לפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

המבקשת הינה נתבעת מספר 7, המשיבות 2-7 הן הנתבעות 1-6 בתובענה והן משיבות פורמאליות בלבד.

המשיבה 1 היא התובעת בתיק העיקרי.

התביעה:

מהות התביעה הינה טענת התובעת לנזק לשיפוי בגין נזק בסכום כולל של 1,171,928 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

התובעת הינה חברת ביטוח המנהלת עסקים בישראל.

הנתבעת 1 הינה תאגיד לשילוח מטענים בינ"ל ואשר טיפל בשיגור המטען נשוא ההליך. המטען היה אמור להישלח בהובלה אוירית לדאלאס טקסס ארה"ב ומשם בהובלה יבשתית עד מסירתו לידי מקבלם.

הנתבעות 2 ו/או 3 הינן חברות התעופה שהוציאו את הטיסה והתחייבו להוביל את המטען נשוא התביעה.

הנתבעות 4, 5 ו- 6 הינן חברות שילוח בינ"ל אשר התקשרו באמצעות הנתבעת 1 עם שולחי המטען ונטלו על עצמן לשחרר את המטען בשדה התעופה בלס ולהובילו ביבשה לידי מקבלם.

כתב התביעה הוגש במקורו ביום 7.7.10. ביום 27.2.11 הוגש כתב תביעה מתוקן ואזי התווספה נתבעת נוספת, הנתבעת 7 כחברה לשילוח מטענים בינ"ל והובלה לוגיסטית במעמד כשל הנתבעות 4, 5 ו- 6.

הנתבעת 7 היא המבקשת בבקשה הנוכחית.

לטענת התובעת, המטען הגיע ניזוק והתובעת כמבטחת שילמה למשגרים את סכום התביעה כפיצוי על הנזק.

לטענתה, קמה לה הזכות לשיבוב מאת הנתבעות או מי מהן יחד ולחוד.

לשיטתה, הסמכות מוקנית לבית משפט השלום בתל-אביב, הן בהתחשב בסכום התביעה והן במקום מושבה של הנתבעת 2 המצוי בישראל.

בהחלטה מיום 9.3.11 התיר השופט בן-חיים לתובעת ביצוע המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

הבקשה:

המבקשת, הנתבעת 7, טוענת, כי לא היה מקום להתיר המצאה מחוץ לתחום לידיה וכי ראוי למחוק את התביעה הנוכחית בגין פורום לא נאות.

לדידה, אין כל ראיה או תצהיר רלוונטי למקום קשירת החוזה, למרות שנטל ההוכחה על כך מוטל על העותר להמצאה מחוץ לתחום.

הנתבעת 7 מוסיפה, כי היא נשכרה לצורך ביצוע ההובלה האמורה ע"י הנתבעת 5 שמקום מושבה בארה"ב ועל כן, אין היא קשורה לחוזה בין התובעת לבין נתבעות אחרות בתיק זה.

עובדתית, אין ממש בטענה כי הנתבעת 7 קשרה חוזה כלשהו עם התובעת המטיל עליה חובת התדיינות בפורום ישראלי.

אשר על כן, כופרת הנתבעת 7 בכשרות ההמצאה מחוץ לתחום ומבקשת להורות על ביטולה.

לחילופין ובנוסף, טוענת המבקשת, כי הפורום הישראלי, איננו הפורום הנאות לבירור התובענה. על פי מבחן מירב הזיקות, הפורום הנאות הוא בית המשפט בארה"ב.

היא מצביעה הן על מקום מושבה בארה"ב, הן על מקום כריתת החוזה, הן על פעילותה בשינוע המטען בתחומי ארה"ב בלבד, הן במקום קרות הנזק הנטען שהיה כנראה בארה"ב, הן נוכח מקומם של העדים בארה"ב והן לאור ציפיותיה של הנתבעת 7 כחברה אמריקאית לברר את ענייניה בארה"ב.

עמדת המשיבה / התובעת:

התובעת סבורה, כי לא נפל כל פגם בהיתר ההמצאה מחוץ לתחום שהוצא לבקשתה.

