בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "פרטנר"), בגין חישוב זמן אויר לפי יחידות של דקה שלמה, כאשר לפי רשיונה של פרטנר היה עליה לחשב את זמן האויר ביחידות של 12 שניות ואח"כ שניה אחת בלבד. פרטנר הסכימה, לפנים משורת הדין לטענתה, להחזיר לקבוצת מנויים סכומים שנגבו מהם, לפי אופן החישוב שערכה המבקשת, וביקשה לתת פסק דין בתובענה הייצוגית לפי הסכמתה. המבקשת סבורה שפרשנות נכונה של רשיון פרטנר מביאה לקבוצת תובעים שהיא רחבה בהרבה מזו שפרטנר הסכימה לה.

ההחלטה שלהלן דנה בעיקר בשאלה הפרשנית שלפיה תקבע הקבוצה, וכן באופן בדיקת חישובי פרטנר בשלב זה של הדיון.

1. בשנת 1998 ניתן לפרטנר רישיונה.

סעיף 73(א) ברישיון הגדיר שזמן אוויר הוא "משך הזמן בו מנוי מקבל שירותי רט"ן בין אם יוזמת ההתקשרות נעשית על ידי המנוי ובין אם היא נעשית על ידי אחר".

סעיף 75.10 ברישיון קבע כדלקמן:

"(א) התשלום בעד זמן אויר יקבע לפי יחידות זמן בנות 12 שניות לכל היותר (להלן- יחידת זמן אויר); לצורך חישוב התשלום יראו בחלק מיחידת זמן אויר כאילו היתה יחידת זמן אוויר שלמה.

(ב) על אף האמור בס"ק (א), רשאי בעל הרישיון להציע למנוייו סל שירות שיתבסס על יחידת זמן אויר אחרת, ובלבד שבכל עת יהיה רשאי המנוי לעבור לסל שירותים שיתבסס על חיוב על פי יחידת זמן בנות 12 שניות לכל היותר. בעל הרישיון רשאי לקבוע תשלום עבור ביצוע המעבר. בעל הרישיון יכלול במסגרת הסכם ההתקשרות הוראה כאמור ויפרט בה את התשלום הכרוך בביצוע המעבר האמור."

ביום 16.12.2004 תוקן רישיונה של פרטנר בתיקון מספר 29 (להלן: "תיקון 29"), שזו לשונו:

"1. "יחידת זמן אויר" יחידת זמן בת 12 שניות לכל היותר ואולם החל מיום ה' בטבת התשס"ט (1 בינואר 2009) יחידת זמן בת 1 שנייה.

2. בסעיף 75.10-

(א) בסעיף קטן (א), במקום "יחידות זמן בנות 12 שניות לכל היותר (להלן- יחידת זמן אויר)" יבוא "יחידת זמן אויר";

(ב) בסעיף קטן (ב), במקום "יחידות זמן בנות 12 שניות לכל היותר" יבוא "יחידת זמן אויר"".

התיקון נכנס לתוקף ביום 1.1.2009.

ביום 20.8.2007 תוקן רישיון פרטנר לאמור: "ס' 75.10(ב) מבוטל" (להלן: "תיקון 44"). במכתב הבהרה של המנהל הכללי של משרד התקשורת הובהר שהתיקון יחל שבועיים מיום חתימתו – 3.9.2007.

2. המבקשת הצטרפה למסלול FIX של פרטנר ביום 30.9.2007. כאמור בתנאי התכנית חויבה לפי יחידת זמן אוויר של דקה עבור הדקה הראשונה ולפי יחידות בנות 12 שניות החל מהדקה השנייה .

פרטנר מסכימה כי לאור תיקון 44, החל מיום 3.9.2007 לא היתה רשאית להציע חבילה שבה החיוב נעשה לפי דקות (להלן "חבילת דקות").

עם זאת, פרטנר סבורה שאין לפרש את תיקון 29 כמחייב להפסיק את תכניות הדקות שכבר היו בתוקף באותו מועד.

זוהי הנקודה שאליה תתייחס ההכרעה בהעדר הסכמה של הצדדים.

