תביעה לפיצוי על נזקי גוף בגין תאונת אופניים.

רקע ועובדות שאינם במחלוקת

1. התובע יליד 1994, בן 15 בעת האירוע, תלמיד כתה ט' – עולה לכיתה י' ומתגורר עם הוריו ברח' ז'בוטינסקי 4 בגבעתיים. ביום ששי, ה - 7.8.09 בשעה 16.00 או בסמוך, במהלך חופשת הקיץ, רכב על אופניו במדרכה מול ביתו, לכיוון רח' הכנסת. בסמוך לבית הספר גורדון איבד שליטה, נפל מהאופניים וכתוצאה מכך נחתך בגיד אכילס בקרסול רגלו הימנית ["התאונה"].

2. הנתבעת 1 הינה עירייה שבאחריותה לתחזק ולפנות אשפה מהרחובות. נתבעת 2 מבטחת את אחריותה הרלוונטית של העירייה.

3. התובע נחבש תחילה על ידי נער בן גילו, שהזדמן למקום, לווה על ידי הנער לביתו וכעבור זמן קצר, כאשר לא הצליחו התובע ומשפחתו לעצור את הדימום, נסעו לבית חולים שיבא. התברר שהתובע סובל מקרע בגיד אכילס, הוא אושפז ונותח לתפירת הגיד. התובע שוחרר כעבור שלושה ימים עם רגל מגובסת. כעבור כ – 3 חודשים הוחלף הגבס במגף פלסטי. התובע נעזר תחילה בכיסא גלגלים, לאחר מכן בקביים ובהדרגה עבר לדריכה חלקית. בהמשך עבר טיפולי פיזיותרפיה. הוא שב ללימודים סדירים עם פתיחת שנת הלימודים ונזקק תחילה להסעות ברכב אביו.

4. התובע סיים את לימודיו ללא תעודת בגרות. בגיוסו הפחית צה"ל את הפרופיל הרפואי שלו ל – 64 עקב פגיעה באצבעות הרגליים ומצב לאחר חבלה / מחלה או ניתוח בקרסול. בעת הכנת תצהירו, ב – 12.11.12, שירת בצה"ל כפקיד.

המחלוקות

5. אין מחלוקת על עצם קרות התאונה. לטענת התובע נגרמה התאונה כתוצאה מפסולת בנייה, קרשים וזכוכיות שבורות שמקורם בשיפוצים בבית הספר גורדון. לטענתו הונחו והושארו כל אלה מחוץ לתא בנוי וייעודי לכך. לטענת העירייה לא הוכיח התובע קיומה של פסולת כזו במקום ואף לא את מקורה. לטענת התובע חדלה העירייה באי פינוי הפסולת במקום ואילו לטענת העירייה פינתה כל פסולת בהתאם לסדרי עבודתה, פעמיים ביום.

6. לטענת התובע היה על העירייה לדאוג להנחת הפסולת במכולת אשפה בתוך שטח בית הספר. העירייה חולקת על כך. התובע מסכים שהרחוב טואטא פעמיים ביום על ידי עובדים מטעם העירייה והיה נתון לביקורות של פקחי העירייה. לטענתו כל אלה לא התריעו בעירייה על אותה פסולת. לטענתו אין מדובר במפגע "טרי". לטענת העירייה אין מניעה להנחת פסולת כזו מחוץ לשטח בית הספר ודי בטאטוא ובפיקוח סדיר של העובדים מטעמה, בשעות העבודה ולפי סדרי העבודה הנוהגים, בפרט לא בימי ששי לפני כניסת השבת. התובע לא הוכיח שמדובר בפסולת "טרייה".

7. מוסכם שלעירייה חובות זהירות כלפי המשתמשים ברחובותיה ובמדרכותיה. מוסכם כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק. המחלוקת מתמקדת באמצעים הסבירים הנדרשים מהעירייה לשם קיום חובתה הקונקרטית כלפי התובע. לטענת התובע לא נקטה העירייה באמצעים סבירים, לא דרשה מהמטאטאים ומהמפקחים לדווח לה על מפגעים ובהתאם גם לא דווחה על ידיהם. לטענת העירייה דווחה על ידיהם בשגרה ובמשך שעות הפעילות על מפגעים. אין בידיה ואין לדרוש ממנה להעמיד מטאטא ופקח ליד כל מפגע ובכל עת.

