בא-כוח התובע: עו"ד ראובן יהושע

באי-כוח הנתבע: עו"ד יעקב פודים, עו"ד יהונתן פודים

התובע, מיופה כוחו של התובע והנתבע התקשרו בעסקה לרכישת קרקע ברומניה באמצעות חברה שהקימו לשם כך אשר נרשמה ברומניה, וזאת מתוך מחשבה כי הקרקע תושבח תוך זמן קצר, תימכר ותניב רווחים משמעותיים. העסקה מומנה מכספי הלוואה שלווה התובע מהבנק, בסך של 240,000 ארו. במסגרת "כתב התחייבות להחזר חוב" המתייחס אל חוב ההלוואה שלווה התובע, נקבע כי התמורה שתתקבל ממכירת הקרקע תכסה תחילה את החזר ההלוואה ואת הוצאותיה ולאחר מכן תחולק היתרה על-פי חלקיהם של הצדדים בחברה וכפי שהוסכם ביניהם. עוד נקבע, כי אם בתוך פרק הזמן שנקבע (פחות מחודשיים), לא תימכר הקרקע, כי אז הנתבע "ידאג לביטחונות בגין חלקו בחוב לבנק", המגיע למחצית החוב.

בסופו של דבר הקרקע לא נרשמה על שם החברה ולא ידוע מה עלה בגורל הכספים ששולמו עבורה (לא הובאו כל ראיות בעניין).

התובע טוען, כי הנתבע לא מילא את חובתו האמורה, ומכאן תביעתו לחייב את הנתבע בתשלום מחצית חובו לבנק ובתשלום נוסף שעניינו העסקה האמורה, כמפורט בכתב התביעה, ובסך הכול סך של 846,724 ₪.

הנתבע מכחיש את התביעה שהוגשה נגדו, ולטענתו, ההלוואה שהלווה התובע הייתה הלוואת בעלים לחברה שהוקמה לשם רכישת המקרקעין, וכי התובע יהיה זכאי לקבל את החזר ההלוואה רק עם מימוש המקרקעין. לטענתו, התובע ומיופה כוחו מנעו את מימוש המקרקעין, וכי בכל מקרה הביטחונות שנדרש להמציא היו שעבוד זכויותיו בחברה ובמקרקעין ולכך הסכים.

א. עיקרי העובדות, ההליכים והראיות

2. תחילה נעמוד על עיקרי העובדות ועל עיקרי ההליכים הרלוונטיים.

3. התובע הוא תושב ארצות הברית העוסק בתחום הנדל"ן בישראל ובארצות אחרות. מר מיכאל כהן (להלן – כהן), הוא מיופה כוחו של התובע בישראל. הנתבע הוא איש עסקים העוסק בין השאר בנדל"ן וביזמות בתחום זה בישראל ומחוץ לישראל.

אין מחלוקת כי כל השלושה – התובע, הנתבע וכהן – וכך גם עו"ד אורי כליף שיוזכר בהמשך, הם אנשי עסקים מבוגרים ומנוסים מאד, וכי כל אחד מהם קשור גם בעסקאות רבות אחרות שאינן קשורות בנושא התביעה; בין עסקאות שאין האחרים מבין השלושה מעורבים בהן ובין עסקאות שבהן מי מהשלושה מעורב גם בהן. לעניין זה, אין מחלוקת כי כהן והנתבע, המכירים שנים רבות מאוד, קשורים בעסקאות נוספות ואף שותפים בקשר לעסקאות אחרות, שאינן קשורות בתביעה הנדונה. עובדות אלו כאמור, לא היו שנויות במחלוקת, ולכן ייאמר כבר עתה, כי לא ראיתי צורך לפרט בעניינן.

בנסיבות אלו נקדים ונאמר, כי יש לבחון את התביעה, את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, על רקע עובדות אלו ועל רקע ניסיונם העשיר מאד של כל השלושה בעסקאות בכלל ובעסקאות מקרקעין בפרט. חזקה על כל אחד מהשלושה שהוא גם יודע היטב את המשמעות של הסכמות בכתב, הבנות בעל-פה, ככל שהיו, ואת המשמעות של מסמכים בכתב לתיעוד בהיר ומדויק של הסכמות למיניהן. כך גם חזקה על כל אחד מהשלושה שהוא יודע היטב לכלכל את צעדיו, את הסכמותיו ואת השקעותיו, כי נועץ באנשי מקצוע ובהם עורכי-דין, ככל שנדרש לכך, וכי כל הסכמה או החלטה שהסכים מי מהמעורבים, נעשתה מצדו במחשבה תחילה.

