האישום

1. כתב האישום מייחס לנאשם שני אישומים; הראשון- עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש כלפי בת זוגו, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977(להלן: "חוק העונשין"). וכן עבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. השני – עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, בתקופה הרלוונטית היה הנאשם נשוי למאיה סבן (להלן: "המתלוננת"), שהייתה בחודשי הריון ראשונים וביניהם קיים סכסוך סביב קנאתו של הנאשם למתלוננת.

ביום 28.07.09 בביתם ברח' חבצלת 9 מבשרת ציון, תקף את המתלוננת וכן שבר את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה. כמו כן, הנאשם חזר לביתם והחל להתפרע ולהשתולל, זרק כריות, הפך את הסלון והטיח את מכשיר הטלפון הסלולרי של המתלוננת בקיר. בהמשך אחז הנאשם את המתלוננת בידה, ניסה למשוך בכוח כרית בה אחזה, והעיף עליה כרית אחרת. כמו כן, הנאשם דחף את שלט הטלוויזיה לפרצופה של המתלוננת.

בנוסף, ביום 28.07.09 ובהזדמנויות שונות נוספות, במקומות שונים, נהג הנאשם לאיים על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכוונה להפחידה ולהקניטה. הנאשם התקרב למתלוננת, הניף את ידו לעברה ואמר לה: "תיזהרי שאני לא אתהפך עלייך". עוד איים הנאשם כי יזרוק את המתלוננת מהבית וישאירה ללא כלום.

עדי המאשימה

2. המתלוננת הגב' מאיה סבן מסרה תלונתה במשטרה ביום 5.8.09. בבית המשפט מיום 19.2.12 תיארה המתלוננת את מערכת יחסיה הקצרה עם הנאשם. בני הזוג הכירו כשלושה חודשים טרם נישואיהם, וטרם האירוע נשוא כתב האישום. על פי עדותה של המתלוננת, בסמוך לנישואיהם, שינה הנאשם את יחסו כלפיה ליחס של קנאה ושליטה מלאה בחייה, לרבות שליטה במקום עבודתה, בשיחותיה עם אנשים, קשריה עם בני משפחתה ובהכנסותיה מעבודתה.

לעניין האישום הראשון, המתלוננת חזרה בעדותה על האירועים נשוא כתב האישום, אותם תיארה בהודעתה במשטרה. היא העידה, כי אירוע האלימות התרחש לאחר אירוע אלימות מילולית אחר, שנקט הנאשם כלפיה ובנוכחות בני משפחתו של הנאשם, בעקבותיו אושפזה המתלוננת בבית חולים עקב לחצים בהריון (פרו' עמ' 9 שורות 5-30). המתלוננת תיארה בפני את אירוע האלימות נשוא כתב האישום והעידה, כי לא תוכל לשכוח את פניו של הנאשם, עת עמד מולה ואיים עליה, העיף את מכשיר הטלפון הנייד שלה ושבר אותו וגרם לה ליפול על הכורסא. בהמשך, נוכח היותה בהריון ישבה שפופה על הספה עם כרית לברכיה והנאשם ניסה למשוך את הכרית מידיה בכוח. הנאשם אמר לה כי יעיף אותה לדירתה הקודמת בשורש. בהמשך, כעס עליה הנאשם מאוד, קילל ואיים לאחר שהתקשרה למקום מגוריה הקודם. עוד תיארה המתלוננת, כי הנאשם דחף את שלט הטלוויזיה לפניה, כשהוא יושב במרחק מילימטר ממנה ומאיים ומגדף אותה. הנאשם משך את המתלוננת בידה לכיוון השירותים והתיז מים על פניה המתלוננת מסרה כי חשה פחד. (פרו' עמ' 10 שורות 1-26).

לעניין האישום השני, בהמשך חקירתה הראשית, תיארה המתלוננת את מסכת התנהגותו האלימה והמאיימת כלפיה שנבעה מקנאה קיצונית וגרמה לה לחיות בפחד, תוך שליטה מוחלטת של הנאשם בחייה.

בחקירתה הנגדית, בתשובה לשאלת ב"כ הנאשם, מדוע לא התלוננה במשטרה מיד לאחר האירוע נשוא כתב האישום אלא כמה ימים אחריו, השיבה כי הנאשם נהג כבדרך שגרה לנסות ולהתפייס עימה לאחר כל אירוע אלים וכך גם היא קיוותה, כי יחסיהם יעלו על דרך המלך אך לצערה התבדתה. גם בחקירתה הנגדית חזרה המתלוננת ותיארה מסכת חיים אלימה מלווה באיומים וברגשות פחד ותיארה את אירועי האלימות והאיומים נשוא כתב האישום, שאחריהם ניסה הנאשם לפייסה.

