<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד יאיר גויכמן

הנאשם: נוכח

הסניגור: עו"ד קוקוש שמעון

<#3#>

הכרעת דין

1. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם בתיק שבפניי יוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע שארע בלילה שבין ה- 9/1/06 ל- 10/1/06, סמוך לחצות, בישוב בית ג'אן, במהלכו דחף הנאשם את תיימור עטילה (להלן: "תיימור") ולאחר מכן הוציא סכין ודקר אותו שתי דקירות במותן ימין וכתוצאה מכך נגרמו לתיימור שני פצעי דקירה במותן ימין.

2. בישיבת ההקראה כפר הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום ואף העלה טענת אליבי לפיה "במועד הנטען בכתב האישום הוא שהה בבית חברו בפקיעין".

בעקבות כפירת הנאשם הביאו הצדדים את עדיהם ואת שאר ראיותיהם.

מטעם המאשימה העידו אביו של תיימור מר ג'מאל עטאללה (להלן: "אביו של תיימור"), שהינו איש משטרה, שבמועד הרבלנטי לכתב האישום שירת במשטרת ישראל תחנת משגב. (הוא העיד גם כעד הזמה), תיימור, רס"מ גבי גרוס (להלן: "גבי"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שירת במשטרת ישראל כסייר בתחנת כרמיאל, מר דורון דגן (להלן: "דורון"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שירת במשטרת ישראל כמש"ק בישוב בית ג'אן, מר מנסור ראג'ד (להלן: "מנסור"), רס"מ אוריאל סולומון (להלן: "אוריאל"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שירת במשטרת ישראל כסייר בתחנת כרמיאל, מר דיאא אבו עאסלה (להלן: "דיאא"), מר ג'מאל חרב (להלן: "ג'מאל"), אשתו , הגב' פנינה חרב (להלן: "פנינה"), מר פהד שאער (להלן: "פהד), מר בדיע נפעא (להלן: "בדיע"), רס"מ יוסי אלעופר (להלן: "יוסי"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שירת במשטרת ישראל, תחנת כרמיאל, כחוקר, מר מרואן עטילה (להלן: "מרואן") ומר הישאם חרב (להלן: "הישאם").

כן הוגשו, כראיה, 28 מסמכים, לרבות מזכרים, זכ"דים, דו"חות פעולה, דו"חות עימות, הודעות של הנאשם ושל עדים ועוד, שסומנו כמוצגים ת/1 – ת/28.

מטעם ההגנה העידו הנאשם, שבחר להעיד לאחר שהוסברו לו זכויותיו לפי סעיף 161 לחסד"פ, מר זיאד סללאלחה (להלן: "זיאד"), מר סמי רמדאן (להלן: "סמי"), מר חטיב ריאד (להלן: "חטיב"), מר זייד אסעד (להלן: "זייד") ומר יאמן אסעד (להלן: "יאמן").

3. מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי עולות העובדות כדלקמן, שלגביהן אין בעצם מחלוקת בין הצדדים:

בלילה שבין ה- 9/1/06 ל- 10/1/06 (ערב חג הקורבן), בסמוך לחצות, ליד הבנק שבכפר בית ג'אן, ארעה קטטה בה היו מעורבים, בין היתר שני אחיו הקטינים של הנאשם, יאמן ואמל אסעד (להלן: "אמל") וכן תיימור. הרקע לקטטה - זריקת חזיזים. במהלך הקטטה נפצע תיימור. הוא פונה ממקום האירוע ע"י ג'מאל ופנינה, ברכבם, לביתו ומשם הועבר ע"י אביו לביה"ח בנהריה. בבית החולים טופל תיימור בחדר המיון ואובחנו 2 פצעי דקירה במותנו הימנית. הוא שוחרר מבית החולים לאחר מספר שעות.

ב- 9/1/06, בשעות הערב, נסעו אכרם, פהד, בדיע ואייסר נפעא (להלן: "אייסר"), ברכבו של אייסר, לביתו של סמי בפקיעין, כדי לחגוג את ערב חג הקורבן.

4. בין הצדדים ישנה מחלוקת עובדתית בשאלות כיצד נפגע תיימור – האם מדקירות סכין, כטענת המאשימה, או מ"קוצים" שהיו על קיר שהיה בהליכי בניה, כטענת ההגנה (טענה שהועלתה לראשונה במהלך העדויות בפניי) ואם נדקר בסכין, מי היה הדוקר.

