האישומים שבהם הורשע הנאשם

1. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וכן צירף תיקים נוספים, הכל לפי הפירוט שלהלן:

1. ת"פ 2718-07-10 של בית משפט השלום ברמלה: הנאשם הורשע בעבירות של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין), ניסיון גניבת רכב לפי סעיפים 413ב(א) וסעיף 25 לחוק העונשין והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.7.10, בשעה 04:20 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם יחד עם קטין אחר (להלן: הקטין) ואדם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: האחר) לרחוב צמרות בשכונת גני אביב בלוד. בנסיבות המתוארות נכנסו הנאשם והאחר בדרך שאינה ידועה למאשימה לרכב טנדר מסוג מיצובישי מגנום. באותן הנסיבות, עמד הקטין בסמוך למכסה המנוע של הרכב שהיה מורם ושימש כתצפיתן עבור הנאשם והאחר. בהמשך לאמור הסבו הנאשם והאחר נזקים לרכב על ידי שבירת חלקי פלסטיק רבים הממוקמים מתחת להגה, קריעת חוטי חיווט ופירוק מנגנון הנעת הרכב, בעוד הנאשם והאחר מנסים יחדיו להניע את הרכב. לאחר שנמסרה הודעה למוקד המשטרתי על מעשיהם של הנאשם, האחר והקטין, הגיעו למקום שני שוטרים. משהבחין הקטין בבוא השוטרים צעק לעבר הנאשם והאחר "משטרה" והנאשם, הקטין והאחר החלו להימלט מפני השוטרים, אולם הקטין והנאשם נלכדו על ידם.
2. ת"פ 36970-11-11 של בית משפט השלום ברמלה: הנאשם הורשע בביצוען של עבירות של פריצה לרכב לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, גניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין וכן הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום בתאריך 9.11.11 בין השעות 15:00 ו-17:00 במרכז המסחרי בגני אביב התפרץ הנאשם לרכב מסוג רנו קנגו באופן שפירק את הגומייה של חלון ההזזה בצידו השמאלי של הרכב, הזיז את החלון ונכנס לרכב במטרה לבצע גניבה או פשע. בהמשך גנב הנאשם מתוך הרכב רדיו-דיסק, פטישון ופנס. משהבחין בעל הרכב בנאשם נכנס לרכב ונוסע מהמקום יחד עם אדם אחר, מסר למשטרה את תיאור הנאשם ואת תיאור הרכב. הנהג ברכב היה האדם האחר והנאשם ישב לצידו. משאיתרו השוטר והפקח העירוני את הרכב, חסמו את דרכו והורו לנהג לדומם את המנוע. הפקח העירוני ניגש לכיוון הנאשם וביקש את פרטיו. הנאשם הזדהה ולאחר מכן הדף את השוטר שעמד בסמוך, בכך שפתח את דלת הנוסע ונמלט מהמקום.
3. ת"פ 39867-01-12 של בית משפט השלום ברמלה: הנאשם הורשע בביצוען של עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין והחזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.12.11 במסגרת הליך מ"ת 36972-11-11 שהתנהל בבית משפט השלום ברמלה ואשר מתייחס לת"פ 36970-11-11, בית המשפט הורה על שחרורו של הנאשם, בין השאר בתנאי של מעצר בית מוחלט בבית אביו. ביום 15.1.12 הפר הנאשם את ההוראה החוקית הנ"ל בכך שנמצא שוהה בשכונת גני אביב בלוד. בנסיבות אלה, החזיק הנאשם מברג שהינו כלי פריצה ללא הסבר סביר לכך.
4. תיק פל"א של תחנת המשטרה ברמלה שמספרו 271800/2012, ואשר עניינו עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

