א. בפנינו ערעור על פסק דינה של וועדת הערעורים, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: "הוועדה"), בראשות כב' השופט ד"ר זאיד פלאח, מיום 26/06/14 בע"נ 1046-07-10, לפיו נדחה הערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב מיום 02/06/10, החלטה שלפיה נתקבלה תביעת המערער להכרה בזכותו לפי החוק, באופן ש-75% מנכותו נזקפו על חשבון השירות, ואילו טענתו של המערער, כי יש להכיר בקשר של גרימה-נדחתה.

ב. העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המערער התגייס לשירות חובה בצה"ל ביום 23/11/05 בפרופיל 97, ואולם, נקבע לו סעיף ליקוי 38611, שמשמעותו "סטייה קלה ומאוזנת במבנה עמוד שדרה ללא הפרעות".

המערער השתחרר משירותו ביום 05/06/08 בפרופיל 24, והגיש חודש לאחר מכן תביעה להכרה בזכותו לפי החוק, אלא שכאמור כבר לעיל, המשיב הכיר רק ב-75% מן הנכות כנובעים מן השירות.

ג. המערער פירט בתצהירו, כי עבר טירונות שנמשכה כ-4 חודשים ואחר כך השתתף באימון מתקדם על פני 3 חודשים נוספים. לטענת המערער, כלל האימון מסעות ארוכים, נשיאת משאות כבדים, אימונים ותרגילים שונים.

ד. כ-6 חודשים לאחר גיוסו, סמוך למאי 2006, ובמהלך אימון מתקדם, החל המערער לסבול מכאבי קרסול שמאל ועבר ניתוח. לאחר מכן חזר המערער להמשך שירות ביחידתו. בשלהי שנת 2006 החל המערער לסבול מכאבי גב. באותה עת שהה המערער בתעסוקה מבצעית בחברון ולדבריו, פניותיו לקבלת עזרה נענו חלקית בלבד. זמן מה לאחר מכן הועבר המערער לעבודת מטבח. ביולי 2007 הועבר המערער לתפקיד מש"ק בטיחות.

ה. בחודש מרץ 2008 עבר המערער בדיקת סי.טי, שהדגימה בקעים דיסקליים, וביום 07/04/08 אושפז המערער בבית החולים ועבר ניתוח בחוליות המותניות 3-4.

ו. בפני הוועדה הונח תצהירו של המערער, עליו הוא נחקר בחקירה נגדית, במהלכה הוא עומת על ידי ב"כ המשיב עם תמונות שהוצאו מאתר הפייסבוק שלו, לפיהן שהה המערער בטיולי שטח בחו"ל, וזאת, כך מעירה הוועדה בפסק דינה, בניגוד לדבריו, לפיהם הוא אינו יכול לבצע פעילויות הקשורות בעמידה או הליכה ממושכת.

ז. הוועדה גם ציינה, כי המערער לא ידע לתת הסבר לעובדה, שלמרות טענתו, כי בשלהי 2006 הוא החל לסבול מכאבי גב, הרי שהתיעוד הרפואי הקיים מראה שהמערער לא התלונן באותה תקופה, ואף חודשים לאחר מכן, על כאבי גב, למרות שידע להתלונן בהזדמנויות רבות ובמשך מספר חודשים על בעיות בקרסול.

ח. הוועדה הוסיפה, כי טענת המערער, שפניותיו לקבלת עזרה נענו חלקית בלבד, אינה מתיישבת עם התיעוד הרפואי הרב בעניין הקרסול מחד גיסא, והיעדר תיעוד רפואי באותה העת בעניין הגב. הוועדה ציינה, כי לא שוכנעה מדברי המערער, שהוא אכן התלונן באותה תקופה לעניין בעיות גב, וגם לא שוכנעה שהייתה סיבה כלשהי מלהימנע מרישום תלונותיו אודות בעיית הגב, למעט סיבה אחת: היעדר תלונה בנדון. הוועדה הגיעה למסקנה, כי דבריו של המערער נועדו כדי לשכנע את הוועדה לקבל את ערעורו.

