1. הנאשם, יליד שנת 1980 תושב מבשרת ציון, הורשע בתום ניהול הליך הוכחות, בעבירות של תקיפת בת הזוג, היזק לרכוש במזיד ואיומים לפי סעיפים 382(ב) + 379, 452 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בהכרעת דין מיום 26.2.13.

על פי כתב האישום, הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו במהלך שנת 2009, עת היה נשוי למתלוננת והיא בחודשי הריון ראשונים. ביום 28.7.09 חזר הנאשם לביתו והחל להתפרע ולהשתולל, זרק כריות, הפך את הסלון והטיח מכשיר סלולרי של המתלוננת בקיר. הנאשם אחז את המתלוננת בידה, ניסה למשוך בכוח כרית שאחזה והעיף אליה כרית אחרת. הנאשם גם דחף שלט טלוויזיה לפרצופה של המתלוננת. בנוסף, בהזדמנויות שונות, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה בגופה בכוונה להפחידה. הנאשם התקרב למתלוננת, הניף את ידו לעברה ואמר לה: "תזהרי שאני לא אתהפך עלייך", ואיים כי "יזרוק אותה מהבית וישאיר אותה בלי כלום".

2. לאחר שניתנה הכרעת הדין, הוגשו תסקירים של שירות המבחן וכן חוות דעת של הממונה על עבודות שירות בשב"ס בעניינו של הנאשם וב"כ הצדדים טענו טיעוניהם לעונש.

בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 24.6.13 נקבע, כי לא ניתן לשלב את הנאשם בעבודות שירות בשל בעיות רפואיות.

בתסקיר שירות המבחן נכתב, כי הנאשם בן 33 יליד הארץ, גרוש ואב לילד בן 3.5, עובד כמחסנאי ברשת לשיווק מזון.

בעברו הרשעות בעבירה של מעשה מגונה בגינה נדון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, וכן עבירה של נהיגה בשכרות והרשעות של עבירות סמים. כיום הנאשם נקי מסמים.

האירועים בגינם הורשע הנאשם, ארעו במהלך נישואי הנאשם והמתלוננת שבמהלכם נולד בנם. כיום הנאשם והמתלוננת גרושים.

קצינת המבחן ציינה, כי על אף שהנאשם והמתלוננת גרושים, טרם נפרדו רגשית.

קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם מתקשה לראות את המשמעות הפוגענית של התנהגותו, ואף שלל כל אלימות פיזית כלפי המתלוננת. עוד נכתב בתסקיר כי הנאשם נוטה להשליך את האחריות על מורכבות יחסיו עם המתלוננת עליה, תוך הימנעות מלהתייחס לחלקים שלו בדינמיקת היחסים הזוגית ושלילת כל בעייתיות בתפקודו.

על פי התסקיר, הנאשם נוטה להשליך האחריות על המתלוננת ולטשטש ולמזער באופן משמעותי את התנהגותו האלימה. לפיכך, נקבע כי הנאשם אינו בשל להערבות טיפולית במצבו.

לבסוף, כתבה קצינת המבחן, כי היו לבטים ביחס לעמדה העונשית הראויה בעניינו. שכן, מחד גיסא, בני הזוג גרושים כיום, והטלת מאסר בעבודות שירות תביא לאובדן מקום העבודה באופן שיגביר את התסכול והכעס כלפי המתלוננת. מאידך גיסא, עומדת חומרת העבירה הנדונה, כאשר הנאשם לא לוקח אחריות מלאה על המיוחס לו ומתקשה לראות משמעות פוגענית של התנהגותו כלפיה.

לפיכך, נמנע שירות המחבן מהמלצה טיפולית בעניינו.

משלא ניתנה מלצה טיפולית בעניינו, הוריתי על הכנת תכנית שירות לתועלת הציבור עבור הנאשם. קצינת המבחן מסרה בהודעה מיום 8.9.13 כי ניתן לשלב את הנאשם בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות.

3. ביום 29.9.13 העידה בפניי המתלוננת. בעדותה תיארה כיצד בעקבות המעשים שביצע הנאשם, הפכה מאדם עצמאי וחופשי לאדם שכלוא במערכת יחסים שעד עתה לא הסתיימה. לדבריה, היא פחדה מהנאשם תקופה ארוכה ולקח לה זמן רב להסתותבב בחופשיות. עוד העידה: "לטעמי זה עניין של זמן עד שהוא יאבד שליטה ויפגע בי או ב... כדי לפגוע בי". עוד העידה כי רק שבוע לפני מתן עדותה הגישה נגד הנאשם תלונה במשטרה.

4. בדיון מיום 1.10.13 טענו ב"כ הצדדים טיעוניהם לעונש.

ב"כ המאשימה טענה, כי הן מעדות המתלוננת והן מתסקיר המבחן עולה, שלמרות שחלפו מספר שנים מאז האירוע, דפוסי האישיות הבעייתיים של הנאשם קיימים גם כיום והנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו. לשיטת המאשימה, מתחם הענישה בעבירות מעין אלה נע בין מאסר קצר בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל.

בענייננו, לחובת הנאשם הרשעות קודמות בעבירות הכוללות בעילה שלא בהסכמה חופשית ועבירות סמים. בנוסף, הנאשם לא חסך מזמנו של הנאשם ולמעשה גרם לכך שהמתלוננת תידרש להעיד על האירועים הקשים שעברה.

ב"כ המאשימה תמהה על תסקיר שירות המבחן, אשר מחד מתאר את הבעייתיות בתפישתו של הנאשם את מעשיו והתנהגותו ומאידך התאים לנאשם תוכנית של"צ.

על כן, ביקשה ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

5. ב"כ הנאשם טען, כי האירועים המתוארים בכתב האישום ארעו לפני חמש שנים. מדובר בעבירות אלימות ברף הנמוך, שנעברו על רקע קשר זוגי שלא צלח.

