1. בפני שתי בקשות לביטול מחיקה מחוסר מעש.
2. המבקשים, שחדה אבו טהה, מוחמד אבו עמרה, מחמוד אבו רוסטום, ועומר הניה (להלן – "המבקשים") הגישו ביום 15.7.10 תביעה נגד הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, רשות מקרקעי ישראל, משרד השיכון והבינוי, משרד התמ"ת והועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (להלן, יחד - "המשיבים"). בתביעה נטען, כי נגרמו למבקשים נזקים רבים לאחר שרכשו מהמשיבים מקרקעין באזור התעשיה בתל שבע, מאחר והקמת אזור התעשייה כשלה, בשל רשלנות המשיבים אשר שיווקו את המקרקעין תוך התעלמות מתביעות בעלות שהוגשו ביחס אליהן.

בד בבד עם תביעתם של המבקשים הוגשו שתי תביעות נוספות על בסיס אותה העילה - תביעה מטעם אלשייך הנדסה ניהול פרויקטים 1994 בע"מ (להלן - "אלשייך"), במסגרת ת.א. 27947-03-10, ותביעה מטעם אדם זהדי אלשייך (סלמאן), במסגרת ת.א. 55098-08-10, התובעים בכל התביעות האלה יוצגו על ידי עו"ד שמעון לביא. התביעות נידונו במאוחד.

1. ההליכים בתיק התעכבו ונמשכו זמן רב, בין היתר, בשל רצון הצדדים למצות את הנסיון לישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. בעקבות גישור שהתנהל בין הצדדים, הודיע עו"ד לביא בעדכון מיום 10.1.16 כי התובעים שוקלים את ההצעה הכספית שהוצעה על ידי המגשר. ביום 16.2.16 הוסיף עו"ד לביא ועדכן, כי חלק מהתובעים בתיק פנו לעורך דין אחר לקבלת חוות דעת נוספת, וביום 3.3.16 ביקש לשחררו מיצוגה של אלשייך מאחר וזו ביקשה להעביר את היצוג לידי עו"ד אחר.

משלא התקבלה כל הודעת עדכון נוספת מטעם הצדדים, הורה בית המשפט ביום 31.3.16 כי על כל התובעים להודיע בתוך 15 יום אם מונה להם עורך דין אחר וכיצד בדעתם לפעול לקידום הדיון. משלא התקבלה כל תגובה, הוסיף בית המשפט והתרה ביום 5.5.16 כי ככל שלא יתקבל עדכון תוך 15 יום נוספים, תמחק התובענה. גם בשלב זה לא התקבלה כל תגובה ממי מהתובעים, ועל כן ביום 31.5.16 נקבע כי "עד כה וחרף הארכות שניתנו, לא נתקבלה כל התייחסות מטעם התובעים. בנסיבות אלה אין מנוס אלא מלהורות על מחיקת התובענות שאוחדו, מחמת חוסר מעש".

ביום 4.7.16 בוטלה המחיקה מחוסר מעש ככל שהיא נוגעת לאלשייך, לאור טענתה, כי חוסר המעש נבע מטעות אנוש בשל חילופי היצוג, והתיק הוסיף להתנהל בכל הנוגע לתביעתה של אלשייך בלבד. ביום 18.7.16 הועבר התיק לטיפולו של מותב זה, והתקיימו דיונים ביום 6.10.16 ויום 16.11.16 במאמץ לסיים את ההליך בפשרה.

1. ביום 9.1.17, כשנה תמימה לאחר מתן העדכון האחרון בתיק מטעמו, הגיש מוחמד אבו עמרה בקשה לביטול ההחלטה למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש. לטענתו, לא ידע על מחיקת התובענה או על ההחלטות האחרות שניתנו בה מאחר ועו"ד לביא הפסיק לייצגו מבלי להודיע לו על כך ומבלי שעדכן אותו על ההחלטות שניתנו בתיק. רק בשבוע האחרון, עקב סירובו של משרד עו"ד לביא לתת לו פרטים אודות התקדמות התיק, החליט להחליף יצוג ואזי הסתבר לו, כי התביעה שהגיש נמחקה בשל חוסר מעש. על כן, מבקש הוא לבטל את המחיקה ולאפשר לו לנהל את התיק באמצעות בא כוחו החדש.

