רקע

בפניי בקשת הנתבעים 6-7 נואף סלמאן אבו ג'בל וסאפי נואל אבו ג'בל (להלן :"המבקשים") לצירוף ראיה לאחר שלב הגשת הראיות והגשת הסיכומים.

תיק זה מורכב משלוש תובענות שעניינן תביעת בעלות במקרקעין לגבי שטחים ברמת הגולן. הואיל ובין השטחים הנתבעים על ידי התובעים בתביעות השונות קיימת חפיפה באזורים משותפים, הוחלט לאחד את הדיון בכל התובענות הנ"ל.

אחת מהתביעות היא התביעה דנן (ת.א 6774-10-12) באשר לחלקה שלטענת המבקשים הינם בעלי זכות בעלות בה.

טענות המבקשים

לטענת המבקשים, לאחר סיום הליך ההוכחות התקבל בידיהם היתר בנייה בחלקה אשר נכללת במסגרת התביעה הנ"ל של המדינה כנגד המבקשים. ההיתר שצירופו מתבקש הינו בעל השפעה מכרעת על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין שכן הוא מעיד על זכויותיהם בחלקה.

לטענתם, צירוף ההיתר אין בו כדי להכביד או להוסיף נטל על ניהולו של ההליך.

כן טענו המבקשים כי כוחו של ההיתר להצביע על אישור זכויות של המבקשים על ידי המדינה יחד עם אישורים אחרים כדוגמת היתרי בנייה שנתקבלו בעבר. הדבר מהווה הודאה מטעם המדינה בדבר אישור הזכויות של המבקשים ושל המשיבים 1-5 ( עווידאת ) שהינם הבעלים המקוריים של החלקה נשוא המחלוקת שבין הצדדים. לטענתם, היתר הבנייה הינו רשומה מוסדית ומהווה ראיה לכך שהמבקשים החזיקו בחלקה כדין וללא התנגדות.

כן נטען כי נכון הוא כי ככלל על בעל דין להגיש ראיותיו על פי סדרי הדין הקבועים אולם, הלכה היא כי בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים. תרומתו של המסמך הינה משמעותית לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה.

לטענתם, סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה ובמקרה דנן קיים צורך ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט בטרם תתקבל הכרעה בעניינו.

עוד נטען כי הנסיבות בגינן לא הוגש המסמך במועד הקבוע על פי דין אינן תלויות במבקשים שכן ההיתר שהמבקשים מבקשים לצרפו ניתן לאחר שלב ההוכחות.

המשיבים 1-5 , התובעים בתיק והנתבעים שכנגד בתיק ה"פ 8682-07-10 ( עיוודאת ) והנתבעים בת.א 6774-10-12 הסכימו לצירוף היתר הבנייה לתיק.

תגובת המדינה לבקשת המבקשים

המדינה מתנגדת לבקשה משום שלטענתה היא אינה עומדת בתנאים הקבועים בפסיקה. לטענתה, הבקשה הוגשה באיחור רב, בשלב מתקדם מאוד של ההליך, לאחר שמיעת הוכחות והגשת סיכומים על ידי הצדדים.

הכלל הוא שעל צד להליך להגיש ראיותיו בחבילה אחת וכחריג ניתן להגיש ראיה בשלב מתקדם שאינה שלב הגשת הראיות.

לטענתה, בבקשה כגון דא יש לשקול את השיקולים הבאים :

1. תרומת הראיה לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת.

2. הנזק הראייתי והדיוני שייגרם עקב הגשת הראיה לאחר שנטענו טענות ונשמעו ראיות.

3. האם הצד המבקש ידע או יכול היה לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר והאם אי הגשתה נבעה מנסיבות שאינן תלויות בו.

4. מידת הפגיעה בניהול תקין של ההליך והכבדה על הצד שכנגד.

לטענתה, בחינת כל אחד משיקולים מלמדת שאין לקבל את הבקשה.