לאחר שבחנתי בחון היטב את העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי אני קובע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי תיימור נדקר בסכין ע"י הנאשם, כפי שיובהר להלן:

תיימור, שהשאיר עליי רושם אמין, העיד כי הנאשם, שהוא, כאמור, אחיהם של יאמן ואמל, הוא שדקר אותו עם סכין, שתי דקירות במותן ימין. לגירסתו, הוא ראה את הנאשם מוציא משהו מהכיס, שלאחר מכן הבחין שזה סכין ודוקר אותו. כאשר נשאל, בחקירה הנגדית, איך יכול היה לראות את הנאשם מוציא סכין ודוקר אותו, אם הנאשם היה מאחוריו, הוא הדגים בבית המשפט כיצד יכול היה לראות וכפי שציינתי בפרוטוקול (עמ' 19ׂׂ) נוכחתי לדעת, על פי ההדגמה, שתיימור היה יכול לראות .

ראוי לציין שלתיימור לא היתה כל היכרות קודמת עם הנאשם ולא היתה לו כל סיבה להעליל עליו. הנאשם עצמו אישר בחקירתו במשטרה (מוצג ת/16), עת נשאל מדוע תיימור אמר בעדותו שהוא זה שדקר אותו, כי "אין בינינו כלום, לא פלילי לא אדמה... דווקא אני ואבא שלו חברים..." (עמ' 2 לת/16, שורות 13 – 15). ובהמשך, כשנשאל "אם אתה ביחסים טובים עם משפחתו של תיימור מדוע שיגיד תיימור שדקרת אותו בסכין..." השיב באמירה "...אני חושב שהוא טעה ביני לבין האחים שלי כי אנחנו דומים" (עמ' 3 לת/16, שורות 3 – 6), תשובה תמוהה, לאור העובדה ששני אחיו שהיו מעורבים בקטטה עם תיימור, אמל ויאמן, היו אז בני 15, 16 (כפי שאמר הנאשם בעמ' 3 לת/16 שורות 7, 8ׂ) והנאשם היה בן כ- 27 (יליד 1979).

ראוי לציין שתיימור העיד כי לא הכיר את הנאשם, לא בפנים ולא בשם, וכי ידע שהנאשם הוא שתקף אותו, משום שמי שדקר אותו אמר "מי שמתעסק עם אחים שלי, אני דופק אותו" ושמע שאנשים שהיו שם וניסו להרחיק את הנאשם ממנו קראו לו אכרם. מזה הבין שהדוקר הוא אכרם אסעד. אילו באמת רצה תיימור להעליל על הנאשם, מה היה יותר פשוט מלאמר שהוא כן הכיר אותו ממקודם?

ראוי גם לציין שבמהלך העימות שנערך בין הנאשם לבין תיימור, תיימור זיהה אותו כמי שדקר אותו.

אם ישאל השואל מדוע תקף הנאשם את תיימור ודקר אותו באמצעות סכין, התשובה פשוטה: עשה זאת כדי לעזור לשני אחיו, אמל ויאמן, שהתקוטטו עם תיימור.

גירסתו של תיימור, לפיה הנאשם הוא שדקר אותו, נתמכת בעדויותיהם של עדים נוספים, כמפורט להלן:

א. ג'מאל, שהיה עד ראיה לאירוע הדקירה והוא זה שפינה את תיימור ממקום האירוע לביתו. אף הוא השאיר עליי רושם אמין ואין לי סיבה לפקפק באמיתות עדותו. טענת ההגנה כי הוא העליל על הנאשם משום שהנאשם היה חייב לו 1,000 ₪, מוטב היה שלא תטען, שכן אין זו סיבה להעליל עלילה כזו, מה גם שהנאשם לא התכחש לקיומו של חוב זה (ראה עדותו, עמ' 144 לפרוטוקול).

ב. מרואן, שאמר בהודעותיו במשטרה (מוצגים ת/20 ות/21) וכן בעימות בינו לבין הנאשם (מוצג ת/19), כי ראה את הנאשם דוקר את תיימור. אמנם בעדותו בביהמ"ש חזר בו מהגירסה אותה מסר עת נחקר במשטרה וטען כי תיימור נפגע מהקיר אליו נדחף ע"י אחד מבני משפחתו של אכרם ואז תיימור אמר לו בוא נגיד שזאת דקירה, ולכן סיפרו לאביו של תיימור שהנאשם קיבל דקירה מאכרם למרות שאכרם בכלל לא היה שם, אולם אינני מאמין לגרסה אותה מסר בביהמ"ש. עד זה השאיר עליי רושם בלתי אמין. אין ספק בעיניי שהופעל עליו לחץ לשנות את גירסתו כפי שניסו להפעיל לחץ גם על ג'מאל כדי שישנה את גרסתו, כפי שעולה מעדותו.

עדותו של מרואן בפניי מלאה סתירות ואמירות לא הגיוניות. אין טעם להרחיב בעניין. די אם אציין שתחילה אמר שתיימור הוא שלימד אותו ואת העדים האחרים "להגיד שאכרם דקר אותו" (עמ' 113 לפרוטוקול) ובהמשך טען כי ג'מאל הוא שלימד אותם מה להגיד (עמ' 118 לפרוטוקול). איזו סיבה היתה להם לבקש ממנו להעליל על אכרם דווקא, אם כלל לא נכח במקום האירוע?

בנסיבות המקרה, לאור העובדה שמדובר בעד שהעיד בפניי וניתנה לצדדים אפשרות לחקור אותו ואין מחלוקת שהוכח כי מסר את שתי ההודעות ת/20 ות/21 וכי עדותו בפניי שונה בפרטים מהותיים מהגרסה שמסר בהודעותיו, ומכח סמכותי לפי הוראות סעיף 10 א. (א) + (ג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, אני מעדיף את הגירסה שמסר בהודעותיו – גירסה שנראית לי אמינה ושלא היתה כל סיבה לעד זה למסור אותה בחקירתו במשטרה אם לא היתה אמת – על פני הגירסה שמסר בבית המשפט.

ג. דיאא, שאמר בהודעתו במשטרה (מוצג ת/10) כי ראה את הנאשם מוציא סכין ודוקר את תימור.

אמנם גם עד זה חזר בו, בעדותו בפניי, מהגרסה אותה מסר במשטרה והעיד כי היה רחוק ממקום הקטטה ולא ראה דקירות וכי אביו של תיימור הוא זה שלקח אותו לתחנת המשטרה למסור עדות ואמר לו מה לאמר, טענה המופרכת על פניה שכן כפי שעולה מת/10, הודעתו של עד זה נגבתה ממנו בביתו ולא בתחנת המשטרה. בהקשר זה ראוי לציין שכאשר נשאל אם אביו של הנאשם היה אי פעם בביתו השיב בשלילה (עמ' 58 לפרוטוקולן). גם בעדותו של עד זה התגלו סתירות והוא השאיר עליי רושם בלתי אמין.

מהנימוקים שציינתי לעיל בהתייחס לעד מרואן, גם לגבי עד זה אני מעדיף את הגירסה אותה מסר בהודעתו במשטרה - גירסה הנראית לי אמינה ולא היתה לעד כל סיבה למסור אותה בהודעתו אם היתה שקרית - על פני הגירסה שמסר בעדותו בפניי.

ד. מנסור, שאמר בהודעתו במשטרה (מוצג ת/7) כי ראה את הנאשם מגיע מאחורי תיימור ודוקר אותו שתי דקירות עם סכין.

גם עד זה חזר בו בעדותו בפניי מהגריסה אותה מסר במשטרה וטען כי אביו של תיימור הוא שביקש ממנו להעיד במשטרה שהנאשם דקר את תיימור וכי בפועל הוא לא ראה את הנאשם דוקר את תיימור. גם עד זה עשה עליי רושם בלתי אמין, עדותו בפניי רצופה סתירות, הבולטות לעין לכל מי שקורא את פרוטוקול עדותו. ראוי לציין שגירסתו לפיה מסר את הודעתו בביתו של אביו של המתלונן מופרכת על פניה, שכן מעיון בת/7 עולה כי נחקר בתחנת כרמיאל, כחשוד במעורבות בקטטה. למקרא הודעתו ברור שלא יתכן כי הדברים שאמר שם הוכתבו לו ע"י אביו של המתלונן.

גם לגבי עד זה אני מעדיף את הגירסה שמסר במשטרה, הנראית לי אמינה, על פני הגירסה שמסר בעדותו בפניי, זאת מהנימוקים שציינתי לעיל בהתייחס לעד מרואן.

ה. אביו של המתלונן, שהשאיר עליי רושם אמין, אשר העיד כי ג'מאל ובנו תיימור, סיפרו לו דקות לאחר האירוע, כשתיימור הפצוע הובא הביתה, כי הנאשם הוא שדקר את תיימור.

ו. הישאם, שמסר בהודעתו במשטרה (מוצג ת/22) כי ראה שהנאשם והאחים שלו אמל ויאמן הולכים מכות עם מנסור ועם תיימור תוך שציין שהוא אישית לא ראה את הנאשם דוקר את תיימור.

