<#1#>

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

מציגה אישור של המעביד של הנאשם.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

מגיש ראיות לעניין העונש, רישום תעבורתי. לנאשם אין רישום פלילי.

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בכתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות בשני אישומים, הראשון הוא הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה בקלות ראש, ברשלנות, גרימת תאונת דרכים, חבלה בנזק, נסיעה ללא ביטוח.

האישום השני – מייחס לו שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט ומסירת ידיעה כוזבת.

לפי תיקון 113 העקרון המנחה הינו עקרון ההלימה. בנסיבות העניין המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל במתחם ההולם את נסיבות העבירה. באישום הראשון המתחם הינו בן 8 ל – 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה ממושכת שתשקף את חומרת המעשים וכן קנס כספי.

בעניין האישום השני המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל במתחם ההולם את נסיבות העבירה שהינו בן 12 ל – 24 חודשי מאסר בפועל.

התביעה תטען כי מדובר בשרשרת אירועים חמורה, אשר החלה בכך שהנאשם נהג ברכבו, הגיע לצומת ליישוב שגב שלום, שלפניו הוצב תמרור 36. הנאשם נכנס לתוך הצומת מבלי שיתן זכות קדימה לרכב החולף. כתוצאה מההתנגשות נחבלה נוסעת ברכב המעורב והובהלה לבית חולים סורוקה ונגרם נזק לשני הרכבים.

הנאשם אף הוסיף חטא על פשע בכך שלאחר התאונה לא עצר במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה אלא המשיך לכיוון הואדי הסמוך לאזור, הותיר שם את רכבו כשחוטי החשמל חתוכים, וזאת במטרה להכשלת הליך שיפוטי ולמניעת הליך הוגן ויציאת האמת לאור.

כלשון בית המשפט זריקתו של הרכב לשולי הדרך אל התעלה שבשולי הכביש מעידים על עוצמת הפגיעה, עוצמה שבגינה היה על הנאשם לדעת כי מי מהמעורבים בתאונה עשוי להפגע.

המאשימה סבורה כי הנאשם נכשל בגדול והפר באופן גס את כל החובות המוטלים עליו וזאת נהג כשגרם תאונת דרכים, בה נפגעו בני אדם.

מידת האשמה – מדובר במעשים חמורים מאוד, שבוצעו על ידי הנאשם. קודם כל גרם לתאונת דרכים, שם נפגעה אישה עקב נהיגתו ברשלנות ובקלות ראש וכן עקב אי מתן זכות לרכב החולף, במקום שמן הראוי היה לאפשר לרכבים אחרים אשר חוצים את הצומת במהירות לעבור אותו בשלום. נסיבות המחייבות כמובן כל נהג להאט באופן שתהיה ביכולתו להגיב בצורה הולמת המתרחש בתנאי הדרך.

יתרה מזו, כמפורט בכתב האישום ניתן ללמוד על חומרה יתרה בהתנהגותו של הנאשם בכל הקשור לביצוע עבירת ההפקרה לאחר הפגיעה. במקרה דנן, לא זו בפרט שהנאשם המשיך בדרכו להימלטות מהזירה לאחר התאונה אלא אף החביא הנאשם את רכבו בואדי הסמוך ואף קרע את חוטי החשמל, וזאת לשם מניעת הרשות החוקרת והשופטת להגיע אליו.

זה מכבר הוכרז ע"י בתי משפט שונים בשורה ארוכה של פסקי דין לרבות פסקי דין של בית משפט נכבד זה, כי בעבירות ההפקרה, טמונה חובה של כל נאשם להושיט עזרה לכל מי שנפגע אחרי תאונה. לעניין זה המאשימה תפנה להחלטת בית המשפט המחוזי עפ"ג 3577-10-12 בפני כב' השופטת יעל רז-לוי. מצטט מפסק דין זה.

באשר לאינטרסים הנדונים נקבע זה מכבר כי על בסיסה של תכלית העבירות הנ"ל מצויים מספר ערכים בעלי חשיבות במעלה ראשונה, בראש ובראשונה הוצג לו הערך הראשון בדמות סיוע ועזרה לזולת.

