האם בעת התאונה התובעים היו בגדר משתמשים ברכב או שמא, בגדר הולכי רגל אשר נפגעו על ידי רכב בלתי ידוע. זו הסוגיה מושא פסק דין זה.

רקע

1. התובעים נפגעו בתאונה, אשר בשלב זה אין מחלוקת כי היא מהווה "תאונת דרכים", כמשמעות מונח זה בחוק לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" ו- "התאונה", בהתאמה).

2. התובע מס' 1, יליד 5/5/79 (להלן: "אלי") נפגע, בין היתר, בברכו הימנית (שבר תלישה של הרצועה הצולבת הקדמית ופגיעה ברצועה הקולטראלית מדיאלית), ובארובת עין שמאל. בגין הפגיעה בברך נותרה לאלי נכות רפואית צמיתה בשיעור של 7%.

חברו, התובע מספר 2, יליד 15/8/84 (להלן: "איציק"), נפגע אף הוא, בין היתר, בברך ימין (קרע מניסקאלי חלקי), כתף ימנית ושוק רגל שמאל. בגין הפגיעה בברכו נותרה לאיציק נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% (לאחר הפחתה בגין מצב קודם).

3. הצדדים הגיעו להסכם פשרה בדבר גובה הפיצוי, אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 29/3/15. על כן, בשלב זה ובהתאם להודעות הצדדים, נותר לקבוע מי מהנתבעים חב בתשלומו - הנתבעת מס' 1, מבטחת הרכב (להלן: "חברת הביטוח") או הנתבעת מס' 2 (להלן: "קרנית").

השאלה במחלוקת

4. שתי סוגיות טעונות, אם כן, הכרעה:

האחת, נסיבות התאונה;

והשנייה, האם נסיבות אלה עולות כדי שימוש ברכב מנועי, כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד? אם התשובה לכך תמצא חיובית - חברת הביטוח תפצה את התובעים ואילו אם התשובה לכך תמצא שלילית - תחול החובה לפצותם על קרנית.

נדון להלן בסוגיות אלה, כסדרן.

נסיבות התאונה

5. אלי נסע לאסוף את חברו איציק מבית חבר אחר (להלן: "בית החבר") והחנה את רכבו מסוג טנדר סונומה (לעיל ולהלן: "הרכב" או "הטנדר") בצד הכביש, בחניון גן הזיכרון אשר ממול לבית החבר. אלי צלצל לאיציק על מנת להודיעו על דבר הגיעו, אך משהלה לא ענה לטלפון, אלי הותיר את הרכב במקומו, כאשר מנועו פועל, והלך לכיוון בית החבר. משנפגשו השניים, הם החלו לחצות את הכביש לכיוון הרכב, תוך כדי שיחה ועישון סיגריה.

עת הגיעו השניים לרכב, אלי פתח את דלת הנהג על מנת שהשניים יכנסו מבעדה מאחר והדלת השנייה (דלת הנוסע) לא הייתה תקינה. תיאור מהלך הדברים עד כאן, אינו שנוי בשלב זה, במחלוקת.

כך גם אין מחלוקת כי בעת שהשניים היו עדיין מחוץ לרכב, הגיחה לפתע במהירות מכונית, שפרטיה אינם ידועים, ופגעה תחילה באיציק ואחר כך באלי, אשר נהדף לעבר דלת הרכב הפתוחה שמאחוריו.

6. המחלוקת העובדתית נעוצה בשאלה - האם התאונה התרחשה בעוד השניים משוחחים ומסיימים את הסיגריה מחוץ לרכב או תוך כדי כניסת השניים לרכב.

ויאמר מיד - מצאתי כי התאונה התרחשה תוך כדי כניסת התובעים לרכב.

7. חברת הביטוח מבקשת ליתן משנה תוקף לתיאור התאונה במשטרה. אכן יש לעשות כן, מתוך הבנה כי עיקר החקירה במשטרה התמקדה בשאלה - האם המדובר בפגיעה מכוונת אם לאו. סוגיה שבשלב זה היא מחוץ לגדר המחלוקת.

ודוק: גם לשיטת חברת הביטוח, השאלה שבמחלוקת בשלב זה לא עלתה "בצורה נוקבת וחד משמעית" במהלך החקירה במשטרה. משכך, מטבע הדברים, לא תיתכן סתירה בין השניים (ראו: עמוד 49 לפרוטוקול שורות 20-22, 27-30).

מכל מקום, כפי שיפורט להלן, לא מצאתי סתירה בין הודעות התובעים במשטרה ובין תיאור התאונה לפני.

