לפני:

<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד יעל תרם

ב"כ המשיב עו"ד טובים

המשיב באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המערערת:

חוזרת על הודעת הערעור. המדובר בערעור של המדינה ואני רוצה להדגיש מספר דברים, העונש שהוטל 14 חודשי מאסר בפועל אינו עומד ברף הענישה הנהוג לא בנסיבותיו של משיב זה ולא בנסיבות התיקים בגינם הוא הורשע , וביתר שאת לאור התנהגותו כאשר לאחר שהוא מורשע בתיק הראשון והתיק נדחה לטיעון לעונש, לאחר מכן הוא מבצע עבירות ב – 3 תיקים נוספים, בזמן שהוא ממתין לגז"ד ולטיעון לעונש, כאשר בשני תיקים מדובר בעבירות שבוצעו תוך הפרת חלופת מעצר. פעם אחת הוא הפר מעצר בית ופעם שנייה את מלכישוע.

העונש של 14 חודשי מאסר מתאים לכתב אישום אחד ולא למצבור של הרביעייה בגינה הוא נידון, כאשר ראוי לציין שמדובר בעבירות רכוש ובגניבות רכב בפרט, המדובר במכת מדינה , בעבירה נפוצה שעל פי פסיקת ביהמ"ש העליון ראוי להחמיר בגינה. כתב האישום המקורי בגינו הוא נידון ב – 20.9.11 שהגיעו להסדר דיוני והורשע בכתב אישום מתוקן ומפאת גילו הוא נשלח לתסקיר חובה ומדובר בתיק שיחד עם שני אחרים כשאחד מהם הוא קטין, הקטין משמש כתצפיתן והמשיב והאחר מנסים לגנוב את הרכב על ידי כך שהם מנסים להתניע אותו. אחרי הסדר טיעון הוא מבצע ב – 9.11, בסך הכל חודשיים לאחר ההסדר, הוא מבצע עבירות של התפרצות לרכב וגניבה מהרכב, כאשר הוא נתפס הוא מנסה לברוח , ובגין התיק הזה הוא נשלח למלכישוע. כשהוא בורח ממלכישוע מוגש נגדו כתב אישום נוסף על הפרת הוראה חוקית והוא שהה במלכישוע בסך הכל חודש ובורח על דעת עצמו. בשלב שהוא במעצר בית הוא מפר הוראה חוקית ומחזיק כלי פריצה כשזה מדבר בעד עצמו ובמיוחד כאשר הוא במעצר בית.

תסקיר ראשון מדובר על מי שמנהל אורח חיים עברייני, על רקע התמכרות לסמים והוא צורך סמים מגיל 17 והוא בעל קווי חשיבה התמכרותיים, כשלא מצליח לנהל אורח חיים נקי מסמים והם ממליצים על מסגרת נוקשה וסגורה. בעקבות תסקיר זה הנאשם מופנה למלכישוע, וכפי שכבר אמרתי עוזב על דעת עצמו אחרי כחודש. רק בעקבות התסקיר מתגלה שהוא עוזב על דעת עצמו והוגש עיון חוזר והתקבל תסקיר שלישי בעקבות התיקים שהוא מצרף , שם הוא פתאום אומר שהוא רוצה הליך שיקומי ושירות המבחן מגיע למסקנה שלנוכח מאפייני אישיותו הדלים הם ממליצים על הליך טיפולי בכלא במהלך מאסרו. לחובתו גם הרשעות מ – 2007, רישום ללא הרשעה, תקיפת עובד ציבור ואיומים ומ – 2010 החזקת סם שלא לצריכה עצמית ונידון ל – 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס. בגז"ד יש מספר טעויות, הראשונה, כשביהמ"ש קמא מציב את אותו מתחם ענישה הן לכתב האישום שעניינו ניסיון גניבת רכב, וקובע מתחם ענישה של בין 4 חודשי מאסר ל – 20 חודשי מאסר ואת אותו מתחם ענישה הוא מציב גם לתיק שבגינו העבירות פריצה לרכב, גניבה מרכב והפרעה לשוטר, בדיוק את אותו מתחם, למרות שכתב אישום מקורי כולל ניסיון גניבת רכב.