ט. הוועדה הוסיפה ומציינת, כי בהיות המערער בן 11.5 שנים הוא הגיע לצילום עמוד שדרה ואובחנה אצלו עקמת קלה של עמוד השדרה, לפי מסמך רפואי מיום 02/09/98.

בנוסף, ציינה הוועדה, ששנה ומחצה טרם גיוסו, נחבל המערער בגבו במהלך משחק כדורגל, ובהתאם למסמך הרפואי מיום 18/01/04 התלונן המערער כי נפל ונחבל בגב התחתון, התלונן על כאבים באזור ונמצאה רגישות מעל החוליות המותניות והגבלת תנועות הגב התחתון.

יומיים לאחר מכן הופיע המערער שוב בפני רופא אורתופד, שציין בפרק הממצאים, כי בצילום אין עדות לנזק חבלתי.

י. בפני הוועדה עמדו שתי חוות דעת רפואיות. האחת של מומחה המערער, ד"ר דוד קרת, האחרת של המומחה מטעם המשיב, ד"ר אורי בלנקשטיין.

המומחה מטעמו של המערער סבר, כי החבלה של המערער משנת 2004 הייתה קלה וחד פעמית, הוא לא נדרש להדמיה או לטיפולים רפואיים, ואף לא סבל מגבו התחתון. ד"ר קרת כתב, שהמערער התגייס, למרות החבלה הנ"ל, ליחידה קרבית ושירת כלוחם בנח"ל, ובמהלך שירותו נחשף גבו התחתון למאמצים פיזיים קשים, שהוליכו להתפתחות כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין.

ד"ר קרת גם כתב בחוות דעתו, וחזר בפני הוועדה על כך, שלא מצא ברישומים קיום עקמת קודם לגיוסו של המערער, וסבר כי ההפחתה של 25% מדרגת הנכות שעל חשבון השירות, כפי שעשה מומחה המשיב, היא שרירותית ומוטעית.

י"א. המומחה מטעם המשיב כתב בסיכום חוות דעתו מיום 09/02/09, שבעברו של המערער עקמת מגיל 14 וחבלה בגב התחתון משנת 2004, ולכן הכיר בקיומו של קשר סיבתי, בין השירות הצבאי לבין בעיית הגב והניתוח שהמערער עבר, רק בשיעור של 75%.

בחוות דעתו המשלימה מיום 01/03/11 העיר ד"ר בלנקשטיין, כי המומחה מטעם המערער התעלם מכך, שהמערער גויס עם סעיף ליקוי בגב עקב עקמת, וכן אמר המומחה מטעם המשיב בעדותו, כי אמנם הצילום שנעשה למערער בינואר 2004, לאחר שנחבל בגבו התחתון (טרם השירות), לא הראה נזק חבלתי, אך לדעתו, עצם העובדה שהצילום תקין ומראה שאין שבר, אין בה כדי להוליך למסקנה, שגם אין נזק.

עוד ציין המומחה מטעם המשיב, שרק המומחה מטעם המערער מצא הגבלה בינונית בתנועות הגב, בשעה ש-3 רופאים אורתופדים מצאו ממצאים שונים, לפיהם לא קיימת הגבלה בתנועות גב תחתון.

י"ב. שני המומחים העידו, כאמור לעיל, בפני הוועדה, שהחליטה להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב על פני זו של המומחה מטעם המערער, ולכן קבעה הוועדה, שמצב גבו של המערער טרם גיוסו הצדיק את הקביעה, לפיה 3/4 הנכות תיזקף על חשבון השירות הצבאי ואילו 1/4 ממנה תיגרע בשל מצב קודם לגיוס.

י"ג. הוועדה סברה, כי המערער לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכחת האמור בערעור, ולכן החליטה לדחות את ערעורו ולאשר את החלטת המשיב.

י"ד. על כך מלין בפנינו המערער, הטוען כי החלטתה של הוועדה מקפחת אותו ולטעמו, היא טעתה, בכל הקשור ליישום ההלכה הפסוקה, לגבי נטלי הוכחה בתביעות לפי החוק. כן טעתה הוועדה, לדעת המערער, בכל הנוגע ליישום עיקרון "הגולגולת הדקה" בעניינו של המערער. עוד נטען בערעור, כי הוועדה שגתה, עת פקפקה באמינותו ומהימנותו של המערער.

