<#1#>

נוכחים:

התובע: מר מימון דרור, מתמחה מתביעות

ב"כ הנאשם: עו"ד אלפסה, סניגור ציבורי

כמו"כ התייצב עו"ד מנחם רובינשטיין

הנאשם בעצמו

שירות המבחן: אין הופעה

פרוטוקול

עו"ד אלפסה:

חברי עו"ד רובינשטיין פנה אליי מבעוד מועד לפני כשבועיים והודיע לי שהנאשם פנה אליו ושכר את שירותיו. אשר על כן אבקש לפטור אותי ואת הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם.

הנאשם:

אני מאשר את דברי עו"ד אלפסה. אני מבקש לשחרר אותו כי שנה לא ידעתי שהוא כזה בעייתי. שנה אני הולך איתו למשפטים ושום דבר לא קורה. לשאלת ביהמ"ש אני מצהיר כי לאור הצורך בעו"ד התחלתי לעבוד משמרת נוספת.

עו"ד רובינשטיין:

אני מקבל על עצמי את הייצוג. אני מודע לכל שבימ"ש זה מסיים את כהונתו בימים אלה. קיבלתי מחברי את החומר, והבוקר נמסרה לי חו"ד ממונה.

<#2#>

החלטה

ביהמ"ש נענה לבקשת הנאשם בשלב זה, ובשלב זה משחרר את עו"ד אלפסה והסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם בהתחשב במינויו של עו"ד רובינשטיין. הובהר לצדדים שהדיון היום יתקיים במתכונת כפי שנקבע מראש.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ז אלול תשע"ג, 02/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ התובע:

הנאשם הורשע כבר ביום 2.7.12 לפני כ-14 חודשים בתיק העיקרי ובהכרעת דין שניה. ביום 19.2.13 הוא צירף 2 תיקים נוספים. מאז הוא זכה לדחיות פעם אחר פעם. נכון להיום בפני בימ"ש חו"ד ממונה ותסקיר נוסף, אני מבקש לקיים את הדיון היום ולסיים את התיק סופסוף.

הסניגור:

אני מבקש לא לסיים את הדיון היום. אנחנו קיבלנו את הייצוג עלינו סמוך למחצית אוגוסט ועשינו את כל מה שניתן על ידנו ע"מ לקבל את התמונה בשלמותה. נגד הנאשם תלוי ועומד תיק נוסף שהוא רוצה לצרף גם אותו, מספרו: 41404-02-13, זה תיק שמיוחס לו חשד לאופניים גנובים. זו עבירה שנעברה ביום 20.3.12. זה קודם כל בקשר לתיק האחרון שתלוי ועומד. למה בעצם הגשנו בקשה לדחות את התיק ולא לסיים היום? יש לנו העתקים של 3 תסקירים שערך שירות המבחן. הראשון, מפברואר 2013, השני ממאי 2013 והשלישי מיולי 2013. הנאשם יציב. כל הזמן אותו הדבר. קראתי את התסקיר האחרון ששירות המבחן ניסה לזמן את הנאשם טלפונית ולא הצליח כי לא היה מענה וגם שלח לו שני מבחנים. הוא מתגורר ברח' המלך ג'ורג' 20, ת"א בדירה שכורה, ליד גן מאיר. המכתבים לא הגיעו אליו לדבריו.

