<#1#>

פרוטוקול

<#2#>

הכרעת דין

כתב האישום:

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בן שני אישומים במסגרתם מיוחסות לו סדרת עבירות תעבורה בשל תאונת "פגע וברח" בה היה מעורב, ובנוסף עבירות פליליות מן הסוג של "שיבוש עשיית משפט" בגין מעשים שעשה במטרה לשבש את חקירת המשטרה אודות התאונה.

2. על פי האישום הראשון, בתאריך 26.06.10 בשעה 15:30 לערך נהג הנאשם בכביש 25, כביש דימונה – באר שבע, ברכב מסוג מיצובישי לנסר מ.ר. 9278202 שהיה באותה עת בבעלותו (להלן: "המיצובישי" או "הרכב"), כשאין בידו ביטוח חובה עבורו. באותה עת נהג אבו ערר קאמל באותו כביש בכיוון הנגדי ברכב מסוג מזדה מ.ר. 4961358 (להלן: "הרכב המעורב").

3. עוד על פי האישום הראשון, בהגיעו לצומת שגב שלום החל הנאשם בפנייה שמאלה לכיוון היישוב ונעצר, כשלפניו תמרור ב-36. בהמשך לאמור, כשהגיע הרכב המעורב לצומת האמורה, ובטרם השלים את חצייתה, נכנס הנאשם אל תוך הצומת והתנגש עם חזית המיצובישי בחלקו האחורי השמאלי של הרכב המעורב (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נותק הפגוש הקדמי של המיצובישי ואילו הרכב המעורב הסתחרר ונעצר בתעלה בצד הכביש. לרכב המעורב נגרם נזק וג'ויהר אבו ערר שנסעה בו נחבלה קלות והובהלה לבית החולים סורוקה.

4. לאור הנטען מיוחסות לנאשם עבירות של אי מתן זכות קדימה בניגוד לסעיף 64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בקלות ראש וברשלנות בניגוד לסעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודה, גרימת ת"ד שתוצאתה חבלה ונזק בניגוד לסעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, ונסיעה ללא ביטוח בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש].

5. עוד נטען באישום הראשון כי מיד לאחר התאונה לא עצר הנאשם במקום כדי לעמוד על תוצאותיה. על פי הנטען הנאשם נמלט עם רכב המיצובישי, כשהוא מותיר אחריו במקום התאונה את פגוש המיצובישי שנותק כאמור לעיל. בהתאם לאמור יוחסה לנאשם באישום זה גם עבירה של הפקרה אחרי פגיעה בניגוד לסעיף 64א(א) לפקודה.

6. על פי האישום השני, בהמשך לאמור, הנאשם נמלט עם המיצובישי לכיוון הוואדי הסמוך לאיזור התעשייה בשגב שלום. על פי הנטען הנאשם הותיר את רכבו בוואדי, כשהוא מוסתר מאחורי עצים וזאת במטרה למנוע את מציאתו. כמו כן, במטרה לדמות פריצה בכדי לטעון כי הרכב נגנב ממנו, קרע הנאשם את חוטי החשמל שמתחת להגה. עוד על פי הנטען, מס' דקות לאחר מכן, בשעה 15:44, התקשר הנאשם מהטלפון הנייד שברשותו למוקד 100 של המשטרה והודיע כי רכב המיצובישי נגנב ממנו בבאר שבע, ובהמשך אותו היום הגיע אל תחנת באר שבע והגיש תלונה על גניבת רכבו.

7. לנאשם מיוחס כי במעשיו אלה העלים ראיות כדי להכשיל הליך שיפוטי ומסר לשוטר ידיעה על עבירה מסוג פשע ביודעו כי היא כוזבת. בהתאם לאמור, באישום השני מיוחסות לנאשם עבירות של שיבוש מהלכי משפט ומסירת ידיעות כוזבות בניגוד לסעיפים 244 ו-243 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן : "חוק העונשין").

תשובת הנאשם לכתב האישום וההליכים בתיק:

8. בדיון מיום 11.10.10 השיב הנאשם לכתב האישום באמצעות באת כוחו. על פי המענה הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום. הנאשם הוסיף לעמוד על גירסתו, אותה גירסה בה נקט בתלונה על גניבת הרכב ובחקירותיו במשטרה, כי ביום התאונה רכב המיצובישי נגנב ממנו ועל כן הוא לא הגיש הודעה כוזבת למשטרה בעניין זה ולא הוא זה שנהג ברכב והיה מעורב בתאונה.

9. לאור האמור נוהלו בתיק הוכחות.

10. במסגרת פרשת התביעה העידו כדלקמן:

ע.ת. 1 וליד אבו רביע – חוקר בתחנת עיירות, מי שתימלל את שיחת ה-100 בה הודיע הנאשם כי רכבו נגנב (התמלול הוגש וסומן ת/1, הדיסק של שיחת ה-100 הוגש וסומן ת/2, תעודת עובד ציבור של השוטר נחום מזוז, רכז משל"ט דרום, מי שהוציא את הקלטת שיחת ה-100 של הנאשם ממערכת ההקלטות לבקשת מוריס בן סימון מתחנת עיירות, הוגשה וסומנה ת/3).

ע.ת. 2 ליאור וקנין – חוקר בתחנת עיירות, גבה את הודעת הנאשם תחת אזהרה מיום 30.06.10 יחד עם החוקר מוריס בן סימון.

ע.ת. 3 מוריס בן סימון – חוקר בתחנת עיירות, גבה את שתי הודעות הנאשם תחת אזהרה – האחת מיום 28.06.10 (הוגשה וסומנה ת/11) והשנייה מיום 30.06.10 יחד עם החוקר ליאור וקנין (הוגשה וסומנה ת/10). כמו כן, במסגרת החקירה קיבל מחברת פרטנר דו"ח שיחות יוצאות ונכנסות של הנאשם מיום האירוע נשוא כתב האישום ומפת אתרים של זירת האירוע על מנת לעמוד על איכוני הטלפון הנייד של הנאשם ביום האמור (שלוש מפות אתרים הוגשו וסומנו ת/6 א-ג, פירוט שיחות יוצאות הוגש וסומן ת/7, פירוט שיחות נכנסות הוגש וסומן ת/8, ומסמך המעיד על בעלות הנאשם בטלפון הנייד מס' 0546890722 הוגש וסומן ת/9).

ע.ת. 4 ויאצסלב טורצנסקי – חוקר בתחנת באר שבע, מי שגבה מהנאשם את התלונה על גניבת רכבו ביום האירוע נשוא כתב האישום (התלונה הוגשה וסומנה ת/4).

ע.ת. 5 מרק קריבורט – חוקר זירת עבירה במז"פ באר שבע, מי שלבקשת חוקרי תחנת עיירות בדק את הרכב במגרש הגרר (מזכר שלו הוגש וסומן ת/5, צילומים שצילם הוגשו וסומנו ת/5א').

ע.ת. 6 אלכסיי קומלוב – הפעיל ניידת סיור בגזרת עיירות ביום האירוע נשוא כתב האישום, קיבל ידיעה על מציאת המיצובישי, הגיע למקום ומצא את הרכב בתוך הוואדי (דו"ח פעולה שלו מיום האירוע הוגש וסומן ת/12).

ע.ת. 7 קמאל אבו עראר – בעליו של הרכב המעורב בתאונה (סקיצה של התאונה שנערכה על פי הסברו הוגשה וסומנה ת/15. הודעת רעייתו ג'ויהר ותעודה רפואית בעניינה הוגשו וסומנו ת/13 ו-ת/14).

ע.ת. 8 שי רצון – בוחן תנועה ממרחב נגב, ערך סקיצה של התאונה (הוגשה וסומנה ת/17), צילם צילומים במקום התאונה ובמקום מציאת הרכב בוואדי בשגב שלום (הוגשו וסומנו ת/16), ערך דו"ח בוחן (הוגש וסומן ת/18), הוציא שאילתא לאיתור בעל הרכב על פי מס' השילדה (הוגשה וסומנה ת/19), חקר את הנאשם תחת אזהרה ביום 28.06.10 (החקירה הוגשה וסומנה ת/20). כמו כן הוגש במסגרת עדותו מסמך של משרד הרישוי בעניין הבעלות על הרכב (ת/21).