ביום 22.1.17 הגישו גם שחדה אבו טהה, עומר הניה, ומחמוד אבו רוסטום בקשה לביטול ההחלטה למחיקה מפאת חוסר מעש. אף הם טענו, כי עו"ד שמעון לביא לא עדכן אותם בהחלטות שהתקבלו בתיק עד למועד המחיקה מפאת חוסר מעש. חלקם קבלו את התיק מעו"ד לביא רק ביום 29.12.16, כאשר המסמכים שנמסרו אינם כוללים החלטות ופרוטוקולים. אמנם, בחודש מרץ 2016 שלח עו"ד לביא לחלקם מכתבים בהם הודיע על כוונתו לסיים את הייצוג וביקש את חתימתם על מסמך, אולם מאחר ולא חתמו עליו - סברו, כי עו"ד לביא ממשיך לייצגם. בנסיבות אלה, המבקשים לא היו מודעים למחיקת התביעה וסיבת המחיקה ועתה מבקשים גם הם לבטל את ההחלטה למחוק את התביעה ולהוסיף לנהלה באמצעות בא כוחם החדש.

1. המשיבים סבורים כי דין הבקשה להידחות. המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את קיומם של המבחנים הקבועים בהלכה הפסוקה לביטול פסק דין. בנוסף, בקשה לביטול פסק דין יש להגיש תוך 30 יום, בעוד המבקשים הגישו את הבקשות מטעמם למעלה מחצי שנה לאחר מתן ההחלטה. טענת המבקשים, לפיה בשל נתק עם בא כוחם לא ידעו דבר מתן פסק הדין, מעוררת קושי, שכן לא ברור כיצד אלשייך היתה מודעת לכך ואילו הם לא היו מודעים לכך. חלק מהמבקשים אף הודו כי עו"ד לביא הודיע להם כבר במרץ 2016 על הפסקת הייצוג. המסקנה הברורה מהתנהלות המבקשים הינה כי הם בחרו לזנוח את ההליך, ולבחירה זו ישנן השלכות. מאחר וטענות המבקשים באשר למועד ידיעתם על פסק הדין נוגעות לעו"ד לביא, יש מקום לקבלת עמדתו טרם הכרעה בבקשות. המשיבים מעירים, כי במידה ופסקי הדין נגד המבקשים ובוטלו, יהא בכך כדי לפגוע במו"מ המתנהל בינם לבין אלשייך לסיום התיק בפשרה.
2. דין הבקשות להידחות.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות") קובעת, כי בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, יש להגיש תוך 30 יום. כאשר אין מדובר במקרה בו קיימת חובת ביטול מחמת הצדק, בשל אי המצאת כתבי בית הדין, נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יבחן שני שיקולים: "השיקול הראשון הוא מהי הסיבה לאי התייצבותו של בעל הדין בדיון, ובפרט האם מדובר בזלזול בבית המשפט או שמא צירוף נסיבות אומלל, היסח הדעת או רשלנות. השיקול השני, הוא סיכויי ההגנה של המבקש (או התביעה – לפי המקרה)" (רע''א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' מרדכי שלו, עמ' 7 (פורסם בנבו) (22.4.15)).

בענייננו, המדובר בהחלטה על מחיקה מפאת חוסר מעש. הסמכות למחוק תביעה מפאת חוסר מעש מעוגנת בתקנה 156 לתקנות, הקובעת כי תובענה תמחק כאשר "נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין". מטרת ההליך של מחיקה על הסף הינה לגרוע מהרישום הליך אשר ננטש על ידי הצדדים, באופן המתבטא "בנטישתו המודעת או באי- מילוי חובות באופן עקבי ושיטתי, המפריע באופן ממשי לעבודת בית המשפט" (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פד"י נו(1) 865, 869 (20.11.01)). במסגרת בחינה האם לבטל החלטה למחיקה על הסף "נבחנת, כאמור, השאלה האם בפי המבקש הסבר מניח את הדעת למחדלו. כן נשקלת הבקשה בשים לב, בין היתר, לחומרת הפגיעה במבקש אם תידחה בקשתו וכן לשאלת הסתמכותו של בעל הדין שכנגד על ההחלטה למחוק את ההליך מחוסר מעש ואת הנזק שנגרם לו עקב כך" (ע"א 3069/08 עואד נ' חורי, עמ' 2 (פורסם בנבו) (29.5.08). יש להתחשב בכך, כי "מחיקת הליך מחוסר מעש הינו צעד דרסטי החוסם את בירור טענותיו של יוזם ההליך לגופם של דברים. יש לעשות באמצעי זה שימוש זהיר ומדוד, ולהגבילו למקרים בהם קיימת התנהלות המלמדת בבירור על זניחת ההליך" (ע"א 4959/09 חן נ' פרג', עמ' 4 (פורסם בנבו) (11.5.10)).

