1. עניינה של החלטה זו בבקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעתה של ועדת המל"ל, שהוגשה ע"י הנתבעים 1- 2, מכח הסיפא של סעיף 6ב לחוק פלת"ד.

2. הקביעה שמתבקשת רשות לצורך סתירתה היא כי לתובע 1 נותרה נכות צמיתה בשיעור של 100% עקב תאונת דרכים מ-25.3.10.

3. הנתבעים 2-1 כופרים בטענת התובעים בדבר התרחשות תאונה כנטען ובדבר קשר סיבתי בין מצבו של התובע 1 לבין תאונת דרכים כפי שאירעה לו. הם גם מפרטים ספקות וסימני שאלה ספציפיים בהקשרים אלה. לטענתם, בוועדה הרפואית מטעם המל"ל לא הייתה התייחסות ראויה לעניינים אלה וגם לא לעניינים הקשורים בעברו הרפואי של התובע 1 לפני התאונה הנטענת.

4. התובעים טוענים כי הוועדה התייחסה לכל הנחוץ וכי מכל מקום הנתבעים הנ"ל אינם עומדים בנטל הנכבד שבו יש לעמוד לצורך בקשה כגון דא.

5. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה וליתן ההיתר המבוקש. זאת גם מנקודת המוצא שלא בקלות נעתרים לבקשות כגון דא.

6. לתוצאה דלעיל אני מגיע בעיקר בשל כך שמתעוררים בענייננו סימני שאלה שונים, אשר היעתרות לבקשה תוכל לסייע ולהקל בדרך לפתרונם. המדובר בעניינים הנוגעים גם לשאלות הקשורות באפשרות התרחשותה של התאונה הנטענת וגם בכאלה הקשורים לנזקים שהסבה התאונה, אם וככל שאירעה. כל זאת באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר יתן חוות דעת ואשר במידת הצורך ניתן יהיה לשלוח אליו שאלות הבהרה ואף לחוקרו בבית המשפט. לעומת זאת, דחיית הבקשה תשאיר אותנו עם דוח "אילם" של הוועדה, אשר לא ניתן אפילו להבהיר וללבן עניינים הקשורים בו באמצעות שאלות הבהרה וחקירה בבית המשפט (ראו לעניין זה למשל רע"א 7474/00 עירית ת"א נ' המל"ל, פס"ד מ-20.11.01; א. ריבלין, תאונת הדרכים (תשע"ב) 769).

7. בנוסף למה שנאמר לעיל, בעוסקנו בסעיף 6ב הנ"ל יש לזכור, כי כל מהותה של הוראת סעיף 6ב רישא הינה הוראה דיונית בלבד (ראו: ר"ע 231/86 הדר נ' פוני, פ"ד מ(4) 160, 163 (1986); ר"ע 133/87 הסנה נ' שטרית, פ"ד מא(1) 811, 812 (1987); ע"א 415/87 מדינת ישראל נ' הפול, פ"ד מג(2) 580, 588 (1989); ע"א 110/86 גברעם נ' יורשי מנג'ם, פ"ד מב(2) 193, 197 (1988)). בתורת הוראה שכזו אין בה להעניק זכות קנויה למי מן הצדדים כי במקרה שבו קיימת קביעה עפ"י דין לא יהיה אחריה ולא כלום. בל נשכח גם שכל תכליתו התחיקתית של הסעיף ותכלית השימוש בסעיף 6ב רישא הן ליצירת הקלות לטובת ההליך המשפטי המתנהל (ראו למשל רע"א 5608/90 קורנהיל נ' מזרחי, פ"ד מו(2) 107, 111 (1992); רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פ"ד מז(3) 89, 98 (1993)). במקרה שבו השימוש ברישא של סעיף 6ב, ללא מתן היתר להביא ראיות לסתור, רק מציב ספקות וסימני שאלה שאותם ניתן לפתור רק אם יינתן היתר להביא ראיות לסתור, רצוי לתת היתר כזה. מתן ההיתר יביא למינוי מומחה רפואי, אשר יוכל לתרום להסרת הספקות ולהביא לקביעה שתשרת את קידום ההליך המשפטי.