בהמשך חקירתה הנגדית נשאלה המתלוננת שאלות בנוגע להליכים המתנהלים בין בני הזוג בבית המשפט למשפחה ושאלות הנוגעות להעברת כספים ורכוש בין בני הזוג, שאלות שמנעתי מב"כ הנאשם להמשיך ולשאול. כמו כן נוכח הערות חוזרות ונשנות של הנאשם, במהלך עדותה של המתלוננת, הוריתי על הוצאתו מהאולם.

בהמשך, שבה המתלוננת ותיארה את מסכת האיומים, שהייתה מנת חלקה במהלך חייה המשותפים עם הנאשם ואת שליטתו של הנאשם בחייה, בעבודתה, בכספיה ובקשרי המשפחה שלה. יש לציין כי במהלך עדותה התרגשה המתלוננת מאוד ובכתה מספר פעמים.

3. רס"מ נועה פלג, גובה הודעת המתלוננת והודעת הנאשם, נשאלה לגבי הערות שכתבה במהלך גביית הודעת המתלוננת. לדבריה, כתבה הערות בנוגע למצבה הנפשי של המתלוננת בעת גביית העדות, שכן המתלוננת בכתה והתרגשה ובמהלך גביית הודעתה קיבלה המתלוננת שיחות טלפון והודעות מהנאשם שעלו לכדי הטרדה וכן הודעה בזו הלשון: "כל הכבוד את מכריזה מלחמה" (עמ' 33 שורות 1- 29). בהמשך חקירתה העידה בנוגע לגביית הודעת הנאשם. העדה מסרה כי הנאשם מסר בהודעתו כי הוא אוהב את המתלוננת ובהמשך הודעתו שינה יחסו אל העדה וטען כי היא עוינת כלפיו וכי מעדיפה את גרסת המתלוננת בהיותה אישה.

בחקירתה הנגדית הצביע ב"כ הנאשם על כך שהעדה ציינה על גבי הודעת הנאשם כי הנאשם היה נסער ובכה במהלך מתן הודעתו.

בהמשך, לשאלת ב"כ הנאשם, מפנה העדה למקומות בהודעת הנאשם מהם עולה, כי הנאשם קשר עצמו לפעולה אלימה ומאיימת כלפי המתלוננת.

עדות הנאשם

4. בהודעתו במשטרה מיום 05.08.09 (ת/1), מסר הנאשם כי בינו ובין אשתו המתלוננת היה לחץ בתקופה האחרונה, אך הוא לא חשב שזה יגיע לתלונה במשטרה. כמו כן מסר, כי המתלוננת איימה שתעזוב את הבית ונוכח העובדה, כי ישנה פעמים רבות מחוץ לבית החליט להפריד את חשבונות הבנקים שלהם. כן מסר כי למתלוננת יש ידיד עימו היא מנהלת "שיחות של חברות על תחתונים וחוטיני...וזה מלחמה שלי כבר שנה שתוותר עליו ותתרכז בנישואים שלנו וזה מצית בינינו ריבים...היו בינינו ריבים ושברתי את הטלפון שלנו". בהמשך הודעתו מסר הנאשם: "אני מצהיר חד משמעית שלא הרמתי עליה יד...זה בית שלי ומותר לי לצעוק...חשבתי שהיא תבין את הלחץ שלי..." (גיליון 1). לשאלת החוקרת האם השפיל את המתלוננת מילולית, צעק אליה או דיבר אליה לא יפה השיב הנאשם, כי קורה שזוג נכנס למצבי לחץ. לשאלת החוקרת האם היו לנאשם בעיות עם אופן לבושה של המתלוננת או אנשים עימם נפגשה השיב, כי יש ידיד איתו נהגה המתלוננת לדבר בצורה לא מכובדת דברים לא מכובדים וכשדרש ממנה להפסיק לא הסכימה ומכאן החל "כל הבלגאן" (גיליון 2 שורות 22-29). בהמשך הודעתו אישר הנאשם, כי היו לו טענות למתלוננת כשלא ניקתה את הבית (גיליון 3 שורה 54) וכי חשד שהמתלוננת בוגדת בו עם גברים אחרים (גיליון 4 שורות 85-87) וכמו כן אישר כי השיחות בינו למתלוננת התדרדרו לרמות נמוכות (גיליון 4 שורה 94, גיליון 5 שורה 139, גיליון 6 שורה 176, גיליון 7 שורה 196). בהמשך הודעתו הודה הנאשם, כי זרק את מכשיר הטלפון במהלך המריבה נשוא כתב האישום: "כן זרקתי את הטלפון כי היא סירבה לשלוח הודעה לחבר הזה שלה על ניתוק הקשר ביניהם...והתעצבנתי וזרקתי את הטלפון על הרצפה..." (גיליון 6 שורות 189-190). לשאלת החוקרת אם כאשר לקח את שלט הטלוויזיה מידי המתלוננת, במהלך הויכוח נשוא כתב האישום, יכול ונתן למתלוננת מכה בפנים, השיב הנאשם בחיוב (גיליון 7 שורות 217-218).

בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם, כי במערכת היחסים עם המתלוננת התעוררו קשיים, כאשר זו החלה להתנהג בצורה לא רציונלית. בהמשך העיד הנאשם, כי במהלך הויכוח נשוא כתב האישום מכשיר הטלפון נפל מידיו. הוא לקח את השלט מתחת לגבה של המתלוננת ואילו בהמשך מסר כי משך את השלט מידה של המתלוננת. כמו כן העיד, כי בניגוד לטענת המתלוננת לפיה פגע בה עם השלט, הוא רק משך את השלט מידה ומעולם לא הייתה ביניהם אלימות או צעקות ברמות כאלה.

ביחס לאישום השני השיב הנאשם בעדותו, כי מעולם לא רב או התווכח עם המתלוננת פרט לאירוע נשוא כתב האישום וכי לא איים על המתלוננת (פרו' עמ' 39 שורות 4-16). בהמשך ציין כי כן היו צעקות והייתה התלהמות הדדית לחלוטין (פרו' עמ' 39 שורות 21-22).

בחקירתו הנגדית שב הנאשם ואישר, כי הקשר של המתלוננת עם ידיד ותוכני שיחותיה עימו "על

עירום ודברים כאלה", היוו גורם למריבות ולחצים בין בני הזוג וכי באירוע נשוא כתב האישום

היו צעקות: "בריב כן היו צעקות" (פרו' עמ' 41 שורות 10-29).

עוד העיד הנאשם כי היו בין בני הזוג מריבות מכוערות וכי הריב נשוא כתב האישום היה מכוער (פרו' עמ' 42 שורות 8, 16, 29). בהמשך חקירתו הנגדית העיד הנאשם שלא הטיח את מכשיר הטלפון, אלא כי זה נפל ממנו וכשהפנתה אותו ב"כ המאשימה לסתירה בדברים אלה עם הודעתו במשטרה, חזר וטען כי הטלפון נפל לו. ב"כ המאשימה ביקשה מהנאשם להתייחס לסתירה בדבריו לעניין האופן בו לקח את שלט הטלוויזיה מידיה של המתלוננת והנאשם השיב כי לא משך את השלט כי אם לקח אותו.

טענות ב"כ הצדדים

5. ב"כ המאשימה ביקשה לקבל את גרסת המתלוננת אשר העידה ביחס לשני האישומים. היא הפנתה לסתירות בעדות הנאשם ביחס לאירוע נשוא כתב האישום, ובפרט ביחס לאלימות בה נקט כלפי המתלוננת במהלך האירוע וביחס לאיומיו כלפי המתלוננת כעולה מהאישום השני.

מנגד טען ב"כ הנאשם, כי העבירה בה נאשם הינה למעשה עבירת תקיפה סתם ולא כעולה מכתב האישום, עבירת תקיפה הגורמת חבלה. ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לסעיף 54 לפקודת הראיות, לפיו במקרה של עדות הנאשם מול עדות המתלוננת כעדויות בודדות, על בית המשפט לתמוך הכרעתו בהנמקה מפורטת ובטעמים מיוחדים. ב"כ הנאשם טען, כי גרסתה של המתלוננת נתמכה בעצתו של עו"ד מתחום דיני המשפחה ומשכך הינה גרסה מעוותת ובלתי אמינה המונעת משיקולים משפטיים שעניינם בתביעת הגירושין בין בני הזוג. עוד הוסיף כי יש לייחס חשיבות לעובדה שהמתלוננת הגישה תלונתה מספר ימים לאחר האירוע וכי קודם להגשת התלונה פנתה לסניף הבנק ומשכה כספים השייכים לה, עובדה שסותרת את טענתה לשליטתו המוחלטת של הנאשם בכספיה. לבסוף טען ב"כ הנאשם, כי מהאירוע נשוא כתב האישום לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם עבר עבירת אלימות כלפי המתלוננת.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בהודעת הנאשם במשטרה ושמיעת עדויותיהם של הנ"ל בבית המשפט שוכנעתי, כי יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

ראשית אציין, כי מקבל אני את טענת ב"כ הנאשם בסיכומיו, לפיה בניגוד לאמור בכתב האישום,

העבירה המיוחסת לנאשם באישום הראשון הינה העבירה הקבועה בסעיף 382(ב) לחוק

העונשין והמתייחסת לעבירה הקבועה בסעיף 379 לחוק העונשין, קרי עבירת תקיפה סתם

המבוצעת כלפי בת זוג, ולא עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממש. עבירות אלה קובעות כדלקמן:

"379: התוקף שלא כדין את חברו, דינו - מאסר שנתיים, והוא אם לא נקבע בחוק זה עונש אחר לעבירה זו מחמת נסיבותיה.