3. אשר למנויים שהצטרפו לתכניות דקה החל מיום 3.9.2007: פרטנר הודיעה כי איתרה אותם, חישבה את הסכומים המגיעים להם, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, צירפה תצהיר שתומך בעובדות, ובקשה ליתן פסק דין בתובענה הייצוגית לפי הסכמתה. הודעת פרטנר בדבר השבת כל הסכומים לפי חישובה מקובלת על המבקשת בעיקרון, אך המבקשת עומדת על בדיקת הנתונים שפרטנר הצהירה עליהם.

4. אלו עיקרי הודעת פרטנר:

א. פרטנר איתרה את כל המנויים שהצטרפו לתוכניות שהחיוב בהן היה לפי יחידות זמן של יותר מ- 12 שניות בדקה הראשונה לשיחה בין התאריכים 31.12.2008-3.9.2007, ונמצאו 21,167 כאלו.

1. נערך חישוב מחדש של חיובי המנויים בתקופה הרלוונטית, לפי אופן החישוב המבוקש בבקשת האישור: חושבו מחדש החיובים בגין שיחות שאורכן פחות מ- 48 שניות, לפי מקטעים של 12 שניות, בתעריף של תכנית הדקה הרלוונטית.
2. בחודש אפריל 2012 זיכתה פרטנר את חשבונות המנויים שנותרו לקוחותיה: 14,507 מנויים זוכו בסכום שנגבה ביתר לפי החישוב דלעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב המקורי ועד למועד ההחזר. סה"כ שולמו 1,950,078 ₪ בתוספת 408,544 ₪ בגין ריבית והפרשי הצמדה.
3. 6,666 מנויים לשעבר, ששוב אינם לקוחותיה של פרטנר, זכאים להחזר בסכום של 990,854 ₪ כולל ריבית והצמדה. פרטנר מבקשת לתרום סכום זה, באישור בית המשפט.
4. בנוסף למנויים בתוכניות הדקה קיימים 609 מנויים שהצטרפו בתקופה הרלוונטית לתוכניות שבהן היה חיוב אחיד ל- 10 הדקות הראשונות בכל שיחה. סכום ההחזר למנויים אלו הוא 166,506 ₪ כולל ריבית והצמדה, מתוכם 488 מנויים שמקבלים את ההחזר בימים אלו (133,230 ₪). הסכום המגיע ל-121 המנויים הנותרים ששוב אינם מנויי פרטנר (33,276 ש"ח) ייתרם לפי אישור בית המשפט.
5. בית המשפט יקבע את הגמול ושכר הטרחה לבא כוח המבקשת, בהתחשב באמור לעיל ובחיסכון בזמנם של הצדדים באישור והתובענה.

סך הכל מדובר בהחזר בן 3,515,982 ₪. ללקוחות הקיימים מוחזר סכום של 2,491,852 ₪, והסכום המוצע כתרומה הוא היתרה המגיעה למי ששוב אינם לקוחות פרטנר – 1,024,130 ₪.

5. משקבלה על עצמה פרטנר את מלוא החיוב לפי בקשת האישור, ולו בגיזרת הקבוצה שאינה שנויה במחלוקת, תידון בהמשך שאלת אישור התובענה הייצוגית ומתן פסק דין לפי דרישות חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006. קודם לכן, יש לפנות לשאלת הגדרת קבוצת התובעים.

6. השאלה שנותרה במחלוקת נוגעת להיקף תחולתו של תיקון 44. האם תחולתו היא למפרע (רטרוספקטיבית) – כלומר שהיא משנה כלפי העתיד את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים שנסתיימו או של מעשים או מחדלים שנעשו או שהתרחשו לפני מועד כניסתו של החוק לתוקף (עע"א 1613/91 אורית ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, 777 (1992)) או שמא תחולתו היא מכאן ולהבא (פרוספקטיבית) או תחולה אקטיבית (ראו שם, בעמ' 779, בדברי כב' השופט (כתארו אז) ברק, אשר מבחין בין תחולה אקטיבית שהיא תחולה מיידית על המצב הקיים, לבין תחולה פרוספקטיבית החלה על מצבים, פעולות ואירועים שהתרחשו לאחר כניסתו לתוקף של החוק. ראו גם דברי כב' השופט בך, בעמ' 792, שאיננו מסכים לקטגוריה הנוספת, האקטיבית. מכל מקום, אין בפסק הדין הכרעה בענין זה).

במקום אחר הבהיר הנשיא ברק כי חוק הוא פרוספקטיבי אם תחולתו היא לגבי פעולות בעתיד או מצב שיתקיים רק בעתיד (ע"פ 3025/00 הרוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 111, 117-118 (2000)).