8. בהודעתו במשטרה אמר אלי מפורשות: "עמדתי מאחורי דלת הנהג בכוונה להיכנס לאוטו ופתאום הרמתי את הראש שלי ראית שני פנסים ומכסה מנוע והוא פגע לי ..." (ראו: הודעתו מיום 01/9/08 - נ/10, נ/4).

תיאור זה מתיישב עם האמור בתצהירו של אלי: "איציק ירד והתחלנו ללכת לכיוון רכבי אשר חנה מעבר לכביש. פתחתי את דלת רכב הנהג, מולי עמד חברי איציק אשר התכוון אף הוא להיכנס לרכב דרך מושב הנהג שכן הדלת הימנית היתה מקולקלת, לפתע אותו רכב פגע בנו ונימלט מהמקום" (ראו: ת/1; וראו גם המענה לשאלון - ג/4).

במהלך חקירתו הנגדית, הארוכה יש לאמור, שב אלי על גרסתו זו.

אלי אישר את גרסתו במשטרה לפיה התאונה התרחשה תוך כדי שהשניים היו בתנועה - הוא פתח את הדלת וזז הצידה על מנת שאיציק יכנס ראשון והוא מיד לאחריו. איציק עוד לא הספיק להניח את רגלו על מדרגת הרכב, כאשר אלי שמע רעש, סובב את ראשו, ראה שני פנסים דולקים, נפגע ונהדף לעבר דלת הרכב הפתוחה (ראו: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 14-17; עמוד 23 לפרוטוקול שורות 7-13; עמוד 22 לפרוטוקול שורות 27-30; עמוד 19 לפרוטוקול שורות 10-16; עמוד 20 לפרוטוקול שורות 9-12; עמוד 18 לפרוטוקול שורות 5-6).

גם לאחר שעומת עם חקירתו על ידי החוקר מטעם חברת הביטוח, הדגיש אלי כי עישון הסיגריה, כמו גם שיחת השניים, היו תוך כדי כניסה לרכב: "ש. כל הזמן הייתם בתנועה. הולכים, פותחים דלת ותוך כדי כניסה זה קרה. ת. כן" (ראו: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 5-20; עמוד 18 לפרוטוקול שורות 5-6).

9. כך גם תיאורו של איציק את התאונה במשטרה מתיישב עם התיאור בתצהירו והמענה לשאלונים (ראו: הודעתו מיום 23/9/08 - נ/12; ת/3; ג/7; ג/8):

בחקירתו הנגדית איציק שב והעיד כי הרכב היה מונע, אלי פתח לו את הדלת על מנת שיכנס ובאותה שנייה הוא נפגע ונהדף לעבר הרכב. איציק הדגיש כי השניים לא עמדו ליד הרכב בעשנם סיגריה אלא "זה היה בשוטף" (ראו: עמוד 25 לפרוטוקול שורות 15-16; עמוד 26 לפרוטוקול שורות 1- 10; עמוד 29 לפרוטוקול שורות 16-20, שורות 28-29).

איציק אף הדגים לפני את אופן התרחשות התאונה וכיצד אלי פתח את הדלת, נעמד על מנת שהוא יוכל להיכנס לרכב ואז פגעה בו המכונית ואחר כך באלי (ראו: עמוד 30 לפרוטוקול שורה 31 עד עמוד 31 שורה 11).

תיאור זה של מהלך התאונה עולה בקנה אחד הן עם אופי הפגיעות בתובעים (כך למשל, אלי נפגע גם בפניו, לרבות שבר בארובת עין שמאל, מהרכב); והן עם הנזק לרכב, כעולה מדו"ח בוחן התנועה, התשריט והתמונות, המעידות על עקירת דלת הנהג ופגיעה בחלק הקדמי-שמאלי בלבד (ראו: מש/1; וכן ג/6, ג/7).

זאת מעבר לעובדה שניתן היה להתרשם כי האירוע חקוק היטב בזיכרון השניים מזה ולא הובאה לפני כל עדות סותרת מזה.

10. לפיכך, אני קובעת כי התובעים נפגעו במהלך כניסתם לרכב.

11. לא נעלם מעיני כי אלי לא ידע להסביר מדוע אמר לחוקר מטעם חברת הביטוח, כי בעת התאונה השניים המשיכו לעשן את הסיגריה מחוץ לרכב, בבקשם לסיימה בטרם כניסתם מאחר ולא מעשנים ברכב. יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי.

