מונחות לפני שתי בקשות; האחת, בקשת התובעות לתיקון כתב תביעה, בהתאם לכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה. השנייה, בקשת הנתבעת לחייב את התובעות בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת, בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות").

1. הרקע הנדרש

התובעת 1,Shanghai Shen-Luck Medical Technology & Science Co. Ltd (להלן: "התובעת" או "שן-לאק"), הינה חברה שהתאגדה לפי הדין הסיני, העוסקת בשיווק והפצה של מוצרים רפואיים בסין. התובעת 2, Shanghai To Win Imp. & Ex. Co. Ltd , אשר מוגדרת בכתב התביעה כתובעת פורמאלית, הינה חברה שהתאגדה לפי הדין הסיני, אשר אוחזת ברישיון ממשלת סין ליבוא מוצרים לסין (להלן: "התובעת הפורמאלית" או "טו-ווין").

הנתבעת, Beam-Med Ltd (להלן: "הנתבעת" או "בימ-מד"), הינה חברה פרטית המאוגדת בישראל, אשר עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מכשור רפואי, בעיקר בתחום צפיפות העצם והינה בעלת המותג Sunlight.

במשך מספר שנים שימשה התובעת, באמצעות בעל השליטה בה, מר צ'ארלס שו, כמשווקת של מוצרי הנתבעת בסין. בשלהי שנת 2009 עלו יחסי הצדדים על שרטון והנתבעת הודיעה למר שו על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים לאלתר.

ביום 14.7.10 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת, שאותה העמידה לצרכי אגרה על סך 1,000,000$, בטענה כי הנתבעת הפרה, חד צדדית, את הסכם ההפצה הבלעדי עם התובעת והתעשרה שלא כדין על חשבונה. נטען גם, כי הנתבעת סירבה להשיב לתובעת מקדמה ששילמה התובעת על חשבון מכירת מוצרים.

הנתבעת הגישה כתב הגנתה וכתב תביעה שכנגד, שבמסגרתם היא טוענת כי המדובר בתביעת סרק, שבאה להקדים תרופה למכה – תביעה של הנתבעת כנגד התובעת וכנגד בעל השליטה בה, מר שו, בגין מעשי הונאה, גניבה ותרמית שביצעו כלפי הנתבעת. על פי הטענה, מעשי הונאה אלה עמדו בבסיס הודעת הנתבעת על הפסקת ההתקשרות שבין הצדדים מיד לאחר שנודעו לה פרטים בדבר המעשים האמורים. על כן, לטענתה, ביטול ההסכם נעשה כדין, אם בשל הפרתו היסודית של ההסכם שאינה ברת תיקון וממילא אינה מחייבת מתן הודעה מראש ואם בשל הפגמים בכריתתו. לאור זאת, טענה הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לכל פיצוי שהוא בגין ביטול ההסכם. כמו כן, נטען, כי הנתבעת אינה חייבת בהשבת סכום כלשהו לתובעת, שכן התובעת לא שילמה לנתבעת כל כספים בגין המוצרים שהוזמנו כנטען בכתב התביעה. לחילופין נטען, כי גם אם יקבע כי הנתבעת חייבת בפיצוי או בהשבת סכומים לתובעת, הנתבעת זכאית לקזז כנגד סכומים אלה את מלוא הנזקים שנגרמו לה, העולים, לשיטתה, על סכום התביעה. נטען גם, כי יש למחוק את התובעת הפורמאלית מכתב התביעה, באשר אין בכתב התביעה כל טענה המיוחסת לתובעת הפורמאלית כנגד הנתבעת, או סעד המתבקש על ידה כלפי הנתבעת.

ביום 20.2.11 הגישה הנתבעת בקשה לחיובן של התובעת והתובעת הפורמאלית בהפקדת ערובה להוצאות משפט. על פי הנטען בבקשה, קיים חשש שהנתבעת לא תוכל להיפרע מהתובעות את הוצאותיה ככל שהתביעה נגדה תדחה, באם לא תופקד ערובה מתאימה, לנוכח העובדה שמדובר בחברות זרות, שאין להן פעילות או נכסים בישראל.