בפרשנות חוק מרחפת מעל לכל החזקה הנגזרת מעקרונות היסוד של השיטה - שהחוק צופה פני עתיד ולא פני עבר (א' ברק, פרשנות במשפט כרך שני- פרשנות החקיקה 609 ואילך (1993)).

בהעדר הוראה מפורשת לענין היקף תחולתו של החוק בזמן, יחולו כללי הפרשנות המקובלים, ובראשם הכלל שיש לפרש את לשון החוק לפי תכליתו (עניין ארביב, לעיל עמ' 776-777).

בענין זה נאמר גם:

"מילות החוק ומטרתו הן כלים שלובים. על המטרה ניתן ללמוד מהמלים, ואת המלים יש לפרש על-פי המטרה" (בג"צ 507/81 ח"כ אבו חצירא ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' בעמ' 584). הלשון קובעת את מיתחם האפשרויות הלשוניות. כל אופציה פרשנית חייבת לתחם עצמה למסגרתו של מיתחם זה. הפרשן אינו רשאי ליתן ללשון הטקסט משמעות שזו אינה יכולה לשאת. בצד הלשון עומדת התכלית. אלה הם המטרות, היעדים, האינטרסים והערכים אשר הנורמה נועדה להגשים.... היא נלמדת מלשון הנורמה ומההיסטוריה שלה, מסוג העניין המוסדר ומטיפוס ההסדר. על תכלית הנורמה למד הפרשן מערכי היסוד של השיטה, ובהם הרצון והצורך להגשים ערכי צדק, מוסר וזכויות אדם".

בגץ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור פ"ד נ(2) 793, 801-802 (1996).

7. תיקון 29 ברישיון קבע את מעבר יחידות החיוב מ – 12 שניות לשנייה אחת החל מיום 1.1.2009. התיקון נחקק ביום 16.12.2004 ותחילתו 5 שנים מיום פרסומו. כך ניתן לפרטנר זמן רב להיערך לתיקון ולהטמיעו בכלל התוכניות שלה (שעמדו באותה תקופה על פרק זמן של 36 חדשים).

תיקון 44 ביטל את סעיף 75(10)(ב) שאיפשר לפרטנר להציע למנוייה סל שירות שיתבסס על יחידת זמן אויר אחרת. אין בו קביעה בענין מועד תחולתו. אם כן, חזקה שהוא צופה פני עתיד.

8. לדעתי אין לקבל את הפרשנות המוצעת ע"י ב"כ המבקשת, כי מאותו שלב ואילך (3.9.2007) נדרשה פרטנר לא רק לא להציע תכניות דקה אלא גם לבטל את אופן החישוב של זמן אויר בתכניות דקה הקיימות, ולחשב לפי 12 שניות גם את הדקה הראשונה.

ראשית, מבחינה לשונית קבע התיקון את ביטולו של סעיף 75(10)(ב), שעיקרו הרשאה לבעל הרישיון, על אף האמור בס"ק (א)... להציע למנוייו סל שירות שיתבסס על יחידת זמן אויר אחרת...". מבחינה לשונית ברור שביטול האפשרות להציע פועל כך שמכאן ולהבא לא יוצעו תכניות מסוג זה, כלומר תחולה מכאן ולהבא, של ההצעה ולא של כל פעולה אחרת של פרטנר, לרבות אופן החישוב.

שנית, המאסדר (רגולטור) עצמו פירש כך את החוק. ביום 20.8.2007 כתב מנכ"ל משרד התקשורת, מר מרדכי מרדכי, לחברות הסלולאר, בין היתר:

"2. למען הסר ספק, כוונת המשרד הינה כי החל ב- 1 בינואר 2009 כל לקוחותיהם, ללא יוצא מהכלל, יהיו בתוכניות המחייבות במקטעי זמן בני שנייה אחת. כלומר, ביום ה- 1 בינואר 2009 כל מנוי הנמצא בתכנית שבה יחידת החיוב שונה משניה אחת, יחויב ביחידת חיוב של שנייה אחת.

3. ההחלטה על מעבר לחיוב על פי יחידות בנות שניה אחת נתקבלה בשנת 2005, אז הוחלט ליתן לחברות תקופת זמן ארוכה להיערכות למעבר לחיוב על פי יחידות בנות שניה אחת.

