בפני תביעה בן בני משפחה אחת, דוד ואחיינו, לתשלום סך של 961,300 ₪.

הורתה של תביעה זו באותה רפורמה בשוק התרופות ואשר במסגרתה הוסדרה מכירת תרופות שאינן מחייבות מרשם רופא בבתי ממכר שאינם בית מרקחת. הצדדים, בצוותא עם בן משפחה נוסף, הסכימו ביום 14.9.04 לשתף פעולה בהקמת עסק אשר יפעל בשוק החדש, ואף הסכימו כי הנתבע יעסוק בניהול המיזם אך לא יחויב להשקיע כספים לקידומו. דא עקא, שהמיזם המשותף נחל כישלון חרוץ וכספי ההשקעה ירדו לטמיון.

על רקע כישלון עסקי זה, נתכנסו הצדדים ביום 3.11.08 והוציאו תחת ידם מסמך העוסק בהשתתפות הנתבע בהפסדים עקב ההשקעות במיזם. מסמך זה עומד במוקד תובענה זו.

לטענת התובע, המסמך מגלם חוזה מחייב שלפיו חייב הנתבע לשלם לו שליש מההפסדים במיזם, סכום שהוערך בסך של 900,000 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית). לטענת הנתבע, המסמך איננו חוזה מחייב, איננו מגלם כל התחייבות מצדו לשלם תשלום כלשהו ואין בסיס לתביעה נגדו.

המחלוקת סביב המסמך מיום 3.11.08, נפקותו ופרשנותו, עומדת במוקד תביעה זו. כה תהומית המחלוקת וכה עמוקה המשטמה בין הצדדים, כדי כך שלבירור המחלוקת נדרשו לצדדים לא פחות מ- 13 עדים, שני מומחים ו- 11 ישיבות לשמיעת הראיות.

העובדות

1. הנתבע, מר אברהם עמבר (להלן: "הנתבע"), הינו איש עסקים וכן רוקח ובעל תואר בלימודי משפטים. התובע, אף שמו אברהם אמבר (להלן: "התובע"), הינו דודו של הנתבע ובעברו שירות בצה"ל בצבא הקבע. במהלך ההתדיינות עשו הצדדים והעדים מטעמם שימוש בכינויי הצדדים בחיק משפחתם, כאשר התובע כונה "אבי הגדול" והנתבע כונה "אבי הקטן".
2. עוד בשנות ה- 90 של המאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית יזם הנתבע, הקים, נהל והיה שותף במיזמים שונים בתחום הרוקחות, ובהם חברה בשם טלפארמה - בית המרקחת הישיר הראשון (1999) בע"מ, וחברה בשם אלטרנטיב פניקס שיווק וייזום בע"מ (חברה שמניותיה הוחזקו בנאמנות עבור הנתבע) (להלן: "חברת אלטרנטיב").
3. במהלך 2004 יצאה לפועל תכנית ממשלתית לרפורמה בתחום שיווק התרופות בישראל והוסדרה האפשרות למכור בישראל תרופות שאינן מחייבות מרשם רופא גם בבתי עסק שאינם בתי מרקחת (להלן: "הרפורמה"). אפשרות זו הוסדרה בתקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח), התשס"ד-2004, ובאמצעות שורה ארוכה של נהלים משלימים (רשימת התרופות, תנאי שיווק, תנאי אריזה, נקודות מכירה מורשות, תנאי אחסון וכד') אשר נכנסו לתוקף ביום 10.5.05.
4. הנתבע היה מודע היטב לרפורמה המתגבשת ואף נטל חלק בדיוני ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת (נספח 8 לתצהיר התובע). נוכח דיונים אלו, זהה הנתבע ברפורמה המתגבשת פוטנציאל עסקי ובמאי 2004 ערך (באמצעות חברת אלטרנטיב) תכנית עסקית להשתלבות בשוק התרופות, הן בשירותי ייעוץ לעסקים אשר יבקשו למכור תרופות ללא מרשם והן במכירת תרופות לבתי עסק.
5. אף שהנתבע האמין בפוטנציאל הגלום בשוק התרופות נוכח הרפורמה המתגבשת, ואף שהנתבע האמין שיש לו את הידע והניסיון הדרושים למימוש הפוטנציאל, לא היו לו אמצעים כספיים למימון והוצאה לפועל של רעיונותיו (סעיף 80 לתצהיר הנתבע). הנתבע פנה לפיכך לגופים שונים להם הציע את שירותיו ובמקביל פנה הנתבע גם לתובע ולעו"ד יוסף עיני (להלן: "עו"ד עיני") בהצעה ליטול חלק במיזם משותף. אף עו"ד עיני הינו בן משפחה של התובע והנתבע. התובע הינו דודו של עו"ד עיני והנתבע הינו בן דודו.
6. במהלך ספטמבר 2004, או בסמוך לכך, נוהל משא ומתן בין הנתבע, התובע ועו"ד עיני, משא ומתן אשר תכליתו שיתוף פעולה בהקמתה של חברה אשר תשתלב בשוק המתהווה של שיווק תרופות ללא מרשם. בעקבות משא ומתן זה נכרת ביום 14.9.04 הסכם מייסדים (להלן: "הסכם המייסדים") בין התובע, הנתבע וחברת ב.י. עיני בע"מ (חברה אשר בעל המניות שלה היה בנימין עיני, אביו של עו"ד עיני, ואשר אותה נהל עו"ד עיני; להלן: "חברת עיני").
7. בהסכם המייסדים הסדירו הצדדים את שיתוף הפעולה ביניהם בייזום עסק שיפעל בתחום שיווק התרופות ללא מרשם וזאת באמצעות חברה אותה ייסדו, חברת מיני-פארם ישראל בע"מ (להלן: "החברה"). כך, בין היתר, נקבע בהסכם המייסדים כי לכל אחד מהצדדים (התובע, הנתבע וחברת עיני) יוקצו 100 מניות של החברה ונקבע כי הנתבע יהיה המנכ"ל הראשון של החברה.

כאמור, לנתבע לא היו אותה עת האמצעים הנדרשים לקידום המיזם, וכך גם נקבע בהסכם המייסדים שהתובע וחברת עיני לבדם אחראים להעמדת המימון שיידרש לחברה בדרך של הלוואת בעלים בסך של עד 240,000 ₪, ואחראים גם לגיוס כספים לחברה ככל שיידרשו מעבר לסכומים אלו (סעיף 8 בהסכם המייסדים). הנתבע מצדו התחייב, בין היתר, לשפות את התובע ואת חברת עיני על כל נזק שיגרם להם אם יפסיק את עבודתו בחברה לפני חלוף 3 שנים (סעיף 18 בהסכם המייסדים) ואף מסר להם בנאמנות שטר חוב לפקודת התובע וחברת עיני, ללא סכום, להבטחת התחייבות זו וכן להבטחת התחייבותו לפעול בתום לב, בהגינות ובנאמנות (סעיף 19 בהסכם המייסדים; להלן: "שטר החוב").

1. בסמוך לאחר כריתת הסכם המייסדים, הסתבר לצדדים כי יש קושי בהשגת אשראי בנקאי לחברה כאשר הנתבע רשום כבעל מניות, וזאת בשל מצבו הכספי והעסקי של הנתבע באותה תקופה, שכן לנתבע היו חובות בהיקף של למעלה ממיליון שקלים (עדות הנתבע בעמ' 229; ש' 5 – 16 בפרוט') וכנגד הנתבע נוהלו הליכי הוצאה לפועל בתיקים שונים ורבים (כעולה ממוצג ת/27 - רשימה של למעלה מ- 35 תיקי הוצל"פ המנוהלים נגד הנתבע ובהם גם כאלו שהתנהלו בעת כריתת הסכם המייסדים). מצבו הכלכלי של הנתבע אף לא אפשר את רישומו כדירקטור בחברה.

לפיכך, נערך ביום 28.9.04 הסכם נאמנות בין התובע לנתבע (להלן: "הסכם הנאמנות") שלפיו הוסכם שמניות הנתבע בחברה יוחזקו בנאמנות בידי התובע. הסכם הנאמנות הסיר את המניעה מקידום המיזם נשוא הסכם המייסדים, החברה הוקמה ונרשמה והמיזם המשותף לשמו הוקמה יצא לדרך.

1. החברה פעלה במשך כ- 4 שנים, עד שלהי 2008. במהלך פעילותה התקשרה החברה עם ספקי תרופות ולקוחות לרכישת התרופות, גייסה כוח אדם, פעלה ממשרד והחזיקה מחסן, והכל במסגרת פעילות רגילה לקידום המטרות לשמן נוסדה.

הנתבע עצמו כהן בפועל כמנכ"ל החברה, חתם על מכתבים והתקשרויות בשם החברה ולעיתים אף כשהוא מציג עצמו כמנכ"ל החברה (למשל במכתב לבעלי עסקים שונים – נספח 16 לתצהיר התובע). אף התובע היה מעורב בעסקי החברה ומודע לפעילותה.

1. במקביל לפעילותו בניהול החברה, המשיך הנתבע בעיסוקים רבים אחרים. כך, לדוגמא, עבד הנתבע בחברת אלטרנטיב, שעסקה בין היתר בפיתוח תוכנה למסכי מגע בעמדות בתי המרקחת ובמתן שירותי כח אדם לבתי מרקחת פרטיים ולרשת ניו פארם (כעולה מסיכום פגישה שערך הנתבע ביום 25.5.05 - נספח 25 לתצהיר התובע). כך עסק הנתבע בארגון סדנאות בתחום הרפואה הסינית (כעולה מפרסום הזמנה להשתתפות בסדנאות מאפריל 2005 - נספח 24 לתצהיר התובע). כך גם במהלך 2006 היה הנתבע מעורב בפעילות חברה בשם אינטרק (ישראל) בע"מ (כעולה מפסק הדין בתיק עב (ת"א) 11109/06 – נספח 26 לתצהיר התובע ועדות הנתבע בעמ' 265 בפרוט') ואף הקים ביום 25.6.06 חברה בשם עמבר אברהם (אבי) רוקח ומשפטן בע"מ (עדות הנתבע בעמ' 265 בפרוט'). ועוד היה הנתבע לכל אורך תקופת פעילות החברה פעיל בהטסת טיסנים.
2. למגינת לבם של הצדדים ועל אף ציפיותיהם והשקעותיהם, לא הצליחה החברה להשיא רווחים לבעלי מניותיה. כבר במרץ 2005 חדלה החברה לשלם לנתבע את שכרו החדשי בסך של 21,000 ₪ + מע"מ. כבר בישיבת בעלי המניות בחברה ביום 10.8.05 (נספח 7 לתצהיר הנתבע), הלין עו"ד עיני על הצורך בהזרמת כספים לחברה ונקבע שיש להזרים לחברה 150,000 ₪ לצורך פעילות בחדש וחצי הקרובים. מאזני החברה מצביעים על כך שבשנת 2005 הפסידה החברה כספים ועמדה ביתרת הפסד של 576,055 ₪ וכך גם בסוף 2006 שאז הסתכמה יתרת ההפסד בסך של 1,285,524 ₪ (כעולה ממאזן החברה לשנת 2006 - ת/3), ובסוף 2007 הסתכמה יתרת ההפסד בסך של 2,217,361 ₪ (כעולה ממאזן החברה לשנת 2008 – נספח 2 לתצהיר התובע).

חרף הקשיים הכספיים המשיכה החברה בפעילותה והמשיכה לצבור חובות והפסדים גם במהלך 2008.

1. בשלהי שנת 2008 ונוכח הפסדיה הגדלים של החברה, עלתה ונבחנה האפשרות להפסיק את פעילות החברה. סיכום ישיבת מנהלי החברה מיום 11.8.08 כבר הוכתר בכותרת "ישיבת מנהלים – מיניפארם – סגירה" ועסק בפירוט חובות החברה והמימון שידרש לשם כך, בסך שהוערך ב- 400,000 ₪ (נספח 1 לתצהיר עו"ד עיני).

כשלושה חדשים לאחר מכן, ביום 3.11.08, התקיימה פגישה נוספת בענייני החברה במשרדו של עו"ד עיני ובנוכחות התובע, הנתבע, עו"ד עיני וכן מר אמיר עמבר (להלן: "אמיר") – קרוב משפחה של התובע והנתבע. במהלך אותה פגישה נערך בכתב ידו של עו"ד עיני מסמך בן 2 עמודים בכתב יד שכותרתו: "סיכום פגישה- מיני פארם ישראל בע"מ" (מוצג ת/1; להלן: "המסמך").

המסמך הוא אשר עומד בטבורה של המחלוקת נשוא פסק דין זה ונוכח זאת להלן אשר נכתב במסמך, כאשר התיקונים הינם במקור:

סיכום פגישה – מיני פארם ישראל בע"מ

נוכחים: אבי עמבר (דליה), אבי עמבר (נחום) אמיר עמבר, ויוסף עיני

על סדר היום:

1. סגירת פעילות בית המסחר.

2. סגירת החובות לספקים.

3. החובות של אבי (דליה) מול אבי (נחום) ויוסף עיני.