4. בחודש נובמבר 2006 התקשרו השלושה – התובע, הנתבע וכהן – בעסקה לרכישת מקרקעין ברומניה, לאחר שעל-פי הערכתם דובר בעסקה שעשויה הייתה להניב תשואה גבוהה תוך זמן קצר, של פחות מחודשיים. זו אפוא, הייתה הערכתם – או שמא אשלייתם – בעת ההתקשרות. התקשרות זו נעשתה באמצעות עו"ד אורי כליף, שטיפל בהליכי רכישת המקרקעין והיה בקשר עם הגורמים המתאימים ברומניה (להלן – העסקה).

כבר כאן ייאמר, כי על-פי טענת כהן, יוזם העסקה היה הנתבע והוא זה שהציע לו להתקשר בה. הנתבע אכן ראה את עצמו בתור "היזם", אך לטענתו, לא הוא זה שיזם את מעורבותם של כהן והתובע. אולם איני רואה כל רלוונטיות לכך ואף איני רואה צורך להתעכב על נסיבות העלאת ההצעה להתקשר בעסקה. כפי שכבר נאמר, מדובר בשלושה אנשי עסקים מנוסים וכפי שעוד יובהר, דובר בהשקעה בסכום ניכר. כך שבין אם פלוני יזם את העסקה או העלה את הרעיון, ובין אם היה זה אלמוני, בין אם העסקה הוצעה בפגישה אקראית ברחוב ובין אם בפגישה יזומה, חזקה על כל אחד מהצדדים שבטרם התקשר בעסקה בדק היטב את כדאיותה מבחינתו, ואם לא עשה כן, כי אז אין לו להלין אלא על עצמו. לפיכך לא ראיתי לנכון להתעכב על העובדות שקדמו להתקשרות ומסיבה זו, אף אין כל מקום לטענות מהסוג של "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (דברי חווה כשנשאלה מדוע אכלה מפרי עץ הדעת; בראשית ג, יג).

5. לשם מימושה של העסקה, לווה התובע ביום 24.10.2006 סך של 240,000 ארו מבנק לאומי והסכום הועבר בהעברה בנקאית לרומניה, כדי לשלם למוכרי המקרקעין (טפסי משיכת כספי ההלוואה והעברתם לרומניה – נספחים ג' ו-ד' של תצהירו של כהן).

בעניין החזר ההלוואה נערך ונחתם ביום 5.11.2006 "כתב התחייבות להחזר חוב לקבלסון סטפאן" (התובע), שעליו חתומים הנתבע וכהן, אשר חתם גם בשם עצמו וגם בשם התובע, בהיותו מיופה-כוחו (נספח ה' של תצהיר כהן. מסמך זה יכונה להלן – כתב ההתחייבות).

כתב ההתחייבות נערך כמכתב המופנה אל התובע, כותרתו היא כאמור, ולהלן תוכנו:

"אנו החתומים מטה, מיכאל כהן, קבלסון סטפאן, ישעיהו לביא

מאשרים ומתחייבים בזאת כל אחד לחוד לפי חלקו בחברה המחזיקה במקרקעין שנרכשו ברומניה באמצעות עו"ד אורי כליף ... תמורת הלוואה בסך 240,000 Eur שנתקבלה ביום ... מבנק ... מחשבונו של קבלסון סטפאן כנגד פקדון נזיל שהופקד כבטחון לבנק.

סכום זה מהווה 90% מעלות הרכישה, 10% הנותרים ממומנים ע"י העו"ד והמזכים אותו ב-20% ממניות החברה המחזיקה בבעלות.

החוב בבנק, הרביות שיצטברו עליו, העמלות השונות, הפרשי המטבע וכל תנאי הבנק ועד לפירעון מלוא החוב מהווים מאה אחוז החוב ו-80% ממניות החברה שמתחלקים בהתאם לאחזקות שלושת בעלי המניות כדלקמן.

1. מיכאל כהן בעל מניות בחברה ב-20% בעלים של 25% מהחוב בבנק.

2. קבלסון סטפאן בעל מניות בחברה ב-20% בעלים של 25% מהחוב בבנק.

3. לביא ישעיהו בעל מניות בחברה ב-40% בעלים של 50% מהחוב בבנק.

שלושת בעלי המניות מתחייבים לא למכור ולא להעביר את המניות אלא דרך מכירה משותפת ומוסכמת שתמורתה באה קודם כל לכסות את יתרת החוב בבנק במלואו והנותר יחולק בהתאם לחלקו של כל אחד על-פי אחזקותיו בחברה.

היה ועד ינואר 2007 לא נמכרה הקרקע לביא ישעיהו ידאג לביטחונות בגין חלקו בחוב לבנק.

מאשרים ומתחייבים כאמור לעיל".