4. כוונת המשרד עולה בקנה אחד עם החלטת המשרד מהיום לבטל את הסעיף ברישיונכם המאפשר הצעת תוכניות תעריפים המחויבות לפי יחידות חיוב חלופיות. כך שהחל מה- 1 בינואר 2009 תתאפשרנה הצעת תוכניות תעריפים המחויבות במקטעי זמן בני שנייה אחת בלבד".

במכתב מיום 20.8.2007 לחברות הסלולאר, שנלווה אל התיקון לרשיונן של חברות הסלולאר, ואשר מסכם את השימוע שנערך בנושא זה, מבהיר מנכ"ל משרד התקשורת סוגיות אחדות שהועלו על ידי החברות. בין היתר נאמר שם:

" ו.

... בכל מקרה, המשרד מתכוון לחייב את החברות שלא להציע תוכניות חלופיות לתוכניות 12 שניות החל מיום תיקון הרישיון, ולא באופן רטרואקטיבי".

כמו לשון החוק שבוטל גם התייחסות המאסדר היא לביטול האפשרות להציע תכניות דקה, ואין כל אחיזה לפרשנות המבקשת כאילו בוטלה גם האפשרות להמשיך ולגבות ממנויי תוכניות הדקה לפי תנאי התכנית שחלו עליהם. הכל עד ליום 1.1.2009 – מועד החלתו של תיקון 29, אז תחול על כלל הלקוחות יחידת זמן אוויר של שנייה אחת.

ראוי אמנם להציב הערת אזהרה, שכן פרשנות המאסדר, כמו דברי המחוקק עצמו, אינם פרשנות בילתה אין לכוונת המחוקק. אולם במקרה שלפני מצטרפת פרשנות זו לפרשנות המילולית ולתכלית שביסוד החקיקה (ראו לענין זה: א' ברק פרשנות במשפט כרך ב פרשנות החקיקה (תשנ"ג), בעמ' 796-799, 802-803; 939/05 נעמה ברבי אדריכלית נ' שר התמ"ת, פיסקה 17 (לא פורסם, 18.6.07)).

שלישית, בתגובה מקדמית לעתירה שהוגשה בעניין זהה בבג"צ 10170-07 ליבל נ' שר התקשורת ואח', שבו ביקש העותר להורות על החלת תיקון 44 באופן רטרואקטיבי, השיבה הפרקליטות בשם משרד התקשורת, בין השאר (סעיף 22):

"... באיזון שבין מחויבותו של משרד התקשורת, כרגולאטור, כלפי ציבור הצרכנים, לבין העובדה כי מדובר בתנאים שהוא עצמו קבע בתחילה בתנאי רישיון של חברות הרט"ן- תנאים שאיפשרו הפעלתן של תוכניות הדקה, ושלא ניתן לומר כי היו בלתי סבירים בצורה קיצונית מלכתחילה- החליט משרד התקשורת על החלה פרוספקטיבית של ביטול התנאי ברישיון, ולא על החלה רטרואקטיבית כדרישת העותר" .

(העתירה נמחקה לאחר שהעותר חזר בו לפי המלצת בג"ץ [נספח 7 בתגובת פרטנר]).

לאור הפרשנות שתיקון 44 חל באופן פרוספקטיבי, נדחית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לגבי מנויי פרטנר שהצטרפו לתוכניות הדקה לפני תיקון 44 ונותרו בהם גם אחריו. כלומר, הגדרת הקבוצה לפי המבקשת: "כל לקוחות פרטנר שהחל מיום 3.9.2007 ועד ליום 31.12.2008, חויבו על פי יחידת זמן אוויר הגדולה מ- 12 שניות ואשר סבלו את נזק חיוב היתר" – לא תוכל לעמוד.

ובכך, בעינה נותרת הסכמת פרטנר לאישור התובענה הייצוגית בגיזרה שפרטנר פרשה: לקוחות פרטנר שהצטרפו לתכניות הדקה החל מיום 4.9.2007 ועד 31.12.2008, ואשר חויבו לפי יחידת זמן אויר גדולה מ-12 שניות.