ע.ת. 9 שמואל אורן – שוטר, מי שהיה בניידת סיור ביום האירוע נשוא כתב האישום, קיבל את הדיווח אודות התאונה והגיע אל מקום התאונה (דו"ח פעולה שלו הוגש וסומן ת/22).

ע.ת. 10 אבי קמר – עד מומחה מטעם התביעה. יועץ טכני בתחום התקשורת, מספק שירותי ייעוץ והנדסה לחברת פרטנר. חוות דעתו בעניין איכוני טלפון נייד הוגשה וסומנה ת/23.

ע.ת. 11 גיא חיון – מפקד המשל"ט, מי שהוריד את הקלטת שיחת ה-100 של קמאל אבו עראר אודות התאונה ממערכת ההקלטות (דיסק הקלטת שיחת ה-100 הוגש וסומן ת/25, דו"ח אירועים ממבצעים דרום אודות שיחת 100 זו הוגש וסומן ת/26).

עוד יצוין כי בסופו של דיון ההוכחות מיום 22.11.11 הוגש מזכר של החוקר משה טואטי וסומן ת/24.

11. מטעם ההגנה העיד הנאשם.

יריעת המחלוקת והמסגרת הנורמטיבית:

12. לאור תשובת הנאשם לכתב האישום נמצא כי אין כל מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעצם קרות התאונה ולמעורבותו של רכבו של הנאשם בה. אין חולק כי בתאריך 26.06.10 בשעה 15:30 בקירוב, בצומת שגב שלום על כביש 25, התנגש המיצובישי שהיה בשעתו בבעלות הנאשם ברכב המעורב.

13. כמו כן, לאור טענת הנאשם כי לא הוא זה שנהג ברכב המיצובישי בזמן התאונה, כי אם הגנב שגנבו ממנו, הרי שאין בידו לאשר או להכחיש את אופן קרות התאונה, את אחריות הנהג הפוגע, את תוצאותיה מבחינת נזקי רכוש וגוף ואת הימלטות הנהג הפוגע מזירת התאונה מבלי שעצר לעמוד על תוצאותיה.

14. גירסת הנאשם בדבר גניבת הרכב עובר לתאונה מצמצמת אם כן את יריעת המחלוקת בין הצדדים אך אל שאלת גניבת הרכב, ממנה גם נגזרת שאלת זהות הנהג ברכב במועד התאונה. הנאשם טוען כאמור כי לא הוא זה שנהג ברכב וביצע את העבירות המיוחסות לו, משום שרכבו נגנב כך שאין לו כל קשר לקרות התאונה, ומכאן גם שאין לייחס לו שיבוש הליכים או תלונה כוזבת בעניין זה. המאשימה לעומת זאת טוענת כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב בקלות דעת וברשלנות, לא נתן זכות קדימה, גרם לתאונה ולתוצאותיה ולאחריה נמלט. אליבא דהמאשימה מעורבותו זו של הנאשם בתאונת הדרכים היא המניע שהביאו לביים את גניבת הרכב, למסור תלונה שקרית בעניין זה, ובכך לשבש את חקירת התאונה על ידי המשטרה.

15. לאור האמור השאלה המרכזית והראשונה במעלה הטעונה הכרעה בענייננו הינה שאלת גניבת הרכב. הוכחה במידה הנדרשת של האפשרות כי הרכב נגנב עובר לתאונה תכריע בשאלת מעורבותו של הנאשם בתאונה ותייתר את הצורך להמשיך ולבחון האם עבר את עבירות התעבורה אגב התאונה נשוא האישום הראשון ואת העבירות הפליליות שביצע לאחריה נשוא האישום השני.

16. מבחינת המסגרת המשפטית, הואיל ובעבירות תעבורה ברכב עסקינן חל במקרה דנן סעיף 27ב סיפא לפקודה הקובע כדלקמן: "נעשתה עבירת תעבורה ברכב. רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה... זולת אם הוא הוכיח מי נהג ברכב... או הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן: המחזיק) או הוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו".

17. בסעיף זה קבע המחוקק חזקה שבדין, "חזקת בעלות" לפיה הבעלים של הרכב הוא הנושא באחריות לעבירות תעבורה שנעברו באמצעותו. ככל חזקה שבדין גם חזקה זו ניתנת לסתירה אך היא מעבירה את נטל השכנוע לשם כך אל כתפי הנאשם ובמידת הוכחה של עודף ראיות כנהוג בדין האזרחי. הנה דברים מפורשים בעניין זה מפי המלומד קדמי בספרו "על הראיות", חלק רביעי, עמ' 1703: "חזקה שבחוק מטילה את נטל סתירתה על מי שהיא פועלת לחובתו, ברמת וודאות המוטלת על תובע במשפט האזרחי, קרי: ברמה של עמידה במאזן ההסתברויות, ועל כן כאשר מדובר בנאשם בהליך פלילי אין די לו לעניין זה בהקמת ספק לזכותו". יצויין בהקשר זה כי בין החזקות שבדין מונה קדמי גם את "חזקת הבעלות" נשוא סעיף 27ב לפקודת התעבורה (ראו קדמי, שם, עמ' 1700).

18. במקרה דנן הוכיחה המאשימה כי הנאשם היה בעליו של המיצובישי במועד התאונה ולמעשה גם אין כל מחלוקת בסוגיה זו (ראו לעניין זה למשל שאילתא לאיתור בעל הרכב על פי מס' השילדה - ת/19 ומסמך של משרד הרישוי בעניין הבעלות על הרכב - ת/21). לאור האמור, קמה נגד הנאשם דנן חזקת הבעלות, על פיה רואים אותו כמי שנהג ברכב במועד התאונה ועל כן הוא הנושא באחריות לעבירות התעבורה שנעברו לכאורה במהלכה ובעקבותיה נשוא האישום הראשון. אם חפץ הנאשם לסתור חזקה זו בטענה כי הרכב נגנב ממנו עובר לתאונה נדרש הוא להוכיח זאת ברמה המקובלת במשפט אזרחי. הנאשם נדרש להוכיח כי גרסתו בדבר גניבת הרכב הגיונית ומסתברת יותר מגירסת המאשימה ואין הוא יכול להסתפק אך בהעלאת ספק סביר.

שאלת הגניבה – דיון והכרעה – האם הוכיח הנאשם כדבעי כי רכבו נגנב עובר לתאונה?

19. התשתית הראייתית שהונחה בפני לבירור שאלת הגניבה הייתה מחד עדויות וראיות מטעם התביעה השוללות את האפשרות שהרכב נגנב ואף תומכות בטענה כי נעשה בו ניסיון לביים גניבה, ומאידך עדותו של הנאשם. הנאשם לא הביא כל ראיה פוזיטיבית נוספת או עדים נוספים לתמוך את גירסתו בעניין זה.

20. אומר כבר עתה כי משבחנתי את חומר הראיות לא מצאתי כי טענת הגניבה הוכחה כנדרש, ולהלן אנמק בהרחבה.

21. בקליפת אגוז, הראיות שהציגה המאשימה לשלילת הגניבה היו בהירות ומעוררות אמון והנאשם לא הצליח לסתור אותן ואפילו לא לכרסם בהן. עדותו של הנאשם לעומת זאת הייתה רצופת סתירות מהותיות, לא עלתה בקנה אחד עם ראיות אובייקטיביות שהוצגו מטעם המאשימה ולא התיישבה עם ההיגיון וניסיון החיים. עדותו של הנאשם לא הותירה בי רושם אמין, וככזו לא היה בה די כדי לאשש את טענת הגניבה ולא מצאתי להעדיף אותה על פני ראיות התביעה השוללות את הגניבה.

ראיות התביעה השוללות את הגניבה

22. ראשון להעיד ישירות בעניין זה היה איש מז"פ, ע.ת. 5 מרק קריבורט (להלן: "מרק"). מרק העיד בבית המשפט כי נתבקש על ידי תחנת עיירות לבדוק רכב גנוב במגרש גרר זאב בבאר שבע ושכך עשה. על מסקנות בדיקתו העיד בחקירתו הראשית כהאי לישנא: "במהלך בדיקת הרכב הבחנתי בדבר שלא נראה שהרכב נגנב, לפי ניסיוני. הבחנתי במספר דברים שכנראה הרכב לא נגנב, אותם גם צילמתי וגם כתבתי בדו"ח שרשמתי" (עמ' 16 לפרו' ש' 20-31).

