הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. לפנינו תובענה כספית , שהוגשה ביום 11.7.10, המתייחסת לדירה מס' 16 בבניין ברחוב אליהו קורן 14 בשכונת חומת שמואל (הר חומה) בירושלים (להלן – הדירה) , שהזכויות בה נרכשו על ידי התובעים מאת הנתבעת , בהתאם לחוזה אשר נחתם בין הצדדים ביום 26.11.07 (להלן – החוזה).

הדירה מצויה בפרויקט בן 6 בניינים שנבנה על ידי הנתבעת, באמצעות קבלני משנה, על מקרקעי רשות מקרקעי ישראל בהתאם לחוזה בנייה שנחתם בין המדינה לבין הנתבעת ביום 27.4.06.

יצוין, כי התובע, מר עמירם גוטמן, הינו מהנדס במקצועו המתמחה בליקויי בנייה, פיקוח , וייעוץ הנדסי, ושמו כלול ברשימת המומחים בתחום זה שניתן למנותם כמומחים מטעם בית המשפט.

2. בכתב התביעה טוענים התובעים להפרת החוזה עקב איחור בגמר הבנייה ומסירת החזקה בדירה, זיכוי בחסר עבור פריטים שנקנו על ידי התובעים, ליקויי בנייה חמורים , ותיקונים והתקנות שנעשו על ידי התובעים ואשר, לטענתם, הנתבעת חייבת בהם.

כמו כן, טוענים התובעים להטעיה ומצג שווא בעת החתימה על החוזה , בנושא תו תקן, וכן לנזק לא ממוני בשל עגמת נפש ומניעת מגורים ושימוש נוחים ושלווים בדירה.

3. בכתב התביעה מבקשים התובעים את הסעדים הבאים:

א. 41,500 ₪ - פיצוי בשל איחור של כ - 13 חודשים במסירת הדירה (לפי סכום של 4,500 ₪ לחודש, לאחר ניכוי סכום של 17,000 ₪ ששולם לתובעים על ידי הנתבעת (ראה סעיפים 13, 14 ו- 34 (ג) לכתב התביעה).

ב. 50,265 ₪ - הוצאות בהן נשאו התובעים בשל התקנות ותיקונים , שלטענתם, הנתבעת הייתה חייבת לשאת בהן (ראה סעיף 34 (ד) לכתב התביעה).

ג. 150,000 ₪ - נזק לא ממוני בשל עגמת נפש , כמפורט בסעיפים 7 ו – 34 (ה) לכתב התביעה.

ד. 112,381 ₪ - תיקון ליקויים בהתאם לחוות דעת מומחה, מר זיו מאיר מחברת "ברק" , וכן של מומחה לבדיקות חשמל ואינסטלציה, מר ואדים פיירוביץ , כמפורט בסעיפים 18 - 22 לכתב התביעה).

ה. 1,800 ₪ - שכר טרחת המומחה מטעם התובעים.

ו. בסעיפים 17 ו - 34 (א) ו – (ב) לכתב התביעה מבקשים התובעים פיצוי עבור ירידת ערך הדירה , לפי הערכת שמאי שימונה על ידי בית המשפט, פיצוי בשל הטעיה מצד הנתבעת באשר לשימוש בתו תקן 9002 ISO (להלן – תו התקן) , בסכום לפי קביעת בית המשפט, וכן חיוב הנתבעת לעשות בדיקה במעבדה מוסמכת של טיב האבן אשר בה נבנה הבניין .

4. בסך הכול , העמידו התובעים את סכום התביעה על סך של 304,360 ₪, ולכך מבקשים להוסיף את הנזקים לפי הערכת שמאי מטעם בית המשפט.

5. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי התובעים הם אלה שהפרו את החוזה בהימנעם לשלם במועד את התשלום האחרון בשל הדירה בסכום של 50,000 ₪ ומחזיקים בדירה ללא רשות ובניגוד לתניות החוזיות שבין הצדדים, כי ביצעו שינויי בנייה בדירה על דעת עצמם ומבלי ליידע את הנתבעת , וכי ביצעו חריגות בנייה על דרך של בניית מחסן על אחת החניות שניתנו להם.

