לפני תביעה כספית על סך של 2,000,000 ₪.

1. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים
2. התובע הוא איש עסקים המתמחה מזה שנים בענף הדלק.
3. הנתבעת היא אחת מחברות הדלק בשוק הישראלי.

טענות התובע

1. במהלך ספטמבר 2000 הוסכם בעל-פה בין הנתבעת לבין התובע כי הוא יסייע לה כמתווך ומפשר במחלוקות שנתגלעו בין הנתבעת לבין בעלי תחנות הדלק ומפעיליהן, במטרה לסיים את המחלוקות בפשרה ומתוך שאיפה שהללו ימשיכו בפעילותם ברשת של הנתבעת (להלן: "הסכם הסיוע").
2. הסכם הסיוע נכרת בין התובע לבין מנכ"ל הנתבעת באותה תקופה, מר ארז, וסמנכ"ל הנתבעת דאז, מר להב, שהיה אף איש הקשר העיקרי שפעל מולו מטעם הנתבעת. לימים, פעל התובע גם מול גורמים בכירים נוספים בנתבעת, ביניהם, סמנכ"ל החברה דאז, מר פרידמן, והמשנה ליועמ"ש של החברה דאז, עו"ד פרום.
3. כחלק מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הסכם הסיוע עמדה גם שאלת אופן תגמולו של התובע ונקבע על ידי הצדדים מנגנון לתגמול על פי הצלחה וזו הוגדרה כחתימה של התחנה על הסכם עם הנתבעת. ביחס לחלק מהתחנות סוכם שכר הטרחה באופן ספציפי וביחס לאחרות לא הוסכם על סכום עד שהופסקה פעילותו של התובע.
4. התובע עומד על הרקע לכריתתו של הסכם הסיוע והמצב המיוחד ששרר באותה עת בשוק הדלק, מצב שהתאפיין בשליטתן של שלוש חברות הדלק, פז, דלק וסונול וכשלא הייתה תחרות בין השלוש, דבר שהביא לרמת מחירים אחידה. מצב זה השתנה בסוף שנות ה- 90 כתוצאה מרפורמות רגולטוריות ופעולותיו של הממונה על ההגבלים העסקים שהביאו לשורה של הסדרים שהצמיחו תחרות בתחום שיווק הדלק לצרכן וכן הביאו לשחרורן של קבוצה של תחנות דלק מהסכמי בלעדיות שהיו נהוגים בענף. נוכח האמור, נוצר מצב בו תחנות דלק שהשתחררו מהכבילות ההסכמיות, התקשרו בהסכמים חדשים שעיגנו רמות מחירי שוק הנמוכות משמעותית מאלו שהיו נהוגות בעבר ושהוכתבו לתחנות הדלק. הידיעה על הירידה ברמות המחירים פשטה בקרב תחנות הדלק ועל רקע זה נוצרו מתחים בין החברות לתחנות האחרות אשר העלו טענות ביחס לאפלייתן וקיפוחן. ההסלמה האמורה במערכות היחסים בין חב' הדלק לתחנות הביאה את הנתבעת לכדי החלטה אסטרטגית ל"הרגעת השוק" תוך נקיטת מהלך של "אינטגרציה אנכית", כלומר, העמקת מעורבותה בתחום שיווק הדלק וקביעת מחירים במקטע השיווק לצרכן באופן שיגביר את הריכוזיות במקטע זה ויפחית את מספרם של בעלי התחנות הפועלים בו.
5. נטען כי התובע נהנה ממוניטין רב בתחום הדלק, ומאמון והערכה בקרב השחקנים המובילים, בין היתר, על רקע התפקידים אותם מילא כמפקד מערך הדלק בצה"ל, מנכ"ל ארגון סוכנים ובעלי תחנות הדלק בישראל וכמי שהוביל את מאבק בעלי התחנות בחברות הדלק ואת המאבק ל"שחרורם" מהסכמיהם הכובלים. משנת 1997 פעל התובע כיועץ לחברת "פז" ועסק בקידום הסדרים בינה לבין בעלי ומפעילי תחנותיה. הנתבעת ראתה בתובע איש מפתח שיכול לסייע לה בהשגת מטרותיה האמורות וכמי שיכול להפסיק בפעילותו לסיוע וייעוץ לתחנות הדלק ברשתה תוך צמצום המחלוקות בינה לבין תחנותיה.
6. פעילותו של התובע היתה כרוכה בזמן ובהשקעה מרובים היות וזה נדרש לקיים פגישות עם בעלי התחנות וכן נדרש ללמוד את מצבה הפרטני של כל תחנה ותחנה על כלל בעיותיה. בהתאם להסכם הסיוע פעל התובע לשם קידום פתרון של פשרה בין התחנות לבין הנתבעת כשבחלק מן המקרים הביאה פעילותו לחתימת הסכם להשכרת התחנה לנתבעת או להמשך אספקת דלקים לתחנה על ידי הנתבעת, ובמקרים אחרים, סייע התובע למניעת מעברם לרשת אחרת עמה כבר התנהל משא ומתן. פעילותו של התובע אף סייעה במקרים מסוימים לפתיחת אפיקי הידברות בין הנתבעת לבין קבוצה של תחנות וזאת לאחר נתק מוחלט ששרר ביניהם.
7. המגעים שהתנהלו ביחס לחלק מתחנות הדלק נפרשו על פני שנים וכשסכום שכר הטרחה בגין פעילותו סוכם ביחס לחלק מהתחנות באופן ספציפי בעוד שביחס ליתר התחנות טרם סוכם שכר הטרחה וזאת עד עת בה הופסקה פעילותו של התובע.
8. התחנות אשר ביחס אליהן נחתם הסכם בסיועו של התובע וסוכם לגביהן סכום שכר הטרחה הן: תחנת סמדר (ים) – 25,000$; תחנת אביב (ת"א) - 20,000$; תחנת בר יהודה (חיפה) – 30,000$ (מתוכם 10,000$ במקום בעלי התחנה); תחנת מכבים (ר"ג) – 25,000$; תחנת שער דרום (י-ם) – 10,000$ (כלל הסכומים בתוספת מע"מ). מתוך הסכומים האמורים שולם לתובע רק שכר טרחתו בגין תחנת "סמדר", בסך 25,000$ וסך של 5,000% מתוך חלק בעלי התחנה "בר יהודה".
9. תחנות נוספות אשר ביחס אליהן נחתם הסכם בסיועו של התובע, ושכר הטרחה הראוי המגיע לתובע בגינן הן: תחנת ליבסטר (הרצליה) – 20,000$; תחנת החוף (גלילות) – 50,000$ (לצרכי אגרה הסכום הנתבעת בגין תחנה זו יעמוד על 20,000$); תחנת קריון (קרית ביאליק) – 20,000$; תחנת לחובר (נתניה) – 20,000$; תחנת ערד – 20,000$; תחנת צומת השרון – 30,000$ (לצרכי אגרה הסכום הנתבעת בגין תחנה זו יעמוד על 20,000$); תחנת אמיתי (4 תחנות בנתניה ובעפולה) – 50,000$ (לצרכי אגרה הסכום הנתבעת בגין תחנות אלו יעמוד על 20,000$); תחנת "הבירה" (י-ם) – 20,000$; תחנת באר יעקב – 20,000$ (כל הסכומים הנ"ל בתוספת מע"מ) מתוך כלל הסכומים שפורטו לא שולם לתובע דבר.
10. התובע טוען כי המועדים המדויקים שבהם נחתמו ההסכמים אינם ידועים לו, למעט, בתחנות "סמדר", בתחילת שנת 2001, "אביב", 17.07.2003, ו"המכבים", במהלך שנת 2005. בהקשר זה נטען כי ההתנהלות בין הצדדים היתה כזו שבשלבים הסופיים של המשא ומתן היתה הנתבעת מטפלת לבדה והתובע לא היה שותף למידע.
11. פעילותו של התובע כללה אף סיוע מול תחנות דלק נוספות שלגביהן לא הושג הסדר מוסכם וזאת חרף מאמצים רבים שהקדיש לכך, בין אלו ניתן למנות: תחנת שער לוד, רמלה, "פארק הרכב", 4 תחנות שהופעלו ע"י משפחת חן, "תחבורת", "גבעת הרצל", "קוממיות", "כפר יונה" ועוד. ביחס לחלק מהתחנות אף סוכמו סכומי שכר הטרחה שיגיעו לתובע והואיל והוסכם על תשלום לפי הצלחה חישוב החוב אינו כולל תחנות אלו.
12. בכתב התביעה מגולל התובע את טענותיו והעובדות ביחס להסכם נוסף שנטען כי נכרת עמו, הסכם אותו מכנה התובע "הסכם הפיראטיות" (להלן: "הסכם הפיראטיות") אך על אף טענותיו ביחס להסכם זה, הרי שבפרק של פירוט הסכומים הנתבעים על ידו, כתב התובע כי "מטעמי אגרה, מוותר התובע על עילת תביעתו מכוח הסכם הפיראטיות. עם זאת, על מנת להעמיד בפני בית המשפט הנכבד תמונה שלמה על יחסי הצדדים, ושל התנהלות סונול, מוצא התובע לראוי להביא את עיקרי העובדות נשוא הסכם הפיראטיות בפני בית המשפט הנכבד".
13. משהתובע ויתר על עילת תביעתו מכוח הסכם הפיראטיות, מתייתר הדיון ביחס להסכם זה.
14. לאור האמור לעיל, טוען התובע כי הוא זכאי לסכומים שפורטו בסעיף 9 כשכר מוסכם על פי הסכם הסיוע ולחילופין, כשכר ראוי. הסכומים האמורים בניכוי הסכום ששולם לו בגין תחנות "סמדר" וסכום חלקי בגין תחנת "בר-יהודה" מסתכמים ב- 80,000$ נומינאליים, בתוספת מע"מ. בנוסף, עותר התובע לסכומים שפורטו בסעיף 10 על פי הסכם הסיוע, כשכר ראוי וכשסכומים אלו מסתכמים בסך של 250,000$ נומינאליים, בתוספת מע"מ. לצרכי אגרה הסכומים הנתבעים מסתכמים ב- 184,000$ נומינאליים על פי שפורט בסעיף 10.
15. סך הסכומים המגיעים לתובע מכוח הסכם הסיוע עמד על סך 1,693,449 ₪ נכון לחודש אוגוסט 2003 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום הגשת התביעה עומד סכום זה על 2,498,423 ₪ וכשהסכום הנתבעת לצרכי אגרה הוא 2,000,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. כמו כן עותר התובע לחיוב הנתבעת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין ראויים.