אישור הודעת פרטנר

9. כאמור, פרטנר מבקשת לאשר את הודעתה, וליתן לה תוקף של פסק דין. ברגיל, אין בית המשפט נדרש לתובענה הייצוגית טרם שניתן אישור לדון בה ככזו. השלב הראשון בדיון הושווה לטרקלין שהתובענה עוברת דרכו על מנת לברר אם יש לאשר את התובענה הייצוגית. במסגרת ההליך תתברר העילה שהמבקש טוען לה, אך גם המרכיבים הקבוצתיים: קיומן של שאלות משפטיות ועובדתיות הנוגעות לכלל חברי הקבוצה; היות התובענה הייצוגית דרך הוגנת ויעילה להכרעה במחלוקת; ואפשרות סבירה שענינם של חברי הקבוצה ייוצג בדרך הולמת ובתום לב (סעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות). אין סיבה לפקפק באלו בעניננו. להיפך, מדובר בעילה של הפרת תנאי הרישיון ע"י פרטנר, שהסעד הנדרש בגינה הוא השבה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית. מעצם טבעה מדובר בתובענה של רבים, שכל אחד מהם זכאי להחזר כספי מסוים, והדרך היעילה לנהל אותה היא באמצעות תובענה ייצוגית. כשם שהיה הייצוג עד כה אין סיבה להניח שלא יהיה הולם או תם לב.

10. בשלב זה ניתן היה לאשר את התובענה הייצוגית, ולפנות לבירור התובענה לגופה, כלומר בירור נזקם של חברי הקבוצה.

הודעת פרטנר מאפשרת להידרש כבר עתה לאופן החישוב.

עם זאת, נדמה שיש לתת את הדעת לשלושה עניינים: האחד – מעמדם של חברי הקבוצה; השני – אופן חישוב הנזק; והשלישי – סמכות בית המשפט להורות על העברת הפיצוי כתרומה לגוף כלשהוא.

11. לאחר אישור תובענה ייצוגית ניתנת על כך הודעה לחברי הקבוצה (סעיף 11(א) בחוק תובענות ייצוגיות), על מנת שיוכלו לשקול לפרוש מן הקבוצה. אם לא יודיעו דבר, ייחשבו כמי שהסכימו להגשת התובענה בשמם.

הצדדים מבקשים לדלג על שלב זה.

כל מהותה של התובענה הייצוגית היא ייצוגו של הכלל. לא ניתן לדלג על כך באמצעות הסכמה בין המבקש לבין המשיבה. לפיכך, אני סבורה שיש חשיבות בהודעה למנהל בתי המשפט, לממונה על הגנת הצרכן ולחברי הקבוצה, ואין לאשר את הסכמת הצדדים לפי הודעת פרטנר כלשונה, טרם שניתנה לכל הנמענים הנ"ל האפשרות לפעול כפי שהדין מתיר.

12. אשר לאופן חישוב ההשבה: לבקשת פרטנר למתן פסק דין צורף תצהיר רביד גרינס מנהל איכות החיוב בחברה, שהצהיר אודות בדיקת פרטנר שהעלתה את הפרטים בבקשה, וכן הצהיר על ההחזרים שבוצעו.

המבקשת עותרת למנות בודק לבדיקת הנתונים. פרטנר מתנגדת וטוענת שבשלב זה אין מקום לבחינת העובדות, אלא אם קיים חשש שהתצהיר אינו תצהיר אמת, או שבידי המבקשת עובדות אחרות, מגובות בחוות דעת מטעמה. לדעת ב"כ פרטנר אין לנהוג כאן כבהסכם פשרה בתובענה ייצוגית, שבו אמור בודק לבחון את הגינות ההסכם פשרה, ואין סיבה לאפשר בדיקה מעמיקה בספריה, כאשר מסרה את כל הראיות שבידיה.

מטבע הדברים מתבררת שאלת הנזק המיוחד בשלב בירור התובענה לגופה (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 788 (1996)). בעניננו מבקשים הצדדים שניהם לדלג על שיטת השלבים ולאשר כבר בשלב זה את פסק הדין.

קשה לעשות זאת בנסיבות שנוצרו: פרטנר אמנם הסכימה לכל טענות המבקשת בגיזרת הקבוצה המקובלת עליה, ולפי הצהרתה בחנה את כל הנתונים הקשורים לקבוצה. פרטנר אף צירפה לבקשתה רשימות של התובעים והסכומים המגיעים להם. עם זאת, הצהרותיה לא אומתו ע"י מומחה חיצוני.