8. לטענת העירייה יש לייחס לתובע שרכב על אופניו על המדרכה אשם תורם מכריע. זאת לאור גילו, לאור היכרותו את המקום ולאור עדותו שראה את הפסולת אך בכל זאת ניסה לעבור לידה כי היה בטוח שיכול היה לעבור שם. לטענת התובע אין לייחס לו אשם תורם לאור גילו, לאור העובדה שהמדרכה במקום רחבה, שהרחוב הינו חד סטרי, רכבים חונים בשני צידיו וזה המסלול הבטוח יותר לרכיבה.

9. מחלוקות שגורות לגבי הנכות הרפואית, התפקודית וראשי הנזק השונים.

הראיות

10. מטעם התובע העידו הוא, אביו מרדכי והחבר אביב ינקוביץ, שהזדמן למקום בתכוף למועד התאונה. מטעם העירייה העיד אבי בוקסבוים, מנהל מחלקת איסוף ופינוי וחיים סעידי, מנהל רובע מרכז.

11. כל אחד מהצדדים הצטייד כמקובל בחוות דעת רפואית מטעמו. התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר דוד יהודה. העירייה הגישה את חוות דעתו של ד"ר נוף. ד"ר יהודה העמיד את נכותו האורטופדית של התובע על 20% ובנוסף על 10% בגין צלקת רגישה, מכאיבה ומכוערת. ד"ר נוף העמיד את נכותו על 5% בגין צלקת, מהפן האסתטי. לאור הפערים בין מומחי הצדדים מינה בית המשפט את פרופ' גנאל כמומחה מטעמו. פרופ' גנאל העמיד את נכותו האורטופדית על 5% ובנוסף 10% בגין צלקת מכערת מהפן האסתטי.

12. התובע ניסה להסתמך על חוות דעתו של ד"ר וסרלאוף שהוגשה לכלל חברה לביטוח במסגרת תביעת התובע על פי פוליסת תלמידים. לכך התנגדה הנתבעת. כבר עתה אני קובעת שחוות דעת זו אינה משמשת ואינה יכולה לשמש כראיה בהליך שלפניי, שכן לא הוגשה במסגרתו.

13. התובע לא השלים עם חוות דעתו של פרופ' גנאל , זימן אותו להעיד וחקר אותו על חוות דעתו.

ממצאים עובדתיים

14. נטל הוכחת נסיבות וגורם התאונה מוטל על התובע מתחילת התביעה ועד סופה. במידה שיוכיח את גרסתו, יעבור לעירייה הנטל להוכיח שנקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונה. בניגוד לטענת התובע, לא מתקיימים כאן מרבית התנאים המצטברים להעברת הנטל מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לתובע הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לתאונה. כבר על פי גרסאות הצדדים, בפרט התובע בראשית הדרך, לא הראה שלעירייה הייתה שליטה מלאה על נכס, שהגורם לנזק בשליטתה המלאה ושהתאונה מתיישבת יותר עם המסקנה שהעירייה לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא עצמו נקט בזהירות סבירה.

15. התובע ואביב העידו שהתובע נפצע כאשר נפל על שברי זכוכיות. אופי הפציעה מתיישב הגיונית עם פעולתן של זכוכיות. כך סבר גם פרופ' גנאל.

התובע הוכיח שנפצע מזכוכיות.

16. התובע ואביב העידו שהתובע שרכב על אופניו, החליק על השברים שהיו פזורים על המדרכה, שבמקום היו דלתות ומדפים של ארונות עץ מפורקים למחצה וחלק מהזכוכיות נותרו בדלתות. התובע הגיש תמונות ת/1 ו – ת/2 שצולמו לקראת הגשת התביעה ב – 18.7.10. העירייה לא טענה לשינוי התנאים הפיסיים מאז התאונה ועד מועד צילום התמונות. עדויות התובע ואביב מתיישבות עם היגיון הדברים ועם מסלול רכיבתו של התובע.

התובע הוכיח את מקום התאונה.

17. אין חולק, כך העיד גם אבי בוקסבאום מטעם העירייה, שבאותה עת בוצעו בבית הספר גורדון עבודות שיפוץ. מהנדס טורגוביצקי, מנהל מחלקת מבני ציבור בעירייה, אישר זאת בתשובות לשאלון התובע. על פני הדברים ולאור עדויותיהם הקוהרנטיות והמשתלבות של התובע ושל אביב יש להסיק שמקור הזכוכיות הוא בחלקים שפורקו במסגרת השיפוצים.

התובע הוכיח שמקור הזכוכיות בשיפוצים.