כאשר הממונה על עבודות השירות חיפש אותו, הוא הצליח לאתר אותו רק באמצעות הסניגור ובעקבות כך, מרשי כן התייצב בפני הממונה ביום 13.7.13 כעולה מחוות הדעת. אני קראתי את התסקירים הראשונים. התסקיר מפברואר היה מפורט וארוך. קיבלתי גם אישורים שאני מבקש להגישם, מדף הרווחה, עיריית ר"ג וגם תלוש משכורת. מרשי עובד בצורה מסודרת, שתי משמרות כשליח. מגיש תלוש משכורת, מגיש אישור מאגף הרווחה בעיריית ר"ג. יש שם שני אישורים, אחד קצר והשני מפורט. מעיון גם בתסקיר שירות המבחן מפברואר ומה שכתוב בעמ' 1 ו-2. הוא לא הביא את התסקיר מהדוד כי אני חזרתי בדיוק מחו"ל. מה שעולה מהמסמכים של שירות הרווחה בר"ג ומה שכתוב בתסקיר שירות המבחן בפברואר מעלה תמונה מאוד קשה של נסיבות חיים של הנאשם שהתייתם מאמו בגיל צעיר. הוא גדל בעצם בשוליים של השוליים, בין הרחוב לבין מוסדות שונים שבהם גדל כילד וכנער. אני גם קראתי את חו"ד של הממונה, בדקתי דבר אחד או שניים. עצם העובדה שנמצאו שרידים אופיאטיים לא אומרת בהכרח שהוא משתמש בסמים, שכן מן המפורסמות הוא שגם מי שאוכל עוגת פרג או שותה סירופ שיש בו מרכיבים מסוג מסוים, יכול ותימצאנה בדגימות השתן שלו שרידים. גם בס' 6 הוא מסייג את עצמו. במידה מסוימת, תוצאות הבדיקה נתגלו כאופיאטיים. ז"א התוצאה היא תוצאה ולכן יש סימנים אופיאטיים. הוא לא בא מסטול לשם, יש איזושהי בעיה שצריך לשקול אותה. אני מבקש מביהמ"ש לתת לי הזדמנות לקשר את מרשי עם שירות המבחן. אם ביהמ"ש ייתן לנו הזדמנות אז יתבררו שלושה דברים. האם הוא מנהל עכשיו דרך חיים נורמטיבית. יעבור בדיקת סמים רצינית יותר מזו שעבר שתוכיח את ניקיונו מסמים ויתברר שיש לו רצון לעבור טיפול בשירות המבחן להשתלב במסגרת, כי אז בעצם ניתנה לו ההזדמנות לא לחמוק מהעונש, אלא בגיל 37 אחרי שהוא התגלגל ברחוב וגם במוסדות, בלי אמא ואבא, לעלות על איזושהי דרך חיים נורמטיבית. האיש הזה בא באמת מרקע ומנסיבות מאוד מאוד קשות. מה שכתוב ב-2008 משירות הרווחה של עיריית ר"ג, רק מעיד על כך שיש לו רצון לעזור לעצמו. העבירות שמקושרות אל הנאשם אלו לא עבירות מז'וריות אלא עבירות קטנות. אם אפשר לעשות ניסיון אחרון, אני מעדיף שזה ייעשה. כולנו נהיה יותר שקטים. גברתי תראה מה הוא צירף פה, כולל העבירה האחרונה. אני חוזר ומבקש דחייה.

התובע:

שמעתי בקשב רב את דברי חברי. גם בדיון הקודם כמעט ולא אמרתי מילה. אני צפנה לפרוטוקול הדיון הקודם ומדגיש שגם אז הדיון התנהל לאורו של תסקיר מבחן שלילי, שלא היה סגור במאה אחוז, כיוון שנטען שם לחוסר בערכות לבדיקת דגימות שתן, ולכן כבודה לפנים משורת הדין אפשרה את הדחייה הזאת ע"מ שאפשר יהיה לבצע בדיקות, שעכשיו סיפור החיים והקשיים של הנאשם היו מוכרים גם קודם. בלי לגמד אותם, חלילה. ביהמ"ש נעתר אז לבקשת הנאשם ובא כוחו, דחה את הדיון ל-3 חודשים ואפשר לנאשם להוכיח שהוא נקי מסמים ומשתף פעולה באופן מלא, לצערי הוא לא עשה כן. כיום יש בפני ביהמ"ש הודעת שירות מבחן שהנאשם לא אותר ולא הגיע וחו"ד על הממונה על עבודות שירות שבה כתוב מפורשות עם כל ההסתייגויות, שבשתן נמצאו שרידי מורפין, בנוסף לאופיאטיים אחרים.

