1. הנאשם, תושב ביתר עילית יליד שנת 1961, הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) בנסיבות סעיף 379, איומים לפי סעיף 192 וכן במספר עבירות של תקיפת קטין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) בנסיבות סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון בו תוקן כתב האישום וסוכם כי הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. על פי כתב האישום המתוקן, במועדים שונים שאינם ידועים במדויק למאשימה, נהג הנאשם לשתות לשוכרה, ובהיותו שיכור השליט פחד וטרור בבית, צעק, קילל ושבר חפצים בבית, ולעתים זרק חפצים לכיוונה של ח.ש, אשתו.

במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, איים הנאשם על ח.ש. שיהרוג אותה, כאשר בחלק מהמקרים איים עליה לאחר שהודיעה לו כי תודיע ללשכת הרווחה או לאמו על מעשיו.

במהלך סוף חודש דצמבר 2007, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, התעורר ויכוח בין הנאשם לח.ש אשר במהלכו, שפך הנאשם 2 ליטר מים קרים על ח.ש. וכן היכה אותה באפה, כך שנגרם לה כאב באף למשך מספר ימים.

במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, התנהג הנאשם באלימות כלפי ילדי בני הזוג המשותפים, כאשר בין היתר, נהג לאחוז את ילדיו בחוזקה עד שהכחילו, משך את ילדיו בחוזקה בחולצה ותפס את ילדיו בגרונם. כמו כן, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, סובב הנאשם בחוזקה את ידו של בנו מ.מ בן ה-3.

ביום 2.7.10 בשעה 13:30 לערך לאחר שמ.א. בן ה-4 התפרע, לקח אותו הנאשם לעמוד בפינת הבית. הנאשם אחז את בנו בחוזקה במותניו, ולחץ על בטנו כך שצבע עורו של מ.א ושפתיו הכחילו.

בחודש אפריל 2010, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסביבות חג הפסח, נתן הנאשם מכת אגרוף חזקה בבטנו של מ.א.

2. הסדר הטיעון במסגרתו הודה הנאשם נערך בתום מספר דיונים בהם נשמעו ראיות המאשימה. בהתאם להסדר הטיעון ערך שירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם.

על פי תסקיר שירות המבחן, כיום הנאשם אינו מתגורר עוד עם אשתו. קצינת המבחן ציינה, כי לחובת הנאשם רישום פלילי המשקף את התנהגותו האלימה כלפי גרושתו מנישואיו הקודמים. הנאשם התגרש מאשתו המתלוננת בתיק זה וילדיהם המשותפים נמצאים במשמורתה. משיחה שערכה קצינת המבחן עם המתלוננת, עולה כי היא וילדיה משולבים במסגרת טיפולית בשל מצבם הפוסט טראומתי וכי הנאשם בעל דפוסי שתייה בעיתיים.

ביחס לעבירות, התקשה הנאשם לקחת אחריות על מעשיו ונטה למזער את עוצמת ותדירות התנהגותו האלימה. את ההתנהגות האלימה כלפי ילדיו שלל לחלוטין. על רקע מאפייני אישיותו, סברה קצינת המבחן, כי קיימת הערכת סיכון גבוהה להישנות עבירות זהות בעתיד ובהיעדר הכרה ותובנה למצבו, נמנעה מהמלצה טיפולית בעניינו.

לעניין העונש, הייתה עמדת שירות המבחן לענישה מוחשית שיהיה בה כדי לחדד עבור הנאשם את הגבולות בין המותר לאסור.

3. הממונה על עבודות השירות ערך חוות דעת בעניינו של הנאשם ביום 30.8.12 וקבע כי הנאשם נמצא מתאים לריצוי עונש של מאסר בעבודות שירות.

4. ביום 6.11.12 טענו ב"כ הצדדים טיעוניהם לעונש.

ב"כ המאשימה הגישה את הרישום הפלילי של הנאשם ממנו עולה, שבשנת 99' ביצע הנאשם עבירה דומה של תקיפת אשתו הראשונה ועבירת איומים זהה לעבירות בהן הורשע כעת. באותו מקרה הוטל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי. עוד הגישה המאשימה הצהרת נפגע עבירה, בה מתייחסת המתלוננת לאירועים המתוארים בכתב האישום ומתארת תחושות פחד (הצהרת הנפגע הוגשה וסומנה ת/16, הרישום הפלילי הוגש וסומן ת/17).

ב"כ המאשימה טענה, כי כתב האישום מפרט מעשים חמורים בהם הפעיל הנאשם כוחו נגד אשתו וילדיו הקטינים, על רקע השלטת טרור ופחד תוך שתיה לשוכרה. ב"כ המאשימה ציינה, כי התופעה של אלימות במשפחה הפכה למכת מדינה הפוגעת בחברה ובתא המשפחית פגיעה אנושה. לטענתה, עיון בפסיקה מלמד על הצורך להילחם בתופעה זו וכי נקודת המוצא היא שיש לבכר שיקולי ענישה הקשורים באינטרס הציבורי, שיקולים של הרתעה ומניעה וגמול ושמירה על השלום הציבור על פני שיקולים אינדבידואלים. ב"כ המאשימה ציינה שהנאשם הודה רק לאחר שהעידו עדים רבים בבית המשפט כולל המתלוננת שנאלצה להעיד בבית המשפט בקושי רב.