6. עיקרי הוראותיו של כתב ההתחייבות הם אפוא, אלו: לשם מימון העסקה לווה התובע מהבנק כאמור, סך של 240,000 ארו, שכנגדה וכבטוחה העמיד כספי פיקדון ("פיקדון נזיל"); כספי ההלוואה בסכום האמור, היוו שיעור של 90% מסך כל המחיר ששולם עבור רכישת המקרקעין. את היתרה בשיעור של 10% מימן עו"ד כליף; מניות החברה שהתאגדה ברומניה לשם ביצוע העסקה חולקו כך: 20% לעו"ד כליף, 20% לכהן, 20% לתובע ו-40% לנתבע. על-פי הסכמת הצדדים, הרווחים ממכירת המקרקעין לאחר שערכם יעלה יחולקו על-פי חלוקה זו לאחר סילוק החוב לבנק במלואו לרבות כל ההוצאות בגין ההלוואה (קרן החוב, תוספות ריבית, עמלות, הפרשי מטבע ושאר תנאי הבנק); באשר לחלוקת "הבעלות" על החוב, הכולל את כל ההוצאות האמורות בגין ההלוואה, הוסכם כי זה יחולק כך: 25% לכהן, 25% לתובע ו-50% לנתבע. עם זאת חשוב להדגיש, כי לא הובהר מה המשמעות של "בעלות" זו על החוב ומה יהא מבחינת כהן למשל, אם העסקה תיכשל.

שני תנאים נוספים המהווים נושא המחלוקות הם אלו אשר נקבעו בסופו של כתב ההתחייבות.

הראשון, עניינו התחייבותם של שלושת בעלי המניות ש"לא למכור ולא להעביר את המניות אלא דרך מכירה משותפת ומוסכמת שתמורתה באה קודם כל לכסות את יתרת החוב בבנק במלואו והנותר יחולק בהתאם לחלקו של כל אחד על-פי אחזקותיו בחברה". במילים אחרות, כל מכירה של המניות בידי מי מהשלושה תהיה במשותף ובהסכמת השלושה וכי כאמור לעיל, מכספי התמורה של המכירה, תחילה יסולק החוב האמור לבנק במלואו, לרבות הוצאות ההלוואה, והיתרה תחולק בין השותפים לפי חלקיהם.

השני, נקבע מה יקרה במצב שבו יימצא כי תוך פחות מחודשיים, "עד ינואר 2007 לא נמכרה הקרקע". במקרה זה, הוסכם כי הנתבע "ידאג לביטחונות בגין חלקו בחוב לבנק".

7. בסופו של דבר, הקרקע לא נמכרה עד חודש ינואר 2007 ואף לא עד היום. לא זו בלבד, אלא שהגם שעל-פי הנטען כספי התמורה עבור הקרקע שולמו כמתואר, אין מחלוקת שעד היום לא נרשמה הקרקע על שם החברה שהקימו השלושה ברומניה. לעומת זאת על-פי הנטען, התובע פרע את ההלוואה שלווה מהבנק.

מכאן התביעה שהגיש התובע ביום 14.7.2010, שבה עתר לחייב את הנתבע בתשלום סך של 846,724 ₪, המהווה את מחצית סכום ההלוואה, וכולל גם סך של 4,887 ארו (סך של 25,726 ₪ ביום הגשת התביעה), עבור חלקו של הנתבע באגרות רישום המקרקעין והעברתם ברומניה על שם החברה שהוקמה.

במקביל להגשת התביעה עתר התובע להטלת עיקול כספי על נכסי הנתבע. לאחר הליכים ממושכים מאד בעניין זה בפני הרשם, אמנם הוטל עיקול כספי על כספים בחשבון בנק של אשת הנתבע.

8. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של כהן, אך לא הוגש תצהיר מטעם התובע עצמו. כן הוגש תצהירו של בנו של כהן, בעניין הקלטה שהקליט כהן את הנתבע.

מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע וכן העיד עו"ד אורי כליף באמצעות התוועדות חזותית (באמצעות תוכנת "סקייפ"). בעניין זה נעיר כי בדיעבד התברר כי לא הייתה כל מניעה שעו"ד כליף, שבאותה עת שהה בלונדון, יתייצב למתן עדות, שכן במהלך עדותו התברר שבתקופה הרלוונטית הגיע לביקור בארץ.

ההוכחות נשמעו בתאריכים 6.3.2011, 11.3.2011 ו-2.7.2011. לבקשת הצדדים נקבע שסיכומי הצדדים יישמעו בעל-פה ביום 24.9.2012, אך בשל שינויים ביומן בית המשפט וקושי במציאת מועד חלופי, הוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 31.10.2012, מטעם הנתבע הוגש ביום 12.12.2012 וסיכומי התשובה מטעם התובע הוגשו ביום 17.12.2012.