פרוצדוראלית, יש לראות בקשה זו כבקשה ראשונה להיתר המצאה מחוץ לתחום והיא מצרפת אליה לשיטתה את כל הנחוץ.

המסמך שצרפה הנתבעת 7 בתמיכה לבקשה, אינו תצהיר כדין, לשיטתה, משום שאינו מאושר לפני הקונסול הישראלי בניגוד להוראות סעיף 15 לפקודת הראיות.

גם השיקולים בבקשת היתר המצאה התקיימו בענייננו, הוכח כי קיימת עילת תביעה הראויה לדיון וכי מתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה.

המבקשת, הנתבעת 7, לא הוכיחה כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט שנתנה את ההיתר. לא הוכח כי נפל פגם בהחלטה זו וכי התביעה נעדרת עילה וסיכוי.

בשלב דיוני זה, מוקדם כדי לקבוע, באיזה שלב של ההובלה הבינ"ל המשולבת נגרם הנזק למטען, ומה היה חלקה של כל אחת מהנתבעות לרבות הנתבעת 7 בנזק שנגרם.

כיוון שמדובר בארוע הובלה משולב, יבשתית ואוירית, שהינו סבוך ומורכב ונטלו בו חלק גורמים רבים בשרשרת ההובלה של המטען, לא ניתן לשלול כעת כי הנזק ארע בזמן שהיה באחריותו של המבקשת. סוגיה זו יש לברר יחד עם בירור אחריות כלל הנתבעות בבית המשפט בישראל.

דווקא נוכח הודעת המבקשת כי נטלה חלק בהובלה היבשתית של המטען, יש חשיבות רבה להביאה למשפט יחד עם כלל הגורמים המעורבים ולא במנותק מהם.

לפי הוראות תקנה 500(4) (10) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, סבורה התובעת כי ההמצאה נעשתה כדת ודין ואין לבטלה.

בסוגית הפורום, טוענת התובעת, כי זוהי שאלה בשיקול דעת בית המשפט.

הפורום בעל מירב הזיקות הוא הפורום המוסמך לדון. קביעת הפורום הנובעת רק מנוחות הצדדים אלא גם מציפיותיהם הסבירות. במישור זה, המבקשת היא רק חוליה בשרשרת ולא יותר מזה. אין להתעלם מהתמונה בכלליותה, כאשר מדובר בשרשרת של מובילים.

כיוון שמדובר כאן בתובלה בינ"ל משולבת, יש לשקול את היעילות המשפטית ושיקולי נזק מול תועלת ולהכריע כי הפורום הנאות הוא בבית המשפט בישראל.

אשר לציפיות המבקשת, טוענת המשיבה, כי המבקשת אינה חברת תובלה מקומית שכוחה מוגבל לארה"ב בלבד, אלא זו חברה בינ"ל גדולה שערוכה ואמורה לצפות את הצורך להתדיין בבית משפט זר.

טענת הדין הזר אינה עומדת למבקשת, לטענת המשיבה, שכן הדין לא פורט. מה גם שלא ברור אם החוזה נכרת בארה"ב וחל עליו הדין האמריקאי.

המשיבה עותרת להשארת התביעה כולה בישראל לדיון לפי הדין הישראלי.

תשובה לתגובה:

ביום 1.9.12 השיבה המבקשת לתגובת המשיבה במסגרת בקשה מספר 16.

היא ציינה כי התצהיר אומת כדין בקונסוליה הישראלית ולא כפי שנטען.

לגופם של דברים, חזרה המבקשת על טענותיה בכתב הבקשה תוך שהיא מדגישה כי בענייננו אין קשירת חוזה ע"י מורשה אלא לכל היותר קשירת חוזה ע"י מורשה של מורשה.

לשיטתה, אופציה זו איננה אחת החלופות שנמנו בתקנות סדרי הדין.

זאת ועוד, ההתקשרות לא נערכה בארץ אלא בחו"ל ועל כן מקום כריתת החוזה בארה"ב משפיע על מקום השיפוט.

המבקשת שוללת את עמדת המשיבה לפיה היה עליה לבדוק עובר להתקשרות, את השרשרת ממנה הגיע המטען במקור ולאן מועדות פניו.