6. עוד נטען בכתב ההגנה , כי הגשת התביעה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב, תוך הסתרה כי התביעה הינה דף נוסף משרשרת תלונות והליכים שמנהלים התובעים נגד הנתבעת, לרבות תלונות לרשם הקבלנים ולמכון התקנים, מתוך ניסיון לסחוט כספים מהנתבעת ולהתעשר שלא כדין על חשבונה.

הנתבעת צירפה כנספח 3 לכתב ההגנה חוות דעת של רשם הקבלנים מיום 28.6.10 , שניתנה בעקבות תלונה שהגישו התובעים בחודש נובמבר 2008, ושממנה עולה כי חומרת הליקויים עליהם מצביעים התובעים הינה קלה במדרג, חלקם תוקן כבר וחלקם ניתן לתקן בנקל, וכל זאת בכפוף לטענות הנתבעת כי חלקם של הליקויים נובע מעבודות פרטיות שביצעו התובעים עצמם.

7. בסעיף 11 לכתב ההגנה מציינת הנתבעת , כי התובעים העלימו בכתב התביעה, בחוסר תום לב, את העובדה כי הצדדים באו לכדי הידברות שהשתכללה ביום 27.3.09 להסדר פשרה ( נספח 2 לכתב ההגנה ) אשר לפיו קיבלו התובעים , לפנים משורת הדין, סכום של 17,000 ₪ על חשבון שכר דירה בתקופת האיחור במסירת הדירה, עבודות גבס בסך של 1,950 ₪ , חניה כפולה במקום חניה בודדת, אדנית, צבע, שליכטה צבעונית בחדר הכניסה, סגירת מסתור כביסה, והכל לפי מפרט של התובע עצמו ובפיקוחו (להלן – הסדר הפשרה).

בתמורה, התחייב התובע במסגרת הסדר הפשרה על :

"קבלת הדירה לפי שביעות רצוני המלאה, אני לא אפנה לדיירי הבניין ולא לאנשים אחרים כדי לא לגרום נזק לקבלן, ואני מתחייב למסור לרשם הקבלנים שנושא התלונה הוסדר".

לטענת הנתבעת, התובע לא עמד בהתחייבות זו.

8. הנתבעת הגישה בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה שלפנינו עקב הגשת תביעה על ידה , בחודש ינואר 2011 , לבית המשפט המחוזי בירושלים (24792-01-11) כנגד 112 רוכשים של דירות בפרויקט , והתובעים ביניהם .

הבקשה לעיכוב ההליכים נדחתה בהחלטה מפורטת מיום 31.1.12.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי הנתבעת נדחתה אף היא על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 6.5.12 (רע"א 12848-03-12).

9. ביום 27.6.12 מונה המהנדס אסא זוהר כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך מתן חוות דעת מקצועית לגבי ליקויי הבנייה הנטענים בכתב התביעה (להלן – המומחה).

10. לאחר שהמומחה ביקר בדירה ביום 10.10.12, החליטו התובעים לצאת ל"מלחמת חורמה " נגד המומחה, וכבר ביום 23.10.12 הגישו בקשה לביטול מינויו של המומחה.

בקשתם נדחתה ביום 13.11.12, וגם בקשת רשות ערעור שהגישו התובעים (4422-12-12) – נדחתה בהחלטה מפורטת של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.12.12.

בקשת רשות ערעור של התובעים לבית המשפט העליון (רע"א 444/13) נדחתה על הסף , בהחלטה מיום 28.5.13.

11. חוות הדעת של המומחה הוגשה ביום 31.7.13 , ובה נקבע כי אומדן העלויות לתיקון הליקויים בדירה עומד על סכום של 15,490 ₪ לפני מע"מ, ועל סכום של 18,278 ₪ כולל מע"מ.

12. בניסיון נוסף לערער על אמינות המומחה ו/או על ממצאיו, הגישו התובעים בקשה חוזרת לביטול מינויו של המומחה , וכן 51 שאלות הבהרה , הכוללות 260 תתי - סעיפים (להלן - שאלות ההבהרה).