מדובר בנאשם שבחר לא לעמוד על תוצאות התאונה וכן בחר לא לגשת לפצועה ולסייע לה במידת הצורך. מדובר במעשה או בחוסר מעשה המעיד על אדישות של ממש לחיי אדם, שלעתים רבות אף יש בו כדי להחמיר בצורה ניכרת את תוצאותיה החמורות גם ככה של התאונה. משבחר הנאשם לא לעצור ולסייע בעזרה. ערך מוגן הטמון בתכלית העבירה שבפנינו הינו סולידריות חברתית כי ההתנהגות המצופה עלינו כחברה אנושית הוא להפגין סולידריות ואמפטיה זה לזה. אדם שפוגע בחברו ואינו עוצר לסייע ואף אינו מדווח למי מהגורמים הרלוונטים לאחר התאונה, הינו מפגין זלזול וחוסר אמפטיה של ממש בחיי אדם. אחד מערכי הבסיס עליו נושקת החברה בראש ובראשונה להיות אדם. אנו כחברה שואפים ורוצים להאמין כי בשעת הצורך נוכל לסמוך על חברינו שלא ננטש אותם.

מותר לציין כי נטישת אירוע התאונה ואי סיוע לפצועה עולים כדי מעשים מכוערים המנוגדים לערכי החברה. ערך נוסף הוא שיבוש ראיות, הרי שבהימלטות ממקום התאונה, שיבש הנאשם ראיות בכך שלא איפשר ליחידה החוקרת לחקור את נסיבות האירוע ולעמוד על השתלשלות האירועים. בדעת המאשימה יש להחמיר את הנאשם וזאת בהתבסס על ההרשעה. לדעת המאשימה מדובר בעבירה חמורה, אשר יש בה משום פגיעה משמעותית בשלום הציבור, אשר משתמש בכבישים בתדירות יומיומית. חלה חובה על כל המשתמשים בכבישים לנקוט בכל אמצעי הזהירות הניתנים וזאת במטרה לשמור על שלום הציבור ובטחונו. כמו כן חלה חובה על אדם אשר מעורב בתאונה הן כפוגע והן כנפגע להגיש עזרה במידת יכולתו או לפנות לגורמים האחראים.

עולה מהתסקיר כי הנאשם מכחיש את מה שמיוחס לו, אינו לוקח אחריות על מעשיו, למרות הכרעת הדין של בית משפט זה. לאור זאת התסקיר אינו בא בהמלצה.

לנאשם הרשעות קודמות בתעבורה. המאשימה תבקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל במתחם של בין 8 חודשים ל – 18 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר בפועל במתחם של 12 עד 24 חודשי מאסר בפועל לאישום השני.

המאשימה תבקש את העונשים בגין שני האישומים במצטבר כי מדובר בשני אירועים שונים הקשורים אחד לשני במידה מסויימת. לפיכך, המאשימה מבקשת מבית המשפט לתת לכל אישום עונש בנפרד וזאת על מנת להוות הרתעה.

ב"כ הנאשם טוענת לעונש:

אני מופתעת מטענות המאשימה לאחר שהיא בהחלט דיברה על מסגרת עונשית אחרת, לאורך כל הדרך.

מה שחשוב לי לומר, מדובר באירוע אחד ובפרשה אחת ולא כפי שניתן היה בטעות להבין את ב"כ המאשימה כאילו מדובר בכמה וכמה עבירות בזו אחר זו.

מבלי להקל ראש – מדובר באירוע אחד שנמשך. מדובר על פי קביעת בית המשפט עובדתית על תאונת דרכים, שאירעה, תאונת דרכים יחסית לא בנסיבות חמורות, זה מסוג תאונת הדרכים שהם די שגרתיות בכבישי ארצנו, שהנאשם כפי הנראה סבר שהרכב חלף, הרכב כנראה לא חלף. אני מדגישה את הדברים כי לא מדובר באי עצירה באור אדום או נהיגה תחת השפעה של חומרים אסורים כלשהם או כל דבר מהסוג הזה.

אני דווקא ראיתי זאת לטובה שב"כ המאשימה הגיש את הרשעות התעבורה של הנאשם, כי מדובר בהרשעות ספורות בעבירות תעבורה מן הקלות, החל מדיבור בפלאפון וכלה באי חגירת חגורת בטיחות.

מפנה את בית המשפט הנכבד להרשעות אלה. הנאשם מעולם לא גרם לתאונת דרכים בעבר, מעולם לא נפסל מלנהוג וגם כאן התחושה שניסתה התביעה לייצר כאילו מדובר בנאשם שנוהג בפראות בכבישים או רצידיביסט, איננה נכונה.

