסר על תנאי – אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי למשך שמונה חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת.פ. 5160-06 מיום 9.1.07. המאסר על תנאי שהופעל ירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר על הנאשם לעיל.

סך הכל ירצה הנאשם עונש מאסר בן 9 חודשים.

מאסר על תנאי - לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של 3 שנים מיום שחרורו יעבור על כל עבירת אלימות למעט תגרה.

פיצוי למתלוננים- כפי שנקבע בגזר הדין מיום 11.2.13 – בעינו.

יתרת רכיבי אותו גזר דין – בטלה.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ל' אב תשע"ג, 06 אוגוסט 2013, במעמד הצדדים.