זו בקשה להורות על הפקדת ערובה להוצאות המשיבה לפי תקנה 519.

יש לדון בנפרד במבקשת שהיא חברה בע"מ, ובמשיבים שהם אנשים פיזיים. בעוד על החברה חל הן סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט – 1999 והן תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, על המבקשים האחרים חלב רק תקנה 519. בסעיף 353א הנ"ל נקבע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

המבקשת אינה בעלת רכוש כלשהוא, למעט מגרש המשועבד לבנק כרמל למשכנתאות. למשיבים 2-3 איחוד תיקים בהוצאה לפועל. המבקשים כולם לא שילמו הוצאות בהליכים קודמים, וביקשו מבית המשפט העליון ביום 21.7.10 פטור מהפקדת עירבון בערעור, שבהחלטה בקשר אליה נקבע "אין ספק בדבר חוסר יכולתם של המבקשים בתובענה לשלם הוצאות שייפסקו כנגדם". המבקשים הגישו ביום 3.11.12 בקשה שבה ביקשו להפסיק תובענה בטענה שאין ביכולתם לגייס כספים לצורך נשיאה בהוצאות משפטיות.

לנוכח עובדות אלה, טוענים המבקשים, שהמבקשים 2 ו- 3 הם אכן אביונים, אך מי שגרם לאביונותם היא המשיבה. אני דוחה טענה זו בהקשר זה. אין בפני שום פסק דין הקובע שהמשיבה היא שגרמה לאביונותם של המבקשים, וגם בתובענה זו לא התבקשתי לקבוע כך, ואפילו אם הייתי מתבקש לקבוע כך, לא היה ניתן להניח זאת קודם הקביעה. אשר לחברה המבקשת, טוענים המבקשים שאם בית המשפט ידחה את התביעה ויקבע כי מגרש 3 הוא בבעלות החברה, יהיה בעלותה מגרש החופשי משעבוד וניתן יהיה לממשו. אכן, אם כך אקבע, יהיה ברשות החברה המבקשת מגרש פנוי, אלא שאפשר שבית משפט זה ידחה את התביעה ויחייב את המבקשת בהוצאות ולא יקבע שמגרש 3 הוא בבעלות החברה. זאת, בין היתר משום שכל מה שהתבקש הוא הצהרה למבקשת לא היו מעולם זכויות בעלות במגרש 3, וכפועל יוצא נפלה טעות מלפני המשיבה 1 שעה שהפיקה היתר בניה בו אישרה את הקמת בנין מגורים על מגרש 3. דחיית הבקשה להצהיר כך, אין משמעה בהכרח קביעה שלמבקשת בעלות במגרש 3, אלא רק שאין להצהיר על כך שאינה בעלים. לכן, לא ניתן להסתמך על המגרש לצורך תשלום הוצאות משפט.

נמצא איפוא, שאין למבקשים אמצעים לתשלום הוצאות משפט.

אשר לסיכויי התובענה, סיכויי המבקשת יותר טובים מסיכויי המבקשים, שכן המבקשים כלל אינם בעלי דברה של המשיבה. הבעלות הנדונה במגרש, או לא, היתה של המבקשת ולא של המבקשים. המבקשת ולא המבקשים היא שביקשה היתר בניה, וכל פעולה שפעל מי מהמבקשים היתה כנציג של המבקשת. גם בתוכן הבקשה לא בוססה כל זכות של המבקשים לקבלת ההצהרה, שבה מבקשים להצהיר כי החברה המבקשת אינה בעלים. המסקנה היא שסיכויי התביעה של המבקשים הפיזיים אפסיים. בהתחשב בעובדה שהם גם חסרי יכולת, התקיימו התנאים לפי תקנה 519 לקביעת ערובה.

אשר לחברה המבקשת, שלגביה יש לסיכויי התביעה משקל נמוך מאד, בנסיבות אלה, על פי סעיף 353א לפקודת החברות בשילוב עם תקנה 519, יש לקבוע ערובה שתפקיד המבקשת להוצאות המשיבה.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה וקובע שעל המבקשת 1 להפקיד בקופת בית המשפט עד יום 21.3.13 ערובה להוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה, ובנוסף על המבקשים 2-3 להפקיד בקופת בית המשפט עד יום 21.3.13 ערובה להוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה, שאם לא כן, תירשם התובענה של המבקשת 1 והמבקשים 2-3, לפי הענין, לדחייה.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ג, 28 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.