הוחלט

1. נכון להיום חובות הספקים ובנקים והחובות לבעלי המניות נאמדים בסך של כ- 2,700,000 ש"ח בקירוב.
2. חלקו של כל יחיד מבעלי המניות נכון להיום צריך להיות שליש מסה"כ החובות, קרי 1/3 מ- 2.7 מ' ₪.
3. מאחר ואבי (נחום) ו עיני הזרימו כספים לחברה בין באמצעותם ובין מי מטעמם נותרה יתרה מוסכמת של אבי (דליה) של כ- 900,000 ₪.
4. אבי (דליה) יפרע את חוב המשכנתא של אבי (נחום) שנלקחה ע"י לסגירת חלק מחובות החברה. סכום המשכנתא נאמד בכ- 500,000 ש"ח וההחזר החודשי ל- 10 שנים נאמד עפ"י תנאי המשכנתא בכ- 5,100 ש"ח לחודש בקירוב.
5. אבי (דליה) ידאג להעביר לאבי (נחום) את סכום המשכנתא שלושה ימים לפני מועד פירעון כל תשלום ותשלום במשך 10 שנים הקרובות בין באמצעות שיקים אישיים של אבי (דליה) שינתנו לאבי (נחום) מראש כל שנה ושנה ובין באמצעות הוראת קבע ע"ס תשלום המשכנתא. נבהיר כי בכל סוף שנה תערך התחשבנות בין אבי (דליה) ואבי (נחום) לגבי חיובי המשכנתא שיחולו על אבי (נחום) בכל שנה ואלו ישולמו ע"י אבי (דליה).
6. סך נוסף של 400,000 ₪ בקירוב ישולם על ידי אבי (דליה) למי מבעלי המניות כפי שייקבע (עיני ואו אבי (נחום) אך תנאי התשלום וההחזר החוב הנ"ל בצירוף ריבית והצמדה ייקבעו ע"י הצדדים בסוף חדש יוני 2009.
7. התחשבנות סופית לגבי יתרות הלוואות הבעלים תערך בסמוך למועד הגשת המאזן הכספי / דוחו"ת כספיים לסוף שנת 2008. ואבי יחזיר למי מבעלי המניות את החוב שיקבע עד אז בהתאם לתנאים שיקבעו עפ"י סע' 6 לעיל.

ע"ח

מסמך זה הינו פנימי ואין לעשות בו כל שימוש מלבד בנוגע להתחשבנות בין הצדדים כאמור.

יצוין כי הכינוי "אבי (דליה)" הינו כינויו של הנתבע, אשר שם אימו דליה; ואילו הכינוי "אבי (נחום)" הינו כינויו של התובע, אשר שם אביו נחום.

לאחר שהמסמך נכתב, צולם המסמך וכל הנוכחים, התובע, הנתבע, עו"ד עיני (בצירוף חותמת של חברת עיני) ואמיר כעד לחתימות - חתמו על המסמך (מוצג ת/1) ושוב על צילום המסמך (מוצג ת/2). בסמוך לאחר חתימת המסמך חדל הנתבע מכל מעורבות בפעילות החברה.

1. במהלך בירור תביעה זו הציג התובע צילומי שני שיקים המשוכים מחשבון אימו של הנתבע, גב' דליה עמבר (להלן: "דליה"), בסך של 5,000 ₪ כל אחד, ללא ציון שם נפרע, ולפירעון ביום 25.12.08 ו- 15.1.09 (נספח 6 לתצהיר התובע). מהותם של שיקים אלו והקשר שלהם למסמך שנויים במחלוקת. למעט המחלוקת לעניין שני שיקים אלו, למעשה אין מחלוקת על כך שהנתבע לא שילם לתובע או לכל אחד אחר ולו תשלום בודד המתייחס למסמך מאז חתימתו. אף במועד הנקוב במסמך לסיכום תנאי תשלום סך נוסף של 400,000 ₪, יוני 2009, לא התקיימה כל פגישה ולא הושגו הסכמות כלשהן בקשר עם המסמך.
2. בינתיים, בסמוך לאחר חתימת המסמך, נתגלעו מחלוקות בין דליה לבין הבנק שהעמיד לה הלוואה, אשר הובטחה במשכנתא על דירתה של דליה ברחוב לסקוב בחולון (להלן: "הדירה בחולון"), ובחדש מרץ 2009 ננקטו הליכים למינוי כונס נכסים למכירת הדירה. על רקע זה, פנתה דליה לעו"ד אחיקם גריידי (להלן: "עו"ד גריידי") כדי שייצג אותה בקשר עם מכירת הדירה בחולון. בנוסף, נעשתה פנייה גם לעו"ד עיני בקשר עם מכירת הדירה בחולון והתקיימו פגישות בהן נכח גם הנתבע ובהן נדונו אפשרויות שונות למכירת הדירה בחולון, כולל לבני זוג אשר שכרו את הדירה. פגישות אלו לא הביאו לכדי הסכם למכירת הדירה בחולון, עו"ד עיני חדל בשלהי 2009 ממעורבות באפשרות מכירתה והדירה בחולון נמכרה במהלך מאי 2010.
3. ביום 25.5.10 ערכה חברת עיני כתב המחאת זכויות לפיו המחתה לתובע את כל זכויותיה כלפי הנתבע. בסמוך למועד זה הגיש התובע לביצוע את שטר החוב, לאחר שהושלם על ידי התובע לסך של 900,000 ₪. כך נפתח ההליך המשפטי שהמשכו פסק דין זה.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת התובע, המסמך מהווה חוזה מחייב לכל דבר ועניין והוא עותר לאכיפתו ולחיוב הנתבע בתשלום סך של 961,300 ₪, כאשר לחילופין, לטענתו, חייב הנתבע בפירעון שטר החוב שנמסר להבטחת פירעון חובו.

לגרסת התובע, כשל הנתבע בניהול החברה ועקב כישלונו צברה החברה חובות כבדים שנפרעו על ידי התובע. בחתימת המסמך התחייב הנתבע לשאת בחלקו היחסי, שליש, בחובות אלו, ולשלם לו סך של כ- 900,000 ₪, כאשר סך של 500,000 ₪ ישולם בתשלומים חדשיים, היתרה בסך של 400,000 ₪ תשולם בתנאים שיסוכמו ביוני 2009 והחוב המדויק יקבע לאחר שייערכו מאזני החברה לשנת 2009. בפועל, ממשיך התובע, שילם הנתבע שני תשלומים בלבד של 5,000 ₪ בשני שיקים שנמשכו מחשבון דליה, לא שילם דבר מעבר לכך ואף לא הסדיר את תשלום החוב. ביחס לשטר החוב, טוען התובע שזה נמסר להבטחת חובות הנתבע לפי הסכם המייסדים והושלם בהרשאת הנתבע.

עוד טוען התובע כי הנתבע התחייב פעמים רבות לפרוע את החוב וכך גם התחייב לעשות שימוש בתמורת מכירת הדירה בחולון לפירעון החוב לתובע, אך הפר גם התחייבויות אלו.

התובע מתבסס על דוחו"ת החברה לפיהם הסתכמו הפסדיה ביום 31.12.08 בסך של 2,613,849 ₪ וטוען שלפיכך יש לחייב את הנתבע בפירעון שליש מחובות אלו, בניכוי הסכום שכבר שילם הנתבע בסך של 10,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

לצד טענות אלו מעלה התובע טענות המייחסות לנתבע הפרת התחייבותו לנהל את החברה במשרה מלאה ובהגינות, כך שהנתבע הוא שהביא לכישלון החברה.

1. לטענת הנתבע, הוא מעולם לא נטל על עצמו התחייבות להשקיע כספים בחברה והמסמך איננו אלא פרוטוקול מישיבת בעלי המניות בחברה, שאיננו הסכם מחייב ולא ניתן לבסס עליו טענה להתחייבות של הנתבע.

לגרסת הנתבע, הסכם המייסדים הינו המסמך היחיד שמסדיר את התחייבויות הצדדים בקשר עם החברה, ובהסכם המייסדים אין כל התחייבות של הנתבע להשקעת כספים בחברה. בהסכם המייסדים התחייב הנתבע לעבוד בחברה לא פחות מ- 3 שנים ולהשקיע בכך את מלוא מרצו וכך אכן עשה ובלא שמישהו יבוא אליו בטענות בעניין זה. שטר החוב נמסר אך ורק להבטחת התחייבות זו שלכן אין כל בסיס לניסיון לעשות בו שימוש על יסוד הטענות שמעלה התובע.

ביום 3.11.08, בשעות הערב המאוחרות, טוען הנתבע שזומן בבהילות לפגישה עם עו"ד עיני והתובע ובמהלכה ערך עו"ד עיני את המסמך שכל תכליתו התחשבנות פנימית. באותה פגישה לא הוצגו מסמכים, לא נערכה התחשבנות וגם לא ניתן היה להסכים על דבר כלשהו, שלכן ניתן היה רק להסכים שתיערך התחשבנות שלבסוף לא נערכה. טוען לפיכך הנתבע כי מבחינתו המסמך איננו הסכם מחייב ולא ניתן לבסס עליו טענה להתחייבות מצידו לתשלום כספים לתובע. שטר החוב נמסר אך ורק להבטחת התחייבותו לעבוד בחברה 3 שנים, התחייבות שמלא ללא דופי ואף הוא איננו בסיס לתביעה נגדו. כך עותר הנתבע לדחיית התביעה.

בנוסף, ולחילופין, הנתבע אף מכחיש את טענות התובע בכל הנוגע להשקעות בחברה, להפסדיה או לחובותיה, וטוען שממילא הרישום בספרי החברה משקף חוב לבעלי המניות ביום 31.12.08 בסך של 453,887 ₪ בלבד. הנתבע אף מעלה טענת קיזוז ומדגיש כי עריכת התחשבנות מסודרת, כזו שלא נערכה, צריכה הייתה להביא בחשבון גם את חובות החברה כלפיו, שכן החברה חדלה מתשלום שכרו החדשי בסך של 21,000 ₪ + מע"מ עוד באפריל 2005.

ההליך והראיות

1. בירור המחלוקות החל בהגשת שטר החוב לביצוע, לאחר שהתובע השלימו לסך של 900,000 ₪. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב, בהחלטה מיום 31.10.10 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, בהחלטה מיום 2.6.11 ניתנה לתובע רשות להגיש כתב תביעה מתוקן וביום 6.9.11 הוגש כתב התביעה המתוקן, כך שלעילה השטרית התווספה העילה החוזית לה טוען התובע.
2. הצדדים תמכו את טיעוניהם בעדים ובמסמכים רבים.

התובע תמך את גרסתו בתצהירו וכן בתצהירי 6 עדים נוספים: עו"ד עיני, אמיר, רחלי אוחיון (אשר עבדה כמנהלת שיווק בחברה), גליה שלמה (אשר עבדה כסוכנת מכירות בחברה), רוית כהן (אשר עבדה כפקידת קבלה בחברה), וישראל יששכר (מנהל החשבונות של החברה).

בנוסף לעדים אלו העידו מטעם התובע רו"ח פנירי, שהיה רואה החשבון של החברה, ומר אלי נחום (שוכר הדירה בחולון אשר תצהירו הוגש במהלך עדותו – ת/4).

הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו, בתצהיר מר תומר עמבר (אחיו של הנתבע) ובעדות אילנית מזרחי (אשר עבדה כסוכנת מכירות בחברה ולא הוגש תצהיר מטעמה).

בתום חקירתם הנגדית של עדי הנתבע, זומן לעדות כעד הזמה מטעם התובע עו"ד גריידי, אשר ייצג את דליה בהליכים שונים כולל למכירת הדירה בחולון. עו"ד גריידי אף היה זה שייצג את הנתבע בתחילת ההליכים בתובענה זו.

1. במסגרת תצהיריו הגיש הנתבע גם חוות דעת מומחה של רו"ח משה שמש (להלן: "חוו"ד שמש"). רו"ח שמש בחן את המסמך וחיווה דעתו באשר לפרשנות מונחים בהם נעשה שימוש במסמך. רו"ח שמש אף בחן מאזנים, כרטסות הנהלת חשבונות ומסמכים נוספים של החברה וחיווה דעתו באשר לנתונים המשתקפים מהם בכל הנוגע לפעילותה החשבונאית.

בתגובה לחוו"ד שמש, באישור בית המשפט, הגיש התובע חוות דעת של מומחית מטעמו, רו"ח רחל קוממי (להלן: "חוו"ד קוממי"). בחוו"ד קוממי התייחסה רו"ח קוממי לטענות השונות בחוו"ד שמש, טענות לעניין פרשנות מונחים וההתייחסות לנתונים המשתקפים מספרי הנהלת החשבונות ומאזני החברה.

1. ריבוי העדים הביא לכך שלא ניתן היה לשמוע את העדויות ברציפות ושמיעתם התפרשה על פני 11 ישיבות והסתיימה ביום 21.2.13. בתום שמיעת הראיות ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

1. השאלה העומדת בטבורה של תביעה זו הינה שאלת נפקותו של "המסמך", אותו סיכום פגישה שנערך ונחתם ביום 3.11.08. לגרסת התובע המסמך הינו חוזה מחייב לכל דבר ועניין; בעוד לגרסת הנתבע המסמך איננו חוזה מחייב אלא בסך הכל חלק ממשא ומתן לשם התחשבנות בין בעלי המניות בחברה, משא ומתן שלא הבשיל מעולם לכדי הסכם מחייב.