אני לא מסכים עם עמדת חברי באשר לאופי העבירות, לטעמי הן לא עבירות כ"כ קלות. הנאשם הודה בעבירות רכוש, סמים ובעבירה חדשה צירוף שביצע ב-2009 שעניינה אלימות די ברוטלית שתחילתה קשור באי שמירה על כלב, וסופה בתקיפה ברוטלית של המתלונן. כשמוסיפים לכך את העובדה שהנאשם משתמש בסמים, מתקבלת תמונה של אדם מסוכן מאוד. לכן אני מבקש לסיים את התיק היום.

<#4#>

החלטה

ביהמ"ש דוחה את בקשת הדחייה, ההנמקות תיתנה בהמשך. ב"כ הצדדים יטענו לעונש עכשיו.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ז אלול תשע"ג, 02/09/2013 במעמד הנוכחים.

הסניגור:

לאור החלטת בימ"ש, אני מצהיר שהנאשם לא יצרף כעת את התיק הנוסך התלוי ועומד נגדו.

התובע:

טוען לעונש. מכיוון שאין הודאה נוספת ואני מפנה לטיעונים שכבר טענו בעבר. אתייחס לתיקים נשוא ההרשעות. ביום 7.2.12 הורשע ע"פ הודאתו בתיק העיקרי בעבירה של פריצה לבית עסק, קפיטריה של בי"ח, ניצול העובדה שהמקום ריק מאדם. לדעת הסניגור, אין מדובר בעבירה חמורה, ואינני מסכים איתו. עסק קטן של אדם פרטי שפורצים לו בשעת לילה כשהוא לא נמצא במקום מהווה מכה קשה לאותו מתלונן. ביום 19.2.13, צירף הנאשם שני תיקים נוספים בהם הודה, 41584-12-11 שעניינו עבירת אלימות כפי שציינתי לעיל. זה אירוע חמור מאוד בו הפגין הנאשם אלימות חמורה, זאת יחד עם שוויון נפש ואדישות לגבי תוצאות עצם ההליכה עם כלב לא קשור. לטענתי, היה בידו להפסיק את האירוע, ובמקום זאת תקף את המתלונן, ובחר שלא להפסיק את האירוע. באשר למידת העונש ובהתאם להוראת תיקון 113, אני טוען שהערך המוגן שנפגע הוא ביטחון הציבור, בגופו ורכושו. מתחם הענישה נע לטענתנו ממאסר קצר עד ל-18 חודשי מאסר, כאשר נסיבות העבירה והנסיבות האישיות של הנאשם מצדיקים עונש חמור הנוטה לרף העליון במתחם. בתיק האחרון שצורף ביום 19.2.13, ת"פ 37910-6-12 זה האירוע החדש יותר מבין השלושה, בו השתולל הנאשם בבי"ח איכילוב במסגרת אשפוז בו שהה, הנאשם ביקש מהאחות תוספת של חומר משכך כאבים, ומכשסורב התפרע בחדר האחיות, גרם נזק, וכאשר הגיעו אנשי האבטחה וניסו להשתלט עליו, התנגד, איים. הערך המוגן שנפגע הוא שמירה על הסדר הציבורי ונורמה חברתית בסיסית שמחייבת ציות לעובדי ציבור. מתחם הענישה בתיק זה נע ממאסר על תנאי ועד 6 חודשי מאסר.

הנאשם יליד שנת 1975, לחובתו 6 הרשעות קודמות. מגיש גיליון ב'מ1. מהגיליון עולה שהוא ריצה עונש באופן מצטבר, 3 שנות מאסר בפועל ולחובתו מאסר על תנאי, לטענתי הוא בר הפעלה.

הסניגור:

מתנגד.

