08 מאי 2013

1. בפני בית הדין תביעת התובעים לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, גמול שעות נוספות, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, דמי חגים תוספת משפחה, קרן השתלמות, תוספת ותק, מענק שנתי והפרשים בגין אי הפרשות לקופת גמל.התובעים הסתמכו על צו ההרחבה בענף החקלאות.
2. הנתבעת טוענת כי בינה לבין התובעים לא התקיימו יחסי עובד מעביד ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

הנתבעת טוענת כי הקבלן מטעמה מר באסם ערינאת הוא למעשה מעבידם של התובעים.

גם לגופו של עניין דוחה הנתבעת את כל טענות התובעים. לטענתה, התובעים התפטרו ולא פוטרו וכי צו ההרחבה בענף החקלאות אינו חל בעניינם.

העובדות

1. התובעים הינם תושבי השטחים. התובעים 1 ו – 2 הם אב ובנו. התובע 3 בן דודו של התובע 2.
2. הנתבעת עוסקת בגידולי פלפל לשוק המקומי ולייצוא.
3. התובעים הועסקו בחצריה של הנתבעת, בעבודות חקלאיות באזור ישוב נתיב הגדוד.
4. התובעים קיבלו את שכרם במזומן מידי הקבלן באסם ערינאת.

המחלוקות

1. מי היה מעסיקם של התובעים, האם הנתבעת או הקבלן ערינאת.
2. מה הדין החל על העסקת התובעים.
3. בכפוף לעיל, האם התובעים זכאים לזכויות הנתבעות על ידם.
4. מהם נסיבות סיום עבודתם של התובעים והזכויות הנובעות מכך.

הכרעת הדין

מי היה מעסיקם של התובעים

1. התובעים טענו כי הנתבעת היא מעסיקתם. התובעים עבדו בשירות הנתבעת, הנתבעת הנפיקה לתובעים אישורי כניסה לישראל, סיפקה לתובעים ויתר העובדים את כלי העבודה, מנהל הנתבעת מר ראובן כהן, פיקח על עבודת התובעים, הקבלן עצמו, מר באסם ערינאת היה עובד של הנתבעת.
2. הנתבעת טענה כאמור כי אינה מעסיקתם של התובעים, מעסיקם של התובעים הוא הקבלן ערינאת. ערינאת הוא אשר גייס את העובדים, פיטר אותם, שילם את שכרם, ופיקח על עבודתם.
3. לגרסת הנתבעת, כוח העבודה במובלעות הישראליות בשטחים רובו ככולו נשען על תושבי הרשות הפלסטינית. תושבי הרשות מקבלים היתר כניסה לישראל לשם ביצוע עבודתם במובלעות הישראליות בשטחים. העסקת עובדים דרך קבלן משנה, אף הוא תושב הרשות המשמש כמעסיקם של העובדים, מקובלת ולגיטימית בנסיבות אלו, היות ולא ניתן לתושבי ישראל להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית. קבלן המשנה מקבל על עצמו את מלוא האחריות כמעסיק כלפי העובדים באזור. הנתבעת עצמה התקשרה עם מר ערינאת, באותה מתכונת.
4. יודגש כי בסיכומיהם טענו התובעים כי יש לראות במר ערינאת כעובד של הנתבעת. אולם מר ערינאת עצמו לא העלה טענה זו בפנינו, לסברתו היה הוא "המוציא והמביא " באופן עצמאי. על כן אין מקום להכרעה בשאלה זו בהליך זה.
5. מר עריאנת, הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד בפנינו מטעם הנתבעת. בתצהירו ציין מר ערינאת כי הוא משמש קבלן משנה המכונה בשטח "ראיס", מזה שנים רבות. הוא מעסיק בין 20-50 פועלים בכל חודש תלוי בצרכי עבודתו. בין הקבלן לחברה יש הסכם קבלנות הקובע כי הקבלן אחראי על גיוס העובדים, הסעתם לעבודה וממנה, משלם את שכרם ומפקח על עבודתם. עוד ציין מר ערינאת בתצהירו כי הוא קבע את שכר העובדים והוא שילם להם את שכרם מדי חודש במזומן.

בעדותו בפנינו חזר מר ערינאת על דברים אלו: " ת .אני הקבלן של החברה הזאת. לפני שהוקמה החברה עבדתי עם ראובן מ 1994, אז לא היתה חברה. החברה קמה ב 1/6/06, " (עמ' 25 לפרוטוקול ש 1-2) וכי " ראובן לא מתערב בדברים האלה, אני רושם את הכל. לפני עשרים שנה אני לא זוכר איפה הרישומים". (עמ' 25 לפרוטוקו ש' 11-12).

לגבי התשלום לעובדים ציין מר ערינאת " ת. ב 2006 היו רישומים, אני גומר את החודש עושה חשבון לפועלים, ומגיש , ראובן לא יודע, אני מדבר עם הפקידה שם, אני מגיש לה את החשבון, היא נותנת לי צ'ק ועושה את הצ'קים, ואני מכניס את הצ'ק לחשבון שלי, התאריך של הצ'ק אני מקבל אותו ב עשירי לחודש, הוא נפרט ב 25 , לפעמים בסוף החודש, אני מביא מהכסף שלי, מהחשבון שלי ונותן לעובדים. מהכיס שלי נותן להם, אחר כך לפעמים אני אולי חודשיים לא מקבל בגלל הזמן שעובר בין הבנקים. " (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 14-18, דגש שלי ש.ש)

וכי ראובן "הוא לא מתערב. אם יש לו משהו שקשור לעבודה הוא בא אלי, בטח, הוא לא מכיר את הפועלים. אני עובד 20 שנה בבקעה , אני עושה את העבודה שלי כמו שצריך, רק שתילים הוא מזמין. אני עושה הכל. שתילה קטיף והכל. " עמ' 30 לפרוטוקול ש' 11-12, דגש שלי ש.ש)

1. התובעים בעדותם בפנינו תמכו בגרסת הנתבעת:

ש. מי שילם לך משכורת כל חודש.

ת .באסם.

ש. מי זה באסם.

ת. האחראי על ערבים.

ש. נכון שבאסם הביא אתכם וגם מחזיר אתכם לעבודה כל יום.

ת. כן.

...

ש. איך קבלת את הכסף מבאסם.

ת. ראובן היה נותן לבאסם צ'ק ובאסם היה פורע את הצ'ק והיה משלם לעובדים במזומן.

ת. באסם היה רושם את שעות העבודה.

ש. בסוף החודש באסם אמר לך מה עבדת ומה לא ולפי זה שילם לך את התשלום

ת. כן. היה יושב אתנו, עושה לנו חישוב של ימי עבודה, שעות העבודה, באסם

עשה את זה. באסם היה עושה חישוב.

(התובע 1, עמ' 7 לפרוטוקול, עמ' 8 לפרוטוקול)

ת. באסם הוא זה שמכניס אותם לעבודה. כפי שאמרתי מי שפגש אותנו ונתן הוראות זה היה באסם שהיה מכניס את העובדים

(עמ' 9 לפרוטוקול ש' 8-9).

1. התובע 2 העיד לעניין זה:

ש. נכון שהיית מגיע לעבודה כל יום ביחד עם באסם, הוא לקח והחזיר אתכם.

ת. נכון.

ש. נכון שבאסם שילם לך כל חודש את המשכורת.

ת. כן. נכון. היה לוקח את הצ'ק מהיהודי, פורע אותנו ומשלם לנו משכורת.

ש. איך קבלת את המשכורת מבאסם.

ת. כל עשירי לחודש או 15 לחודש, קבלנו משכורת. תלוי מתי היה פורע את הצ'ק, אם ב 10 או 15 לחודש , אני קבלתי את הכסף במזומן, באסם היה פורע את הצ'ק ושילם לנו משכורת. באסם שילם במזומן.

(עמ' 13 לפרוטוקול ש' 10-15)

ש. כל בוקר כשהגעתם לעבודה, מי נתן לך הוראות מה לעשות.

ת. מי שהיה נותן את ההוראות היה באסם דרך ראובן, ראובן בא לעבודה, הוא היה בא אלינו לעבודה בשדות, בבית האריזה, אמר תעשה ככה, לארג' מדיום.

ש. בתחילת היום, כשירדתם מהאוטו , באסם נתן הוראות מה לעשות.

ת. כן. אבל הוא קיבל הוראות מהיהודי. הוא שוחח עם היהודי בטלפון וקיבל הוראות.

(עמ' 13 לפרוטוקול ש' 20-25)

וכן סיפר התובע 2

"כפי שספרתי היינו עובדים 28 יום , 22, יום, במקרה שחליתי או נסעתי למקום כלשהו לקחתי יום חופש. כשנסעתי הודעתי לבאסם. בתור מישהו שהוא מעסיק את העובדים מטעם היהודי, והוא היה מודיע ליהודי שאני לא אבוא.

ש. ת. כשרציתי חופש הודעתי לבאסם. על סמך זה שהוא יודיע ליהודי שאני קבלתי חופש בגלל שאני חולה או נוסע למקום כלשהו."

(עמ' 16 לפרוטוקול ש' 5-12).

גרסאותיהם מאשרות כי את ההוראות נתן באסם ואת התשלום שילם באסם.

