<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד יאיר גויכמן

הנאשם: נוכח

הסניגור: עו"ד קוקוש שמעון

ק. המבחן: אין הופעה

פרוטוקול

הסניגור :

התיק קבוע היום לטיעונים לעונש. בטרם הטיעונים לעונש אבקש להעיד עד אופי.

מר נאיף נפאע:

אני אבי אשתו של הנאשם. באתי לתת עדות אופי על הנאשם. אני מכיר את הנאשם כ- 15 שנה. הוא בחור ישר. הוא בחור טוב ונדיב. אוהב לעזור לאנשים. הוא לא אלים. על כן השאתי לו את בתי. הוא עוזר להוריו, לאנשים וגם לנו. מכל הבחינות הוא בחור טוב. הוא בן אדם טוב לב. הבת שלי אף פעם לא אמרה לי שהוא קילל אותה או נתן לה מכות כמו אחרים. אני מבקש מביהמ"ש לרחם עליו ולא להעניש אותו.

אני בן אדם מבוגר, שיח', מוכר בכפר.

מר נאיף נפאע עונה לשאלות ב"כ המאשימה:

ש.ת. אני יודע במה הנאשם מואשם.

ש. מה יש לך להגיד על זה?

ת. הוא מתחרט על זה ואנחנו מבקשים לרחם על אשתו והילדים שלו והוא לא יעשה שוב דבר כזה.

הסניגור:

מגיש מכתב מאשתו של הנאשם שגם היא מבקשת את רחמי ביהמ"ש. מתקבל ומסומן נ/1.

מגיש הסכם סולחה שנחתם בין הנאשם לבין המתלונן. מתקבל ומסומן נ/2.

מגיש אישורים רפואיים של אשתו, אביו ואמו של הנאשם. מתקבלים ומסומנים נ/3, נ/4, נ/5 ונ/6.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

מגיש הרשעות קודמות. מתקבל ומסומן ת/29.

נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי של 6 חודשים בהתאם לגזר דין בת.פ. 8784/01. מגיש עותק מגזה"ד . מתקבל ומסומן ת/30.

הכנתי טיעונים לעונש בכתב. מגיש אותם לביהמ"ש.

מגיש פסיקה.

הסניגור טוען לעונש:

אתחיל במתחם הענישה הראוי שאני חושב שצריך להיות במקרה הספציפי הזה. לצורך המתחם איעזר בפסק דין מה- 1/1/13 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בת.פ. 49849-06-12, מתחם שמדבר על מתחם ענישה של עבירה חמורה יותר לפי סעיפים 333 ו- 335, שם ביהמ"ש מציין באופן ברור את נושא הפסיקה המרובה הן לכאן והן לכאן. הוא מציין לקולא מקרים רבים של מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות שבסופו של יום הוא קובע את המתחם בעבירה החמורה יותר בין 6 חודשים ל- 40 חודש. במקרה הזה הנאשם היה עצור 6 חודשים ו- 14 יום במועד גזה"ד והוטלו עליו 6 חודשים ו- 14 יום ולמען הסר ספק נכתב שהנאשם ישוחרר בו ביום. במקרה שלנו אנחנו מדברים על משהו הרבה יותר קל. זאת אומרת שם מדובר על 14 שנה, פה מדובר ב- 6 שנים. לכאורה החומרה פחות מחצי כך שאפשר לומר בהתאם לפסיקה שיש פה שזה נע ממאסר על תנאי ועד 18 חודש. כך לפחות אני רואה את זה.

אני מגיש לביהמ"ש אסופה של פסקי דין, כולל פסק הדין שהזכרתי ופסק דין גם של בימ"ש זה, שם בעבירות דומות נגזר מאסר על תנאי.