תסקירי שירות המבחן

2. בעניינו של הנאשם התקבלו שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן מיום 18.3.12 ומיום 30.5.12 וכן מיום 31.12.12. במסגרת הליכי המעצר הנוגעים לת"פ 39867-01-12 ואשר עניינו החזקת מכשירי פריצה והפרת הוראה חוקית, הנאשם נשלח בהמלצת שירות המבחן לקהילה טיפולית סגורה "מלכישוע", לצורך גמילה מסמים. ביום 22.5.12 הנאשם עזב את הקהילה מיוזמתו וזאת לאחר שהות קצרה החל מיום 18.4.12. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נעדר הכוחות נחוצים והמוטיבציה הדרושה לצורך התמודדות עם התנאים של קהילה טיפולית סגורה. בעקבות עזיבת הקהילה הטיפולית, הנאשם נעצר. מהתסקיר האחרון של שירות המבחן עולה כי הנאשם הביע עייפות מאורח חייו ההתמכרותי ומגלה שינוי משמעותי באופן חשיבתו ותפיסתו. במסגרת מעצרו הנוכחי הנאשם משתתף בקבוצה טיפולית שמטרתה הקניית כלים להתמודדות עם תנאיי המעצר וכן עם בעיית ההתמכרות. בסופו של יום, שירות המבחן המליץ לאפשר לנאשם להמשיך את שילובו בהליך הטיפולי בו החל במסגרת הכלא וכן רואה חשיבות רבה להמשך שילובו בהליך טיפולי שיקומי ארוך טווח במסגרת הרשות לשיקום האסיר, מיד לאחר שחרורו ממאסרו.

עברו הפלילי של הנאשם וטיעוני הצדדים:

3. לחובתו של הנאשם שתי הרשעות קודמות ואשר שתיהן של בית משפט השלום לנוער ברמלה. הרשעתו הראשונה הינה משנת 2007 בגין עבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים והעלבת עובד ציבור, שנסתיים ללא הרשעה. הרשעתו השניה הינה משנת 2010 ועניינה עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית שבגינה הורשע ונדון, בין השאר, לשישה חודשי מאסר על תנאי.

4. באת כוח המאשימה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם וכן לעובדה שהנאשם צירף מספר תיקים בתחום עבירות הרכוש וכן לעובדה כי הנאשם לא עמד בהליך הגמילה במסגרת קהילה טיפולית סגורה ועזב את הקהילה מיוזמתו. נטען כי העונש הראוי הוא עונש של מאסר בפועל משמעותי. בא כוח הנאשם טען כי חרף העובדה שקהילה טיפולית סגורה איננה מתאימה לנאשם, הרי שהוא השתלב כיום בהליך שיקומי במסגרת בית הסוהר, עם המלצה מטעם שירות המבחן בדבר המשך שילובו במסלול טיפולי במסגרת הרשות לשיקום האסיר לאחר שחרורו ממאסרו. בא כוח הנאשם טען כי מתחמי העונש ההולם הינם מצומצמים יותר מאלו שהציגה באת כוח המאשימה וכי עונש המאסר שיושת עליו צריך שיהיה בצורה מדודה.

מדיניות הענישה בעבירת ההתפרצות

5. הנאשם שבפני הורשע בת"פ 2718-07-10 בביצוע עבירה של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין שהעונש המקסימאלי בגינה הוא חמש שנות מאסר וכן בעבירה של ניסיון גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) וסעיף 25 לחוק העונשין שהעונש המקסימאלי בגינה הוא שבע שנות מאסר. העובדה שמדובר בעבירת ניסיון איננה משנה את העונש המקסימאלי שנקבע לעבירה של גניבת רכב (ראו סעיף 34ד לחוק העונשין). בנוסף, הנאשם הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין שהעונש המקסימאלי בגינה הוא שלוש שנות מאסר.