התובעות מתנגדות לבקשה.

ביום 6.8.12 הגישו התובעות בקשה לתיקון כתב תביעה. לבקשה צורף נוסח כתב התביעה המתוקן. התיקונים המבוקשים נחלקים לשני עניינים: העניין הראשון, עוסק בהפרת הבלעדיות שהוקנתה על פי הטענה לתובעת וסיום הסכם ההפצה עמה שלא כדין, כאשר לעניין זה מבקשת התובעת לפרט עובדות חדשות ולהוסיף ארבעה נתבעים חדשים בעילה של גרם הפרת חוזה וזאת "בעקבות ראיות חדשות אשר נתגלו ונתקבלו מאת ביממד בהליכים המקדמיים", כך לטענתה. העניין השני, עוסק בהבהרת מעמדן של שתי התובעות והסעדים המבוקשים על ידן בכתב התביעה, נוכח טענות הנתבעת למחיקת התובעת הפורמאלית מכתב התביעה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

ביום 27.12.12 נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, מר צ'ארלס שו מטעם התובעות ומר גלעד זמיר מטעם הנתבעת, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בשתי הבקשות שלפני.

2. טענות הצדדים בבקשה לתיקון כתב תביעה

התובעות טוענות, כי התיקונים המבוקשים מהותיים לשם הכרעה בשאלות שלגביהן ניטשו המחלוקות בין בעלי הדין ועל מנת שתהיה בפני בית המשפט תמונה ברורה ומלאה של הדברים.

התובעות טוענות עוד, כי התרת תיקון כתב התביעה בשלב זה, בו התובענה טרם החלה להתברר לגופה ובעיצומם של ההליכים המקדמיים, יש בה כדי לשרת את ההליך ולייעל אותו. נטען גם, כי התיקונים המבוקשים ייתרו את הגשתה של תביעה נוספת, או הגשתה של בקשה לפיצול סעדים.

התובעות מוסיפות וטוענות, כי אין בתיקונים המבוקשים כדי לגרום נזק למי מהצדדים, נהפוך הוא. תיקונים אלה באים להשלים, לחדד ולהבהיר את העובדות, הטיעונים, ועילות התביעה הקיימות והם נחוצים על מנת שיובאו בפני בית המשפט כל הצדדים הנדרשים ומלוא העובדות הנדרשות והחיוניות לצורך חשיפת האמת והכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

הנתבעת טוענת, כי המדובר בבקשה שהוגשה כשנתיים ימים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי וכל מטרתה לבצע "מקצה שיפורים" בניסוח כתב הטענות ובטענות הכלולות בו.

הנתבעת טוענת עוד, כי אין בבקשת התיקון כל נסיבות חדשות המצדיקות מתן היתר לתיקון כתב התביעה ואין בנימוקיה מידע חדש מהותי שלא היה ידוע לתובעות בעת הגשת כתב התביעה המקורי. נטען, כי התובעות מבקשות להוסיף נתבעים וסעד כספי שלא הייתה כל מניעה לתבוע כבר במסגרת כתב התביעה המקורי.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי במקרה דנן קיים פער ניכר בין נימוקי הבקשה לתיקון כתב התביעה והתיקון המפורט במסגרת הבקשה, לבין נוסח כתב התביעה המתוקן עצמו, המצורף לבקשה. על פי הטענה, התובעות מנסות "להגניב" לכתב התביעה המתוקן תיקונים של טענות קודמות שכבר נטענו בכתב התביעה המקורי וכן תוספת של טענות חדשות, עובדתיות ומשפטיות, המועלות לראשונה בכתב התביעה המקורי. זאת, כאשר לכל אלה אין פירוט בבקשה, לא כל שכן תמיכה בתצהיר המצורף לה.