יחד עם זאת ציינה המאשימה, כי לזכותו של הנאשם העובדה שנתן גט למתלוננת ושוחרר בתנאים מגבילים ומורחק ממנה ומילדיה ולא הפר תנאים אלה. אולם, לטענתה, שיקולים אלה מתגמדים אל מול שיקולים אחרים שמצביעים על כך שיש לגזור עליו עונש חמור. ב"כ המאשימה הפנתה להמלצת שירות המבחן לפיה יש לגזור על הנאשם עונש מוחשי שיחדד את הגבולות בין מותר לאסור וביקשה שבית המשפט יגזור על הנאשם עונש שיבטא ויהלום את החומרה של מעשיו. לפיכך ביקשה להטיל עליו עונש מאסר לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי וקנס כספי. בתמיכה לטענותיה הוגשה פסיקה רלוונטית של בית המשפט העליון והמחוזי בירושלים.

5. ביום 6.11.12 במהלך הדיון שהתקיים לשמיעת טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, ביקש ב"כ הנאשם לדחות את מתן הכרעת הדין ולאפשר הגשת תכנית טיפול שתוצע לשירות המבחן על מנת לנסות לשלבו בהליך שיקומי. עוד ביקש ב"כ הנאשם לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו.

שתי בקשות אלה נדחו על ידי בית המשפט והסניגור פנה לטעון טיעוניו לעונש.

ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם הוא אדם בן 51 שנה, נורמטיבי, אשר שירת בצה"ל וכן בשירות קבע. לטענתו, הנאשם הסכים להליך טיפולי בפני קצינת המבחן ולא ברור מדוע לא נרשם הדבר בתסקיר. הנאשם היה במעצר במשך חודשיים, ובמעצר בית במשך קרוב לשנתיים. מתוך מגמה לסגור את התיק, הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון אשר נכפה עליו, לטענתו, על ידי בית המשפט, טענה המשוללת כל יסוד.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק במעצר שהנאשם היה נתון בו, ובפיצוי מינימלי של 5,000 ₪, שכן רק לאחרונה חזר לעבוד.

6. העבירות שהנאשם הורשע בהם הן עבירות חמורות, אשר ברגיל מצדיקות עונש של מאסר בפועל, כדברי ב"כ המאשימה. הנאשם הפעיל את כוחו וניצל את חוסנו כלפי אשתו וכלפי ילדיו הקטינים, שנתונים היו לטיפולו וחסדו ובמעשיו הפר את אמונם באביהם. כל זאת עשה הנאשם תחת השפעת אלכוהול ותוך שהוא מטיל טרור ופחד בביתו. השלכות מעשיו על המתלוננת וילדיו הקטינים באו לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן ובתצהיר נפגע עבירה שהוגש על ידי המתלוננת.

קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם אינו מתאים להשתלבות במסגרת טיפולית ולפיכך, איני בא בהמלצה כזו. משום כך דחיתי גם את בקשת הסניגור להציע תוכנית טיפולית בעניינו. כפי שנכתב בתסקיר שירות המבחן, כל עוד הנאשם אינו מגלה הכרה בקשייו, הליך טיפולי לא יצלח.

עקרונית, ראוי כי יוטל על הנאשם עונש שישקף את מידת החומרה של מעשיו. יחד עם זאת, היתה לנגד עיני בית המשפט העובדה כי הנאשם אינו נשוי עוד למתלוננת ולא מתגורר עמה עוד תחת קורת גג אחת ומורחק ממנה ומילדיה. בכך יש לאיין את מסוכנותו כלפיה וכלפי ילדיה. כמו כן יש להביא בחשבון את הודאתו שניתנה, גם אם לאחר שהתקיימו מספר דיונים בעניינו.

בנוסף, שקלתי את תקופת מעצרו של הנאשם בה שהה במשך קרוב לחודשיים והיותו במעצר בית שנמשך כשנתיים. כל אלה מובאים בשיקולי בית המשפט לעונש ויש לראות בתקופות אלה ענישה ממשית.

7. נוכח כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים באים:

א. מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות כאמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 3.8.12. הממונה על עבודות השירות יקבע מועד חדש לתחילת ריצוי המאסר. הנאשם יחל בריצוי העונש על פי התוכנית שתוכן ללא צורך בקיום דיון נוסף.

ב. מאסר למשך 6 חודשים והנאשם לא ירצה מאסר זה אלא עם יעבור תוך 3 שנים מהיום על אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק זה.

ג. פיצוי כספי למתלוננת ולילדי הנאשם בסך כולל של 5,000 ₪. הסכום יופקד בקופת בית המשפט תוך 45 יום ויועבר למתלוננת על ידי המזכירות.

ד. העתק ישלח לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות אשר יכין בהקדם תוכנית חדשה עם מועד לריצוי העונש.

הודע על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ג, 11 נובמבר 2012, במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו.