ההליכים וטענות הצדדים:

1. לפני תביעה לתשלום סך של 20,836 ₪ בגין ליקויים שנתגלו ברכב שרכשה התובעת מהנתבעת בעסקת ליסינג תפעולי.
2. ביום 25.10.09 הזמינה התובעת מסניף חיפה של הנתבעת רכב מסוג פורד קונקט 2007 (להלן: "הרכב"). ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 29.10.09.
3. מנהל התובעת טען כי הובטח לו במעמד הרכישה שהרכב ילקח לבדיקה והתובעת תדאג לתקן כל ליקוי שימצא בו. בהתאם לכך הרכב נלקח לבדיקה במוסך "תלתן לייזר טסט" ונמצאו בו מספר ליקויים, לרבות דליפה במזרקי הדלק. בעקבות זאת בוצעו ברכב תיקונים.
4. התובעת טענה כי ביקשה לבדוק האם התיקונים בוצעו ומשנתברר שלא כך, נשלח הרכב למוסך "אלון שירותי רכב – טובי בע"מ".
5. הצדדים נחלקו ביניהם האם תוקנו כל הליקויים ואף שקלו לבטל את העיסקה או להמיר את הרכב ברכב אחר. בסופו של דבר לא הגיעו לעמק השווה. לשיטת התובעת לא תוקנו כל הליקויים והנתבעת סרבה לתקן את כל הליקויים. משכך, טענה התובעת כי ביום 27.12.09 נאלצה להכניס את הרכב לתיקון במוסך מורשה של פורד "מרכז שירות ברק" בעלות של 14,169 ₪ בתוספת מע"מ.

התובעת תבעה את הסכום הנ"ל בצירוף 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות נוספות.

1. הנתבעת טענה כי לא היתה כל התחייבות לתקן כל ליקוי ברכב, שכן עסקינן ברכב משומש אשר גמע טרם השכרתו ע"י התובעת 148,000 ק"מ. הנתבעת הפנתה לתעודת אחריות שצורפה כנספח להסכם ועל פיה לא התחייבה לתקן כל ליקוי ברכב אלא אחריותה מוגבלת לתיקון תקלות במנוע ובתיבת ההילוכים.

הנתבעת הכחישה שבוצעו ברכב תיקונים בפועל ע"י התובעת, וטענה שככל שאלה בוצעו, הרי שאלה לא נדרשו כלל ולא התחייבו מכוח ההסכם בין הצדדים.

1. במסגרת דיון שהתקיים לפני ביום 6.2.2013, נחקרו מנהל התובעת מר רוני אלימלך ומנהל הסניפים לשעבר של הנתבעת, מר שי בן אור.
2. לאחר סיום ההוכחות ובטרם נכתב פסק הדין, נתחוור לי כי החשבונית מ/1 שהוגשה כראיה מטעם התובעת לעלות התיקונים שנשאה בהם, הינה חשבונית עסקה ולא חשבונית מס שהופקה מספר שעות בלבד לאחר כניסת הרכב למוסך. נוכח הספק שהועלה ובהתחשב בטענת הנתבעת כי מדובר בעצם בהצעת מחיר ולא בראיה המשקפת ביצוע תיקונים בפועל ברכב ונוכח הנכונות שהובעה ע"י מנהל התובעת בחקירתו להמציא את חשבונית המס, אפשרתי לתובעת בהחלטתי מיום 17.2.13 להגיש את חשבונית המס כראיה נוספת בתיק. הבהרתי כי במידה והראיה לא תוגש במועד, אניח כי המסמך אינו בידי התובעת.

ב"כ התובעת עתר להאריך את המועד להגשת הראיה ב- 10 ימים נוספים והתרתי לו זאת, אולם חרף הארכת המועד לא הוגשה הראיה. לפיכך, ינתן פסק דין זה בהסתמך על כך שאין בידי התובעת חשבונית מס.

דיון והכרעה:

1. מהראיות שהוצגו בפני עולה כי הזמנת הרכב נעשתה ביום 25.10.09 והרכב נמסר לתובעת ביום 26.10.09 עת שילמה את התשלום המוסכם. ההסכם נחתם מספר ימים לאחר מכן ביום 29.10.09 ושוכנעתי שהובטח למנהל התובעת כי יתוקנו הליקויים שימצאו בבדיקה. הרכב אכן נלקח לבדיקה ובה נמצא שקיימת בעיה במזרקי הדלק (אינג'קטורים).

מנהל התובעת העיד כי הדברים הללו נאמרו לו ע"י נציג המכירות של הנתבעת (במסגרת דיון הסתבר ששמו ככל הנראה עידן) ואף בנוכחות מנהל הסניף מר ניר יגל.

הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות עדים אלו והביאה לעדות את מר בן אור שהינו איש מטה, החבר בהנהלת החברה ועל אף שהתרשמתי מהגינותו הרי שנחזה כי אינו מכיר את ההבטחות הקונקרטיות שנמסרו למנהל התובעת. הימנעות זאת מהבאת ראיה רלוונטית נזקפת לחובת הנתבעת, וקמה החזקה שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת כנגד הנתבעת ומחזקת את גרסת הצד שכנגד (ראה: קדמי, על הראיות, חלק רביעי 1889 (תש"ע-2009); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602).

1. ב"כ הנתבעת הפנה לכך שההתחייבות לתקן כל ליקוי לא נזכרת במסמכי רכישת הרכב וטען כי מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב והפנה לפסיקה ולפיה ככל שגובשה הסכמה בעל פה ולאחריה הועלה הסכם על הכתב, יש לצפות שההסכמה תרשם בהסכם.

לא מצאתי שניתן לזקוף ההלכה בענין זה כנגד התובעת שהרי ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא הסכם סטנדרטי ותנאיו לא נדונו בין הצדדים. בנוסף, מר שי בן אור אישרר את ההסכמה בעדותו כשאומת עם תמליל הקלטה שבה נאמר כדלהלן:

"רוני: למה עשית את העסקה?! כי אמרו לי כל מה שיצא בבדיקה

שי: נתקן...

רוני: נתקן

שי: נכון.."

ההפנייה לתעודת האחריות אינה מועילה לנתבעת מאחר ותעודת האחריות מתייחסת לאחריות הנתבעת לתיקון תקלות שיימצאו ברכב אך אינה מחליפה את התחייבות הנתבעת למכור את הרכב כרכב תקין וללא ליקויים.

1. חיזוק נוסף לקביעה כי הנתבעת התחייבה לתקן ליקויים מצאתי בכך שהרכב נמסר עוד בטרם נחתם ההסכם הפורמאלי וזאת נוכח ההתחייבות של הנתבעת לתקן את הליקויים שימצאו בבדיקה. הליקוי במערכת הדלק צוין בבדיקה שביצעה הנתבעת ועל כן מצאתי שבאחריות הנתבעת היה לתקן את הליקוי.
2. בנוסף, חרף ההוראות שבתעודת האחריות האמורה הרי שהנתבעת תיקנה בפועל ליקויים שנמצאו ברכב וזאת כפי העולה מנספח א' ו-ב' לתצהירו של מר בן אור. ביצוע תיקון זה, עולה בקנה אחד עם ההתחייבות לתקן ליקויים שקיימים ברכב במועד המכירה.
3. באשר לליקויים עצמם, התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה שבדק את הרכב והצביע על הליקויים שהיו בו, אלא הסתמכה על חשבונית עיסקה מיום 27.12.09 שהוגשה וסומנה מ/1. בחשבונית מצוינות עבודות וחיוב בגין חלפים בעלות כוללת של 17,360 ₪ בצירוף מע"מ. מנהל התובעת גרס בעדותו כי לא תבע את כל הרכיבים של התיקון אלא רק את הרכיבים הרלבנטים לליקויים שנמצאו ושאינם קשורים לטפול שוטף שנמצא באחריותו.
4. ב"כ הנתבעת טען שאין מדובר בחשבונית מס שיש בה להעיד על הוצאות שהוצאו בפועל אלא הוצגה חשבונית עיסקה. אודה כי בתחילה סברתי שאין בדברים ממש, אולם עיון מעמיק יותר במסמכים הראה כי אין להוציא מכלל אפשרות שהחשבונית מ/1 לא משקפת תיקון שבוצע בפועל שכן החשבונית מציינת בכותרתה כי הרכב נכנס למוסך ביום 27.12.09 שעה: 10.41 והחשבונית הופקה בו ביום בשעה 16.40. היינו על פי הרשום בחשבונית, הרכב שהה במוסך 6 שעות בלבד.

הדברים אינם מתקבלים על הדעת, שכן רק שעות החיוב המצויינות בחשבונית כזמן שהוקדש לעבודה (ללא חלפים) עולה על 6 שעות, שלא לדבר על עבודות חוץ שמן הסתם ארכו זמן ולא ניתן היה לסיים עבודות בהיקף כזה ב- 6 שעות.