1. בעדותם יש תימוכין לטענת הנתבעת, שלא נסתרה, לצורך תשלום בגין עבודה חקלאית שולם בשיק אחד בסכום כולל שניתן לערינאת, לפי דרישת תשלום שלו. לא היה כל ביצוע תשלום ישירות לתובעים גם לגרסתם.
2. ברי מעדותם של התובעים כי באסם היה אחראי עליהם לכל דבר ועניין, ערינאת הוא שקיבל את התובעים לעבודה, קבע את שעות עבודתם, קבע את שכרם, שילם את שכרם והיה אחראי לכל תנאי עבודתם. בניגוד לנסיונם של התובעים לערב גם את מר ראובן כהן מנהל הנתבעת(אחד אמר שראובן בא לשטח, השני העיד שבאסם דיבר איתו בטלפון בעניין זה גרסאותיהם סותרות ולא הוכח כי ראובן נכח בשטח או הכיר מי מהם.. עוד יש לציין כי התובעים אינם דוברים את השפה העברית ומשום כך ניסיונם לטעון כי מר כהן נתן להם הוראות ופיקח עליהם אינו מתיישב עם השכל הישר והשטח.
3. "הקביעה השיפוטית בדבר זהות המעסיק – בדומה לקביעה השיפוטית בדבר מיהו "עובד" – תיעשה בהתבסס על בחינה מהותית של כלל מאפייני ההתקשרות, וללא תלות בהגדרות שנקבעו על ידי הצדדים עצמם. הבחינה המהותית נועדה לאתר מיהו הגורם האמיתי אשר מקיים מול המועסק מערכת יחסי עבודה, על כלל תכליותיה שאינן מתמצות בתשלום שכר... עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי אין עוד חזקה כלשהי או נקודת מוצא בנוגע לזהות המעסיק במערכת יחסי עבודה משולשים, ועל בית הדין לבצע בחינה מהותית של כלל מאפייני ההתקשרות בכל מקרה ומקרה "

(ע"ע 6818-10-10, המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו משה דהן, ניתן ביום 24/4/2012, והאסמכתאות שם)

1. תנאי מוקדם לבחינת השאלה האם נרקמו יחסי עובד-מעביד בין העובד למשתמש בניגוד להסכם המשולש הוא האם במקרה הנתון, מתקיימים המאפיינים המקובלים לזיהוי המעסיק כפי שנקבעו בפסיקה. רשימת מאפיינים אלה מופיעה בפסק הדין בדב"ע נב 3-142 אלהרינאת נ' כפר רות, פד"ע כ"ד 535, 540 (להלן: "פרשת כפר רות") ובהם – כיצד ראו הצדדים את ההסדר, בידי מי הכח לפטר, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קובע את תנאי שכרו ועוד מאפיינים שפורטו באותו פסק דין (ראו שם בעמודים 541 –542). עוד נקבע כי במתכונת של העסקה משולשת באמצעות קבלן כח אדם, בדרך כלל מתקיימים מאפיינים אלה, כולם או מקצתם, בין המשתמש לעובד שהרי תכלית ההסדר הוא שהעובד ישתלב במקום העבודה של המשתמש. יש להדגיש כי קיומם של מאפיינים המעידים על יחסי עובד – מעביד בין העובד למשתמש הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק.

עוד נקבע בפסיקה ביחס למבחנים אלו כי:

"... השימוש במבחנים אלה הוא תחנת המוצא ולא תחנת היעד. בדרך כלל, העסקת עובד של חברת כח אדם אצל משתמש תהא כרוכה בקיומם של מאפיינים המצביעים על יחסי עובד ומעביד בין צדדים אלה. עצם מיקומו של העובד אצל המשתמש והשתלבותו – המלאה או היחסית – במקום העבודה יכולים להוביל למסקנה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד. אך בתבנית העסקה משולשת אין בכך די שהרי נקודת המוצא היא שתבנית העסקה שכזו אפשרית ולגיטימית, הכל בגבולות הנכונים ותוך שמירה על "כללי המשחק" המקובלים בהעסקה מסוג זה. רק חריגה מן הגבולות הלגיטימית של העסקה משולשת יכולה להטות את הכף מן ההיבט הפורמלי בו הקבלן

הוא המעסיק אל עבר הכף האחרת של המאזניים ואל המסקנה כי המשתמש הוא המעסיק."

ע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ' ראיד פאהום (להלן: "פרשת פאהום") דגש שלי – ש.ש.).

1. כן נקבע בפסיקה כי יש לכבד את ההסדר ולהכיר במעמדו של הקבלן – הוא המעסיק הפורמלי – כמעסיק האמיתי, אלא אם הוא נוגד את החוק, או שאין הוא עולה בקנה אחד עם "כללי המשחק" המקובלים לסוג זה של העסקה. עע (ארצי) 478-09‏ ‏ יצחק חסידים נ' עיריית ירושלים, ניתן ביום 13.1.2011)

קביעתו של המשתמש כמעביד תעשה בין היתר כל אימת שיש ליתן מענה למצב שבו הקבלן אינו מסוגל למלא את התחייבויותיו כלפי העובד ויש להגן על העובד כך שיקבל את זכויותיו.

זהות המעסיק לא תיקבע אם כך בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי אם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו. (ר' פרשת חסידים לעיל).

הנה כי כן, הכרה במשתמש כמעסיק האמיתי אינה דבר המובן מאליו אלא החריג ועל כן זקוקה למטען רב של אינדיקציות עובדתיות ומשפטיות אשר יטו את הכף לכיוון זה.

1. על פי ההלכה הפסוקה כפי שהובאה לעיל, יש לראות בקבלן ערינאת את מעסיקם של התובעים. אמנם, התובעים עבדו בחצריה של והנתבעת הוציאה עבורם היתרי כניסה לישראל. אך בכך אין די. מעדויות הצדדים עולה בבירור כי התובעים עצמם וערינאת רואים עצמם כקשורים ישירות ביחסי עובד מעביד. כמו כן מירב המאפיינים מצביעים על ערינאת כמעסיקם של התובעים. ערינאת קבע את שכרם של התובעים ושילם אותו, פיקח על עבודתם והיה בידיו הכח לפטרם.

1. על אף קביעתנו כי יש לראות בערינאת כמעסיקם של התובעים, פטור בלא כלום אי אפשר. סבורים אנו כי במקרה דנן יש לראות את הנתבעת, לכל הפחות, כמעסיקה במשותף של התובעים. ונבאר.
2. האפשרות של מעבידים במשותף הוכרה בפסיקה אשר קבעה להלן:

"רק עת שניים "באים כאחד" כמעבידיו של פלוני, אפשר לראות יחסי עובד מעביד בין השניים "ביחד ולחוד" לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות 'משותפת' של השניים, או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל 'עבודה' מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד והצדדים לו יהיו מצד אחד - "העובד" ומצד שני - שניים כ"אחד" שבשירותם מבוצע חוזה העבודה"

(דב"ע מג/22 - 2 יואב גבע - מדינת ישראל ואח', פד"ע טז 318, ע' 327, פסקה 7).   

בפסק דין דב"ע נד/3-96 מ.ב. תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי נ. חליל עבד אל רחמן עאבד (פד"ע כ"ט 151) נקבע כי לעיתים יראו כ"מעביד במשותף אף מי שרשם עובד קבלן בשירות התעסוקה על שמו".

1. אמנם, לא הוכח בפנינו כי התובעים היו רשומים בשירות התעסוקה, אך הוכח בפנינו כי הנתבעת דאגה להוצאת היתרי עבודה לתובעים על שמה.

כמו כן שוכנענו כי ערינאת אינו משמש אך כקבלן כח אדם עבור הנתבעת, אלא עוסק גם מול ספקים וכדומה.

וכך אמר ערינאת:

ת .יש כמה דברים, העבודות של השטחים אני עושה את הכל, ראובן קשור עם השוק, מתקשר הסוחר שרוצה עשרה משטחים אז ראובן אומר לי אני צריך 10 משטחים, לפעמים ראובן שולח את הסוחר אלי, אם הוא לא יודע מה יש בשטח, מתקשר אלי הסוחר ואומר .

ש. את ההזמנות עבודה,

ת. הזמנות של הקטיף, לפעמים אני מקבל מראובן אך בדרך כלל הסוחר מתקשר אלי, אומר לי אתה יכול לעשות לי שתיים ירוק, שתיים צהוב, אני עושה לו ,

ש. הסוחר מכיר אותך בתור נציג של ראובן .

ת לא. בגלל שאני הקבלן שעושה את כל העבודות.

(עמ' 27 לפרוטוקול ש' 1-8)

ובהמשך

".... הכלים – לפעמים לפני שהתחלנו להביא כלים עבדתי עם קבלן שעושה חרישים לעבודה, משתת וטחחת. אחר כך קנינו לבד מטחחת. החברה קנתה, אני הייתי מביא את הקבלן על אחריותי וקובעים כמה רוצים על דונם ואני משלם. התחלנו בטרקטור אחד, אחר כך .. היום יש לנו שלושה טרקטורים, הטרקטור הראשון קנינו ב 94' חדש. 95' לא זוכר בדיוק.

ש. כל השתילים החומר הכימי.

ת. השתילים לפני שמתחילים עונה סוגרים אני וראובן איזה זנים אנו רוצים, עושים דף וראובן מזמין מהמשתלה, הוא משלם את זה.

(עמ' 29 לפרוטוקול ש' 22-28)(דגש שלי ש.ש.)

"ראובן הבוס הגדול, אני מתחתיו" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 2)

וכך אמר מר כהן:

ת. יש הסכם בעל פה, בתקיעת כף. באסם, מבחינתי, אחראי על כל דבר בחברה מאלף ועד תו. (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 21)

ת. באסם קובע הכל, כמה יקבל כל פועל, הוא אחראי על המשכורות של כולם. הוא בא אלי בסוף החודש, מגיש רשימה, 20 פועלים, 30 פועלים, אני נותן לו שיק, יש לי אמונה מלאה ותו לא. אין לי מושג כמה הוא נותן לכל אחד. ההסכם בינינו הוא מ-94'. אין לי מושג ואין לי יכולת לפקח על העובדים ועל כמה מקבל כל אחד ליום וכמה ימים הוא עבד.

(עמ' 34 לפרוטוקול ש' 1-5)

אבל בגדול אין לי בעיות עם הפועלים כי אני לא משגיח עליהם. מבחינתי יש לי אחראי, מנהל עבודה, והוא עושה עבודתו. (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 22-23)(דגש שלי ש.ש.)