23. על פי הדו"ח שכתב, ת/5, מרק בדק את הרכב ביום 27.06.10, יום למחורת התאונה. על פי הדו"ח מרק מצא את שמשות הרכב תקינות ושלמות. עוד כתב כי מנעולי הדלתות הקדמיות נראים שלמים מבחינה חיצונית וכך גם סוויץ' ההנעה. עוד מצא כי פלסטיק המצוי מתחת ההגה הורד וצומת חוטי החשמל נחתכו. עם זאת, בעניין זה ציין כי על חוטי החשמל יש בידוד שלא הוסר. את ממצאיו תיעד מרק בתצלומים, ת/5א.

24. לאור הממצאים הנ"ל כתב מרק בסיום הדו"ח כהאי לישנא: "על פי ניסיוני המקצועי פתיחת הרכב וכן הסעתו נעשתה בעזרת מפתח בלבד. מאחר ולא נמצאו סימני פריצה הנראים לעין סבור הנני שבוצע ביום של גניבת רכב".

25. בחקירתו הנגדית נשאל מרק למידת מומחיותו בבדיקת רכבים גנובים ואמר כי יש לו ניסיון מקצועי של 14 שנה בהן בדק "הרבה מאוד רכבים". כמו כן ציין כי השתלם במנעולנות (עמ' 18 לפרו' ש' 30-32).

26. כמו כן אמר, כי הצורה בה מצא את חוטי החשמל המנותקים מתחת להגה כשהבידוד המקורי שעליהם בכלל לא הוסר (ראו עמ' 19 לפרו' ש' 14 וכן ת/5א תמונה מס' 4) כלל אינה מאפשרת את הנעת הרכב, ועל כן הסיק כי הרכב הונע בעזרת מפתח וכלל לא נגנב, וכי החוטים נותקו אך כדי לביים גניבה. ובלשונו: "לצערי הרב בדקתי עשרות רכבים מהסוג הזה. זה סוג רכב שנגנב הרבה. על מנת להניע את הרכב הזה הגנב היה צריך, יש דרך לגנוב את הרכב. הרכב הזה מי שיגנוב אותו המתנע שוברים אותו בצידו הימני ואז יש מין שגם, שוברים את המתנע לשם, יש שם איזשהו מקום להכניס את המברג ואז מניעים את הרכב בלי שום בעיה ואין צורך לנתק את החוטים. במקרה הזה לא עשו את זה אלא ניתקו את החוטים בצידו האחורי של המתנע ואז יש צורך לחבר אותם אחד עם השני כדי לעקוף את המתנע ואז זו גם דרך להניע את האוטו. פה אנחנו רואים שקצות החוטים לא חשופים ואין שום דרך לחבר אחד עם השני, אנחנו רואים את הבידוד עליהם, שהם נתלשו בכוח, אין אפשרות לחבר חוט אחד עם השני בשביל להניע את האוטו". ובהמשך הוסיף: "במקרה הזה אין שום דרך להניע את האוטו. גם אם ירצה הוא לא יוכל להניע את האוטו, אלא אם כן יחבר את החוטים" (עמ' 17 לפרו' ש' 28 עד עמ' 18 ש' 10).

27. עד נוסף שהעיד בעניין אפשרות גניבת הרכב היה בוחן התנועה, ע.ת. 8 שי רצון (להלן: "הבוחן"). גם עד זה סבר כי הרכב הונע באמצעות מפתח.

28. בעדותו בחקירה ראשית סיפר הבוחן כי חוץ מבדיקת זירת התאונה בצומת שגב שלום ביום בתאונה הוא נקרא באותו יום גם לראות את רכב המיצובישי במקום בו אותר בוואדי בשגב שלום. בדומה לממצאי הבדיקה של מרק גם הוא לא מצא סימני פריצה ברכב – השמשות היו שלמות והסוויץ' היה במצב תקין. גם הוא ציין את החוטים התלושים מתחת להגה אך הוסיף כי כשניסה לסובב את ההגה מצא את מנעול ההגה תפוס ונתון זה הביא אותו להנחה, בדומה למסקנה שגם הסיק מרק כאמור, כי "מי שהניע את הרכב היה לו מפתח כי אחרת הוא לא יכול היה לשחרר את ההגה" (ראו' עמ' 26 לפרו' ש' 21-33). יצויין כי בחקירתו הנגדית הבוחן אמר כי הוא יודע להבחין בין האפשרויות השונות שיכולות להוביל לנעילת ההגה, ושלל את האפשרות לפיה ההגה ננעל כתוצאה מהמכה שהרכב קיבל בתאונה או מתנועה חדה שנעשתה בו (עמ' 27 לפרו' ש' 21 עד עמ' 28 ש' 7).

29. הנה כי כן, שני עדי תביעה, מרק איש מז"פ ושי בוחן הרכב, חוקרי משטרה בעלי ניסיון ברכבים אשר בדקו את הרכב מיד בסמוך למועד התאונה ולמחורתו, מעידים מפורשות כי לא מצאו סימני פריצה ברכב וכי האפשרות היותר מסתברת הינה כי הרכב הונע כרגיל באמצעות המפתח שלו. מרק אף טוען מפורשות כי תלישת החוטים לא נועדה אלא בנסיון לביים את גניבת הרכב. המדובר בעדויות בהירות ואמינות אשר לא נסתרו על ידי הנאשם. העדים הנזכרים דבקו בממצאי בדיקתם ובמסקנותיהם גם בחקירה הנגדית.

30. יצויין כי בסיפא של חקירותיהם הנגדיות (ראו עמ' 19 לפרו' ש' 7-9 וכן עמ' 28 לפרו' ש' 13-16) אישרו שני עדים אלה את דברי ב"כ הנאשם כי קיימת אפשרות לגנוב רכב גם ללא המפתח המקורי שלו וללא צורך לפרוץ מנעולים או לשבור שמשות. עם זאת, נראה כי המדובר באפשרות כללית ותיאורטית, והנאשם, שכאמור נדרש להוכיח את טענת הגניבה בעודף ראיות, לא הביא אף ראשית ראיה כדי להוכיח התקיימותה של אפשרות שכזו במקרה דנן.

31. בנסיבות הללו, עם תום פרשת התביעה נותרו מסקנותיהם של עדי התביעה לפיהן הרכב הונע באמצעות המפתח שלו וכלל לא נגנב, ומעשה תלישת החוטים נועד כדי לביים גניבה ותו לא. שכן ממה נפשך? אם הטענה הינה שהגנב הניע את הרכב באמצעות החוטים שחתך הדבר איננו אפשרי הואיל והבידוד המקורי שעליהם כלל לא הוסר, ואם הטענה היא שהגנב מצא את מפתחות הרכב אחרי שאבדו לנאשם, נכנס אליו והניע אותו באמצעותם (ראו למשל טענה זו מפי הנאשם בחקירתו השלישית, ת/11 ש' 62-63), מדוע יטרח גם לתלוש את החוטים מתחת להגה?

גירסת הנאשם

32. להוכחת טענת הגניבה הסתפק הנאשם כאמור בעדותו בלבד בה שטח את גירסתו אודות אירועי יום התאונה נשוא כתב האישום.

33. גרעין גירסתו של הנאשם ביחס לאירועי יום התאונה כולל את הנחת רכבו על יד השוק בתל שבע במועד כזה או אחר, את הבחנתו בשלב מסויים בדבר אובדן מפתחות הרכב, את נסיעתו הביתה לאזור ערוער על מנת להביא את מפתחות הרכב הרזרביים, את חזרתו לתל שבע, את הגילוי אודות היעלמות הרכב, את הדיווח למוקד 100 אודות גניבת הרכב ואת הגשת התלונה על כך בתחנת באר שבע. לנאשם היו לא פחות מ-6 הזדמנויות לשטוח את גירסתו זו – השיחה למוקד 100 של המשטרה בה הודיע לראשונה על גניבת רכבו, התלונה שהגיש על גניבת רכבו, 3 הודעות תחת אזהרה במשטרה ועדותו בבית המשפט.