בהחלטה מיום 28.4.14 נדחתה הבקשה החוזרת לביטול מינויו של המומחה.

לגבי שאלות ההבהרה נקבע , כי התובעים יהיו רשאים להגיש למומחה שאלות הבהרה חדשות וממוקדות יותר , שמספרן לא יעלה על 20 , והמומחה ישיב עליהן ללא כל חיוב התובעים בשכר טרחה נוסף, ולחלופין - אם יחליטו התובעים להותיר את כל שאלות ההבהרה המקוריות על כנן, ישלמו למומחה בשל מתן תשובותיו שכר טרחה בסך 5,000 ₪.

13. לאחר שהמומחה השיב על שאלות ההבהרה ביום 14.8.14, ולאחר שהתובעים הגישו שוב בקשה לפסילת המומחה ולחלופין , בקשה לעריכת ביקור של בית המשפט בדירה - נערך ביום 3.12.14 ביקור במקום , בנוכחות התובע ובא כוחו עו"ד יקותיאל, ובנוכחות ב"כ הנתבעת, עו"ד מושל , וכן המהנדס צחי עסיס מטעם הנתבעת.

דוח ביקור במקום ניתן ביום 4.12.14, וממנו עולה כי במבט כללי מדובר דירה יפה, מעוצבת, מקושטת, ומושקעת, והפגמים אשר התובע הצביע עליהם במהלך הביקור הינם , בחלקם , פגמים אסתטיים אשר לא ממש בולטים לעין, ובחלקם - ניתנים לתיקון בקלות יחסית.

בעקבות דוח הביקור במקום תם סוף-סוף שלב ההליכים המקדמיים , ובמהלך שנת 2015 , כחמש שנים לאחר פתיחת ההליך , הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וניתן היה לקיים הליך הוכחות.

14. דיון ההוכחות התקיים ביום 22.10.15.

מטעם התובעים העיד התובע בלבד , ואילו מטעם הנתבעת העידו מר תומר דנינו, מנהל עבודה, המהנדס צחי עסיס, וכן גב' מטי כהן, מנהלת חשבונות .

יצוין, כי התובעים בחרו שלא לזמן את המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו, וזאת על אף שעוד בהחלטה מיום 28.9.14 הובהר לתובעים כי הדרך לתקוף את חוות הדעת של המומחה ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה היא במסגרת חקירה נגדית של המומחה , במהלך דיון הוכחות שייקבע.

15. להשלמת התמונה יוער, כי התובעים הגישו בחודש מאי 2011 הליך נוסף בבית משפט זה נגד הנתבעת בשל ליקויי בניה , ובפרט לגבי רטיבות (37407-05-11).

ההליך עדיין תלוי ועומד בפני כב' השופטת מ. ליפשיץ – פריבס, וגם שם התעוררו בעיות בנוגע למינוי מומחים , ואף הוחלף מומחה בהחלטה מיום 21.4.15.

עוד יוער, כי התובעים הגישו נגד הנתבעת ואחרים , בחודש ינואר 2015 , הליך נוסף לבית המשפט המחוזי בירושלים (ה.פ. 28752-01-15) , הקשור ברישום הזכויות בדירה, אולם ההליך נמחק בפסק דין מיום 18.2.15 (נ/2), בעוד שהתובע בחקירתו ביום 22.10.15 , משום מה, הכחיש זאת (פרוטוקול עמ' 5 שורות 11 – 17).

טענות התובעים בסיכומיהם

16. התובעים טוענים כי הנתבעת לא הצליחה לסתור את טענותיהם בכתב התביעה , אשר נסמכו על חוות דעת מקצועיות ו/או על חשבוניות והצעות מחיר מסודרות.

17. לעניין תו התקן טוענים התובעים, כי הנתבעת ביצעה הטעיה בפרסומיה , ואילו היו התובעים יודעים כי אין בידי הנתבעת את תו התקן אותו פרסמה - ספק אם היו רוכשים את הדירה מלכתחילה.