כשאני לא נמצא, באסם. כשאני בחו"ל באסם לוקח פיקוד מאלף עד תו. זה כולל תקשורת עם כל הגורמים כולל אגרונומים וכו'. (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 3-4)

בסאם בשבילי זה כמו משפחה כי אנו עובדים 20 שנה ביחד. הוא מנהל את כל העסק הזה מאלף עד תו. (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 2)

1. למעלה מכך, על פי ההלכה הפסוקה, בהכרעה בשאלה מיהו המעסיק, "נהוג לכלול גם שיקולים של אכיפה יעילה של זכויות חוקתיות וזכויות מכוח משפט העבודה המגן ואי-מתן אפשרות, למי שנהנה מעבודתו של העובד, להתנכר לאחריות למימוש זכויותיו" ) ר' דב"ע נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ' ח'ליל עבד אל רחמן, פד"ע כט עמ' 151, ההדגשה שלי, ש.ש.)

בנסיבות דומות, פסק בית הדין את הדברים הבאים:

"נבהיר, כי לדידנו יש קושי בקבלת עמדת הנתבעת וטענתה לפיה הנפקת היתר העסקה על שמה הוא עניין פורמלי, שאין ליחס לו משקל. קבלת טענות הנתבעת חותרת תחת ההסדרים שנקבעו בחקיקה. עמד על כך חברי כב' השופט ש. טננבויים בפסק דינו בתיק עב עב (ת"א) 5550/06 ARPACI ZEKI נ' מנרב הנדסה ובנין בע"מ (פורסם בנבו) בקבעו כדלקמן:

"לצורך קבלת אשרה להעסקת עובד זר, נדרש המעסיק להגיש בקשה לרשויות המדינה ובתוך כך מתחייב הוא בפני רשויות המדינה השונות להיות מעסיקו של העובד ולמלא אחר מלוא הוראות הדין המסדירות את העסקתו בישראל. (ראה לדוגמה הצהרת מעסיק ע"ש הנתבעת שצורף כסת' 12 לסיכומי התובעים). אין לאפשר למעביד לרוקן מתוכן הצהרות והתחייבויות שנטל על עצמו בפני רשויות המדינה עת קיבל היתר העסקה, בטענה כי העסיק את העובדים באמצעות חברות כוח אדם או קבלני משנה או כל הסדר אחר (ע"ע 347/03 אופרשיאן וואינה נ' מונדי שירותי כח אדם בע"מ, מיום 8.9.05; עב 912197/99 פאליצ'וק נ' א.ארונסון בע"מ, מיום 4.9.2004). לאור האמור, אנו דוחים גם את טענת הנתבעת כי היא חתומה על האישורים וההיתרים להעסקת התובעים בישראל מבחינה פורמאלית בלבד ועל כן אין לתת משקל ו/או לתת משקל מועט, בין היתר, לעובדה שאשרות העבודה של התובעים הוצאו על שמה. אנו קובעים, כי יש לתת תוקף מלא להצהרות הנתבעת ולהתחייבויות שנטלה על עצמה בפני רשויות המדינה. מעביד אינו יכול להתנער מאחריות או מחויבות שנטל על עצמו בהעסקת עובד זר בישראל, גם לא על ידי העסקתו באמצעות חברת כוח אדם או ניודו לטובת משתמש אחר, ללא שהובטחו זכויותיו של העובד הזר."

(תע"א 09 – 11500 מוחמד חסן עגרמה נ' שפיר הנדסה אזרחית וימית, ניתן ביום 6.9.2012 )

כך נקבע בפסיקה כי "על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו ע"י חברת כוח אדם, קבלן משנה או מעסיק במשותף. כך על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי קבלן המשנה המועסקים באתרי הבניה שלו יקבלו את שכרם" (ע"ע (ארצי) 1218/02 xue bin – א. דורי חברה לעבודת בע"מ, פד"ע לח 650 (2003); ע"ע (ארצי) 1363/02 דינה חזין – תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, מיום 5.11.2006). מכאן, כאשר הקבלן הראשי ו/או המשתמש, הפר את חובתו לדאוג שעובדי הקבלן המועסקים בחצריו ועבורו יקבלו את זכויותיהם מוטלת עליו האחריות לשאת בתשלום זכויותיהם.

1. לאור כל האמור לעיל קובעים אנו כי יש לראות בנתבעת כמעסיקה במשותף של התובעים.

"דין החוזה"

1. בבג"צ 5666/03 קו לעובד ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (ניתן ביום 10.10.07), נקבע כי עת מדובר בתושבי הרשות הפלסטינית המועסקים אצל מעסיקים ישראלים במובלעות הישראליות, הרי שבהיעדר הסכמה מפורשת בין הצדדים, יש להחיל את מבחן מירב הזיקות על מנת לאתר את הדין שיחול על יחסי הצדדים (להלן- "בג"צ קו לעובד") .

בהתאם קבע בית הדין הארצי בפסיקה מאוחרת יותר

"50. בנסיבות המקרה הספציפי שנדון בבג"צ גבעת זאב נקבע, כי הדין החל על חוזי העבודה הרלוונטיים הינו הדין הישראלי. בית המשפט העליון לקח בחשבון לצורך כך כי המועצה המקומית גבעת זאב, כמו גם הרשויות המקומיות שבתחומיהן פעלו יתר המעסיקים, הן "מובלעות" ישראליות, שאינן כפופות בפועל למשפט הכללי החל ביהודה ושומרון. במסגרת זו הגיע למסקנה, כי מירב הזיקות מצדיקות את החלת הדין הישראלי – להבדיל מהדין הירדני.

בית המשפט העליון הדגיש, כי "כשם שעל התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק, מכוח היתרים מתאימים, בשטחה של מדינת ישראל אצל מעביד ישראלי, יחול – בהעדר הסכמה אחרת או זיקות ממשיות אחרות – הדין הישראלי, כך יחול הדין הישראלי גם על התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק, מכוח היתרים מתאימים, אצל מעסיק ישראלי ב"מובלעת ישראלית". אין להפלות בין השניים, כשם שאין להפלות בינם לבין עובד ישראלי המועסק אצל אותו מעביד ישראלי ב"מובלעות הישראליות" עצמן, ככל שהוא מבצע עבודה שווה או שוות ערך... החלתן של שתי מערכות דינים שונות על עובדים העובדים בצוותא, עבור מעביד זהה, תוביל בהכרח לאפליה אסורה".

51. על בסיס ההכרעה בבג"צ גבעת זאב קבע בית דין זה בעניין קוקא, כי הדין החל – על העסקת עובדים פלסטינים בישוב ישראלי במסגרת המועצה האזורית גוש קטיף – הינו הדין הישראלי. בהקשר זה ציין בית הדין כי מדובר "בהעסקה ביישוב ישראלי בו הוויית החיים, למעשה, הייתה ישראלית".

...

53. להשלמת התמונה תצוין אחת הגישות שהובעה בספרות, לפיה החלת הדין הישראלי בבג"צ גבעת זאב התבססה על הפחתת הדגש הטריטוריאלי והחלפתו במבחן התלות הכלכלית. לפי גישה זו, החלת הדין הישראלי מוצדקת מהטעם שהעבודה המבוצעת על ידי העובדים הפלסטינים במסגרת הישובים הישראלים ביהודה ושומרון הינה - מבחינה מהותית - חלק משוק העבודה הישראלי, שכן המשק הישראלי הוא שנהנה מפירותיה של העבודה הנעשית באותם מפעלים; התקצוב של המעסיקים (ולו הציבוריים) הינו ישראלי; המוצרים מיועדים לציבור הישראלי; המפעלים כפופים לכלכלה הישראלית; וככל שהעובדים הפלסטינים יפסיקו לעבוד – יחליפו אותם עובדים ישראלים."

(ע"ע 207/08 עז-רום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק – עיצאם מוחמד אשכנתא ו – 87 אחרים, והאסמכתאות שם, ניתן ביום 13.1.2012)

1. הנה כי כן, גם בנסיבות אשר בפנינו הועסקו התובעים, במובלעת ישראלית, אצל מעסיק ישראלי יש להחיל אם כן את הדין הישראלי.
2. לא הוכח בפנינו קיומו של הסכם ברור בין הצדדים לגבי הדין שיחול על יחסי העבודה ביניהם, לא הוכחה בפנינו הסכמת התובעים, שכרם של התובעים אף שולם במטבע ישראלי .
3. יש לאבחן את פסק הדין (בג"צ 1234/10 א. דינמיקה אחזקות 2002 בע"מ נ. המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, מיום 21.7.2010, אליו הפנתה הנתבעת, מענייננו. באותו עניין נדונה העסקת עובדים פלסטינים על ידי מעסיק פלסטיני, מכוח מכרז ולאחריו היתר מאת המינהל האזרחי, במעבר ביתוניא (נקודת מעבר של טובין, הנשלטת על ידי המינהל האזרחי).

בהתחשב בכך שהעבודה לא אמורה הייתה להתבצע ביישוב ישראלי ("מובלעת"), וכאשר לא נפגע עקרון השוויון שכן המעסיק הזוכה אמור היה להעסיק עובדים פלסטינים בלבד – הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי מירב הזיקות מצדיקות את החלת משפט העבודה הירדני להלן – עניין דינמיקה).

(ע"ע 207/08 עז-רום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק – עיצאם מוחמד אשכנתא ו – 87 אחרים, והאסמכתאות שם, ניתן ביום 13.1.2012)

1. יתרה מכך, החוק הירדני לא הוכח ע"י הנתבעת ומשום כך במילא עלינו לבדוק את התביעה על פי החוק הישראלי.

הפסיקה קובעת כי על הטוען לחוק זר, מוטל הנטל להוכיחו. עוד נקבע מהי הדרך להוכיח חוק זר. הלכה היא מימים ימימה כי :

"חוק זר, חוק אשר אינו נוהג במדינת ישראל, דינו כדין עובדה. מי שמסתמך עליו, חייב לפרש בכתב הטענות שלו, כי יש לנהוג בעניין לפי המשפט הזר ומה הן קביעותיו של אותו משפט החלות על העניין. לא נטענה הטענה, ידון השופט בעניין לפי משפט ישראל"

(זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 137).