34. את ההזדמנויות הללו ניתן לחלק לשני סוגים: שיחת ה-100 והגשת התלונה בהן היה הנאשם בגדר "מתלונן" המדווח למשטרה על רכבו שנגנב, אל מול 3 ההודעות שמסר במשטרה ועדותו בבית המשפט בהן היה כבר במעמד של "חשוד" ו"נאשם" בעבירות נשוא כתב האישום דנן. ככלל ייאמר כי במקרים כמו המקרה דנן, בהם מוטל על נאשם להוכיח את דבר גניבת רכבו, ובייחוד בהיעדר ראיות נוספות התומכות את גירסתו, קיימת חשיבות לא מבוטלת לתלונתו של הנאשם בזמן אמת אודות גניבת הרכב. עיתוי התלונה המיידי, תוכנה המפורט והמדוייק - במטרה לשפוך אור ככל הניתן אודות נסיבות הגניבה כדי לסייע למשטרה לאתר את הרכב הגנוב, והתיישבותה באופן עקבי עם גרסתו של הנאשם במהלך החקירה והמשפט, עשויים לבוא בגדר סממנים המעידים על האמינות של התלונה שהגיש ולהוות תמיכה משמעותית לטענת הגניבה שהעלה.

35. לא כך הוא מצב הדברים בענייננו. למקרא ההזדמנויות השונות בהן סיפר הנאשם אודות הגניבה עולה סתירה ברורה בין סיפור הדברים על ידי הנאשם בכובעו כ"מתלונן" לבין סיפור הדברים בכובעו כ"נחקר" וכ"נאשם". הנאשם סיפר בכל פעם סיפור אחר לגמרי.

36. בתלונתו, ת/4, סיפר הנאשם כי ביום האירוע נשוא כתב האישום הגיע עם הרכב לתל שבע, החנה אותו על יד השוק, יצא לסיבוב קניות בן שעתיים עד שעתיים ומחצה, וכששב לרכב עם הקניות גילה שאבדו לו המפתחות. או אז נסע לביתו באמצעות הסעה להביא מפתח רזרבי ומשהגיע חזרה לתל שבע כדי לקחת את הרכב גילה את דבר היעלמותו וגניבתו. והנה, משהפך הנאשם ממתלונן לנחקר ולנאשם, בחקירותיו ת/20, ת/10, ת/11 ובעדותו בבית המשפט, שינה גירסתו ולראשונה סיפר כי ביום הגניבה הוא הגיע אל תל שבע מראשון לציון שם הוא עובד בלילות, אך הפעם סיפר כי לא עשה כן ברכבו שכן הוא החנה אותו בתל שבע שבוע או שבועיים עובר ליום הגניבה ומאז לא נסע בו, כשהסיבה לכך הינה תפוגת תוקף ביטוח החובה של הרכב. הנאשם טען כי מיד עם הגיעו אל תל שבע פנה אל רכבו והבחין באובדן המפתחות ולא הזכיר כלל את עניין מסע הקניות הממושך שערך בשוק קודם לכן. על פי גירסה זו הנאשם טוען כי הגיע אל רכבו רק כדי לקחת ממנו דברים ולא כדי לנסוע בו.

37. ב"כ המאשימה בסיכומיה הציעה הסבר לסתירה החזיתית בין גירסת הנאשם כמתלונן לבין גירסתו כחשוד וכנאשם. אליבא דב"כ המאשימה, הנאשם, ככל מתלונן אודות גניבת רכבו, טען בתלונתו באופן טבעי כי נהג ברכבו לתל שבע, יצא לערוך קניות, ובשלב מאוחר יותר גילה כי הרכב נעלם. דא עקא, שמשהפך הנאשם לחשוד והוזהר כי אחד מהחשדות העומדים נגדו הינו נהיגה ברכב ללא ביטוח חובה, כבר לא יכול היה להתמיד בגירסתו הקודמת לפיה נהג ברכבו באותו היום לתל שבע, וכך נולדה גירסתו האחרת לפיה החנה את הרכב בתל שבע שבוע או שבועיים עובר ליום הגניבה. לאור האמור, הואיל והנאשם לא יכול היה יותר לטעון כי נסע ברכב או שהתכוון לנסוע בו לא סיפר שוב אודות הקניות שערך וכיצד הגיע איתן אל הרכב ופיתח גירסה חדשה לפיה רצה לפתוח את הרכב רק כדי לקחת ממנו דברים ולא כדי לנסוע בו. דא עקא, שגם בחקירתו הראשונה, ת/20, הנאשם טען תחילה כי נסע אל ביתו ושב עם המפתחות הרזרביים כדי "לקחת את האוטו שלו" (ראו ת/20 ש' 4-5), ורק כשנשאל מדוע הוא נוסע ברכב ללא ביטוח העלה לראשונה את הגירסה לפיה הגיע אל הרכב רק כדי לקחת ממנו דברים ושלל כל כוונה לנסוע בו (שם ש' 14-16).

38. סוגיית הביטוח כהסבר לסתירה האמורה סביר והגיוני בעיני, וכבר בכך יש כדי להטיל צל כבד על מהימנותו של הנאשם, אך בכך לא תמה מסכת הסתירות בגירסתו. בין ההזדמנויות השונות בהן שטח את גירסתו, הן כמתלונן והן כנחקר, צצו ועלו סתירות ותמיהות רבות נוספות בנוגע לשאלות העובדתיות העומדות בבסיס סיפור הדברים כפי שלטענתו התרחש כגון: אימתי החנה את רכבו בתל שבע? באיזו שעה הגיע ביום הגניבה לתל שבע? מתי ניגש אל רכבו והבחין לראשונה כי אבדו לו המפתחות? מה עשה עד אז בתל שבע? לשם מה ביקש לפתוח את הרכב? מאיזו שעה גילה כי רכבו נעלם? מתי ומהיכן דיווח למשטרה אודות הגניבה?

39. הנאשם נשאל בבית המשפט אודות הסתירות והתמיהות בנושאים הללו, כפי שיפורט להלן, אך לא זו בלבד שלא היה בתשובותיו כדי ליישבן, התשובות שסיפק היו מבולבלות, מעומעמות וקלושות, ולא שידרו אותות של אמת. כל אימת שהנאשם נתקל בשאלות הקשות אודות הסתירות בגרסתו והתנהלותו התמוהה העדיף לומר כי איננו זוכר או שתירץ את התמיהות בלחץ בו הוא היה נתון עקב גניבת הרכב, והדבר רק הוסיף על הרושם הבלתי אמין שהותיר אחריו לאורך כל הדרך.

להלן הסתירות והתמיהות הנוספות בגירסת הנאשם בהרחבה:

40. באיזו שעה הגיע הנאשם ביום הגניבה לתל שבע ומהיכן?

בתלונתו טען הנאשם כי הגיע לתל שבע בשעה 11:00 וכלל לא סיפר כי נקודת המוצא שלו באותו בוקר הייתה ראשון לציון (ת/4 ש' 2). בחקירתו הראשונה סיפר לעומת זאת כי יצא מראשון לציון בשעה 10:00 וכי הגיע לתל שבע רק ב-13:30 (ת/20 ש' 1-2). בחקירתו השנייה שוב טען כי הגיע לתל שבע בשעה 11:00 וכי יצא מראשון לציון בשעה 08:00 (ת/11 ש' 1, 9-10).

41. אימתי הניח הנאשם את רכבו בתל שבע?

כאמור, בתלונה שהגיש אודות הגניבה הנאשם סיפר כי "היום בשעה 11 אני באתי לשוק בתל שבע, שמתי את הרכב ליד השוק" (ת/4 ש' 2-3), הווה אומר שעל פי תלונתו החנה את הרכב בתל שבע רק ביום הגניבה. בחקירתו הראשונה סיפר לעומת זאת כי רכבו כבר חנה זה מכבר בתל שבע וכי כלל לא הגיע לשם ביום הגניבה באמצעותו: "... כשהגעתי בשעה 13:30 לתל שבע ראיתי את האוטו שלי עומד בחניה איפה שהעמדתי אותו לפני שבוע..." (ת/20 ש' 2-3). בחקירתו השנייה לעומת זאת, משנשאל "ממתי הרכב בתל שבע" ענה: "הוא נמצא בתל שבע שבועיים... לא נהגתי ברכב הזה שבועיים... אני הבאתי את הרכב לפני שבועיים ואני שמתי אותו בחנייה בשוק" (ת/11 ש' 15-20).