מדובר אכן על פי קביעת בית המשפט הנכבד בטעות והערכת הנהיגה ורשלנות מסויימת של הנאשם, שגרמה לתאונה ולאחר מכן כפי הנראה מתוך פניקה, מדובר בשרשרת החלטות לא נכונות ומוטעות, שנבעו לנאשם לנהוג כפי שנהג וגם להגיש תלונה במשטרה כאילו רכבו נגנב.

חשוב לי לומר שמדובר באירוע לא מתוכנן, זה לא דבר שהנאשם רצה שיקרה וכפי שאמרתי מדובר בהחלטות בלתי נכונות של אדם צעיר מאוד, לא מנוסה, שבהחלט טעה בהתנהלות שלו וההתנהלות שלו אכן אין להקל בה ראש. יחד עם זאת, אין ספק שלא מדובר באדם שמסוכן לציבור והראיה שלמרות שהנאשם היה עצור במסגרת חקירה מיום 26.6.10 עד ליום 4.7.10. ביום 4.7.10 הייתה הסכמה של המדינה כי הנאשם ישוחרר בערובה בתנאים כפי שנקבעו, כך שמכאן ברור שהמדינה לא סברה שמדובר בנאשם מסוכן מכל הבחינות משום שאחרת הייתה המדינה עומדת על הבקשה למעצר עד תום ההליכים ולפחות הייתה עומדת על מתן תסקיר מעצר ולא כך היה הדבר.

גם מאז האירוע יוני 2010 ועד היום כמעט 3 שנים הנאשם הוכיח שהוא איננו מסוכן לציבור בכללותו, לא בהתנהלות פלילית כפי שלא הייתה לו מעולם למעט מקרה זה ולא בהיותו נוהג בכבישים, שכן לא הסתבך בכל עבירה שהיא, לא פלילית ולא תעבורתית ובמשך כל השנים האלה הוא עבד בצורה מסודרת בחברה להובלות כנהג משאית, כאשר הוא זוכה להמלצת הממונים עליו. גם ההתנהלות של הנאשם היא התנהלות נורמטיבית של עבודה ושל חיים נורמטיבים, כאשר המקרה האומלל הזה, מדובר בסטייה אחת ויחידה שעל פי התנהל הנאשם.

מבקשת להפנות לתסקיר שירות המבחן. התסקיר איננו חיובי במובן הזה שמאחר והנאשם עומד על סירובו להודות בעבירה, שירות המבחן לא מוצא אפשרות להמליץ על טיפול כלשהו. יחד עם זאת, אני מפנה את בית המשפט לעמוד השני של התסקיר, פסקה שנייה. התמונה ששירות המבחן מביא לבית המשפט בכל זאת היא תמונה חיובית של בחור צעיר, שאחד הדברים הבולטים בחיים שלו זה לעבוד כדי לסייע למשפחה שלו, כך שבסה"כ למעט הקושי של התמדה, התסקיר איננו שלילי מבחינת התמונה שהוא מקרין לגבי אישיותו של הנאשם.

רוצה לעדכן לגבי תנאי השחרור של הנאשם ולגבי מה שהוא עבר במהלך המשפט.

הנאשם היה במעצר בית מלא מיום 4.7.10 עד ליום 11.11.10 כלומר במשך 7 חודשים, כאשר כב' השופט אבו-טהה, בהסכמת המאשימה, התיר בנובמבר 2010 לנאשם לעבוד ולהימצא במעצר בית לילי מהשעה 19:00 ועד 06:00.

הנאשם כפי שאמרנו עבד ועובד, הוא שקל להינשא אך דחה את תכניתו בשל המשפט התלוי ועומד ובשל חשש לקושי בפרנסה. אני רוצה גם להצביע על כך שבמהלך המשפט הארוך הזה, מעולם לא התעוררה בעיה לגבי הגעתו של הנאשם בשעה היעודה, במועד הנקוב, דבר שמצביע על התנהלות אחראית ועל כיבוד של בית המשפט.

לגבי התוצאות של התאונה – למרבה המזל במקרה הזה למעשה לא הייתה כאן פגיעה של ממש לאותה אישה שנסעה ברכב השני, היא אמנם הופנתה לבית החולים לאחר התאונה כדבר שבשיגרה אך כפי שבעלה העיד וגם על פי המסמכים בתיק, לא הייתה כאן פגיעה פיזית ולא היו כאן נזקים שנגרמו, כך שגם מהבחינה הזו, התוצאות של התאונה, לא היו ממשיות והן היו קלות ביותר, בעיקר תוצאות של נזקים ברכבים.