9. חרף פשטות העובדות, שעל עיקריהן עמדנו, הצליחו הצדדים להעמיס על העובדות ועל הקשור בהם מלל רב, באופן שנוצר קושי של ממש לבור את הבר מן התבן. בעיקר נוצר קושי להבין את טענותיו של כל אחד מהצדדים בסיכומי טענותיו, באשר כל אחד מהם בחר להאריך בפרטי פרטים שאינם רלוונטיים כדי להצביע על שום מה אין לקבל את דברי הצד השני, ועל שום מה הצד השני "רמאי, שקרן וגנב" ועוד כיוצא באלו תארים. הדבר בולט במיוחד בסיכומי טענות הנתבע, אשר מרוב עצים כמעט ולא נמצא היער. סיכומי טענותיו אשר חרגו מעל ומעבר להיקף שנקבע, כללו חזרות אינסופיות על אותן טענות, עד שכבר לא ניתן היה לדעת מה נטען.

ראיתי להעיר דברים אלו, מן הטעם שלאחר קריאת המלל האינסופי ועיון בפרוטוקול הארוך מעל ומעבר לדרוש ולמתבקש בנסיבות העניין (מאה ושישה עמודים), הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להתעלם ממרבית המלל המופיע בכל אלו (בפרוטוקול ובסיכומים), לשם הגעה אל המסקנה הדרושה בתביעה זו. רובו ככולו של המלל (גם בפרוטוקול וגם בסיכומים), כלל לא היה דרוש, ולא היה בו אלא כדי להעמיס ולהכביד מאד על בירור התביעה הנדונה, הפשוטה בעיקרה, וכל זאת שלא לצורך.

10. עוד נעיר, כי כל אחד מהצדדים האריך והאריך בטענותיו כדי להראות על שום מה הצד שכנגד אינו ישר, אינו הגון ומדוע אין ליתן אמון בדבריו. כך גם באשר לעד הנוסף, עו"ד אורי כליף. אכן, טעמים רבים מצדיקים להיזהר במתן אמון מלא בדברי כל אחד משלושת עדים אלו. כל השלושה סיפקו טעמים רבים שהצדיקו לבחון היטב את נכונות דבריהם ואת מידת מהימנותם. כל אלו פורטו בהרחבה בסיכומי טענות כל אחד מהצדדים, אך אל רובם ככולם של הדברים לא ראיתי צורך להידרש. כך גם בצדק רב, טען הנתבע כי יש ליתן משקל להיעדרו של התובע עצמו מהתביעה; התביעה הוגשה בשם מיופה-כוחו, והוא גם היחיד שהעיד מטעמו. אכן, כפי שטען הנתבע, לא ניתן היה להתעלם מכך ואף ניתן לומר כי להיעדרותו של התובע מהתביעה כולה הייתה וישנה נוכחות משמעותית מאד.

ב. עיקרי גרסאות הצדדים ועיקרי טענותיהם

(1) עיקרי גרסת התובע ועיקרי טענותיו

11. התצהיר שהוגש מטעם התובע היה כאמור, תצהירו של כהן. לטענתו, לאחר שהקרקע לא נמכרה, נאלץ התובע להחזיר לבנק את כספי ההלוואה, אשר ביום החזרתם, 12.1.2007, היו בסך של 1,329,758 ₪ (נספח ו' של תצהיר כהן). כן טען כי ביום 10.11.2008 שילם התובע עבור חלקו של הנתבע באגרות הרישום והעברת הזכויות של המקרקעין סך של 4,870 ארו (שם, נספחים ז' ו-ח').

בתצהירו טען כהן, כי מאז חודש ינואר 2007, שב ופנה אל הנתבע פעמים רבות בבקשה שיפרע את חובותיו לתובע ויכסה את חלקו בחוב ההלוואה ובתשלום אגרות רישום העברת הזכויות במקרקעין, אך הנתבע השיב את פניו ריקם. יוער כי אין כל תיעוד לפניות אלו, ככל שהיו.

12. משנוכח כהן כי הנתבע מתחמק מתשלום החוב, החליט להקליט אותו ובהקלטה זו, אשר נערכה ביום 1.7.2009 הודה הנתבע, כך לטענת כהן, בחובו לתובע ואף התחייב לפרוע את החוב (ההקלטה והתמליל – נספחים י' ו-יא). להקלטה זו ואל תוכנה עוד נידרש בהמשך הדברים.

בהמשך תצהירו, מפרט כהן כיצד חרף התחייבותו של הנתבע לפרוע את חובו, המשיך להתחמק מכך והגם שמימש את נכסיו, ובהם חנויות ודירת מגורים, לא שילם דבר על חשבון חובו.