16. במסגרת כתב התשובה לכתב ההגנה מוסיף התובע וטוען כי יש לראות פעילותו מכוח הסכם הסיוע, בהתייחס לתחנות השונות, כמכלול אחד וכ- "חטיבה אחת", ולטענתו אף הנתבעת מודה בכך בסעיפים 16 ו- 17 לכתב הגנתה. על כן, משמוסכם על הצדדים כי פעילותו של התובע נעשתה כמכלול אחד, הרי שהתוצאה המשפטית המתחייבת היא שמרוץ ההתיישנות מתחיל להיספר מ"החוליה האחרונה בשרשרת" ולא "מהחוליה הראשונה". בהקשר זה מוסיף התובע כי במסגרת ההסכם הובהר כי "הצלחה" משמעה חתימה על הסכם ומשכך, מבחינת מועד התשלום כפי שעולה מאומד דעת הצדדים, הרי שהנתבעת לא היתה אמורה לשלם לתובע אלא לאחר שהעסקה מסתיימת בפועל. פרט נוסף עליו עומד התובע ושלדעתו סוכם במסגרת ההסכם הוא ביחס לשאלה האם התשלום ישולם לאחר כל "הצלחה" בתחנה או בתשלום כולל או בתשלומים חלקיים בעקבות הצלחה עם קבוצת תחנות. נטען כי גם עת נחתם ההסכם ונסגרה העסקה, טרם התגבשה זכות התובע לתשלום שכן ההסכמה בינו לבין הנתבעת היתה שהסכום המגיע לו יידון ויסוכם בין הצדדים לאחר מכן, עד שבשנת 2004 הציעה לו הנתבעת סך של 35,000$, אשר לשיטתו לא היה סכום ראוי, ובשל כך נדחתה ההצעה על ידו.
17. לחילופין, טוען התובע כי גם אם יש לראות בכל אחד "מהסכמי 2002" עילה נפרדת, הרי שגם אז לנתבעת לא עומדת טענת התיישנות לגבי איזה מההסכמים האמורים. הנתבעת היא זו שהיתה אמורה ליידע את התובע אודות החתימה על ההסכמים ולימים, הסתבר כי הסתירה זאת ממנו, ומשכך מנועה היא מלטעון להתיישנות. באופן ספציפי מבהיר התובע ביחס ל- 4 התחנות המוזכרות על ידי הנתבעת כי בארבעתן מועד החתימה המדויק לא היה ידוע לו ומשכך נמנע הוא מחקירה ומדרישה אודות מועד זה. ביחס לתחנת "בר-יהודה" הרי שעסקה זו נגמרה על פי הידוע לתובע רק בסוף שנת 2003. ביחס לתחנת "החוף", נטען כי התובע סייע לנתבעת למניעת עריקה של תחנה זו לחב' דלק ופעילותו בעניין כללה שיחות עם בעלי התחנה ושיחות ודיווחים לנתבעת, שיחות אשר מנעו את העברת התחנה ל"דלק" בפועל. בדיעבד, הסתבר שהנתבעת נמנעה מלעדכן את התובע בתוצאות פעילותו ובדבר חתימת ההסכם.
18. ביחס לטענת השיהוי המועלית על ידי הנתבעת טוען התובע כי החל מחודש אוגוסט 2003 ועד לאחרונה, התקיימו מגעים בין הנתבעת לבינו על מנת להסדיר את המחלוקת בהסכמה וכשלאורך תקופה זו היתה הנתבעת מודעת לטענותיו של התובע, בנסיבות אלו לא יכול לחול כלל "שיהוי". בנוסף, טוען התובע כי אין מתקיימים היסודות הדרושים לקבלת טענת שיהוי שכן הנתבעת לא שינתה את מצבה לרעה ומשלא ניתן להסיק ויתור של התובע על טענותיו.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת מכחישה את טענות התובע מכל וכל. לטענתה, יש לדחות את התביעה משום שבמועד הגשתה המקורי, 13.07.2010, חלפה זה מכבר תקופת ההתיישנות של 7 שנים מיום שבו התגבשה "עילת התביעה". מסעיפים 5 ו- 6 להסכם הסיוע, המוכחש, עולה כי זכאותו של התובע לשכר טרחה מתגבשת במועד חתימת ההסכם. ככל שנחתם הסכם כאמור, ולתובע לא שולם שכר טרחה בגינו, הרי התגבשה לתובע במועד זה "עילת תביעה" כנגד הנתבעת בגין הפרת הסכם הסיוע.
2. הנתבעת טוענת כי לשיטת התובע, היא חייבת לו שכר טרחה בגין 13 הסכמים שנחתמו בינה לבין בעלי ומפעילי תחנות התדלוק. בהקשר זה מציינת הנתבעת כי במהלך שנת 2002 נחתמו 4 הסכמים בין הנתבעת למפעילי תחנות התדלוק מתוך 13 ההסכמים: תחנת החוף (גלילות) – ביום 21.04.2002; ליבסטר (הרצליה) – ביום 10.07.2002; קריון (קרית ביאליק) – ביום 10.09.2002; בר יהודה (חיפה) – ביום 31.10.2002 (נחתמו 2 הסכמים עם תחנה זו, האחד, העברת זכות הפעלת התחנה לידי הנתבעת, השני, הסכם מכר מקרקעין עליה בנויה תחנת התדלוק לידי הנתבעת – וכשלא ברור מנוסח כתב התביעה למי מבין אלו מתייחס התובע).
3. נטען כי לשיטת התובע, משנמנעה הנתבעת מלשלם לו את שכר טרחתו בגין כל אחד מהסכמי 2002 הפרה הנתבעת את הסכם הסיוע כ– 4 פעמים. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי משהיא הפרה היא את הסכם הסיוע פעם אחר פעם, היה ברור לתובע או לפחות היה צריך להבין כי הנתבעת אינה מכירה בהסכם הסיוע וכי מבחינת הנתבעת, לא מגיעה לתובע כל תמורה בגין ההסכמים שכרתה הנתבעת עם בעלי תחנות התדלוק. כך, די היה כבר בהפרה הנטענת הראשונה של הסכם הסיעוד, עם תחנת החוף ביום 21.04.2002 על מנת ליתן לתובע "כוח תביעה" ועל מנת שתתגבש עילת תביעתו נגד הנתבעת בגין הפרת ההסכם. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת, התיישנה עילת התביעה בגין הפרת ההסכם וכשחלפו 7 שנים מיום בו הופר ההסכם לראשונה, היינו ביום 21.04.2009.
4. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את עילות התביעה בגין כל אחד מהסכמי 2002 וזאת משום שממועד חתימת כל אחד מן ההסכמים האמורים, המועד בו התגבשה עילת התביעה בידי התובע חלפה תקופת ההתיישנות (תחנת החוף – התיישנה ביום 21.04.2009; ליבסטר – התיישנה ביום 10.07.2009; קריון – התיישנה ביום 10.09.2009; בר יהודה – התיישנה ביום 31.10.2009). בהקשר זה מציינת הנתבעת כי אין בטענתו של התובע לפיה המועדים המדויקים בהם נחתמו ההסכמים אינם ידועים לו בכדי לסייע לתובע. התובע אינו מפרט בכתב התביעה מתי נודע לו על דבר קיומם של ההסכמים ואין הוא טורח לפרט מהן הפעולות בהן נקט על מנת לברר האם ומתי נחתמו וזאת כאשר יכול היה, בזהירות סבירה, לדעת האם ומתי נחתמו ההסכמים.
5. התובע ויתר על תביעתו בגין הסכם הפיראטיות, אולם הנתבעת טוענת כי בכל מקרה, אף עילות התביעה מכוח הסכם הפיראטיות התיישנו זמן רב לפני הגשת התביעה המקורית.
6. כן טוענת הנתבעת לשיהוי וחוסר תום לב מצדו של התובע. התובע המתין במודע משך 7 שנים, לעזיבתם של הגורמים בנתבעת עמם פעל ושעמם הגיע להסכמות בעל-פה. כבר בשנת 2003 הובהר לתובע כי הנתבעת דוחה את דרישותיו וטענותיו ואף על פי כן המתין 7 שנים עד שהגיש את תביעתו בחודש יולי 2010. לחילופין, טוענת הנתבעת כי יש לקבוע כי נוכח השיהוי הכבד בהגשת התביעה והנזק הראייתי שנרם לנתבעת יוכבד נטל ההוכחה שיידרש מן התובע להוכחת טענותיו בתביעה.
7. הנתבעת טוענת כי יש למחוק את כל הסעיפים בתביעה המתוקנת העוסקים בהסכם הפיראטיות ובשים לב שהתובע הצהיר כי הוא מוותר על עילת תביעה זו, אך השאיר אותה בכתב התביעה המתוקן בשלמותה.
8. ביחס למרבית תחנות התדלוק מושא התובענה לא הביאה פעילותו של התובע כמתווך ומפשר להצלחה וזאת בהתחשב בכך שבתום הפעילות לא נכרת הסכם בין הנתבעת לבעלי ומפעילי התחנות. כמו כן מרבית ההסכמים נחתמו זמן רב לאחר התקופה המתוארת בתביעה בהידברות ישירה בין הנתבעת לבעלי ומפעילי התחנות ובאי-כוחם. התובע אינו מפרט בכתב התביעה את תרומתו הקונקרטית להשגת כל אחד ואחד מההסכמים.
9. הנתבעת התקשרה בהסכמים חדשים עם כל 36 תחנות התדלוק ש"שוחררו" בעקבות החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים. הסכמי האספקה שנחתמו עם תחנות אלו היו שונים בתנאיהם מהסכמי האספקה של ה"תחנות הכבולות", בין היתר, בשל העובדה כי גם ההתחייבויות שנטלה על עצמה הנתבעת בהסכמים אלו היו שונות. לטענת הנתבעת, עם רוב רובן של התחנות המנויות בתובענה זו התנהל משא ומתן מסחרי לחידוש ההסכמים באופן ישיר ולקראת מועד סיומם ללא הליך משפטי וללא כל קושי בקיום הידברות. בהקשר זה מוסיפה הנתבעת כי ההסכמים בהם התקשרה עם בעלי התחנות נועדו לשם התאמתם למתווה ההתקשרויות ולכללים שנקבעו בהחלטות הממונה שהטילו הגבלות על אורכה של תקופת ההתקשרות עם "תחנות משוחררות" במסגרת הסכמי אספקה בלעדיים.
10. התובע אינו מפרט ביחס לאילו תחנות הוא זה שפתח את אפיק ההידברות לנתבעת וכמו כן אין התובע מפרט אף מה התמורה שסוכמה ביחס לכל תחנה ותחנה. כך או כך הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לתגמול בגין פתיחת "אפיק הידברות" לכל שכן לא בסכומים הנתבעים על ידו.
11. הנתבעת אינה מכחישה כי בגין תחנות התדלוק "סמדר" ו"בר יהודה" שולם לתובע, במסגרת פעילותו העצמאית ומטעם בעלי התחנות, מלוא התגמול שהגיע לו, והנתבעת אינה חייבת לו תגמול נוסף. הנתבעת עותרת לחיובו של התובע להציג את הסכום המדויק הנתבע בגין כל אחת מתחנות התדלוק בנפרד נכון למועד התביעה בשקלים חדשים לרבות דרך החישוב, שער הדולר, ההצמדה והריבית.
12. דיון והכרעה
13. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בעלפה, ואשר התגבשו לכדי הסכם מחייב, לפיו התובע ישמש כמתווך ומפשר במחלוקות שנתגלעו בין הנתבעת לבעלי תחנות הדלק ומפעיליהן. לטענתו הוסכם כי גמולו של התובע עבור פעילותו האמורה ייגזר על פי הצלחתו להביא לתוצאה המיוחלת, חתימה על הסכם עם הנתבעת.

