1. עיינתי במה שהוגש בעקבות ההחלטות מ-20.1.13 ומ-24.1.13 ומה שביסודן.

2. אין מקום להורות על הגשת תחשיבי נזק בטרם קבלת חוות דעתו של ד"ר שילה, ולנוכח עמדת הנתבעת 2 ובקשותיה נראה כי אין כלל טעם בכך.

3. לגבי עמדת הנתבעת 2 בשאלת החבות יש לציין כי קיימת עמימות מסוימת. בבקשתה לפיצול הדיון מכחישה נתבעת זו גם עניינים הקשורים בהתרחשות האירוע הנטען ובהיותו בגדר "תאונת דרכים", ואילו לאחר שקרנית ביקשה בסעיף 4 של בקשתה כי הנתבעת 2 תבהיר את מה היא מכחישה, הודיעה הנתבעת 2 (ב-5.2.13) כי "היא מכחישה את הכיסוי הביטוחי". יש להצטער על מצב דברים זה.

4. במצב העניינים הנוכחי בכללותו אני קובע עתה כדלקמן:

א. אין מקום לפצל הדיון, ויש לדון בכל יחדיו.

ב. התנהלות הנתבעת 2 בנושא החבות אינה ראויה. זאת לנוכח מה שצוין לעיל בסעיף 3, ועוד יותר מכך בהינתן מה שצוין בתשובת התובעים לבקשתה. בשלב זה לא אחייב את הנתבעת 2 בהוצאות בקשר לכך, אך אדגיש כי אם יתברר בהמשך כי לא היה מקום להכחשותיה בנושא החבות או למקצתן, עלול לבוא בקשר לכך חיוב בהוצאות בסכום משמעותי.

ג. יש להחיש קבלת חוות דעתו של ד"ר שילה (ב"כ התובעים ציין בתשובתו (בסעיף ד' לפרק הסיכום) כי היא "אמורה להינתן בימים אלה").

ד. ככל שהנתבעת 2 תהיה מעוניינת להגיש בקשה בעניין הבאת ראיות לסתור יהיה עליה לעשות כן תוך 15 יום מקבלת חוות דעתו של ד"ר שילה, וצפוי שלא תינתנה ארכות נוספות בקשר לכך.

ה. בשלב זה נדחה מועד העיון הפנימי ל-30.4.13.

בנוסף לכל שנקבע לעיל, ניתן להודיע או לעתור כפי שהצדדים ימצאו לנכון.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, א' באדר תשע"ג, 11 בפברואר 2013.