בפני בקשה אשר הגיש התובע ובמסגרתה עתירה להגשת ראיה נוספת מטעמו – חוות דעת מומחה של רו"ח רחל קוממי. הבעייתיות הטמונה בבקשה נובעת מעיתוי הגשתה – חודשים רבים לאחר שחלף המועד להגשת ראיות המבקש ולאחר שכבר החלה שמיעת הראיות והתקיימו 3 ישיבות הוכחות.

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה לתשלום סך של 961,300 ₪. בירור התביעה החל בהגשת שטר חוב לביצוע ובהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן שעל פיו מתבררת התביעה.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, היו התובע והנתבע שותפים בבעלות על חברת מיניפארם ישראל בע"מ (להלן: "החברה"). במהלך פעילותה צברה החברה הפסדים כבדים ובהסכם שנערך ביום 3.11.08 התחייב המשיב לשלם למבקש שליש מהחובות אשר צברה החברה. הצדדים העריכו את חובות החברה בסך של 2,700,000 ₪ ובדו"ח רווח והפסד של החברה ליום 31.12.08 הסתבר שהערכתם הייתה קרובה מאד למציאות, ההפסד הסתכם בסך של 2,613,849 ₪, שלכן על המשיב לפרוע ולשלם למבקש שליש מסכום זה. המשיב, כך נטען, שילם למבקש סך של 10,000 ₪ בלבד והתביעה הוגשה על יתרת הסכום.

המשיב כופר בטענות המבקש. בכתב ההגנה, אף זו בתמצית, טוען המשיב כי מלכתחילה לא התחייב כלל להשקיע כספים בחברה אלא רק לכהן כמנכ"ל החברה ולהשקיע בה את זמנו, מרצו וכישוריו. כך התחייב, ולטענתו כך גם עשה, כך שאין בסיס לטרוניות המועלות כנגדו. ביחס למסמך מיום 3.11.08, טוען המשיב שלא מדובר כלל במסמך מחייב, בחוזה, אלא בהסכמתו לשקול לשלם למבקש תשלומים בגין הלוואה שנטל המבקש והובטחה במשכנתא על דירתו של המבקש, ואף זאת רק בכפוף לקיומה של התחשבנות כוללת שלא נערכה מעולם. מוסיף וטוען המשיב כי אפילו ימצא שיש לאותו מסמך מיום 3.11.08 תוקף מחייב, הרי שהתחשבנות כוללת בין הצדדים תראה שדווקא למשיב זכות לקבלת כספים מהחברה.

קדם המשפט הראשון בגין התביעה התקיים ביום 2.6.11 ובמהלכו נקבע כי המבקש רשאי להגיש כתב תביעה מתוקן וכן, בין היתר, כי על המבקש להגיש תצהירי עדות ראשית עד 23.10.11.

הצדדים לא עמדו במועדים להגשת תצהירים ובקדם המשפט השני, אשר נערך ביום 12.12.11, נדחו המועדים ונקבע כי תצהירי המבקש יוגשו עד ליום 17.1.12. באותה הישיבה, התנהל דיון באשר לדרישת המשיב לגילוי מסמכים ובמהלכו הבהיר המשיב כי לשיטתו – טענות המשיב כוללות גם טענות בקשר להתחשבנות שהיו הצדדים אמורים לערוך.

ביום 17.1.12 הוגשו תצהירים מטעם המבקש (7 תצהירים) וביום 1.3.12 הוגש תצהיר המשיב וכן גם חוות דעת מומחה מטעמו, חוות דעת של רו"ח משה שמש. ביום 22.5.12, בפתח דיון ההוכחות, בקש המבקש להוציא מתיק בית המשפט את חוות הדעת של רו"ח שמש ואף לזמן עד נוסף מטעמו, רו"ח פנירי. שתי הבקשות נדחו אך בהמשך הדיון, נוכח הסכמת המשיב, ניתנה למבקש בכל זאת רשות להגיש את עדותו של רו"ח פנירי, באופן בו ימצא לנכון ועד ליום 10.6.12.