הנתבעת כופרת בטענות התובע. לטענתה יש לדחות את טענותיו מחמת התיישנות ומחמת שיהוי שנעשה בחוסר תום לב ואשר כתוצאה ממנו נגרם לנתבעת נזק ראייתי. הנתבעת מכחישה כי כרתה עם התובע הסכמים מהסוג הנטען על ידו בדבר תיווך ופישור ביחס למרבית התחנות הנטענות על ידו, וכן טוענת כי פעילותו של התובע לא הביאה לכריתת הסכמים עם בעלי התחנות ומפעיליהן. לטענתה, ההסכמים שנכרתו בין הנתבעת לבין תחנות הדלק, נכרתו זמן רב לאחר התקופה המתוארת בתביעה, וכפועל יוצא מהידברות ישירה בין בעלי התחנות ובאי כוחם לבין הנתבעת. כן, לטענתה, התובע לא פרט ולא עמד על תרומתו ביחס לכל הסכם והסכם שנתבע על ידו, באופן המסביר מדוע התרומה שתרם מצדיקה תגמול.

1. התובע טוען בסיכומיו כי אין מחלוקת בין הצדדים על פעילותו, תיווך וחתירה לפשרות, ואף אין מחלוקת על כך שפעילותו נועדה לשם קבלת שכר ולא היתה פעילות אלטרואיסטית. עיקר המחלוקת נעוצה, לשיטתו של התובע, בכך שבעוד שלשיטתו, פעילותו נעשתה מטעמה ובשליחותה של התובעת, הרי שלשיטתה, אין כך הדבר, ומשהתובע לא תרם כל תרומה להשגת ההסכמים (סעיפים 15.3 – 15.4 ו- 16 לסיכומי התובע). ביחס לשכרו, הרי שהתובע עומד על כך שבין הצדדים נקבע כי השכר ייקבע בהמשך ויהיה תלוי ב"הצלחה", שמשמעה, חתימת הסכם עם תחנה. כך ביחס לתחנות "סמדר", "בר יהודה", "אביב", "המכבים", ו- "שער דרום" נקבע שכר טרחה ספציפי ואילו ביחס ליתר התחנות, לא הוסכם על שכר טרחה ספציפי (סעיף 17 לסיכומי התובע).
2. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אינה חולקת על כך שהתובע היה והננו דמות מוכרת בשוק הדלק אשר פעל בו במשך שנים ובתוך כך אף עמד בקשר עם בעלי תחנות ועם חברות הדלק ואף עם גורמים שונים אצל הנתבעת, עמם עמד בקשר רציף ביחס לתחנות הדלק השונות. על אף האמור, עומדת הנתבעת על דעתה כי בין התובע לבינה לא נכרת "הסכם סיוע" כללי שבמסגרתו מונה התובע לפעול כמפשר בינה לבין בעלי התחנות (סעיפים 32 – 33 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בענייננו מדובר, לשיטת התובע, בטענות בדבר קיומו של הסכם בעל-פה, וטענות מעין אלו, על פי טבען ומהותן, מטילות על הטוען אותן לשאת בנטל ראייתי מוגבר לשם הוכחת קיומו של ההסכם ואת תנאיו (סעיפים 55 ו- 56 לסיכומי הנתבעת).
3. הנתבעת טוענת כי כלל אמירותיו של התובע ביחס להסכם הסיוע הנן כלליות ועמומות וכאשר התניות הבסיסיות ביותר של ההסכם לא הוסכמו בין הצדדים (אילו פעולות התובע התחייב לבצע; מהו שיפור על פי תנאי ההסכם, שייחשב ל"הצלחה" המצדיקה תשלום; מה היא התמורה לה יהיה זכאי התובע ומהו מנגנון ביצוע התשלום; תקופת ההסכם).
4. הנתבעת טוענת התובע טוען להסכם בעל-פה שאת פרטיו למדים אנו מגרסתו, ומגרסתו בלבד, כשאין בפנינו גרסה קוהרנטית הכוללת את כלל תניות ההסכם (סעיף 42 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת מבהירה כי התובע קיבל ממנה תשלום ביחס לפעילותו בתחנות "סמדר" ו"בר יהודה", תשלום שבוצע בסמוך למעמד החתימה, בעוד שביחס להסכמים אחרים שנחתמו עוד בשנת 2002, כמו, "החוף", "בר יהודה", "הקריון" ו- "ליבסטר הרצליה", התובע לא פנה בדרישה לקבלת שכר טרחה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התחנות היחידות שנזכרו במסמכים אשר עליהם מתבסס התובע בהקשר זה הן "בר יהודה" ו"אביב" וכשבאף אחת מהתכתובות האמורות אליהן מפנה התובע לא מוזכרת תחנה אחרת ולא נאמר בהן דבר ביחס "להסכם הסיוע" (סעיפים 43 – 46 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת טוענת כי לאורך השנים היא סירבה להתקשר עם התובע בהסכם כללי ועל כך אף הצהיר מר להב (עה/2 מטעם הנתבעת) (סעיפים 48 – 49 לסיכומי הנתבעת).
5. לאור חומר הראיות שצדדים הניחו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המונח לפתחו ביחס לכריתתו של הסכם סיוע כללי או הסכמי סיוע נפרדים, למעט, ביחס להסכמים אשר לגביהם קיים תיעוד ושהנתבעת לא מתכחשת לקיומם. ככלל מקום בו תובע טוען לקיומו של חוזה בעל-פה, הרי שהנטל להוכחת תניותיו של חוזה זה מוטל עליו [ראה: ת.א (מרכז) 2237-08-07 ג.ל. קוטור בע"מ נ' טרבולסי אחים בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (16.02.2010)]. התובע מבקש לבסס את טיעוניו בענייננו על חומר ראיות שבעיקרו כולל הקלטות שביצע לשיחות שערך עם גורמים שונים אצל הנתבעת ולתרשומות פנימיות שניהל, כביכול, בזמן אמת. בעדותו נשאל התובע ביחס להעדרה של תשתית הסכמית בכתב ועל כך השיב (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 14.10.2013):

"ש. עורכי הדין האלה שאתה התייעצת איתם לא הציעו לך גם לעשות הסכמים בכתב?

ת. הלוואי והיה לי הסכם עם סונול חתום, זה לא היה באותו הקשר, ההמלצה להקליט הייתה שדובר על הקלטה באיזה הכנה לתיק גדול, לא דיברנו על הסכמים בכתב זה ברור לי שצריך להיות הסכמים בכתב והלוואי והיה לי עם סונול הסכמים בכתב אבל סונול לא דאגה ששום דבר יהיה בכתב, אין שום דבר בכתב עם סונול, לפחות מבחינתי עבדתי איתם שלוש וחצי שנים אתה רואה כמה חומר יש."

1. ככלל, הסכם יכול להיעשות בכתב או בעל-פה ואין בהעדרו של מסמך בכתב כדי לשלול תוקפו של הסכם. בית המשפט מצווה לבחון את נסיבות ההתקשרות בין הצדדים, לרבות, את הקושי הראייתי הנובע מהעדרו של מסמך בכתב המשקף את התניות המוסכמות בין הצדדים, ובתוך כך לנסות לאתר את שהוסכם בין הצדדים. אך, הנטל להוכחת קיומו של הסכם, ולהוכחת תניותיו, רובץ לפתחו של התובע [ראה: ת.א (נצ') 70/08 י.י. יזמות ונכס נ' אספלט דרום חב' לפיתוח לעבודות עפר וכביש, (פורסם במאגרים המשפטיים) (30.12.2010)].
2. בענייננו, על אף היקפם של המסמכים אותם צרף התובע לתמיכת בטענותיו, אין בהם כדי להוכיח הסכם מחייב הכולל את שני היסודות הנדרשים: גמירות דעת ומסויימות, ולא הוצגה ראיה לפיה הצדדים היו מעוניינים להסדיר את מערכת היחסים שביניהם במסגרת הסכם סיוע כללי או במסגרת הסכמים פרטניים (למעט הסכמי "סמדר" ו"אביב").
3. התובע נשאל בדבר השיחות שקיים עם מר להב בעניין הסכם הסיוע (עמ' 18 – 20, 30, 33 – 34, 37, 45 לפרוטוקול מיום 14.10.2013) ועל כך העיד:

"ש. אתה מתאר בתצהיר שתיאמת עם נתן להב מס' שיחות ופגישות שבהן סיכמת את הסכם הסיוע נכון

ת. נכון

ש. והסיכום הזה לפי הטענה שלך היה בעל פה

ת. הכל לצערי הרב, סונול הרוב 99% היה בעל פה, כל השוק הזה מתנהל בעל פה.

ש. לעומת זאת ראינו מקודם עם חברות הדלק האחרות, פז, דור אלון, היה לך הסכם בכתב נכון

ת. נכון

ש. וגם שהצגת את תחנות התדלוק לדוגמא את בר יהודה את מכבים את צומת השרון בתביעה שלנו היה לך איתם הסכם בכתב נכון

ת. נכון, זה לא היה תלוי בחברת הדלק זה היה תלוי בי.

[...]

ש. תאשר לי שבפגישה הזו אתה סיכמת עם נתן להב לטענתך את הסכם הסיוע נכון

ת. בוא נגיד שבאותו חודש, החודש הראשון, דיברנו על רוב הדברים זה לא היה בפגישה אחת שישבנו וסיכמנו, זה התחיל בגדול שארז...

ש. אבל לפחות התחלתם לדבר

ת. התחלנו לדבר על הסכם הסיוע ב 5.9 למחרת בבוקר נסעתי לחו"ל ונתן גם נסע לכמה ימים ואחרי זה התיישבנו שחזרנו, וסיכמנו איך אנחנו רוצים להמשיך לעבדו.

ש. את הפגישות האלה אתה הקלטת

ת. לא

ש. תאשר לי גם שאין לך תרשומת של הפגישות האלו

ת. אין לי

ש. תאמר לי הסיכומים הפרטניים האלה שהיו לך, אני קודם הפניתי אותך לסעיף 23 לכתב התביעה, אותן תחנות שבהן סוכם שכר טרחה ספציפי, גם הם היו בעל פה נכון?

ת. אמרתי לך שלא בסמדר, ובאביב לא,

ש. היה הסכם בכתב?

