1. לפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשים על החלטת בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר בן שלו), מיום 30.10.12, בת"א 7685-07-10.

2. המבקשים, שהיו חלק מהנתבעים בבית משפט השלום בירושלים, מלינים על כך שכב' הרשם הבכיר החליט ליתן להם רשות להתגונן בפני תביעתו של המשיב 1 (התובע בבית משפט השלום), אך התנה את מתן הרשות בהפקדת סכום של 125,000 ₪ לכל אחד מהם, היינו בסך הכל 250,000 ₪.

3. המשיבים 2 ו-3 הם שני הנתבעים האחרים, אשר גם לגביהם ניתנה רשות להתגונן, ובתנאי שכל אחד מהם יפקיד סך של 125,000 ₪.

4. הצדדים הסכימו לכך שהבקשה תידון כערעור עצמו.

5. המשיב הגיב בכתב לבקשה.

6. עיון בהחלטת בית משפט השלום מעלה, כי במסגרת ההחלטה נבחנו אחת לאחת כל טענות ההגנה שהעלו המבקשים במסגרת בקשתם למתן רשות להתגונן. בסוף ההחלטה הגיע בית משפט השלום למסקנה: "סיכומם של דברים, מצינו כי טענות הנתבעים שכלל אינם מכחישים את החיוב לתובע, בעיקר בגין ההלוואה שניתנה לכיסוי יתרת חוב בסך העולה על כמיליון ₪ של נתבעת 1, תלויות על בלימה. בנסיבות אלה, הואיל ועסקינן בדיון בפני ערכאה ראשונה ומשיקולי חסד, תינתן לכל נתבע שיחפוץ בכך רשות להתגונן, ככל שיפקיד תוך 30 יום בקופת בית המשפט סך כולל של 125,000 ₪ לכל נתבע...".

7. עולה, אפוא, כי בית משפט השלום סבר שאין למעשה למבקשים טענות הגנה ראויות היכולות לעמוד בפני התביעה, אולם לטעמו, מאחר ומדובר בערכאה ראשונה, וככל הנראה הכוונה היא כי ניתן יהא לערוך בירור עובדתי ראוי, סבר כי יש מקום ליתן רשות להתגונן והתנה את מתן הרשות בהפקדת ערובה כאמור.

8. במסגרת בקשתם טוענים המבקשים, כי בית משפט השלום שגה במספר עניינים. ראשית טוענים המבקשים, כי בית משפט קמא טעה בכך כי התעלם מטענתם כי האשראי שניתן על ידי המשיב למבקשים הופסק שלא כדין על ידו, דבר שהסב להם נזקים חמורים מאחר ויתרת החשבון הועמדה לפרעון מיידי. עיינתי בהחלטת בית משפט השלום ומצאתי, כי בית המשפט התייחס לטענה זו וקבע באופן חד משמעי שאין הוא מקבל את הטענה, ובוודאי שאינה יכולה לשמש כטענת הגנה ראויה בפני תביעה שהיא בסכום כספי קצוב. בית המשפט קבע בעניין זה, כי אינו יכול לקבל את טענות המבקשים באשר לנזקים הכלכליים שנגרמו להם שעה שטענות אלו לא הוכחו כראוי והן אינן מבוססות ועל כן אינן יכולות לשמש הגנה ראויה, כאמור.

9. עוד טענו המבקשים, כי בית משפט קמא טעה כאשר התעלם מטענת המבקש 2 כי ערבותו בטלה בשל הצגת מצגי שווא והטעייתו על ידי המשיב. גם כאן עיון בהחלטתו של בית משפט קמא מעלה, כי בית משפט קמא בחן באופן ממצה את העובדות והיחסים שהיו בין הבנק, המבקשת 1, שהיא החברה, והנתבעים האחרים, ובהם המבקש 2 שהיו בעלי עניין בחברה. בית המשפט הגיע למסקנה, כי המבקש 2 היה ער היטב לכל העובדות והיחסים שבין הבנק – המשיב לבין המבקשת 1, ובמסגרת זו גם נחתמה אותה ערבות. אוסיף ואומר, כי לעניין חתימת הערבות, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הן כפי שהובאו בהחלטת בית משפט קמא והן בבקשה שהוגשה לרשות להתגונן, עולה כי לא יתכן שהמשיב 2 חתם על ערבות רק בהסתמך על הבטחה בעל פה שמסגרת האשראי תוגדל, שהרי בנשימה אחת מצהיר המשיב 2 שההבטחה להגדלת האשראי ניתנה אך ורק במידה והמבקשת 1, היינו החברה, תעמוד בתכנית העסקית שאותה הציעה. עולה, כי לא יתכן שהיה קשר בין חתימת הערבות להבטחה זו של הגדלת האשראי, שהרי מטרת הערבות הייתה שונה.

10. עוד טענו המבקשים, כי בית המשפט התעלם מהנזקים שנגרמו לחברה ושהוכחו על ידם, וזאת עקב כך שהמשיב 1 אילץ את המבקשים ליטול הלוואה כדי לפרוע את האשראי שהועמד לפרעון מיידי. מהחלטת בית המשפט עולה, כי בית המשפט בחן עניין זה וקבע כי אין בידו לקבל את הטענה משום שלא הוכחה, ובפרט לא הוכח סכום הנזקים, כך שניתן לראות בטענה זו כטענת הגנה ראויה. לפיכך, אינני סבור כי מדובר בהתעלמות מטענה כלשהי בהקשר זה של המבקשים. בית המשפט ראה לנכון שלא לקבל טענה זו וסבורני כי אכן הטענה לא הוכחה במסגרת הבקשה לרשות להתגונן ובוודאי שהיא אינה יכולה לשמש כטענת הגנה כנגד תביעת המשיב 1, שהיא בגין חוב כספי קצוב.

11. עוד טוענים המבקשים, כי אין בידם להפקיד את הסכום מאחר והמבקשת 1 קרסה ואין בידי המבקש יכולת כלכלית להפקיד סכום זה. לטענת המבקשים, מצב זה נגרם עקב התנהגות המשיב 1. לטעמי, טענה זו אין לה כל אחיזה. משנקבע שלא עלה בידי המבקשים לשכנע את בית המשפט כי התנהלות המשיב 1 גרמה להם נזקים, ודאי שאין הם יכולים לבוא בטענות כלשהן כלפי המשיב 1 בעניין יכולתם להפקיד את סכומי הערבות שנקבעו.

12. טענתם האחרונה של המבקשים היא, כי סכומי הערבות גבוהים מדיי. בחנתי את גובה החוב הנטען בתביעה. מדובר בתביעה לסכום קצוב בסך נומינאלי של מעל מיליון ₪. בית משפט קמא סבר, כי למעשה אין בידי המבקשים הגנה ראויה. יחד עם זאת, ראה מקום מנימוקיו ליתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערבות. מסקנתו של בית משפט קמא ראויה וגם בעיני ספק רב אם היה מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן. סבורני, כי משהגיע בית המשפט למסקנה שפורטה לעיל, היה ראוי להתנותה בהפקדת ערבות ראויה, כאשר למעשה הערבות לכל אחד מהנתבעים הייתה בסכום של כ-10% מהתביעה שהוגשה.

13. לאור כל זאת, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לרשות ערעור והיא נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסכום כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.