דין זר נחשב לעובדה שאותה יש להוכיח באמצעות מומחים לדבר.

כך ביחס לדין זר בכלל. ביחס לדין הירדני קבע בית המשפט העליון:

"דומני לנידון דידן, שכיום ... קשה לראות את הדין הירדני כדין הנגיש באורח סביר למשפטני ישראל. הדבר אינו מתישב עם המציאות המשפטית ונסיון החיים. יש איפוא ככלל צורך להוכיח דין זה ככל דין זר".

(רע"א 8569/04 רזוק נ' הפטריארכיה הקופטית האורתודוקסית , לא פורסם, ניתן ביום 27.6.2005)

"הנטל להוכחת הדין הזר מוטל אפוא על הטוען לתחולתו, ואם לא הוכיחו במידה מספקת עומדת בפני בית המשפט הברירה: לדחות את התביעה בשל כישלון הוכחה)כאשר התובע הוא זה הנושא בנטל הוכחת הדין הזר ולא עמד בו( ,או ליישם את "חזקת שיוויון הדינים", קרי לדון בעניין כאילו הדין הזר זהה לדין הישראלי. לדעת כב' השופט רובינשטיין, משלא הוכח הדין הירדני בצורה הראויה ניתן להיעזר בחזקת זהות הדינים (ראה גם: ע"א 1227/97 סלעית האדומים מחצבה ומפעל נ' עלי, פ"ד נג(3) 247, 250-251 (1999) והאסמכתאות שם)."

(י-ם 8452/09 הפ 8452/09 מנדל מרדכי נ' החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ, ניתן ביום 24.10.2012)

1. למעלה מן הנדרש נציין, כי בית משפט ישראלי רשאי ואף חייב לבחון את חובות המעסיק גם אם הוא פועל על פי דין זר, מכוח תקנת הציבור, ומוסמך להחיל על מערכת יחסים בין המעסיק לעובדיו נורמות המקובלות בתחומי המשפט הפנימי שלו.
2. לפיכך, בנסיבות אלו, יש לקבוע כי גם מטעמים של תקנת הציבור, הדין הישראלי חל.

תחולת הדין

בפסק הדין רעא (עליון) 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ ואח' נגד עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל ואח', דינים עליון 2006 (13) 1443 (27/02/2006), נפלה מחלוקת בין הנשיא (בדימוס) ברק לבין המשנה לנשיא (בדימוס) חשין בענין החלה רטרואקטיבית של הלכה. כלומר, מה הדין, כאשר הלכה חדשה סותרת הלכה קודמת והעניין הובא לדיון לאחר שניתנה ההלכה החדשה, אולם המאורע עצמו ארע בטרם באה לעולם ההלכה החדשה.

הנשיא ברק סבר כי ההלכה החדשה חלה למפרע, אולם, יתכנו מקרים בהם בשל שיקולי הסתמכות, לא נחיל את ההחלה רטרואקטיבית אלא רק פרוספקטיבית:

"קיומו של אינטרס הסתמכות ופגיעה בו הם תנאים הכרחיים לתחולה פרוספקטיבית בלבד של הלכה חדשה. אין הם תנאים מספיקים. יש להמשיך ולבחון, אם לא ניתן להתגבר על בעיית ההסתמכות בלא לנקוט בתחולה פרוספקטיבית בלבד של ההלכה החדשה. אכן, אינטרס ההסתמכות זוכה להגנה רחבה במשפט. באותם מקרים בהם הדינים הכלליים מגינים על אינטרס ההסתמכות, אין מקום להעניק לאינטרס כל הגנה נוספת בדמות התחולה הפרוספקטיבית. דוגמא לכך משמשת הדוקטרינה של עובד ציבור "דה פקטו". על פי דוקטרינה זו, כאשר עובד ציבור פעל במקום שהאמין בתום לב כי הוא פועל מכוח חיקוק אשר בית המשפט הכריז עליו כבלתי חוקתי או בלתי חוקי, יש ליתן תוקף לפעולות שביצע בתקופת אי החוקיות (ראו בג"ץ 19/56 ברנדוין נ' מנהל בית-הסוהר רמלה, פ"ד י' 617, 630). במצב דברים זה, יינתן תוקף לאינטרס ההסתמכות באמצעות הדוקטרינה של עובד ציבור דה-פקטו בלא שיהא צורך להכריז על ביטול פרוספקטיבי של דבר החקיקה."

1. לעומת זאת, המשנה לנשיא (בדימוס) חשין סבור היה, כי ככלל, אין להחיל הלכה רטרואקטיבית, אלא אם כן קיים טעם כבד משקל:

" המסקנה המתבקשת - מתבקשת מאליה - היא אפוא זו, שבמקום שבו שררה הלכה א' ובאה הלכה ב' והפכה אותה על-פיה, נידרש לטעם מהותי כבד-מישקל עד שנסכים להחיל באורח רטרוספקטיבי את הלכה ב' על אירוע שאירע בחיקה של הלכה א', דהיינו, על אירוע שאירע לאחר הלכה א' וקודם הלכה ב'. בתיתנו דעתנו לכך שעיקר ייעודו של בית-משפט הוא לעשות צדק, נדע מעצמנו כי אותו טעם מהותי וכבד-מישקל אשר יורה אותנו להחיל באורח רטרוספקטיבי הלכה חדשה, חייב שיהא זה טעם הטובל עד לשפתו בצדק. שאם לא יהא אותו טעם ספוג כל-כולו בצדק, לא יהא בכוחו להתגבר על הנחת המוצא כי אירוע שאירע בחיקה של הלכה פלונית, אותה הלכה היא שראוי לה - וראוי לנו - כי תעצב את אופיו המשפטי. אותו צדק שנבקש יכול שיהא צדק פרטני, אינדיווידואלי, בין תובע לבין נתבע, ויכול שיהא זה צדק הפורש עצמו על-פני גיזרה משפטית רחבה. וכעומקו של הצדק כן יהא עומק הרטרוספקטביות. ואולם צדק חייב שיימצא לנו, שהוא הכוח המניע את החלטת הרטרוספקטיביות.

1. למעשה, מדבריהם של שני ענקים אלו עולה, כי יכול שהלכה תחול רק פרוספקטיבית ויכול שתחול גם פרוספקטיבית וגם רטרוספקטיבית. שתי הדעות קובעות כלל אשר לו קיימים חריגים.
2. אנו סבורים כי במקרה דנן יש לתת להלכה תחולה פרוספקטיבית. כך נפעל בעניין זכויות התובעים.
3. משכך נבחן את רכיבי תביעתם של התובעים.

לעניין זה נציין ראשית כי לא התרשמנו ממהימנותם של התובעים כלל וכלל. לא הובאה בפנינו כל תמיכה לטענותיהם, ובעדותם נפלו סתירות רבות אשר יש בהן כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתם. נצביע עליהם בגוף הדברים .

1. בטרם נבחן את רכיבי התביעה של התובעים, יש מקום להרחיב בתיאור סביבת העבודה ויחסי העבודה כפי שעלו מהעדויות אשר בפנינו.

כאמור, הנתבעת מפעילה עסק לשיווק וייצוא פלפלים בבקעת הירדן. העבודה בתחום הפלפלים הינה עבודה עונתית. כמו כן, העובדים בחקלאות בבקעה רובם ככולם עובדים תושבי הרשות הפלסטינית אשר מגיעים מדי יום ממקום מגוריהם בתחומי הרשות אל מקום עבודתם בבקעת הירדן. אין מדובר בתבנית העסקה מסודרת ומאורגנת. ההעסקה מתאפיינת בתחלופה רבה של עובדים, אשר מועסקים לחילופין אצל מעסיקים רבים בענף החקלאות בבקעה. אמנם, ישנם עובדים העובדים לאורך זמן אצל קבלן אחד ו/או אצל משתמש קבוע, אך רבים מהעובדים באים לתקופות שונות, של חודשים ואפילו ימים, והרבה פעמים מיוזמתם ומרצונם. מספר העובדים משתנה הן לפי הצורך והן בהתאם להיצע הקיים.אורך העונה ויום העבודה משתנים אף הם בלא מסגרת קבועה.

וכך תיאר זאת ערינאת:

"כל יום מחליף 5, 10 פועלים, כל שנה אני מגלגל חמישים פועלים

....זה עונה זה חקלאות. אתה סוגר עם פועל יומית נגמרת העונה הוא חוזר הביתה. אם הוא רוצה לבוא לעונה החדשה

...

אני לא מחזיר את כל הפועלים, אלא כמה שאני רוצה רק כדי להתחיל עונה

...

אחר כך מתחילים לעבוד רגיל, ממשיכים בעבודה, מתחיל לעלות את מס' הפועלים לאט לאט עד תקופה לקטוף שאז צריך יותר פועלים לקטיף אני הולך לקבלנים אחרים, אם יש להם פועלים אני לוקח ומשלם לקבלן, הקבלן מכיר אותי. הקבלן משלם לעובדים שלו שאני לקחתי. "

(עמ' 29 לפרוטוקול ש' 4-20, דגש שלי ש.ש)

נסיבות סיום העסקתו של התובע 1

1. התובע, מר חסן כסאב, טען כי עבד ברצף מ 1/04, ציין בתצהירו כי בחודש 5/10 פוטר מעבודתו בנתבעת על ידי מר ערינאת, לאחר שחזר מביקור משפחתי בירדן. חסן הוסיף וטען כי הנתבעת פיטרה אותו מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת (סעיף 4 לתצהיר התובע 1). מנגד טענה הנתבעת כי לאחר חזרתו מירדן, התובע לא חזר לעבודתו מסיבותיו שלו.
2. בפנינו העיד התובע

"ש. מתי היית בירדן.