בנוסף, העובדה שבימ"ש מפנה למאמר שקובע שעונש המוצע בגין התפרצות הוא עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, כשבענייננו יש גם ניסיון גניבה ובימ"ש משית על כל מצבור כתבי האישום 14 חודשים. בימ"ש לא נותן את המשקל הראוי לעובדה שמדובר בעבירות שבוצעו לאחר הודיה ובזמן שהנאשם המתין לתסקיר ולטיעון לעונש. בימ"ש קמא לא נותן את המשקל הראוי לעובדה שמדובר ב – 2 עבירות שבוצעו תוך כדי הפרת הוראה חוקית, לעובדה שמדובר בעבירות רכוש נפוצות שהינן בגדר מכת מדינה ופסיקת בימ"ש עליון מצווה להחמיר בעניינם לאור קלות הביצוע , הנפיצות והקושי לאתר את המבצעים. הנימוקים של בימ"ש קמא להקלה בעניינו של המשיב שמפורטים בפסקה 15 לגזה"ד שהם הודאה, חיסכון בזמן, גיל ומאסר ראשון לא יכולים להביא להקלה כה משמעותית כפי שנעשתה. בנוסף, בימ"ש כפי שניתן לראות אם קוראים את גזה"ד של בימ"ש קמא, אפשר לראות שכמעט כל גז"ד מתייחס גם בפסיקה וגם באמירות וגם בקביעות לעבירה של התפרצות. בימ"ש מדלג על התייחסות גם לעניין הענישה וגם לעניין הקביעות לגבי ניסיון הגניבה, כאילו נעלם מפסה"ד. בימ"ש מפנה לרע"פ עבדו, אבל המדובר ברע"פ זה על גניבת רכב אחת של 12 חודשי מאסר ופה בימ"ש על הכל משית 14.

מגישה פסיקה.

הסנגור:

בימ"ש קמא צדק. שוכחת חברתי שהיא עצמה טוענת שהכרעת הדין בעבירת ניסיון לגניבה ניתנה עוד בשנת 2011, ז"א עובר לתיקון 113 . ז"א שמבחינה משפטית ביהמ"ש לא היה כבול למתחם ולכן הטיעון של המתחם הוא טיעון לא מדויק בנסיבות הללו. אך אני הולך עם המתחם של בימ"ש קמא ולא רק אני, מי שצועד עם ביהמ"ש קמא על המתחם הזה בדיוק הם בתי משפט אחרים, בימ"ש השלום בפ"ת, בראשל"צ, בירושלים, על עבירות דומות עם מתחמים אפילו מקלים יותר, מגיש את הפסיקה לביהמ"ש.

חברתי טוענת שהמתחם שצריך ליתן לעבירת ניסיון גניבת הרכב הוא 18 עד 30 חודשים, מאין? לא מצאתי דוגמא וגם בדוגמא שחברתי מציינת העונש שנגזר על אדם עם עבר פלילי משמעותי, שאגב עבר גם עבירות התפרצות לרכב יותר מאחת, נגזרו 12 חודשי מאסר וזה מה שחברתי מציינת, על אדם עם עבר משמעותי, ולכן לומר כך בעלמא שהמתחם הוא 18 עד 30 זה לא תואם את המציאות המשפטית שבה אנו מצויים.

טענה נוספת של חברתי זה לעניין התסקיר, התסקיר משום מה לא נקרא בהקשר הנכון. ההיסטוריה שלו שבתסקיר הראשון צוין שביצע עבירות על בסיס זה שהוא מכור לסמים, אבל אם נקרא את התסקיר האחרון אנו רואים לאורכו את העובדה שהמשיב מגלה מודעות להשלכת השימוש והוא החל בהליך שיקומי בתוך הכלא. והוא לא זכה לשליש כי היה עצור וכעצור הוא פנה לטיפול והוא עוד חודש מסיים את ריצוי המאסר כאשר 12 חודשים הוא במעצר , וזה 14 חודשים מלאים.

המדובר ברצון שלו להמשיך בטיפול גם מחוץ לכותלי הכלא והערכת שירות המבחן שאם יישאר במסגרת סגורה הדבר יפגע בהליך השיקומי שלו, כך כתוב בפיסקה האחרונה. לאור המתואר לעיל כי הוא הצליח להתגייס לתהליך טיפולי, מצטט. אז מה אנו מציעים עכשיו? שאותו בחור צעיר שמשקם את עצמו כך ממש נשאירו בכלא? כדי שמה? שישוב לעבור את אותן עבירות? בוודאי שלא.