כן נטען כי בישיבת ההוכחות מיום 10.3.16 ביקש ב"כ הנתבעים להגיש מסמך דומה – היתר הוועדה לתכנון ובנייה משנת 2015 שהוצג לעד המדינה מר יובל כהן . העד ציין שהוא משנת 2015 ובאותה תקופה הוא לא ישב בוועדת ההיתרים ולא חתם על ההיתר הנ"ל ועל כן המדינה התנגדה להגשת המסמך מחוסר רלוונטיות (ראה עמ' 208, שורות 17-19 לפרוטוקול מיום 10.3.16). בית המשפט הכריע בשאלת קבילות ההיתר כראיה וקבע כי רק דוגמת החותמת תוגש כראיה לכך שמדובר בחותמת המנהל, שכן העד השהינו עובד מינהל אישר כי הוא מכיר את החותמת וזו אכן חותמת אותנטית של המנהל (עמוד 209 שורות 5-6 לפרוטוקול). לטענת המדינה, הבקשה דנן היא בבחינת ניסיון נוסף לצרף מסמך שהגשתו ו/או הגשת מסמך דומה לו נדחתה על ידי בית המשפט.

כן נטען כי המבקשים מתעלמים מכך שבהיתר עצמו כתוב במפורש כי מתן היתר בנייה מהווה החלטה תכנונית בלבד ואין בו כדי להקנות זכות במקרקעין. בנוסף , נוסח חותמת המינהל על בקשות להיתר מצוי בפני בית המשפט (נ/24 ) ומלמד כשלעצמו שאין להסיק מההיתרים ומהסכמת רשות מקרקעי ישראל למתן היתר, דבר על הקניית זכויות במקרקעין.

המבקשים בחרו לצרף את ההיתר בשלב מאוחר למרות שברור שההיתר ניתן לאחר קבלת עמדת כל הגורמים הרלוונטיים זמן רב קודם לכן.

כן טענה המדינה כי צירוף ראיה נוספת בשלב זה יגרום לה נזק ראייתי שכן מדובר בראיה שהמדינה לא התייחסה אליה בכתבי טענותיה, בעדויות עדיה או בסיכומיה. קבלת הבקשה בשלב כה מתקדם בו אנו מצויים כיום תכביד על ניהול ההליך ותדרוש הבאת ראיות וטיעונים מצד המדינה ואף ייתכן שתחייב חקירות עדים נוספים והדבר יביא לסרבול שלא לצורך.

תגובת הנתבעים 14-17 (משפחת פח'ראלדין) לבקשת המבקשים

הנתבעים 14-17 התנגדו לבקשה וטענו כי יש לדחותה מפאת האיחור בהגשתה בשלב מתקדם של ההליך. לטענתם, ההיתר המבוקש אינו רלוונטי למחלוקת שבין המבקשים ובין הנתבעים 14-17 שכן אין בו משום הוכחה לזכויות קנייניות ולבעלות במקרקעין כפי שגם כתוב בהיתר עצמו.

כמו כן נטען כי הגשת ההיתר עלולה לסרבל את ההליך המשפטי ולהארכתו שכן הצדדים יצטרכו להתייחס למשקלו ולהשפעתו של היתר הבנייה על השאלות שבמחלוקת.

תשובת המבקשים לתגובת המדינה ולתגובת הנתבעים 14-17 (פח'ראלדין)

לטענת המבקשים, ההיתר הונפק ביום 28.3.16 ונמסר לידי המבקשים זמן רב לאחר הנפקתו. משכך, אי הגשת ההיתר בטרם ישיבת ההוכחות הייתה בלתי אפשרית ונבעה מסיבות שאינן קשורות למבקשים.

כן נטען כי הליך הרישוי במסגרתו התקבל היתר הבנייה הוא הליך שקוף וגלוי בפני כלל הגורמים בתיק. כלל הצדדים ידעו אודותיו אף במהלך ניהול ההליכים בתיק. הדבר אף נלמד מהתנגדות ב"כ המדינה להצגת חתימת המנהל על תוכנית שהוגשה מטעם המבקשים 6-7 (המסמך שנתבקשה הגשתו בישיבת ההוכחות מיום 10.3.16) כך או כך אין בצירוף ההיתר אשר התקבל לאחרונה בכדי לפגוע בהליך השיפוטי.

דיון

האם להתיר הבאת ראיה באיחור, בשלב זה של תום שמיעת העדים ולאחר הגשת הסיכומים.