ת. זה לא תרשומות וזה לא הסכם, באביב למשל זה נייר שלי, מכתב שלי, שאני מוציא אותו גם לאביב וגם לסונול ואני קובע ששכר המפשר יהיה כך וכך וכך ככה היה בסמדר וככה באביב.

ש. אז אתה לא מתייחס לשאר התחנות

ת. לא מתייחס.

ש. וגם בתחנת אביב אנחנו לא מדברים על הסכם אלא על מכתב

ת. מכתב שקיבל אישור בעל פה, זאת אומרת שהסכימו לו.

ש. ואתה גם לא הקלטת את הסיכומים האלה

ת. לא

[...]

ש. תאשר לי שהתחנה היחידה שיוצגה על ידי עורך דין יורם אבירם ששילמה לך שכר טרחה, בעלי התחנה, זו תחנת אביב

ת. אם אני לא טועה נכון.

[...]

ש. תאשר לי שלמעשה בפגישה המשולשת הזו מ 22.1.01, כל הנושא הזה של שכר טרחה שתגבה מהצדדים בכלל לא עלה בפגישה הזו,

ת. לא זוכר בדיוק ומדויק, אבל עלה באיזה שהו מקום, אבל לא נרשם בשום מקום, עלה באיזה שהוא מקום, אבל לא נרשם.

ש. אתה יכול להראות לי בתרשומת שלך איפה זה רשום מה שאתה אומר עכשיו

ת. אתה לא רושם פה בתרשומת מה שהיה לך במשך שעה שעתיים שאתה יושב עם בן אדם, שעה שעתיים, זה נייר שהרי

[...]

ש. אתה גם לא מזכיר בתרשומת הזו את התגמול הספציפי שאתה טוען שסיכמת עם נתן להב ביחס לתחנות שאר דרום ואביב

ת. אביב זה כתוב

ש. בתרשומת הזו

ת. לא, כי זה לא קשור, לא כתוב פה כסף אבל היא מתייחסת לשש תחנות שיקראו אפיק פשרות, במקום בתי משפט.

[...]

ש. אני רוצה להפנות אותך לסעיף 53 בתצהיר, בעמ' 12, אתה טוען שם שסיכמת עם נתן להב... נכון

ת. נכון

ש. אתה יודע לומר לי מתי בדיוק היה הסיכום הזה עם נתן להב

ת. ממש בתחילת הדרך שסיכמנו על המכירה, המכירה בסביבות 440 אלף, אז גילינו שבמילים שלו נזכה אותך ב40 אלף דולר, מכירה בהיקף של 400 או 440 אלף דולר חלקך יהיה 40 אלף דולר, זה היה הסיכום שלי עם נתן בשלבים הראשונים בתחילת 2001 בחדרו הקט.

ש. אתה יכול להפנות אותי לאיזה שהיא תרשומת מזמן אמת לסיכום הזה עם נתן להב

ת. רק כמו שאמרתי לך, רק שאני מעדכן את שמוליק על המספרים.

]...]

ש. בהמשך בסעיף 2 אתה רושם "למרות שלא סגרתי שום דבר בתגמול "אז בעצם בסוף חודש מרץ 2001 תאשר לי, מועד התרשומת, אתה עדיין לא סגרת עם נתן להב שום דבר שקשור לשכר הטרחה שלך

ת. שום דבר שכתוב, אני סגרתי עם נתן להב כבר בהתחלה עקרונית שבכל פשרה ובכל תהליך, ופשרה שתצא לפועל ותהיה מוצלחת אני אקבל את חלקי, הכל היה בעל פה, לא נחתם בינינו שום דבר. נתן מודה בזה בבית משפט.

ש. מפנה אותך לעמ' 195, הכותרת זה תחנת סונול בשיחה עם נתן, 22.4.01, הכותרת בהמשך עם משה ארז 7.5.01, בסעיף 2 כתוב סונול מכבים גם פה במסמך ממאי 2001, גם פה אתה כותב "למרות שלא סגרתי שום דבר קשור לתגמול..."

ת. זה מה שכתוב

ש. זאת אומרת שכתבת כ"כ הרבה פעמים שלא סיכמת שום דבר עם סונול על תגמול ואתה לא מצרף שום שיחה מוקלטת או איזה שהיא תרשומת עם להב שבה אתה מסכם את שכ"ט של התחנה זה נכון?

ת. זה נכון

ש. הסיכום הזה של התגמול הוא גם לא מופיע בכרונולוגיה שלך נכון?

ת. לא

ש. תאשר לי גם שאתה לא מציין את שכר הטרחה שסוכם לטענתך עם נתן להב בגין תחנת מכבים באותו מכתב שלטענתך העברת והקראת לנתן ביום 21.12.01, נספח ט', עמ' 272, המסמך החשוב, גם שם אתה לא כותב את זה

ת. אני לא כותב סכומים בכלל דיברנו כבר על זה, לא כותב כמו שאף מספר לא כתוב פה"

1. מעדותו של התובע עולה כי אין בידיו ראיות מספיקות על קיומו של הסכם סיוע או הסכמי סיוע בינו לבין הנתבעת ואין בידיו אף כל ראיה ביחס לתגמולים שכביכול הובטחו לו שבגינם הוא תובע פיצוי. כלומר, מכלל התרשומות אותן ניהל התובע, כביכול, בזמן אמת, ומכלל השיחות שהוקלטו על ידו, אין הוכחה לכריתתו של הסכם סיוע או לתגמול שהובטח לו, וזאת על אף שבמקרים אחרים התנהל התובע בעצמו בכתובים, כך עם חב' דלק אחרות וכך אף ביחס להסכמים שאליהם הגיע עם הנתבעת ושזו אינה מתכחשת לקיומם. תמונה דומה עולה גם מעדותו של עו"ד יורם אשר העיד מטעם התובע ולפיה התובע היה פעיל מול בעלי ומפעילי תחנות הדלק לאורך השנים, אך הן ביחס לתרומתו של התובע בהליכי המשא ומתן שהתנהלו והן ביחס לשאלת ההסכמות בין התובע לנתבעת ובכללן של אלו גם בדבר אופן תגמולו, הרי שלעו"ד אבירם לא היה מידע התומך בטענותיו של התובע, מלבד העובדה שהתובע היה מעורב בהליכים השונים מול מפעילי התחנות. עו"ד אבירם התייחס בעדותו לעניין ההסכמות של התובע עם הנתבעת (עמ' 56, 58, 60 לפרוטוקול מיום 16.10.2013) והעיד:

"ש. תאמר בבקשה בהמשך לדברים הקודמים שאמרת, מה אתה הבנת לגבי השאלה למי קוקה, התובע, נתן את השירות, במילים אחרות אם בכלל זה ממי הגיע לו תמורה עבור השירות

ת. לחלק הראשון של השאלה שלך יותר קל לי להתייחס, מתווך מטבע הדברים נותן שירות לשני צדדים אם הוא מתווך יחיד, יש שני מתווכים אז לפעמים כל אחד מתווך עבור החלק שלו והם ביניהם מנסים להגיע להבנות. קוקה היה המתווך בין שני הצדדים, נתן שירות לשני הצדדים, לגבי תמורה, אין לי שמץ של מושג מה היה הסיכום בין קוקה לבין סונול בעניין התמורה. אני יכול לומר שכלפי הלקוחות שלי, מהלקוחות שלי קוקה טען שמגיע לו תמורה. אני אמרתי לו לך סכם איתם, אני לא רוצה להיות זה שיתווך בינך לבינם על שירות כזה או אחר. לך דבר בינך לביניהם. מה שתסכם תסכם.

[...]

ש. אני מפנה לעמ' 20 לנספחים, בתצהירו של התובע, זו שיחה עם נתן להב מיום 19.12.00, וקוקה מר גזית אומר לנתן להב, בהתייחס אלייך, ו"אנחנו חברים ואני עובד איתו בשלושים מקומות אני מתוך ההחזר מתוך 80 תיקים שלו, 50 הם שלי."

ת. קודם כל לתובע אין תיקים, התיקים הם שלי והלקוחות הם שלי, אם התובע היה מעורב ב30 מתוך התיקים שטיפלתי זה לא מן הנמנע, כמו שתיארתי כבר קודם בעדותי, שהתובע רחש ובחש במשק הדלק והיה מעורב בצורה כזו או אחרת בסכסוכים רבים אז 50 מתוך 80 הם תיקים שלו? אה.. זה נשמע לי מופרך המספר 30, שוב לא תיקים שלו, זה תיקים שבהם הוא היה מעורב בצורה כזו או אחרת זה אכן ייתכן, אבל המילה תיקים שלו לא מקובלת עלי בשום קונוטציה שהיא.

[...]

ש. ולמה סירבת לתת תצהיר

ת. משום שאני לא מוכן וגם לא אהיה מוכן בעתיד ליתן ביוזמתי עדות בתצהיר בנושא של לקוח שאני מייצג ואם מדובר פה בתחנות של לקוחות שלי אם אני מגיע לבית המשפט אני מוסר את האינפורמציה, כמובן לא אמסור נושאים שקשורים ללקוחות שלי עצמם כי יש עלי חובת הסודיות, אבל בוודאי לא אתן תצהיר, כמו שאמרתי בתחילת עדותי, זו הפעם השנייה שאני מגיע לעדות, אני לא חושב שעורכי דין ממהרים להתנדב לתת תצהיר.

[...]

ש. אתה בעדות הגדרת את הפעילות של מר גזית כמתווך, אחד כזה שרץ בין הצדדים נותן הצעה כזו, אחרת,

ת. אמת

ש. אז אני מבין שאתה בעצם אומר שמר גזית היה ממש מעורב במשא ומתן

ת. כן, היה מעורב במשא ומתן בהיקף כזה או אחר.

ש. מה זאת אומרת,

ת. יש מקומות שהמשא ומתן מעורבים בכל חלק וחלק שבו בכל תו ותו, ויש מקומות שמעורבים בחלק מהמשא ומתן ולאחר מכן זה ממשיך בין עורכי הדין.

ש. אז היה חלק שהוא היה מעורב מאוד

ת. כן, חלק מעורב מאוד ובניסוח הסכמים הוא היה מעורב פחות כי לסונול הייתה את העורכת דין שלהם."

1. אין חולק על כך שהתובע היה דמות נוכחת בתהליכים שעברו חברות הדלק ובתוך כך במגעים שנוהלו בין הנתבעת למפעילי ובעלי תחנות הדלק וכשזה פעל בערבוביה, לפעמים מטעם חב' הדלק ולפעמים מטעם מפעילי התחנות ובעליהן. כך או אחרת, אין בידינו ראיות ברורות בדבר אופי פעילותו ותרומתו לגיבושם של ההסכמים בין הנתבעת לתחנות הדלק ואף אין ראיות בדבר המנדט שניתן לו לפעול אל מול בעלי התחנות ומפעיליהם, למעט אלו שלגביהם מוסכם כי אכן פעל.