קבלת גרסת הנתבע באשר לנפקותו של המסמך תביא לדחיית עילה זו בתביעה ולעומת זאת קבלת גרסת התובע בסוגיה זו, תחייב בירור נוסף של פרשנות המסמך בכל הנוגע להתחשבנות בין הצדדים.

לאחר הכרעה במחלוקות עיקריות אלו ובכפוף לה, ניתן יהיה להתייחס לטענות נוספות שהועלו, התביעה לביצוע שטר החוב, הטענות בדבר אחריות הנתבע לכישלון המיזם נשוא הסכם המייסדים, וטענת הקיזוז של הנתבע ביחס לאי תשלום שכרו.

1. המחלוקת בדבר משמעותו של המסמך היא אותה מחלוקת שמתבררת חדשות לבקרים בערכאות באשר לתוקפו המחייב של מסמך, אם חוזה מחייב הוא או שמא חלק ממשא ומתן בלבד.

בכדי להכריע במחלוקת זו יש לבדוק ולקבוע אם המסמך מקיים את דרישות היסוד של דיני החוזים, גמירות דעת ומסוימות. היה ויתברר כי המסמך מעיד על רצון הצדדים להתקשר בהתקשרות מחייבת והיה ובנוסף גם ימצא שהמסמך כולל את התנאים היסודיים לעסקה, כי אז ניתן יהיה לראות בו חוזה מחייב. בהכרעה זו ברור כי כותרתו של המסמך, "סיכום פגישה – מיני פארם ישראל בע"מ" בעניין דנא, איננה מכריעה לגבי תוקפו המחייב וכך גם לא הכוונה לערוך לאחר המסמך "התחשבנות סופית" (כאמור בסעיף 7 במסמך) או חוזה מפורט יותר (ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ, [פורסם בנבו] 3.4.06).

לפיכך, יש לבחון ראשית לכל אם אכן התכוונו הצדדים ליצור קשר חוזי ביניהם עם חתימת המסמך; ולאחר מכן יש לבחון אם הושגה במסמך הסכמה על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה שביניהם.

1. השאלה הראשונה עוסקת בגמירת הדעת של הצדדים ברגע הכריתה, דהיינו, כאשר המחלוקת נסבה על מסמך חתום – ברגע בחתימת המסמך. כדי שהמסמך ייחשב להסכם מחייב, עליו להעיד על גמירת דעתם של הצדדים להתקשר בחוזה. התנאי המרכזי העומד ביסוד קיומו של חוזה הוא הדרישה למפגש רצונות בין הצדדים ולקיומה של הסכמה הדדית ביניהם להתקשר בהסכם מחייב, שבאה לידי ביטוי ביסוד גמירת הדעת. המבחן לגמירת דעתם של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו.

"כוונת הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב נלמדת ממכלול נסיבות העניין ובהן לשון המסמך, תוכנו והתנהגות הצדדים לפני ניסוחו, בזמן החתימה עליו ולאחר מכן. כאשר עסקינן ב"הסכם מוקדם" או ב"זיכרון דברים", יש לבחון גם את לשונה ומתכונתה של "נוסחת הקשר" בין ההסכם המוקדם לבין הסכם שאמור להיחתם בעתיד, ולבדוק אם היא מעידה על כך שהצדדים ראו בהסכם המוקדם משום הסכם מחייב.... מקובל לומר כי "נוסחת הקשר" שלפיה ההסכם המוקדם "כפוף לחוזה פורמאלי" מצביעה על כך שהצדדים ראו בהסכם זה שלב ביניים במשא ובמתן בלבד (עניין רבינאי, בעמ' 287). יודגש כי לשון נוסחת הקשר, גם אם מעידה היא לכאורה על כוונה להכפיף את ההסכם לחתימת חוזה פורמאלי בעתיד, אינה מכרעת כשלעצמה. כוונת הצדדים אינה נלמדת אך מלשון נוסחת הקשר, אלא גם מתוכנו של זכרון הדברים ומהתנהגות הצדדים לפני, בעת ולאחר ההסכמה..." (ע"א 9247/10 אהרון רוזנברג נ' חיים סבן [פורסם בנבו] 24.7.13, פסקה 12 בפסק הדין של השופט ע. פוגלמן)

1. ראשון למקורות לאיתור אומד דעת הצדדים בעת חתימת המסמך הינו תוכן המסמך עצמו. אפשר ובמגעים שלפני חתימת המסמך הוצגו עמדות שונות, כמקובל במשא ומתן, אפשר גם שאחרי חתימת המסמך יתנהגו הצדדים באופן המשקף יעדים חדשים אותם הם מבקשים. אך המועד הקובע בבחינת אומד הדעת ושאלת קיומה של גמירת דעת הינו עת אקט החתימה (כאשר קיים מסמך חתום כמו במקרה דנא). אקט החתימה מבטא הסכמה לתוכן המסמך החתום ומכאן שתוכן זה הוא ראשון למקורות לבחינת קיומה של גמירת דעת.

הנה איפוא אשר התברר באשר לתוכן המסמך בקשר עם שאלת גמירת הדעת:

1. בראש המסמך, לאחר כותרתו ושמות הנוכחים, מפורט אשר עומד "על סדר היום" ובו, בסעיף 3, בירור "החובות של אבי (דליה) מול אבי (נחום) ויוסף עיני". מייד לאחר מכן, לאחר הכותרת "הוחלט", נכתב כך:

1. נכון להיום חובות הספקים ובנקים והחובות לבעלי המניות נאמדים בסך של כ- 2,700,000 ש"ח בקירוב.

2. חלקו של כל יחיד מבעלי המניות נכון להיום צריך להיות שליש מסה"כ החובות, קרי 1/3 מ- 2.7 מ' ₪.

3. מאחר ואבי (נחום) ועיני הזרימו כספים לחברה בין באמצעותם ובין מי מטעמם נותרה יתרה מוסכמת של אבי (דליה) של כ- 900,000 ₪.

הלשון בה נקטו הצדדים במסמך ברורה. לשון זו מלמדת על כך שהצדדים יצאו מנקודת מוצא לפיה קיים חוב של הנתבע כלפי התובע ועו"ד עיני. לשון המסמך איננה מבקשת לברר או להותיר לבירור את השאלה אם הנתבע חייב כספים אם לאו אלא יוצאת מנקודת ההנחה שהחוב קיים ומוסכם ושיעורו כ– 900,000 ₪ שהם שליש מסך ההשקעות בחברה.

1. בהמשך המסמך, בסעיפים 4, 5, מתייחסים הצדדים לאופן בו ישולמו הכספים כך:

4. אבי (דליה) יפרע את חוב המשכנתא של אבי (נחום) שנלקחה ע"י לסגירת חלק מחובות החברה. סכום המשכנתא נאמד בכ- 500,000 ש"ח וההחזר החודשי ל- 10 שנים נאמד עפ"י תנאי המשכנתא בכ- 5,100 ש"ח לחודש בקירוב.

5. אבי (דליה) ידאג להעביר לאבי (נחום) את סכום המשכנתא שלושה ימים לפני מועד פירעון כל תשלום ותשלום במשך 10 שנים הקרובות בין באמצעות שיקים אישיים של אבי (דליה) שינתנו לאבי (נחום) מראש כל שנה ושנה ובין באמצעות הוראת קבע ע"ס תשלום המשכנתא. נבהיר כי בכל סוף שנה תערך התחשבנות בין אבי (דליה) ואבי (נחום) לגבי חיובי המשכנתא שיחולו על אבי (נחום) בכל שנה ואלו ישולמו ע"י אבי (דליה).

שוב, הלשון בה נוקטים הצדדים איננה מצביעה על כך שנותרו בשלב המשא ומתן. הביטוי "יפרע את חוב" מצביע במפורש על קיומו של חוב. הביטוי "אבי (דליה) ידאג להעביר לאבי (נחום) את סכום המשכנתא" איננו ביטוי למשא ומתן אפשרי עתידי, אלא להתחייבות קטיגורית.

1. בסעיף 6 במסמך נקבע כך (כולל התיקון בשורה השלישית):

6. סך נוסף של 400,000 ₪ בקירוב ישולם על ידי אבי (דליה) למי מבעלי המניות כפי שייקבע (עיני ואו אבי (נחום) אך תנאי התשלום וההחזר החוב הנ"ל בצירוף ריבית והצמדה ייקבעו ע"י הצדדים בסוף חדש יוני 2009.

גם סעיף זה מתייחס לתשלום שייעשה ומציין "החזר חוב" – ביטויים המלמדים על סיכום ולא על משא ומתן. בפרט יש לשים לב לתיקון שנעשה בשורה השלישית. תחילה נכתב שההתחשבנות תיעשה באפריל 2009 ולאחר מכן בוצע תיקון ומועד ההתחשבנות נדחה בחדשיים. בין אם התיקון נבע מהתחשבות ביכולת הנתבע לגייס משאבים ובין אם נבע מהקשר להשלמת מאזן החברה לשנת 2008, ברור שהצדדים בחנו בכובד ראש את המועד בו נקבו, סימן נוסף לכוונה להתחייב.

כך גם בסעיף 7 במסמך שזו לשונו:

7. התחשבנות סופית לגבי יתרות הלוואות הבעלים תערך בסמוך למועד הגשת המאזן הכספי / דוחו"ת כספיים לסוף שנת 2008. ואבי יחזיר למי מבעלי המניות את החוב שיקבע עד אז בהתאם לתנאים שיקבעו עפ"י סע' 6 לעיל.

אף סעיף זה מלמד על התחייבות לתשלום. להחזר חוב. לא התחייבות להמשך משא ומתן.

1. בשולי המסמך, בעמוד השני של המסמך, חתימות של הצדדים. כל הצדדים – התובע, הנתבע ועו"ד עיני בשם חברת עיני. גם בעמוד הראשון של המסמך חתימות של הצדדים.

במהלך העדויות הוצגו מספר מסמכי "סיכום פגישה" אשר נערכו בכתב יד במהלך פעילות החברה (סיכום פגישה מיום 7.10.07 – ת/22; סיכום פגישה מיום 25.12.06 – ת/21; סיכום פגישה מיום 18.12.05 – ת/20; סיכום פגישה מיום 2.9.05 – ת/19) אך אף לא אחד מהם נחתם על ידי הנוכחים בפגישות, והפרוטוקול היחיד מאלו שהוצגו שאף נחתם הינו פרוטוקול מודפס המתייחס לשעבוד ומופנה לבנק לאומי לישראל בע"מ, כך שסביר שנחתם לפי דרישת הבנק (ת/18). ברם המסמך דנא נחתם גם נחתם. ולא רק על ידי הנוכחים אלא גם על ידי עד לחתימה – אמיר.

ככלל, חתימת ידם של הצדדים יוצרת חזקה כי ביקשו לתת תוקף מחייב לאמור במסמך הסגירה (למשל: ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ ואח' נ' דינה ג'רבי פ"ד לז (1) 589, 604). אף בחתימתו של צד שלישי על המסמך, כעד, מקובל לראות כאות לרצינות הצדדים, כאשר חתימת העד היא ראיה לכך שאכן כל הנוכחים חתמו על המסמך.

לפיכך, חתימת כלל הצדדים בשני העמודים של המסמך ובצירוף עד לחתימה - אף היא אינדיקציה לכוונה להקנות למסמך תוקף מחייב, בשונה מהמשמעות שייחסו הצדדים לסיכומי פגישות קודמים.

1. המסמך הוצג והוגש בשני מסמכים מקוריים נפרדים. הראשון הינו מסמך מקורי שכתוב בכתב יד ונושא חתימות מקוריות של הצדדים (מוצג ת/1) ואילו השני הינו צילום שנעשה למסמך לאחר כתיבתו אך בטרם חתימתו ואף הוא נושא חתימות מקוריות של הצדדים (מוצג ת/2).

צילום המסמך טרם חתימתו והחתימה על הצילום הנקי מהווים אף הם עדות לחשיבות שייחסו הצדדים למסמך.

1. בשולי העמוד השני של המסמך נרשם בכתב יד כך:

"מסמך זה הינו מסמך פנימי ואין לעשות בו כל שימוש מלבד בנוגע להתחשבנות בין הצדדים כאמור"

לפי טענת הנתבע (סעיף 18 בכתב ההגנה) תוספת זו נעשתה לפי דרישתו שלו וזאת כדי להראות שתכלית המסמך התחשבנות פנימית ולא יצירת התחייבות. הנתבע אף מביא בכתב ההגנה ציטוט חלקי, וככל הנראה מגמתי, של המחצית הראשונה בלבד ממשפט זה.

דא עקא, שאת המשפט שהוסיפו הצדדים יש לקרוא בשלמותו והדגש בו הינו המלה "מלבד". מילה זו מלמדת על כוונה שבמסמך לא ייעשה שימוש פרט בנוגע להתחשבנות ומשמע: בכל הנוגע להתחשבנות בין הצדדים כן ייעשה שימוש במסמך. למעשה, נראה שמשפט זה נועד למנוע מצב בו יתבסס צד ג' על המסמך כבסיס לחיוב מי מבעלי המניות בחובות החברה ומכאן ההבהרה שלא לכך הכוונה. בכל הנוגע להתחייבויות שבין בעלי המניות הרי שתוספת זו דווקא תומכת בטענת התובע.

זאת ועוד, נוכח אותה שורה מסיימת של המסמך, נשאל הנתבע לגבי פרשנותו שלו של אותה שורה וכך העיד (עמ' 250; ש' 12 – 14 בפרוט'):

ש. אז למה צריך התחשבנות עתידית?