הדברים מקבלים משנה תוקף, עת התובעת היא חברה מסחרית וככל ששילמה בפועל על העבודות, הרי שהיתה מחזיקה בידה את חשבונית המס וזאת לצורך קיזוז מס תשומות (המע"מ). לא ניתן לקזז מס תשומות בהסתמך על חשבונית עסקה ועל כן לא הובאה ראיה טובה כדי להראות שעסקינן בתיקונים שבוצעו בפועל.

ודוק, מנהל התובעת חזר בחקירתו מספר פעמים על האמירה כי בידו חשבונית מס והוא יכול להמציאה לבית המשפט (ראה עמ' 6, ש: 31, עמ' 7, ש: 1). נתנה לו הזדמנות נאותה לעשות כן והוא לא המציא החשבונית. לפיכך, יש מקום לזקוף כנגד התובעת את החזקה שאילו הובאה הראיה היא לא היתה תומכת בגרסת התובעת.

1. הספקות ביחס לחשבונית, עלו עוד במהלך חקירתו הנגדית של מנהל התובעת. במסגרת חקירת מנהל התובעת הוא לא ידע להבהיר פשר החיוב בסך של 2,183 ₪ בגין מקרן INTERCOOLER ופשר החיוב בגין מגדש טורבו בסך של 6,029 ₪. מדובר בעבודות בהיקף כספי גדול ואי היכולת להבהיר את טיבן מעורר תהיות.
2. זאת ועוד, הצדדים התייחסו במהלך האירועים לליקויים שנמצאו במזרקי הדלק. הנתבעת טענה כי מזרקים אלו הוחלפו על ידה ביום 10.11.09 במוסך אלון כפי שעולה מנספח ב' לתצהירו של מר בן אור. עסקינן הפעם בחשבונית מס המראה כי התובעת שילמה בגין החלפת המזרקים ועבודות נוספות שבוצעו ברכב סך של 4,290 ₪ בתוספת מע"מ.

מנהל התובעת טען מנגד כי המזרקים לא הוחלפו ועל כן נכללה במסגרת החשבונית מ/1 עבודת החלפת המזרקים בעלות של 3,400 ₪.

במחלוקת בעניין זה מצאתי להעדיף את עמדת הנתבעת, שכן היא הציגה חשבונית מס המראה כי המזרקים הוחלפו ולא הובא לפני כל נימוק שיש בו כדי לפקפק בחשבונית זו. ההיפך, העובדה כי החשבונית מ/1 מיום 27.12.09 מתייחסת להחלפת מזרקים שהוחלפו חודש וחצי לפני כן (ביום 10.11.09) מעוררת תהיה לגבי האותנטיות של מ/1. בנוסף, מר בן אור העיד כי אישר באופן חריג להחליף את המזרקים ובהתאם לכך הוצגה חשבונית נספח ב'. מצאתי את עדות מנהל הנתבעת מהימנה עליי.

1. על בעל דין להציג את הראיות הטובות ביותר שבידו ובנסיבות שתוארו לעיל, לא מצאתי שניתן להסתמך על האמור בחשבונית מ/1 כראיה לביצוע תיקון בפועל, שהרי אין היא מהווה חוות דעת מומחה אודות הליקויים. אילו רצתה התובעת להוכיח את תביעתה, היה עליה להציג חוות דעת מומחה שהיה מאשר מהם הליקויים שנמצאו ברכב. משלא עשתה כן ומשלא הציגה אף ראיה טובה בדבר התיקון שבוצע בפועל, הרי שלא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה (ראה בענין זה הדברים שנאמרו בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 807).
2. לדברים האמורים לעיל, מצטרפים אי דיוקים שנפלו בתביעה אשר יש בהם כדי לכרסם בצדקת התביעה כולה.

התובעת תבעה בכתב תביעתה בגין עלות התיקונים שנשאה בהם בסכום כולל מע"מ. ברור שאין לקחת בחשבון חבות במע"מ שכן התובעת היא חברה מסחרית שמנכה מס תשומות ומנהל התובעת הודה בכך. תביעת הסכום כולל מע"מ נעשתה שלא כדין ובנסיון להתעשר.

בנוסף, נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש. התובעת היא חברה מסחרית ואין לי להפנות אלא לאמור בע"א 345/89 נאות דברת נ' נהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, 359 כדלהלן:

"כעיקרון אין מניעה לפסוק במקרה הראוי פיצויים בגין עוגמת נפש כאמור בסעיף 13 לחוק התרופות – ואולם בענייננו הבעלים הינם חברה, וחברה כעיקרון, אין היא סובלת מעוגמת נפש."

אשר על כן, ממילא לא היה גם מקום לפסוק פיצוי גם בגין ראש נזק זה.

סוף דבר:

1. אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
2. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.