1. מר נתן להב מי שכיהן כסמנכ"ל השיווק אצל הנתבעת מיום 01.04.1997 ועד ליום 31.01.2002 (סעיף 1 לתצהירו של מר להב) והיה גורם דומיננטי מטעמה של הנתבעת במגעיה מול התובע, עמד בתצהירו על כך שמעולם לא ניתנה לתובע יד חופשית לתיווך בסכסוכים בין בעלי ומפעילי תחנות הדלק לנתבעת ואף הובהר לתובע כי פעילות מעין זו תותר לו רק מכוח הוראה מפורשת ביחס לתחנה ספציפית. על כן סירב מר להב לחתום עם התובע על הסכם גורף מעין זה (סעיפים 13 – 14 לתצהירו של מר להב). במסגרת עדותו בחקירתו הנגדית חזר מר להב על גרסתו ובתוך כך אישר כי בין הנתבעת לבין התובע, התגבשו הסכמות ספציפיות ביחס למספר תחנות קונקרטיות אך הסכמות אלו לא חרגו מתחנות אלה. מר להב העיד (עמ' 79 - 80 לפרוטוקול מיום 16.10.2013; עמ' 60, 62 – 65, 66 - 67 לפרוטוקול מיום 23.10.2013) בהקשר זה:

"ש. מתי לטענתך אני מפנה לסעיף 13 לתצהיר שלך, מתי לטענתך הבהרת לגזית שאם הוא יפעל מטעם סונול זה יהיה רק אחרי בקשה ספציפית מפורשת לפעול בתחנה ספציפית.

ת. אם היית עובר על התצהיר שלי במלואו היית יכול להבין את זה לבד, מבחינת סדר האירועים היה קודם כל הסיכום העקרוני שאנחנו מתחילים לשתף פעולה לאחר מכן הייתה פגישה אצלי במשרד, או אחת או שתיים, שאו לראשונה או לשנייה, מר גזית בא אליי עם הסכם בוא תחתום לי שאני אפשר לך בכל התחנות בכל הזה, ואמרתי לו לא לא, חביבי אתה נסחף, קח את ההסכם לא מתחייב לשום דבר גורף, אנחנו מדברים רק על תחנות ספציפיות, ובשלב זה, רק תחנת סמדר, בהמשך יהיו עוד תחנות נדבר ספציפית. באותו מועד זה נאמר לו, תאריך מדויק אין לי, אבל זה פחות או יותר באותה תקופה.

ש. אם אני ממקם את העבודה מול גזית, אמרת שזה התחיל בספטמבר

ת. סדר גודל

[...]

ש. כמה זמן עבר מתחילת הפעילות עם גזית שאמרת וגם גזית אמר שזה היה בספטמבר 2000 ועד שאתה לטענתך הבהרת לו שהפעילות היא רק אם אתה תבקש ממנו ספציפית בתחנה ספציפית.

ת. בפגישות הראשוניות אחרי זה, אמרתי לך או פגישה ראשונה או שנייה, מדבר איתך על הפגישות אצלי לא על השיחות טלפון, וזה היה באותו מעמד שהוא ניסה להחתים אותי על הסכם גורף ואני סירבתי.

ש. נכון שלאחר אותו מועד שאתה טוען שההודעה הזו הייתה, אף פעם לא נתת לגזית איזה שהיא הודעה אחרת על איזה שינוי במתכון העבודה, למשל עד היום יכולת לפעול בתחנה אחת ומהיום בתחנה אחרת, או משהו בסגנון.

ת. אייל אתה רציני? אני לא אמרתי לו שהוא יכול לפעול בכל התחנות, נבר(לעולם), ואין לי אני לא חי מסונול ואני לא פועל מטעמי סונול אני אומר לך בהן צדק, מעולם לא אמרתי לו שיש לו קארט בלאנש לפעול בכל תחנות סונול.

ש. הודעה כתוב על האמירה הנטענת לגזית לא יצאה ממך

ת. הודעה כתובה סיכום שהוא מתחיל לפעול בתחנת סמדר, ניתן לו אור ירוק, התקיימו מפגשים הגיעו כל מיני הצעות ותנאים, אבל המסגרת פחות או יותר התגבשה, ואני חושב שבמהלך של כמה חודשים היה הסכם של סמדר, באותו מהלך עד שניתן לו אור ירוק נוסף לפעול בתחנת אביב, לא הגעתי איתו לשום סיכום לא בעל פה, ולא בכתב, ולא במשתמע, אין, אתה מציג פה ים של הקלטות של שנים על שנים, וגם אחרי שעזבתי את סונול, אתה לא יכול להצביע במקום אחד שאני התחייבתי כלפיו על אגורה, אבל אתה מנסה

[...]

ש. אז תסביר, אומר לך גזית בעמ' 23 שורה 21, קבע פגישה קדימה נשב ונסגור תיק אחרי תיק בדיוק כמו שאנחנו עושים בפז ואתה עונה על הכיפאפק בסדר גמור, אז למה התכוונת אם לא ידעת?

ת. מה שחשבתי אז שאני חושב שזה מה שאני הצהרתי ומה שאני אומר וגם אמרתי בעדות ביום הקודם, שמה שדיברנו זה לעבור תיק אחר תיק, זה לא קארט בלאנש לעבוד על כל התחנות נגמור אחד נסכם על דבר נעבור לתיק שני, נסיים תיק שני ואם נחליט ונהיה מרוצים נעבור לתיק שלישי, זה קטע שכמו שאנחנו עושים בפז, אני לא בטוח שאני קלטתי את זה באותה שיחה, אבל אני גם לא מתייחס לזה כי אני לא יודע מה הוא עושה עם פז

[...]

ש. לגבי אביב אתה טוען גזית אומר דברים אחרים, אתה טוען שהיה סיכום קונקרטי שגזית יפעל עבור סונול אתה טוען שהפעולה הייתה בסוג מסוים של עסקה ואך ורק מאותו סוג על זה לא עשית לך תרשומת

ת. עד כמה שאני זוכר לא

ש. מתי היה אותו אור ירוק שאתה מדבר עליו בזמן

ת. אם אני זוכר טוב אחרי הפגישה עם יורם אבירם, שזה אור ירוק לפעולה כאילו גם בשליחות של סונול לא רק, אבל גם בשליחות סונול

ש. נכון שהיו שיחות דיברת עם גזית על תחנת אביב גם לפני אותו אור ירוק שאתה טוען לו עכשיו

ת. יכול להיות אבל לא כנציג של סונול, הרי הוא בא אלי עם ההצעה לגבי אביב הוא ייצג את אביב הוא היה בקשר עם יורם אבירם, מטבע הדברים הוא רצה לקדם את האינטרסים שלו שלך ובסדר יכול להיות שדיברתי

ש. מזה אותו אור ירוק, איך זה נראה, מה אמרת לגזית שמהווה את אותו אור ירוק שמבדיל את המצב לפני האור ירוק למצב אחרי האור ירוק? מה אמרת לו

ת. שסונול מוכנה שהוא ינסה להגיע לפשרה, לפשר, עם תחנת אביב עם משפחת ברש, במתווה מסוים שהוגדר שכלל גם רכישת זכויות בקרקע שבחודש...

[...]

ש. נכון שלא אמרת לגזית בשום שלב, בענין תחנת אביב, אתה מרגע זה ואילך אם אתה ממשיך לפעול בתחנה הזו זה לא מטעם סונול

ת. לא אמרתי לו, אבל היה כן ברור לו שאני עומד על נושא המתווה כפי שאני הגדרתי אותו.

[...]

ש. אני אנסה לרענן את הזכרון שלך נכון שהבקשה שלך לרכוש שליש מהמקרקעין לא הייתה רק לתחנה של אביב אלא הייתה משהו כללי אפשר לומר בהרבה תחנות שגזית טיפל במשא ומתן מולם

ת. לא מכיר הרבה תחנות שהוא טיפל במשא ומתן אני מכיר רק שתי תחנות שהוא התבקש על ידי סונול לטפל זו תחנת סמדר שבה לא היה שום ענין לא הייתה אפשרות לרכוש חלק מהקרקע, והתחנה הנוספת והיחידה שאני דיברתי עם גזית וביקשתי ממנו זה תחנת אביב ושם בשל המיקום האסטרטגי של התחנה,...

[...]

ש. נכון שגם בתחנת בר יהודה הוא היה מעורב מאוד במשא ומתן

ת. הוא היה מעורב עד מטריד, אבל מטעם בעל הנכס, בעל התחנה

ש. ונכון שגם בתחנות אחרות שאנחנו ראינו שמדובר עליהן בשיחות אולי רמת המעורבות הייתה פחותה אבל באופן כללי אפשרי לומר שהוא היה מעורב במגעים ובמשאים ומתנים בין סונול לבעלי התחנות

ת. אני חושב שלצערי לצער סונול וצער חברות הדלק, הוא היה יותר מידי מעורב בכל המתרחש במשק הדלק, אבל המעורבות שלו ברוב המקרים, ב99% מהמקרים היה לא לרוחנו אבל אתה לא יכול לשלוט בכל וזה העבודה שלו.

ש. מה זה אתה לא יכול לשלוט בכל אתה מדבר איתו על תחנות אתה מנהל איתו דו שיח אתה לא יכול לשלוט, הרי אם אתה רוצה אתה יכול להגיד אדון גזית סליחה אין לנו על מה לדבר, אתה לא מטעמי תסביר לי

ת. זה הרי כל אחד יש לו את המודוס אופרנדי שלו לא הייתה לי שום בעיה להגיד לגזית תעשה לי טובה אתה מסכן אותי אני על הכביש אל תבלבל לי את המוח ואל תדבר איתי יותר, שום נזק לא היה נגרם לסונול לא שלא היה נגרם נזק לסונול, השאלה הראשונה זה האם זה הנימוס שאני נוהג, הדבר השני זה מה זה יכול לעשות לסונול, אני בא ואומר אם הוא פועל מטעם בעלי התחנות אם הוא פועל מטעם יורם אבירם ואני מתנהג אליו בצורה כזו אני הופך אותו מיד לאנטי אנטי מגיב בנימוס שומע מה שיש לו כל זמן שאני יודע שהוא עושה את זה בשירות של מישהו אחר על חשבון מישהו אחר ואין לי שום מחויבות כלפיו אני גם שומע קצת רכילות על משק הדלק הוא גם מדליק לי משהו על פז משהו על... אני שומע, אני שומע הכל אני כמו הסוכנות האמריקאית אני מאזינה להכל.

[...]