לסיכום פרק זה - התובע הוכיח עובדתית שנפצע כתוצאה מזכוכיות שנותרו על המדרכה ומקורן בעבודות שיפוץ בבית הספר.

18. התובע העיד שגובהה של ערימת הפסולת בה נתקל הוא כמטר וחצי לערך ורוחבה כמטר ושמדובר "בדבר גדול" יחסית. הצילום ת/2 שהגיש ואשר נלקח כשנתיים לאחר התאונה, מדגים ערימה קטנה יחסית. העדפתי את עדותו: תשובתו התקבלה במסגרת חקירה נגדית, הוא זה שראה את הדברים בזמן אמת עת רכב על אופניו והוא זה שהעיד על הלך מחשבתו כאשר החליט שיצליח לעבור ליד הערימה ללא פגע.

מכאן נובעות שתי מסקנות: אחת, ערימת הפסולת הינה מפגע גלוי ובולט. השנייה, התובע הבחין במפגע מבעוד מועד ונטל על עצמו סיכונים במחשבה תחילה.

19. התובע מסכים שאנשי העירייה טאטאו את הרחוב לרבות המקום פעמיים ביום. שני הצדדים מסכימים שתפקידם של מטאטאי רחובות אינו כולל טיפול בפסולת כזו. חיים סעידי מטעם העירייה הגיש והעיד היום על דו"ח סידור עבודה של מטאטאים. לפי הדו"ח היה על יחזקאל יהושע לנקות במקום התאונה ב – 4.8.09 וב – 7.8.09, הוא יום התאונה. הדו"ח עצמו אינו מסייע לקביעת ממצאים שכן סעידי לא יכול היה להעיד האם נשמר סידור העבודה והאם אכן טאטא יחזקאל באותו יום במקום. העירייה מסכימה שיחזקאל לא דיווח לה על הפסולת. סעידי כן העיד שהעירייה לא הוציאה למטאטאים הנחיות דיווח על פסולת כזו ולעיתים, גם אם לא תמיד, הם מדווחים לה על פסולת.

המטאטא שאמור היה לנקות במקום באותו יום לא דיווח לעירייה על הפסולת.

20. מוסכם שפקחי העירייה עוברים במקום פעמיים ביום ותפקידם בין השאר לפקח על עבודות המטאטאים ועל רמת הניקיון.

אין חולק שאיש מהם לא דיווח לעירייה על הפסולת.

21. מעדות אבי בוקסבאום עולה שהעירייה דואגת לאיסוף גזם ופסולת "כבדה" באמצעות רכבים עם מנוף. הוכח ומכל מקום לא נסתר, שהיא מנחה את התושבים להניח פסולת כזו באופן מרוכז, פעמיים בשבוע. הרכבים עוברים במקום ארבע פעמים בשבוע, פעמיים מהן בשגרה והיתר כאשר מודיעים לה על צורך באיסוף.

איש לא דיווח לעירייה על הפסולת, לא תושבים, לא עוברי אורח ולא עובדים מטעמה.

22. התובע אינו יודע מתי הונחה הערימה במקום. הוא הסיק מכמות הזכוכיות השבורות שהגיעה למקום זמן רב לפני התאונה ובמושגים בהם נקטו הצדדים – "פסולת שאינה טרייה". נטל ההוכחה רובץ על התובע. התובע יכול היה להביא נתונים על המועדים והשעות בהן התבצעו עבודות השיפוץ בבית הספר, בפרט כשהוא מתגורר מול בית הספר. לו היה מביא נתונים כאלה, ניתן היה לעמת ולהצליב אותם עם מועדי איסוף פסולת על ידי העירייה. התובע לא ידע להעיד שהבחין בפסולת שאינה "טרייה". התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

התובע לא הוכיח שהפסולת הונחה טרם סיום שעות עבודתם של העובדים מטעם העירייה. במושגי הצדדים, הוא לא הוכיח שמדובר בפסולת ש"אינה טרייה".

נקודת המוצא העובדתית הינה שערימת הפסולת הינה מפגע "טרי".

חובות הזהירות והאמצעים הסבירים

23. כיום אין חולק שעירייה חבה חובות זהירות למשתמשים בדרכים בהחזקתה. אין עליה אחריות מוחלטת למנוע תאונות. נדרש ממנה לנקוט באמצעים סבירים על מנת להסיר מפגעים. ערימת פסולת גדולה, כזו שלפנינו, הינה מפגע גלוי ובולט וחובתה של העירייה להסירו.