עניין נוסף שחברתי טוענת שביהמ"ש לא התייחס לניסיון הגניבה, אז די לקרוא את גזה"ד המקיף והמפורט, כל תיק פורט וגם ההפניות לבימ"ש עליון פורטו אחת לאחת, כאשר חברתי אומרת שסעיף 15 דן בשיקולים צרים של בתוך המשקל, והשיקולים זה ההודאה והחיסכון בזמן שיפוטי. אז סעיף 15 לגזה"ד עוסק בכל תתי הסעיפים של תיקון 113 ומונה אותם אחד לאחד כולל העניין של ניקיון מסמים וההמלצה של שירות המבחן וכו'. לפיכך אני סבור שאם ברגיל אנו נדרשים לנימוקים חריגים כדי להתערב בגז"ד, אז בוודאי בתיק זה שגם איננו נצרך למתחם הענישה וגם כשנצרך בתוך המתחם, בתוך אותו מתחם בוודאי שעניינו של בחור צעיר נעדר עבר פלילי רלוונטי. חברתי ציינה 2 גזרי דין, אחד מנוער הפרעה לשוטר ושני זה שימוש בסם שזאת המחלה ממנה הוא סובל וכרגע הוא נקי ממנה, אז העבר לא רלוונטי. הוא בחור צעיר שעושה הליך לא פשוט, בוודאי שהוא איננו נמצא ברף הגבוה אותו חברתי מבקשת ללמוד מגזרי דין שניתנים כנגד אנשים שמפעילים כנגדם 2 מאסרים על תנאי וכיוצא בזה.

עו"ד תרם:

בזמן שחברי טען קראתי שוב את התסקיר האחרון כדי לנסות ולהבין על סמך מה חברי טוען שהנאשם נקי מסמים, וזה ממש לא עולה מהתסקיר. כל שעולה מהתסקיר שהנאשם טען בפני קצינת המבחן שבתקופה הקצרה שהיה במלכישוע הוא הצליח כבר לרכוש כלים ומיומנויות שמסייעים לו בהתמודדויות שונות ושמירה על ניקיון מסמים והוא עוד אומר שבמסגרת מעצרו הוא משתתף בקבוצה של NA. לא נעשו לו בדיקות שתן והוא בעצמו לא טוען שהוא נקי מסמים, אז על סמך זה נאמר?

הסנגור:

הוא לא יכול להיות ב – NA כאשר השתן שלו נמצא מלוכלך.

<#3#>

פסק דין

המשיב הורשע על פי הודאתו בתיקים פליליים 2718-07-10 ואחרים (בימ"ש השלום ברמלה) בעבירות של חבלה במזיד ברכב, ניסיון גניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פריצה לרכב וגניבה מתוכו, הפרת הוראת מעצר בית והחזקת כלי פריצה (מברג) והפרת הוראה חוקית לפיה היה עליו להיות במוסד מלכישוע לגמילה מסמים.

המשיב נידון ל – 14 חודשי מאסר בפועל, ל – 8 חודשי מאסר על תנאי, 4 חודשי מאסר על תנאי ו – 3 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסכום של 2,500 ₪ ופיצוי בסך 2,000 ₪.

הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר בפועל וב"כ המערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי בימ"ש קמא חרג באופן קיצוני מהעונש הראוי לתת לעבירות בהן הורשע המשיב כשמעביר מסר שגוי לציבור, ולא הולם את חומרתן, במיוחד כאשר את מרבית העבירות ביצע המשיב לאחר שהורשע בביצוע עבירות של חבלה ברכב, ניסיון גניבת רכב והפרעה לשוטר נושא תיק פלילי

2718-07-10 ונשלח לתסקיר שירות המבחן על מנת לגזור את דינו בשל גילו הצעיר.

עוד טוענת ב"כ המערערת כי בימ"ש קמא קבע מתחם ענישה מקל מדיי בעבירות של גניבת רכב וניסיון לגניבת רכב, כאשר קבע בגין כל אחת מהן מתחם ענישה שנע בין 4 חודשים ל – 20 חודשים.

לטענת ב"כ המערערת שגה בימ"ש קמא כאשר התייחס בגזר הדין לעבירות ההתפרצות לרכב בלבד ולא התייחס באופן ממשי לשאר העבירות החמורות בהן הורשע.