הכרעה בסוגית ההמצאה מחוץ לתחום:

אבחן תחילה את השאלה האם בנסיבות תיק זה, ראוי היה לשגר המצאה מחוץ לתחום לידי הנתבעת 7 / המבקשת.

החיקוק הרלוונטי הינו הוראות התקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 שזו לשונה:

500. רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

"(1).....

(4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א) החוזה נעשה בתחום המדינה;

(ב) החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה;

(ג) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

.....

(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון בתובענה הוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".

בענייננו, מדובר בחוזה שנערך בתוך תחומי ארה"ב בין הנתבעת 6 לבין הנתבעת 7. החוזה נערך לצורך ביצוע הובלה יבשתית משדה תעופה בדאלאס טקסס ליעד אחר בתחומי ארה"ב.

לפיכך, לא חלה כאן תקנת משנה 500 (4)(א).

החוזה מול הנתבעת 7 לא נעשה ע"י מורשה המתגורר בתחום מדינת ישראל, אלא ע"י נתבעת 6 שהיא חברה אמריקאית.

בחוזה בין הנתבעת 6 לבין הנתבעת 7, לא ראיתי כי מופיעה התניה של מקום שיפוט המחייבת את הנתבעת 7 להתדיין בישראל.

לפיכך, גם תקנת משנה 500(4)(ב) אינה חלה בענייננו.

לית מאן דפליג, כי בנסיבות אלה כאשר החוזה נכרת בין שתי חברות זרות מחוץ לתחומי מדינת ישראל, אין להחיל על החוזה דנן את דיני מדינת ישראל ועל כן לא חלה כאן גם תקנת משנה 500(4)(ג).

אינני מקבלת את עמדת התובעת, כי הנתבעת 7 היתה צריכה לברר ולדעת שהמטען אותו היא מובילה מנקודה א' לנקודה ב' בתחומי ארה"ב הגיע במקורו מחברה ישראלית.

נושא זה הוא מחוץ לגדר הבירור הסביר. אילו רצתה התובעת לקשור את המוביל היבשתי לישראל, ואל הפורום והדין הישראלי, היה עליה להתנות זאת במפורש ואף להנחות את כל שרשרת שלוחיה לדרוש זאת מן החוליה הבאה בתור.

לא ראיתי כי דרישה כזו הועלתה ע"י התובעת ושורשרה ממוביל אחד למשנהו.

פני הדברים כפי שהם משתקפים מתוך הנסיבות שפורטו, הם כי הנתבעת 7 חברה זרה, התקשרה מחוץ לישראל ובלי כל זיקה לישראל להובלת מטען בדרך יבשתית מנקודה לנקודה בתוך תחומי ארה"ב.

אומנם על פי תקנה 500(10), מדובר בבעל דין נחוץ אשר עשוי להועיל לבירור התובענה בכללותה. ברם, הנחיצות שלעצמה אינה מספקת כדי לקשור חוליה כה רחוקה בשרשרת, להתדיינות בחצי השני של כדור הארץ.

למעלה מן הצורך אציין, כי המשיבה בתגובתה הרחיבה דיבור על היות המבקשת חברה בינ"ל. ברם, גם לפי גרסתה של המשיבה שלא נתמכה בתצהיר, מדובר בחברה שעיקר פעילותה בחצי הצפוני של כדור הארץ בתחומי ארה"ב וקנדה בלבד.

לפיכך, לאחר שהעובדות התלבנו והובאו כהלכה לנגד עיני בית המשפט, יש מקום לביטול ההמצאה להיתר מחוץ לתחום אשר הוצאה ע"י הנתבעת 7, וכך אני מורה.

לכאורה די בכך על מנת להביא לקבלת הבקשה. מתוך חשיבות הנושא, אוסיף ואדון גם בסוגית הפורום.

הפורום הנאות:

יש לבחון את השאלה, האם הפורום הישראלי והדין הישראלי הוא מקום ודרך השיפוט הנכונים להליך הנוכחי.