ת. עכשיו אזכור מתי זה היה? בחודש אפריל 2010 ישבתי שם 10, 12 יום. חזרתי הביתה. אחרי שחזרתי ארצה אחי נפטר, יש לי אח שני, הי החולה ואושפז בבית חולים, הלכתי לבקרו, וישבתי אצלו בחודש מאי וחזרתי.

ש. נכון שחזרת לכפר ונשארת בכפר כי נפצעת ברגל.

ת. נפצעתי ברגל.

ש. ממה

ת. נפל על הרגל שלי עץ.

ש. באסם אומר שבאת מירדן ויותר לא חזרת לעבוד.

ת. לא היתה עבודה. בגלל שאין עבודה שתעסיק אותי, אז למה לחזור לעבודה. לא. לא חזרתי. הוא לא נתן לנו לעבוד.

ש. החלטת שאין עבודה לכן התפטרת. לא רצית לעבוד.

ת. לא אני זה שהחלטתי. מי שהחליט זה באסם."

(עמ' 11 לפרוטוקול ש' 5-17)

בנו של התובע 1, (התובע 2) העיד בפנינו לעניין זה :

"ש. אתה זוכר שאביך נסע לירדן לבקר את אחיו שהיה חולה.

ת. כן. אני זוכר.

ש. מתי הוא נסע.

ת. בדיוק? מאה אחוז אני לא זוכר. אולי הוא נסע ב 2007, 2008.

ש. כמה פעמים הוא נסע לבקר את אחיו.

ת. פעם אחת. אני לא זוכר במאת האחוזים. אני חושב שהוא נסע פעמיים, פעם כשהוא היה חולה, פעם כשהוא נפטר הלך להלוויה של אחיו.

ש. כשהלך להלוויה של אחיו הוא נפצע ברגל ויותר לא חזר לעבודה.

ת. נכון הוא נפצע ברגל, ונח בבית לתקופה שהתאושש לאחר מכן חזר לעבודה. ,

ש. בתצהירך בסעיף 14, שאתה יודע שאביך פוטר מעבודתו בחודש מאי 2010, לאחר שחזר מביקור מירדן. לפני רגע אמרת שאתה לא זוכר אם נסע ב 2007 או 2008.

ת. איך אסביר? אני אומר לך מאה אחוז אני לא זוכר באיזה שנה.

ש. אז למה כתבת

ת. אני כתבתי את הדברים האלה?

ש. אתה כתבת.

ת. לא. אני לא כתבתי את הדברים האלה.

ש. אתה יודע מה כתוב בתצהיר?

ת. איך אדע אם זה כתוב בעברית.

ש. הסבירו לך מה כתוב פה.

ת. מי ? מי האדם שהסביר לי?

ש. איפה חתמת

ת. חתמתי פעם אחת לעו"ד על ייפוי כח , אצל הי הודי אף פעם לא חתמתי.

ש. זו החתימה שלך

ת. כן. זו חתימתי.

ש. איפה חתמת? בבית

ת. (העד מהסס). על מסמכים כאלה אני לא בטוח במאה אחוז. אני לא יודע.

(עמ' 16-17 לפרוטוקול, דגש שלי ש.ש)

1. לעניין זה ציין מר ערינאת בתצהירו כי "לאחר שחזר בחודש 03.2010 מירדן עבד אצלי בערך 3 ימים ופתאום הוא הודיע לי שאחיו בירדן נפטר והוא צריך לנסוע לשם ומאז לא חזר אלי לעבודה בכלל. אח"כ התברר לי שהוא חזר לכפר שלו ונפצע ברגל שלו בגלל שנפל עליו מזרון על האצבע וזאת כנראה הסיבה שהוא לא חזר אליי. אני לא פטרתי אותו ולא אמרתי לו ללכת פשוט חיכיתי שהוא יחזור והוא לא חזר.." (סעיפים 43-45 לתצהירו)

בפנינו חזר על גרסתו זו: "ת .היה לו אח בירדן, ע"ה, הוא היה חולה מאד, התקשרו אליו אחיו מירדן, יכו להיות שהוא במצב קשה, בא אלי אמר לי אני רוצה לראות את .. לא, הוא ישר נסע, הבן שלו איימן אמר לי שהדוד שלי היה חולה, הוא נסע לירדן, לא זוכר אם אמר או לא, נסע כי אחיו היה חולה, חזר אחר כך לפה, עבד ארבעה חמישה ימים, התקשרו אליו אמרו לו שאחיו נפטר, אמר אני רוצה לנסוע לאחיו, אמר אין לי גרוש בכיס, אמרתי קח מאה דינר, נסע לירדן, אחר כך לא חזר אלי לעבודה, חזר לביתו. אחרי כמה ימים שמעתי שהוא נפצע ברגל שלו, הוא לא חזר בגלל דבר ראשון כי נפצע ברגלו, וזה גם היה סוף עונה, אני אוהב אותו ומכבד אותו.

ש. התחילה עונה חדשה. הזמנת אותו לעבודה.

ת. בטח. אני התקשרתי אליו, אך הוא לא חזר. לפעמים אני מתקשר לפעמים הוא, אחרי העונה האחרונה הוא תבע את החברה ידעתי רק אחרי חודשיים שלושה, אמרתי אני לא מאמין, שהוא ואחרים עשו דבר כזה, הייתי טוב אתם באופן מקסימום. "

(עמ' 30 לפרוטוקול ש' 14-34, דגש שלי ש.ש)

1. יצוין כי נפלו סתירות בין עדותו של התובע 1, חסן לעדותו של בנו, איימן (התובע 2). עולה מעדותו של התובע עצמו, המתיישבת אף עם עדותו של ערינאת, כי התובע לא חזר לעבודתו אחרי ביקורו בירדן כי נגמרה עונת הפלפלים.

בכך אין לראות כמעשה פיטורים כיון שעבודתם של התובעים היא עבודה עונתית ורבים מהעובדים חוזרים שוב עם תחילת העונה. לא הוכח בפנינו כי התובע ביקש לחזור לעבודתו עם חזרתו מירדן או עם תחילת העונה והנתבעת סירבה.

הלכה ידועה היא כי כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם ( ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ, ניתן ביום 22.08.10) ונטל זה לא הורם על ידי התובע 1 בענייננו. התובע 1 לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו (זאת בפרט לאור עדותו של בנו איימן, המתכחשת לאמור בתצהירו שלו, ועומדת בסתירה לתצהירו ) ואף לא הצביע על סיבה או נימוק כלשהו בשלו ביקש ערינאת לפטרו. ערינאת עצמו לא פיטרו על פי העדויות.

1. בנסיבות אלו, משלא הוכיח התובע כי פוטר מעבודתו ועל ידי מי, גרסתו וגרסת בנו לא היו קוהרנטיות , מנגד גרסת ערינאת כי התובע עזב מרצונו ולא שב, היתה עקבית . הרי אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת מהנתבעת. תביעות אלו נדחות.

הנתבע 2, מר איימן כסאב

1. הנתבע 2 טען בתצהירו כי החל מחודש 9/05 עבד ברצף "ובמועד זה פוטרתי מעבודתי ע"י האחראי עלינו מטעם הנתבעת בשם "באסם" שאמר לי כי יש ירידה בעבודה ולא צריכים אותי יותר, ועבודתי הופסקה באופן מיידי מבלי שניתנה לי הודעה מוקדמת" (סעיף 4 לתצהיר)
2. בעדותו בפנינו ציין איימן

ש. ת. הפסקתי לעבוד כי ראובן נתן הוראה לבאסם כי אנו שלושת התובעים מפסיקים את העבודה שלנו כי העונה הסתיימה.

ש. זאת הסיבה?

ת. כן. זאת הסיבה.

ש. מי שפיטר אותך לטענתך, זה היה באסם.

ת. בהוראה של ראובן.

ש. מי אמר לך אישית.

ת. באסם בהוראה של ראובן.

ש. לא מי נתן את ההוראה, אלא מי אמר לך אישית אל תבוא לעבוד.

ת. אני אמרתי. באסם סיפר לי שהיהודי מפסיק את השירות שלנו.

ש. בתצהירך כתבת שהסיבה שפטרו את אביך, כי הוא נסע לירדן וחזר מירדן, עכשיו אתה אומר שנגמרה העונה. תחליט, למה פטרו אתכם.

ת. למה פטרו אותנו? הסתיימה העונה, ראובן נתן הוראה לבאסם שאנו מפסיקים את השירות.

ש. בסוף כל עונה יוצאים לחופש ארוך של חודשיים, לפעמים שלוש.

ת. חודש יולי אוג', העונה הסתיימה, בחודשיים אלה אומר לנו תשארו בבית. בתחילת חודש ספט' תחזרו עם תחילת העונה החדשה.

ש. אז אולי לא פטרו אותך פשוט לא חזרתם.

ת. אמרתי שבחודש יולי אוג', העונה מסתיימת. בתחילת ספט' או אמצע ספט' מתקשר אלינו בטלפון ואומר חוזרים לעונה החדשה.

(עמ' 17-18 לפרוטוקול)

1. בתצהירו ציין ערינאת כי "בסוף חודש 06.10 הסתיימה העונה העובדים יוצאים לחופשה וחוזרים לפי דרישה שלי בתחילת העונה הבאה. איימן סיים את העבודה ויצא כמו כולם לחופשה אבל לא חזר יותר וזה נראה לי בסדר כי לפעמים עובדים לא חוזרים בגלל סיבות שלהם. דבר אחד ברור אני לא פטרתי אותו להפך רציתי שיחזור..." (סעיפים 55-56 לתצהיר)
2. ערינאת העיד בפנינו לעניין זה "ת .איימן גמר את העונה והלך הביתה. לפני שהתחלתית עונה חדשה, אני זוכר שאמרתי לו איימן נחשיב אותך בשנה הבאה? לפני ששמעתי שהוא תבע, שתבוא לעזור? הוא אמר אני עובד ברמאללה אני לא יודע אם אחזור תשאיר פתוח. לפני שהתחילה העונה לא ידעתי על התביעה והתקשרתי אליו. " (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 26-29)
3. הנה כי כן רואים אנו כי אף לגרסת התובע איימן, עבודתו, כמו גם עבודתו של אביו הסתיימה בסוף עונת הפלפלים והוא לא שב בעונה הבאה למרות שערינאת התקשר להחזירו.משכך תובע 2 לא פוטר ותביעתו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת נדחית.