42. בחקירתו הנגדית, תחילה העמידה ב"כ המאשימה את הנאשם על הסתירה הברורה בין הדברים שמסר בחקירותיו, והנאשם בתגובה הסתפק באמירה: "שבוע-שבועיים אני באמת לא זוכר" (עמ' 48 לפרו' ש' 14-18). בהמשך הטיחה בו כי בתלונתו כלל לא ציין את עניין תפוגת הביטוח ושעקב כך החנה את רכבו בתל שבע זמן מה עובר ליום הגניבה, עניין רלוונטי וראוי לציון בתלונה על גניבת רכב. על כך השיב הנאשם: "יכול להיות ששכחתי להגיד לו" (שם ש' 21-23). המדובר לטעמי בשתי תשובות מתחמקות וקלושות לשתי שאלות קשות וחשובות, והדברים מדברים בעד עצמם.

43. מתי ניגש הנאשם אל רכבו והבחין לראשונה כי אבדו לו המפתחות? מה עשה בתל שבע עד אז?

בתלונתו טען הנאשם כי היה זה "בשעה 13:00 או 13:30" כשלא מצא את המפתחות, אחרי שערך קניות בשוק תל שבע ובא אל הרכב כשהן בידיו (ת/4 ש' 3-4). גם בחקירתו הראשונה טען כי ניגש אל רכבו בשעה 13:30 ולא מצא את המפתחות, אלא שלהבדיל ממה שמסר בתלונתו, כאן מסר כי ניגש אל רכבו מיד עם הגיעו לתל שבע וכלל לא הזכיר את הקניות שערך שעתיים-שעתיים וחצי קודם לכן (ת/20 ש' 2-3). בחקירתו השנייה סיפר באופן שונה לחלוטין, כי ניגש אל רכבו וגילה את דבר אובדן המפתחות מיד עם הגיעו לתל שבע בשעה 11:00 ואילו בשעה 13:30 כבר הגיע אל ביתו בערוער ולקח את מפתחות הרזרבה: "...עאמר מוחמד אלקדיראת הוא הבן דוד שלי... הוא לקח אותי מראשון בשעה שמונה בבוקר והוריד אותי בתל שבע בשוק בשעה 11:00 ראיתי את הרכב שלי...רציתי לקחת דברים מהאוטו איבדתי את המפתחות..." (ת/11 ש' 8-12 וכן ש' 50-52).

44. גם בחקירתו הראשית בבית המשפט סיפר הנאשם כי הגיע אל תל שבע בסביבות השעה 11:00 ושב אל גירסתו הראשונה לפיה יצא לסיבוב קניות ורק כשחזר הבחין לראשונה כי הוא איננו מוצא את מפתחות הרכב (ראו עמ' 38 לפרו' ש' 24-27). דא עקא, שבחקירתו הנגדית שוב נקט בגירסה לפיה מיד עם הגיעו לתל שבע בשעה 11:00 ביקש לפתוח את רכבו ולא מצא את המפתחות ואת עניין הקניות לא הזכיר כלל. רק מששאלה אותו ב"כ המאשימה על כך ענה כי "הסתובב בשוק" אך כשנשאל מפורשות האם קנה דברים בשוק בתל שבע השיב על כך בשלילה (עמ' 41 לפרו' ש' 18-21, וכן שם ש' 28 עד עמ' 42 ש' 1). אל מול דברים אלה ראוי לציין את דבריו המפורשים מתלונתו שם אמר: "... אני באתי עם הקניות לרכב ולא מצאתי את המפתחות" (ת/4 ש' 3-4) ואת דבריו בהמשך חקירתו הנגדית: "אני באתי בשביל להסתובב בשוק, לקנות סיגריות, שתייה" (עמ' 47 לפרו' ש' 14-15).

45. לשם מה ביקש הנאשם לפתוח את הרכב?

מתלונתו של הנאשם ממנה עלה כי הגיע אל תל שבע בו ביום באמצעות הרכב וערך קניות משמע שביקש גם לשוב הביתה באמצעות הרכב ולשם כך ביקש לפתוח אותו. בחקירתו הראשונה לעומת זאת, אחרי שהובהר לנאשם כי הוא חשוד בין היתר גם בנהיגה ללא ביטוח הוא סיפר כי ביקש לפתוח את הרכב רק "כדי לקחת דברים מהאוטו ולא כדי לנסוע איתו" (שם ש' 15-16). בבית המשפט בחקירה הנגדית הוסיף הנאשם גירסה נוספת לפיה ביקש "לבדוק את האוטו", "להסתכל על האוטו" (עמ' 41 לפרו' ש' 19-20 וכן עמ' 51 ש' 16), ובהמשך חזר אל הגירסה לפיה הגיע "לקחת דברים מהאוטו". וכשנשאל: "איזה דברים באת לקחת", הוסיף לפתח את גירסתו וטען, טענה שלא נשמעה קודם לפיה: "האוטו כמו מחסן. יש שם בגדים, נעליים" (עמ' 46 לפרו' ש' 9-15).

46. באיזו שעה גילה הנאשם כי רכבו נעלם? מתי ביצע את שיחת ה-100? מדוע לקח לו זמן רב כל כך בין מועד הגילוי על הגניבה ועד שהתקשר לבני משפחתו ולמשטרה?

בתלונתו סיפר הנאשם כי חזר אל רכבו עם המפתחות הרזרביים בשעה 14:30 ולא מצא אותו (ת/4 ש' 4-5). למעשה בעניין זה גם בהמשך ההליכים שב על אותה גירסה. גם בחקירתו סיפר כי השעה בה שב מביתו בערוער וגילה את דבר היעלמות הרכב הייתה 14:30 (ראו ת/11 ש' 51-52) וכך גם בבית המשפט (ראו למשל עמ' 42 לפרו' ש' 27-28). דא עקא שבשיחת ה-100, אשר לית מאן דפליג בוצעה על ידי הנאשם ב-15:44 (ראו ת/7), אמר הנאשם באופן תמוה למדי כי רכבו נגנב "לפני שלוש שעות" (ראו ת/1), ובחישוב פשוט בשעה 12:45?! לא ברור מדוע מי שמדווח בזמן אמת אודות גניבת רכבו בתקווה שהמשטרה תמצא אותו, וכפי שהנאשם עצמו אומר למוקדן בשיחת ה-100: "תרשום הודעה שזה נגנב אם מוצאים אותו על מחסומים וזה", מוסר למשטרה זמן שגוי בעליל ובכך מונע ממנה את הסיכוי לאתר את הרכב הגנוב בזמן אמת.

47. לעניין מועד ביצוע שיחת ה-100 למשטרה, תחילה אמר כי זו נעשתה בשעה 15:00 (ת/11 ש' 52-53), ורק בהמשך אישר את העובדה כי זו בוצעה בשעה 15:44 (שם ש' 76-79). באותו הקשר, בחקירתו השלישית אמר הנאשם כי מרגע הגילוי על הגניבה חיפש את הרכב "אולי חצי שעה שעה", שאל אנשים בשוק בתל שבע אם ראו את הרכב, ורק אחר כך התקשר לדווח למשטרה (ת/10 ש' 39-42).

48. בחקירתו הנגדית עימתה המאשימה את הנאשם עם אי ההיגיון העולה מפער הזמנים בין הגילוי שלו אודות היעלמות הרכב לבין שיחת ה-100 למשטרה. הנאשם אמר כי ניצל את פער זמנים זה לחפש את הרכב ולשאול אנשים בשוק תל שבע אם ראו אותו (עמ' 42 לפרו' ש' 32 עד עמ' 43 ש' 2). הדברים תמוהים. גם אם כרוב גירסאותיו גילה הנאשם את דבר היעלמות הרכב ב-14:30 הרי שחלפה שעה ועוד רבע עד שדיווח על כך למשטרה. מה עשה בשעה ורבע הללו? על פי ניסיון החיים המדובר בזמן ממושך מדי לחפש אחר רכב שכנראה נגנב מבלי להודיע על כך למשטרה.