13. טענתו העיקרית של התובע היא כאמור, כי התחייבות הנתבע הייתה להחזיר את חלקו בהלוואה, אשר עמד על מחצית סכום ההלוואה, וכי היה עליו לעשות בדרך של העמדת בטוחה לבנק בגין חלקו, כך שמחצית ההלוואה תיפרע מהביטחונות שהעמיד התובע ומחציתה הנותרת תיפרע מהביטחונות אשר לטענת התובע, הנתבע צריך היה להעמיד. משלא עשה כן הנתבע, והתובע נאלץ לפרוע את כל כספי ההלוואה, על הנתבע להחזיר לתובע את מחצית סכום ההלוואה שהיוותה את חלקו של הנתבע בהשקעה בקרקע ברומניה. עוד טען התובע, כי הנתבע שהיה מודע לחובו האמור, אף התחייב בפניו כי ישלם את החוב והדבר כאמור, תועד בהקלטה שבה לטענת התובע, נשמע הנתבע מתחייב להחזיר את חלקו בכספי ההלוואה.

14. התובע ביקש לדחות את טענותיו של הנתבע משורה של נימוקים, שאלו עיקריהם: ראשית, התובע ביקש לדחות את טענת הנתבע כי כהן יזם את העסקה. בעניין זה ביקש להוכיח שהנתבע הוא זה אשר יזם את העסקה, הוא היה "המוציא והמביא" ולטענתו, הוא זה אשר נסע לרומניה כדי לבדוק את העסקה, בניגוד לניסיונו להכחיש את נסיעותיו לרומניה; שנית, לטענת התובע, נסתרה טענת הנתבע כי לכאורה, היה על התובע להעביר את הכספים עבור רכישת הקרקע אל עו"ד כליף, אשר אמור היה להחזיק בהם בתור נאמן ולהעבירם. בעניין זה טען בין השאר, כי את הכסף התבקש להעביר ישירות לרומניה וכך הוסכם; שלישית, באשר לטענת הנתבע כי מימון העסקה בידי התובע הייה בדרך של הלוואת בעלים לחברה וכי החברה היא זו שהייתה צריכה לפרוע את ההלוואה, טען התובע כי אין כל תימוכין לטענה זו. עוד טען כי טענה זו סותרת את מסמך ההתחייבות. רביעית, לטענת התובע אין לקבל את טענת הנתבע כי התובע וכהן מנעו מהנתבע לממש את זכויותיו במקרקעין ובכך הסבו נזקים גדולים. לטענתו, לא הייתה אפשרות מעשית כזאת, ובסוף שנת 2007 היה המשבר הכלכלי ברומניה, שבעקבותיו העסקה קרסה. חמישית, הנתבע טען כי המקרקעין ברומניה וכן זכויותיו ומניותיו בחברה, הם שאמורים היו לשמש את הבטוחה לחלקו בכספי ההלוואה. בעניין זה טען התובע כי מנוסח ההתחייבות עולה שהיה על הנתבע להעמיד לזכות הבנק את הביטחונות וכי אלו אמורים היו להיות על דעת הבנק ובהסכמתו. לכן אין לקבל את טענות הנתבע, אשר אף לא הראה כי ניסה להעמיד בטוחות אלו לזכות הבנק או על דעתו.

לבסוף שב התובע והדגיש שהנתבע הודה בחובו בפני כהן ובמיוחד במסגרת השיחה שהוקלטה, ומכאן שעל הנתבע לפרוע את החוב מכוח מסמך ההתחייבות.

(2) עיקרי גרסת הנתבע ועיקרי טענותיו

15. בתצהירו טען הנתבע, כי הרעיון לביצוע העסקה היה של כהן, הגם שהוא, הנתבע, היה היזם והגורם שטיפל בכל הקשור בקידום העסקה, אשר אף יצר קשר עם עורך-דין כליף שעמד בקשר עם הגורם הרומני, ששמו פלורין. הנתבע הדגיש כי לאורך כל הדרך הבהיר כי אין לו כסף להשקיע בעסקה וכי אינו מוכן להשקיע דבר. לטענתו, המקרקעין ברומניה, הם אשר היו אמורים לשמש בטוחה לכספי ההלוואה, ובכל מקרה, משנוכח לראות שהעסקה אינה מתקדמת והליכי הרישום והמכירה מתעכבים, ביקש להעביר את חלקו בחברה שהקימו, אך כהן סירב לכך בתוקף. כפי שעלה מעדותו של כליף, בשלבים המוקדמים ניתן היה לבטל את העסקה ולקבל את הכספים חזרה, אך כהן והתובע התנגדו לכך ולכן עליהם לשאת בתוצאה.

הנתבע גם חלק על כך שבמסגרת ההקלטה שהוקלט בידי כהן הודה כי עליו להחזיר את החוב המיוחס לו. לטענת הנתבע, השיחה וההודאה בחוב, ככל שהייתה, התייחסה אל עסקה אחרת וכלל אינה קשורה בעסקה הנדונה שעניינה כאמור, רכישת מקרקעין ברומניה.