6. בת"פ 36970-11-11 הנאשם הורשע בעבירה של פריצה לרכב לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין שהעונש המקסימאלי בגינה הוא שבע שנות מאסר, וכן בעבירה של גניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין שהעונש המקסימאלי בגינה הוא שלוש שנות מאסר וכן הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

7. בנוסף, הנאשם צירף את ת"פ 39867-01-12 שעניינו עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין שהעונש המקסימאלי בגינה הוא שנתיים מאסר וכן בעבירה של החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין שהעונש המקסימאלי בגינה הוא שלוש שנות מאסר וכן גם צירף תיק של תחנת רמלה שעניינו הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

8. נביא להלן דוגמאות לפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון בעניין עבירות של התפרצות לרכבים:

1. רע"פ 5313/12 ראיף נ' מדינת ישראל (פורסם באתר בתי המשפט) ניתן ביום 11.7.12. המבקש הורשע באירוע אחד של התפרצות לרכב בכוונה לגנוב. לחובתו של המבקש 4 הרשעות קודמות כאשר שתיים מהן בעבירות של התפרצות לבניין ופריצה לרכב. המבקש היה אדם צעיר שהודה ונטל אחריות על העבירות שיוחסו לו ומתסקיר שירות המבחן עלה כי פתח דף חדש בחייו, ועובד במאפיה ומפרנס את משפחתו כמפרנס יחיד ושירות המבחן המליץ שלא להטיל עליו מאסר בפועל. בית משפט השלום הסתפק במאסר על תנאי והמדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי כנגד קולת העונש. בית משפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והשית על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה ובעניין זה נקבע בפסקה ו' להחלטתו של כבוד השופט רובינשטיין כדלקמן:

"חרף נסיבותיו האישיות של המבקש וניסיונו לשיקום, שיש לקוות שהוא כן, סבורני שהעונש שהושת עליו אינו מצדיק התערבות – הוא מאוזן ואינו חורג מרף הענישה ההולם את המקרה; מדובר באדם אשר מעד בעברו והורשע בארבע עבירות, ובהן עבירות רכוש ופריצה לרכב. העונש שהושת עליו בערכאה הראשונה הוא קל ביותר ביחס לרף הענישה בעבירות אלה, וגם לאחר ההחמרה היחסית בעונשו בבית המשפט המחוזי עדיין מדובר בעונש מאסר קצר".

(ההדגשה לא במקור).

1. רע"פ 11428/05 עבדו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 14.12.05. בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים, יוחס למבקש ביצוען של עבירות של פריצה לרכב במטרה לבצע גניבה, ניסיון גניבת רכב, גניבה מרכב והחזקת מכשירי פריצה ונדון ל-12 חודשי מאסר בפועל. ערעור שהוגש לבית משפט המחוזי בירושלים נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט העליון. כבוד השופט לוי ציין כי:

" דין הבקשה להידחות. כידוע, טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם מקרים בהם התגלתה סטיה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת. עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה".

(ההדגשה לא במקור)

1. רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל [ פורסם בנבו] ניתן ביום 17.10.07. כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בעכו כתב אישום המייחס לו אירוע אחד של גניבה מרכב, פריצה לרכב והחזקת כלי פריצה. הנאשם ביקש לצרף שני תיקים נוספים: הראשון בעבירה של פריצה לרכב במטרה לגנוב, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת מכשירי פריצה והחזקת נכס החשוד כגנוב; השני, עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. בית משפט השלום גזר עליו 4 חודשי מאסר בפועל. המבקש הגיש ערעור לבית משפט המחוזי בחיפה וערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט העליון נדחתה גם כן, וזאת על אף העובדה שהמבקש היה אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי קודם, נגמל מסמים ואלכוהול והחל לעבוד בעבודה מסודרת.
2. רע"פ 2955/10 אליהו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 25.4.10. המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של חבלה ברכב במזיד, פריצה לרכב במטרה לגנוב וגניבה מרכב. נתקבל תסקיר חיובי בעניינו מטעם שירות המבחן ועל כן בית משפט השלום הטיל עליו 250 שעות לתועלת הציבור, קנס וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה והוא הועמד בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים והוארכו שני מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב והערעור התקבל ונגזר דינו ל-12 חודשי מאסר בפועל וכן הופעלו שני המאסרים על תנאי, חלקם בחופף, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 25 חודשים. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה.
3. רע"פ 169/07 טויל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.1.07. בית משפט השלום בתל אביב הרשיע את המבקש על פי הודאתו בשני מקרים של גניבה מכלי רכב, חבלה במזיד ברכב ופריצה לרכב. בעקבות כך, נגזר עונשו של המבקש לשלושה חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, קנס בסך 1500 ₪ ופיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך של 1000 ₪. מערעור, שהוגש לבית המשפט המחוזי, חזר בו המבקש בהמלצתו של בית משפט. לאחר שהוחלף בא כוחו, עתר המבקש לבית משפט העליון להרשות לו לערער על גזר הדין. הבקשה נדחתה על הסף.
4. רע"פ 9720/07 גבאי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 22.9.08. כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום שאוחדו לבית משפט השלום ברמלה. המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, החזקת כלי פריצה, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב. מתסקיר שירות המבחן עלה כי מדובר באדם בן 52 שניהל במשך שנים רבות אורח חיים שולי אשר אופיין בשימוש בסמים קשים, הסתבכות עם החוק בעבירות אלימות, רכוש וסמים וריצוי תקופות מאסר. עוד צוין כי במהלך השנים שולב המבקש במסגרות גמילה שונות והשתלב בטיפול מספר פעמים, אולם ההליכים הטיפולים היו מאופיינים בחוסר יציבות מצידו. בית משפט השלום גזר על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל שני מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, כך שסך כל תקופת המאסר עמדה על 14 חודשים. בית המשפט קבע כי מדובר באדם העושה שימוש אינטנסיבי בסמים וממן את צריכתם על ידי ביצוע עבירות רכוש וציין כי ניסיונות הגמילה הרבים שעשה המבקש לא צלחו. ערעור שהגיש המבקש לבית משפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט העליון, אשר ציין כי העונש שהוטל עליו הינו מקל (ראו פסקה 7 להחלטתו של כבוד השופט ג'ובראן).

9. מקור נוסף לבדיקת מתחם העונש ההולם בעבירת ההתפרצות לרכב הוא, בדרך האנלוגיה, מהעבירה של התפרצות לבית מגורים. לצידה של העבירה של התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין עונש מקסימאלי של שבע שנות מאסר, וזאת בדומה לעבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, שנושאת עונש מקסימאלי זהה. כך גם העבירה של החזקת מכשירי פריצה שעשויים לשמש לפריצה לרכב לפי סעיף 413ז לחוק העונשין, נושאת לצידה עונש מקסימאלי של שלוש שנות מאסר, וזאת בדומה לעבירה של החזקת מכשירי פריצה לשם פריצה לבניין לפי סעיף 409 לחוק העונשין, ואשר כוללת עונש מקסימאלי זהה. ללמדך, כי העבירה של פריצה לרכב במטרה לגנוב וכן החזקת מכשירי פריצה לקידום אותה מטרה, הינה דומה במהותה לעבירה של פריצה לבית מגורים במטרה לגנוב וכן החזקת מכשירי פריצה לקידום אותה מטרה. יוצא מכך, שניתן ללמוד על מתחם העונש ההולם מהעבירה של התפרצות לרכב גם מהעבירה של התפרצות לבית מגורים, וגם להיפך.

10. תיקון 113 לחוק העונשין נכנס לתוקפו ב10.7.12. בהצעת החוק לתיקון הנ"ל, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה) תשס"ו – 2006 (הצ"ח 241, ט"ז בסיוון תשס"ו – 12 ביוני 2006, עמ' 446), הוצע להקים ועדה לקביעת עונשי מוצא שחבריה יהיו שופט בדימוס של בית משפט עליון, שופט בדימוס של בית משפט מחוזי, שופט בדימוס של בית משפט שלום, ארבעה עובדי מדינה (מהפרקליטות ומהסנגוריה הציבורית) נציג משטרת ישראל ונציג לשכת עורכי הדין, עונש המוצא הוא העונש ההתחלתי לעבירה ואשר ממנו בית המשפט יכול לעלות עד תקרת מתחם העונש ההולם או לרדת עד חלקו התחתון של המתחם. בנוסח הסופי שהתקבל בכנסת לתיקון 113 לחוק העונשין, הושמט הרעיון של הקמת ועדה לקביעת עונשי מוצא. מכל מקום, בעקבות ההצעה המקורית להקמת וועדה לקביעת עונשי מוצא, משרד המשפטים הזמין מחקר לאופן קביעת עונשי מוצא לעבירה של התפרצות למקום מגורים משני מומחים מתחום האקדמיה ד"ר אורן גזל – אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וכן מפרופסור רות קנאי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. המחקר התייחס גם לקביעת עונשי מוצא בעבירת שוד ובעבירות של הסעה, הלנה והעסקה של תושבים זרים. ראו: ד"ר אורן גזל – אייל ופרופ' רות קנאי "בחירת עונשי מוצא – שיטה ויישום" הוגש למשרד המשפטים ביום 31.12.09 (להלן: המחקר). ניתן למצוא העתק המחקר באתר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת: www.knesset.gov/committees/heb/material/data/31.12.09