ש. אני לוקח אותך לנקודת הזמן של סיום העבודה שלך בסונול בנקודת הזמן הזו, זה כבר אחרי ההסכם עם סמדר, האם הייתה אז תחנה אחת שמבחינתך גזית פעל אז באותה נקודת זמן מטעם סונול או עבור סונול

ת. למעשה כל זמן שעבדתי בסונול התחנה היחידה שהוא פעל מטעם סונול הייתה תחנת אביב במתווה זאת אומרת שאם היה מביא את העסקה בצורה במתווה שהגדרנו והיה מקובל עליה, אז הוא עשה את העבודה בשליחות סונול כן

ש. כלומר שעזבת את העבודה בסונול מבחינתך עדיין גזית המשיך לטפל מטעם סונול בתחנת אביב עדיין היה טיפול נמשך שלו מטעם סונול

ת. בזמן שעבדתי כל זמן שעבדתי אם היה מביא לסיכום את הנושא של תחנת אביב, אז כן, קוקה עבד מסונול.

ש. וכל יתר התחנות שדיברתם עליהם מפעם לפעם בשיטתך אז הוא פעל מטעם בעלי התחנות כך אתה רואה את זה

ת. הוא לא פעל מטעם סונול, אלא מטעם בעלי התחנות אולי, מטעם יורם אבירם, פעם מטעם עצמו בחזקת שלח לחמך, הוא לא פעל מטעם סונול."

1. עדותו של מר להב מצטרפת לעדויות האחרות שנשמעו וביניהן עדותו של התובע עצמו, ומהן עולה כי התובע פעל לאורך שנים רבות בשוק הדלק והיה מוכר לשחקנים השונים בו, בתוך כך פעל התובע מטעמם של כלל השחקנים האמורים ובכל פעם תחת כובע אחר וכמי שמייצג אינטרסים שונים, פעם של חברות הדלק ופעם של בעלי ומפעילי התחנות. כלומר, אופי פעילותו של התובע ומעורבותו במגעים השונים בין השחקנים האמורים התאפיין בערבוביה האמורה וכשיש מי שטוענים שראו בו "כמאכער". כפועל יוצא מאופי התנהלותו של התובע הרי שקיים קושי ממשי לאבחן מטעם מי נעשתה פעילותו ומה היא אותה פעילות אותה ביצע, ושאלת תרומתו לכריתת הסכמים אף היא נותרת לוטה בערפל.
2. נוכח הדרך שבה בחר התובע לפעול ונוכח העובדה שלא טרח לעגן את פעילותו באמצעות הסכמים בכתב או באמצעות תיעוד ראייתי שממנו ניתן להסיק את המסקנות אותן מבקש התובע להראות, המסקנה המתבקשת היא שאין ביסוס לטענותיו של התובע ובשים לב לעובדה שבמקרים אחרים, הן מול הנתבעת והן מול שחקנים אחרים בשוק הדלק, מצא התובע לפעול מכוח הסכמים בכתב ומכוח תיעוד. כלל האינדיקציות האמורות אינן מתגבשות לכדי תמונה ראייתית החוצה את הנטל המוטל לפתחו של תובע במשפט האזרחי ועל מי שטוען טענות לקיומו של הסכם בעל-פה ונדרש לשאת בהוכחת קיומו ותניותיו. בהקשר זה אף לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובע אינו מי שעושה את צעדיו הראשונים בהתנהלותו העסקית אלא מי שבאמתחתו שנים רבות של פעילות ציבורית ועסקית בתחום זה.
3. עו"ד אורה פרום, מי ששימשה בין השנים 1998 – 2010 כמשנה ליועמ"ש וכן כיועמ"שית של הנתבעת (סעיף 1 לתצהירה של עו"ד פרום) עמדה בעדותה על הדינמיקה ועל התנהלותו של התובע במהלך שגרת העבודה (עמ' 64, 65 - 68, לפרוטוקול מיום 16.10.2013) והעידה:

"ש. אתם מנסים לתאר אותו כמעכאר, תסכימי אתי שהוא היה מעורב בטיפול בשיחות בפגישות בעניינים של עשרות רבות של תחנות של סונול, במשך שנים, מול הרמות הכי בכירות בסונול מנכ"ל סמנכ"לים יועצים משפטיים, את, ותסכימי איתי שאין הרבה מעאכרים, שעושים פעילות כזו, שמעורבים בטיפול בכ"כ הרבה תחנות כ"כ הרבה זמן, נפגשים על בסיס קבוע ברמות כאלה של אנשים בסונול, אז תסכימי איתי שהשם מעעכר לא מתאים לסוג הפעילות הזו

ת. לא אסכים איתך. אני אגיד לך למה, ראשית זה לא היה עשרות רבות, זה היה פה תחנה שם תחנה, קוקה היה מגיע למשרדים דופק בדלת נכנס מתיישב מתחיל לדבר, לא ידענו בדיוק מה הוא רוצה, נתנו לו את הכבוד אבל אף פעם לא טרקתי טלפון, או סגרתי לו את הדלת, אדם חביב, נחמד, לדבר איתו, יותר מנימוס עשיתי את זה, אף פעם לא ידעתי כ"כ מה הוא רוצה, עשרות תחנות לא היה, אבל אותן התחנות שהוא כבר בא לדבר עליהן היו כבר מיוצגות על ידי עורך דין, המשא ומתן התנהל באופן שוטף מול עורך הדין, הוא היה בא לפעמים לשמוע מה דיברנו או מה הצענו, או איך אפשר לשפר אם אפשר לשפר, זה מעולם לא היה כי אנחנו ביקשנו ממנו. כי ידענו לעשות את זה לבד, ידענו לנהל את המשא ומתן הזה לבד, כי הכסף היה אצלנו, כי אנחנו יכולנו לשחרר, להחזיק, ואכן רק איפה ששמנו ידיים עמוק בתיק, שמה נפתרו הבעיות, בשביל זה לא היינו צריכים את קוקה, אנחנו רואים בזה מעאכריות כי זה לא משא ומתן מקצועי של עורך דין, זה מישהו שהוא מכיר שם ורץ לפה וקופץ לשם, ואם המושג מעאכר מפריע לך, אזה אתה יכול להשתמש במילה מתווך אבל למתווך יש קונוטציה של שני הצדדים וזו לא הייתה מבחינתנו עבודת תיווך שלנו. אמרנו מאעכר לא במובן השלילי, זה מישהו שמנסה לשים יד בכל מקום ולקחת את הקופון שלו.

[...]

ש. את מתארת תמונה של הסדר מקובל בתחום הדלק, שבו בא מישהו שאת קוראת לו מאעכר עושה איזה שהיא עבודה ובסוף סונול מחליטה לפי שיקול דעתה אם היא מקבלת את העבודה ואם היא משלמת כסף עבורה

ת. ממש זה לא מה שאמרתי, אם סונול הייתה צריכה את העבודה אז היא הייתה קוראת לקוקה והייתה אומרת לו אתה תעשה לנו עבודה בתק הזה והזה, אבל אתה תביא לי א' ב' ג', עסקה מסויימת תביא אותה תקבל, כמה תקבל? עכשיו נקבע, מה זה קודם תלך תעשה אחר כך נחליט אם מגיע לך תשלום וכמה? – אין דבר כזה אנחנו לא עבדנו ככה, אנחנו לא חברה חאפרית.

ש. אני רוצה לחדד את הנקודה הזו, אני אתאר לך מצב ותגידי לי אם היה או לא, מצב בו מישהו שהוא מאעכר – מישהו שהוא עושה במשק הדלק, עושה איזה שהיא פעילות בא לסונול מתנהלים מגעים במשך הרבה זמן ובסופו של דבר לפי התוצאות סונול מחליטה לפי שיקול דעתה אם בכלל לשלם לו וכמה לשלם לו ואותו מאעכר אם משלמים לו אז הוא שמח בחלקו ואם לא אז הוא יודע שאם סונול הוא לא צריך להתעסק האם היה דפוס כזה של פעילות?

ת. לא, אתה צריך להבין איך הדברים עובדים אצלנו, כשאנחנו מסיימים עסקה מסוימת ומביאים אותה לאישור דירקטוריון וזה הרבה מאוד כסף כל התיקים האלה זה מיליוני שקלים, אנחנו באים לדירקטוריון לאשר אותה, אם יש תשלום למתווך באמצע, מאעכר באמצע, זה צריך להיות מצוין במיוחד בסדרי גודל שקוקה תובע, 25 אלף דולר, 50 אלף דולר, זה צריך להיות מצוין בעסקה הסופית מול הדירקטוריון לכן אין דבר כזה, אנחנו מדברים על 13 שנה אחורה, ש50 אלף דולר היה 50 אלף דולר, יותר מאשר היום. אז הדברים האלה היו צריכים לקבל אישור דירקטוריון זה לא נתון לא לסמנכ"ל ואפילו לא למנכ"ל לכן זה לא קודם תעשה, זה קודם נחתום הסכם ואחר נחליט אם נשלם לך, מעבר לזה אם היינו עושים פעם אחת דבר כזה ומסרבים ואכן היינו חושבים שקוקה הוא האדם הנכון לחתום לעסקאות כאלה, הרי היה ברור שעסקה שנייה לא נראה אז למה שנתנהג ככה? אם הייתה לנו כוונה להעסיק אותו והיה לנו תוצאות לא היינו מתנהלים ככה, ואם קוקה חושב שכן התנהלנו ככה למה הוא המשיך לעבוד איתנו?

[...]

ש. השאלה לא הייתה כזו, אם סונול צריכה או לא צריכה או אם העצות של קוקה היו דרושות או טובות או לא טובות, השאלה הייתה לאפיין את פעילותו, ואני רוצה שתסכימי איתי שאם אני מסתכל על הפעילות עצמה, אז הוא ניסה לשכנע את בעל התחנה עצמה איפה שכדאי שכדאי לעשות הסכם, ובאותה מידה לשכנע את סונול שכדאי לה להתקשר באותה עסקה, עם בעל התחנה, כמובן בכפוף לתנאים המסחריים, אבל במבט על של הפעילות אפשר להגיד שהוא משך להסכם?

ת. המעט פעמים שראיתי את קוקה יושב בישיבות בזמן הישיבה לא היה לו שום תרומה לישיבה, הוא ישב ושמע, אם בסופה הוא הלך וישב עם האנשים דוגמת אביב, תחנת אביב ישב בכל התחנות של יורם אבירם במשרד אם בקונסיליום הפרטי שלהם הסגור שלהם- ברש ועורך הדין שלהם יורם, הוא אמר להם חברה הצעה יותר טובה לא תקבלו וכדאי לכם ללכת על זה לא יודעת לא שמעתי, אבל זה לא שהוא בא והוציא והלך והביא כמו שאתה מנסה לתאר עבודת תיווך אמיתית, זה לא היה שם, הוא היה שם בצד, לא היה לו מעורבות גדולה סביב שולחן המשא ומתן, בלייב, בחיי, הוא היה מאחורי הקלעים בצורה כזו או אחרת אולי הרים טלפונים לנתן להב, ואמר לו נתן תרים קצת את ההצעה שלך נניח מה שאני לא יודעת נתן יעיד, זה עדיין לא הופך אותו ככל שאני רואה את הדברים לשליח של סונול שעושה עבור סונול בטח לא בדיעבד, עזרתי לכם לגמור תיק עכשיו תשלמו לי על זה, לדעתי זו לא הדרך.