49. ב"כ המאשימה שאלה את הנאשם על כך: "אני לא מצליחה להבין את העניין הזה. יש לך מפתחות רזרביות, אתה בא ומבין שאין אוטו, בזמן הזה אתה לא מחייג למשטרה?" ועל כך משיב הנאשם: "הייתי בלחץ שלא מצאתי את האוטו. התחלתי לחפש ולא חשבתי להתקשר למשטרה בדיוק" (שם ש' 14-17). המדובר בתשובה מתחמקת ותמוהה, מי ששרוי בלחץ עקב גניבת רכבו אך טבעי כי דבר ראשון, או לפחות בהקדם האפשרי, יתקשר למשטרה כדי שתפעל באופן מיידי לאתר את הרכב בזמן אמת. מי ששרוי בלחץ איננו ממתין בסבלנות שעה ורבע ומסתפק רק בלשאול עוברי אורח אם ראו את רכבו. לאור תמיהות אלה הוסיפה ב"כ המאשימה להקשות על הנאשם: "אני אומרת לך שההתנהגות שלך מוזרה, כי אם לי היה אוטו הולך לאיבוד, 5 דקות 10 דקות, אתה חשדת שאיבדת אותו... אתה בלחץ ומודאג, לאן יש לאוטו ללכת 20 דקות לחפש מישהו שיעזור לך, מצלצלים למשטרה?" ועל כך השיב הנאשם באורח תמוה עוד יותר: "בסדר. אני גם לא יודע, לא כל יום גונבים לי אוטו ואני יודע מה לעשות. פעם ראשונה שקרה לי דבר כזה" (עמ' 44 לפרו' ש' 9-13). תשובתו של הנאשם אינה מתיישבת עם ניסיון החיים ושכל ישר – גם מי שרכבו נגנב בפעם הראשונה יודע כי עליו לפנות למשטרה!

50. הנאשם הוסיף והסביר כי חשד גם כי מאן דהוא ממשפחתו "עשה לו טריק" והעלים לו את הרכב (שם ש' 12-13). דא עקא שדברים אלה אינם מתיישבים עם העובדה ששעה ארוכה אחרי שגילה את דבר היעלמות הרכב לא טרח להתקשר למי מבני משפחתו, לספר על גניבת הרכב ולשאול אם אכן "עשו לו טריק". כשנשאל על ידי ב"כ המאשימה לפשר עובדה זאת: "ולמישהו אחר חשבת להתקשר?... אבל אמרת שעשו לך טריק מהמשפחה?" הנאשם השיב בשלילה, שוב הסתתר מאחורי מוטיב הלחץ וגם השיב לא לעניין: "במקרה כזה שאתה בלחץ כזה אתה יכול לחשוב. כל דבר אתה אומר זה יכול להיות" (שם ש' 17-20). גם בהקשר זה התנהגותו של הנאשם אינה מתיישבת עם ניסיון החיים המלמד כי דווקא מי שבלחץ אמור להתקשר לבני משפחה לעזרה. הנאשם נשאל על כך: "פעם ראשונה קורה דבר כזה, מתקשרים לאבא, לאחיות, לבן דוד הזה שהביא אותך לשם?" אך הנאשם בשלו: "כל הדברים האלה יצאו לי מהראש בגלל הלחץ. הייתי בטוח שמישהו עשה לי טריק אני לא זוכר" (עמ' 44 לפרו' ש' 14-16).

51. בהקשר זה יש לציין כי בניגוד לדברי הנאשם דלעיל לפיהם לא עלה על דעתו להתקשר למאן דהוא ולהודיע על הגניבה, מנתוני דו"ח השיחות היוצאות, ת/7, עולה כי משעה 15:35 ומעלה, יותר משעה אחרי שגילה את דבר היעלמות הרכב, בטרם פנה אל המשטרה הנאשם ערך סדרת שיחות טלפון. בחקירתו הנגדית הנאשם עמד על דעתו כי הוא איננו זוכר למי התקשר בסדרת שיחות זו (ראו עמ' 44 לפרו' ש' 17-33). והנה, בחקירתו החוזרת לשאלות באת כוחו אישר הנאשם כי בסדרת השיחות האמורה התקשר אל דודו, אימו, ובן דודו עאמר קדיראת, מי שלדבריו הביאו באותו יום מראשון לציון לתל שבע, סיפר להם על הגניבה ושאל, בטרם יפנה למשטרה, אם ידוע להם על בן משפחה "שעשה לו טריק" ולקח את רכבו, ושהם השיבוהו בשלילה (ראו עמ' 52 לפרו' ש' 15-28).

52. הנה כי כן, מעבר לפער הזמנים התמוה בין הגילוי אודות הגניבה ועד לביצוע שיחות הטלפון הללו, גם בעניין זה נמצא הנאשם סותר את עצמו שוב ושוב. מעבר לכך, אם אכן שוחח הנאשם עם בני משפחה אלה ותוכן השיחה היה כפי שהוא מתאר, מדוע לא הביא אותם להעיד ולתמוך בגירסתו ולאשש את טענת הגניבה שהעלה? הנאשם יכול היה להעיד את בני המשפחה הנזכרים בעניין תוכן שיחות הטלפון ואת בן דודו עאמר שיאשר גם את הסעתו מראשון לציון אל תל שבע בבוקר יום הגניבה. אי הבאת בני המשפחה הנזכרים לעדות הותירה את עדותו של הנאשם בודדה במערכה ואף נמצאת מחזקת את הראיות כנגדו.

53. מהיכן דיווח הנאשם למשטרה אודות הגניבה?

לעניין מיקומו הפיזי של הנאשם בזמן שיחת ה-100, בחקירתו השנייה אמר כי סמוך לשעה 15:30 היה בתל שבע ושלל את האפשרות שהיה בשגב שלום (שם ש' 72-73). גם בפתח חקירתו השלישית אמר מפורשות כי היה בתל שבע בזמן הדיווח (ת/10 ש' 4-5). בסוף חקירתו השלישית הנאשם אמר כי היה בבאר שבע (שם ש' 67) ובחקירתו הראשית בבית המשפט נקט בגירסת ביניים לפיה היה בכלל בדרך מתל שבע לבאר שבע (עמ' 39 לפרו' ש' 19-20).

54. בחקירתו הנגדית העמידה ב"כ המאשימה את הנאשם על הסתירה בין הודעתו במשטרה לבין עדותו בחקירה הראשית. הנאשם בתגובה השיב תחילה, באופן מתחמק, כי כותב ההודעה כנראה לא הבין אותו: "אני בקול חלש מדבר אולי לא הבינו אותי" (עמ' 45 לפרו' ש' 1-4), ובהמשך ניסה ליישב את הסתירה באופן אחר כשטען כי בהודעתו במשטרה אמר כי היה "מתל שבע בדרך לבאר שבע" (שם ש' 7-10), דבר שאיננו עולה בקנה אחד עם העובדה שבהודעתו אמר מפורשות שהיה בתל שבע, הא ותו לא (ראו ת/10 ש' 4-5).

שאלת הגניבה – סיכום

55. אל מול הראיות שהציגה המאשימה לשלילת אפשרות גניבת הרכב הציג הנאשם את עדותו בלבד ולא תמך אותה בעדויות נוספות, על אף שיכול היה לעשות כן. מעבר להיותה עדות יחידה, אל מול העדויות הבהירות ומעוררות האמון שהציגה המאשימה נמצאה גירסת הנאשם רוויית בעיות, פירכות וסתירות, והכל כמפורט לעיל. ביחס לאירועי יום הגניבה הנאשם שינה גירסאות פעם אחר פעם, פיתח את גירסתו מעדות לעדות, סתר את עצמו, והתנהלותו לא עלתה בקנה אחד עם ההיגיון וניסיון החיים. בבית המשפט ניסה הנאשם לכרוך את גירסאותיו המתחלפות והמתפתחות לכדי תזה קוהרנטית אחת אך הדבר לא עלה בידו. תשובותיו לסתירות ולתמיהות היו בלתי מספקות ואף מתחמקות. נוכח כל האמור עדותו של הנאשם לא הותירה בי רושם של אמירת אמת ובוודאי שאין בה כדי להוכיח במידה של מאזן הסתברויות את טענת גניבת הרכב.

56. לאור האמור, ומשלא הוכחה טענת הגניבה קמה כנגד הנאשם חזקת הבעלות ובכך על פניו סגי כדי להטיל את האחריות לתאונה על כתפיו, אך המאשימה בתיק דנן לא עשתה מלאכתה קלה. המאשימה לא הסתפקה רק בהפרכת טענת הגניבה שבפי הנאשם. מעבר לדרוש המאשימה הציגה בפני ראיות אובייקטיביות הקושרות את הנאשם פוזיטיבית אל אירוע התאונה הן מבחינת זמן והן מבחינת מקום. גם אני מעבר לדרוש מצאתי לנכון להתייחס אל ראיות אלה.