התובע 3, מר מונתצאר כסאב

1. התובע 3 ציין בתצהירו כי עבד ברצף מ 11/07 ובחודש 3/10 פוטר מעבודתו על ידי באסם בעקבות ויכוח שהיה ביניהם סביב האיחור החוזר בתשלום המשכורת מצד הנתבעת, ועבודתו הופסקה באופן מיידי, ללא כל הודעה מוקדמת.
2. ערינאת טוען בתצהירו כי התובע 3 פשוט עזב את העבודה על דעת עצמו מבלי שהודיעו דבר, ובסופו של יום אמר לו התובע 3 כי הוא מחפש עבודה אחרת ויחזור רק אם לא ימצא עבודה אחרת. (סעיפים 68-69 לתצהיר).
3. בעדותו בפנינו הודה מר מונתצאר כסאב, כי לא חתם על התצהיר שהוגש לבית הדין כתצהיר עדותו הראשית. לפיכך לא ניתן לקבל תצהיר זה כראיה לנכונות האמור בו או כתמיכה לטענות התובע 3 או בכלל . יש להעדיף על כן את גרסת ערינאת לעניין סיום יחסי העבודה, שעוגנו בתצהיר עדות ראשית כדין.

בפנינו העיד ערינאת כי

ת. עליו אני ממש כועס, הוא השאיר אותי באמצע המיון העבודה הלך בלי לומר, נסע לביתו. שאלתי את איימן אמר היה לו משהו בבית, אחרי שבוע הרמתי טלפון היה מישהו לידי, שאלתי אותו למה אתה לא חוזר, הוא התחל להתעקם, אמר אם אמצא עבודה אחרת אני לא חוזר. אמרתי לו אתה משאיר אותי בצד? או שתאמר שאתה רוצה לעבוד או לא. כעסתי וסגרתי את הטלפון. לא היה ויכוח בינינו. התובע 3 עבד עם קבלן אחר, הוא ראג'ה אחי, הוא עזר לי בתקופה שהיתה הרבה עבודה התובע 3 עבד במקום אחר, אחרי שהלך אמר לי ראג'ה שהוא מרחם עליו, שאתן לו עבודה, הוא משאיר אותו אצלי כי הוא סומך עלי, הוא עבד אצלי עד שהלך, בחודש מרץ , הוא עזב אותי באמצע המיון כשהייתי חנוק לגמרי, שלמתי יותר כסף כדי להביא פועל כי הוא עבד בבית אריזה. אני זוכר את החודש, אך לא זוכר את השנה. "

(עמ' 31 לפרוטוקול ש' 1-9).

גרסה זו של הנתבעת לא נסתרה. משהתובע לא הוכיח טענתו כי פוטר, תביעתו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת נדחית.

תקופת העבודה של התובעים

1. מר ערינאת ציין לעניין תחילת העונה בגידול פלפלים

ת. אנו מתחילים עונה ב 15 או 1 לעשירי, אני לא מחזיר את כל הפועלים, אלא כמה שאני רוצה רק

כדי להתחיל עונה, יכול להיות שאם אני מחזיר עשרה פועלים, גומר את השתילה בשבועיים שולח

אותם לחודש עד שמתחילים עונה ולעבוד.

...

ת .אחר כך מתחילים לעבוד רגיל, ממשיכים בעבודה, מתחיל לעלות את מס' הפועלים לאט לאט עד תקופה לקטוף שאז צריך יותר פועלים לקטיף.

(עמ' 29 לפרוטוקול)

1. משמעות הדבר – תחילת העונה היא בסביבות ספטמבר אוקטובר מדי שנה. כבר מצינו לעיל כי התובעים 1-2 סיימו את עבודתם בחודשים מאי יוני – עם סיום עונת הפלפלים, גם לגרסת הנתבעת.

מכאן שתקופת העבודה של התובעים במהלך השנה יכולה להיות בין החודשים ספטמבר – אוקטובר עד מאי-יוני- בעונת הפלפלים כפי שהוכחה.

1. על כן לגבי השנים בהם יש לתובעים אישורי כניסה , אין זאת אומרת שהתובעים עבדו את מלוא השנה, ויש לקבל את גרסת מר ערינאת כי מדובר בעונה בת כ- 8 חודשים. כאשר לעיתים אין אותו עובד מוזמן לעבוד בכל יום. בנסיבות אלה גרסת התובעים בתצהיריהם לעבודה רצופה נסתרה והופרכה. אולם, גם בהעדר רציפות לעובד עונתי זכויות ונבדוק זכויות אלו להלן.
2. התובע 1 טוען כי עבד אצל הנתבעת החל מ 1/04 ועד 5/10. התובע טוען כי עבד כל השנה ברצף ובכל שנה היה לכל היותר חודש או חודש וחצי בקיץ בו לא עבדו אצל הנתבעת. התובע צירף לתצהירו רשיון עבודה עבורו אצל הנתבעת לשנים 2006, 2008, 2010,

הנתבעת מסכימה (באמצעות מר ערינאת) כי התובע עבד בסך הכל כ 25 חודשים, כעובד עונתי, עם הפסקות של מספר חודשים בין עונה לעונה.

עם זאת, בעדותו בפנינו ציין ערינאת: "חסאן עבד לפני, לפני שהוקמה החברה. השניים האחרים לא עבדו. אך חסאן עבד אפילו לפני שבאתי לראובן לעבוד הוא עבד עם קבלן אחר, ונשאר אצלי...." (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 7-8)

מכאן שיש לקבל את גרסתו של חסן ביחס לתקופת העבודה הנטענת מבחינת מועד תחילת העבודה ומועד סיומה. אולם אין לקבל את טענת הרצף. התובע עבד כ 8 חודשים בשנה ובסך הכל כ 45 חודשי עבודה.

1. התובע 2 טוען כי עבד אצל הנתבעת מ 9/05 ועד 6/10 ברצף. הנתבעת מסכימה כי הוא עבד כ 28 סה"כ חודשים כעובד עונתי, עם הפסקות בין עונה לעונה. התובע 2 צירף לתצהירו רשיונות עבודה על שמו אצל הנתבעת לשנת 2009, 2010. את האמור בתצהירו של התובע 2 קשה לקבל שכן עדותו של התובע 2 ביחס לחתימתו על התצהיר מצביעה כי תוכן התצהיר אינו ידוע לו, כך גם נסיבות חתימתו לוטות בערפל, מצאנו כי אין להסתמך על האמור בתצהירו.

תצהיר עדות ראשית, אינו מסמך בעלמא המוגש לתיק בית הדין. תצהיר המוגש לבית הדין הינו בגדר ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו [יעקב קדמי, על הראיות, עמ' 445] ותופס "מקום מרכזי במסגרת הבאת הראיות בהליך המשפטי בפני בתי הדין" משיש בו כדי לסייע בהכנה יעילה של הדיון, ואף לייתר במרבית המקרים את הצורך בחקירה ראשית של המצהיר (ע"ע 148/08 אשליק יוסוף - מנרב הנדסה ובנין בע"מ8/12/08 )

נוכח חשיבותו של התצהיר, אין להקל ראש בדרישה לפיה על נותן התצהיר להיות מודע לתוכנו, להסכים לו ולחתום עליו לאחר שהוזהר כדין כי "עליו להצהיר את האמת (סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א – 1971. אכן, ככלל, פסילת תצהיר אינה מעשה שבשיגרה (ברע 893/05 עודד מנור – נחום פבר, 25.12.2005 אולם, הלכה פסוקה היא כי אין כל ערך לתצהיר משנתגלה כי נותן התצהיר חתם עליו מבלי שידע על מה הוא חתם ( ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא, 24.1.06; ע"א 591/70 אליהו מזוז נ' ראובן חדד, פ"ד כה (2) 169.)

משיש בפנינו אישורי עבודה חלקיים החל משנת 2008, אולם הנתבעת מסכימה כי התובע עבד 28 חודשים אנו מקבלים את גרסת הנתבעת.

1. התובע 3 טוען כי עבד אצל הנתבעת מ 11/07 ועד 3/10. לגבי התובע 3 מסכימה הנתבעת כי עבד 6 חודשים בלבד.

התובע 3 צירף לתצהירו אישורי כניסה לישראל על שמו לשנים 2008 ו – 2009. אמנם מדובר באישורים תקופתיים ולא באישורי עבודה מלאים, אולם אלה תומכים בגרסתו לעניין תחילת העסקתו ואנו קובעים כי התובע 3 הוכיח 16 חודשי עבודה.

1. ביחס לשמונה החודשים שבעונה, כפי שנראה להלן, הוכח בפנינו כי מתכונת העבודה הקבועה של התובעים עמדה על 6.5 שעות עבודה ליום 4-5 ימים בשבוע. לפיכך היקף משרתם של התובעים במהלך 8 חודשים עמד על 70% משרה.

זכאות התובעים להפרשי שכר מינימום

1. התובעים טוענים כולם כי קיבלו שכר יומי בסך של 65 ₪ עבור 6.5 שעות עבודה ביום. ומשמעות הדבר כי שכרם נפל בהרבה משיעור שכר המינימום בתקופה הרלוונטית לתביעה.
2. הנתבעת טענה מנגד כי התובעים הועסקו על ידי ערינאת והסכימו ביניהם על תנאי השכר. במנהג האזור בו מועסקים התובעים משולם שכר יומי ממוצע בסך של 7 דינרים ליום שהם 65 ₪ ליום. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים מעולם לא הלינו על תנאי שכרם.