מנקודת מבטה של המשיבה/התובעת, נתבעת 7 היא חוליה בשרשרת ועל כן הפורום הישראלי הוא הפורום הנכון לקיום הדיון.

ברם, אין לבחון את הנושא מנקודת מבט צרה זו.

בראיה רחבה, מדובר בהובלה אשר נעשתה ע"י מובילים רבים. מבחינת הנתבעת 7 היא אינה קשורה לשרשרת הקודמת שעניינה בתובלה אוירית מישראל לארה"ב. כל שנדרש ממנה, הוא הובלה בתוך תחומי ארה"ב.

כיון שכך, ההתקשרות שלה היתה מוגבלת ונעשתה מול חברה אמריקאית, הנתבעת 6 ולא מול החברות שהקימו סמכות עניינית ובינ"ל לדיון בישראל, הלא הם התובעת והנתבעות האחרות.

שיקולי הנוחות והיעילות הם שיקולים חשובים אותם יש לשקול בבחינת הפורום, אולם גם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים אינן מבוטלות.

יתכן כי התובעת צפתה שתביעה בנוגע למטען תתברר בישראל, אולם היא לא נתנה לציפיות זו ביטוי ראוי בכל שרשרת ההתקשרויות ולא ציוותה על שלוחיה להודיע זאת למתקשרים הבאים בשרשרת.

כפועל יוצא מכך, הנתבעת 7 לא ציפתה ולא היתה צריכה לצפות להתדיינות בישראל בשם משלוח זה.

ראו דברי כבוד השופט ריבלין בפס"ד ברע"א 3144/03, אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos, פ"ד נז (5) 414, שם בעמ' 421.

משכך, אני מוצאת כי הפורום הישראלי, אינו הפורום הנאות לדון בתובענה זו.

זוהי סיבה נוספת בגינה יש להיעתר למבוקש.

סילוק על הסף:

המשיבה ציינה בתגובתה, כי יש להיזהר בבקשות לסילוק על הסף וכי רק בלית ברירה יש לקבל בקשות מסוג זה. היא איזכרה את ההלכה הידועה כפי שנפסקה לא אחת, לפיה מדובר בסעד דרסטי וקיצוני.

ראו ע"א 194/84, סלח נ' רשות הפיתוח, פד"י מ"ד 2, עמ' 185.

ראו תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

אומר, כי הזהירות היא אכן מידה נאה אולם לא כן הדבר כאשר מדובר בזהירות יתר.

יש להימנע מסילוק תביעות על הסף, כאשר קיים סיכוי ולו קלוש כי אם תתברר התובענה יזכה התובע בדינו. יחד עם זאת, כדי לאפשר לתובע כזה לקיים את המשפט במהירות וביעילות, יש להימנע מלהציף את בתי המשפט בתביעות חסרת כל זיקה וסמכות. כזו היא התביעה שבענייננו, ככל שהדבר נוגע לנתבעת 7.

על התובעת לברר את ההליכים מול הנתבעות אותן דאגה לקשור אליה בהסכמים מתאימים.

ההכרעה בהליך בין התובעת לבין הנתבעות הנכונות, עשויה לשמש בסיס להמשך התדיינות לפי הדין הראוי מעבר לים.

אולם, לא ניתן ליצור סמכות ופורום יש מאין. אומנם, לכאורה, לחלק ניכר בין בעלי הדין יש זיקה לישראל ולפורום הישראלי, אך בכך לא די כדי ליצור באופן מלאכותי זיקה כלפי הנתבעת 7, שלא נקשרה בהסכמים הקודמים.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, מתקבלת הבקשה.

אני מבטלת את היתר ההמצאה שניתן לנתבעת 7 אל מחוץ לתחום השיפוט.

אני קובעת כי הפורום והדין הישראלי אינם הולמים את ההתדיינות כלפי הנתבעת 7.

ההליכים יימשכו בין התובעת לנתבעות 1-6 בלבד, לרבות ההודעה לצד ג'.

המשיבה 1 תשא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪.

אני קובעת לקדם משפט בעניינם של נתבעות אלה ליום 24.4.14 בשעה 09:30.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.