המחקר פורסם גם במסגרת מאמר משותף של שני החוקרים הנ"ל: ראו אורן גזל – אייל ורות קנאי "כיצד קובעים עונשי מוצא?" חוקים ג' (2011), עמ' 189-155 (להלן: המאמר).

11. מהמחקר עולה כי נבדקו 171 תיקים שבהם נדונה עבירת ההתפרצות למקום מגורים במטרה לבצע גניבה בניסיון לקבוע את עונש המוצא לעבירה זו בתוך מתחם העונש ההולם. המחקר מקיף את כל הערכאות וכולל תיקים משנת 2001 ועד שנת 2009. במאמר (בעמוד 175) נאמר כדלקמן:

"קביעת רמת הענישה הנוהגת בעבירות התפרצות קשה במיוחד. ראשית, מכיוון שנדיר שעבירת התפרצות מבוצעת כעבירה יחידה בלא שנלוות לה עוד עבירות. עיון בגזרי דין המתייחסים לתיקים שקיימות בהן עבירות הנלוות להתפרצות, אינו מאפשר לדעת איזה חלק מהעונש הוטל בשל ההתפרצות ואיזה בשל העבירות האחרות. שנית, מכיוון שפעמים רבות נאשמים מועמדים לדין על כמה מעשי התפרצות יחדיו. גם כאן רמת הענישה הנוהגת אינה מסייעת בקביעת העונש הצפוי למי שהועמד לדין על עבירת התפרצות יחידה. לכך נלווים הקשיים הקיימים גם בעבירות אחרות, קרי: השונות הגדולה בין המקרים ובעיקר השונות בין הנאשמים, סיכויי השיקום שלהם ועברם הפלילי".

12. החוקרים הביאו דוגמאות לעבירות שנלוות לעבירת ההתפרצות ואשר יוצרות קושי בקביעת עונש המוצא לעבירת התפרצות למקום מגורים והן כוללות את העבירות שבהן הורשע הנאשם שבפני, כגון הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית, היזק לרכוש, החזקת כלי פריצה. לאחר סקירת הנחיות הענישה בעבירות התפרצות במדינות זרות וכן גם את הפסיקה שנהוגה בישראל, החוקרים הגיעו למסקנה שלהלן (עמוד 186):

"עונש המוצא המוצע לעבירה של התפרצות לבית תפילה או מגורים הוא 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. עונש זה חמור במעט מהעונש הממוצע הנוהג כיום לעבירת הפריצה, בייחוד כאשר הנאשם אינו בעל עבר פלילי מכביד. עם זאת, על רקע היקף הפגיעה הגורמת הפריצה לנפגעים ולתחושת הביטחון, חומרת המעשה מצדיקה נקודת מוצא זו. מנגד, איננו סבורים כי העונש המוצא להתפרצות צריך להיות זהה לעונש המוצא לעבירת השוד הרגיל, כפי שמקובל בחלק ממדינות ארצות הברית שנזכרו לעיל. אומנם עבירת ההתפרצות, כמו עבירת השוד הרגיל, היא עבירת רכוש שיש לה היבטים של פגיעה בביטחון האישי, אך בהעדר מגע בין העבריין לנפגע, הפגיעה של התפרצות קלה מעט יותר ולכן עונש המוצא קל יותר".