24. אני מוכנה לקבוע שעובדים מטעם העירייה, שכירים וקבלני משנה, חייבים לדווח לה על מפגעים, בפרט על מפגעים גלויים. אני מוכנה לקבוע שעל העירייה מוטלות חובות זהירות במסגרתן עליה לדרוש מהם, להקפיד ולהטמיע אצלם חובת דיווח. עירייה שלא תעשה כן, תימצא מתרשלת ומפרה חובות זהירות. אך כל אלה מתקיימים ב"חלון הזמן" שנסגר עם תום עבודת העובדים. שונים הדברים כאשר מדובר במפגע "טרי".

25. ביחס למפגע כזה, יש לקבוע אילו אמצעים סבירים היה על העירייה לנקוט על מנת להסירו. העירייה מפנה פסולת "כבדה" בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע. היא פועלת לפחות פעמיים לפי שגרה ולפי הנחיותיה לתושבים ובנוסף על פי קריאות קונקרטיות של התושבים. במקרה זה פעלה העירייה בשגרה ולא קיבלה קריאות או תלונות קונקרטיות מהתושבים או מאחרים. היא לא קיבלה קריאה ותלונה מהתובע ומהוריו. מקובלת עלי עמדת העירייה לפיה לא ניתן לדרוש ממנה להציב מטאטא, פקח או אדם אחר מטעמה בכל שעה ובכל עת, בימי חול ולקראת כניסת שבת, ליד כל מבנה, לרבות מבנה בשיפוצים, על מנת למנוע יצירת מפגעים.

דרישות התובע מהעירייה חורגות מגדר אמצעים סבירים בנסיבות העניין.

העירייה נקטה באמצעים הסבירים העומדים לרשותה על מנת להסיר מפגעים.

די בכך על מנת לדחות את התביעה.

אשם תורם

26. מעבר לנדרש אדון בשאלת אשמו התורם של התובע. התובע נער כבן 15 בגיל ההתבגרות ורוכב בשגרה על אופניו. הוא רכב על אופניו בסביבה מוכרת לו היטב, במדרכה מול ביתו. קשה מאוד לייחס לו פזיזות, דחף ומשיכה לסיכון ולסכנה כזו שנוטים לייחס לילד קטן. התובע היה מודע בפועל לסכנה, ראה בשתי עיניים פקוחות את המפגע ובכל זאת החליט לקחת סיכון. איני מקבלת את עמדתו בסיכומיו לפיה רכיבה על המדרכה בטוחה יותר עבורו לאור מצב הכביש, חניות בשני צידיו, היותו חד סטרי, פיתוליו ועליותיו. טענה זו לא הוכחה, לא נטענה וממילא נסתרת על ידי התובע.

27. מעבר לנדרש, אצביע על מעין פרדוקס. ככל שהמפגע גדול ובולט יותר מתגברת הדרישה לרמת זהירות תואמת מהמשתמש בדרכים שגם עליו להבחין במפגע. אין הכוונה ל"הסתכנות מרצון" ולשלילת קשר סיבתי מטעמי מדיניות משפטית, אלא בהתאמת רמת זהירות לפי נסיבות העניין. כך לדוגמא, מי שמכניס את ידו במודע ובהבנת הסכנה, לכלי בוער העולה בלהבות, קשה מאוד לשמוע לטענתו על הותרת הכלי במקום נגיש לו או בפגמי ייצור שהביאו לבעירה.

לו נדרשתי, הייתי מייחסת לתובע אשם תורם בשיעור שאינו פחות מ – 80%.

נזק

28. שוב, מעבר לנדרש אבחן את שיעור נזקיו של התובע.

נכות הרפואית

29. בית המשפט מייחס לחוות דעת המומחה מטעמו מימד אובייקטיבי. אמנם היא ראיה במכלול הראיות עליהן חובתו של בית המשפט ליתן דעתו, אך משקלה דרך כלל עולה על משקל חוות דעת המומחים מטעם הצדדים. בית המשפט אינו נוטה להתערב בממצאים רפואיים של המומחה מטעמו, להבדיל מממצאים המערבים עובדות. אשר למסקנות שבדין וליישום סעיפי חוק, אין לו למומחה עדיפות על בית המשפט, ההיפך ובמקרה של טעות, יתערב בית המשפט במסקנותיו.

30. אין חולק על שיעור הנכות בגין צלקת – 10%. הן פרופ' גנאל והן מומחה התובע ד"ר יהודה התאימו לה את סעיף 75 [1] [ב] לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות] תשט"ז – 1956.