ג. דיון והכרעה

16. כפי שכבר נאמר, חרף המלל הרב והאינסופי בתיק הנדון, בסופו של דבר ישנן רק שתי שאלות אשר טעונות הכרעה. הראשונה, עניינה במשמעות שיש למסמך ההתחייבות, ואם אמנם נקבע בו שהנתבע נושא במחצית מסכום ההלוואה. השנייה, עניינה בשאלה אם הנתבע מכיר בחובו בסך של מחצית מסכום ההלוואה ואם הודה בכך בפני כהן בשיחה שהוקלטה.

נפתח דווקא בשאלה השנייה.

הקלטת הנתבע – האם כללה התחייבות להחזר החוב הנטען

17. כפי שכבר נאמר, כהן הקליט שיחת טלפון שערך עם הנתבע ביום 1.7.2009, ועל-פי הנטען בשיחה זו הודה הנתבע בחובו. מקריאת תמליל השיחה, עולות בבירור העובדות הבאות: הנתבע מדבר על מספר עסקאות; הנתבע נסער מאד וטוען למצוקה כלכלית שאליה לכאורה, נקלע ועל חוסר יכולתו לפרוע חובות; הנתבע חוזר מספר פעמים על חוב בסכום של 120,000 ארו שעליו לשלם לכהן, אך לדבריו, לא יוכל להחזירו, הוא מציע לכהן למחוק את החוב, ויחד עם זאת אף מתחייב שיפרע את החוב בהזדמנות הראשונה שתהיה לו; גם כהן וגם לביא לא מזכירים בשיחה למה מתייחס החוב בסך של 120,000 ארו.

18. בעוד התובע בסיכומי טענותיו טען שורה ארוכה של טענות שלפיהן יש לקבל את ההקלטה ואת האמור בה כהודאה של הנתבע בחוב הנטען, טען הנתבע כי אין מדובר בחוב נושא התביעה, כי בין השניים עסקים רבים נוספים, כי ניתן ללמוד מאמירות שונות של הנתבע כי התכוון לעניין אחר לגמרי, וכי בכל מקרה אין מדובר בראייה קבילה משורה של טעמים. הנתבע בסיכומיו האריך בעניין זה מעל ומעבר לסביר ולמתקבל על הדעת וטענותיו בעניין זה, אשר חזרו על עצמם שוב ושוב באופן מתיש, התפרשו על פני כמעט שמונה עמודים צפופים (אשר חרגו מהגדרת "עמוד" בהחלטה על הגשת סיכומים בכתב. שם, עמ' 21-14).

עם זאת, יש לזכור, כי אין מחלוקת על כך שהנתבע הודה ואישר שקולו הוא זה שנשמע בהקלטה וכי אמנם התקיימה השיחה בין השניים. זאת הגם שטען טענות רבות כי ההקלטה "מבושלת", כי יש בה "הדבקות", כי אינה קבילה ועוד כהנה וכהנה טענות.

19. גם מבלי להיכנס אל השאלה שעניינה אם יש לראות בהקלטה משום ראייה קבילה, אם לאו, לא יכולה להיות מחלוקת כי אפילו דובר ב"בישול" של הקלטה, בהדבקות או בכל טענה אחרת מסוג זה – ואיני נוקטת עמדה בעניין זה – לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע מודה מספר פעמים בחובו לכהן בסכום של 120,000 ארו. כך אפילו ההקלטה בושלה, הודבקה או כל דבר אחר. מאחר שאין מחלוקת שהדברים הם דבריו של הנתבע, ומאחר שאין מחלוקת כי הודה מספר פעמים בחוב מעין זה, הרי שדי בכך כדי לקבוע שהנתבע הודה בפה מלא מספר רב של פעמים בהקלטה כי עליו להחזיר לכהן 120,000 ארו.

חרף האמור, ולאור התשובה לשאלה הנוספת, לא ראיתי לנכון לבסס את חובו של הנתבע על הודאה זו מן הטעם הפשוט והוא, שכהן, שטרח להקליט את הנתבע ואף הצליח להביאו להודות בחוב כאמור, לא הצליח לקשור באופן ישיר בין החוב בסך של 120,000 ארו אל נושא התביעה הנדונה. הגם שכהן מדבר בשיחה על מכתבים ברומנית ומזכיר את עו"ד כליף בתחילת השיחה, אין כל קישור בין אלו לבין החוב הנטען, ואף לא הוזכר, במישרין או בעקיפין, כי החוב מתייחס אל העסקה הנדונה. מה גם שלפי טענת כהן, החוב הוא לתובע, ולא לכהן, ואילו הנתבע מדבר על חוב לכהן.

זאת ועוד, אין מחלוקת כי בין כהן לבין הנתבע עוד עסקים רבים וכאמור, אין בשיחה דבר הקושר בין הסכום הנטען לבין העסקה הנדונה. לעומת זאת, ישנן אמירות שדווקא מעלות ספק כי הסכום האמור קשור בעסקה הנדונה. כך למשל אומר הנתבע "יש לך מכתב יש לך צ'ק. יש לך מחוייבות שלי קבל עם ועדה, שאני אחזיר לך את הכסף ..." (עמ' 2 למטה). בהמשך אף מזכיר הנתבע כי כהן יכול לפנות אל ההוצאה לפועל "למימוש", וככל הנראה כוונתו למימוש ההמחאה. אולם בענייננו, לא נטען כי ישנה המחאה ולא ברור מה ניתן לממש.