הראיות הקושרות את הנאשם אל התאונה בזמן ובמקום:

57. מבחינת "זמן", כאמור, מדו"ח השיחות היוצאות של הנאשם ביום התאונה, ת/7, עולה כי בין השעה 14:30, השעה בה גילה לטענתו אודות גניבת הרכב, ועד לשעה 15:35 לא ביצע אלא שתי שיחות יוצאות ב-15:14 ו-15:21. והנה, משעה 15:35 ועד לשיחת ה-100 למשטרה בשעה 15:44 עולה כי הנאשם ביצע לא פחות מ-6 שיחות טלפון במרווחי זמן קצרים ביותר.

58. על פי כתב האישום התאונה התרחשה בשעה 15:30 לערך. הדבר עולה מדו"ח האירועים של המשטרה, ת/26, שם צויינה שעת קבלת האירוע כ-15:32. המאשימה טוענת כי נתון זה בדבר היעדר שיחות יוצאות מטעם הנאשם סמוך למועד גילויו אודות הגניבה אל מול סדרת השיחות אל בני משפחה מיד אחרי שעת התאונה, סדרה שבסיומה התקשר 100 למשטרה, מחזק את החשדות נגדו ומתיישב יותר עם מעורבותו בתאונה מאשר עם טענת הגניבה.

59. מבחינת "מקום", לעניין מיקומו של הנאשם במועד התאונה ובסמוך לאחריה על סמך איכוני הטלפון הנייד שלו הגישה המאשימה את חוות דעת המומחה מר אבי קמר.

60. התאונה התרחשה על כביש 25 באר שבע – דימונה, בצומת שגב שלום. רכבו של הנאשם, הרכב הפוגע, נראה נמלט מיד אחרי התאונה אל תוככי היישוב שגב שלום, ומאוחר יותר נמצא בוואדי בשגב שלום.

61. הנאשם טוען כאמור כי סמוך לשעה 15:30 וגם כשביצע את שיחת ה-100 ב-15:44 היה ממוקם בתל שבע, או שמא בדרך מתל שבע לבאר שבע. דא עקא, שטענתו זו אינה מתיישבת עם איכוני הטלפון הנייד שלו מאותו זמן ובהתאם לחוות דעת המומחה.

62. על פי חוות דעת המומחה, בעמ' 8 לחוות הדעת, ישנם שלושה סקטורים שכיסו את צומת שגב שלום נכון לתאריך 26.06.10: s1907 – מכסה את אזור "כביש דימונה ב"ד לכיוון ב"ש", s1312 – "מכסה את עמק שרה ואת היישוב שגב שלום", s5575 – "מכסה את תל שבע ואת צומת שגב שלום". בעמ' 10 לחוות הדעת הוסיף המומחה כי קיימים שני סקטורים נוספים המכסים רק את היישוב תל שבע: s5537 ו-s5010.

63. על פי דו"ח איכון השיחות היוצאות של הנאשם מיום התאונה, ב-6 השיחות שביצע בין השעה 15:35 ועד שיחת ה-100 בשעה 15:44, בפרק הזמן הרלוונטי לתאונה ובזמן הסמוך שלאחריה בו על פי החשד נמלט אל תוככי שגב שלום, היה הנאשם מאוכן על סקטור s1312, ובשתי השיחות שלאחר מכן, ב-15:55 וב-15:59, היה מאוכן על סקטור s1907, הווה אומר על הסקטורים המתאימים לצומת שגב שלום וליישוב, מקום התאונה ומציאת הרכב, ואף לא פעם אחת על הסקטורים המכסים את תל שבע.

64. המומחה התייחס בחוות דעתו לשאלה האם בכל זאת ייתכן שמנוי שאוכן על סקטור s1312 היה פיזית בזמן האיכון בתל שבע. המומחה ענה כי סקטור s1312 היה יכול תיאורטית ובתנאים מסויימים לכסות גם את תל שבע. עם זאת הוסיף: "בשקלול כללי בו נלקח בחשבון שהסקטור s1312 אינו פונה לתל שבע אלא משיק לו, ושתל שבע מכוסה היטב על ידי אתרים אחרים. ובהתחשב ברצף חוזר של 12 איכונים תוך 10 ד' על אתר עמק שרה ואף לא פעם אחת על אתר המכסה את תל שבע, ניתן לומר שהסיכוי שהמנוי שהה בתל שבע בזמן הנשאל הינו נמוך מאוד ואם כן רק ברחובות הדרום מערביים בקצה היישוב".

65. בבית המשפט נשאל המומחה אודות הסיפא של דבריו מהם עולה כי בכל זאת יתכן שמנוי יהיה בתל שבע ויאוכן בשגב שלום. המומחה השיב כי אכן קיימת חפיפה מסויימת בין הסקטור s1312 לבין האזור הדרום מערבי של תל שבע אך מדובר בסיכוי נמוך ביותר עד לא מציאותי, ובלשונו: "... 1312 זה אנטנה שמסתכלת באזימוט של 120 מעלות... זאת אומרת שאם נסכל בעפרון לכיוון של אזור עמק שרה ובשוליים בעוצמה יותר נמוכה, הוא מגיע גם למורדות הקיצוניים הדרום-מערביים של תל שבע. אם האתר הזה היה משדר לבד בעולם ואחרים לא היו משדרים סביר להניח שהיה נותן שירות לאזור הדרום מערבי של תל שבע, אבל הוא לא משדר בעולם שרק הוא נמצא" (עמ' 33 לפרו' ש' 9-14). ולשאלת בית המשפט באותו עניין השיב: "... ההסתברות היא נמוכה בגלל רצף החזרות על s1312 מבלי שנראה אף לא פעם אחת איכון על אתר אחר ובזמן שאנחנו יודעים שאזור זה אמור להיות מכוסה אף יותר טוב על ידי אתרי תל שבע". לשם השלמת התמונה יש לומר כי המומחה הוסיף כי: "מצד שני אני לא יכול לפסול את זה לגמרי" (שם ש' 25-31).

66. הנה כי כן, על פי חוות דעת המומחה, אשר לא נסתרה גם בחקירה נגדית, בזמן הרלוונטי לתאונה היה הנאשם מאוכן על אזור עמק שרה, היישוב שגב שלום וכביש 25 לכיוון צומת שגב שלום, כשהסיכוי כי נכח באותה שעה בתל שבע, או ליתר דיוק בשוליים הדרום מערביים של תל שבע, הוגדר כ"נמוך מאוד". מסקנה זו מתיישבת היטב עם נוכחות הנאשם במקום התאונה, מה שקושר את הנאשם גם מבחינת "מקום" לתאונה ולשרשרת האירועים שלאחריה כנטען בכתב האישום, ומחלישה את גירסתו לפיה היה באותה עת בתל שבע.

67. יש להוסיף ולומר כי למעשה איכוני הטלפון של הנאשם מטילים ספק גם ביחס למסלול שלטענתו ביצע ביום התאונה. על פי חוות דעת המומחה עד לשעה 13:23 מאוכן המנוי של הנאשם על אזור רמת חובב ובין השעות 13:44 עד 15:22 מזרחה לנבטים, "סביר להניח על בסביבות כביש 25. משם המנוי נע חזרה מערבה על כביש 25 לכיוון באר שבע..." (ראו עמ' 12 לחוות הדעת). איכונים אלה אינם מתיישבים עם גירסת הנאשם, לפיה בבוקרו של יום התאונה הוא עשה את הדרך מראשון לציון לתל שבע, בשלב מסויים בצהריים נסע אל ביתו שבפזורת ערוער ובשעה 14:30 שב לתל שבע.

68. הנה כי כן, אחרי שלא עלה בידי הנאשם להוכיח את הטענה לפיה רכבו נגנב עובר לתאונה קמה לחובתו חזקת הבעלות לפיה רואים אותו כמי שנהג ברכב במועד התאונה. המאשימה לא הסתפקה בכך וכמפורט הציגה ראיות נוספות, גם אם נסיבתיות, הקושרות את הנאשם אל התאונה בזמן ובמקום. הצטרפותן של ראיות אלה אל החזקה יוצרת תשתית מבוססת לקביעה כי הנאשם הוא שנהג ברכבו במועד התאונה על כל המשתמע מכך. לאור האמור, כל שנותר הוא לבחון את שאלת אשמתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום אגב התאונה ומיד לאחריה.