כשם שבשלב של אישור הסכם פשרה יש מקום למינוי בודק, למרות שקיימת הסכמה של שני הצדדים, בודאי כך בפסק דין שהחישוב בו נעשה לפי נתוני המשיבה, בלא יכולת בדיקה. בהתחשב בכך שפסק הדין מהווה מעשה בית דין לקבוצה כולה, נראה שיש צורך בבדיקת הנתונים עצמם, בבדיקה אם התשלום לחברי הקבוצה ששוב אינם מנויי פרטנר אינו מעשי בנסיבות הענין (על מנת להחיל את סעיף 20 (ג) בחוק תובענות ייצוגיות), וגם בבדיקת בצוע התשלום. כך מאפשר גם סעיף 20(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, הדן במינוי "ממונה" לביצוע פסק הדין.

אך בנסיבות הענין, ובאורח מקביל להליכים בקשר לאישור הסכם פשרה, ראיתי לנכון לדחות את ההחלטה בענין מינויו של בודק עד לאחר חלוף המועד לקבלת הודעות חברי הקבוצה והיועץ המשפטי לממשלה, ובהתחשב באמור בהן.

13. ענין נוסף שיש ליתן עליו את הדעת הוא בקשת פרטנר שבית המשפט יקבע גוף שאליו תופנה יתרת הסכום שלא תוחזר למנויים הנוכחיים של פרטנר.

ראשית, לא ברור אם לא ניתן למצוא את הזכאים לתשלום במאמץ לא גדול. שנית, גם אם תיוותר יתרה ללא דורש – בשלב זה של הדיון אין מדובר בהסכם פשרה שבו מסכימים הצדדים להעברת סכומים כלשהם לתרומה לגופים ספציפיים. כאן בחרה פרטנר לבקש לאשר את הסכמתה החד צדדית, כפסק דין. כאמור בסעיף 20(א)(3) סיפא בחוק תובענות ייצוגיות, הדן בתשלום הפיצוי הכספי בשלב שלאחר מתן פסק דין, ככל שנותרת יתרת סכום לאחר תשלום לחברי הקבוצה "...יורה בית המשפט על העברתה לאוצר המדינה".

גם בענין זה ראיתי לנכון להמתין לקבלת התגובות טרם שאכריע.

14. סיכום

אני מאשרת את התובענה הייצוגית, אך עדיין לא נעתרת לבקשה למתן פסק דין:

א. הקבוצה שבשמה תנוהל הקבוצה היא: לקוחות פרטנר שהצטרפו לתוכניות שהחיוב בהן היה לפי יחידות זמן של יותר מ- 12 שניות בין התאריכים 31.12.2008 – 3.9.2007.

ב. עילת התביעה היא הפרת הוראות הרישיון.

ג. הסעדים הנתבעים הם השבת הסכומים שנגבו בניגוד לרישיון, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית.

15. בפסיקת הוצאות הדיון יש להתחשב בנכונות המשיבה לשלם על פי הדרישה, ובבצוע ההחזרים מבלי לקיים הליכים נוספים, פרט להליך שהוכרע לבסוף לטובת המשיבה. מנגד, אלמלא התובענה, כך נראה, לא היו מנויי פרטנר זוכים להחזר. לפיכך תינתן החלטה בדבר תשלום גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו רק לאחר אישור פסק הדין כולו, ובהתחשב בגובה הסעד ובאמור לעיל.

16. הצדדים יואילו להגיש נוסח מוסכם לפרסום ההחלטה תוך 30 יום. פרטנר תפרסם את ההודעה תוך 10 ימים מיום שתאושר ע"י בית המשפט בשני עתונים יומיים או במשלוח הודעה לכל אחד מן הלקוחות המנויים או שהיו מנויים בתוכנית, לפי בחירתה.

המשיבה תואיל לשלוח העתק ההודעה גם אל היועץ המשפטי לממשלה ואל הממונה על הגנת הצרכן, כאמור בתקנה 16 בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות.

17. נקבע לתזכורת פנימית ליום 15.11.2012. אם לא תתקבלנה הודעות כלשהן, תינתן החלטה בנושאים שנותרו לדיון: מינוי מומחה-בודק והכרעה בבקשה להורות על תרומה. החלטה בענין שכר הטרחה וגמול לתובע תינתן רק בסיום ההליך.

ניתנה היום, יח' אלול תשע"ב, 05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.