382 (ב): העובר עבירה לפי סעיף 379 כלפי בן משפחתו, דינו - כפל העונש הקבוע לעבירה; לענין סעיף זה, "בן משפחתו" - לרבות מי שהיה בן משפחתו בעבר, והוא אחד מאלה: בן זוג..."

7. במקרה דנן שוכנעתי, כי גרסת המתלוננת הינה עקבית ואמינה. בעדותה תיארה המתלוננת מסכת מתמשכת של מעגל אלימות, התנהגות אלימה ובוטה של הנאשם, קנאה קיצונית, אלימות מילולית, הפחדה, איומים והשתקה. כמו כן התנהגות של שליטה והגבלת המתלוננת בכל פעולות חייה לרבות, בכספים, ביחסיה עם חברים ועם בני משפחתה ובאופן לבושה. המתלוננת והנאשם הפליאו לתאר את מערכת היחסים ביניהם כמעגל אלימות בו לאחר כל אירוע אלים בא ניסיון התפייסות ותקווה כי מערכת היחסים תעלה על פסים נורמטיביים, תקווה שהתבדתה.

מעדותה עולה, כי המתלוננת חשה מפוחדת נוכח איומיו של הנאשם. גם בעדותה בפני ניכרו התרגשותה, פחדיה והשתקתה. למרות כל אלה, הצליחה המתלוננת לאזור אומץ, לפרוץ את מעגל האלימות ולהגיש תלונה כנגד הנאשם. גם העובדה, כי המתלוננת הגישה תלונתה לאחר מס' ימים מיום האירוע נשוא כתב האישום, עולה בקנה אחד עם ניסיונה לצאת ממעגל האלימות ותקוותה לשקם את מערכת חייה עם הנאשם, תקווה, שכאמור, התבדתה. לעניין זה, ראוי להפנות לפרוטוקול עדותה של המתלוננת ממנו עולה, כי הייתה זו המתלוננת אשר פנתה למרכז הסיוע בבית המשפט לענייני משפחה בניסיון לאחות את הקרע במערכת הזוגית של בני הזוג (פרו' עמ' 14 שורות 28-29).

מנגד, מצאתי פרצות וסתירות בגרסת הנאשם. כמפורט לעיל, הודה הנאשם באלימות מילולית מתמשכת כלפי המתלוננת וכן באלימות מילולית ופיסית באירוע נשוא כתב האישום. הסתירות בין גרסת הנאשם בהודעתו במשטרה לבין עדותו בפני, בנקודות הנוגעות לאישום התקיפה, נשוא כתב האישום, לרבות פגיעה בפניה של המתלוננת עם שלט הטלוויזיה, מחזקות את גרסת המתלוננת. הודעות הטקסט אותן שלח הנאשם למתלוננת במהלך הודעתה במשטרה והסתירות בעדותו בדבר איומיו כלפי המתלוננת, ביחס לקשריה עם ידיד ותוכן שיחותיה עימו מחזקות אף הן את עדות המתלוננת ביחס לאישום השני. גם התנהגותו של הנאשם במהלך הדיונים בפניי, מעידה על אופיו ועל מזגו החם ומחזקת את גרסת המתלוננת.

אכן במקרה דנן, נמצאת בפני עדות המתלוננת ומולה עדות הנאשם, אך כמפורט לעיל, מצאתי את עדות המתלוננת אמינה ועקבית. עדותה חוזקה כאמור בסתירות בעדות הנאשם. כמו כן מצאתי חיזוק לעדות המתלוננת בעדותה של חוקרת המשטרה, נועה פלג, ובהערות שהוסיפה לצד הודעותיהם של המתלוננת ושל הנאשם אשר את שניהם גבתה כאמור.

סיכומו של דבר

8. נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שהונחה בפני תשתית ראייתית מספקת, שוכנעתי כי עלה בידי המאשימה להוכיח את אשמתו של הנאשם, במיוחס לו בכתב האישום, מעבר לכל ספק סביר.

לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: בעבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין בקשר לעבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין – תקיפה המתייחסת לבן זוג, בעבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין – היזק לרכוש במזיד ובעבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין – עבירת איומים.

ניתנה היום, ט"ז באדר תשע"ג ,26 בפברואר 2013, במעמד ב"כ המאשימה מתמחה יצחק וייצמן, הנאשם וב"כ עו"ד ארנון איתן.