ט"ו. לעניין העקמת נטען בערעור, שאין בתיעוד הרפואי של המערער כל אזכור נוסף של העקמת, מעבר לבדיקות שבוצעו בשנת 1998 (כשהיה המערער כבן 11), ולמעט הרישום בשעת בדיקתו הרפואית לצורך הגיוס לצה"ל. מכאן, שאין על פני תקופה של כ-7 שנים כל אזכור רפואי לעניין העקמת.

ט"ז. לעניין החבלה שנחבל המערער בגבו התחתון ביום 18/01/04, שעה שנפל בזמן משחק, נטען בערעור, שביום 20/01/04 בוצע צילום רנטגן ונמצא כי אין עדות לנזק חבלתי, ולמעט הבדיקה שנבדק המערער יומיים לאחר התרחשותה של אותה חבלה, אין כל דבר נוסף בהיסטוריה הרפואית של המערער עובר לגיוסו, בהקשר לגב.

סעיף הליקוי שנקבע למערער, שעה שגויס לצה"ל בפרופיל 97, התייחס לסטייה קלה ומאוזנת במבנה עמוד השדרה, ללא הפרעות.

י"ז. נטען עוד בערעור, כי נוכח העובדה, שבמועד גיוסו סבל המערער, לכל היותר, מסטייה קלה ומאוזנת במבנה עמוד השדרה, ללא הפרעות וללא כאבים, ובשים לב לכך שלאחר שירות קרבי כלוחם בחטיבת הנח"ל, שירות שכלל מסעות קשים והרמת משאות, אובחן המערער כסובל מפריצת דיסק, שהצריכה ניתוח דחוף, המסקנה היא ששגתה הוועדה כשנמנעה מלקבל את ערעורו של המערער ולקבוע קשר של גרימה בין השירות הצבאי הקרבי לבין הפגיעה בגבו של המערער, כפי שהתחייב, לטעמו של המערער, בשים לב להלכה הפסוקה.

י"ח. המערער טוען עוד, שלנוכח העדר הסָפֵק והעדר המחלוקת בדבר הקשר הסיבתי בין השירות לבין הפגיעה מחד גיסא, ולנוכח דלות הממצאים מעברו של המערער טרם גיוסו לשירות מאידך גיסא, יש לקבל את ערעורו ולפסוק, כי הוכח קשר של גרימה בין השירות הצבאי לבין הפגיעה בגבו של המערער.

י"ט. המערער גם מצביע על כך שאין בתמונות מאתר הפייסבוק שלו כדי לגרוע מאמינותו או כדי לקעקע את מהימנות גרסתו שהרי המערער תועד במהלך טיול בחו"ל ומדובר בתמונות שצולמו ביום 1.8.09, דהיינו, למעלה מ-14 חודשים לאחר מתן התצהיר שבו טען לקיום המגבלות מהן סבל אותה עת. ב"כ המערער תוהה האם העובדה ש- 16 חודשים לאחר הניתוח בגבו שהה המערער בטיול בחו"ל יש בה כדי לפגום באמינות תצהירו שניתן חודשיים לאחר ניתוח בגב ובו נטען, שהמערער היה מוגבל (בעת עריכת התצהיר) בביצוע מאמצים הכרוכים בהליכה ממושכת, עמידה ממושכת או ריצה?

כ. שונה עמדת המשיב אשר סומך את ידיו על פסק דינה של הוועדה וסבור שיש לאמץ את קביעותיה ומסקנותיה של הוועדה, וכי אין להתערב בממצאים שקבעה הוועדה, ואין להתערב במסקנתה של הוועדה שהחליטה להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב על פני חוות הדעת של המומחה מטעם המערער.

כ"א. שני הצדדים הגישו לעיוננו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 13.1.15 שמענו את תמצית הטענות של באי-כוח שני הצדדים. בנוסף, עיינו בתיקה של הוועדה, וכן גם בתיקו הרפואי של המערער שהוגש לעיונינו.

כ"ב. לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינה של הוועדה, לטיעוניהם של באי-כוח שני הצדדים בכתב ובעל פה, ולמוצגים השונים שהובאו בפנינו, מסקנתנו היא שדין הערעור להתקבל.