ת. משום שאם צריך לסגור את החברה ואני אוכל לתרום מהידע והניסיון שלי לצורך סגירה חלקה בעיקר לאור ההיכרות שלי עם הספקים אז אני מוכן לבוא ולעזור בכל מה שצריך.

הפרשנות אשר מנסה לתת הנתבע לשורה זו חסרת כל תמיכה בלשון המסמך ואף חסרת היגיון. השימוש בביטוי "התחשבנות" מלמד בבירור על מערכת של חובות בין הצדדים. לצורך היעזרות "בידע ובניסיון" של הנתבע לא היה כל צורך בהתחשבנות ובכלל, בשלב זה כשכל שהיה על הפרק הוא סגירת החברה הרי שלאותו "ידע ניסיון" של הנתבע לא הייתה עוד משמעות.

1. סיכום בחינתו של המסמך, כפי שנכתב, כפי שנוסח וכפי שנחתם, מלמדת על כוונה ברורה של הצדדים להקנות לו תוקף מחייב ובכך מתקיים מבחן גמירת הדעת. מסקנה זו תומכת איפוא בגרסת התובע בכל הנוגע לכוונה בעת חתימת המסמך.
2. אמת מידה נוספת לבחינת תוקפו של המסמך הינה התנהגות הצדדים לאחר חתימתו, אך מובן שבחינת התנהגות זו יש לעשות בזהירות. בשלב שלאחר חתימת המסמך הרי אפשר וכל צד מתנהג על יסוד אותה פרשנות שהוא מבקש לקדם ולבסס. הנה אשר התברר באשר לאירועים לאחר חתימת המסמך:
3. לפי גרסת הנתבע הוא מעולם לא התחייב להשתתף בהשקעות בחברה, סוגיית השתתפותו בהשקעות בכלל לא הייתה חלק מהנושאים לשמם נקבעה הפגישה ביום 3.11.08 ועניין זה הוסף אף שלא נדון לפני כן (סעיף 12 בתצהיר הנתבע). באשר למשמעות המסמך, טוען הנתבע שלא היתה כוונה להקנות לו תוקף מחייב ואין לראות בו אלא "הצהרת כוונות לעשות התחשבנות" (סעיף 51 בתצהיר הנתבע).

אם כך, אם אכן ראו הצדדים במסמך שלב בלבד לבירור ההתחשבנות ביניהם, הרי שניתן היה לצפות שבסמוך לאחר מכן יהיו סימנים להמשך הבירור. סימנים לפגישות, לבירורים, למשא ומתן וכיו"ב סממנים של מו"מ. אלא שדבר מאלו אין. לפי גרסת הנתבע הסוגיה נשוא המסמך לא נדונה עוד כלל עד להגשת התביעה (סעיף 32 בתצהיר הנתבע). גרסה זו מעוררת תמיהה שהרי לא הייתה לתובע ולעו"ד עיני סיבה לזנוח את בירור ההתחשבנות עם הנתבע לאנחות.

מאידך, גרסת התובע באשר להתנהגות הצדדים לאחר חתימת המסמך ברורה ויש בה היגיון. ברור היה לכלם שלנתבע אין כלל אמצעים לפרוע את החוב לתובע. כך ניכר מהמסמך וכך גם נוכח חובות הנתבע לצדדים שלישיים. יש היגיון אם כך בטענת התובע לפיה המתין במשך חודשים כדי לאפשר לנתבע לגייס אמצעים ולהציע דרכים לפירעון החוב.

1. התובע הציג צילומי שני שיקים בסך של 5,000 ₪ (נספח 6 לתצהיר התובע), משוכים מחשבון דליה (אמו של הנתבע) ליום 25.12.08 ו- 25.1.09.

לגרסת התובע, שני השיקים הללו נמסרו לו על ידי הנתבע בעקבות חתימת המסמך ולכיסוי ההתחייבות בסעיף 4 במסמך, אותו סעיף במסגרתו מתחייב הנתבע לפרוע את חובו בתשלומים חודשיים של "כ- 5,100 ₪ לחודש בקירוב" (סעיף 8 בתצהיר התובע). בגרסה זו תומכים גם העדים מטעם הנתבע: עו"ד עיני (עמ' 82 – 85 בפרוט') ואמיר (עמ' 63; ש' 13 – 14 בפרוט'), אשר העידו כי השיקים נמסרו על ידי הנתבע, אשר עוד הוסיף ואמר כי כרגע אין לו פנקס שיקים שלם ולכן הוא נותן רק שני שיקים. גרסה זו אף מתיישבת עם עדותו של תומר עמבר, באשר לנוהג של הנתבע לעשות שימוש בשיקים שאינם משוכים מחשבונו שלו. כך העיד תומר עמבר כיצד עשה הנתבע שימוש בשיקים של חברת אלטרנטיב פניקס שיווק וייזום פרויקטים 2006 בע"מ, למרות שדווקא תומר עמבר רשום כבעליה, וכיצד השיקים שמשך הנתבע כך חוללו ב- 2009 (עמ' 197 – 198 בפרוט').

הנתבע מאידך, כופר בטענה זו וטוען כי הטענה איננה אמת (סעיף 28 בתצהיר הנתבע). אם כך, אם מכחיש הנתבע כל קשר בין שני השיקים למסמך, ניתן היה לצפות שיציג הסבר אחר לקיומם של השיקים, אלא שהנתבע איננו מביא בתצהירו כל הסבר אחר לקיום השיקים ובעדותו טען שאיננו זוכר מדוע נמסרו לתובע (עמ' 252; ש' 2 בפרוט').

הנתבע אף טען שהשיקים הללו לא נפרעו מעולם ולא הוצגו כלל לפירעון (סעיף 28 בתצהיר הנתבע) אולם מאישור של הבנק בו מנוהל חשבון התובע, בנק אוצר החייל (מוצג ת/23) מסתבר שלפחות אחד השיקים דווקא הוצג לפירעון. עוד התברר בעדות הנתבע שהנתבע כלל לא בדק את חשבון הבנק של דליה כדי לבדוק אם אכן הוצגו השיקים לפירעון (עמוד 252 – 253 בפרוט'). לא ברור לפיכך כיצד טען הנתבע שהשיקים לא נפרעו כלל וקשה ליתן אמון בגרסתו בעניין זה.

כאשר מסתבר שההסבר היחיד שניתן לעצם קיום השיקים הוא גרסת התובע; כאשר מסתבר שלנתבע אין כלל גרסה באשר לקיום השיקים הללו ובגרסתו נתגלו קשיים, כאשר מתברר כי אימו של הנתבע, דליה, זו שמחשבונה נמשכו השיקים, כלל לא זומנה להעיד – עדיפה עלי גרסת התובע לנסיבות מסירת השיקים לידיו. נראה איפוא שהנתבע מסר את השיקים על בסיס התחייבותו במסמך ועשה כן באמצעות שיקים מחשבון דליה שכן מצבו הכלכלי דאז לא אפשר לו למשוך שיקים מחשבונו הוא.

1. הסתבר שהצדדים עמדו בקשר מתמיד במשך מספר חודשים לאחר חתימת המסמך ובקשר עם מכירת דירת דליה, הדירה בחולון. כך עולה משמאות שנערכה לדירה בחולון ביום 12.3.09 (נספח 2 לתצהיר עו"ד עיני), כאשר השמאות מופנית במפורש ל"משפחת עיני". לא לדליה – בעלת הדירה בחולון. כך עולה גם ממכתב מיום 24.8.09 בכתב ידם של דליה, תומר וסימה עמבר (נספח 3 לתצהיר עו"ד עיני) המופנה לעו"ד עיני ומסמיך אותו למכור את הדירה בחולון. כך עולה גם ממכתב עו"ד עיני מיום 21.9.09 (נספח 4 לתצהיר עו"ד עיני) אשר עוסק בפגישה בקשר עם מכירת הדירה בחולון.

הדירה בחולון הייתה דירת דליה. לא דירת הנתבע. וודאי שלא היו לתובע או לעו"ד עיני זכויות בדירה. מאליה עולה לפיכך השאלה מדוע היה עו"ד עיני מעורב במכירתה?

לפי גרסת התובע, החליטה דליה להעניק את הדירה בחולון לנתבע כדי שיוכל להסדיר את חובותיו (סעיף 18 בתצהיר עו"ד עיני) וזו הסיבה למעורבותו בענייני מכירתה. גרסה זו נועדה לתמוך בטענת התובע שלפיה בחדשים הסמוכים לאחר חתימת המסמך הכיר הנתבע בהתחייבותו ופעל להשגת אמצעים לתשלום חובו.

לפי גרסת הנתבע מאידך, להחלטה למכור את הדירה בחולון אין כל קשר למסמך או למחלוקות עם התובע, וממילא שמעולם לא הובטח או סוכם שתמורת מכירת הדירה בחולון תשמש לענייני החברה (סעיפים 33 – 35 בתצהיר הנתבע).

הטיפול במכירת הדירה בחולון מטעמה של דליה נעשה על ידי עו"ד גריידי, אשר נכח בישיבות עם עו"ד עיני בעניין זה. לפי טענת עו"ד עיני, בפגישות הללו סוכם במפורש שכל כספי תמורת מכירת הדירה בחולון ישמשו לפירעון חובו של הנתבע (סעיף 28 בתצהיר עו"ד עיני). כך גם בא הדבר לכדי ביטוי בסיכום פגישה שערך עו"ד עיני ביום 21.9.09 (נספח 4 לתצהיר עו"ד עיני).

והנה אשר כתב עו"ד גריידי במענה מיום 23.9.09 (נספח 5 לתצהיר עו"ד עיני):

"מבלי להיכנס למענה מפורט לטענותיך במכתבך הנ"ל, ובהמשך לישיבה שנערכה במשרדך בחולון, בנוכחותך ובנוכחות אביך – בנימין עיני, אבי עמבר והח"מ, אני סמוך ובטוח כי התחייבותו המפורשת של אבי עמבר לסילוק כלל חובותיו כלפיך וכלפי מר אברהם עמבר (הגדול) מתוך תמורת מכר הדירה שבנדון (לאחר סילוק המשכנתא וחובותיה האישיים של גב' דליה עמבר) תעמוד בעינה, כפי שהבטיחך מפורשות בפגישתנו"

הדברים אשר כתב עו"ד גרידי מלמדים על כך שכלפי אחרים הביע הנתבע במהלך 2009 עמדה שלפיה הוא רואה עצמו כמי שחייב כספים לתובע. כך גם העיד עו"ד גריידי בהתייחסו לחילופי הדברים באותה פגישה מיום 21.9.09 בה נכחו בנימין עיני, עו"ד עיני, הנתבע ועו"ד גריידי (עמ' 279 בפרוט'):

ת. בפגישה דובר לגבי הכספים שיכלו להתקבל ממכירת הדירה, שדליה עמבר מכרה את דירתה ובשורה התחתונה אחרי חישובים כאלה ואחרים התברר שהחלק שניתן היה לקבל אם תיתן גב' דליה את הסכמתה, כתוצאה מכל החובות האחרים הוא כ 100,000 ₪ 100, 110, 107, אותו סכום, במהלך אותה ישיבה השיחה הייתה אילו כספים יוכל הנתבע לשלם. אחרי שהתברר שהמנה שנותרה היא אותם כ- 100,000 ₪, הוסכם שכמובן בכפוף להסכמתה של גב' דליה שהיא בעלת הדירה הנמכרת, ניתן יהיה לשלם סכום של כ 107,500 ₪ בסכומים המפורטים במכתב. דהיינו 37,500 ₪ ועוד 70,000 ₪ ע"ח החוב.

ש. על חשבון החוב של מי למי?

ת. על חשבון החוב של הנתבע לתובע ולחברת ב.י. עיני.

ש. מה נאמר באותו פגישה, מה הוא אותו חוב?

ת. אם אינני טועה הוצג שם הסכם, שם עלה המספר 900,000 ₪ וכיוון שהקומץ לא השביע את הארי, לאור העובדה שלא ניתן היה להוציא מהדירה סכומים משמעותיים יותר, הנתבע הציג שמה שיוכל להוציא מהדירה בכפוף להסכמת אמו, דליה, יהיה סכום של אותם כ-100,000 ₪.

עו"ד גריידי ייצג באותה פגישה את דליה. עו"ד גריידי איננו צד למחלוקות נשוא תביעה זו, עדותו תואמת את אשר כתב ב- 23.9.09 (נספח 5 בתצהיר עו"ד עיני), ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בעדותו.

עדותו של עו"ד גרידי מלמדת איפוא כי במהלך 2009 הציג הנתבע מצג שלפיו הוא רואה עצמו מחויב לתשלום חובותיו כלפי התובע ובכך ראיה נוספת שלפיה אף הנתבע ראה במסמך כמקים התחייבות מצידו.