אני אומרת את הדברים כי בחלק מפסקי הדין שחברי הגיש, מדובר היה בפציעה חמורה של אחד הנוסעים ופציעה קלה יותר של נוסע אחר. אני רוצה להדגיש שבע.פ. 5484/08 היה מדובר בנאשם שכבר הוטל עליו עונש מאסר בתיק אחר, שנדחה, ובתקופת דחיית הביצוע הוא ביצע את העבירות בהן הורשע ולגביהן נידון ל – 20 חודשי מאסר, שבית המשפט המחוזי עוד הקל עימו והוריד את העונש ל – 18 חודשי מאסר. מדובר באדם שכפי הנראה יש לו עבר פלילי מכביד.

תיק נוסף ע.פ. 6741/09 – אין כאן את כל הפרטים אך מדובר בהרשעה בבית המשפט המחוזי של אדם בהפקרה לאחר פגיעה בתאונת דרכים הגורמת חבלה של ממש ועבירות נוספות ומכאן אנו למדים שהיה מדובר במקרה חמור יותר במידה משמעותית מהמקרה הזה וגם כאן, אם אינני טועה, בית המשפט המחוזי נגזרו 18 חודשי מאסר. ובתיק נוסף, בית המשפט המחוזי, הקל מ – 15 חודשי מאסר ל – 9 חודשי מאסר. במקרה 6039/10 היה מדובר בפגיעה קשה בהולך רגל לאחר שאדם נסע ברמזור אדום ולא עצר ואני מפנה את בית המשפט לפסיקה שחברי הגיש. בכל המקרים מדובר בנסיבות חמורות במידה רבה מהתיק שבפנינו.

אבקש גם לקחת בחשבון שעבר זמן רב ומדובר במקרה אחד ויחיד ואנחנו מבקשים מבית המשפט לשקול ולשים על כפות המאזניים. מדובר באדם שאין לו שום עבר פלילי קודם, הוא היה בן 21 בעת ביצוע העבירה ועל פי שיקול דעת וענישה לפי התיקון החדש לחוק העונשין, הסיכוי לשיקום של נאשם הוא שיקול בולט ובעל משקל רב בענישה. ניתן לראות לאורך הדרך, למרות ששירות המבחן היה מנוע להמליץ שמדובר כאן באדם צעיר, שטעה טעות חד פעמית, שהפיק ממנה את הלקחים. מפנה את בית המשפט לדברים נוספים בתסקיר, שם נאמר שמדברים על האירוע, הנאשם השפיל את מבטו והיה לו קשה להתמודד, כך שלא מדובר באיזשהו פרחח קל דעת, שלא התייחס בכל כובד המשקל לאירוע, להליך המשפטי, למסקנות שהוא צריך להפיק.

לגבי עונש הפסילה – הנאשם נפסל למשך 60 יום לאחר האירוע. לאחר מכן התביעה הגישה בקשה לפסול אותו עד לתום ההליכים. הנאשם טוען שלאחר מספר חודשים הוא לא ידע על כך ולאחר מספר חודשים הוא נפסל פעם נוספת למשך 60 יום נוספים, הוא לא הפקיד את הרישיון כי רישיונו נלקח ממנו, לדבריו, לאחר התאונה, אך כפי הנראה ועניין זה נתון לבדיקה, הנאשם ריצה כ – 4 חודשי פסילה עד היום. אני נתבקשתי לפנות ע"י הנאשם לבית המשפט הנכבד ולבקש שהנהיגה היא פרנסתו ולמרות מה שקרה כאן, מבחינה תעבורתית, לא מדובר באדם פורע חוק ומסכן את המשתמשים בכביש, למרות מה שקרה. מבקשים מבית המשפט שלא להכביד ידו בעונש הפסילה שיוטל עליו, אשר מבחינת הנאשם הוא מאוד משמעותי.

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בכתב אישום שכלל שני אישומים, בעבירות שלהלן: באישום הראשון - הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א. (א) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), אי מתן זכות קדימה לפי סעיף 64 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 בצירוף סעיף 38 (2) לפקודה, נהיגה בקלות ראש וברשלנות עבירה לפי סעיף 62 (2) בצירוף סעיף 38 (2) לפקודה, גרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלה ונזק לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, נסיעה ללא ביטוח עבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי נוסח חדש.

באישום השני הורשע הנאשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק") ומסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא לחוק.

