הנאשם הואשם בנהיגה בשכרות, לאחר שבדגימת אויר נשוף נמצא כי בגופו ריכוז אלכוהול של 520 מיקרוגרם בליטר אויר, עבירה על סעיפים: 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וכן תקנה 169א' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

לפי גרסת התביעה, ביום 28.5.10, שעה 03:10, בעת עמידה במחסום בצומת הרחובות מנחם בגין- העצמאות, ביהוד, הבחינה השוטרת רס"מ ויקי בן יצחק (להלן-השוטרת), בנאשם שנהג ברכב מ.ר. 3300063, והתקדם לעברה. השוטרת סימנה לנאשם לעצור לביקורת שגרתית. מפיו של הנאשם נדף ריח חזק של אלכוהול, וכשנשאל על ידי השוטרת אם יהיה מוכן לבצע בדיקת נשיפון, השיב בחיוב. בבדיקה התקבלה אינדיקציה לשימוש באלכוהול. בשעה 03:20 ביצעה השוטרת בדיקת מאפיינים, אשר הייתה תקינה. הנאשם נתן את הסכמתו לביצוע בדיקה במכשיר הינשוף, ונלקח לעמדת הינשוף שהוצבה בצומת הרחובות מנחם בגין-החורש, ביהוד. בשעה 03:29 התחילה בדיקת הנשיפה. הנאשם נשף שתי נשיפות תקינות ורציפות, כשפער זניח ביניהן. ריכוז אלכוהול שנמדד בגופו היה 520 מיקרוגרם בליטר אחד של אויר נשוף.

לפני האכיפה, ביצעה מפעילת הינשוף, השוטרת איילת פיינברג, (להלן-מפעילת הינשוף) בדיקת כיול יומית, והפער בין שתי התוצאות שהתקבלו היה זניח.

תגובת הנאשם בעת שיוחסה לו העבירה הייתה: "שתיתי 2 כוסות 160 מיליגרם".

בעת עצירתו טען הנאשם כי נסע מדרך השלום בתל אביב, לאחר שבילה בפאב בבעלות אחיו, שם שתה שתי כוסות וודקה, בשעה 02:00 בלילה.

בתחקורו כחשוד עם תום הליך האכיפה, חזר הנאשם וטען כי החל את נסיעתו בדרך השלום בתל אביב, כאשר יעד נסיעתו היה רחוב משה דיין ביהוד.

הנאשם חזר וטען כי שתה בבר שתי כוסות וודקה, סמוך לשעה 02:00 בלילה, בנוכחות אחיו.

כשנשאל מדוע לדעתו נמצא שיכור, השיב כי אינו יודע, אך נראה שהדבר נובע מכך שלא אכל.

זאת יש לשים לב, תחקורו של הנאשם בתחילת האירוע בוצע על ידי השוטרת, ואילו בסיומו נחקר על ידי מפעילת הינשוף. בשני המקרים, הייתה לנאשם גרסא דומה.

בעדותו הייתה לנאשם גרסא אחרת. לטענתו, ביום האירוע בילה בבר השייך לחבר הקרוב אליו כאח, אך בשעה 02:00 יצא מהבר, ונסע לביתו של חברו על מנת לאכול ולנוח. בשעה 03:05 עד 03:10 יצא מביתו של החבר ונסע לכיוון ביתו, ובהיותו בכניסה ליהוד בשעה 03:15, נעצר על ידי השוטרת, בגין נורה שרופה ברכב. השוטר שהיה בלווית השוטרת, הסיע אותו בניידת לעמדת הינשוף שהייתה במרחק של 100 מטר לערך ממיקום עצירת הרכב, ואילו השוטרת נהגה ברכבו. משחלפו מספר דקות בוצעה לו בדיקה במכשיר הינשוף, ואין הוא יכול להסביר את תוצאתה היות ושתה אך שתי כוסות וודקה עם רד בול, ולאחר מכן נח ואכל.