1. כאמור, הורתה של תביעה זו בבקשה אשר הגיש התובע לביצוע שטר החוב, בקשה אשר בגינה הגיש הנתבע התנגדות, במסגרתה התמקד בטענה כי שטר החוב נמסר להבטחת התחייבותו לעבוד בחברה כאמור בהסכם המייסדים שלכן יש לדחות את התביעה לביצועו. והנה אשר הצהיר הנתבע בתצהיר התומך בהתנגדות (סעיפים 31 – 33):

"על פי הסיכום מיום 3.11.2008, אשר אינו קשור כלל וכלל לשטר, התחייבתי לשאת בתשלום בקשר להזרמות כספים לחברה. על פי דברי המשיב ועיני, הוזרמו על ידם לחברה סך כולל של 2.7 מיליון ₪ וחלקי אמור להיות בשיעור של 1/3 מסכום זה. כאן המקום לציין הסך הנ"ל לא נבדק על ידי, והתברר לי מאוחר יותר כי איננו נכון, והוטעיתי לחשוב כך על ידי עיני והמשיב, כי סך הזרמות הכספים הינו אכן 2.7 מליון ₪, כשבפועל היה סכום זה נמוך, והחברה אף המשיכה לפעול לאחר חתימת מסמך הסיכום, ורווחי החברה שהגיעו לאחר מכן, לא קוזזו מכל הפסד או השקעה."

אף שבהמשך תצהירו חוזר הנתבע על הטענה שלפיה המסמך איננו בגדר חוזה מחייב, קשה ליתן פרשנות אחרת להצהרתו האמורה, הצהרה שלפיה מודה הנתבע בפה מלא שאכן התחייב במסמך "לשאת בתשלום בקשר להזרמות כספים לחברה".

במהלך חקירתו הנגדית, הוצג קושי זה בפני הנתבע ובתגובה, טען הנתבע כי התכוון אך ורק להתחייבות להיפגש מאוחר יותר (עמ' 244; ש' 11 בפרוט'). גם עדות זו מקשה על מתן אמון בגרסת הנתבע, שכן לשון תצהיר הנתבע איננה מזכירה כלל התחייבות לפגישה עתידית אלא התחייבות קטגורית לתשלום 1/3 מהכספים שהשקיעו התובע ועו"ד עיני בחברה.

1. כך איפוא מסתבר שהן מלשון המסמך והן מהתנהגות הנתבע עצמו לאחר חתימת המסמך, במהלך 2009 ואף לעת הגשת ההתנגדות הנתמכת בתצהיר הנתבע מיום 8.7.10, ראה הנתבע במסמך כמגלם התחייבות לכל דבר ועניין מצידו, והנה תמיכה נוספת לטענה כי מתקיים יסוד גמירת הדעת במסמך.

מסקנה זו, כמובן, מתיישבת עם גרסתם של התובע ושל עו"ד עיני ביחס לנפקות המסמך ואף עם עדותו של אמיר. כולם טוענים שברור היה לכל המשתתפים בפגישה בה נחתם המסמך כי הוא מהווה התחייבות של הנתבע. לתובע ולעו"ד עיני אינטרס ברור בתוצאות ההתדיינות. במהלך עדותו של אמיר עלה רושם ברור של טינה שהוא חש כלפי הנתבע (כך כאשר אמיר טען שהנתבע כלל לא נמצא במשרדי החברה אף שלא נשאל על כך – עמ' 42; ש' 1 – 6 בפרוט'. כך גם כשטען כי חשד בנתבע שמעל בכספי חברה בבעלותו וזייף שיקים – עמ' 55; ש' 25 בפרוט'). קשה היה לפיכך לבסס את ההכרעה על גרסתם לבדה, אך הראיות שהוצגו כאמור, מתיישבות עם גרסתם ומכאן המסקנה שיש לקבל את גרסתם ביחס לנפקות המסמך.

1. כנגד גרסת התובע באשר לנפקות המסמך, מעלה הנתבע מספר טענות שאלו עיקרן:
2. לטענת הנתבע, לא הייתה לו כל סיבה ליטול על עצמו התחייבות לשאת בתשלום כלשהו בגין ההשקעות בחברה, כאשר בהסכם המייסדים אין לו כל מחויבות לכך. אכן, לפי הכתוב בהסכם המייסדים לא היה הנתבע מחויב להשקיע דבר בחברה, ונהפוך הוא – הובהר שההשקעה בחברה הינה באחריותם הבלעדית של שני בעלי המניות הנוספים. דא עקא, שבפגישה ביום 3.11.09 מסתבר שהנתבע הסכים ליטול על עצמו אחריות לחלקו בהפסדי ההשקעה למרות שלא היה חייב לעשות כן מלכתחילה. בין אם נבעה התחייבות הנתבע מהיקף ההשקעות הגדול אשר עלה על התחזית בהסכם המייסדים ובין מסיבה אחרת, ברור כי בהתחייבותו במסמך הסכים הנתבע להתחייבות שלא נטל מראש בהסכם המייסדים.
3. לטענת הנתבע עריכת המסמך וחתימתו נעשו בחטף, בפגישה איתו בה הופעלו עליו לחצים העולים כדי גידופים ואיומים (עדות הנתבע בעמ' 242; ש' 3 - 10 בפרוט'). לפי גרסת התובע ועו"ד עיני, הפגישה ביום 3.11.08 הייתה המשך של פגישות ובדיקות רבות שנערכו לקראת סגירת החברה וחלוקת החובות בין בעלי המניות. הנתבע מצידו, טוען כי האפשרות שהוא יישא בתשלום בגין ההשקעות בחברה כלל לא נדונה עימו קודם לכן (למשל סע' 10 (ב) בתצהיר הנתבע). מהראיות שהוצגו, מסתבר שאין כל מסמך נוסף, בין פרוטוקול ישיבה ובין אחר, בו נאמר כי נדונו חובות הנתבע. עם זאת, הוצגו מסמכים המלמדים על שורת פגישות שנערכו לפחות מספר חודשים קודם לכן ובהן נדונה סגירת החברה (למשל פרוטוקול מיום 11.8.08 – נספח 1 לתצהיר עו"ד עיני).

בעת שנכתב המסמך, כבר ברשימת הנושאים, נכתב כי המסמך יסדיר את חובות הנתבע לתובע. אם אכן, כגרסת הנתבע, אפשרות זו מעולם לא נדונה לפני כן, ניתן היה לצפות שבו ברגע יקום ויעזוב את הישיבה או שידרוש לתקן את הרישום. הנתבע לא עשה כן וברור שאיש לא החזיקו בכוח במקום. נראה איפוא שהדיון בסוגיה לא נפל על הנתבע במפתיע, כטענתו, שלכן נמשכה הישיבה כסדרה גם בסוגיה זו. נראה איפוא שגם בעניין זה לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע וסוגית תשלום חובותיו דווקא הועלתה בפגישות קודמות עד להכרעתה באותה פגישה ביום 3.11.08.

1. עוד טוען הנתבע כי יש לתמוה על כך שהצדדים, בפרט עו"ד עיני, לא טרחו להכין חוזה כדבעי כדי להסדיר את אותו תשלום חוב של הנתבע, אלא שכאן עומדת לצדדים האוטונומיה להקנות לחוזה כל לבוש חיצוני בו יחפצו, בין אם במסמך מודפס ובין אם בצורה אחרת. בחירתם דווקא בדרך של מסמך בכתב יד, בחירה לה הסכים הנתבע במפורש ובחתימתו, איננה שוללת את גמירות דעתם.
2. לטענת הנתבע, התביעה מתבססת על טענה להפסדי החברה בעוד המסמך בכלל עוסק בחובות החברה ואיננו מפרט כיצד הגיעו אלו לסך של 2,700,000 ₪. כך גם הקדיש הנתבע פרק שלם בחוו"ד שמש מטעמו לבחינת ההבדלים בין המונחים "חוב" ו- הפסד". בכל הנוגע לבחינת משמעות המסמך אינני מוצא כל משמעות לאבחנה זו. בפגישה בה נערך המסמך ונחתם לא נכח רואה חשבון ואין כל סיבה לתור אחר משמעות מונחים אלו בענייני חשבונאות. לא האבחנה בין המונחים עומדת על המדוכה כי אם ההתחקות אחר כוונת הצדדים בעת חתימת המסמך. כך גם לטענה בדבר היעדר בסיס לסכומים בהם נוקב המסמך כמו גם הטענה שלפיה בכלל מדובר במספר מפוברק וחסר בסיס, ששתי אלו טענות אשר להן עשויה להיות נפקות בבירור טענה לביטול ההסכם או מחלוקת לגבי פרשנותו, אך אין לטענות אלו משמעות בשאלת גמירות הדעת בעת חתימת המסמך.

בעניין זה, הסעיף הראשון של המסמך ברור ונותן את הבסיס להמשכו: "נכון להיום חובות הספקים והבנקים והחובות לבעלי המניות נאמדים בסך של כ- 2,700,000 ש"ח בקירוב". ברור מלשון זו כי הצדדים סברו שכיסוי כלל חובות החברה, הן לנושיה דוגמת הספקים והן לבעלי המניות אשר הזרימו לה כספים למימון פעילותה, עומד על סך כולל של 2,700,000 ₪. הצדדים סברו כי סגירה מסודרת של החברה, כולל תשלום כל חובותיה, יביא לכך שסך השקעת בעלי המניות יגיע ל- 2,700,000 ₪ שזה גם סיכום חובות החברה כלפי בעלי המניות (חוב שלא תוכל לפרוע בסגירתה) וממילא גם סיכום הפסדי בעלי המניות. השימוש שעשו הצדדים במונח "חוב" כביטוי ליישום כוונתם איננה מהווה לפיכך בסיס לטענה השוללת את גמירות דעתם להתקשר בהסכם מחייב.

1. לטענת הנתבע, בהסכם המייסדים נקבע שכל שינוי מחייב חתימת כלל הצדדים, כולל החברה, אולם החברה איננה צד להסכם המייסדים ולכן המסמך לא יכול לשנות את הסכם המייסדים. טענה זו איננה ברורה כאשר המסמך כלל איננו משית חבות כלשהי על החברה כי אם עוסק ביחסי בעלי המניות, מה גם שכאשר עסקינן בחברה פרטית והסכמה פה אחד של כל בעלי המניות ומנהלי החברה, אין זו אלא טענה סתמית ופורמאלית. אם לא הוספה חתימת החברה על המסמך, אות הוא שהצדדים לא ראו בכך חשיבות ותו לא.
2. לטענת הנתבע, התנהגות התובע לאחר חתימת המסמך מעידה על כך שהצדדים לא ראו בו הסכם מחייב, שכן פנייה כתובה ראשונה של התובע בקשר עם המסמך נשלחה רק ב- 24.11.10 (נספח 7 לתצהיר התובע).

אומנם, מכתב דרישה כזה נשלח מטעם התובע לראשונה ביום 24.11.10, כפי שטוען הנתבע, אולם התובע הסביר שעד למשלוח המכתב, ולמעשה עד שהחלו הליכי ההוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר החוב בחדש יוני 2010, הועברו לנתבע פניות רבות בעל פה. התובע מדגיש את קשרי המשפחה בין הצדדים ואף את הציפייה שעסקי הנתבע או מכירת הדירה בחולון יעמידו לנתבע משאבים לכיסוי החוב (עדות התובע בעמ' 149 – 150 בפרוט'). גרסת התובע נתמכת דווקא בעדותו של אחיו של הנתבע, תומר עמבר, אשר הצהיר כי בפגישה ביום 24.8.09 ספר לו עו"ד עיני כי הגיע להסדר עם הנתבע בקשר עם תשלום חובות הנתבע בגין ההשקעה בחברה (סעיף 15 בתצהיר תומר עמבר – ת/6). ואכן, קשרי המשפחה בין הצדדים, מכתבו של עו"ד עיני מיום 21.9.09 (נספח 4 לתצהיר עו"ד עיני) בו מוזכר החוב במפורש בסכום הנקוב במסמך, והעדויות לפיהן אכן הציג הנתבע מצג לפיו בכוונתו לפרוע חלק מהחוב באמצעות תמורת מכירת הדירה בחולון - תומכים בגרסת התובע.

אני מקבל לפיכך את גרסת התובע בעניין זה וממילא שאין טענה זו תומכת בגרסת הנתבע.

1. לאחר שמצאתי כי בחתימת המסמך הביעו הצדדים גמירות דעת לסיכום שלפיו יישא הנתבע בתשלום כספים לתובע, יש לפנות למבחן המסוימות, דהיינו, לבחון אם הושגה במסמך הסכמה על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה שביניהם.
2. לעניין יסוד המסוימות, נפסק בעבר כי נדרש שהפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים וכתובים. דרישה זאת נובעת מן התפיסה הבסיסית שאין חוזה יכול להתגבש אלא כאשר הצדדים מסכימים על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו. ברם, עם השנים הכירה הפסיקה בהסכמים בעלי מסוימות מספקת כאשר התנאים החיוניים לעסקה היו ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל (ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66). השלמה כאמור לא תיעשה כאשר בין הצדדים קיימת אי הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים חסרים (ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 682).
3. מעיון במסמך מסתבר כי נקודת המוצא של הצדדים הינה היקף חוב כולל של החברה בסך של 2,700,000 ₪, כאשר חוב זה כולל את החובות לספקים ואף לבעלי המניות, ומשמע: חוב הלוקח בחשבון את הכספים שהשקיעו בעלי המניות בחברה. מנקודת מוצא זו, גוזרים הצדדים את ההתחייבות שלפיה כל בעל מניות יקח על עצמו שליש החובות ומכאן, מאחר והנתבע לא השקיע דבר, שעל הנתבע לשלם 900,000 ₪.

