ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט יצחק שמעוני) מיום 11.11.12 בת"פ 7166-07-10.

כללי

1. המשיב הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בת זוגו, במספר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי קטין בידי אחראי ובעבירת איומים. כמפורט בכתב האישום, המשיב נהג באלימות כלפי רעייתו וילדיהם במהלך שש שנות נישואיהם. המשיב איים על רעייתו שיהרוג אותה, ובאחד האירועים שפך עליה מים קרים והכה אותה באפה בחוזקה. כמו כן, המשיב נהג אלימות כלפי ילדיהם המשותפים, בגילאים ארבע, שלוש ושנה, וכלפי בתה בת ה- 12 של רעייתו מנישואיה הקודמים, שהתגוררה עימם. המשיב נהג לאחוז בהם בחוזקה עד שהכחילו, משך אותם בחולצתם, תפס אותם בגרונם והכה בהם. על המשיב נגזר עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

גזר דינו של בית משפט קמא

2. בגזר הדין ציין בית משפט קמא כי מבחינה עקרונית ראוי שיוטל על המשיב עונש של מאסר בפועל, המשקף את חומרת מעשיו. כמו כן, אין לשלבו במסגרת טיפולית, שכן מתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב אינו מתאים למסגרת זו. יחד עם זאת, בחר בית משפט קמא שלא להטיל על המשיב מאסר בפועל, והשתית קביעתו זו על שלושה אדנים: האחד, מסוכנותו של המשיב אויינה לאחר שעזב את הבית והתגרש מהמתלוננת, שלה ניתנה המשמורת על הילדים; השני, המשיב הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הגם שהודאתו ניתנה לאחר שהתקיימו מספר דיונים בעניינו; השלישי, המשיב שהה במעצר כחודשיים, ולאחר מכן שהה במעצר בית כשנתיים.

הערעור

3. המערערת טוענת כי יש להשית על המשיב עונש המבטא את החומרה שיש לייחס לעבירות בהן הורשע. עבירות של אלימות במשפחה מחייבות ענישה מחמירה שיש בה כדי להרתיע את המשיב ואחרים כמותו מלשוב ולבצע עבירות דומות. עוד טוענת המערערת כי חומרת המעשים באה לידי ביטוי גם בהשלכות הקשות על המתלוננת וילדיו הקטנים של המשיב, שפורטו בהצהרת הנפגע, בעדות המתלוננת ובתסקיר של שירות המבחן. המשיב ביצע את העבירות תחת השפעת אלכוהול, תוך שהוא משליט טרור ופחד על בני ביתו. בנוסף, לחובת המשיב עומד עברו הפלילי, ובו הרשעה בעבירות זהות שביצע כלפי בת זוגו הקודמת בשנת 1999, בגינן הושת עליו עונש הצופה פני עתיד בלבד, שלא היה בו כדי להרתיעו מלשוב ולבצען. המערערת מדגישה כי הודאתו של המשיב באה לאחר עדותם של המתלוננת ושבעה עדי תביעה נוספים, ובכלל זה חוקרת הילדים. כמו כן, המשיב לא לקח אחריות על מעשיו לא הביע חרטה, ואף לא טען לנסיבות חיים שיש בהן כדי להצדיק התחשבות מיוחדת בו והימנעות מהשתת עונש מוחשי עליו, ובתסקיר שירות המבחן הוצגה תמונה קשה ביותר בעניינו, לרבות היותו מסוכן לסביבתו. הוצגה פסיקה.

4. ב"כ המשיב עמד על תוכנו של כתב האישום המייחס למשיב תקיפה סתם, עבירת עוון שניתנו לה נסיבות מחמירות באופן מלאכותי. אין אישור רפואי המצביע על נזק שנגרם למתלוננת, בית משפט קמא שמע העדים, הבין הנסיבות ומכאן גזר דינו. עוד נטען כי מדובר בעבירות משנת 2007 ובעבירה משנת 2010 כלפי ילד שלא קיבל טיפול רפואי. התיאורים בכתב האישום מאדירים תקיפה סתם ונותנים "צבע" לארועים לא חמורים. הסנגור הדגיש כי המשיב כבר אינו נשוי למתלוננת, מורחק ממנה וגר בעיר אחרת בצפון. לטעמו, העונש שנגזר – חודשיים במעצר ועוד שישה חודשים בעבודות שירות, הינו עונש הולם, מה עוד שברור שהמשיב שינה כל אורחותיו. בזמנו שתה לשוכרה עקב מצב אישי וכלכלי, אך מאז הכל השתנה. המשיב עובד, מפרנס ומתפרנס ואין התנהגות חריגה מצידו מזה כשלוש שנים, ללא צריכת אלכוהול, לכן אין ליחס לו מסוכנות.

באשר לעברו – מדובר בעבר רחוק – משנת 1999, וכיום המציאות שונה לחלוטין.