על פי האישום הראשון שבכתב האישום – ביום 26.6.10 נהג הנאשם ברכב פרטי, שהיה באותה עת בבעלותו, בכביש 25 מכיוון דימונה לכיוון באר-שבע שהוא כביש דו סטרי, בעל שני נתיבים. הנאשם לא נתן זכות קדימה לרכב שחצה את הצומת ואשר נסע מהכיוון הנגדי (להלן: "הרכב המעורב"). הנאשם נכנס לצומת, פגע ברכב המעורב וכתוצאה מכך אירעה התנגשות בין רכבים (להלן: "התאונה"). עקב התאונה נחבלה נוסעת שהייתה ברכב המעורב, באופן קל והובהלה לבית החולים. לשני הרכבים נגרם נזק. הנאשם לא עצר לאחר התאונה במקום כדי לעמוד על תוצאותיה ונמלט מהמקום עם הרכב שבו נהג.

על פי האישום השני – ביום 26.6.10 מיד לאחר התאונה, נמלט הנאשם ממקום התאונה. הנאשם הותיר בוואדי את רכבו, כשחוטי חשמל מאזור ההגה חתוכים, והוא מוסתר מאחורי עצים כדי למנוע את מציאת הרכב. באותו מועד התקשר הנאשם למשטרה והודיע כי הרכב שלו נגנב, כשהוא יודע שאין זה אמת ואף התייצב במשטרה ומסר הודעה כוזבת בעניין גניבת הרכב. במעשיו אלה העלים הנאשם ראיות ומסר לשוטר ידיעה על עבירה מסוג פשע, ביודעו שהיא כוזבת.

כאמור, הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום ובתיק נוהלו הוכחות.

בתום ניהול ההוכחות מצאתי כי המאשימה הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, את כל העבירות שיוחסו לנאשם והרשעתי אותו בכולן.

מדובר בנאשם יליד 1989, היום בן 23. בעת ביצוע העבירות היה כבן 21.

לנאשם אין רישום פלילי מכל סוג שהוא.

אשר לרישום התעבורתי של הנאשם – לנאשם 3 רישומים בעבירות שאינן חמורות. מדובר בעבירה של שימוש בטלפון, חניה המפריעה לתנועה ונסיעה במושב הקדמי ללא חגורה. הרישום האחרון הוא משנת 2011. פרט לכך אין לו כל רישום, גם לא לאחר האירועים נשוא כתב האישום.

הנאשם הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשם בן 23, רווק, מתגורר עם הוריו, בעל השכלה של 12 שנות לימוד, עבד לאחר שסיים את הלימודים במקומות עבודה שונים. כמו כן למד נהיגה על טרקטור ועל משאית ומאז ועד היום עובד כנהג משאית.

יצויין כי הוצג אישור של המעביד אשר מציין את הנאשם כעובד אחראי, מקצועי, חרוץ ומוערך.

שירות המבחן מתרשם מאדם צעיר, בעל יכולות תפקודיות תקינות, ללא מעורבות פלילית קודמת, שחש כי נכפה עליו עול כלכלת משפחתו המורחבת. הנאשם מונע מרצון לספק את צרכי המשפחה החומריים, עד כדי ויתור על צרכיו הוא.

הנאשם מסר לשירות המבחן מספר גרסאות והתקשה לשתף אותם במה שקורה עימו. שירות המבחן מתרשם מעמדות מטשטשות, לא אחידות ומבלבלות.

יצויין כי גם בפני שירות המבחן הכחיש הנאשם את מעורבותו בעבירות ולא לקח עליהם אחריות, חזר וטען כי הרכב שלו נגנב וכי הוא דיווח על כך לגורמי אכיפת החוק וכאמור, מסר מספר גרסאות לשירות המבחן לגבי מה שהתרחש, כפי שמסר גם במהלך המשפט.

בשל עמדתו זו של הנאשם ואי לקיחת האחריות התקשה שירות המבחן להבין את הדינמיקה שהובילה אותו לביצוע העבירה ולאור האמור לא יכול היה שירות המבחן לבוא בהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם.

ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, עמד על חומרת העבירות שאותן ביצע הנאשם. ציין כי מדובר במספר עבירות, שכל אחת בפני עצמה היא עבירה חמורה, ובהצטרפן יחד מגבירות את חומרת האירוע כולו.