ראשית, בחקירתו הנגדית אלי היה נחרץ בתשובתו כי הוא כן מעשן ברכב. כך גם איציק העיד כי לא הייתה שום סיבה לעמוד מחוץ לרכב ולא להיכנס פנימה ולא הייתה כל מניעה לעשן ברכב (ראו: עמוד 26 לפרוטוקול שורה 32 עד עמוד 27 לפרוטוקול שורה 4; עמוד 26 לפרוטוקול שורות 18-28; עמוד 27 לפרוטוקול שורות 12-17).

שנית, מעבר לאזכור בודד זה אין חזרה על כך במהלך כל חקירת החוקר את אלי, וזאת בשונה מפרטים אחרים עליהם חזרו הנוכחים שוב ושוב, קרי: אין ליבון של הדברים (המדובר בתמליל בן 48 עמודים- נ/3).

מנגד, גם לפני החוקר מטעם חברת הביטוח ציין איציק, כי התאונה התרחשה "בדיוק שעכשיו הוא פתח את הדלת ודיברנו להיכנס לאוטו". אמנם איציק הוסיף כי הם עמדו כמה רגעים בדיוק בכניסה, אך בחקירתו הנגדית הדגיש, כי השניים לא בקשו לסיים את הסיגריה תחילה ולא עמדו מספר דקות ליד הרכב אלא המדובר בשניות מאחר והוא לא "קפץ", כלשונו, לתוך הרכב. תיאור זהה קיים גם לפני החוקר מטעם חברת הביטוח: "בדיוק באנו להיכנס לרכב, אתה מבין? זה ממש שנייה שבאנו להיכנס" (ראו: עמוד 28 ועמוד 7 ל- נ/13; ועמוד 26 לפרוטוקול שורות 20-21).

שלישית, אין כל הגיון בפתיחת הדלת, אם וככל שהשניים בקשו להוסיף ולשוחח בניחותא עד סיום עישון הסגריה. מנגד, פתיחת הדלת מתיישבת עם גרסת התובעים כי הם בקשו להיכנס לרכב ועישון הסגריה היה תוך כדי פעולה זו - "בשוטף", כלשונם.

רביעית, חיזוק נוסף לגרסה זו ניתן למצוא בעובדה כי מנוע הרכב פעל כל העת. הותרת הרכב (טנדר) עם מנוע פועל מתיישבת עם גרסת אלי ואיציק לפני כי הם היו כל העת בתנועה ולא התמהמהו בטרם כניסתם לרכב.

חמישית, להבדיל מהסוגיה של אירוע מכוון שהיה מוציא את התאונה מגדר תחולת חוק הפלת"ד וגורם לדחיית התביעה, התובעים אדישים לשאלה האם הפיצוי ישולם להם על ידי חברת הביטוח או קרנית. מכאן, בכל הקשור לסוגיה זו, אין לתובעים כל אינטרס שלא לתאר את מהלך הדברים לאשורו.

12. משקבענו את עובדות המקרה יש לקבוע את הנפקות המשפטית.

האם נסיבות אלה עולות כדי שימוש ברכב כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד?

13. לצורך כך עלינו להשיב על שתי שאלות: האחת, האם בעת התאונה נעשה ברכב "שימוש" כהגדרתו בחוק הפלת"ד; והשנייה, האם קיים קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין שימוש זה ובין הנזק שנגרם בתאונה.

ויאמר מיד - מצאתי כי התשובה לשתי השאלות חיובית היא.

14. כניסה לרכב מהווה "שימוש" מוכר ברכב מנועי כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, בין אם מדובר בנוסע ובין אם מדובר בנוהג (ולאבחנה בין "שימוש" לבין "משתמש" ראו למשל: ע"א 1856/08, 1881/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו (15/12/10).

המחוקק הכליל במפורש שימוש זה בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בראותו בפעולות כניסה ויציאה מהרכב במהלך נסיעה או בסיומה כחלק מן הסיכון הנובע מהשימוש ברכב למטרת תחבורה. בהתאמה, נזק גוף הנגרם עקב כניסה לרכב (או יציאה מרכב) במהלך נסיעה או בסיומה בדרך כלל הוא נזק הנגרם עקב שימוש ברכב למטרת תחבורה. בעשותו כן, המחוקק סטה מהצעת החוק שקדמה לתיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד ואימץ את הגישה לפיה השימוש ברכב משתרע גם על פעולות מקדימות לנסיעה עצמה, ובלבד שהן חלק מליבת הנסיעה ומהשימוש התחבורתי ברכב (ראו למשל: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 532 (1996); רע"א 66/10 לוי נ' מ"י (14/1/10); א. ריבלין, "תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים" (מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012), עמודים 179-190).

