1. המערער התגייס לשירות חובה בצה"ל ביום 23.11.05, בפרופיל 97, אך עם סעיף ליקוי 38611 שמשמעותו "סטייה קלה ומאוזנת במבנה עמוד שדרה ללא הפרעות", והוא השתחרר משירות ביום 5.6.08, בפרופיל 24. ביום 7.7.08 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 (נוסח משולב) (להלן: "החוק"), וביום 2.6.10 הודיע המשיב על קבלת התביעה באופן חלקי, בכך ש- 75% מנכותו תיזקף על חשבון השירות. המערער מבקש להכיר בקשר של גרימה, ומכאן הערעור שבפנינו.
2. בתצהירו ציין המערער כי עבר טירונות משך כ- 4 חודשים, ולאחר מכן השתתף באימון מתקדם למשך 3 חודשים נוספים. האימון כלל, לדבריו, מסעות ארוכים, נשיאת משאות כבדים, אימונים ותרגולים שונים. עוד נטען, כי 6 חודשים לאחר גיוסו, בסמוך לחודש מאי 2006, ובמהלך אימון מתקדם, החל לסבול מכאבי קרסול שמאל, ועבר ניתוח, שלאחריו שב להמשך שירות ביחידתו. עוד טען המערער, שבשלהי שנת 2006 החל לסבול מכאבי גב, וכי באותה עת שהה בתעסוקה מבצעית בחברון. לדבריו "פניותיי לקבלת עזרה נענו באופן חלקי בלבד, במידה מסוימת בשל קשיים אובייקטיביים (כאמור היינו באותה עת בפעילות מבצעית בחברון) ובמידה מסוימת כתוצאה מאטימות והטלת ספק באמיתות טענותיי". כעבור זמן מה הועבר לעבודת מטבח, ובחודש יולי 2007 הועבר לתפקיד מש"ק בטיחות, ובחודש מרץ 2008 עבר בדיקת C.T. שהדגימה בקעים דיסקאליים, וביום 7.4.08 אושפז בבית חולים העמק ועבר ניתוח דיסאקטומיה L3-4 . בעדותו בפנינו חזר המערער על שהצהיר בתצהירו, ואולם הוא עומת ע"י ב"כ המשיב עם תמונות שהוצאו מאתר הפייסבוק שלו, לפיהם הוא שהה בטיולי שטח בחו"ל, וזאת בניגוד לדבריו לפיהם הוא לא יכול לבצע פעילויות הקשורות בעמידה או הליכה ממושכת. המערער לא ידע לתת הסבר לעובדה, שחרף טענתו כי בשלהי שנת 2006 הוא החל לסבול מכאבי גב, הרי שהתיעוד הרפואי הקיים מראה שהמערער לא התלונן באותה תקופה ואף חודשים לאחר מכן על כאבי גב, הגם שהוא ידע להתלונן בהזדמנויות רבות, ובמשך מספר חודשים, על בעיות בקרסול. דבריו אודות "פניותיי לקבלת עזרה נענו באופן חלקי בלבד" אינן עולות בקנה אחד עם התיעוד הרפואי הרב בעניין הקרסול, והעדר תיעוד רפואי, באותה העת, בעניין הגב. לא שוכנענו מדברי המערער שהוא אכן התלונן באותה תקופה בעניין בעיות גב, ולא שוכנענו שהייתה סיבה כלשהי להימנע מרישום תלונה אודות גב, חוץ מסיבה אחת והיא העדר תלונה בנדון. איננו מקבלים את גרסת המערער בעניין זה, ומסקנתנו היא, שדבריו נועדו לשכנענו לקבל את ערעורו.
3. המערער התגייס לשירות חובה בצה"ל עם בעיות גב, וסעיף הליקוי שצוין בתחילת פסק דין זה מעיד על כך. בהיות המערער בגיל 11.5 שנים הוא הגיע לצילום עמוד שדרה, ואובחנה אצלו עקמת קלה של עמוד השדרה, כמפורט במסמך הרפואי מיום 2.9.98 (מסמך 46 בתיקו הרפואי של המערער). מעבר לכך, כשנה וחצי טרם גיוסו נחבל המערער בגבו במהלך משחק כדורגל, ובהתאם למסמך הרפואי מיום 18.1.04 התלונן המערער כי "נפל ונחבל בגב התחתון. מתלונן על כאבים בגב תחתון", ונמצאה אצלו "רגישות מעל החוליות המותניות. הגבלה בתנועות הגב התחתון", והוא הופנה לצילום ע"ש מותני. כיומיים לאחר מכן, דהיינו ביום 20.1.04, הופיע המערער שוב בפני רופא אורטופד, שציין שהמערער נפל ונחבל בגב תחתון בעת משחק כדורגל, ותחת הכותרת "ממצאים" כתב הרופא: "רגישות קלה במישוש באזור פרארטברלי. בצילום אין עדות לנזק חבלתי". ממחה המשיב, ד"ר בלנקשטיין נשאל אודות התייחסותו לכך, שבצילום לא נמצאה עדות לנזק חבלתי, ותשובת המומחה הייתה: "הצילום מראה שאין שבר, אבל זה לא אומר שאין נזק. כשהצילום תקין אין שבר, זה לא אומר שאין נזק. מעבר לכך יש אפשרות שנגרם נזק למיניסקוס".