[...]

ש. והפעילות של קוקה הייתה מול בעלי התחנות ובעיקר מולם, ואת את הפעילות הזו שמולם את לא הכרת, לא נטלת בה חלק ולא ממש הכרת מידיעה שלך נכון?

ת. רוב רובם של ההסכמים שקוקה תובע בגינם היום שכר, זה הסכמי פשרה שנעשו תוך כדי הליכים משפטים, והואיל והייתי מעורבת בכל ההליכים המשפטיים כי הייתי אחראית על כל הליטיגציה של סונול אני די מוקדם נכנסתי למשא ומתן מעבר לזה שאנשים אצלנו לא עבדו כסוליסטיים, תמיד היה את הקבוצה שהייתה מנתחת הייתה יושבת חושבת, ואני הייתי נכנסת בשלבים המאוד ראשונים גם אם לא ראית אותי שם, אבל נכון שעבודת הניסוח הייתה כבר אצלי ושמה את קוקה לא ראיתי בכלל, אתה גם יודע שגם אם אני נכנסת לניסוח יש הרבה הרבה ישיבות אחרי זה לסגור כל מיני קצוות, כי גם שקובעים שאנחנו הולכים להסדר כזה או אחר עוד הרבה ישיבות אחרי הניסוח צריכים להתקיים כדי לחתום על הסכם מסחרי נכון, ובכולם אני הייתי שותפה כך שאם קוקה הייתה לו איזה נגיעה לתיק, אני הייתי יודעת עליה.

ש. קודם כל גם לפי מה שאתה אומרת את אומרת בשלב די מוקדם, אז מזה נובע, שהיה גם שלב שבו עוד לא נכנסת, את אף פעם לא נכנסת ממש בהתחלה אלא באיזה שהוא שלב מאוחר יותר או פחות ולא ממש בשלב הראשוני

ת. אייל שעומדים במסדרון בית המשפט ומתחילים לדבר על בואו לסגור את התיק ואיך, אנחנו יושבים מול עורך הדין של בעל התחנה ועם בעל התחנה, אפילו אם קוקה נמצא באולם הוא לא עומד לידינו בשלב הזה, אבל גם אם היו שניים שלושה תיקים שהיה משא ומתן מקדים שלא לקחתי בו חלק, לא יכולה להעיד עליהם."

1. מהאמור לעיל עולה כי התובע היה מגיע אל הנתבעת, נכנס ויוצא ממשרדיה, אך הדינמיקה המתוארת לעיל מעלה כי על אף שנציגי הנתבעת "שיתפו עמו פעולה" וניהלו עמו שיחות ופגישות, אין הדבר מוביל למסקנה כי בין הצדדים נכרת הסכם מהסוג לו טוען התובע ובין היתר, מהטעמים עליהם עמדו הן מר להב והן עו"ד פרום הכוללים שמירה על צינור מידע פתוח למתרחש בשוק הדלק והן בשל כללי התנהגות ונימוס שגזרו על עצמם. כל אלו אין בהם משום הבעת הסכמה ומתן מנדט לביצוע פעולות מטעם החברה אשר בגינו יכול התובע לדרוש שכר בדיעבד. לימים, ונוכח טענותיו של התובע, הוצא ביום 04.03.2004 מכתב על ידי מר יוסי אנטורג (נספח טו' לתצהיר התובע, עמ' 283 לתצהיר) אל התובע בו הובהר כי:

"למען הסדר הטוב ולמניעת אי הבנות ברצוני להבהיר כי איני מתכוון לתת לך תשלום כלשהו בגין טיפול עבור סונול אם לא נסכים ביננו מראש ובכתב על הסכום שיגיע לך, באם יגיע בכלל.

אין בנייר זה משום התייחסות כלשהי לטענותיך השונות שהועלו בפני היום מאחר ואיני מכיר מקרים אלה לחלוטין.

אי לכך אבקשך להפסיק כל טיפול בנושאים הנוגעים לסונול, באם הינך מטפל בנושא כלשהו, באם לא קיבלת על כך אישור בכתב ממני מראש וכן את תנאי התגמול שלך בענין."

1. בתצהירה של עו"ד פרום, כחלק מהתייחסותה הספציפית ביחס לתחנות הדלק השונות, עמדה עו"ד פרום על ההסכמים שנתגבשו עם חלק מתחנות הדלק ונחתמו לאחר מכתבו האמור של מר אנטורג מיום 04.03.2004 (תחנת "מכבים", סעיף 32 לתצהירה של עו"ד פרום; תחנת "ערד", סעיף 62 לתצהירה של עו"ד פרום; תחנת "צומת השרון", סעיף 67 לתצהירה של עו"ד פרום; תחנות "אמיתי", סעיף 72 לתצהירה של עו"ד פרום; תחנת "באר יעקב", סעיף 80 לתצהירה של עו"ד פרום).
2. התרשמתי כי עדויותיהם של מר להב ושל עו"ד פרום מהימנות. במסגרתן הוצגה עדות סדורה ובהקשר זה אף ראוי לציין את העובדה עליה הצהיר מר להב בתצהירו ולפיה עבודתו אצל הנתבעת הסתיימה על רקע מחלוקות אישיות עם המנכ"ל ארז (סעיף 53 לתצהיר מר להב), כך שעדותו אינה עדות "מטעם" הנתבעת.
3. התובע טוען בסעיף 33 לסיכומיו כי הנתבעת נמנעה מלהעיד עדים רלבנטיים מטעמה: מר ארז שהיה מנכ"ל הנתבעת בתקופה הרלוונטית ומר פרידמן, וכי עדותה של עו"ד פרום אינה רלוונטית וחסרת ערך. אין ממש בטענה זו של התובע. הנתבעת הביאה לעדות את מר להב וזאת על אף שסיים עמה את יחסיו המקצועיים "באקורד צורם" וכן הביאה לעדות את מי ששימשה כמשנה ליועמ"ש, יועמ"שית ולימים, עת פרשה, כמי שמעורבת בתיקים בהם החלה הפעילות בתקופתה ונמשכת עד עתה, וזאת ועל אף פרישתה. עסקינן בתביעה העוסקת באירועים שאירעו לפני שנים לא מעטות, וכשחלק מבעלי התפקידים עזבו, באופן טבעי, את עבודתם אצל הנתבעת. התובע השתהה בהגשת התביעה משך תקופה ממושכת לאחר קרות האירועים, ובכך יש כדי ליצור קושי ביכולתם של העדים ליתן עדות סדורה ביחס להסכמות שכביכול הושגו בעל-פה. בחקירתה הנגדית התייחסה עו"ד פרום ליכולתה של הנתבעת לזמן לעדות את עו"ד ארז (עמ' 69 לפרוטוקול מיום 16.10.2013):

"ש. את היית בקשר עם מר משה ארז המנכ"ל בתקופה הרלוונטית לקראת המשפט הזה

ת. לא

ש. נכון שמשה ארז הוא אדם פעיל זמין ולא הייתה שום מניעה מלהביא אותו לעדות

ת. הייתה מניעה להביא אותו לעדות, משה ארז סיים את עבודתו בסונול בכעס, היה סכסוך איתו, אני לא מעלה בדעתי שהוא ייתן תצהיר בעד סונול, לעומת זה אני בטוחה שאם הייתם מזמינים אותו באמצעות בית המשפט כמו שהזמנתם את יורם הוא היה בא אם קוקה היה מזמין אותו"

1. לאור האמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענות התובע בדבר אי הבאתם של עדים רלוונטיים למתן עדות, וכשעמדה בפני התובע האפשרות לזמן את העדים שהוא חשב כי הם רלוונטיים. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת התובע בסעיף 30 לסיכומיו בדבר קיומה של "הודאה והדחה".

נזק

1. לשם הוכחת נזקיו הנטענים של התובע, הוא הגיש חו"ד מומחה מטעמו שנערכה על ידי מר יהושע כהן, שעיסוקו בתחום הכלכלה, הנדסת תעבורה ותכנון תחבורה, ובין תפקידיו השונים שימש אף ככלכלן בארגון תחנות הדלק. בחוות דעתו של מר יהושע כהן נכתב כי:

"לצורך כתיבת חוות דעתי הוצגה לי על ידי גזית חשבונית עבור קבלת תמורה מסונול להסכם עם תחנת סמדר, המלמדת על תגמול ששולם ע"י סונול במקרה של תחנה בודדת.

נתבקשתי להתייחס לשאלה מהו "השכר הראוי" לפעילות שבוצעה על ידי גזית עבור סונול בשנים 2000-2005 שכללה, כפי שנמסר לי, סיוע לסונול בהשגת הסכמי פשרה עם תחנות עימן היו לה מחלוקות מסחריות (להלן: "פעילות הסיוע").

וזאת חוות דעתי:

[...]

3. שיטת התשלום המקובלת בד"כ, היא "לפי הצלחה", דהיינו – התשלום מותנה בעצם השגת המטרה. במקרה מסוג זה (של סיוע ליצירת התקשרויות) לא מקובלת, בד"כ, שיטת תשלום "לפי שעות עבודה" או "שכר קבוע" שאינו מותנה בהצלחה. מודל תשלום זה ממריץ, מטבעו, את המתווך לגשר בהצלחה בין הצדדים ולהביא אותם להסכמה. גם עבור "פז" פעל גזית בשיטה של תשלום "לפי הצלחה" (אם כי במתכונת פעילות ובשיטת חישוב תמורה שונות בעיקרן).

4. התשלום המקובל להצלחה נגזר, מטבע הדברים, מהתועלת הפוטנציאלית מהגעה להסכם. הסדר גודל הסביר בממוצע עשוי להיות כ 100,000 ₪ או יותר בגין סיוע להתקשרות עם תחנה אחת. סכום זה נגזר מרווח פוטנציאלי של עשרות אלפי ₪ לחודש של החברה מהמשך אספקת הדלק לתחנה ועד למאות אלפי ₪ לחודש בהתאם לגודל התחנה ולמשתנים נוספים.

5. יש להבהיר שמדובר בסדר גודל סביר, ולא על השענות על השוואה לשיטת תגמול קיימת. פעילות הסיוע שבצע גזית להשגת פשרות היא פעילות ייחודית. היא שונה מפעילות "תיווך" רגילה. זו אינה "דיסציפלינה מקצועית" מוכרת, וקשה למצוא "עיסקאות השוואה". עם זאת, התמורה של 25,000$ שקבל גזית מסונול לאחר שסייע להשגת הסכם בתחנת סמדר הקטנה בירושלים, מעידה ש"סונול" עצמה מעריכה את התמורה לה זכאי מהם בסדרי גודל דומים, ואף גבוהים מהמצוין בסעיף 4 לעיל. יש לציין שבמקרה של תחנת סמדר קבל גזית 25,000$ גם מבעלי התחנה.