ב"כ המשיב תומך בגזה"ד של ביהמ"ש קמא וטוען כי מתחם הענישה שנקבע על ידו נקבע לאחר עיון מדוקדק במחקר שהיה בפניו ובפסיקה שהוגשה לו, הנזכרת בגזר הדין, ואין הוא חורג ממדיניות הענישה הראויה. כן טוען ב"כ המשיב כי לא היה צורך בקביעת ענישה לפי המתחם, שכן הכרעת הדין בתיק פלילי 2718-07-10 (ביהמ"ש השלום ברמלה) ניתנה לפני כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין.

לטענת ב"כ המשיב גם תסקירי שירות המבחן שהיו בפני בימ"ש קמא לא הצדיקו החמרה בענישתו של המשיב, כפי שטוענת ב"כ המערערת.

עיון בגזה"ד של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא סקר את העבירות ואת המעשים נושא הרשעתו של המשיב, את האמור בתסקירי שירות המבחן שהיו בפניו, התייחס לעברו הפלילי של המשיב, שאיננו מהזמן האחרון יחסית, ואינו בעבירות מסוג אלה נושא הרשעתו ולטיעוני הצדדים.

בימ"ש קמא הביא את מדיניות הענישה בעבירות התפרצות המתבססת על פסיקה שפירט בסעיף 8 לגזר הדין ועל מחקר שנערך באשר לענישה בעבירות התפרצות ואף קבע רף ענישה שנע בין 4 חודשים ל – 20 חודש , מאסר בפועל בגין העבירות העיקריות נושא הרשעתו של המשיב, דהיינו, העבירות שנעברו כלפי רכב נושא תיק פלילי 2718-07-10 ותיק פלילי 36970-11-11 (בימ"ש שלום ברמלה).

גם אם נקבל את מתחם הענישה שקבע בימ"ש קמא בקשר לעבירות הנ"ל, הרי עונש המאסר בפועל לתקופה של 14 חודש אמנם נמצא במתחם הענישה הנ"ל אך הוא סוטה בתוך המתחם, שכן הרף העליון של מתחם הענישה נקבע בכל אחד מהמקרים ל – 20 חודשי מאסר ואילו העונש שהוטל על המערער בגין העבירות הנ"ל, אף מבלי להתחשב בהפרת ההוראות החוקיות ובהחזקת כלי הפריצה שביצע המשיב בתיקים הנוספים, הוא נמוך ממתחם הענישה העליון שנקבע על ידי בימ"ש קמא בצורה משמעותית שמצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור.

בימ"ש קמא סקר את תסקירי שירות המבחן שהיו בפניו אך לא לקח בחשבון במידה הראויה את העובדה שהמשיב לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו בכל הקשור לגמילה מסמים וזמן קצר לאחר שנשלח לקהילת מלכישוע על מנת להיגמל משימוש בסמים עזב מרצונו את הקהילה.

לאור האמור לעיל, אין תימה ששירות המבחן אמנם המליץ על המשך שילובו של המשיב בהליך טיפולי במסגרת מאסרו אך לא המליץ על החזרתו של המשיב להליך טיפולי מחוץ לכותלי בית הסוהר, אף כי לקח אחריות על מעשיו וקשר את התנהגותו העבריינית לשימוש בסמים.

לאור כל האמור, חורג עונש המאסר בפועל ממדיניות הענישה הראויה בכל הקשור לביצוע עבירות רכוש כלפי רכב ובכל הקשור לזלזול בהחלטות ביהמ"ש כאשר המשיב הפר בריש גלי את הוראת מעצר הבית שניתנה לגביו ואת שליחתו להליך גמילה מסמים במוסד מלכישוע.

אנו מקבלים את הערעור, ותוך כדי שאין אנו מתעלמים מההלכה הפסוקה לפיה ערכאת ערעור איננה ממצה את הדין עם נאשם שהחליטה להחמיר בעונשו וקובעים כי המשיב ירצה שנתיים מאסר החל מיום מתן גזה"ד על ידי בימ"ש קמא ביום 15.1.13 ובניכוי ימי מעצרו כפי שנקבע בסעיף 16 (1) לגזר הדין של ביהמ"ש קמא.

יתר חלקי גזה"ד בתיקים פליליים 2718-07-10 ואחרים (בימ"ש שלום רמלה) יעמדו בתוקפם.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ד אדר תשע"ג, 24/02/2013 במעמד הנוכחים.