משקבענו לעיל כי יש להחיל על יחסי התובעים והנתבעת את הדין הישראלי, התובעים זכאים להפרשי שכר מינימום בגין תקופת עבודתם. אולם, מאחר ופסק הדין בעניין גבעת זאב ניתן ב 10/07 , והחלתו לטעמו של בית הדין פרוספקטיבית, יעשה החישוב מתאריך זה ואילך למשך 8 חודשים בשנה. שכן לטעמנו אין להחיל את פסק דין גבעת זאב באופן רטרואקטיבי.

התובע 1

בפנינו הוצגו אישורי כניסה לחודשים 12/09 – 5/10

9/08 – 12/08

08/06 – 10/06

לפיכך אנו קובעים כי לצורך תשלום הפרשי שכר מינימום התובע עבד

בעונת 2009/2010 8 חודשים, בעונת 2009/2008, 8 חודשים בעונת 2007/2008 8 חודשים, ובסך הכל 24 חודשי עבודה (ממועד מתן פסק דין גבעת זאב).

עד חודש יולי 2008 עמד שכר המינימום על סך של 19.95 ₪ לשעה והחל מיולי 2008 עמד שכר המינימום על 20.7 ₪ לשעה.

16 חודשי עבודה בשכר של 20.7 ₪ לשעה ובסך הכל 43,122 ₪.

9 חודשי עבודה בסך של 19.95 ₪ לשעה ובסך הכל 23,377 ₪.

מסכומים אלו יש לנכות את השכר שקיבל התובע – 31,590 ₪. (10 ₪ לשעה X 6.5 שעות עבודה ליום X 4.5 ימי עבודה בשבוע X 4.5 שבועות לחודש )

על כן הנתבעת תשלם הפרשי שכר בסך 34,909 ₪.

התובע 2

בפנינו הוצגו אישורי כניסה לחודשים 12/09 – 5/10

שנת 2009

12/08

לפיכך אנו קובעים כי לצורך תשלום הפרשי שכר מינימום התובע עבד

בעונת 2009/2010 8 חודשים, בעונת 2009/2008, 8 חודשים ובסך הכל 16 חודשי עבודה (ממועד מתן פסק דין גבעת זאב).

16 חודשי עבודה בשכר של 20.7 ₪ ובסך הכל 43,122 ₪.

מסכום זה יש לנכות את השכר שקיבל התובע – 21,060 ₪. (10 ₪ לשעה X 6.5 שעות עבודה ליום X 4.5 ימי עבודה בשבוע X 4.5 שבועות לתקופה זו).הנתבעת תשלם הפרשי שכר לתובע 2 בסך 22,062 ₪.

התובע 3

בפנינו הוצגו אישורי כניסה לחודשים 12/09 – 5/10

6/08 – 3/08

לפיכך אנו קובעים כי לצורך תשלום הפרשי שכר מינימום התובע עבד

בעונת 2009/2010 6 חודשים, בעונת 2007/2008, 8 חודשים ובסך הכל 14 חודשי עבודה (ממועד מתן פסק דין גבעת זאב).

עד חודש יולי 2008 עמד שכר המינימום על סך של 19.95 ₪ לשעה והחל מיולי 2008 עמד שכר המינימום על 20.7 ₪ לשעה.

6 חודשי עבודה בשכר של 20.7 ₪ לשעה ובסך הכל 16,348 ₪.

8 חודשי עבודה בשכר של 19.95 ₪ לשעה ובסך הכל 20907 ₪.

מסכום זה יש לנכות את השכר שקיבל התובע – 18,340₪. (10 ₪ לשעה X 6.5 שעות עבודה ליום X 4.5 ימי עבודה בשבוע X 4.5 שבועות). הנתבעת תשלם הפרשי שכר לתובע 3 בסך 18915 ₪.

זכאות התובעים לשעות נוספות

1. הנתבעת מסכימה כי התובעים עבדו בממוצע 6.5 שעות ליום וקיבלו 10 שקלים לשעה. כן מסכימה הנתבעת (באמצעות מר ערינאת) כי אם עבדו התובעים מעבר לכך, קיבלו 10 ₪ לשעה. התובעים טענו כי בחודשים נובמבר עד מאי בכל עונה עבדו באופן קבוע שעתיים נוספות בכל יום עבורם הם זכאים לגמול שעות נוספות. כן טענו התובעים כי עבדו באופן קבוע בשבתות, וקיבלו שכר רגיל.

הנתבעת טוענת כי התובעים קיבלו מנוחה שבועית בימי שישי. וכי התובעים הסכימו לתנאי שכרם כמקובל באזור. עוד הכחישה עבודה נוספת קבועה.

1. לעניין שעות העבודה העיד מר ערינאת:

ש. בנוגע לש.נ. והקף ימי עבודה בחודש, היית מנהל רישום שלך.

ת. נכון. אני יכול להביא את הרישום. יש לי כמה דפים פה. יכול להיות שיש לי משהו

ש. התובעים שיש כאן אומרים שבמהלך חודשים נוב' עד אמצא מאי, הם נהגו לפחות 2 שעות נוספות כל יום.

ת לא. זה לא קבוע כל יום, יש ע ובדים שעד סוף היום הולכים, זה תלוי בעבודה, אם אני בלחץ ויש הזמנות לפעמים אני עובד שלוש שעות נוספות. לפעמים אין שעות נוספות.

ש. בעונה הם עבדו שבוע מלא כולל שישי ושבת.

ת. זה תלוי בעבודה. אני קבעתי עם הפועלים שלא עובדים ביום שישי, אפילו בעל הבית שלי לפעמים לא רוצה. הוא רוצה את השבת שלו. אני אומר לו, מה אכפת לך, אני עובד. אנחנו המוסלמים ביום שישי הולכים לתפילה. ואם קורה שיש עבודה, אני לוקח אותם ברכבי למסגד ומחזיר אותם לעבודה. ואני לא מוריד להם את השעה וחצי. הם יודעים.

ש. ומה קורה בעונה כשיש עבודת קטיף.

ת. אם אני רואה שהשוק לא רוצה פלפלים אז אני לא עובד. אם כן, אני אעבוד עד 12 בלילה.

ש. יש קטיף יום יום.

ת. לא. רק 4-5 ימים בשבוע. רביעי, חמישי ושישי אין קטיף. בייצוא זה משהו אחר והשוק המקומי זה משהו אחר

(עמ' 32-33 לפרוטוקול, דגש שלי ש.ש)

התובע 2 העיד לעניין זה:

ש. באסם אמר שאם עבדת מעל השעות האלה, הוא שילם לך את השעות האלה.

ת. כן. תוספות. יש חמש שעות ביום, לפעמים 90 שעות בחודש, לא כל חודש אותו דבר.

ש. הוא שילם עבור ש.נ.

ת. כן. שילם ש.נ.

ש. אתה יודע לומר כמה ש.נ. עבדת ומתי .

ת. ספרתי בחודש לפעמים יש 50 שעות.

ש. איפה זה רשום. יש לך יומן?

ת. כן. יש לי מחברת שזה רשום. גם אצלם יש. המחברת שלי היא בבית.

(עמ' 15 לפרוטוקול, דגש שלי ש.ש)

1. רוב תקופת עבודתם של התובעים הייתה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. לפיכך, נטל ההוכחה בדבר עבודה בשעות נוספות ובדבר מספר השעות הנוספות בהן עבדו או תבנית עבודה מוטל עליהם, שכן מדובר בתביעת ממון הדורשת הוכחה מדויקת ואין לפסוק בה בדרך של אומדנא (ע"ע (ארצי) 300360/98 צמח – ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, ניתן ביום 30.4.2002). התובע אף לא הוכיח מתכונת עבודה קבועה (לעניין זה ר' ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ – אפרים, ניתן ביום 12.11.2008).
2. אמנם, הוראת תיקון 24 לחוק הגנת השכר , התשי"ח-1958 העבירה את החובות הרישומיות אל כתפי המעסיק. אולם גם לאחר כניסתו של התיקון לתוקף (חודש 2/2009 ) נטל ההוכחה הראשוני כי התובע עבד בהיקף הנטען, מוטל על כתפיו.
3. התובעים לא הביאו בפנינו ולו תשתית ראייתית לכאורה אשר יש בה כדי להוות ראיה למתכונת עבודה בשעות נוספות, בפרט שמתכונת עבודתם הרגילה הייתה רק 6.5 שעות עבודה ליום, זאת על אף שהתובעים עצמם הודו כי ניהלו רישום של שעות עבודתם במחברת אותה לא הציגו ועל כן אי הבאתה ייזקף לחובת התובעים.

ערינאת אף הוא הודה כי ניהל רישום שעות עבודתם של התובעים, אמנם רישום זה לא הוצג, אך גרסתו כי לפעמים עבדו שעות נוספות ולפעמים לא מצביעה כי אין מתכונת עבודה, ועל כן גרסת התובעים הופרכה. התביעה לשעות נוספות של כל התובעים , נדחית.

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה

1. התובעים טוענים כי מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות היה על הנתבעת לבטחם בקרן פנסיה ועותרים לפיצוי בשיעור של 6% משכרם לכל תקופת העבודה.

הנתבעת טוענת מנגד בהסכם בינה לבין ערינאת סוכם התשלום החודשי אותו הוא מקבל כולל בתוכו את מלוא התשלומים הנדרשים, לרבות התשלומים הנדרשים על הדין החל באזור.

עוד טוענת הנתבעת כי ככל שקיימת על הנתבעת חובה בדין לבטח את התובעים בקרן פנסיה הרי שיש לעשות זאת על פי צו ההרחבה הכללי לפנסיית חובה מ 1/2008.

1. מר ערינאת אמר:

ש. הסיכום בינך לבין הנתבעת הכספי, הוא סיכום שמתבסס על היומיות עבור כל עובד וש.נ.

ת .כן. בטח. אני מגיש חשבון והם נותנים לי את הסכום הזה.