הסנגור הציג פסיקה בה נגזרו עונשים מתונים על עבירות דומות או אף פחותות.

5. המערערת הפנתה לפסיקה, בה הושת עונש מאסר חמור לתקופה של 4 שנים, אשר קוצר בערכאת הערעור לשלוש שנים, על נאשם שהורשע בתקיפת בת זוגו וגרם לה חבלה של ממש. הנאשם, כבן 50, הכה את בת זוגו, חנק אותה וכיבה עליה סיגריה. בית המשפט נתן משקל להרשעה קודמת של הנאשם 5 שנים קודם לכן בעבירה של חבלה חמורה וכליאת שווא, לכך שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, ולכך מוראו על המתלוננת מנע ממנה מלמסור עדות (ת"פ 4339/09 זגורי נ' מ"י (2009); (ת"פ (שלום – י-ם) 7473/08 מ"י נ' זגורי, (2009).

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה אחרת בה הושתו עונשי מאסר על תנאי או של"ץ במקרים של אלימות במשפחה ואיומים. במקרה בו הורשע נאשם על יסוד הודאתו בתקיפת אשתו ובאיומים על חייה, נגזרו עליו 3 חודשי מאסר בפועל. דובר באירוע ראשון וחד פעמי, ואשר לאחריו שיקמו בני הזוג את יחסיהם, והנאשם לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה (ת"פ (אי') 21283-04-10 מ"י נ' אלוש (2012)). במקרה אחר, בוטלה הרשעה, אך נותר בעינו עונש של שני חודשי של"ץ שהוטל על נאשם שהודה בהסדר טיעון בשני אירועי אלימות במשפחה ואיומים שאירעו יום אחרי יום. בית משפט לא שלל כי מדובר באירוע אחד מתמשך, והתחשב בכך שבני הזוג שיקמו את יחסיהם, וכי ההרשעה תביא לפיטוריו של הנאשם ממקום עבודתו. (ת"פ (ת"א) 40650/04 ורולקר נ' מ"י (2005). במקרה אחר הוטלו 6 חודשי מאסר על תנאי על נאשם שהורשע על יסוד הודאתו בתקיפת אשתו במרכז קניות ואיים על חייה. גם במקרה זה דובר באירוע חד פעמי, תוך שצוין כי בין בני הזוג שוררת "אוירת מתח". (ע"פ (חי') 2678/01 שמאלוב נ' מ"י, (2005)). במקרה אחר הוטל של"ץ על נאשם שהורשע לפי הודאתו בשתי עבירות של תקיפת אשתו, כשברקע עבירות אלימות נוספות שאירעו במהלך עשרות שנות נישואיהם. (ע"פ (י-ם) 5013/09 מ"י נ' דיקמן, (2010)). על נאשם אחר שהורשע על יסוד הודאתו באירוע חד פעמי, בו תקף את אשתו ואיים על חייה, הוטלו 5 חודשי מאסר על תנאי (ת"פ (ראשל"צ) 23971-11-09 מ"י נ' סטוליארסקי, (2012)).

6. דין הערעור להתקבל. אמנם, המשיב אינו מתגורר עוד עם המתלוננת והילדים, לאחר שבני הזוג התגרשו, באופן המקטין את המסוכנות הנשקפת ממנו כלפיהם, ולזכותו עומדת גם הודאתו בכתב האישום המתוקן. ברם, הודאתו באה בשלב מתקדם של הליך ההוכחות, לאחר שנשמעו עדי תביעה רבים ובכלל זה עדותה של המתלוננת, ולאחר שמתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב אינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מביע חרטה. כמו כן, לחובתו של המשיב ניצבת חומרת העבירות שביצע. אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בעבירות שביצע המשיב כלפי אשתו הראשונה וחזר וביצע אותן כלפי אשתו השניה וילדיו הקטנים במהלך שש שנות נישואיהם, ואף ביצע עבירת איומים כלפי המתלוננת, תוך שהוא מותיר פגיעה עמוקה בהם. העונש שנגזר על המשיב אינו נותן משקל הולם ליסוד ההרתעה וליסוד הגמול. טיבן וחומרתן של עבירות האלימות במשפחה, אותן עבר המשיב, מחייבת ענישה הולמת והשתת עונש של מאסר בפועל. בית המשפט לערעורים אינו ממצה הדין עם הנאשמים שאלמלא כן היה מקום להשית על המשיב תקופת מאסר ארוכה באופן משמעותי. בהתחשב בכך וכן בחלוף הזמן, אנו גוזרים על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים (חלף המאסר בעבודות שירות) בניכוי ימי מעצרו. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט השלום יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לריצוי מאסרו ביום 7.4.2013 עד השעה 9:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

ניתן היום, ט"ז באדר התשע"ג, 26 בפברואר 2013, במעמד הצדדים.