מטעם התביעה העידו בפניי העדים הבאים: השוטרת אשר עצרה את הרכב וטיפלה באירוע ובמסגרת עדותה הוגשו דו"ח הזמנה (ת/1), דו"ח עיכוב (ת/2) ודו"ח פעולה (ת/3); מפעילת הינשוף, אשר במסגרת עדותה הוגשו דו"ח על בדיקת "ינשוף" (ת/4), פלט כיול (ת/5), פלטי "ינשוף" (ת/6); רס"מ ערן דקל טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה (להלן – טכנאי המעבדה). במסגרת עדותו הוגשו תע"צ (ת/7), כרטיס מכשיר (ת/8), טופס ביקורת תקופתית (ת/9), העתק תעודת בלון מעבדה (ת/10), תעודת בלון יחידה בזמן ביצוע ביקורת שיגרה (ת/11) ותעודת בלון יחידה בזמן האכיפה (ת/12). כמו כן, הוגשו תעודת ההסמכה של מפעילת הינשוף (ת/13) ואישור מכון התקנים (ת/14).

מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו.

ההגנה העלתה שלוש טענות עיקריות:

האחת, כשלים באשר לרישום הזמנים. לטענת ההגנה לאור עדותה של השוטרת כי המסמכים נרשמו בדיעבד בין השעות 03:30 ל-04:15, אין ראיה חד משמעית כי רכבו של הנאשם נעצר בשעה 03:10, כפי שנרשם במסמכים, אלא השוטרת הסתמכה אך על זיכרונה, ולא דייקה במועדים.

השנייה, כפירה בתקינות מכשיר ה"ינשוף". טכנאי המעבדה ביצע ביום 3.12.09, ביקורת שגרה למכשיר הינשוף בו בוצעה האכיפה. ביום 11.3.10 בוצעה למכשיר בדיקה כללית על ידי הטכנאי, אך לא חלפו אלא שלושה ימים, וביום 14.3.10 נתגלתה תקלה במכשיר, אשר טופלה על ידי טכנאי אחר. נטען כי אירועים אלו מעלים חשד סביר כי המכשיר לא היה תקין.

השלישית, השוטר שעבד עם השוטרת אותו יום, אשר שמו נזכר בדוח העיכוב, לא ערך מזכר מטעמו.

דיון והכרעה:

המכשיר מדד כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנאשם הינו 520 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, על כך אין חולק. יובהר כי שתי הנשיפות בוצעו בפער זמנים של שתי דקות זו מזו, וריכוז האלכוהול שנמדד בשתי הנשיפות, היה כמעט זהה. במקרים אחר, טען ב"כ הנאשם, כי נדרש פער של שתי דקות בין נשיפה לנשיפה, ומכאן שהמדידה דנן עמדה גם בדרישה מחמירה זו.

טענות בנוגע ללוח הזמנים:

השוטרת טענה כי בעת שעצרה את הנאשם הביטה בשעון המותקן בטלפון הנייד שברשותה, השעה הייתה 03:10, והיא הקפידה לזכור שעה זו. ההגנה הביעה תמיהה כיצד זכרה השוטרת בשעה 04:15 את שעת עצירת הרכב. ואולם השוטרת טענה כי החלה למלא את המסמכים לאחר שהתקבלה תוצאה בבדיקה הנשיפה, סמוך לשעה 03:30, בחלוף כעשרים דקות ממועד עצירתו של הרכב.

ואכן, נראה שדו"ח העיכוב הינו המסמך האחרון שנרשם, זאת הואיל ודו"ח זה נרשם בשעה 04:15, כאשר הליך האכיפה הסתיים בשעה 04:20, והנאשם שוחרר לדרכו.

כאמור, ההגנה תמהה כיצד זכרה השוטרת את שעת עצירת הרכב לאחר שחלפו כעשרים דקות ממועד עצירת הרכב. והנה, הנאשם, לגרסתו, זכר את לוח הזמנים לאחר שחלפו שלוש שנים ממועד האירוע.

עדותו של הנאשם סתרה באופן מהותי את גרסתו בעת האירוע, כפי שנמסרה לשתי שוטרות שונות.

במועד האירוע טען הנאשם כי צרך אלכוהול בשעה 02:00 בלילה, עתה טען כי בשעה 02:00 כבר עזב את הבר.