4. מומחה המשיב, ד"ר אורי בלנקשטיין – מומחה לכירורגיה אורטופדית, כתב בסיכום חוות דעתו מיום 9.2.09, שבעברו של המערער עקמת בגיל 14 וחבלה בגב תחתון משנת 2004, והכיר בקיומו של קשר סיבתי בי שירותו הצבאי ובין בעיית הגב והניתוח שעבר, וזאת בשיעור 75%.
5. מומחה המערער, ד"ר דוד קרת – מומחה ומנתח לאורטופדית ילדים, כתב בפרק הסיכום והמסקנות שבחוות דעתו מיום 27.6.10, שחבלת המערער משנת 2004 הייתה קלה וחד פעמית, וכי הוא לא נדרש לבירור דימותי או לטיפולים לרפואיים, ואף לא סבל מגבו התחתון. עוד נכתב, שהמערער התגייס, על אף החבלה הנ"ל, ליחידה קרבית ושירת כלוחם בנח"ל, וכי במהלך שירותו נחשף גבו התחתון למאמצים פיזיים קשים, שהוליכו להתפתחות כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין. ד"ר קרת כתב בחוות דעתו, וחזר על כך בעדותו בפנינו, שלא מצא ברישומים קיום עקמת קודם לגיוס המערער, הגם שצויינה "עקמת אנטלגית", וכי ההפחתה של 25% מדרגת הנכות שעל חשבון השירות, כפי שעשה מומחה המשיב, הינה שרירותית ומוטעית, כדבריו, מאחר ומדובר בפגיה קלה בעת משחק כדורסל. בסוף חוות דעתו ביקש מומחה המערער לזקוף קשר של גרימה על חשבון השירות הצבאי.
6. מומחה המשיב, ד"ר בלנקשטיין, התייחס לחוות דעתו של ד"ר קרת, וזאת בחוות דעתו המשלימה מיום 1.3.11, בכותבו שד"ר קרת כתב שהמערער התגייס עם פרופיל רפואי מלא ללא בעיות בגב התחתון, זאת שעה שהמערער גויס עם סעיף גב 38611, ממנו התעלם מומחה המערער. בעדותו בפנינו טען מומחה המערער, שסעיף זה אינו מביא אותו לשינוי עמדתו, וזאת מבלי שנשתכנע מדבריו ומהסבריו. עוד כתב ד"ר בלנקשטיין, שד"ר קרת ציין בחוות דעתו, שבעקבות חבלת המערער משנת 2004 הוא לא עבר בירור הדמייתי, זאת שעה שבוצעו למערער צילומי רנטגן של הגב התחתון עקב כאבים, וגם לעניין זה לא שמענו הסבר משכנע מטעם ד"ר קרת. ד"ר בלנקשטיין התייחס לכך שעוד בשנת 1998 עבר המערער צילומי עמוד שדרה לכל אורכו, עקב כאבים ועקמת, וכי בצילום רנטגן מיום 2.9.98 נמצאה עקמת קלה של עמוד השדרה – שעה שד"ר קרת ציין בחוות דעתו "לא מצאתי ברישומים קיום של עקמת קודם לגיוסו אך כן צויינה 'עקמת אנטלגית'". ד"ר בלנקשטיין המשיך וכתב, שרק ד"ר קרת מצא הגבלה בינונית בתנועות הגב, שעה ששלושה רופאים אורטופדים מצאו ממצאים שונים, לפיהם לא קיימת הגבלה בתנועות גב תחתון.
7. שני המומחים העידו בפנינו, וכל אחד חזר על עיקרי חוות דעתו. הביקורת שהפנה ד"ר בלנקשטיין כלפי חוות דעתו של ד"ר קרת מצאה את ביטויה במסמכים רפואיים, כפי שפירטנו לעיל, והסבריו של ד"ר קרת בפנינו לא היו משכנעים. אנו מעדיפים את חוות דעתו של ד"ר בלנקשטיין על זו של ד"ר קרת, מהנימוקים דלעיל, וקובעים שמצב גבו של המערער טרם גיוסו הצדיק את הקביעה, לפיה שלושת רבעי הנכות תיזקף על חשבון השירות הצבאי, ואילו רבע ממנה תיגרע בשל מצב קודם לגיוס.
8. לאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת האמור בערעורו, על כן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים. בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שהמשיב הכיר בקיומו של קשר סיבתי בשלושת רבעי הנכות, אנו נמנעים מהטלת הוצאות עליו, על אף שהיה מקום להטילן.

המערער רשאי לערער בשאלה משפטית בלבד לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לב"כ הצדדים, וכן תעביר את תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.