במקרה דא, אין חולק כי מטרת הכניסה לרכב הייתה נסיעה או המשך נסיעה ברכב (נזכיר כי אלי בא לאסוף ברכבו את איציק מבית החבר), ועל כן, השימוש היה למטרת תחבורה.

אך בכך לא די. יש לבחון האם קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין שימוש זה לבין הנזק שנגרם.

15. בכל הקשור לקשר סיבתי עובדתי - אלמלא עמדו התובעים בכוונה להיכנס לרכב אשר חנה לצד הכביש הם לא היו נפגעים על ידי המכונית החולפת. משכך, קיים קשר סיבתי עובדתי (הסיבה בלעדיה אין לקרות הנזק) בין כניסת התובעים לרכב ובין נזק הגוף שנגרם להם.

16. בכל הקשור לקשר סיבתי משפטי - יש לזכור כי כניסה לרכב אינה מתחילה (או מסתיימת, לפי העניין) בהכרח עם תחילת המגע הפיזי בין הנוהג או הנוסע ובין הרכב (או ניתוקו, לפי העניין). מנגד, אין להכיר ב"הכנות" לעלייה כחלק מן הכניסה (או העלייה, לפי העניין) לרכב.

על כן, כאשר עסקינן בתאונה שהתרחשה עת נמצא הנוסע או הנוהג מחוץ לרכב, נשאלת השאלה האם הפעולה שעשה הנפגע כנוסע או כנהג בעת התאונה "קשורה בטבורה לשימוש" המוכר ולמעשה מהווה את אותו "שימוש" מוכר. לעניין זה, לא די בכך שהימצאות הנפגע מחוץ לרכב נבעה משימוש קודם או שימוש עתיד לבוא (קרי, פעולת הכנה טרם השימוש עצמו) אלא צריך שהימצאות הנפגע מחוץ לרכב תהווה חלק אינטגראלי וישיר מהשימוש עצמו (ראו למשל: ע"א 1856/08, 1881/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו (15/12/10); רע"א 10875/08 שרון נ' קארו (19/4/2009); רע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(4) 145 (1999); א. ריבלין, "תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים" (מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012), עמודים 413-430).

הגישה היא גישה מצמצמת. עם זאת עדיין קיים אותו "פתיל דמיוני" (כלשון כב' הש. י. וילנר ב- ע"א (חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט (13/11/08), המרחיב את השימושים המוכרים. במקרה זה יש לבחון האם פעולת התובעים בעת התאונה מחוברת ל"הליך הכניסה" עד כדי התמזגות בו אם לאו. לצורך זה יש להסתייע במבחני העזר של הקרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה, האפשרות שתבוצע גם ללא קשר לנסיעה ותפיסה כוללת של מתחם הסיכון התעבורתי (ראו למשל: רע"א 9112/06, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (8/11/07); ע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לבטוח בע"מ פ"ד נא(3) 825 (1997); רע"א 11043/05, אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (2006); ע"א 4204/98 רע"א 2248/98, המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" נ' מ"י, פ"ד נג(4) 867)).

17. יישום מבחנים אלה, במקרה דא, יוביל לתשובה חיובית.

אמנם, בעת התאונה, התובעים היו עדיין מחוץ לרכב, אך הוכח כי התובעים עמדו בצמוד לרכב כשפניהם לרכב ודלת הרכב פתוחה לרווחה על מנת שיוכלו להיכנס לרכב. אלי כבר הספיק לפתוח את הדלת עבור איציק וזז הצידה על מנת לאפשר לאיציק, הנוסע, להיכנס לרכב ראשון.

בשלב זה כבר נוצר מגע פיזי בין אלי לבין הרכב. על כן, מרגע פתיחת הדלת על ידי אלי, התובעים הם בגדר משתמשים ברכב (וראו גם דברי ב"כ חברת הביטוח בעמוד 51 לפרוטוקול שורות 17-21).

עצם העובדה כי בטרם פגיעתם ממכונית חולפת, איציק לא הספיק להניח את כף רגלו על מדרגת הטנדר, אינה מחריגה את הפעולה מגדר שימוש מוכר זה ואינה הופכת את הפעולות הנ"ל לפעולות "הכנה" גרידא. השניים נמצאו אותה עת על הכביש על מנת להיכנס לרכב וחלפו שניות מפתיחת הדלת ועד להתרחשות התאונה. מכאן, שהייתם מחוץ לרכב בעת התאונה הייתה קשורה קשר הדוק לשימוש המוכר של כניסה לרכב ותרמה תרומה רלוונטית ממשית לגרימת הנזק, מעבר לקשר אקראי בין השימוש ובין הנזק (שהוא הקשר הסיבתי העובדתי).