עבירות התעבורה המיוחסות לנאשם באישום הראשון – הכרעה:

69. הראיות המונחות בפני לעניין נסיבות התאונה הינן ראיות המאשימה בלבד כשלנאשם אין כל יכולת לחלוק עליהן. כאמור, לאור קו ההגנה של הנאשם לפיו הוא לא נהג ברכב במועד התאונה הרי שאין בידו לאשר או להכחיש את אופן קרות התאונה, את אחריות הנהג הפוגע, את תוצאותיה מבחינת נזקי רכוש וגוף ואת הימלטות הנהג הפוגע מזירת התאונה מבלי שעצר לעמוד על תוצאותיה.

70. במסקנות דו"ח בוחן התנועה, ת/18, נכתב כדלהלן: "מחומר החקירה אני מסיק שנהג רכב א' (הנאשם – ד.ב.א) שנסע מכיוון כביש 25 ופנה שמאלה לשגב שלום, כאשר מכיוון נסיעתו מוצב תמרור תן זכות קדימה, נכנס לצומת והתנגש עם חזית רכבו בדופן שמאל אחורי פרטית ב' שהגיעה מימינו, עם ההתנגשות נותק הפגוש הקדמי של רכב א' ונהגו נמלט עם הרכב, ואילו רכב ב' הסתחרר ונזרק בהמשך בתעלה משמאל לכיוון נסיעתו. הגורם לתאונה הוא אי ציות לתמרור תן זכות קדימה מצד נהג רכב א' שנמלט מהמקום".

71. הדברים ברורים. הנאשם לא ציית לתמרור תן זכות קדימה, התנגש ברכב המעורב וגרם לו להסתחרר ולהיזרק אל התעלה שבצד הכביש. מבחינת נזק לרכב נכתב בדו"ח הבוחן כי לרכב המעורב נגרמה: "פגיעה ישירה בדופן אחורי שמאלי פינת פגוש וכנף". ניתן היה להתרשם מעוצמת הפגיעה ומהנזק באמצעות התצלומים שצילם הבוחן, ת/17. מבחינת נזקי גוף, ג'ויהר אבו עראר, רעייתו של בעלי הרכב המעורב קמאל אבו עראר, העידה במשטרה כי הובהלה לבית החולים באמבולנס (ת/13 ש' 4). על פי עדותו של קמאל היא נפגעה קלות (עמ' 24 ש' 13-14).

72. לעניין מה שקרה מיד אחרי התאונה – רכבו של הנאשם נמצא בואדי בתוככי שגב שלום כשרק הפגוש שלו נותר במקום התאונה. ג'ויהר העידה במשטרה כי הרכב הפוגע ברח אל שגב שלום (ת/13 ש' 8) וכך דיווח גם בעלה בשיחת ה-100 למשטרה (ראו ת/26).

73. מן הראיות האמורות עולה תמונה ברורה לפיה הנאשם נהג ברשלנות ובקלות ראש עת לא נתן זכות קדימה לרכב המגיע מימינו והנוסע על הדרך הראשית, כשהיה מוצב תמרור המורה לו לעשות כן. בכך גרם לתאונת דרכים שתוצאתה חבלה ונזק, כאשר באותה שעה לא היה בידו ביטוח חובה בתוקף. אחרי התאונה הנאשם נמלט מבלי לעמוד על תוצאות התאונה שגרם. היזרקותו של הרכב הנפגע אל התעלה שבשולי הכביש וניתוק הפגוש של רכבו של הנאשם מעידים על עוצמת הפגיעה, עוצמה שבגינה היה על הנאשם לדעת כי מי מהמעורבים בתאונה עשוי היה להיפגע. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו באישום הראשון.

עבירות שיבוש עשיית משפט המיוחסות לנאשם באישום השני – הכרעה:

74. באישום זה מיוחסות לנאשם עבירות פליליות על פי חוק העונשין של שיבוש מהלכי משפט ומסירת ידיעה כוזבת עקב החבאת רכבו מיד אחרי התאונה, ניסיון ביום גניבתו ודיווח והגשת תלונה כוזבת למשטרה אודות גניבתו.

75. מהראיות שהונחו בפני עולה כי רכבו של הנאשם נמצא בוואדי בפאתי שגב שלום ללא לוחיות רישוי (ראו ת/12 וכן דו"ח הבוחן והתמונות שצילם). השמשות, המנעולים והסוויץ' נותרו שלמים וההגה נמצא נעול. רק חוטי החשמל שמתחת להגה נמצאו מנותקים, אך כאמור כשקצותיהם אינם חשופים (ראו עדויות הבוחן ומרק איש מז"פ). מצב דברים זה מתיישב עם הטענה כי הותירו את הרכב במקום ובמצב שיקשו על מציאתו וזיהויו. כמו כן, כפי שכבר הכרעתי לעיל, הטענה המסתברת יותר הינה כי הרכב הונע בעזרת המפתח שלו וכי תלישת החוטים לא נועדה אלא כדי לביים גניבה.

76. משמצאתי את הנאשם בלתי מהימן ביחס לטענה כי רכבו נגנב, ומשקבעתי כי הוא שנהג ברכב בזמן התאונה ונמלט מיד לאחריה אל תוככי שגב שלום, הרי שהמסקנה ההגיונית האחת והיחידה הינה כי הנאשם הוא זה שהותיר את הרכב במקום ובמצב האמורים.

77. הנאשם שגרם לתאונה ונמלט ניסה להותיר את רכבו במקום ובמצב שיהיה קשה למצוא אותו ולזהותו. ואכן, על פי ת/12 רק בשעה 18:30, 3 שעות אחרי התאונה דווח לשוטר אלכסיי קומלב כי הרכב נמצא. כמו כן, מאחר והרכב נמצא ללא לוחיות רישוי, הוא זוהה והותאם ללוחית הרישוי שנותרה בזירת התאונה על גבי הפגוש שנותק רק באמצעות מס' שילדה. כדי להרחיק את עצמו מהתאונה ניסה הנאשם לביים את גניבת הרכב כך שיוכל לטעון כי זה נגנב עובר לתאונה ועל כן לא הוא זה שנהג בו בזמן התאונה.

78. במעשיו אלה פעל הנאשם במטרה להקשות על המשטרה לאתר את הרכב הפוגע ולהתחקות אחר זהות הנהג שנהג בו בזמן התאונה, ובכך להכשיל את חקירת התאונה. כמו כן בהגישו תלונה אודות גניבת רכבו, עבירה שעונשה המירבי עומד על 7 שנות מאסר, ביודעו כי אין הדבר כן, הרי שמסר ידיעה כוזבת על עבירה מסוג פשע.

79. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט ומסירת ידיעה כוזבת נשוא האישום השני.

סוף דבר:

80. אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ג, 24/09/2012 במעמד הנוכחים.

<#4#>

החלטה

הואיל ומדובר בנאשם שביצע את המעשים המיוחסים לו טרם מלאו לו 20, קיימת בעניינו חובת תסקיר.

בד בבד, מצאתי לנכון לקבל בעניינו של הנאשם חוות דעת של הממונה על עבודות שירות בעניין כשירותו לבצע מאסר בעבודות שירות.

נדחה לקבלת תסקיר, חוות דעת ממונה וטיעונים לעונש ליום 22.1.13 בשעה 09:00.

לתשומת לב שירות המבחן – מותב זה יוצא לשבתון בסוף חודש מרץ 2013 ולאחר מכן לא ניתן יהיה לקבוע דיונים נוספים.

אשר על כן מתבקש שירות המבחן להכין את התסקיר למועד שנקבע לעיל.

ניתן לזמן את הנאשם באמצעות באת כחו עו"ד סוזי שלו בטלפון 08-6283417 וכן באמצעות פלאפון של הנאשם 054-6890722.

הסנגורית רשאית לפנות לשירות המבחן על מנת לסייע לשירות המבחן להכנת תסקיר.

עותק החלטה זו ישלח לשירות המבחן.

הודע לנאשם כי היה ולא יתייצב, ישמע המשפט בהעדרו.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ג, 24/09/2012 במעמד הנוכחים.