18. לעניין חוות הדעת של רשם הקבלנים טוענים התובעים, בסעיף 7 לסיכומיהם, כי הגדרת הליקויים שנמצאו כקלים אינה פוטרת את הנתבעת מלתקן את אותם הליקויים, דבר שלא נעשה עד היום.

19. התובעים מכחישים את טענות הנתבעת כי חלק מהליקויים נובעים מעבודות שביצעו התובעים עצמם , וטוענים כי המקום היחיד שבו ניתן לטעון כי יתכן וקיימת עבודה של התובעים - היא החניה שהפכה למחסן.

לטענתם , העבודות שביצעו התובעים בעצמם הן עבודות שבוצעו על ידם במקומה של הנתבעת , כאשר הנתבעת לא ביצעה אותן כמתחייב מהחוזה , והתובעים דורשים לגביהן החזר הוצאות בלבד.

20. בסעיפים 9 – 11 לסיכומיהם חוזרים התובעים על טענותיהם כי הם זכאים לפיצוי בשל הפיגור במסירת הדירה, וזאת בנוסף לתשלום של 17,000 ₪ שקיבלו מאת הנתבעת, אותו אינם מכחישים.

21. לגבי חוות הדעת של המומחה נטען, בסעיף 13 לסיכומי התובעים, כי המומחה לא הצליח להראות את הבסיס לקביעותיו הכספיות בדבר עלות התיקונים השונים, ולכן יש להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים.

עוד נטען בהקשר זה, כי בביקור במקום נוכח בית המשפט כי המומחה התעלם מליקויים שונים וכי אין חוות הדעת שמסר הולמת את המציאות.

22. התובעים מוסיפים, כי הם מטפחים את דירתם והשקיעו בה את מיטב מאמציהם על מנת לעשותה נאה ונוחה , ודווקא בדירה כזו ליקויים כמו צירי דלת כניסה עקומים או חריטת חריץ על קרמיקה יקרה – יש לתת להם משקל רב.

23. בסעיף 14 לסיכומיהם מפנים התובעים לפסק דין מיום 21.6.12 בבית משפט השלום בתל אביב (48111-11-10) , שניתן נגד הנתבעת לגבי תביעה לליקויי בנייה בדירה אחרת בבניין שבו מצויה דירת התובעים, דירה מס' 15 .

לדעת התובעים, מדובר בדפוס קבוע בהתנהלותה של הנתבעת – בנייה שלא לפי הסטנדרט הנדרש, הכחשת הליקויים, ו"זריקת בוץ" על מי שתובע אותה.

טענות הנתבעת בסיכומיה

24. הנתבעת חוזרת וטוענת כי מאז חתימת החוזה יזמו התובעים הליכים משפטיים רבים כנגדה, לרבות באמצעות רשם הקבלנים, והכול בניסיונות לפגוע בשמה הטוב, לסחוט "טובות הנאה" ושדרוגים תוך ניצול מעמדו ומקצועו של התובע, ולהתעשר שלא כדין על חשבונה של הנתבעת.

הנתבעת מודה כי לאור פניות התובעים לרשם הקבלנים היא הגיעה עמם להסדר הפשרה, ואף הסכימה להעסיק את התובע לצורך פיקוח על בניית דירתו ושילמה לו סכום של 4,000 ₪, אך טוענת כי התובע לא עמד בהתחייבותו לפי הסדר הפשרה, והמשיך לפגוע בשמה הטוב של הנתבעת בפני דיירים אחרים בבניין.

25. לטענת הנתבעת , התובעים פלשו לדירה מבלי לשלם את מלוא התמורה, ועד היום נותרו חייבים כספים לנתבעת בסכום של כ – 200,000 ₪ (כולל הצמדות וריביות), כפי שעולה מתביעה נפרדת שהגישה הנתבעת נגד התובעים, בחודש פברואר 2015 , בבית משפט השלום בתל אביב (תא"ק 5491-02-15).

לפיכך טוענת הנתבעת, כי התובעים הם אלה שהפרו את התנאי הבסיסי בחוזה , בסעיף 6.2 – תשלום עבור הדירה בטרם מסירת החזקה וכתנאי למסירתה , ולכן אין הם זכאים לפיצוי נוסף, מעבר להסדר הפשרה, בשל האיחור במסירת הדירה.