במועד האירוע טען כי שתה שתי כוסות וודקה, עתה טען כי שתה וודקה מהולה ברד בול.

במועד האירוע טען כי בעת שרכבו נעצר היה בדרכו מהבר לעבר ביתו, עתה טען כי תחילה נסע לביתו של חברו על מנת לנוח ולאכול. מיקום ביתו של חברו ושמו, לא פורטו מעולם.

במועד האירוע טען הנאשם כי בילה בבר השייך לאחיו וצרך אלכוהול במחיצתו.

עתה הסביר כי ,למעשה, הכוונה הייתה לחבר הקרוב אליו כאח.

ההגנה הודיעה כי תזמן עד ראיה מטעמה, אך מסיבות שלא פורטו, לא זומן העד לבסוף.

הנאשם טען ,אפוא, כי בילה בבר במחיצת חבר קרוב, ומאוחר יותר נסע לביתו על מנת לנוח ולאכול. הימנעותה של ההגנה, מזימונו של עד כה רלוונטי, אינה פועלת לטובתה.

.

בנסיבות אלה, בהן העלה הנאשם בעת עדותו גרסה כבושה, תוך הימנעות מזימון עד רלוונטי, אני סבורה כי לא ניתן לייחס משקל רב לעדותו, לרבות לוח הזמנים שננקב בה.

ההמתנה בת 15 דקות מיועדת למנוע מצב בו יוותרו שיירי אלכוהול בפה ( ראה, תת (י-ם) 11893/07 מדינת ישראל נ' עוזרי עינת מלכה, בפרק 19- סיכום ממצאים ומסקנות). לפיכך, נקבע בסעיף 5 של "המדריך להפעלת הינשוף" כי הדרישות המקדימות טרם עריכת בדיקת הינשוף הן כדלקמן:

"א. במידה והנבדק שתה אלכוהול זמן קצר לפני המדידה, עליו להמתין 15 דקות לפחות לפני תחילת ביצוע הנשיפה.

ב. במידה והנבדק הקיא לפני המדידה – עליו להמתין 15 דקות לפחות לפני תחילת ביצוע הנשיפה.

ג. במידה והנבדק עישן זמן קצר לפני המדידה- יש להמתין 5 דקות לפני תחילת ביצוע הנשיפה."

אין חולק כי הנאשם לא צרך אלכוהול זמן קצר לפני בדיקתו, אלא לגרסתו ביום האירוע, שתה אלכוהול עד סמוך לשעה 02:00 בלילה, ואכל לאחרונה בשעה 18:00 ביום שקדם לביצוע האכיפה.

במועד האירוע נימק הנאשם את ריכוז אלכוהול הגבוה שנמדד בגופו בכך שלא אכל שעות רבות. בעדותו הכבושה ניסה הנאשם לתקן את שאמר במועד האירוע, כשטען כי אכל בבית חברו.

לא הובאה כל ראיה לאימות טענתו זו. לפיכך, יש לדחותה.

בפסק דין עפת (י-ם) 25457-04-10‏ ‏ מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי, קבע בית המשפט המחוזי כי:

"בית משפט קמא התבסס על הניסוי רק לשם הסקת שתי מסקנות: האחת, כי אין אי-התאמה קיצונית בין בדיקות הינשוף לבין בדיקות הדם; השניה, כי אין חשש אמיתי כי מי שלא שתה כלל יימצא שיכור בבדיקת הינשוף. ככל שמדובר בשתי מסקנות אלו, הרי שבהסתמכות עליהן אין פגם המצדיק התערבותנו..."

ובהמשך:

"בית משפט קמא במותב תלתא – ידיו רב לו בכגון דא – שקד על מלאכתו לעשותהּ בנחישות, במקצועיות, ובמסירות. תמימי דעים אנחנו עם בית משפט קמא בקביעתו הבסיסית על חזקת האמינות של הינשוף; "המכשיר מבצע מלאכתו כהלכה ובאופן מדוייק במרבית המוחלטת של המקרים."