גם עד זה חזר בו, בעדותו בפניי, מהגירסה אותה מסר במשטרה וטען כי כלל אינו מכיר את הנאשם וכי לא ראה אותו בקטטה וכי בכלל לא ראה קטטה, רק ראה את תיימור פצוע וכי כל מה שאמר במשטרה אמר משום שאביו של תיימור ותיימור אמרו לו להגיד את השם אכרם, ואבא של תיימור אף איים עליו שאם לא ימסור גירסה זו במשטרה הוא יעצור אותו (כזכור, אביו של תיימור הוא שוטר). ראה זה פלא, למרות שאביו של תיימור אמר לו, לגירסתו, לומר שהנאשם הוא שדקר את תיימור (עמ' 124 לפרוטוקול) והוא מאוד פחד שאביו של תיימור יעצור אותו, הוא כלל לא אמר בגרסתו במשטרה כי ראה את הנאשם דוקר את תיימור, כי אם להיפך. אמר במפורש שהוא אישית לא ראה את הנאשם דוקר את תיימור. אין צריך לאמר שגם עד זה השאיר עליי רושם בלתי אמין ואין אני נותן אמון בגירסה אותה מסר בעדותו בפניי ומעדיף על פניה את הגירסה שמסר בהודעתו (ת/22), הנראית לי אמינה, ומעדיף אותה על פני הגירסה השקרית שמסר בעדותו בפניי, זאת מהנימוקים אותם פירטתי לעיל בהתייחס לעד מרואן.

ז. גם הדברים שאמר אביו של הנאשם לשוטר גבי, כעולה מת/3, כי הנאשם היה עובר אורח במקום הקטטה, תומכים בגירסת עדי המאשימה, כי הנאשם הוא זה שדקר את תיימור.

כאמור, חלק מהעדים שחזרו בהם, בבית המשפט, מהגירסה שמסרו בהודעותיהם במשטרה טענו כי העידו כפי שהעידו במשטרה לפי דרישת אביו של תיימור. איזו סיבה היתה לו להעליל על הנאשם? הרי הנאשם עצמו אמר שהיחסים ביניהם טובים ושהם חברים. לכן ברור שטענה זו שלהם שקרית. אין ספק שהופעלו עליהם לחצים ואולי אף איומים, שהביאו אותם לשקר בבית המשפט ולשנות את גירסתם.

לא נעלם ממני שהנאשם הכחיש את המיוחס לו והעלה טענת אליבי, לפיה היה בביתו של סמי משעה 20.30 עד 01.00 – 01.15, אולם אין אני מאמין לנאשם, שהשאיר עליי רושם בלתי אמין. ראוי לציין ששני עדי אליבי שלו, פהד ובדיע, סתרו בהודעותיהם במשטרה (מוצגים ת/11 ות/13) את גירסת הנאשם לפיה שניהם עזבו יחד איתו את ביתו של סמי סמוך לשעה 01.00. לטענתם הם עזבו בסביבות השעה 21.00, ללא הנאשם.

אמנם בעדויותיהם בפניי הם חזרו בהם מהגירסה הנ"ל וטענו שעזבו, יחד עם הנאשם, אחרי חצות וכי שיקרו במשטרה משום שהחוקר אמר להם לעשות כן, אולם ברור שגירסה זו מופרכת על פניה שכן:

א. איזו סיבה יש לחוקר יוסי לבקש מהם לשקר בעניין זה?

ב. אם יטען הטוען שעשה זאת כדי לסתור את גירסת האליבי של הנאשם ולהפלילו, אזיי מדוע אמר להם להגיד שהם עזבו ב- 21.00 לבד, ללא הנאשם? הרי כדי לסתור את גירסתו שעזב את ביתו של סמי בסמוך לשעה 01.00, צריך היה לאמר שהנאשם חזר יחד איתם לבית ג/אן ולא נשאר אצל סמי.

ג. מכל מקום, יוסי נחקר בעניין זה והכחיש מכל וכל את גירסתם כי "הדיח" אותם לשקר ואני מאמין לו.

לא רק שאיני מאמין לגרסה אותה מסרו בעדותם בפניי, אלא שגם לגירסה אותה מסרו בהודעותיהם במשטרה אין אני מאמין במלואה, אלא רק בחלקה. הם אמנם עזבו בסמוך לשעה 21.00, אולם לא לבדם, אלא יחד עם אייסר ועם הנאשם. בהקשר זה ראוי להזכיר שהנאשם עצמו טען שחזר לבית ג'אן יחד איתם.