עוד נטען בהקשר זה, כי גם לאור הוראות סעיף 5 לחוזה, על כל סעיפי המשנה שלו, שעניינו מקרים בהם יתכן איחור במסירת החזקה ללא זכאות הרוכש לפיצוי – אין התובעים זכאים לפיצוי בשל האיחור במסירת החזקה בדירה , ובוודאי שאינם זכאים לפיצוי בשל נזק לא ממוני הנטען על ידם בשל האיחור במסירה.

26. הנתבעת מכחישה, בסעיפים 29 - 36 לסיכומיה, את טענות התובעים בדבר זכאותם לזיכוי/פיצוי בשל פריטים שלא סופקו להם ,לכאורה, ו/או בשל תיקונים ועבודות שביצעו בעצמם, אשר אינם כלולים במפרט.

לטענתה, עדותו בתצהיר מטעמו של מנהל העבודה , תומר דנינו, בעניין השלמת הדירה בהתאם למפרט ואף מעבר לכך, כאות רצון טוב כלפי התובע ועל מנת לפייסו – לא נסתרה.

27. לעניין ליקויי הבניה, מבקשת הנתבעת לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט, כמפורט בסעיפים 37 - 49 לסיכומיה, וטוענת כי לאור הערכת המומחה את עלות תיקון הליקויים בסכום של 18,278 ₪ (כולל מע"מ) , הנמוך בהרבה מן הסכומים אותם חייבים עדיין התובעים לנתבעת - הרי שדרישת התובעים לקבל פיצוי בסכום מופרז של 112,381 ₪ - הינה מופרכת ונעדרת כל בסיס.

28. לעניין תו התקן טוענת הנתבעת , בסעיפים 57 – 59 לסיכומיה, כי לא הייתה כל הטעיה של התובעים או מצג שווא כלפיהם עובר לחתימה על החוזה.

עוד נטען, כי קיומו של תו תקן ממילא לא צוין בחוזה ולכן, מכוח הוראות סעיף 26.2 לחוזה , ככל שהדבר צוין בפרסום כלשהו בטרם החתימה על החוזה – הרי שאין להסתמך עליו, ואין הנתבעת מחויבת בגינו.

29. לעניין עגמת הנפש הנטענת על ידי התובעים, טוענת הנתבעת בסעיף 67 לסיכומיה , כי עגמת הנפש היחידה שנגרמה לתובעים היא בשל הפער שבין חוות הדעת מטעמם לבין חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אשר "חתך" את חוות הדעת מטעם התובעים בערך ב – 80%.

כבר כעת יצוין, כי אין מקום לטענה זו הואיל ונושא עגמת הנפש כלול בכתב התביעה, ונטען עוד לפני שהתובעים ידעו מה תהיה חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט.

30. בסעיפים 68 – 72 ו – 77 לסיכומיה , טוענת הנתבעת כי היא זכאית לקזז מכל חבות כלפי התובעים, ככל שתיקבע כזו, את חובותיהם של התובעים כלפיה.

דיון והכרעה

אשר לפיצוי עבור האיחור במסירת הדירה בסכום של 41,500 ש"ח

31. על פי סעיף 6.2 לחוזה, קודם לקבלת החזקה בדירה וכתנאי לה , מתחייב הרוכש לשלם את מלוא התמורה בשל הדירה, לרבות השינויים שנעשו בדירה, וכן להחזיר את הערבויות הבנקאיות.

הואיל ואין מחלוקת כי במועד הגשת התביעה אכן עדיין היו התובעים חייבים כספים לנתבעת , ולמעשה לא נערך פרוטוקול מסירה מסודר כמו עם יתר הדיירים – הרי שהתנאי היסודי האמור הופר על ידי התובעים, וכל עוד לא שולמה מלוא התמורה , לא היה מקום למסור לתובעים את החזקה בדירה.