את ההוראה הדיונית שבסעיף 6ב רישא, כמו את ההוראות הדיוניות כולן יש לראות כשפחת הדין ולא כגבירתו, ובמקום שבו ספק רב אם סעיף 6ב רישא בכלל מתכוון לחול, ובוודאי ומכל מקום, כשהסעיף מעניק בסיפא שלו אפשרות שלא להיות כבולים על ידיו, יש לפרשו ולעשות בו שימוש באופן שיסייע לחשיפת האמת ולכך שהצדק ייעשה וייראה ולא באופן שיהיו ויישארו ספקות בכך. לעולם יש לזכור כי ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (וראו דברי הנשיא ברק ברע"א 1412/94 הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 522א' (1995) והאסמכתאות שם), כי "תפקידו של השופט הוא 'התפקיד לעשות כדי שהאמת תצא לאור העולם'" (שם, 522 ב' והאסמכתאות). בנסיבות המקרה שלנו, עשיית שימוש דווקני במה שסעיף 6ב מאפשר לא תסייע לכך. דווקא שימוש בסעיף מתוך ראיה רחבה ומתוך ניצול האפשרויות שהוא מעמיד ומתוך שימש הולם בפסיקה שבעקבותיו, עשוי לשרת באופן טוב ורצוי את מטרת ההליך המשפטי.

8. לנוכח כל שנאמר עד כה ובכלל, גם בדברים שנרשמו בקדם המשפט מיום 16.1.11 מפיו של ב"כ בתובעים בלבד (ולא מפי באי כח הצדדים, כמצוין בסעיף 1 לתשובה) אין כדי לחסום את הגשת הבקשה דנן ואת ההיעתרות לה.

9. בשולי הדברים יצוין כי עצם ההיתר להביא ראיות לסתור כשלעצמו אינו מאיין את קביעתה של ועדת המל"ל. יש בו להביא לכך שמה שייקבע ע"י המומחה מטעם בית המשפט ומה שנקבע ע"י הוועדה הנ"ל יעמדו זה לצד זה (ראו בעיקר רע"א 2985/90 שרעבי נ' קובוס, דינים עליון טז 137). יתרה מזו, אין זה מן הנמנע אפילו שבסופו של יום תועדף קביעת הוועדה על פני מה שיקבע המומחה (ראו דוגמה לכך בת.א. (מח', ת"א) 93/95 צבן נ' ביטוח חקלאי (5.3.02) ובעקבותיו בע"א 3271/02 ביטוח חקלאי נ' צבן, 27.12.04).

10. בהמשך למתן ההיתר ועל פי המסלול שהותווה, בין היתר, בסעיף 8 של פסק הדין ברע"א 863/93 התעשייה האווירית נ' קמחי, פ"ד מז(4) 815 (1993), יש מקום שבשלב הנוכחי ימונה(ו) מומחה(ים) מטעם בית המשפט.

11. לנוכח העובדה שבבקשה מבוקש שיבוא מינוי "בתחום כלי הדם ו/או הנוירולוגיה", ניתנת לצדדים הזדמנות להגיש עד 2.10.13 (לאחר פגרת סוכות) הודעה משותפת או הודעות נפרדות בכל הקשור לתחום(מי) המינוי ולזהות המומחה(ים). ככל שקיימת הסתייגות ממומחה פלוני – יש לציין מה הנימוקים לכך.

12. להשלמת מה שנחוץ בעניין המינוי נקבע עתה כי מימון הביניים של שכר המומחה(ים) יחול על הנתבעת 2 וכן כי אין להעביר למומחה(ים) את דוח הוועדה הרפואית שאליו מתייחסת הבקשה או כל דוח או מסמך אחר האסור בהמצאה למומחים מטעם בית המשפט בתביעות פלת"ד.

13. שאלת ההוצאות בקשר לבקשה דנן תישקל בהמשך.

14. בהמשך למצוין בסעיף 11 דלעיל, יובא התיק לעיוני ב-3.10.13, להמשך טיפול בו על יסוד מה שיימצא בו במועד העיון.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, י"א בתשרי תשע"ד, 15 בספטמבר 2013.

חתימה