גם בעדויותיהם של שאר עדי ההגנה אין כדי לסתור את גירסת המתלונן ושאר עדי התביעה.

סמי אמנם טען כי הנאשם עזב סמוך לאחר השעה 01.00, אולם אינני מאמין לו. מדבריו עולה כי הירבה לשתות ואין אני מאמין לו שהוא יודע השעה בה הנאשם וחבריו אייסר, פהד ובדיע עזבו את ביתו. יש לזכור שמדובר בחבר של הנאשם, שיש לו אינטרס לספק לו אליבי.

זיאד, קרוב משפחה של הנאשם, השאיר עליי רושם בלתי אמין. ספק בעיניי אם היה בכלל במקום האירוע . תמוה בעיניי שהוא נזכר להעיד על האירוע רק בחלוף כשש שנים מהאירוע.

ראיד, שהינו דודו של הנאשם, השאיר אף הוא רושם לא אמין בעדותו. גם לגביו אני מסופק אם הוא היה בכלל במקום האירוע וגם אם היה, ספק אם ראה מה שהתרחש.

זייד, אף הוא קרוב משפחה של הנאשם, לא היה במקום האירוע בעת התרחשות הקטטה שכן על פי עדותו הוא הגיע למקום בסוף התרחשותה. לדבריו, הוא הפריד בין הניצים, אולם כלל לא זכר את מי ראה במקום הקטטה. כך שלא ניתן לסמוך על עדותו ובוודאי שאין בה כדי לתמוך בגירסת הנאשם.

יאמן, הוא אחיו של הנאשם והיה מעורב בקטטה ואין ספק שיש לו אינטרס לשקר. גם עדותו לא אמינה בעיניי. ראוי לציין שעד זה המציא גירסה לפיה תיימור נפגע מהקוצים שיצאו מהקיר, גירסה שלא נמסרה על ידו עת נחקר במשטרה. ראוי גם לזכור שבמהלך העימותים שנערכו בין הנאשם לבין שלשה מהעדים (תיימור, ג'מאל ומרואן), אשר הטיחו בו כי הוא זה שדקר את תיימור, הנאשם כלל לא הטיח בהם שהם משקרים ולא הגיב באמירה שהוא כלל לא היה במקום.

5. סיכומו של דבר, לאור האמור בסעיף 4 דלעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"ג, 23/09/2012 במעמד הנוכחים.

הסניגור:

אבקש להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר בטרם הטיעונים לעונש.

ב"כ המאשימה:

משאיר לשיקול דעת ביהמ"ש. במידה וביהמ"ש יורה על קבלת תסקיר, המלצות התסקיר לא יחייבו את המאשימה.

<#5#>

החלטה

מניסיוני אני יודע שכאשר נאשם אינו מקבל אחריות על מעשיו בפני קצין המבחן, אין בתסקיר שירות המבחן כל המלצה טיפולית ו/או עונשית . מאחר והנאשם שבפניי כפר במיוחס לו ולא שמעתי שהוא מקבל עליו אחריות למעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אינני רואה טעם לבזבז את זמנו של שירות המבחן ולהפנות אליו את הנאשם לקבלת תסקיר.

לכן בקשת הסניגור נדחית.#6#>

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"ג, 23/09/2012 במעמד הנוכחים.

הסניגור:

כיוון שהנאשם מכבד את החלטת ביהמ"ש ולאור החלטת ביהמ"ש, הוא יקח על עצמו אחריות למיוחס לו.

<#7#>

החלטה

לאור דברי הסניגור ובהנחה שדברי הסניגור משקפים גם את עמדת הנאשם, אני מורה על קבלת תסקיר בטרם הטיעונים לעונש.

נדחה לטיעונים לעונש, לאחר קבלת תסקיר, ליום 8/1/13, שעה 09.00.

הצדדים מתבקשים לדייק שכן מדובר ביום תורנות.

אני מורה לשירות המבחן להגיש את התסקיר עד יום 6/1/13, לכל המאוחר, עם העתק ישירות לצדדים.

כדי למנוע תקלות בזימונו של הנאשם לשירות המבחן, אני מורה לסניגור ליצור קשר במהלך השבוע הקרוב עם שירות המבחן, כדי לתאם מועד לזימונו של הנאשם לשירות המבחן.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"ג, 23/09/2012 במעמד הנוכחים.

לתשומת לב שירות המבחן: מספר הפלאפון של הנאשם – 050-5619555.

מספר הפקס של הסניגור 04-6720901.