לפני:

השופטת שרה שדיאור

החלטה

1. בפני בקשת התובע להוציא מסיכומי הנתבעת את נספח א' שעניינו "לקט של חוקים ירדנים".

לטענת התובע, לקט זה צורף לראשונה לסיכומי הנתבעת ומדובר בראיה חדשה שהוגשה לאחר שתמה מסכת הראיות בתיק.

עוד טוען התובע כי על פי הפסיקה, הדין הזר הינו בבחינת עובדה אשר יש להוכיחה.

משלא עשתה זאת הנתבעת במהלך ההתדיינות בתיק, אין מקום לאפשר לה לעשות כן בשלב הסיכומים.

1. הנתבעת טוענת מנגד כי אין מדובר בראיה חדשה, או בראיה כלשהי, אלא מדובר באסמכתא משפטית. לגישת הנתבעת, צירוף דבר חקיקה, גם אם נעשה ללא נטילת רשות,אין בה כדי לפגוע במי מהצדדים ולא מדובר בהעלאת טענה עובדתית או משפטית חדשה.

עוד טוענת הנתבעת כי על פי סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות אלא רק בדיונים הפליליים וכי עוד מראשית ימיו פעל בית הדין להתאמת כללי הדיון לפניו לאופיים המיוחד של ההליכים המתנהלים בשעריו .

הנתבעת טוענת כי בחתירה לגילוי האמת רשאי בית הדין לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים ככל שיש בדבר כדי סיוע לגילוי האמת.

הכרעה

1. כדעת התובע וכפי שציינה הנתבעת אף היא בסיכומיה, הדין הזר טעון הוכחה ואין הוא בבחינת אסמכתא משפטית. הפסיקה אף קובעת כי על הטוען לחוק זר, מוטל הנטל להוכיחו.
2. עוד קבעה ההלכה כי דין זר נחשב לעובדה שאותה יש להוכיח באמצעות מומחים לדבר.

"חוק זר, חוק אשר אינו נוהג במדינת ישראל, דינו כדין עובדה. מי שמסתמך עליו, חייב לפרש בכתב הטענות שלו, כי יש לנהוג בעניין לפי המשפט הזר ומה הן קביעותיו של אותו משפט החלות על העניין. לא נטענה הטענה, ידון השופט בעניין לפי משפט ישראל"(דגש שלי ש.ש.)

(זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 137).

1. כך ביחס לדין זר בכלל. ביחס לדין הירדני קבע בית המשפט העליון:

"דומני לנידון דידן, שכיום ... קשה לראות את הדין הירדני כדין הנגיש באורח סביר למשפטני ישראל. הדבר אינו מתישב עם המציאות המשפטית ונסיון החיים. יש איפוא ככלל צורך להוכיח דין זה ככל דין זר".

(רע"א 8569/04 רזוק נ' הפטריארכיה הקופטית האורתודוקסית , ניתן ביום 27.6.2005)

"הנטל להוכחת הדין הזר מוטל אפוא על הטוען לתחולתו, ואם לא הוכיחו במידה מספקת עומדת בפני בית המשפט הברירה: לדחות את התביעה בשל כישלון הוכחה)כאשר התובע הוא זה הנושא בנטל הוכחת הדין הזר ולא עמד בו( ,או ליישם את "חזקת שיוויון הדינים", קרי לדון בעניין כאילו הדין הזר זהה לדין הישראלי. לדעת כב' השופט רובינשטיין, משלא הוכח הדין הירדני בצורה הראויה ניתן להיעזר בחזקת זהות הדינים (ראה גם: ע"א 1227/97 סלעית האדומים מחצבה ומפעל נ' עלי, פ"ד נג(3) 247, 250-251 (1999) והאסמכתאות שם)."

(י-ם 8452/09 הפ 8452/09 מנדל מרדכי נ' החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ, ניתן ביום 24.10.2012)

1. הנה כי כן, לו רצתה הנתבעת להסתמך על הדין הזר היה עליה להוכיחו כאמור לעיל. משלא עשתה כן, אין הנתבעת יכולה לעשות שימוש בכך , ולהגישו בעת הסיכומים.
2. הגם שביה"ד אינו כפוף לדיני הראיות, מקפיד הוא לשמור עליהם, ולא מצאנו כל עילה לסטות מדיני הראיות המהותיים. הנתבעת טענה כבר בכתב הגנתה כי יש להחיל על התובעים את הדין הירדני. משכך היה עליה להוכיחו, כפי שעשתה ביחס לשאר טענותיה, במהלך ניהול ההליך, ומשלא הובא בפנינו כל הסבר מדוע לא עשתה כן, אין מקום לאפשר זאת בשלב הסיכומים.
3. לאור האמור, דין הבקשה להתקבל. נספח א' – החוק הירדני יוצא מסיכומי הנתבעת.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ג, (16 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.