13. בהמשך בעמוד 187 למאמר נאמר :

"עונש זה מתייחס למקרה הטיפוסי של נאשם בעל עבר פלילי מסוים, אך לא מכביד שביצע עבירת התפרצות (להבדיל מכניסה ולא התפרצות) אחת לבית מגורים ושבבית לא היה איש, כשלעבירה נלוותה גניבה של רכוש בשווי של אלפי שקלים או פחות. העונש האמור מתייחס לעבירת ההתפרצות, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, ללא הנסיבות המחמירות הקבועות בסעיף 408 לחוק".

14. במקרה שבפני הנאשם הורשע בארבעה אירועים, כאשר בכל אירוע ישנן מספר עבירות (ראו סעיף 40יג(א) לחוק העונשין) ולכן, מתחם העונש ההולם יקבע לגבי כל אירוע בנפרד:

1. בת"פ 2718-07-10 שעניינו עבירות של חבלה במזיד ברכב, ניסיון גניבת רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, מתחם העונש ההולם נע בין ארבעה חודשי מאסר בפועל ועד 20 חודשי מאסר בפועל.
2. בת"פ 36970-11-11 שעניינו עבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, מתחם העונש ההולם נע בין ארבעה חודשי מאסר בפועל ועד 20 חודשי מאסר בפועל.
3. בת"פ 39867-01-12 שעניינו עבירות של הפרת הוראה חוקית והחזקת מכשירי פריצה, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין שישה חודשי מאסר בפועל.
4. בתיק פל"א 271800/2012 של תחנת רמלה, שעניינו הפרת הוראה חוקית, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ל-4 חודשי מאסר בפועל.

קביעת מתחם העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם

15. בעת קביעת מתחם העונש המתאים, לקחתי בחשבון את כל הנתונים שלהלן: הנזק שהיה צפוי ונגרם מביצוע העבירות, לרבות הפגיעה בתחושת הביטחון של בעלי הרכוש וכן האינטרס הציבורי בדבר הגנה על רכושם (ראו סעיף 40ט(3)(4) לחוק העונשין); גילו של הנאשם והעובדה שזה הוא לו מאסרו הראשון (ראו סעיפים 40יא(1) ו-(3) לחוק העונשין); הודאתו של הנאשם וחיסכון בזמן שיפוטי יקר (ראו סעיפים 40יא(4) ו- (6) לחוק העונשין); העובדה כי הנאשם ביצע את העבירות בהיותו מכור לסמים קשים, כאשר אני לוקח בחשבון את העובדה כי ניסיונו להיגמל מסמים בקהילה סגורה כשל ובעוד שכיום במסגרת כותלי בית הסוהר הינו מצליח לשמור על ניקיונו מסמים (ראו סעיפים 40יא(7) ו-(8) לחוק העונשין); וכן לקחתי בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם כפי שפורט לעיל (ראו סעיף 40יא(11) לחוק העונשין).

16. לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 3.7.10 ועד ליום 6.7.10, מיום 13.11.11 ועד 6.12.11, 15.1.12 ועד 19.4.12, ומיום 26.6.12 ועד היום.
2. 8 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים ממועד שחרורו לא יבצע עבירת רכוש מסוג פשע.
3. 4 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים ממועד שחרורו לא יבצע עבירת רכוש מסוג עוון.
4. 3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים ממועד שחרורו לא יבצע עבירה לפי סעיפים 275 או 287 לחוק העונשין.
5. הנאשם ישלם קנס בסך של 2,500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם לא יאוחר מיום 1.5.13.
6. הנאשם ישלם פיצוי בסך של 1,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים בת"פ 36970-11-11 ו-2718-07-10. הפיצוי ישולם לא יאוחר מיום 1.4.13.

לאור המלצת שירות המבחן, הנני ממליץ לשב"ס על המשך שילובו של הנאשם בהליך טיפולי שבו החל במסגרת הכלא.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.