כ"ג. נזכיר תחילה, כי המערער נפגע במהלך שירות צבאי קצר ומשום כך עלינו ליתן את הדעת לנטלי ההוכחה כפי שנקבעו בפסיקה הרלוונטית, ועיינו:

ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט פ"ד מ"ה(5), עמ' 203, בעמ' 208:

".....בית-משפט זה קבע בשורת החלטות, כי מקום שמחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה - עוד בטרם השירות - של נטייה קונסטיטוציונאלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על-ידיו (למשל: ע"א 418/73 [2]; ע"א 516/76 [3]; ע"א 105/79 [4]).....".

וכן, שם, בעמ' 211 סיפא:

".....כאשר מדובר היה בשירות צבאי קצר, כגון שירות חובה סדיר או שירות מילואים שנתי או מיוחד, היה בית המשפט נכון במידה רבה יותר להחיל את החזקה האמורה על סמך -

"התנאים הכלליים של השירות הצבאי הפעיל בזמננו המלווה בדרך סלל במאמץ גופני ובמתח נפשי רב: ע"א 550/70, בע' 537. לא די בהצטברותם ובלחצם של תנאים אלה כדי להפעיל או להקדים ולהפעיל מחלות קונסטיטוציונליות מסויימות, אשר בלעדיהן יתכן ולא היו מתגלות באותו זמן דוקא או בכלל" (ע"א 418/73 [2] הנ"ל, בעמ' 138)".

וכן: רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים פ"ד נ"א(2) 817, בעמ' 821:

"....כאמור, אם לוקה חייל במחלה בעלת אופי קונסטיטוציונלי שהייתה חבויה ובלתי ידועה עד לאירוע שבו פרצה, הרי פרוץ המחלה עקב אירוע הקשור בשירות יוצר לכאורה את הקשר הסיבתי המשפטי בין השירות לבין המחלה. העובדה כי המחלה יכולה הייתה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות, איננה שוללת את הקשר הסיבתי. "מה שיוצר את הקשר בין השירות למחלה _ דבר שתוצאתו היא הכרה בנכות _ הוא שהמחלה פרצה במקרה נתון, בפועל, עקב השירות, והוא אף אם הייתה לחייל נטייה רדומה ללקות במחלה" (עניין רוט [2], בעמ' 214; ההדגשה שלי – ד' ב').

הנה-כי-כן, שאלת הקשר הסיבתי היא שאלה שבמשפט הנקבעת על-פי נסיבותיו העובדתיות של כל מקרה ומקרה....."

"זאת ועוד, מקום בו פרצה המחלה הקונסטיטוציונלית לראשונה בעת השירות, והתובע הראה קשר סיבתי לשירות, קמה חזקה לטובת התובע, כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על-ידיו. נטל ההוכחה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי, המהווה אחד מהנדבכים הדרושים להקמת עילת התביעה, רובץ תמיד על התובע. על התובע להוכיח קיומן של נסיבות מסוימות ורק אז יעבור הנטל המשני אל שכמו של קצין התגמולים. נסיבות אלה נעוצות באופיו המיוחד של השירות הצבאי, וניתן לקשור אותו, מבחינת הזמנים, לפרוץ המחלה. כאשר מדובר בשירות קצר ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני שבהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה (שם)".

כ"ד. אנו סבורים כי יש לייחס את בקע הדיסק בחוליה 3L- 4L, ואת הניתוח שעבר המערער עקב בקע הדיסק, באופן מלא לשירותי הצבאי של המערער, ומכאן שאכן היה מקום להכיר בקיום קשר של גרימה בין תנאי שירותו של המערער לבין הפגימה ממנה הוא סובל.

כ"ה. נכון הוא שבתאריך 18.1.2004 נפל המערער במהלך משחק ונחבל בגבו התחתון, אלא שפגיעה זו לא הותירה את אותותיה במערער, זולת כאבים מקומיים על פני תקופה קצרה בלבד, שחלפו. האזכור הקיים בתיעוד הרפואי – בנוסף ליום האירוע עצמו – הינו הפניה לצילום רנטגן, כשבתרשומת מיום 20.1.04 (יומיים לאחר האירוע) נמצא כי אין בצילום הרנטגן כדי להצביע על נזק חבלתי.