בהמשך, קובעים הצדדים במסמך כיצד ישלם הנתבע 500,000 ₪ בתשלומים חדשיים שיהיו חופפים לחוב התובע בגין הלוואה שנטל כנגד רישום משכנתא. ביחס ליתרת הסכום, 400,000 ₪, נקבע כך בסעיף 6 במסמך:

סך נוסף של 400,000 ₪ בקירוב ישולם על ידי אבי (דליה) למי מבעלי המניות כפי שייקבע (עיני ואו אבי (נחום) אך תנאי התשלום וההחזר החוב הנ"ל בצירוף ריבית והצמדה ייקבעו ע"י הצדדים בסוף חדש יוני 2009.

אף שלא נקבע המועד והאופן בו ישלם הנתבע את יתרת החוב בסך של 400,000 ₪, נוכח התנהגות הצדדים ברור שהצדדים עצמם כלל לא ראו עניין זה כמהותי.

ברור כי כל הצדדים למסמך, ודאי התובע והנתבע, היו מודעים לכך שהנתבע איננו יכול כלל לנקוב במועד ברור בו יפרע את יתרת החוב. עובדה היא שגם לגבי הסך של 500,000 ₪ סוכם שייפרע בלפחות 100 תשלומים חדשיים של 5,000 ₪. לכן גם לא נקבע דבר לעניין חבות זו אלא נקבע שהעניין יקבע ביוני 2009. אין לפיכך בהיעדר הסכמה על אודות מועד תשלום יתרת החוב כדי לשלול את קיום מבחן המסוימות.

1. לטענת הנתבע, לא ניתן לזהות את הצדדים למסמך ובפרט מצביע הנתבע על כך שהתובע מבסס את זכויותיו על מסמך המחאת זכויות של חברת עיני, בעוד חברת עיני איננה כלל צד למסמך. טענה זו הינה למעשה פן נוסף של מבחן היסודיות, שכן זהות הצדדים הינה נדבך קריטי של ההתקשרות וחוסר יכולת לזהות את הצדדים למסמך עלול להביא לקביעה שמבחן היסודיות לא התקיים.

עיון במסמך על רקע הנסיבות שנתבררו איננו מאפשר לקבל טענה זו של הנתבע. ברור מהמסמך כי כוונת הצדדים הייתה לחלוקת ההשקעה וההפסד בגין ההשקעה בין בעלי המניות של החברה בחלקים שווים, דהיינו בין התובע, הנתבע וחברת עיני. עו"ד עיני מופיע במסמך כמי שנכח בפגישה אך החתימה על המסמך הינה של חברת עיני ובצירוף חותמת של חברת עיני. ברור מהמסמך כי התחייבות הנתבע לתשלום הייתה כלפי שני בעלי המניות, התובע וחברת עיני. כתב המחאת הזכויות שהציג התובע (נספח 33 לתצהיר התובע) מסיר כל ספק באשר לזהות הנושה ומבהיר כי התובע וחברת עיני מסכימים שכל חובות הנתבע בגין המסמך יועברו לתובע. לפיכך, זהות הצדדים למסמך ברורה ואין בסיס לטענה זו של הנתבע.

1. לסיכום מחלוקת זו בדבר נפקות המסמך, מסתבר כי תוכנו של המסמך והתנהגות הצדדים לאחר חתימתו מעידים על גמירות הדעת ליתן למסמך תוקף של חוזה מחייב. עוד מסתבר כי המסמך מגלם את כל התנאים המהותיים הדרושים כדי לגבי התחייבות ובעיקרם ההסכמה שלפיה נוטל על עצמו הנתבע אחריות לשלם ליתר בעלי המניות בחברה שליש מכלל ההשקעות שהשקיעו, השקעות שנאמדו בסך כולל של 2,700,000 ₪.
2. קביעת תוקפו המחייב איננה מסיימת את בירור המחלוקות שכן נוסף למחלוקת זו נתגלעה בין הצדדים מחלוקת גם באשר למשמעותו המחייבת של המסמך, משמע: מחלוקת בדבר פרשנותו.

לפי גרסת התובע (סעיף 14 בכתב התביעה), סוכם כי חישוב סופי ומדויק של החוב ייעשה לאחר שייערך מאזן החברה לשנת 2008; מאזן זה נערך ומצביע על הפסד בסך כולל של 2,613,249 ₪ ליום 31.12.08 ועל הנתבע לשאת בשליש מסכום זה – 871,283 ₪.

הנתבע מכחיש את תחשיבי התובע (סעיף 68 בכתב ההגנה) ובסיכומיו טוען שלפי מאזני החברה מתברר שהחוב לבעלי המניות הסתכם בסך של 483,887 ₪ כך שחלקו בחוב עומד על שליש מסכום זה (סעיף 11 בסיכומי הנתבע).

הנה אשר התברר ביחס למחלוקת זו:

1. ראשית, למעשה אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהסכום הנקוב במסמך כבסיס להיקף החוב, 2,700,000 ₪, איננו אלא הערכה, כאשר הסכום המדויק יקבע לאחר שתושלם עריכת מאזני החברה ליום 31.12.08. כך גם טוען התובע כאמור (למשל סעיף 3 בתצהיר התובע).

כך גם עולה מהאמור במסמך ודי לקרוא את אשר נקבע בסעיף 1 במסמך כדי להיווכח שהסכומים הנקובים במסמך היוו הערכה בלבד, אומדן של כלל ההשקעות הנדרשות ואשר כפופה לבחינה מדוקדקת יותר. שכך נקבע בסעיף 1 במסמך: "נכון להיום חובות הספקים ובנקים והחובות לבעלי המניות נאמדים בסך של כ- 2,700,000 ש"ח בקירוב". השימוש בביטויים "נכון להיום", "נאמדים" ו- "בקירוב" מלמד על הערכה בלבד, הערכה שמחייבת בדיקה נוספת. כך גם נקבע בסעיף 7 במסמך: "התחשבנות סופית סופית לגבי יתרות ההלוואות הבעלים תערך בסמוך למועד הגשת המאזן הכספי / דוחו"ת כספיים לסוף שנת 2008 ואבי יחזיר למי מבעלי המניות את החוב שיתבע עד אז בהתאם לתנאים שיקבעו ע"פ סע' 6 לעיל.".

אם כך, ברור כי הצדדים לא ראו בסכום הנקוב במסמך, 2,700,000 ₪, מספר סופי ומוחלט אלא הערכה בלבד, הערכה זמנית עד להתחשבנות הסופית.

1. כפי שכבר צוין, הנתבע טוען כי יש משמעות להבחנה בין פירוש הביטוי "חובות" בו נעשה שימוש במסמך, לבין פירוש הביטוי "הפסד" בו נעשה שימוש בכתב התביעה. כיוון שהתביעה הינה לתשלום שליש "בהפסד" החברה, טוען הנתבע שעילת התביעה מופרכת. כפי שהובהר לעיל, בטענה זו אין ממש שכן על פני הדברים ברור שהצדדים לא בקשו לדקדק במשמעות החשבונאית של הביטוי "חובות" בו עשו שימוש במסמך ואף התובע לא עשה שימוש בביטוי "הפסד" מתוך כוונה דווקא למשמעותו החשבונאית של הביטוי. השאלה שיש לברר איננה עוסקת במשמעות החשבונאית של הביטוי שנבחר אלא במשמעות שבקשו הצדדים ליתן לאותו הביטוי.

כידוע, חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, דהיינו: המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר בקשו במשותף להגשים. אומד דעת זה נלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו, תוך שימת לב לכך שכאשר לשון ההסכם ברורה וחד משמעית, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנותו של הסכם (רע"א 8613/08 איתן לוי מהנדסים ויועצים בע"מ נ' עיריית גבעתיים [פורסם בנבו] 23.3.2009). כאשר אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, יפורש החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית, דהיינו: המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית של החוזה תלמד בדרך כלל מלשונו הרגילה, אך בשים לב לאפשרות סתירתה ממכלול הנסיבות הרלוונטיות.

המפתח לאיתור אומד דעת הצדדים בחתימת המסמך ובכל הנוגע לבסיס התחייבות הנתבע, מצוי בסעיף 3 לסעיפי סדר היום במסמך ובסעיף 3 להסכמות עצמן.

בסעיף 3 לסעיפי סדר היום נקבע: החובות של אבי (דליה) מול אבי (נחום) ויוסף עיני. בהמשך, בסעיף 3 של המסמך, נקבע: מאחר ואבי (נחום) ועיני הזרימו כספים לחברה בין באמצעותם ובין מי מטעמם נותרה יתרה מוסכמת של אבי (דליה) של כ- 900,000 ₪. הזרמת הכספים לחברה על ידי בעלי מניותיה – היא היא הבסיס למסמך ולהתחייבויות הנתבע. לא חובות החברה לספקים ולא חובות החברה לבנקים עמדו במוקד הסכמת הצדדים, אלא הסכומים אשר הזרימו בעלי המניות לחברה כדי לאפשר את פעילותה. כך גם לנוכח האמור בסעיף 7 במסמך: התחשבנות סופית לגבי יתרות הלוואות הבעלים.

ניכר מלשון המסמך כי הצדדים העריכו שעד לסוף 2008 תממש החברה את כל נכסיה, תשלם את כל חובותיה, ותעשה כן כאשר בעלי המניות מקצים את המימון הדרוש לכך, כך שבסופו של יום, ב- 31.12.08, תיוותר החברה ללא נכסים וללא חובות לאיש זולת "יתרות הלוואת הבעלים". זולת החובות לבעלי המניות. כך גם העיד עו"ד עיני באשר לאופן בו נוסח המסמך (עמ' 84; ש' 24 – 28 בפרוט'):

אינני רואה חשבון, אינני מנהל חשבונות, סה"כ היה לנו עיקרון בסיסי, עיקרי שאתו התגבשנו וגיבשנו את ההסכם שזה אומר שחלקו של כל אחד מבעלי המניות צריך להיות שליש מסך כל החובות. כלומר שליש מ 2.6 מיליון ₪. אם בית המשפט שואל אותי מדוע מתייחסים פה רק לחובות ולא להכנסות של החברה אני אומר שההפסד מגלם בתוכו את אמצעי המימון שלו, של הפסדי החברה, קרי בין באמצעות בנקים או ספקים ובעלי המניות במקרה שלנו זה מה שהיה.

ובהמשך (עמ' 87; ש' 10 – 15 בפרוט'):

ש. אם צריך לשלם הפסדים של החברה משלמים אותם לחברה?

ת. ההפסדים כבר שולמו. ההפסדים מומנו. מימנו אותם.

ש. לכן אתה מדבר על החוב אליך כי כל ההפסדים שולמו ע"י ב.י עיני ואבי הגדול?

ת. כן.

ש. אתה טוען שצריך להחזיר לב.י עיני ולאבי הגדול את מה שהם כבר שילמו לחברה. נכון?

ת. נכון.

עדותו של עו"ד עיני בדבר אומד דעת הצדדים בעריכת המסמך מקובלת עלי שכן היא מתיישבת עם לשון המסמך ובאשר היא הגיונית בעליל. ההיגיון שהנחה את הצדדים היה חלוקה שווה של הכספים שהושקעו בחברה למימון הפסדיה וללשון שננקטה, "חובות החברה", לא הייתה חשיבות יתרה.

המועד הקובע אשר נקבע במסמך היה 31.12.08 ולפי לשון המסמך איפוא, התחייבות הנתבע הייתה לשאת בשליש מסך הכספים אשר הזרימו ויזרימו יתר בעלי המניות לחברה עד 31.12.08. כך גם העיד התובע כי לשיטתו ב- 31.12.08 מסתיימת ההתחשבנות בין הצדדים (עמ' 151; ש' 27 בפרוט'). אף העד לחתימה, אמיר, העיד כי הבין את ההתחייבות כמתייחסת לכספים אשר הוזרמו לחברה (עמ' 50; ש' 7 בפרוט'). הצדדים אף לא ראו להתייחס להשקעות לפי האופן בו נרשמו בספרי החברה וראו את עו"ד עיני, בנימין עיני, התובע וחברת עיני כולם כבעלי המניות לעניין הזרמת הכספים לחברה.

1. לאחר שנמצא כי במסמך התחייב הנתבע לשלם ליתר בעלי המניות 1/3 מסך השקעותיהם בחברה, יש לבדוק מהו אותו סך ההשקעה של בעלי המניות נכון ליום 31.12.08.

טענות הנתבע באשר להתחשבנות עם בעלי המניות בחברה מתבססות על חוו"ד שמש; ואילו טענות התובע מתבססות על חוו"ד קוממי. לשתי חוות הדעת הללו מכנה משותף בולט – שתיהן מתבססות באופן בלעדי על הרישום בספרי הנהלת החשבונות של החברה. כך מסתבר שיש תמימות דעים באשר לנכונות הרישום בספרי ובמאזני החברה, כשיקוף נכון ומדויק של התנהלותה הכספית של החברה בכלל, והתנהלותה בכל הנוגע לרישום הזרמת הכספים בפרט. כך גם עולה מעדויות מנהל החשבונות של החברה, מר יששכר ישראל, ורואה החשבון של החברה, רו"ח אברהם פנירי, כאשר איש מהצדדים לא טוען שיש רבב במהימנותם או מקצועיותם.