המועד אשר הוקצב להגשת עדותו של רו"ח פנירי חלף. וביום 3.7.12 הגיש המבקש בקשה להתיר לו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. בהחלטה מיום 6.7.12 נדחתה הבקשה.

ביום 9.7.12 התקיימה ישיבת ההוכחות השנייה וביום 27.9.12 התקיימה ישיבת ההוכחות השלישית, כאשר בינתיים הוחלפו באי כוחו של המבקש. רק לאחר ישיבת ההוכחות השלישית, ביום 21.10.12, הוגשה בקשה חוזרת זו להגשת חוות דעת מומחה מטעם המבקש, וזאת כאשר ישיבת ההוכחות הרביעית קבועה להיום 21.11.12.

פירוט השתלשלות האירועים אשר קדמה לבירור בקשה זו נועד להמחיש שניים אלו: את מחדלי המבקש נוכח עיתוי הגשת הבקשה ואת נפקותה של חוות הדעת לבירור המחלוקות.

אין ספק כי בקשה זו מוגשת באיחור ניכר, לאחר שהמועדים להגשת תצהירים חלפו, לאחר שכבר החלו דיוני ההוכחות, לאחר שתצהירי המשיב הוגשו ולאחר שהמבקש ידע גם ידע כי טענות המשיב כוללות טענות המתבססות על חוות דעת מומחה מטעמו. בקשה זו אף מוגשת לאחר שבקשות דומות שהגיש המבקש כבר נדונו ונדחו. מהפן הדיוני של הבקשה, דינה איפוא להידחות.

מאידך, ובניגוד לטענה החוזרת של המבקש בדבר הרחבת חזית, מעיון בכתב ההגנה מסתבר ששאלת ההתחשבנות בין הצדדים, שאלת מסכת ההשקעות, החובות וההפסדים אשר הסבה לצדדים ההשקעה בחברה, הינה אחת השאלות אשר עומדות בטבורה של תביעה זו. מהפן זה של הבקשה, נוכח השאיפה להכריע במחלוקות גופן כשכל הראיות הרלוונטיות מוגשות ועומדות בפני בית המשפט, יש לאפשר למבקש להגיש את חוות הדעת.

האיזון בין שני פנים אלו של הבקשה מחייב בחינת הנזק שיגרם למשיב אם תתקבל הבקשה. מצב של נזק כבד שלא ניתן לכפר עליו בפסיקת הוצאות יטה את הכף לדחיית הבקשה ולהיפך. מעיון בתגובת המשיב, לא מצאתי שיגרם נזק שכזה. המשיב מסב את תשומת הלב לכך שבתיק זה כבר נחקרו 5 עדים מטעם המבקש אך איננו טוען כי למי מהם קשר לאותה התחשבנות נשוא חוות הדעת. המשיב אף מתעלם מכך שדווקא אלו מהעדים שעדותם רלוונטית לחוות הדעת, המבקש עצמו ורו"ח פנירי, טרם נחקרו. מעבר לכך, מתמקד המשיב בעיתוי הגשת הבקשה כטעם לדחיית הבקשה אך איננו מתייחס לאפשרות שמחדלים אלו יכופרו בפסיקת הוצאות.

כלל ידוע הוא שהפרוצידורה איננה מיטת סדום ובגישה זו אני סבור שבשקלול הנסיבות יש לאפשר למבקש להגיש את חוות הדעת אך זאת בכפוף לנשיאה בהוצאות המשיב. הוצאות המשיב ישומו בהתחשב באופן ובעיתוי הגשת הבקשה.

אשר על כן אני נעתר לבקשה וקובע כי חוות דעת רו"ח קוממי תתקבל כראיה נוספת מטעם המבקש אך זאת בכפוף לכך שהמבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 6,000 ₪ וזאת בלא קשר לתוצאות ההתדיינות.

במהלך הדיון אשר נקבע להיום יודיע המשיב את עמדתו ביחס להמשך החקירות נוכח החלטה זו ובמידת הצורך יקבעו מועדים נוספים לדיון.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.