לטענת ב"כ המאשימה מתחם העונש בעבירות של האישום הראשון הינו בן 8 ל – 18 חודשים בפועל ואילו באישום השני המתחם הינו בין 12 ל – 24 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן עותר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל מצטבר לגבי שני האישומים, מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון הנהיגה.

ב"כ הנאשם, בטיעוניה לעונש, פירטה את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה. לטענתה, מדובר באירוע חד פעמי, שלא מאפיין את התנהגותו של הנאשם. לדבריה, בעת האירוע היה הנאשם אדם צעיר, שנתקף בפניקה לאחר התאונה וכל פעולותיו היו כתוצאה מאותה בהלה ופניקה, שבה היה שרוי.

לדבריה, יש לראות דברים אלה על רקע התנהלותו של הנאשם, שאין לו כל הרשעות פליליות וגם עבירות התעבורה שלו אינן חמורות, שלא מעידות על מי שמסכן את הציבור בהתנהגותו על הכביש.

ב"כ הנאשם מבקשת שלא להשית על הנאשם מאסר בפועל ולראות את עניין שיקום של הנאשם כנסיבה שיש להתחשב בה, על מנת לאפשר לו לנהל את אורח חייו, כפי שניהל אותו עד כה.

כמו כן, לדבריה, בעניין הפסילה, הנאשם נפסל לנהוג מיד לאחר אירוע התאונה ובמצטבר נפסל ב – 4 חודשים. עוד לדבריה, שהה הנאשם במעצר בפועל בין התאריכים 26.6.10 ועד ליום 4.7.10.

עוד לדבריה, מדובר באירוע מלמעלה משנתיים.

שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן.

אין ספק ששורת העבירות בהן הורשע הנאשם הן קשות וחמורות ביותר. מדובר בנאשם שלא נתן זכות קדימה לרכב, חצה צומת בעוד רכב אחר שיש לו זכות קדימה, נמצא בצומת, גרם לתאונת דרכים, שבסופה גם נטש את מקום האירוע מבלי לראות אם יש צורך והכרח להגיש עזרה ו/או לבחון מהם תוצאות התאונה.

לא רק זאת, הנאשם נס ממקום האירוע, השליך את רכבו לוואדי, לאחר שקרע את החוטים על מנת ליצור רושם שהרכב נגנב ומסר הודעה כוזבת למשטרה, בדבר גניבת הרכב.

מנגד, מדובר בנאשם צעיר, ללא כל עבר פלילי אשר התנהלותו באירועים נשוא כתב האישום אינה מאפיינת את אורחות חייו, כפי שאכן עולה מתסקיר שירות המבחן. אמנם הנאשם, גם בפני שירות המבחן לא לקח אחריות על מעשיו, והמשיך לדבוק בגרסתו כי רכבו נגנב והאירוע כולו התרחש ע"י אדם אחר ולא על ידו.

כשאני שוקלת מחד גיסא את נסיבות ביצוע העבירה ומאידך גיסא את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שכאמור מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אדם צעיר, וכן את העובדה שהאירוע התרחש לפני למעלה משנתיים, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם הינו בן 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ל – 10 חודשי מאסר בפועל.

בשיקולים אלה לקחתי בחשבון גם את עניין שיקום הנאשם, שלאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שפורטו לעיל, העובדה שהוא עובד לפרנסתו מאז סיים את לימודיו ותומך תמיכה משמעותית בבני משפחתו וכן העובדה שאין לו כל רישומים פלילים ואין לו מעורבות עבריינית, יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם.

לכך יש להוסיף כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני למעלה משנתיים, בגינן גם שהה הנאשם במעצר כשבועיים.

מכל האמור לעיל מצאתי לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

הנאשם יבצע את עבודות השירות בבית החייל בבאר-שבע, יעסוק 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות . מועד תחילת ריצוי העונש 5.5.13.

ב. 8 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירות כמו אלה שבהם הורשע.

ג. קנס כספי בסך של 3,000 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב – 5 תשלומים של 600 ₪ כל תשלום החל מיום 1.3.13 ואילך.

ד. פסילה על תנאי של 12 חודשים והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום לא יעבור הנאשם עבירות תעבורה מכל סוג שהוא ולא יעבור עבירות תעבורה כמו אלה שבהם הורשע.

ה. עותק החלטה זו ישלח לממונה על עבודות שירות.

הודעה זכות הערעור.

<#3#>

ניתנה והודעה היום א' אדר תשע"ג, 11/02/2013 במעמד הנוכחים.