המערער לא נזקק להמשך טיפול ואין כל תיעוד בדבר בדיקת הדמייה אחרת או נוספת. גם אין תיעוד בדבר מגבלה כלשהי שהותירה הפגיעה מיום 18.1.04, וכזכור, תאריך גיוסו של המערער לצה"ל, בפרופיל 97, הינו 23.11.05, משמע, כשנה ו-10 חודשים לאחר אותה נפילה במהלך משחק.

לכן לנוכח כל האמור לעיל, לא היה מקום לייחס משקל לאותה נפילה שחלפה ולא הותירה אחריה כל מגבלה .

כ"ו. באשר לעקמת: זו אובחנה אצל המערער בהיותו כבן 11 שנה. המערער גוייס כאמור לעיל בפרופיל 97, וסעיף הליקוי שנקבע לו משמעותו "סטייה קלה ומאוזנת במבנה עמוד שדרה ללא הפרעות".

לא הוכח, וממילא הוועדה אף לא קבעה בפסק דינה קיומו של קשר סיבתי רפואי בין אותה עקמת לבין התפתחות הבקע בחוליות 3L - 4L, בקע שהוביל בסופו של דבר לביצוע ניתוח.

כ"ז. מאידך גיסא, ציין המערער בתצהירו כי עבר טירונות על פני כארבעה חודשים וכן השתתף באימון מתקדם במשך שלושה חודשים נוספים, וכפי שנכתב בסעיף 3 של התצהיר:

"מיותר לציין כי בתקופת ההכשרה נטלתי חלק במשטר אימונים מפרך במסגרתו נטלתי חלק במסעות ארוכים שכללו נשיאת משאות כבדים, אימוני קרב, חולייה, מחלקה וגדוד, ביצוע תרגולות שונות, אימוני כושר גופני וכיוצ"ב".

עוד יש לציין, שהמערער החל לסבול מכאבי גב בהיותו בתעסוקה מבצעית בחברון (סעיף 5 של התצהיר).

טענותיו העובדתיות של המערער בנוגע לתנאי השירות שלו, לא נסתרו ולא הופרכו על ידי המשיב.

כ"ח. המדובר איפוא בחייל שביצע שירות צבאי קצר (כהגדרתו בפסק הדין שבענין רוט), שירותו הצבאי היה כרוך במאמצים פיזיים קשים, ותוך כדי כך אירע הבקע בחוליות 3L - 4L, בקע שהצריך ניתוח.

לא הוכח בפני הוועדה, והוועדה גם לא קבעה קיומו של קשר בין העקמת בעמוד השדרה של המערער, שאובחנה בהיותו כבן 11, לבין הבקע בחוליות המותניות 3L – 4L. גם אין ביטוי קליני למגבלות כלשהן של המערער מחמת אותה עקמת.

גם הנפילה במהלך משחק בינואר 2004, לא הותירה מגבלות ולא היו לה השלכות, למעט כאב על פני ימים בודדים.

כ"ט. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים את ערעורו של המערער וקובעים, שקיים קשר של גרימה בין תנאי שירותו של המערער לבין הבקע שסבל בחוליות 3L-4L, והניתוח שעבר כתוצאה מכך.

ל. אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת בגין ההליך בשתי הערכאות גם יחד. בנוסף, ישא המשיב בהוצאות חוות הדעת של ד"ר דוד קרת וזאת לפי חשבונית מס/חשבוניות מס.

שכר הטרחה ישולם על ידי המשיב במשרד ב"כ המערער בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו.

הוצאות חוות הדעת של ד"ר קרת תשולמנה על ידי המשיב במשרד ב"כ המערער בתוך 30 יום מן המועד שבו ימציא ב"כ המערער את חשבונית המס/חשבוניות המס, למשרדי ב"כ המשיב.

כל סכום שבפיגור ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ל"ב. ב"כ המשיב תוכל לקבל לרשותה את תיקו הרפואי של המערער ממזכירות בית המשפט.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.