במענה לטענות הנתבעת טוענות התובעות, כי אין בתגובת המשיבה דבר או חצי דבר כדי למנוע את קבלת הבקשה במלואה. על פי הטענה, דבר מעורבותם של מספר גורמי ביניים המפורטים בבקשה הוסתר מן התובעות והוא נתגלה להן רק בעקבות ההליכים המקדמיים. מכל מקום, אף אם ניתן היה לתקן חלק מהטעון תיקון במועד מוקדם יותר, התובעות המתינו עם התיקון עד לסיום ההליכים המקדמיים, מאחר שבמסגרת הליכים אלו מתגלים, לא אחת, פרטים חדשים המחייבים תיקון כתב טענות.

3. הבקשה לתיקון כתב תביעה

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מאפשרת לבית המשפט להתיר לבעל דין לתקן או לשנות את כתבי טענותיו "בכל עת", זאת "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". באופן עקבי, מגלים בתי המשפט גישה ליברלית לתיקון כתבי טענות על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות "האמיתיות" וכך לייעל את ההליך המשפטי. בית המשפט ייעתר לבקשה לתיקון כתב טענות ברוחב לב ככל שהדבר נדרש להכרעה שלמה ויעילה ובא לקדמה ובפרט ככל שהשלב שבו מצויה התביעה מוקדם יותר. יחד עם זאת, שיקולים אלה בדבר יעילות ההליך המשפטי אינם חזות הכל ויש לאזנם מול האינטרסים של הצד שכנגד. כך, ניתן לדחות בקשה לתיקון כתב טענות אם התיקון יקפח בעל דין יריב ויפגע בו שלא כדין, אם בקשת התיקון הוגשה באיחור או אם נהג המבקש בחוסר תום לב (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 151; רע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.7.06); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 (1998); ע"א 30/92 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3)214 (1992)).

כאמור, התובעות מבקשות לתקן את כתב התביעה בשני עניינים.

העניין הראשון, עוסק בהפרת הבלעדיות שהוקנתה על פי הטענה לתובעת וסיום הסכם ההפצה עמה שלא כדין, כאשר לעניין זה מבקשות התובעות לפרט עובדות חדשות ולהוסיף נתבעים בעילה של גרם הפרת חוזה וזאת "בעקבות ראיות חדשות אשר נתגלו ונתקבלו מאת ביממד בהליכים המקדמיים". על פי הנטען, עם קבלת המענה לשאלון ומסמכים שונים מהנתבעת, נחשפו שמות ופרטים על החברות שהיו מעורבות במכירת המוצרים המפרים לסין. לטענת התובעות, לאחר חקירה ודרישה, התבהרו הדברים ונחשפה התמונה "באשר לאופן הפתלתל בו מוצרי הנתבעת התגלגלו מיד ליד באמצע שנת 2009, עד למכירתם בסין תוך עקיפת הבלעדיות של התובעת". לאור זאת, מבקשות התובעות לצרף כנתבעים נוספים את החברות סאל-מד בע"מ, אל גלובל טרייד בע"מ, ויורה בע"מ ואת מר דני ארז, שהינו בעל מניות ודירקטור בגלובל טרייד בע"מ ובויורה בע"מ.

אינני סבורה כי יש להתיר את התיקון המבוקש.