לטענת הסניגור, מאז האירועים המתוארים ועד היום, לא הוגשו תלונות נגד הנאשם, ובקשת המתלוננת להגיש תלונה היא ניצול ההליך הפלילי לפגיעה בנאשם. לדבריו, הנאשם צריך לשאת בתשלומי המזונות לילד ולמעשה המתלוננת מבקש לסכל את הקשר בינו ובין הילד המשותף. טענת המתלוננת לפיה הנאשם מסוכן לילד עומדת בסתירה לגורמי הרווחה המעורבים, אשר באישורם שוהה הילד אצל אביו מספר פעמים בשבוע.

לדבריו, הסיבה שאין כיום רגיעה בין הנאשם למתלוננת היא נושא החזקת הילד, אשר כל אחד מהם נלחם על זכותו לגדלו ולראותו.

לשיטת הסניגור, בשקלול הנתונים בתיק זה, אין לגזור על הנאשם עונש חמור ממאסר על תנאי ואולי רכיב של קנס או פיצוי. נוכח המניעה לבצע עבודות שירות, ביקש הסניגור להטיל על הנאשם צו לביצוע של"צ.

6. לבסוף, פנה הנאשם לבית המשפט ושיתף בקושי ובצער שנגרם לו מהליך זה. לדבריו, הוא אינו עובד כיום, וסובל מבעיה אורטופדית וממתין לועדה של לשכת העבודה בעניינו. הנאשם העיד, כי הוא מצטער אם פגע במתלוננת. הנאשם ביקש לא להטיל עליו עונש שיגרום להפרדה וריחוק מבנו וימנע ממנו להמשיך ולפרנס אותו ולבנות משפחה חדשה.

7. בבואי לגזור את דינו של הנאשם , תוך התחשבות במתחם הענישה בעבירות אלה, עומדים לנגד עיני הערכים הנפגעים מעצם עבירות האלימות במשפחה. ראשית, הערך החברתי של זכות האדם לשלמות גופו והזכות לאוטונומיה. שנית, הגנת בן המשפחה והגנת התא המשפחתי. עבירות אלה פוגעות בערך של שמירת התא המשפחתי שאמור לספק דווקא בטחון, משענת וכוח לפרטיו. בכל אלה פגע הנאשם במעשיו. עת תקף את המתלוננת כאשר הייתה אשתו ואף נשאה ברחמה את ילדם המשותף, פגע בה פגיעה שתיצרב בה לעד, גם אם הפגיעה הפיזית לא הייתה מן החמורות. הריונה לא הרתיע אותו מלנהוג כפי שנהג בה.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו. הוא אינו מביע חרטה ותולה את האשם למעשיו במתלוננת. משום כך לא באה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו. אציין, כי גם כאשר נשא הנאשם דבריו בפניי בדיון האחרון, התרשמתי כי הוא חש צער במיוחד על עצמו ומצר הוא על הקושי והסבל שההליך המשפטי גרם לו. לא התרשמתי כי הצער שהביע כלפי המתלוננת כן הוא.

עוד יש ליתן משקל כבד לכך שמערכת היחסים בין הנאשם והמתלוננת לא באה אל קיצה, על אף הגירושים. זאת בשל הילד המשותף אשר המחלוקות סביב נושא גידולו- רבות הן, עולה כי הן נדונות בבית הדין עדיין ועשויות להוות קרקע פוריה לעימותים. משום כך, עדיין קיים החשש שהנאשם ישוב וינקוט בדרך האלימות כפי שעשה בעבר.

עברו הפלילי, אי לקיחת האחריות בשילוב המחלוקת ומצב יחסיו עם המתלוננת אינם מאפשרים להקל בעונשו של הנאשם, כםי שביקש הסניגור.

8. בהתאם לתיקון 113 לחוק אני קובע, כי מתחם הענישה במקרה שלפנינו הוא עונש של חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ומאסר בפועל למשך 12 חודשים.

אודה, התקשיתי למצוא נקודות לזכותו של הנאשם. הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, התעקש לנהל הליכי ראיות במסגרתם נאלצה המתלוננת למסור עדות ובכך להיזכר שוב באירועים הקשים שעברה, ולא הביע חרטה כנה ומהימנה על מעשיו.

השיקולים היחידים המצדיקים הקלה וסטיה ממתחם הענישה, הם חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות והעובדה שהנאשם והמתלוננת אינם נשואים עוד.

לא בלי היסוס, הגעתי למסקנה שיש להימנע משליחתו של הנאשם למאסר בפועל. יחד עם זאת, נראה כי בהטלת עונש מותנה משמעותי יהא כדי להרתיע את הנאשם בעתיד מביצוע עבירות דומות, יחד עם הגדלת שעות השל"צ בצד פיצוי כספי למתלוננת.

9. נוכח כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי למשך 9 חודשים אותם לא ירצה הנאשם אלא עם יעבור תוך 3 שנים על אחת מהעבירות בהן הורשע, למעט היזק בזדון והתנאי יעמוד על 6 חודשים למשך 3 שנים.

ב. הנאשם יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות במסגרת הלשכה לשירותים חברתיים מבשרת בעבודות סדר, אריזות והובלות במרכז הבגד ובפיקוח שירות המבחן.

אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע השינוי וידווח על כך לבית המשפט ללא צורך בדיון.

ג. פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט ב-5 תשלומים שווים החל ב-15.10.13 ובכל 15 לחודש שלאחריו. בתום ההפקדה יועבר הסכום למתלוננת.

ד. העתק ישלח לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

הודע על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום במעמד ב"כ המאשימה עו"ד שלי היאט, הנאשם וב"כ עוה"ד ארנון איתן.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.