בנסיבות אלו, גם אם בהיסוס מה, מסקנתי היא שלא די באמור בהקלטה, כדי לבסס את החוב הנטען, וכי לא עלה בידי התובע לבסס את הטענה כי ההודאה בחוב הנשמעת בהקלטה, מתייחסת דווקא אל החוב הנדון.

משמעות מסמך ההתחייבות

20. המחלוקת בין הצדדים היא כאמור ביחס לאמור במסמך ההתחייבות, שתוכנו הובא במלואו לעיל, כי "היה ועד ינואר 2007 לא נמכרה הקרקע לביא ישעיהו ידאג לביטחונות בגין חלקו בחוב".

אין מחלוקת שהתובע לווה סך של 240,000 ארו למימון העסקה, והשאלה היא אפוא, אם משכשלה העסקה, על הנתבע להשתתף בהחזר כספי ההלוואה.

21. הנתבע טען לכל אורך הדרך, כי דובר בהלוואת בעלים שהתובע הלווה לחברה, וכי הוא הודיע כל הזמן כי מעבר לחלקו ביזמות, לא יוכל להשקיע דבר, וכי אין לו כסף לכך. טענת הנתבע כי מדובר בהלוואת בעלים לחברה, אמנם נתמכת בהוראות סעיף 3 בהסכם ההתאגדות של החברה (ת/1).

לעומת זאת, טענתו של הנתבע כי לא התכוון להשקיע דבר ולקצור 40% מהרווחים, עשויה הייתה להיות תמוהה. אולם ניתוח העסקה מלמד שלא כך. ראשית, מדובר בשיעור של 40% מהרווח לאחר שלתובע תוחזר מלוא ההשקעה. רווח זה הוא אכן מתקבל על הדעת, אם אמנם הנתבע היה היוזם של העסקה, מי שאיפשר את ההתקשרות, יצר קשר עם עו"ד כליף והביא להתקשרות. שנית, גם כהן עצמו לא תרם דבר לעסקה ואף לא יזם אותה, ולטענתו, בשונה מהנתבע, לא עשה דבר בעניין וגם לא נסע לרומניה לשם כך. כל זאת בשונה מהנתבע. למרות זאת לטענת כהן, הוא אמור היה לקצור 20% מהרווחים בשל כך שהביא את המשקיע, שהוא התובע.

בנסיבות אלו, אין לומר שטענת הנתבע אינה סבירה. לכך גם יש להוסיף את דברינו לעיל, כי מדובר באנשי עסקים בוגרים ומנוסים בכלל ובתחום הנדל"ן בארץ ומחוץ לישראל בפרט, וחזקה על כל אחד מהם שחישב לעצמו את כדאיותה של העסקה לאחר שבדק כנדרש את כל הדרוש מבחינתו.

22. באשר לנוסח ההתחייבות, מצופה היה מאנשי עסקים מנוסים שייטיבו לנסח את כוונותיהם. אם כוונתם הייתה שהנתבע יהיה אחראי למחצית החוב, כי יידרש להחזירו או כי יידרש להמציא בטחונות לבנק, ראוי היה שהדברים ייכתבו באופן ברור ומפורש, אך הדבר לא נעשה.

לא נאמר כי אם עד ינואר 2007 לא תימכר הקרקע, כי אז יהיה על הנתבע לפרוע את מחצית החוב. גם לא נאמר כי בנסיבות אלו יהיה על הנתבע להמציא אל הבנק ביטחונות, להנחת דעתו של הבנק, על סכום המגיע בגין חלקו בחוב (מחצית החוב). כל אשר נאמר הוא כי בגין חלקו של הנתבע בחוב הקיים לבנק, יהיה על הנתבע להמציא ביטחונות.

במילים אחרות, התובע מבקש לקרוא את אשר לא נכתב בכתב ההתחייבות. הוא מבקש לקרוא כאילו נאמר כי אם עד המועד האמור (ינואר 2007) לא תימכר הקרקע כי אז יהיה על הנתבע לדאוג לביטחונות אשר יומצאו לבנק ולהנחת דעתו של הבנק, אשר יהיו בסכום של חלקו של הנתבע בחוב, שהוא מחצית החוב. אולם דברים אלו לא נאמרו; לא במפורש ולא במשתמע.