31. התובע חולק על שיעור הנכות האורטופדית. פרופ' גנאל מצא שהתובע נפגע פגיעה קלה בשרירי סובך ימין בלבד. הן משום קלות הפגיעה והן לאור הפגיעה בשריר אחד ולא בקבוצת שרירים, החיל את הסעיף 51 [8] באופן חלקי בלבד והעמיד את נכותו של התובע על 5%. התובע טוען שהיה עליו להפעיל את הסעיף במלואו, שכן על פי לשונו ועל פי תכליתו, כמו על פי קביעת ד"ר יהודה מטעמו, די בפגיעה בשריר אחד ולא נדרשת פגיעה בקבוצת שרירים. איני רואה עין בעין עם התובע. אף אם אקבל את פרשנותו, הרי פגיעתו של התובע הינה פגיעה קלה ולא הוכח אחרת. הסעיף קובע נכות החל מפגיעה בינונית. לכן חסד עשה פרופ' גנאל עם התובע כאשר התאים את הסעיף למצב בין פגיעה קלה לבינונית. איני נדרשת לפרש את הסעיף, האם חל על פגיעה בשריר אחד או שמא בקבוצת שרירים.

נכותו האורטופדית של התובע עומדת על 5%. בשילוב עם הנכות בגין צלקת - 14.5% משוקלל.

הנכות התפקודית

32. התובע, נכון למועד עדותו, בוגר כ – 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות ומשרת בצה"ל בתפקיד פקידותי. התובע גורס שצה"ל הוריד את הפרופיל הקרבי שלו עקב פגיעתו בתאונה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, היה על התובע להעמיד אותה לבדיקת פרופ' גנאל בהיותה עניין שברפואה, בפרט להוכחת קשר סיבתי. שנית, מהמסמך הצה"לי, הגם שהאדם שערך אותו לא זומן לעדות, לא ניתן להבין האם הפגיעה בתאונה היא זו שהביאה להורדת הפרופיל, יחד עם בעיות נוספות או לבדה. יש לבחון אם כך האם נכותו הרפואית מצביעה ובאיזו מידה, על גריעה מכושר השתכרותו.

33. הנכות האורטופדית נמוכה ואפילו זניחה. מעבר לאמרות התובע, לא הוכח שהגבילה אותו במאמצים פיסיים ביחס לבני גילו. כך גם הנכות בגין צלקת. פרופ' גנאל העיד היום שרגישות הצלקת עלולה להפריע בחיכוך עם נעל גבוהה ועם גרב. אך לשאלת בית המשפט השיב שאינו רואה סימנים אובייקטיביים להפרעה כזו, כגון גרד או כל סימן אחר. יוצא שהנכות בגין צלקת אינה בעלת השלכה תפקודית.

התובע נותר עם נכות אורטופדית בשיעור של 5%.

הפסדי השתכרות לעתיד

34. אני מוכנה לקבל ששכרו הפוטנציאלי של התובע לא יפחת מהשכר הממוצע במשק. פרמטר זה אינו נסוג במקרה בו אדם צעיר לא מחזיק בידיו תעודת בגרות.

35. ואולם לאור הנכות האורטופדית הזניחה, איני רואה מקום לחשב את נזקיו לפי חישוב אקטוארי מלא.

לו נדרשתי הייתי פוסקת לו סכום גלובאלי של 80,000 ₪.

הוצאות ועזרה

36. התובע לא הגיש ראיות להוכחת ראשי נזק אלו. יחד עם זאת, בפרט לאור גילו של התובע בעת התאונה, אני סבורה שניתן לקבוע שנדרש לעזרת הורים מוגברת ולהוצאות שאינן מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית.

לו נדרשתי הייתי פוסקת לו סכום גלובאלי של 8,000 ₪.

כאב וסבל

37. התובע חווה סבל ממשי בעת התאונה ולאחריה. הוא נותח וטופל משך תקופה של כמה חודשים. בתקופה זו היה מחוסר ולאחר מכן מוגבל ביכולת ניידות עצמאית. על אף תפקודו התקין עד כה, אני מוכנה להניח שסבל וסובל במידה מסוימת מכאבים ומאי נוחות.

לו נדרשתי הייתי פוסקת לו סכום של 30,000 ₪.

סוף דבר

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ וכן הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

ניתן היום, ו' חשון תשע"ד, 10 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.