ש. אם אתה משלם לעובד עבור כל שעה נוספת עשרה שקלים כמה אתה לוקח מראובן.

ת. זה ביני לבין ראובן.

ש. הכסף מראובן שכולל תשלום עבור פיצויים אם עובד פוטר ומגיע לו פיצויים.

ת לא.

ש. אתה לא משלם לעובד פיצויים.

ת. אין בבקעה ובירקות דברים כאלה. כי כל יום מחליף 5, 10 פועלים, כל שנה אני מגלגל חמישים פועלים.

(עמ' 28 לפרוטוקול ש' 27-30, עמ' 29 לפרוטוקול ש' 1-5).

לאור דברים אלו אנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה התשלום לערינאת כולל את כל הזכויות להם זכאים העובדים. אף כי לדבריו התחלופה הגבוהה אינה מאפשרת צבירת זכויות אלו לעובד.

1. צו ההרחבה בענף החקלאות קובע כי ההוראות הצו יחולו על כל העובדים בישראל בענפי החקלאות והאריזה, הדרים נשירים ופרחים, גננות נוי ומשתלות ומעבידיהם משאין מחלוקת כי עיסוקה של הנתבעת בחקלאות חל על יחסי הצדדים צו ההרחבה בענף החקלאות.

מכוח צו ההרחבה זכאים התובעים להפרשות לקרן פנסיה יסוד בשיעור של 6% משכרם החל מ 10/07.

הנתבעת תשלם בגין רכיב זה לתובעים :

לתובע 1 (על פי חישוב הזכאות לשכר מינימום לעיל) סך של 3990 ₪

לתובע 2 – סך של 2587 ₪

לתובע 3 – 2235 ₪.

קרן השתלמות

1. לפי צו ההרחבה בענף החקלאות זכאים עובדים עונתיים קבועים להפרשות לקרן השתלמות בשיעור 1% משכרם. הנתבעת תשלם לתובעים ברכיב זה :

לתובע 1 (על פי חישוב הזכאות לשכר מינימום לעיל) סך של 665 ₪

לתובע 2 – סך של 431 ₪

לתובע 3 – 372 ₪.

חופשה שנתית

1. התובעים טוענים כי מעולם לא קיבלו חופשה שנתית ומעולם לא שהו בחופשה בתשלום.
2. ערינאת העיד בפנינו כי לא שילם חופשה לתובעים "איך אתן לפועל שלא עובד" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 22-23).

לפיכך זכאים התובעים לפידיון ימי חופשה כאמור בצו ההרחבה בענף החקלאות:

התובע 1 זכאי לפידיון חופשה שנתית של 16 ימי חופשה בשנה (בהתאם להיקף משרתו) (החל משנת 2007 –שלוש שנים והתיישנות) ולפיכך זכאי התובע לפדיון 30 ימי חופשה ובסך הכל 4036.5 ₪ (30 ימים X 6.5 שעות X 20.7)

התובע 2 זכאי ל 24 ימי חופשה ובסך הכל 3229 ₪. (24 ימים בהתאם לאישורי הכניסה שהציג)

התובע 3 זכאי ל 14 ימי חופשה ובסך הכל 1884 ₪.

הנתבעת תשלם פדיון ימי החופשה כאמור.

דמי חגים

1. התובעים טענו כי במשך כל תקופת עבודתם לא קיבלו דמי חגים.

כאמור לעיל, מעדויות התובעים והנתבעת עלה כי התובעים עבדו בהיקף משרה משתנה, לעתים עבדו בשבתות וימי שיש ולעתים לא.

1. התובעים לא הוכיחו אם כן בגין אילו חגים הם זכאים לתשלום ובאותה עת הנטל היה עליהם. לפיכך תביעה זו נדחית.

דמי הבראה

1. התובעים טוענים כי במשך כל תקופת העסקתם לא קיבלו דמי הבראה. כך העיד גם מר עריאנת. (עמ' 27 ש' 25).
2. צו ההרחבה בענף החקלאות קובע:

"הפרשת המעסיק לקרן ביטוח ע"ח תמורת ימי ההבראה לעובד קבוע ועונתי קבוע ולעובד חדשי הינה בשיעור של 5.5.%.

(ג) עובד עונתי קבוע יקבל תשלום בעד ימי הבראה בהתאם לטבלה הנ"ל יחסית לתקופת עבודתו בשנה."

נקבע בפסיקה ועל פי ההסכם הקיבוצי צו ההרחבה לעניין הבראה כי הזכות

בסיום ההעסקה היא לשנתיים רטרואקטיבית בלבד.

התובע 1 זכאי לדמי הבראה בגין שתי עונות עבודה אחרונות ובסך הכל 16 חודשים (היקף משרה 70%) ובסך הכל 2398 ₪ (16 חודשי עבודה, בהיקף משרה 70%).

התובע 2 זכאי לדמי הבראה בגין שתי עונות העבודה האחרונות ובסך הכל 2398 ₪ .

התובע 3 זכאי לדמי הבראה בגין 14 חודשי עבודה בלבד ובסך הכל 2088 ₪.

הנתבעת תשלם דמי הבראה כאמור.

תוספת משפחה

1. התובעים תבעו כולם תוספת משפחה על פי צו ההרחבה בענף החקלאות אולם מלבד טענה זו בתצהירם לא הוכיחו כי הם ממלאים אחר תנאי הזכאות (אישה שאינה עובדת וילדים עד גיל 21 שאינם עובדים).

לפיכך נדחית התביעה ברכיב זה.

תוספת ותק

1. על פי צו ההרחבה עובדים קבועים בענף החקלאות זכאים לתוספת ותק כדלקמן:

תוספת הוותק

שנת עבודה הסכום לחודש

2 17.50

3 35.00

4 52.50

5 70.00

6 87.50

תוספת זו יש לחשב על סמך וותק מוכח ולא רק כזה הנטען בעלמא. משכך היתרי העבודה ומועדם יהוו את האסמכתא לחישוב הותק.

התובע 1 –

1. לצורך חישוב תוספת וותק מחשבים אנו את וותקו של התובע 1 החל משנת 2006 (בהתאם לאישורי העבודה שהציג התובע 1).

לפיכך בעונת 2007/2008 הייתה זו השנה השניה לעבודתו של התובע. התובע זכאי לסך של 17.5 ₪ לחודש ל 8 חודשי עבודה ובסך הכל 140 ₪. עונת 2008/2009 השנה השלישית לעבודתו זכאי התובע לסך של 280 ₪. עונת 2009/2010 השנה הרביעית לעבודתו זכאי התובע לסך של 420 ₪.

התובע 2

1. לצורך חישוב תוספת וותק קובעים אנו כי התובע 2 החל את עבודתו בעונת 2008/2009. לפיכך זכאי התובע 2 לתוספת ותק לעונת 2009/2010 בסך של 140 ₪.

התובע 3

1. לצורך חישוב תוספת הוותק קובעים אנו כי התובע 3 החל את עבודתו ב 3/08. לפיכך התובע 3 זכאי לתוספת ותק בגין שנת עבודה אחת ובסך הכל 140 ₪.

מענק שנתי

1. על פי צו ההרחבה זכאים העובדים בענף החקלאות למענק שנתי בסך של 4 ₪ ליום עבודה. לצורך חישוב ימי העבודה יש ליתן את הפרשנות על פי הבסיס הראייתי שהוכח ולא מעבר לכך.

התובע 1

1. לצורך חישוב המענק השנתי לקחנו בחשבון את תקופת העבודה של התובע לאחר 10/2007(פסק דין גבעת זאב) , בגין תקופת העבודה שהיו אישורי כניסה. בסך הכל 24 חודשים בגינם זכאי התובע 1 לסך של 1920 ₪.

ה

תוובע 2

1. לצורך חישוב המענק השנתי לקחנו ,על פי אותם עקרונות, בחשבון את תקופת העבודה של 24 חודשי עבודה ובסך הכל זכאי התובע 2 ל - 1920 ₪.
2. החישוב לתובע 3 , כאמור – בגין 14 חודשי עבודה זכאי התובע 3 לסך של 1120 ₪ בגין רכיב זה.
3. הנתבעת תשלם מענק שנתי בהתאם.

סוף דבר 

1. לאור האמור, תביעת התובעים מתקבלת בחלקה. תביעות התובעים לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, שעות נוספות, דמי חגים ותוספת משפחה נדחות.
2. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

לתובע 1

א. הפרשי שכר מינימום – סך של 34,549 ש"ח

ב. דמי הבראה – סך של 2398 ש"ח

ג. פיצוי בגין אי הפרשות פנסיוניות – סך של 3990 ש"ח

ד. קרן השתלמות – סך של 665 ש"ח

ה. תוספת ותק – סך של 840 ש"ח

ו. מענק שנתי – סך של 1920 ש"ח

ז. חופשה שנתית = סך של 4036.5 ש"ח

לתובע 2

א. הפרשי שכר מינימום – סך של 22062 ש"ח

ב. דמי הבראה – סך של 2398 ש"ח

ג. פיצוי בגין אי הפרשות פנסיוניות – סך של 2587 ש"ח

ד. קרן השתלמות – סך של 431 ש"ח

ה. תוספת ותק – סך של 140 ש"ח

ו. מענק שנתי – סך של 1920 ש"ח

ז. חופשה שנתית = סך של 3229 ש"ח

לתובע 3

א. הפרשי שכר מינימום – סך של 18,915 ש"ח

ב. דמי הבראה – סך של 2088 ש"ח

ג. פיצוי בגין אי הפרשות פנסיוניות – סך של 2235 ש"ח

ד. קרן השתלמות – סך של 372 ש"ח

ה. תוספת ותק – סך של 140 ש"ח

ו. מענק שנתי – סך של 1920 ש"ח

ז. חופשה שנתית = סך של 1120 ש"ח

סכומים אלו ישולמו תוך 75 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

1. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ג, 8 מאי 2013 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.