זהות החברות שהיו מעורבות בעסקה היו ידועות, ברובן, לתובעות, עוד במועד הגשת כתב התביעה המקורי. כך עולה, בין היתר, מהמסמך שצורף כנספח ה' לכתב התביעה ולפיו ביום 26.5.09 נשלחו מוצרים של הנתבעת מישראל באמצעות חברת ויורה בע"מ לחברת יבוא-יצוא סינית בשםShanghai Sunshine Advanced Technology Corporation . למצער, היו יכולות התובעות, בשקידה ראויה, לעמוד על "האופן הפתלתל בו מוצרי הנתבעת התגלגלו מיד ליד" כבר בשנת 2009, קודם להגשת התביעה (ראו, לעניין זה, את חקירתו של מר שו, פרוטוקול מיום 27.12.12, עמ' 36-37). מכל מקום, הוספת נתבעים בשלב זה, תוך הוספת פרשה עובדתית חדשה לחלוטין לצורך ביסוס הטענה לגרם הפרת חוזה, תביא להרחבת המחלוקת ולסרבול הדיון בצורה משמעותית, דיון שהוא מלכתחילה מורכב ביותר לנוכח העובדה שקיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית קוטבית בכל הנוגע ליחסים בין הצדדים ולהשתלשלות העניינים אשר הובילה לביטול ההסכם ביניהם.

עם זאת, אני מתירה לתובעת להוסיף סעד כספי בגין הפרת בלעדיות כנגד הנתבעת, כפי שפורט בסעיף 5.3 לכתב התביעה המתוקן, לנוכח העובדה שסעד כאמור לא נכלל בכתב התביעה המקורי אף שנטענה טענה להפרת בלעדיות. אולם, זאת בכפוף לתשלום הוצאות משפט.

העניין השני, עוסק, כאמור, במעמד שתי התובעות והסעדים המבוקשים על ידן בכתב התביעה. על פי הטענה, התובעות מבקשות לחדד בכתב התביעה את האבחנה בין התובעות וכן להוסיף טענה להפרה חד צדדית של הנתבעת את הסכמי מכר הטובין עם התובעת הפורמאלית, נוכח טענות הנתבעת למחיקת התובעת הפורמאלית מכתב התביעה. למעשה, התובעות מבקשות לתקן את כתב התביעה, כך שבכל הנוגע להשבת המקדמה ששולמה בגין הזמנת סחורה, התובעת הפורמאלית היא אשר תתבע רכיב זה. נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי גם עניינים אלה יכולות היו התובעות לכלול בכתב התביעה המקורי שהגישו והמדובר, למעשה, בניסיון לבצע מקצה שיפורים. עם זאת, גישת בית המשפט העליון הינה כי "מקצה שיפורים אינו מוקצה מניה וביה" (ראו רע"א 10307/06 לופז נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.3.07), מפי כב' השופט ריבלין). מאחר משמדובר באותה מסכת עובדתית ובאותן עילות שנטענו בכתב התביעה המקורי, ולנוכח השלב, המוקדם, יחסית, בו אנו מצויים, נראה כי יש להיעתר לתיקון המבוקש, אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות משפט כתנאי לתיקון התביעה.

לאור כל האמור, אני מתירה לתובעות לתקן את סעיף הסעדים בכתב התביעה, על דרך הוספת סעד כספי בגין הפרת בלעדיות וכן על דרך של הוספת סעד כספי בגין אי השבת המקדמה לתובעת הפורמאלית, ובעניינים אלה – בלבד.

4. טענות הצדדים בבקשה להפקדת ערובה

הנתבעת טוענת כי התובעות הינן חברות זרות, ללא נכסים או פעילות בישראל, אשר כלל לא ציינו את כתובתן בכתב התביעה וכי די בכך כדי לחייבן בהפקדת ערובה.

הנתבעת טוענת עוד, כי סיכויי התביעה שהוגשה נגדה הינם קלושים. על פי הטענה, התובעת, במעשיה ובמחדליה, גרמה לנתבעת נזקים העולים על סכום התביעה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי לאור העובדה שהתובעות טוענות לנזק של 1,354,186$, אף שמטעמי אגרה הועמדה התביעה על 1,000,000$ בלבד, ולאור העובדה שעילות התביעה נוגעות לאירועים שאירעו בסין, על כל הכרוך בכך מבחינת הוצאות ניהול התביעה, הבאת עדים וכיו"ב, ברי כי המדובר בתביעה המחייבת השקעת משאבים רבים בהתמודדות עמה. לפיכך, מן הראוי להורות על הפקדת ערובה בשיעור משמעותי, שלא יפחת מ- 250,000 ₪.