עו"ד משה קשת בספרו הזכויות הדיוניות וסדר הדין האזרחי, כרך ב' עמ' 1160 מסכם את הדין בסוגיה זו כדלקמן:

"יש להבחין בין "ראיות מפריכות" לבין "ראיות נוספות". הבאת ראיות נוספות, לאחר שנסתיים תור הבאת הראיות, תונחה על פי העקרונות החלים על הבאת ראיות נוספות בערעור. בית משפט יתחשב בשלב, שבו מבקשים להביא את הראיות הנוספות, ויירתע מלהתיר הבאתן אם לא הובאו במועדן מפני רשלנות או חוסר מיומנות (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738). ככלל, ניהול תקין של הליך דיוני מחייב לשמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, לרבות העיקרון, שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר סיום שלב ההוכחות. כך, עם סיום שלב זה יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. עם זאת, כאשר בית המשפט רואה, כי הגשת ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, ויש בה לסייע לו לעמוד על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין, הוא עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור " (ראה רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2001 (2) 153)" ( הדגשה בקו שלי י.א) .

כמו כן ראה דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ תק-על

2002(2), 1142:

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבין המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'. רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא 'פשוטה'; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר ".

סבורני כי במקרה דנן יש להתיר את הגשת הראיה הנוספת, על אף שנסתיים שלב ההוכחות והוגשו סיכומי הצדדים מחמת העובדה שמדובר בראיה חשובה הדרושה לשם בירור האמת, אשר יש בה כדי לקדם את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולקבוע את זכויותיהם.

כאמור  הראיה שהצגתה מבוקש במקרה דנן היא היתר בנייה שניתן למבקשים על ידי הוועדה לתכנון ובנייה על חלקת אדמה הנכללת בחלקה האדמה באיזור אלשמיס שבמחלוקת בין הצדדים (החלקה שמעל הדרך ) , וזאת מבלי להיכנס לשאלה מהי נפקותו המשפטית של ההיתר והם הוא מעיד על זכויות קנייניות או תכנוניות {על אף שאין חולק שאין הוועדה מוסמכת לדון ולהכריע בשאלות הקנייניות שאינן בתחום מומחיותה היא עדיין פועלת על יסוד תשתית קניינית מסוימת (ראה פסק דינו של השופט ג'ובראן בעע"ם 3493/08 שחמון נ' רשות הרישוי המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו(מאגר משפטי נבו)}. העובדה כי נתקבל אישור על ידי הוועדה לבנייה בחלקה יש לה חשיבות ומקום בהוכחת טענות המבקשים באשר לזכויותיהם בחלקה ועל כן היא חיונית לשם בירור האמת.

לכך יש להוסיף את העובדה כי ההיתר שמבוקש צירופו לא היה ברשות המבקשים בזמן ישיבת ההוכחות מיום 10.3.16 שכן הוא הונפק רק ביום 28.3.16 ונמסר להם לאחר הנפקתו ועל כן אי הגשתו במועד שמיעת הראיות נבע מנסיבות שאינן קשורות בהם. עובדה זו יש בה גם כדי לדחות את טענת המדינה כי בקשה דנן מטרתה להגיש את המסמך שנתבקש כבר צירופו בישיבת ההוכחות מיום 10.3.16, שכן אין מדובר באותו מסמך ( נוכח התאריך בו הונפק). מה גם שבישיבת ההוכחות הייתה התנגדות להגשת המסמך באמצעות עד מטעם המדינה מר יובל כהן נוכח העובדה שלא הוא זה שחתום על המסמך ואילו כאן ההיתר יוגש באמצעות תעודת עובד ציבור.

אם כן , סבורני כי במקרה זה מתקיימות הנסיבות שפורטו בפרשת רע"א 1297/01 מיכאלוביץ שלעיל לפיהן העיקרון כי הצדדים יגישו ראיותיהם "כחבילה אחת" מפנה את מקומו "כאשר בית המשפט רואה, כי הגשת ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, ויש בה לסייע לו לעמוד על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין, הוא עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל –דין או עורך דינו".

סוף -דבר

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. הראיה תסומן כמוצג נ/ 30.

אני מתיר למבקשים, להגיש את היתר הבנייה באמצעות תעודת עובד ציבור תוך 14 יום מיום מתן ההחלטה.

יתר הצדדים רשאים לפעול בהתאם לס' 26 (א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971, תוך 14 יום מהיום.

ככל שלא תבוא הודעה מן הצדדים יינתן פסק דין על יסוד הראיות הקיימות והיתר הבנייה שהוגש על פי החלטתי זו .

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ו, 21 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.