כפירה בתקינותו של מכשיר הנשיפה

ביום 30.12.09 נערכה בדיקה שגרתית למכשיר "ינשוף" מספר 036 על ידי רס"מ דקל ערן. על פי תע"צ (ת/7), כרטיס המכשיר (ת/8) וטופס ביקורת תקופתית (ת/9), נמצא כי המכשיר תקין.

שלושה ימים לאחר האירוע הנוכחי, היינו ביום 30.5.10, בוצעה למכשיר ביקורת שגרה, והמכשיר נמצא תקין.

לא מצאתי כל בסיס לחשד שהעלתה ההגנה כי המכשיר לא היה תקין בעת האירוע.

לאחר שהוחלף צינור הנשיפה ביום 14.3.10 ועד לביקורת השגרה שנערכה ביום 30.5.10 כאמור, לא התגלתה במכשיר כל תקלה, והטיפול היחידי לו נדרש היה כיוון לשעון קיץ.

מעיון בכרטיס המכשיר נכון לתקופה הרלוונטית ניתן להתרשם כי התקלות שהתגלו בו היו מעטות.

בנוסף, כפי שהסביר טכנאי המעבדה בעדותו, "ברגע שיש תקלה אלקטרונית, המכשיר נחסם לפעולה ואין אפשרות לעבוד איתו. "

העדר תיעוד מטעם השוטר

ההגנה טענה אף כנגד העדר תיעוד מטעם שוטר נוסף שנכח באירוע. השוטרת ציינה כי השוטר רס"מ ג'קי יעקובוביץ השתתף בעיכוב (ת/2). אולם לגרסתה, היא והשוטר הנוסף עמדו במחסום, אך כל אחד מהם טיפל באופן עצמאי בכלי הרכב שעצר.

תימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה שבמקרה זה לא נלווה מתנדב לשוטרת, אלא שני שוטרים עסקו באכיפה, וכל אחד מהם פעל באופן עצמאי.

בעדותו ביקש הנאשם להעצים את מעורבותו של השוטר באירוע. בתחילת עדותו טען כי "בכניסה ליהוד עצרה אותי שוטרת בליווי של עוד שוטר". בהמשך, הודה הנאשם כי "ויקי בן יצחק עצרה אותי על פנס שרוף." עוד טען הנאשם כי השוטר הוא זה שהסיע אותו בניידת למקום ביצוע בדיקת הינשוף, ואילו השוטרת נהגה ברכבו. איני מקבלת טענתו זו. כזכור, הנאשם הודה כי בדיקת הנשיפה בוצעה סמוך למקום עצירת הרכב, במרחק של 100 מטרים לערך. בנסיבות אלה, לא היה כל צורך להסיע את רכבו של הנאשם למקום הבדיקה.

בנוסף, בכל המסמכים שערכה השוטרת, לא נאמר כי מי מהשוטרים נהג ברכבו של הנאשם.

יתרה מכך, בדין וחשבון על בדיקת שכרות שערכה מפעילת הינשוף (ת/4), נאמר במפורש כי השוטרת היא זו שהעבירה לטיפולה את הנאשם.

על כך יש להוסיף, כי אין כל ראיה כי השוטר ביצע לנאשם בדיקה כלשהי או תיחקר אותו, ופעולות אלה בוצעו אך על ידי השוטרת ומפעילת הינשוף.

אפשר וראוי היה כי השוטר הנוסף יערוך מזכר מטעמו, אך בחינת מכלול הראיות מביאה למסקנה כי התביעה המציאה די ראיות להרשעתו של הנאשם בנהיגה בשכרות. בכלל זה, בדיקה מדעית על פיה נמדד בגופו ריכוז אלכוהול גבוה, הודאתו של הנאשם כי צרך שתי כוסות וודקה ולא אכל דבר שעות רבות לפני הנהיגה, וריח אלכוהול חזק שנדף מפיו. הימנעותו של הנאשם מלזמן עד רלוונטי, חיזקה מסקנה זו.

לאחר כל האמור לעיל, ארשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בתב האישום.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג , 22 יולי 2013, במעמד הצדדים