32. זאת ועוד, גם בסעיף 5 לחוזה, שעניינו השלמת הבניה, נקבע בסעיף 5.1 , כי הנתבעת מתחייבת להשלים את בניית הדירה ולמסור את החזקה לקונה לא יאוחר מהמועד המפורט בנספח ד' לחוזה, אך זאת "בכפוף לאיחורים המותרים על פי חוזה זה (להלן – מועד גמר הבניה), וזאת בתנאי שהרוכש מילא קודם לכן את כל ההתחייבויות המוטלות עליו לפי חוזה זה ולפי החוק".

הואיל וכאמור התובעים לא מילאו את כל התחייבויותיהם , לפחות לעניין השלמת מלוא התמורה– הרי שלא היו זכאים על פי החוזה לקבלת החזקה בדירה, ולכן לא החל "מרוץ" האיחור בקבלת החזקה.

יצוין, כי לעניין זה אין נפקא מינה שהנתבעת התייחסה לתובעים "בכפפות של משי" ואפשרה להם להיכנס לדירה לצורך ביצוע עבודות כאלה ואחרות עוד לפני שנמסרה להם החזקה באופן פורמאלי בהתאם לחוזה.

33. אמנם ספק אם יש לקבל את טענת הנתבעת , בסעיף 26 לסיכומיה , כי עקב עיכוב נוסף בבניה שנוצר כתוצאה מעיכוב בפיתוח המגרש ובניית חדר טרנספורמציה של חברת החשמל, דהיינו מסיבות שאינן בשליטת הנתבעת , מונע מהתובעים פיצוי לפי סעיף 5.3 לחוזה , אולם לאור האמור לעיל – אין אנו נדרשים להכרעה בעניין זה.

34. לאור האמור, דינו של ראש נזק זה – להידחות.

אשר לליקויי הבניה בסכום של 112,381 ₪ וירידת ערך הדירה

35. מומחה שמתמנה מטעם בית המשפט משמש למעשה "ידו הארוכה " של בית המשפט לצורך קבלתו של הידע, הנתונים , והעובדות בנושאים מקצועיים שבהם נדרשת מומחיות ספציפית , אשר איננה בידי בית המשפט , וזאת על מנת לסייע לו להגיע למסקנה משפטית נכונה.

על פי הפסיקה, בית המשפט נוטה לאמץ בדרך כלל את ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן .

(ראה למשל ע.א. 3056/99 רועי שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא , פ"ד נ"ו(2) 936).

36. על פי תקנה 130(ג) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט כאילו לא נתקבלו כראיה.

הרציונל מאחורי הוראה זו הוא , כי בעת מתן חוות דעתו עומדות לנגד עיניו של המומחה מטעם בית המשפט גם חוות הדעת מטעם הצדדים, וכי הוא שוקל אותן לצורך מתן חוות דעתו.

37. במקרה שלפנינו, ניתנה חוות דעת מפורטת על ידי המומחה, ובעמ' 4 לחוות דעתו, בפרק ב' (כללי), נאמר במפורש כי חוות הדעת נערכה, בין היתר, לאור חוות הדעת מטעם התובעים ( ראה שם , סעיפים 6 – 7).

בנסיבות אלה, ולאחר שהתובעים בחרו לוותר על חקירה נגדית של המומחה , ועל ידי כך ויתרו למעשה על זכותם לנסות לערער ולסתור את האמור בחוות הדעת - לא ראיתי כל סיבה שלא לקבל את חוות הדעת של המומחה.

38. בהקשר זה , אינני יכולה להימנע מלהעיר כי "מלחמת החורמה" שהכריזו התובעים על המומחה וניסיונותיהם הרבים להחליפו , אשר נבעו מן הסתם מכך שקביעותיו לא נשאו חן בעיניהם, ובחרו שלא להתמודד בבית המשפט עם ממצאיה , רק מחזקת את המסקנה שיש לאמץ את חוות הדעת של המומחה כלשונה - וכך אני עושה.

39. עוד יוער, כי אין מקום להתייחס לטענות התובעים , שהוזכרו בפסקה 23 לעיל , לגבי תביעה אחרת נגד הנתבעת של רוכש אחר, לגבי דירה מס' 15 בבניין.