[...]

8. לאור האמור בסעיפים 4-7 לעיל אני סבור כי הסכומים הנתבעת, בהיקף של 20,000$ להסכם, מגלמים "שכר ראוי" בגין פעילות הסיוע, ולמעשה מדובר בשכר נמוך עבור כל תחנה ותחנה (כפי שניתן לראות מנתוני עיסקת סמדר). עם זאת, ניתן להסביר את הסכום המופחת עבור כל תחנה ותחנה בהיקף העבודה ובמספר התחנות הגדול יחסית שטופל".

1. משנדחו טענות התובע בדבר קיומו של הסכם הסיוע והסכמי הסיוע, למעט, הסכמים לתחנות "סמדר" ו"אביב" ומשלא הוכח על ידו ברמת הוודאות הנדרשת בהליך אזרחי כי ביצע עבור הנתבעת עבודה שבגינה הוא זכאי לקבל שכר ראוי הרי שיש לדחות את טענותיו לשכר ראוי. בנוסף, חווה"ד שהגיש התובע, אינה יכולה להוות בסיס לעיגון הסכומים שבגינם הוא ראוי לקבל את שכרו נוכח נקודות החולשה הקיימות בה ומצטברות לכדי כך שלא ניתן ליתן לה משקל ממשי. בהקשר זה יש מקום להפנות לתשובותיו של מר כהן עת נשאל ביחס לאמור בחוות דעתו וביחס למתודולוגיה שעל בסיסה הגיעה למסקנותיו (עמ' 5 – 7, 9 - 10 לפרוטוקול מיום 14.10.2013):

"ש. אתה מתייחס באותו סעיף שמקובל בחברות דלק להסתייע בצדדים נוספים, אתה מכיר מפשרים נוספים שפועלים בשוק הדלק

ת. כן אני מכיר כמה

ש. אני מבין שאתה לא יודע מה הוא שכר הטרחה ששולם

ת. לא יודע

ש. אתה כותב בחלק המקדמי של חוות הדעת שלך בעמ' 2 בפסקאות למעלה שלצורך חוות הדעת הוצגה לך על ידי התובע חשבונית של תחנת סמדר נכון

ת. כן

ש. אני מבין שחוץ מהחשבונית הזו של תחנת סמדר התובע לא הציג לך חומרים אחרים

ת. לא מהסוג הזה

ש. מסוגים אחרים

ת. לא במקרה הזה, היו דברים דומים מפז אבל מסונול לא.

[...]

ש. אני מפנה אותך לסעיף 5 לחוות הדעת, "יש להבהיר..", אם אני מבין נכון את המשפט הזה למעשה הבסיס העיקרי להערכה שלך את התמורה הראויה של התובע אצלנו זה אותה חשבונית של תחנת סמדר

ת. לא, ממש לא. הסדר גודל נגזר מהצד הכלכלי של הפעילות הכלכלית מהרווח שטמון בחברת הדלק מהשארה של התחנה אצלה ולא תעבור לחברת דלק אחרת, יש רווח שגלום לאורך שנים מזה וזו תחנת המוצא.

[...]

ש. אני מפנה אותך לסעיף 8, לחוות הדעת שלך, "למעשה מדובר...", אני רואה שגם בסעיף הזה אתה נשען על תחנת סמדר

ת. היות ואין שום נקודת ייחוס מעבר להערכה הכללית שלי את המשמעות הכלכלית מבחינת החברה, אז זו נקודת הייחוס

ש. עסקת סמדר?

ת. זו נקודת ייחוס אבל גם אם היא לא הייתה הייתי יכול להסביר סדר גודל דומה ואפילו גדול יותר עבור התיווך, סוג העבודה שעשה מר גזית.

ש. ושוב אני מזכיר שהחשבונית היחידה שמר גזית הציג לך זו של תחנת סמדר

ת. גם בהעדר המקרה של סמדר, אנחנו מדברים על סדר גודל של חודש חודש וחצי תמורה של חברת הדלק מאספקת דלק לתחנה כזו, ואני חושב שבעסקאות נדלן שאפשר לראות בזה סוג של תיווך כמו דירה, אנחנו מדברים על סדר גודל קבוע וסדיר, זה סדר גודל מקובל.

ש. תסכים איתי שתחנת סמדר זו הדוגמא היחידה שאתה מציג בחוות הדעת?

ת. זה המקרה היחיד שראיתי תמורה ספציפית, כן.

ש. אני מפנה אותך לעמ' 211 לנספחי התובע, פסקה ראשונה, שורה שישית, "הקראתי לו..", תסכים איתי שהתובע עצמו עושה כאן הבחנה בין תחנת סמדר לתחנות אחרות ברשת סונול

ת. כן

ש. כלומר תחנת סמדר לא באמת יכולה לשמש בסיס השוואה לשכר ראוי המגיע לתובע בגין סיוע בתחנות אחרות

ת. אני לא יכול לפרש את הכוונה בדיוק, אבל הנקודה היא כנראה בין תחנה אחת לבין הרבה תחנות, כלומר שמדובר על מקרה אחר למול הרבה מקרים, שיש הרבה מקרים אז הממוצע יורד במידה מסויימת.

[...]

ש. אני חוזר איתך לסעיף 4 בחוות הדעת שלך, בתביעה שלנו, אני מקריא מהסעיף "התשלום המקובל..", בחוות דעתך בעניין פז, אתה הגדרת שני פרמטרים עיקריים לפיהם נקבע גודל התשלום למתווך או מפשר, אני מפנה אותך לסעיף 6 לחוות הדעת בעניין פז, "גודל התחנה ובעיקר כמות הדלק..." תסכים איתי שכשאתה עורך חישוב רווחיות של תחנה תדלוק יש להתחשב בעוד הרבה פרמטרים למשל מרווח השיווק של התחנה לליטר ההוצאות לליטר התחרות שקיימת באזור

ת. אני יכול לתת לך על הנושא הזה הרצאה של חצי שעה או יותר, בעקרון הכמות ליטרים היא משקפת את הדבר העיקרי, זה נכון שצריך להבין את הסוג הסדר שיש, סוג הבעלות על הקרקע וכך הלאה ואת הרווח שיש לחברת הדלק כתוצאה מהמשך הסדר עם חברת דלק לאספקת הדלק, אבל צריך להבין שבסך הכל מרווח השיווק הוא ארצי, מחיר הדלק מפוקח על ידי מנהל הדלק ומשרד האנרגיה, אין שהות במבנה המחיר בין תחנה לתחנה בהקשר הזה, כל הארץ היא האחת, אז במובן הזה הדבר הבסיס זה כן כמות הליטרים"

1. נוכח האמור לעיל, התובע לא הוכיח את טענתו ביחס לשכר ראוי וחווה"ד שהגיש אינה יכולה להוות בסיס לכימות בדרך שבה נעשתה וכש "המשענת" עליו היא נשענת כנקודת ייחוס היא משענת קנה רצוץ. בהסתמכות על חשבונית אחת ובהעדר התחשבות בפרמטרים אחרים הרלוונטיים לעניין, יש די בכדי לאיין את המשקל הניתן לייחס לחווה"ד וזאת על אף העובדה שהנתבעת בחרה שלא להגיש חוו"ד מטעמה.
2. משנדחו טענות התובע נותר לדון בזכאותו לשכר טרחה בגין תחנות "אביב" ו"סמדר". ביחס לתחנת "סמדר" הרי שהתובע ציין בסעיף 23 לכתב תביעתו וסעיף 93 לסיכומיו כי השכר בגינה, 25,000$, שולם לו ומשכך נותרנו עם המחלוקת ביחס לזכאותו של התובע לשכר טרחה בסך 20,000$ בגין תחנת "אביב".
3. מעדותו של מר להב בעניין תחנת "אביב" עולה כי לתובע ניתן מנדט מטעם הנתבעת לנסות להגיע לפשרה ביחס לתחנה זו ובהתבסס על מתווה מסוים הכולל רכישת זכויות בקרקע. משהתובע לא הצליח להשיג את המתווה האמור, היה ברור למר להב ששיחותיו של התובע נסובות על סוגיות אחרות (עמ' 63 לפרוטוקול מיום 23.10.2013; ראה גם עמ' 66 לפרוטוקול מיום 23.10.2013). מר להב נשאל בהקשר זה האם בשלב זה של השתלשלות העניינים הבהיר לתובע שפעילותו בתחנה באותה נקודת זמן נעשית שלא מטעמה של הנתבעת ועל כך השיב כי הדבר לא נאמר לתובע אך אף על פי כן היה ברור לו שהוא (מר להב) עומד על נושא המתווה כפי שהוגדר (עמ' 63 ו- 65 לפרוטוקול מיום 23.10.2013). מר להב אישר כי התובע היה מעורב מאוד בכל תקופת המו"מ עם תחנת אביב בתנאים המסחריים שהוצעו על ידי הנתבעת ובמתווה הכללי של העסקה (עמ' 64 לפרוטוקול מיום 23.10.2013). מרישומיו של התובע עולה כי שכר הטרחה בגין תחנה זו עמד תחילה על 25,000$, ולימים, על 20,000$ ובהקשר זה יש לציין כי לתובע שולם שכר טרחה מהתחנה בסך של 10,500$.
4. נוכח העובדה שהתובע פעל מטעמה של הנתבעת לשם הגעה להסדר, נוכח העובדה שלימים, נחתם הסכם בגין תחנה זו, העובדה שהנתבעת אינה מצוידת בראיות מטעמה בגין ההסכמות ובגין היקף המנדט שניתן לתובע, ובשים לב להיותה של הנתבעת חברה מסחרית, אופי ההסכמה והתנייתה, כביכול, למתווה ספציפי, הרי ששקלול כל אלו מוביל למסקנה שלתובע ראוי להשתלם שכר של 8,500$.

התיישנות

1. ביחס לטענות ההתיישנות שהועלו על ידי הנתבעת בסעיפים 10 – 22 לכתב ההגנה, הרי שאלו אינן רלוונטיות עת שנדחו טענות התובע ביחס להסכם הסיוע הכללי וביחס להסכמי הסיוע הפרטניים, למעט, ביחס לתחנות "סמדר" ו"אביב" (נחתם ביום 17.07.2003; נספח 1 לתצהיר הנתבעת) וכשטענות הנתבעת בהקשר זה מתייחסות בעיקרן לתחנות "החוף", "ליבסטר", "קריון" ו- "בר יהודה" (סעיפים 15.1 – 15.4 לכתב ההגנה; סעיפים 18.1 – 18.4 לכתב ההגנה).
2. פסיקתא
3. הנתבעת תשלם לתובע סך של 8,500$ לפי שער הדולר היציג במועד הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
4. לנוכח הפער הגדול שבין סכום התביעה לבין סכום פסק הדין, לא ראיתי לנכון לפסוק לתובע הוצאות.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.