התובעות טוענות, כי בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה אין מקום לחייבן בהפקדת ערובה, שכן מצבן הכלכלי הינו איתן ואין חשש כי הן לא תוכלנה לשאת בתשלום הוצאות המשפט של הנתבעת, אם וככל שתחויבנה בהן. על פי הטענה, התובעת הינה חברה פעילה ומבוססת, בעלת מחזור עסקי יציב וקבוע של הכנסות, אשר הציגה רווחים בשנת 2010 ותזרים מזומנים חיובי. לעניין זה מפנות התובעות לאישור מהבנק בו מנהלת התובעת את חשובנה ולפיו נכון ליום 15.3.11 עמדה התובעת בכל תנאי הרגולציה בקשר לפירעון חובות, אם וכלל שאלה היו קיימים. על פי הטענה, גם התובעת הפורמאלית סיימה את שנת 2010 עם תזרים מזומנים חיובי. לעניין זה מפנות התובעות לאישור הבנק בו מנהלת התובעת הפורמאלית את חשבונה ולפיו נכון ליום 14.3.11 עומדת לזכותה של התובעת הפורמאלית יתרת זכות שוות ערך למיליון ₪ לערך וכי מאז הקמתה ועד היום, לא נרשם לה "אשראי רע" (Bad Credit) ביחס לעסקיה.

התובעות טוענות עוד, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה שכן הנתבעת מחזיקה בידיה שלא כדין כרבע מיליון דולר שקיבלה מהתובעות כמקדמה עבור רכישת מוצרים שהנתבעת נמנעה מלספקם ויש לראות בסכום זה כערובה. נטען גם, כי סיכויי התביעה הינם גבוהים באופן המצדיק שלא להורות על הפקדת ערובה.

התובעות מוסיפות וטוענות, כי במידה ובית המשפט ימצא לנכון כי יש לחייב אותן בהפקדת ערובה, הרי שיש לפסוק ערובה בשיעור נמוך משמעותית מזה המבוקש על ידי הנתבעת וזאת בין היתר לנוכח העובדה שדווקא הנתבעת היא זו שמוסיפה ומרחיבה את ההליכים בתיק, בהגישה תביעה שכנגד מיותרת וחסרת יסוד, בסכום של כארבעה מליון ש"ח.

במענה לטענות התובעות טוענת הנתבעת, כי התובעות לא הביאו כל ראיה פוזיטיבית ליכולתן הכלכלית ומשכך לא הפיגו את החשש הסביר, כי הנתבעת תתקשה לגבות את הוצאות המשפט שיפסקו לטובתה, ככל שיפסקו. נטען, כי אין באישור הבנק שצורף כדי לסייע לתובעות שכן כל שהוא אומר, ביחס לתובעת, הוא כי התובעת עומדת בתנאי הרגולציה הסינית – אשר לא נטען דבר ביחס לתנאיה – בכל הקשור לניהול חשבון עו"ש. על פי הטענה, לו יכולה הייתה התובעת להצביע על מצב פיננסי איתן, הייתה מצרפת מסמכים לתמיכה בטענתה. משלא עשתה כן, ושעה שכל שצורף הוא אישור בנק שאין בו כל התייחסות למצב החשבון של התובעת בבנק, אומר הדבר דרשני. עוד נטען, כי התצהיר התומך בתגובת התובעות הינו תצהירו של מר צ'ארלס שו, מנהלה של התובעת, אשר איננו יכול להצהיר בשם התובעת הפורמאלית על מצבה הפיננסי. מכל מקום, אישור הבנק שצורף ביחס למצבה הפיננסי של התובעת הפורמאלית איננו יכול להצביע על חוסן פיננסי, שכן סכום כזה או אחר המצוי במועד ספציפי בחשבון הבנק של חברה יכול להיעלם או להימשך כבר למחרת.