כידוע, יש לבחון כל מקרה לגופו ואין להשליך באופן אוטומטי ממקרה אחד על אחר, גם לא לעניין דפוס פעולה, לכאורה, של הנתבעת.

40. לפיכך, אני קובעת כי דינו של ראש נזק זה להתקבל באופן חלקי בלבד, ועל הנתבעת לפצות את התובעים בסכום של 18,278 ₪ , כפי שנקבע בחוות הדעת של המומחה .

אשר לפיצוי בשל הטעיה לעניין תו התקן

41. סעיף 26.2 לחוזה קובע, כי החוזה בא במקום כל מה שקדם לו במשא ומתן בין הצדדים, וכל מצג או התקשרות שהיא, לרבות כל פרוספקט, פרסום , הצעות , הבטחות וכיוצא באלה - בטלים ומבוטלים, ואין דבר שיחייב את הצדדים אלא החוזה על כל תנאיו.

גם אם אדחה את האמור בעדותה של העדה מטי כהן מטעם הנתבעת (פרוטוקול עמ' 12 שורות 1 – 11) כי השימוש בפרסום של הנתבעת כאילו קיים תו התקן נעשה בתום לב ולא הייתה כוונה להטעות מישהו – עדיין , לאור הוראות סעיף 26.2 לחוזה, אין התובעים זכאים לכל פיצוי בהקשר זה.

42. חזקה כי התובע , כאיש מקצוע מוערך בתחום, אמון על חוזי מכר של דירות , על המפרטים הטכניים , טיב האבן, וכל דבר אחר הקשור בבניה , לרבות משמעותו של תו התקן.

אם נושא תו התקן היה כה מהותי מבחינתו של התובע – הרי לאור קיומו של סעיף 26.2 לחוזה , היה עליו לדאוג שנושא תו התקן יקבל ביטוי באופן מפורש בחוזה ובדרך זו יחייב את הנתבעת.

משלא עשה התובע כן – אין לו להלין אלא על עצמו, ודין טענותיו בעניין זה להידחות.

אשר לחיוב הנתבעת בהוצאות התובעים על התקנות ותיקונים בדירה שבוצעו על ידם בסכום של 50,265 ₪

43. בעמ' 5 לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ישנה התייחסות לנושא עבודות הגימור המיוחדות של הדירה, והוא קובע כי בוצעו עבודות גימור מיוחדות במפרט וברמת גימור גבוהים בהרבה מן המקובל, וזאת ביוזמתו, בניהולו , ובפיקוחו של התובע.

המומחה אומר כי התובע, אשר הציג קבלות וחשבוניות רבות על הוצאות שונות הנטענות על ידו, לא הציג קבלה/חשבונית על תשלום מיוחד/נוסף ששילם לנתבעת עבור עבודות גימור מיוחדות , מעבר למפרט שנחתם בין הצדדים , וגם לא הציג קבלות על תשלומים לנתבעת עבור שעות עבודה של בעלי מקצוע.

44. מנהל העבודה , מר דנינו, העיד בסעיפים 6 – 8 לתצהירו כי הדירה הושלמה בהתאם למפרט, ובסעיפים 10, 11 ו- 16 לתצהירו הוא אומר כי התובעים קיבלו מהנתבעת שינויים ושדרוגים רבים ללא תוספת תשלום.

העדות האמורה לא נסתרה, והתובע בחקירתו למעשה הודה בטענות אלה (פרוטוקול עמ' 6 שורות 24 – 32 ועמ' 7 שורות 1 -2), ומאידך - לא הוכחה טענתו של התובע (פרוטוקול עמ' 7 שורות 5 – 12) כי המסמך נ/4 , שהוגש על ידי הנתבעת ושממנו עולה כי התובע לא שילם תוספת מחיר על שינויים , הוא מזויף.

45. בנסיבות אלה, גם דינה של עילה זו – להידחות.