התבססות בלעדית זו על הרישום בספרים, הביאה לכך שאף לא אחד מהצדדים הביא ראיות אחרות לבירור היקף השקעות בעלי המניות בחברה. כך, למשל, התובע אשר טוען להשקעת כספים עצומה בחברה לא מפרט בתצהירו ולו העברה כספית אחת שעשה לטובת החברה. התובע מציין בתצהירו (סעיף 37) כי נטל שתי הלוואות אישיות ביום 6.2.08 וביום 12.10.08 אך איננו טוען כלל שכספי ההלוואות הועברו במישרין ובמלואן לחברה. לא כל שכן שאין התובע מביא ולו ראיה חיצונית אחת להזרמה שכזה, ראיה דוגמת המחאה שמשך לטובת החברה או העברה בנקאית שעשה. כך גם בעדותו לא ידע התובע ליתן פירוט לסכומים שהזרים לחברה מעבר לאלו שבאו לכדי ביטוי כתוב בספרי החברה (עמ' 160; ש' 24 – 26 בפרוט').

היעדר טענות זה בולט במיוחד על רקע האמור בסעיף 4 במסמך, בו לכאורה קשר בין הלוואה שנטל התובע כנגד משכנתא והשקעות התובע בחברה. התובע לא מבהיר מתי לקח את ההלוואה, התובע לא טוען שההלוואה הועברה במלואה לחברה, ומספרי החברה מתברר שסך השקעות התובע בחברה מיום 1.1.08 ועד חתימת המסמך ביום 3.11.08 היו 86,000 ₪ בלבד (סעיף 6 (א) בחוו"ד שמש).

מאחר ושני הצדדים רואים בספרי הנהלת החשבונות של החברה מקור מהימן ויחיד לבירור סך ההשקעות בחברה ומאחר ואף לא אחד מהצדדים הביא ראיות חיצוניות להשקעות בחברה זולת ספרי החברה, אין מנוס מהכרעה בהיקף ההשקעות על פי הנתונים שנמצאו בספרי החברה.

1. לפי האמור בחוו"ד קוממי, יתרת חובות החברה למנהליה, לבעלי המניות ולבנימין עיני ביום 31.12.08 עמדה על 2,077,747 ₪ (סעיף 10 בחוו"ד קוממי). אף בעדותה אישרה רו"ח קוממי כי נתבקשה לבדוק את הסכומים שהעבירו בפועל בעלי המניות עד 31.12.08 וכך עשתה (עמ' 127; ש' 13 בפרוט'). סכום זה כמעט זהה לסכום שנמצא בחוו"ד שמש 2,083,413 ₪ (סיכום הסכומים בסעיף 6 (ב) בחוו"ד שמש). הסכום בחוו"ד קוממי מיטיב עם הנתבע ולפיכך מקובל עלי כבסיס לחישוב החוב.

אין כל טענה שלפיה החובות שנרשמו כאמור נובעים ממקור כלשהו זולת השקעות שבוצעו על ידי בעלי המניות, בין במישרין ובין על ידי מי מטעמם ולפיכך סכום זה מבטא את החוב לבעלי המניות במועד הקובע במסמך – 31.12.08.

חשוב להדגיש כי אפשר ובמהלך השנים סך הסכומים אשר העבירו בעלי המניות היה גבוה יותר, אך מסתבר שבמהלך השנים גם נמשכו כספים על ידי בעלי המניות. לפי הרישום בחוו"ד שמש נמצאו משיכות כספים בסך של 282,246 ₪ בשנת 2007 בכרטיס "חו"ז עיני" ו- 12,842 ₪ נוספים ב- 2008. רישום יתרת החוב לבעלי המניות בסוף 2008 מבטאת את השורה התחתונה של ההתחשבנות.

עוד חשוב להדגיש כי לפי הממצאים בחוו"ד שמש, נמצאו השקעות והעברות כספים מבעלי המניות לחברה במהלך 2008 (סעיפים 5 (א) ו- 5 (ז) בחוו"ד שמש) אולם אין התייחסות ולו להעברה אחת נוספת לאחר 31.12.08. אף בחוו"ד קוממי אין כל טענה להשקעות שבוצעו בחברה במהלך 2009 או לאחר מכן ורו"ח קוממי ציינה בעדותה שאף לא בחנה אפשרות שמא החברה לא שילמה חובות למי מנושיה לאחר 1.1.09 (עמ' 128; ש' 12 בפרוט'). נהפוך הוא. רו"ח קוממי מציינת כי בגין שנת 2009 אף נרשמו רווחים לחברה עקב פעילות של התובע בתחום שירותי ייעוץ ופעולה חשבונאית של ביטול חוב (סעיף 12 בחוו"ד קוממי). בעדותו, טען מנהל החשבונות של החברה, ישראל יששכר, כי נכון למועד עדותו נותר לחברה חוב יחיד של 200,000 ₪ לבנקים וחוב זה משולם בתשלומים חדשיים של 5,000 ₪ על ידי חברת עיני (עמ' 26 בפרוט') אולם משום מה לכך אין כל זכר בתצהירו של עו"ד עיני וכך לא ניתן לדעת בוודאות אם זהו חוב של החברה מלפני 31.12.08 או שמא חוב שמקורו פעילותה לאחר מכן. עו"ד עיני עצמו אישר בעדותו שלחברה היה מלאי של תרופות ביום 3.11.08 אך לא ידע לומר מה עלה בגורלו של מלאי זה וטען שחדל ממעורבות בפעילות החברה אחרי הפגישה בנובמבר 2008 (עמ' 77; ש' 4 – 9 בפרוט').

עד אשר נחתמה חוו"ד קוממי ביום 25.10.12 זרמו מים רבים בירדן וניתן היה לבחון ולהציג נתוני אמת בדבר שווי הנכסים ותשלומי החובות של החברה לאחר 1.1.09. נתונים אלו היו לחלוטין בחזקת התובע, הוא זה שנותר בעל החברה שאף עשה בה שימוש לצרכיו משנת 2009 ואילך. היעדר נתוני אמת מציב כנגד התובע את החזקה שהנתונים, לו הוצגו, לא היו תומכים בטענה להזרמת כספים נוספת לאחר 1.1.09 בגין חובות העבר. בין אם הסתבר ששווי רכוש החברה עלה על הציפיות, בין אם הסתבר שעלה בידי החברה לגבות כספים בשיעור גבוה יותר מלקוחותיה, בין אם הסתבר שחלק מהספקים ויתרו על חובה של החברה, לא הוצגה כל ראיה שתצדיק קביעה לפיה היקף השקעות בעלי המניות בחברה עלה על הסכום הנקוב כאמור.

זו אם כן השורה התחתונה המבטאת למעלה מ- 4 שנות פעילות של החברה, עד לסוף 2008 – חוב מצטבר של החברה לבעלי המניות שלה בסך של 2,077,747 ₪.

1. לטענת הנתבע יש להתעלם מחוב בסך 453,887 ₪ אשר היה רשום כחוב לבעלי המניות, נמחק בסוף 2009 ולכן איננו מחייב כלל את הנתבע והינו כחוב שעבר מן העולם. מהראיות מתברר שאכן רישום חוב זה בספרי החברה נמחק בסוף 2009 (עדות מנהל החשבונות ישראל יששכר בעמוד 121 בפרוט') אולם זאת בגין "ויתור" שעשתה חברת עיני לחברה. עו"ד עיני עצמו לא יכול היה להסביר בעדותו את אותה מחיקה (עמ' 144 בפרוט') אולם הסבר ניתן על ידי רו"ח פנירי. לפי עדות רו"ח פנירי (עמ' 115 בפרוט') מסתבר שחברת עיני הגיעה למסקנה שמדובר בחוב אבוד שכן ממילא לא תוכל חברת עיני להיפרע מהחברה שלכן בוצע הרישום בהתאם בספרים. חבותו של הנתבע לחלק יחסי בהשקעות לא הותנתה דווקא ברישום החוב בספרי החברה לאחר 1.1.09 או ברישומו בספרי חברת עיני, ואין בשינוי זה כדי לאיין את העובדה שסכום זה אכן מבטא כספים שהושקעו בחברה.
2. לטענת הנתבע לא רשום בספרי החברה כל חוב לזכות עו"ד עיני ואין להתחשב בחוב הרשום לזכות בנימין עיני שכן הוא איננו בעל מניות. עוד טוען הנתבע בהקשר זה כי רישום החוב בספרי החברה לתובע נעשה בכובעו כמנהל ולא כבעל מניות שלכן יש להתעלם מכך. כך גם הנחה נתבע את המומחה מטעמו, רו"ח שמש, להתעלם בחוות דעתו מסכומי חוב שנרשמו במאזני החברה לזכות מי שאינם "בעלי המניות" (עמ' 174 בפרוט'). טענה זו של הנתבע יוצאת מהנחה כי ככל שסוכם על חלוקת החובות, הרי שהסכמה מתייחסת אך ורק לחוב הרשום כחוב לבעלי המניות בחברה וזה מסתכם בסך של 483,887 ₪ בלבד ליום 31.12.08 (סעיף 11 (יב) בסיכומי הנתבע). מהראיות שהוצגו מסתבר שמלכתחילה לא הייתה הקפדה על הפרדה על פי הרישום הפורמאלי. כך, למשל, עו"ד עיני ראה עצמו כמי שהשקיע אישית בחברה אף שבפועל השקעתו נרשמה על שמה של חברת עיני (למשל עדות עו"ד עיני בעמ' 73; ש' 6 בפרוט'). כך גם בכל הנוגע לרישום בספרי החברה, לא נהגו הצדדים כלל להקפיד על רישום מדויק של כל סכום שהושקע דווקא בסיווג של חוב לבעלי המניות וכך נרשמו השקעות של התובע תחת חוב "כמנהל", והשקעות של חברת עיני תחת חוב לבנימין עיני (למשל עדות ישראל יששכר בעמ' 128 בפרוט'). אין ספק כי אומד דעת הצדדים בחתימת המסמך היה לחלוקה שווה של ההשקעות כפי שבוצעו בפועל ולא להתעלמות מהשקעה כלשהי רק בגלל האופן בו נרשמה. הביטוי בו השתמשו הצדדים במסמך בהקשר זה, "החובות לבעלי המניות", נועד לבטא כותרת כוללת לכלל החובות ובלא שתהא משמעות לאופן בו נעשה הרישום בפועל.
3. ועוד טוען הנתבע כי מסך הכספים שנרשמו כאמור נרשם סך של 400,000 ₪ כחוב לזכות בנימין עיני אף שבפועל מדובר בהלוואה שהעמידה לחברה חברה בשם "מלקש". מעדות עו"ד עיני התברר כי מדובר בהלוואה שנלקחה מחברה בשם "מלקש" ונפרעה על ידי התובע (עמ' 88 בפרוט'). כך גם העיד התובע (עמ' 156; ש' 19 – 26 בפרוט'). הנתבע לא נתן כל הסבר אחר למהות אותה הזרמת כספים לחברה כך שההסבר שניתן על ידי עו"ד עיני הוא ההסבר היחיד ולפיו מדובר בצורה נוספת של גיוס כספים לחברה על ידי בעלי המניות שלה, התובע וחברת עיני, שלכן אין בסיס לטענה זו. אף ישראל יששכר העיד שההלוואה שהעמידה "מלקש" לחברה נרשמה כחוב של החברה לבנימין עיני, אביו של עו"ד עיני ובעל השליטה בחברת עיני (עמ' 37 בפרוט').

לסיכום, מסתבר שבמסגרת הסכמת הצדדים כפי שהיא מגולמת במסמך, התחייב הנתבע לשלם שליש מסך השקעות יתר בעלי המניות בחברה עד ליום 31.12.08. עוד התברר, מהסתמכות שני הצדדים על הרישום בספרי החברה וניתוח הרישום בחוות הדעת שהוגשו, כי סך חובות החברה לבעלי המניות שלה (בין אם החובות נרשמו לזכותם כבעלי מניות, בין כמנהלים ובין בדרכים אחרות) מסתכמת בסך של 2,077,747 ₪. חובו של הנתבע עומד על שליש מסכום זה – 692,582 ₪.

1. מהו המועד בו חלה חובת הנתבע בתשלום חלקו בהשקעות כאמור?

ביחס לסך של 500,000 ₪ נקבע במסמך שהתשלום ייעשה בתשלומים חדשיים של כ- 5,100 ₪ מיום חתימת המסמך. ביחס ליתרת החוב לא נקבע דבר אלא נקבע שאופן התשלום יוסכם ביוני 2009, מועד אשר חלף עבר בלא כל דיון או הסכמה.

התובע עותר לחיוב הנתבע בתשלום מלוא החוב מיידית. לפי פרשנות התובע אם כך, הפרת התחייבות הנתבע ואי ההסכמה על יתרת החוב מחייבים חיוב בתשלום מיידי. הנתבע איננו מציג גרסה משלו לשאלה זו.

ברור מנסיבות העניין כי התחייבות הנתבע מתייחסת לתשלומים שכבר שולמו על ידי התובע זה מכבר, כך שעניינית יש הצדקה לחיוב בתשלום אחד מיידי. ברור גם מנסיבות העניין שבפרישת החזרי החוב נעשתה מתוך התחשבות בנתבע ותו לא. התחשבות ביכולתו לגייס את הסכום הדרוש להשבת חובו. כאשר מסתבר שהנתבע הפר ברגל גסה את התחייבותו, אין עוד כל הצדקה להוסיף ולשמור לו את ההטבה של תשלום לשיעורין ומקובלת עלי עמדת התובע לחיוב מיידי בתשלום.