זאת ועוד. במקרה דא התממש הסיכון התעבורתי, עליו עמד המחוקק בהכלילו את פעולת הכניסה לרכב ואשר בגינו ביקש להטיל אחריות. התובעים נפגעו ממכונית חולפת עת ביקשו להיכנס לרכב שהחנה לצד הדרך במטרה לנסוע. בהתאמה, מכלול מבחני העזר, ובכללם הקרבה מבחינת הזמן והמקום, עיתוי השימוש כמו גם מבחן הסיכון והשכל הישר - מצביעים על קיומו של קשר סיבתי משפטי, בין השימוש ברכב על ידי התובעים ובין הנזק שנגרם להם.

18. משכך, המדובר בתהליך רציף אחד של כניסה לרכב, אשר נועדה למטרה תחבורתית, ושימוש מוכר זה קשור קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לנזקי הגוף שנגרמו לתובעים בתאונה.

ב"כ חברת הביטוח, ברוב הגינותו, אף אינו חולק על כך בסיכומיו. כל טענתו מתמצית בכך שהשניים ביקשו לסיים את הסיגריה בטרם הכניסה לרכב.

ברם, לא הוכח לפני, כאמור, כי התובעים אכן השתהו מחוץ לרכב בבקשם לסיים את הסגריה בטרם כניסה לרכב. מנגד, הוכח כי הפעולה הקודמת לתאונה הייתה פתיחת הדלת על ידי אלי לשם כניסה לרכב כאשר בכוונת התובעים היה להמשיך בנסיעתם (וראו גם: ע"א (ירושלים) 4318/03 טויזר נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (2003); א. ריבלין, "תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים" (מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012), עמודים 185-187).

לפיכך דין הטענה להידחות.

19. מעבר לדרוש יצוין שניים:

19.1 האחד, גם אם היה מוכח לפני, בסבירות הנדרשת במשפט אזרחי, כי לאחר פתיחת דלת הנהג, התובעים בקשו לסיים את הסיגריה בטרם כניסה לרכב (ולא היא) - היה צריך להוסיף ולהוכיח את פרק הזמן שנדרש לשם השלמת פעולת העישון טרם הכניסה לרכב על מנת שניתן יהיה לבחון האם עדיין נמצאים אנו על "ציר הפתיל" והמדובר עדיין בחלק מ"הליך הכניסה" (כלשון כב' הש. י. וילנר ב- ע"א (חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט (13/11/08)); או שמא פעולה זו, מהותה ומשכה, ניתקה את רצף הפעולות המהוות את הכניסה לרכב.

אכן, כטענת ב"כ קרנית, קבלת טענת חברת הביטוח אינה עולה בקנה אחד עם הרצון לקבוע מבחנים ברורים, אחידים, עקביים וקלים ליישום תוך הימנעות מאבחנות 'דקיקות' בין מצבים דומים (כגון, האם פער של שניות בין פתיחת הדלת וכניסה לרכב עקב השלמת עישון סיגריה מוציאה את האירוע מגדר תאונה לפי חוק הפלת"ד), במטרה לשמור על יציבות משפטית (ראו למשל: רע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד (22/5/11); רע"א 418/03, אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה פ"ד נט(3) 541 (2004)). משכך, אף שיקולי מדיניות משפטית מטים את הכף לטובת הכרה בתאונה כתאונה שהתרחשה במהלך הכניסה לרכב. כך או כך, לא הוכח לפני, כאמור, כי התובעים בקשו לסיים את הסגריה בטרם כניסתם לרכב.

19.2 והשני, מגמת הצמצום אינה עולה בקנה אחד עם קבלת טענת קרנית כי מכלול הפעולות מעת הגעת אלי למקום, יציאתו לקרוא לאיציק ועד התאונה מהווה כולו חלק מתהליך הנסיעה. ברם, לאור התוצאה אליה הגעתי אין אני נדרשת לכך.

סוף דבר

20. הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעים את הסכומים נשוא פסק הדין החלקי מיום 29/3/15.
בהתאמה:

הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע מס' 1 סכום של 112,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק; וכן

הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע מס' 2 סכום של 48,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק.

כמו כן הנתבעת מס' 1 תשיב לתובעים את שכר המומחה בסכום של 4,872 ₪.

הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן ישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

21. התביעה כנגד נתבעת מס' 2 נדחית. בנסיבות, ולאור ההסכמה - אין צו להוצאות.

לצדדים נתונה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים גם בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ו, 08 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.