5. הפקדת ערובה להבטחת הוצאות מקום בו התביעה הוגשה על ידי חברה

סוגיית הפקדת ערובה על ידי תובע המאוגד כחברה להבטחת תשלום הוצאותיו של נתבע, ככל שיזכה בדין, מעוגנת בסעיף 353א לחוק החברות, הקובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.2.09), קבע כב' השופט ח' מלצר בסעיף 13 לפסק הדין את שלבי הבחינה בשאלה האם לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כדלקמן:

"על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים." (ההדגשות שלי – מ' א' ג').

על הלכה זו חזרה כב' השופטת חיות ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (ניתן ביום 23.5.11) וכן ברע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (ניתן ביום 29.12.11).

בענייננו, התובעות צירפו לתגובתן אישורים מהבנק בו מתנהלים חשבונותיהן. אולם, מסמכים אלה אינם יכולים לספק תמונה חד משמעית באשר למידת יציבותן הכלכלית של התובעות היום ולא ניתן ללמוד ממסמכים אלה דבר באשר למצבת ההתחייבויות והנכסים שלהן. התובעות לא צירפו ראיות באשר למצבת חובותיהן, נכסיהן והתחייבויותיהן, את הדוחות הכספיים המבוקרים שלהן וכיו"ב מסמכים, שיכולים היו לתמוך בטענותיהן לפיהן מצבן הפיננסי הינו איתן. מר צ'ארלס שו נחקר בעניין זה ולא מצאתי כי הייתה בפיו תשובה עניינית לשאלה, מדוע מסמכים כאמור לא הוצגו (ראו פרוטוקול מיום 27.12.12, עמ' 25-29). מר שו גם אישר בחקירתו, כי אין לתובעות כל פעילות או נכסים בישראל (שם, עמ' 29-30).

לאור האמור, ומשלא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי המדובר בתביעה מבוססת במידה כזו שמטה באופן מובהק את הכף לטובת התובעות, אין לפטור את התובעות מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. גם הטענה כי הנתבעת מחזיקה בידיה שלא כדין כרבע מיליון דולר שקיבלה מהתובעות כמקדמה עבור רכישת מוצרים שהנתבעת נמנעה מלספקם, אינה מצדיקה, בנסיבות העניין, מתן פטור מהפקדת ערובה, באשר הנתבעת מכחישה טענה כאמור ולחילופין טוענת, כי הינה זכאית לקזז כנגד הסכום האמור את מלוא הנזקים שנגרמו לה בגין התנהלות התובעת, העולים, לשיטתה, על סכום התביעה. לאור זאת, על טענה זו להתברר במסגרת בירור התובענה ואין בכוחה כדי להקים את החריג לכלל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי את דעתי לסכום התביעה ולמורכבות ההליך ומנגד הבאתי בחשבון את העובדה שהנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד, מצאתי להעמיד את סכום הערובה על סך 150,000 ₪. סכום הערובה יופקד תוך 60 ימים מהיום. לא תופקד הערובה במועד תמחק התובענה.

6. סוף דבר

הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים מתקבלת.

התובעות יפקידו בקופת בית המשפט בתוך 60 ימים מהיום ערובה בסך 150,000₪ במזומן או בערבות בנקאית. הודעה על כך תימסר לבית המשפט ולנתבעת.

הבקשה לתיקון כתב תביעה מתקבלת בחלקה בלבד, כמפורט בגוף ההחלטה, ובכפוף לתשלום הוצאות בסך 20,000₪, שאותן תשלמנה התובעות לנתבעת בתוך 10 ימים מהיום.

כתב התביעה המתוקן יוגש בתוך 7 ימים ממועד הפקדת הערובה. כתב הגנה מתוקן וכתב תשובה לכתב ההגנה יוגשו בהתאם לתקנות.

לאחר הפקדת הערובה ולאחר הגשת כתבי הטענות המתוקנים, יקבע קדם משפט נוסף.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.