ביחס ליתרת הסכום, מעבר ל- 500,000 ₪ האמורים בסעיף 4 במסמך, נראה שאין מנוס מהשלמת המסמך, השלמה שיש לעשות בהתחקות אחר כוונתם המשוערת של הצדדים ובדגש על חובת תום הלב. יישום זה מוביל אף הוא למסקנה שיש לחייב את הנתבע בתשלום מלוא יתרת החוב מיידית. לנתבע עמדה שהות מספקת לגייס משאבים, לשלם תשלומים ולהציע תשלום בדרך אחרת. הנתבע לא עשה כן ולפיכך ראוי וצודק שיחויב בתשלום מלוא חובו, בניכוי מה ששולם ובתוספת הצמדה וריבית מהמועד הקובע – 1.1.09.

1. טענה חלופית אשר מעלה התובע לחיוב הנתבע בסכום התביעה הינה הטענה השטרית, טענה המתבססת על שטר החוב.
2. לפי גרסת התובע, שטר החוב נמסר להבטחת כל התחייבויות הנתבע בהסכם המייסדים (סעיף 20 בתצהיר התובע), הנתבע לא קיים את התחייבויותיו, לא השקיע את מלוא זמנו ומרצו בקידום עסקי החברה ואף גרם לקשיים בפעילות החברה עקב יחסים עכורים עם הרוקחת המחוזית (סעיפים 26 – 27 בתצהיר הנתבע). אין אם כך למעשה מחלוקת, גם לשיטת התובע, כי שטר החוב נמשך ונמסר על ידי הנתבע לביטחון כך שהינו "שטר לביטחון".
3. שטר ביטחון הוא שטר שמסירתו הותנתה בתנאי. הצדדים הסכימו שהאוחז לא ידרוש את פירעונו, אלא אם יקרה אירוע מוגדר, כגון קיום התחייבות אשר למען הבטחתה נמסר השטר. המקור לאותו תנאי שלהבטחתו נמסר שטר החוב מצוי בסעיף 19.1 בהסכם המייסדים (נספח 15 לתצהיר התובע) הקובע כך:

"להבטחת התחייבויותיו של אבי לעבוד בחברה במשך שלוש שנים לפחות החל ממועד החתימה על הסכם זה ובהיקף משרה כמפורט בסעיף 7.7 לעיל, וכן לפעול בתום לב, ביושר, בהגינות ובנאמנות כלפי כל הצדדים להסכם זה, יפקיד אבי במועד החתימה על ההסכם בידיהם הנאמנות של עיני ועמבר שטר חוב החתום על ידו על החלק לפקודתם."

יש לבחון איפוא את הראיות ולבחון אם התקיים התנאי שנקבע ואם הסתבר שהתקיימו הנסיבות המצדיקות את ביצוע שטר החוב.

1. אשר למשך עבודת הנתבע בחברה, הסכם מייסדים נחתם ביום 14.9.04 כך שהתקופה בת 3 שנים שהתחייב הנתבע לעבוד בחברה הסתיימה ביום 14.9.07. אין בעדויות שהביא התובע ולו אחת ממנה ניתן ללמוד שהנתבע הפסיק את עבודתו בחברה לפני מועד זה. אין גם ולו מכתב בודד הטוען כך, ואף התובע ועו"ד עיני לא טוענים זאת בתצהיריהם. המסמך עצמו דווקא מלמד על מעורבות הנתבע גם ב- 2008. הטענה לפיה הפר הנתבע את התחייבותו לעבוד 3 שנים בחברה הופרכה ואיננה מבססת ניסיון לאכוף את ביצוע שטר החוב.
2. עוד טוען התובע כי אפילו עבד הנתבע למעלה משלוש שנים בחברה, הרי שלא עמד בהתחייבותו לעשות כן במשרה מלאה, ביושר ובהגינות, כאשר הסתבר שהנתבע עסק בו זמנית בשלל עיסוקים אחרים.

אכן, מהראיות שהוצגו ברור שלנתבע היו בזמן עבודתו בחברה שלל רב של עיסוקים נוספים, ובהם פיתוח תוכנה למסכי מגע בעמדות בתי המרקחת ובמתן שירותי כח אדם לבתי מרקחת פרטיים ולרשת ניו פארם (כעולה מסיכום פגישה שערך הנתבע ביום 25.5.05 - נספח 25 לתצהיר התובע), ארגון סדנאות בתחום הרפואה הסינית (כעולה מפרסום הזמנה להשתתפות בסדנאות מאפריל 2005 - נספח 24 לתצהיר התובע), מעורבות בפעילות חברה בשם אינטרק (ישראל) בע"מ (כעולה מפסק הדין בתיק עב (ת"א) 11109/06 – נספח 26 לתצהיר התובע ועדות הנתבע בעמ' 265 בפרוט'). הנתבע אף הקים ביום 25.6.06 חברה בשם עמבר אברהם (אבי) רוקח ומשפטן בע"מ (עדות הנתבע בעמ' 265 בפרוט'). ועוד היה הנתבע לכל אורך תקופת פעילות החברה פעיל בתחביב הטסת טיסנים.

עם זאת, עובדות אלו לא התבררו לתובע בדיעבד או בהפתעה בסמוך להגשת שטר החוב לביצוע ביוני 2010. מהעדויות התברר שהתעסקות הנתבע בעיסוקים נוספים הייתה גלויה וידועה מלכתחילה.

כך העידה גב' רוית כהן במענה לשאלה מי ידע על עיסוקיו הנוספים של הנתבע: "אני מניחה שכל מי שהיה, זה לא היה סוד" (עמ' 16; ש' 8 בפרוט') ועוד העידה שאף התובע ידע על עיסוקי הנתבע בטיסנאות (עמ' 19; ש' 24 בפרוט'). גב' כהן אף אישרה בעדותה שנוכח תפקידו של הנתבע כרוקח לא ניתן היה להפעיל את החברה בלעדיו (עמ' 18 בפרוט') ומשמע שמעורבותו בעסקי החברה לא חדלה אף פעם עד לחתימת המסמך. גם גב' רחלי אוחיון העידה כי ידעה על התעסקות הנתבע בהטסת טיסנים וכי עובדה זו הייתה ידועה לכל מי שעבד בחברה (עמ' 71 בפרוט').

למעלה מכך, התברר שכבר בתחילת 2005 חדלה החברה מתשלום שכר לנתבע. התובע העיד שכבר בתחילת 2005 היה ברור שהחברה לא יכולה לעמוד בתשלום שכר חודשי לנתבע ולכן הוסכם לחדול מתשלום (עמ' 158 בפרוט'). והרי לצד התחייבות הנתבע לעבודה במשרה מלאה בחברה (סעיף 7.7 בהסכם המייסדים) עמדה ההתחייבות לשלם לו שכר עבור עבודתו (סעיף 7.6 בהסכם המייסדים). הסכם המייסדים איננו מכיר בהתחייבות של הנתבע לעבוד בחברה בלא שכר כלל ובמשרה מלאה ולא היה הגיוני שכך יהיה.

כך מסתבר כי לא זו בלבד שהתובע ידע על עיסוקיו הנוספים של הנתבע, אלא שהתובע הסכים לכך והיה ער לכך שלא יתכן אחרת שכן לא היה מקור פרנסה אחר לנתבע. התובע לא ראה בעיסוקיו הנוספים של הנתבע משום הפרת התחייבותו של הנתבע בהסכם ולניסיון לטעון זאת בדיעבד אין יסוד.

1. ועוד טוען התובע בהקשר זה כי האופן בו נוהלה החברה על ידי הנתבע היה לקוי, הביא לשלל החלטות שגויות ופגע בעסקי החברה. חומר הראיות רחוק מלתמוך בטענה זו.

כך למשל, מתבסס התובע על עדות גב' רחל אוחיון אשר מאשימה בתצהירה את הנתבע בהתנהלות חסרת אחריות מכח הסכמתו לעסקאות קונסיגנציה שהביאו לכך שהחברה ספגה את הנזק עקב גניבת מוצריה (סעיפים 10 – 13 בתצהיר גב' אוחיון), אך בעדותה הסתבר שמדובר בתופעה נפוצה שנבעה מהתחזקות רשתות השיווק (עמ' 68 בפרוט') ובכלל ההחלטה למכור בקונסיגנציה התקבלה כאשר התובע מודע לה (עמ' 69 בפרוט').

התובע מפנה לתצהירה של גב' גליה שלמה שאף בו טרוניות לגבי אופן ניהול החברה על ידי הנתבע, אולם גב' שלמה העידה שהיא עצמה סוכנת מכירות של החברה, האמינה בקונספט של פעילות החברה וכך גם הנתבע רצה בהצלחת החברה (עמ' 100 בפרוט').

זו בדיוק המסקנה המתבקשת מהראיות שהוצגו – לנתבע, בדיוק כמו לתובע ולעו"ד עיני, היה אינטרס ברור בהצלחת החברה והנתבע עשה כמיטב יכולתו להביא להצלחת החברה. גם אם, בדיעבד, ימצאו החלטות ניהוליות שגויות של הנתבע, ברור שלא "בחוסר תום לב" פעל הנתבע ולא מתוך "אדישות" להצלחת החברה. גם פן זה של הטענות איננו מצדיק את הפעלת שטר החוב.

כך התברר שהתנאי לשמו נמסר שטר החוב לא התקיים והנתבע לא הפר את התחייבויותיו בהסכם המייסדים. לו התבססה התביעה על שטר החוב בלבד, היה דינה להידחות.

1. לטענת הנתבע המסמך בוטל על ידו כדין בהודעת ביטול ששלח ביום 5.7.10 (נספח א' לתצהיר הנתבע). טענה זו איננה ברורה.

ככל שטוען הנתבע לטעות או הטעיה, טענות בדבר "פגם ברצון", הרי שלא הובאה כל ראיה לביסוס טענה שכזו. כפי שהובהר לעיל, הנתבע חתם על המסמך במודעות מלאה למהות התחייבותו ובהסכמה מלאה ליטול על עצמו שליש מהשקעות יתר בעלי המניות. אף לא ברור כיצד יכול הנתבע להעלות לראשונה ב- 2010 טענות לפגם ברצון בהתקשרות מנובמבר 2008.

אף טענות בדבר הפרת הסכם המגולם במסמך לא ניתן להבין שכן כלל לא ברור איזו הסכמה הפר התובע. הנתבע מלין על הניסיון הפסול להציג את שטר החוב (עמ' 32 בסיכומים) ואכן, לא היה בסיס להצגת שטר החוב שכן זה נמסר לתכלית שונה לחלוטין, אלא שאין כל קשר בין הצגת שטר החוב למסמך. הצגת שטר החוב היוותה הפרה של הסכם המייסדים ועשויה הייתה להוות בסיס לתביעה בגין זאת, אלא שהנתבע איננו טוען לכך ואיננו טוען לכל נזק שנגרם לו עקב הפרה זו. המסמך מאידך כלל לא קשור לשטר החוב וממילא שעילת התביעה בכתב התביעה המתוקן הינה גם המסמך ולא רק שטר החוב.

1. עוד טוען הנתבע כי יש לקזז מכל חוב החל עליו לפי המסמך את הכספים המגיעים לו נוכח אי תשלום שכרו מאז אפריל 2005. בטענה זו אין ממש.

ראשית, התברר שבד בבד עם הפסקת תשלום שכרו של הנתבע איש לא הלין על עיסוקיו הנוספים של הנתבע. נראה שלא בכדי היה הדבר שכן היה מוסכם ששני הצדדים עושים ויתור בעניינים אלו.

שנית, לא ניתן להבין כיצד זה נמנע הנתבע מכל מחאה או דרישה בעניין זה שנים כה ארוכות ושתיקתו מעידה על הסכמתו לוויתור על התשלום.

שלישית, אין כל קשר בין התחייבות הנתבע במסמך לבין שכר עבודתו. ההתחייבות במסמך היא כלפי בעלי המניות ואילו החבות בשכר לה טוען הנתבע היא כלפי החברה. ההתחייבות במסמך מתייחסת לכסף שהושקע בפועל בחברה ואילו טענות הנתבע מתייחסות למשיכת כספים מהחברה, משיכה אשר הוא איננו מייחס למי מיתר בעלי המניות אף שלפי העדויות התברר שלפחות התובע השקיע שעות רבות בעבודה בחברה.

ורביעית, לו באמת סבר הנתבע שיש מקום להתחשב בטענה זו בהתחשבנות, ניתן היה לצפות שהדבר יבוא לכדי ביטוי במסמך. בדיוק כשם שהנתבע עמד, לטענתו, על הוספת השורה האחרונה במסמך.

נוכח כל זאת, אין בסיס לטענת הקיזוז של הנתבע והיא נדחית.

1. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
2. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע 1/3 מסך ההשקעות בחברה ליום 31.12.08 ובניכוי סך של 10,000 ₪ אשר לטענת התובע כבר שולם. יתרת החוב היא 682,582 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.09.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשאת באגרת בית המשפט וכן גם בהוצאות התובע בגין הגשת התביעה (כולל שכר טרחת עו"ד וכולל התשלום לעדים ולמומחית מטעמו) בסך של 75,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.