במסגרת המתחם אני מפנה לסעיף 40 ד' שמדבר על נושא השיקום. בוודאי ובוודאי יש לביהמ"ש את הסמכות שהוא מוצא שיש סיכוי של ממש שנאשם ישתקם, אז כמובן שהוא רשאי לחרוג לקולא מהמתחם. פה מדובר בנאשם שבעצם העבירה בוצעה לפני שבע שנים. מאז כמובן לא היתה לו שום הסתבכות ולו הקלה ביותר, הוא חי חיים נורמטיביים, הוא השתקם לחלוטין, נולדו לו בינתיים עוד שני ילדים, היום הם בני שנתיים ו- 6 ועוד ילד בן 8. עבודה בית עבודה בית זה כל מה שהוא עושה ולא יותר מכך. הוא סועד את אשתו החולה, את הוריו החולים, אמו נכה ומרותקת לכיסא גלגלים. הוא עוזר גם בתוך משפחתו המורחבת, גם להורי אשתו, כך שבאמת זה מקרה מיוחד שאפשר ללכת על נושא השיקום. כמובן שאנו מסתכלים לא רק על הנסיבות הרגילות של הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, אלא גם הולכים לנסיבות הנוספות הקשורות. בעיקר אפשר לראות את הנושא של חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, אין לו מאז עבר פלילי, נעשה מאז הסכם סולחה. צריך לראות גם את הנזק שנגרם למתלונן. הנזק הוא מזערי ביותר. הפציעה היתה קלה עד כדי כך שלא הצריכה אפילו טיפול. ביהמ"ש התרשם גם מהדקירה עד כדי כך שלא נשארו סימנים אפילו וזה עלה כמובן במהלך המשפט. מדובר על אירוע שאירע לפני למעלה משבע שנים. גם לעניין המאסר על תנאי שקיים, מדובר על אירוע שהיה בשנת 97 והוא נשפט תקופה יחסית ארוכה לאחר מכן. את הלקח הוא למד. זה היה שם תנאי ל- 3 שנים, אז הוא היה צעיר, שיקול הדעת שלו היה מוטעה.

אני חושב שתסקיר שירות המבחן בדק, בחן, בדק את האדם והגיע למסקנה שבנסיבות העניין ראוי פה להעדיף את הפן השיקומי על פני התגמול והענישה. נעשה גם תסקיר לאחר התסקיר הראשוני בו הומלץ להטיל עליו צו מבחן למשך 18 חודשים, במהלך המבחן הנאשם ישתתף בקבוצה טיפולית בנושא אלימות רחוב כדי שיקבל גם אקט טיפולי ובנוסף לכך קיימת עליו להטיל עליו צו לשירות לתועלת הציבור. לאחר מכן נעשה תסקיר משלים לעניין נושא המאסר על תנאי שבשוגג לא התייחסו אליו. אני מפנה לתסקיר המשלים שם נאמר באופן ברור שבחנו את זה שוב ועדיין עומדים בכל מה שהמליצו והמלצה לעניין המאסר על תנאי זה להאריך את המאסר המותנה.

לאור כל מה שנאמר, אני מבקש מביהמ"ש לקחת את המקרה לפן השיקומי. להתחשב בכל מה שנאמר ולאמץ את המלצות שירות המבחן.

אבקש לאפשר לנאשם לומר מספר מילים.

הנאשם:

אני היום אבא לשלושה ילדים. יש לי אישה חולה בבית. יש לי הורים נכים שאני מטפל בהם ואני מצטער על מה שעשיתי. אני לוקח אחריות מלאה. יש לי בבית עוד שני אחים שהם חיילים בשירות סדיר ואני זה שעוזר להם. אני מפרנס יחיד במשפחה. אני עובד עצמאי היום. יש עוד שני אנשים שעובדים איתי שגם הם מפרנסים משפחות. אני מבקש שביהמ"ש יתחשב במצב.

<#3#>

החלטה

נדחה למתן גזר דין ליום 24/1/13, שעה 14.00.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ו טבת תשע"ג, 08/01/2013 במעמד הנוכחים.