1. במקרה שבפני, הבקשה לביטול מחיקת התובענה הוגשה הרבה מעבר לשלושים הימים המנויים בתקנות וזאת מבלי שתצורף לה בקשה להארכת מועד. כמו כן, גם השיקולים הקבועים לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד אינם מתקיימים במקרה זה, וזאת בעיקר מאחר ולא הוצג בפני כל הסבר מניח הדעת למחדלם של המבקשים וכל הנסיבות מעידות בבירור על בחירתם לזנוח את ההליך.

יש להבהיר, כי המדובר בהליך אשר הוגש כבר בשנת 2010, כאשר לאורך השנים בהם הוא מתנהל ניתנו על ידי בית המשפט אורכות רבות לצורך ניהול הליכי המשא ומתן בין הצדדים, מתוך רצון לסיים את ההליך בפשרה. דא עקא, שבעניינם של המבקשים הסתבר, כי באורכות שניתנו להם לא היה כדי לקדם את ההליך, אלא להיפך. למעשה, במשך שנה תמימה - החל מהעדכון האחרון מטעם בא כוחם מינואר 2016, בו צוין כי הם שוקלים את הצעת הפשרה, ועד להגשת הבקשות מטעמם בינואר 2017 - לא עשו המבקשים דבר במסגרת התיק, תוך שהם מתעלמים מהחלטות בית המשפט בדבר הגשת עדכון ואף מוסיפים ומתעלמים מהחלטת בית המשפט למחוק את ההליך. התעלמות מהתיק במשך תקופה כה ארוכה יש בה כדי להעיד על כוונה ברורה לזנוח את ההליך, ולא ניתן - בשלב זה - להחזיר את הגלגל לאחור ולצפות כי ההליך ימשך מהמקום בו פסק.

המבקשים מטילים את האשמה בב"כ לשעבר, עו"ד לביא, טוענים, כי הוא הפסיק לייצגם מבלי לדווח להם על כך ועל כן לא היו מעודכנים בהחלטות שניתנו בתיק. ככל שכך הדבר הרי שמדובר במערכת היחסים בין המבקשים לב"כ . לענין זה אציין, כי חלקם, לפחות - לעמדתם - קיבלו מכתב מעו"ד לביא לפיו הוא מפסיק את ייצוגם, אלא שבחרו לא לעשות דבר באותה העת.

ממילא, בנסיבות בהן מדובר בזניחת התיק למשך תקופה כה ארוכה, גם אם המדובר היה בזניחה שמקורה בהתנהלות פגומה של עורך הדין, הרי שאין בה כדי להקים עילה לחידוש ההליכים בתיק, וככל שלמבקשים טענות כלפי עו"ד לביא - אין מקומן של טענות אלה במסגרת תיק זה.

שיקול נוסף להימנע מביטול המחיקה טמון בעובדה שההליכים בתיק התקדמו, כאשר התקיימו שתי ישיבות נוספות בבית המשפט וכן מגעים מתקדמים בין אלשייך למשיבים, תוך שהמשיבים מסתמכים על כך, כי תביעת המבקשים נמחקה והתביעה היחידה העומדת בעניין זה הינה תביעתה של אלשייך. ביטול מחיקת ההליך יהא בה כדי להשיב את ההליך לאחור, מלכתחילה ואין ליתן לכך יד, בפרט מאחר והמדובר בתביעה המתנהלת מזה שש וחצי שנים ויש לסיימה.

בנסיבות בהן סברתי כי המבקשים זנחו את ההליך ללא כל הסבר מוצדק, לא מצאתי טעם לבחון את סיכויי ההליך.

1. סוף דבר, הבקשות לביטול מחיקת התביעה – נדחות.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ז, 23 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.