אשר לפיצוי בשל נזק לא ממוני בסכום של 150,000 ₪

46. בסעיף 7 לכתב התביעה טוענים התובעים כי עקב התמשכות עבודות הבניה בדירה הם נאלצו להתגורר בשכירות, במצב בו אינם לארגן את חפציהם, רהיטיהם , וציוד ביתם , ואינם יכולים לנהל שגרת חיים תקינה.

לטענתם , התובעת סבלה בשל כך מדיכאון ונזקקה לטיפול רפואי, ואילו התובע, שמפעיל את החברה שבבעלותו מביתו, לא יכול היה להתארגן עם הציוד המתאים ולעבוד באופן מסודר, דבר שפגע רבות בעסקיו.

עקב כל אלה דורשים התובעים פיצוי בשל נזק לא ממוני, עגמת נפש, בסכום של 150,000 ₪, מבלי לפרט כיצד הגיעו דווקא לסכום זה.

47. על פי הפסיקה , פיצוי בשל עגמת נפש אינו ניתן כדבר שבשגרה והוא שמור למקרים מיוחדים , כאשר המקרה שלפנינו , לאור נסיבותיו, אינו נמנה עמם.

מדובר בנזק אישי שיש צורך להוכיח, ואין המדובר בנזק הנגזר באופן אוטומטי מהנזק הממשי.

48. בע.א. 5602/03 סגל נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (תק –על 2005 (1) 2774) נקבעו מבחנים לקביעת שיעור הפיצויים בשל עגמת נפש במקרה של ליקויי בניה, ובין היתר נקבע, כי יש לקחת בחשבון את טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היום יום בדירה, עלות התיקון, וכן התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו.

49. במקרה דנא, כפי שנאמר לעיל, הנזק הממשי הוא כ - 18,000 ₪, כאשר המומחה מטעם בית המשפט קבע כי הליקויים בדירה הינם קלים , וניתן לתקנם בלי שיהא צורך לפנות את התובעים מהדירה.

כפי שעולה מדוח הביקור במקום, גם בית המשפט התרשם במהלך הביקור בדירה כי לא מדובר בליקויים חמורים.

למעשה, המקרה שלפנינו אינו עונה על אף אחד מן המבחנים שנקבעו בע.א. 5602/03 הנ"ל, ולכן אין מקום לפסוק עגמת נפש כלל.

זאת ועוד, מגורים בשכירות, כאשר חלק מדמי השכירות מומן על ידי הנתבעת, אינם אמורים לגרום לעגמת נפש כה גדולה כפי שנטען, ולהשפיע על חיי היום יום של התובעים במידה המצדיקה פיצוי כפי שנדרש על ידם.

50. לפיכך, גם דינו של ראש נזק זה – להידחות.

סוף דבר

51. לאור כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, ועל הנתבעת לשלם לתובעים , תוך 30 ימים את הסכום שקבע המומחה, בסך של 18,278 ₪ , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות הדעת של המומחה (31.7.13) ועד לתשלום המלא בפועל.

הואיל ותביעת הנתבעת נגד התובעים בשל חובם (תא"ק 5491-02-15) טרם הוכרעה – אין מקום , בשלב זה, לקיזוז הסכום האמור , שעל הנתבעת לשלם לתובעים , מחוב כלשהו של התובעים כלפיה.

52. אשר להוצאות – הואיל והוגשה תביעה מנופחת ומופרזת, שהתקבלה באופן חלקי ביותר בלבד, ולאור התנהלות התובעים בנוגע למומחה מטעם בית המשפט וחוות דעתו, התנהלות שגרמה להתארכות בלתי סבירה של ההליך, ישלמו התובעים לנתבעת , תוך 30 ימים, הוצאות (חלקה של הנתבעת בשכר טרחתו של המומחה מטעם בית המשפט ), וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

53. התובעים רשאים, אם רצונם בכך , לקזז מהסכומים שעליהם לשלם לנתבעת, כאמור בפסקה 52 לעיל, את הסכום שעל הנתבעת לשלם להם , כאמור בפסקה 51 לעיל , ולשלם לנתבעת , בתוך תקופת 30 הימים, את ההפרש בלבד.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ו, 18 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.