המשפט המופיע בשולי מסמך ההתחייבות ברור מאד, נאמר בו כי אם הקרקע לא תימכר עד המועד האמור, כי אז יהיה על הנתבע לדאוג לביטחונות בגין "חלקו בחוב לבנק". במילים פשוטות, ישנו חוב לבנק, אשר נובע מההלוואה שלווה התובע. בגין חלקו של הנתבע בחוב זה, שהוא מחצית החוב, יהיה על הנתבע להמציא ביטחונות. אולם לא נאמר למי יהיה עליו להמציא את הביטחונות, אף לא נאמר אלו ביטחונות יהיה עליו להמציא ואפילו לא נאמר מתי יידרש הנתבע להמציאם.

מכאן אפוא, שהנתבע יוכל להמציא כל ביטחונות שירצה להמציא. כך שלא מן הנמנע שהכוונה אמנם הייתה כטענתו, שהביטחונות יהיו בשעבוד חלקו בחברה (מניותיו בחברה). כך גם לא נאמר למי יהיה על הנתבע להמציא את הביטחונות (לבנק, לתובע, לכהן או לכל גורם אחר), ואפילו לא נאמר מתי יהיה עליו לעשות כן.

23. כפי שכבר נאמר ואף נחזור ונאמר זאת שוב, מצופה היה מאנשי עסקים מנוסים, המורגלים בעסקאות במקרקעין בארץ ומחוץ לישראל, העושים עסקה בסכום משמעותי, שייטיבו לנסח את כוונותיהם. הנתבע לא רצה להשקיע כספים ולא היה מעוניין להתחייב התחייבות כספית כלשהי, אלא רק להשתתף בהליך היזמות וביצירת ההתקשרות עם הגורמים הרלוונטיים. בנסיבות אלו ומשלא הוכח אחרת, קשה להניח שהנתבע היה מתחייב לשאת בתשלום בסכום כה גבוה וכה משמעותי, או בהמצאת ביטחונות בסכום כה משמעותי, תוך זמן קצר של פחות מחודשיים. חזקה על הנתבע, שאמנם הבהיר שאין בכוונתו לעשות כן ומטעם זה הדברים נוסחו כפי שנוסחו ואף מטעם זה לא נאמר שיהיה על הנתבע לפרוע את מחצית החוב או להמציא לבנק בטוחות בשווי מחצית ההלוואה. לא יכול להיות ספק, כי אילו כוונת הדברים הייתה שיהיה על הנתבע להשקיע סכום כה גבוה תוך פחות מחודשיים, או להמציא ביטחונות בסכום זה, הדברים היו נכתבים באופן ברור ומפורש. מאחר שהדבר לא נעשה, לא ניתן לקרוא במסמך ההתחייבות את אשר לא נכתב בו; לא במפורש ולא במשתמע.

ד. סיכום ותוצאה

24. לא ראיתי לנכון לנקוט עמדה באשר לתמיהות העולות מן העסקה כולה ומאופן התנהלות התובע, שמצא לנכון להשקיע סכום גבוה יחסית ולא מצא לנכון להראות כי אמנם היה מעורב בעריכת המסמכים או בחתימה עליהם, ואף לא הטריח את עצמו להתייצב בבית המשפט ולהשמיע את טענותיו. עם זאת, נראה כי תמיהות אלו אולי גם מסבירות את מְשׁוּנוּת העסקה, אולי גם את כישלונה ויותר מכך את חוסר הרצינות שבה נערך מסמך ההתחייבות שאין בו את מה שביקש התובע – או שביקש כהן – למצוא בו.

כך או אחרת, לא עלה בידי התובע – או בידי כהן – שבחר להיכנס ל"הרפתקה" ברומניה מבלי להבטיח את כספו, לבסס את טענותיו אשר נסמכו על מסמך שמעלה תמיהות לרוב. כל זאת מן הטעמים שעליהם עמדנו.

בשולי הדברים גם נעיר, כי כפי שטען הנתבע בסיכומיו בצדק רב, התובע אפילו לא הראה שאמנם כספו לא הושב לו, ואף לא הראה שניסה להחזיר לעצמו את כספו או לתבוע מהגורם שאליו לכאורה הועבר הכסף, ככל שהועבר, כי יחזיר לו את הכסף אשר לטענת התובע, לא קיבל את תמורתו. בעניין זה גם נעיר, כי הוכח שהכסף הועבר לרומניה לידי מי הועבר. גם לא הוכח כי אמנם שולם תמורת קרקע, ואפילו הוכח, הרי שלא הוכח כי לא הוחזר אל התובע (או אל כהן).

25. בנסיבות אלו, מן הטעמים המובאים לעיל ומשלא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו, הגם שעליו מוטל נטל ההוכחה, הרי שדין התביעה להידחות.

התובע יישא בשכר-טרחת הנתבע ובהוצאות המשפט שהוציא בסך של 30,000 ₪, אשר ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ו' בטבת תשע"ג, 19 בדצמבר 2012, בהעדר הצדדים.