התובע:

לגבי התנאי, המאסר המותנה הוטל בת"פ 40206-2003 בבימ"ש מחוזי בת"א. גזר הדין ניתן ביום 25.1.04 הוטל על הנאשם מאסר בפועל שאותו ריצה הנאשם עד ליום 24.4.06. וכמו"כ הוטלו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי, שנכנסו לתוקף ביום השחרור, דהיינו, ביום 24.4.06. התנאי חל על עבירות בהן הורשע. מגיש לעיון בימ"ש את המאסר המותנה. התקבל וסומן ב'מ2. בגזר הדין בתיק 40206-03, הוטל על הנאשם תנאי לפיו, לא יעבור עבירות של השגת גבול והחזקת נכס חשוד כגנוב. בתיק העיקרי הנאשם הורשע בפריצה לבית עסק וגניבה מתוכו. לטענתי, העבירות האלה מכילות את כל היסודות שבהשגת גבול והחזקת רכוש. לכן אני טוען, לפי הלכת מסילתי שהנאשם הפר את התנאי, ולכן המאסר המותנה הוא בר הפעלה. לפי בהלכת מסילתי יש להתייחס לתנאי באופן מהותי ולא פורמאלי טכני. על הרציונל שבהלכת מסילתי חזרו בתי המשפט במספר החלטות. מגיש את כולן. לכן אני מבקש להפעיל את המאסר המותנה.

אני רוצה לסיים במילה אחרונה לגבי עמדת שירות המבחן, התסקיר האחרון הוא הכי גרוע. בדיון הקודם קיבל הנאשם הזדמנות אין כמותה, וסנגורו דיבר ממושכות ושכנע. התירוצים שנשמעו היום לאי שיתוף הפעולה לא משכנעים אותי. לדעתי הנאשם היה חייב לגלות אחריות רבה ולדאוג לקיום קשר עם שירות המבחן, וטענתו היום שלא איתרו אותו לא יכולה להישמע.

לכן אני מבקש להפעיל את המאסר המותנה ולהטיל עונשים של מאסר בפועל ומשאיר לשיקול דעת ביהמ"ש אם להטיל אותם במצטבר או להסתפק בחפיפה.

הסניגור:

אני מתחיל בטיעון שמאסר על תנאי איננו חל. מלשון גזר הדין עולה שביהמ"ש לא התכוון להטיל מאסר על תנאי כה ממושך בעבירות כמו שלנו. ביהמ"ש המחוזי כתב במפורש שמאסר על תנאי חל על עבירות מסוג פשע, שיש בהן יסוד של אלימות. בשתי הכרעות הדין בתיק זה, אין עבירה שמפעילה את התנאי. ניסיונו של חברי להרחיב את האמור בגזר הדין ותך הסתמכות על פסקי דין ישנים איננה במקומה במיוחד לנוכח לשונו הברורה של ביהמ"ש המחוזי.

יש לנו בתיק זה עבירה שנעברה ביום 7.4.07, דהיינו למעלה מ-6 שנים. כתב האישום הוגש כעבור 3 שנים ביולי 2010. אני מדבר על 96 החטיפים. התיק שכב 3 שנים בתביעות ואז הוגש כתב אישום. זה התיק הראשון שהוא בה והודה, לא שיחק משחקים.

התיק השני הוא מיום 2.5.09, כתב האישום הוגש בנובמבר 2010, כשנה וחצי. הנסיבות מפורטות בכתב האישום. אני טוען שזה אירוע מזדמן, מוטב שלא היה, לא התברר מה היה בדיוק, אך הוא הודה.

התיק השלישי, זה אירוע מיום 13.2.12, גם כשנה וחצי. שם היה הנושא של התנהגות פרועה במקום ציבורי. שם לא הייתה אלימות של ממש. כנראה היו לא כאבים. זה לא צריך שיהיה, אבל זה לא חמור מאוד מבחינה פלילית.

הנאשם הוא אדם צעיר, יליד 1975. הוא מקיים את עצמו, הוא עובד ומתפרנס ולא מתקיים מפשע. חי בגפו. בן 37, ללא משפחה. החיים לא האירו לו פנים, הוא סבל. סה"כ למד 7 שנים. שיכל את אחיו על רקע שימוש בסמים. אמו נפטרה לפני כשנתיים מסרטן. נכון להיום, יש לנאשם אח אחד שגם הוא נרקומן לשעבר.

מפנה לנתונים העובדתיים המפורטים בתסקיר הראשון מיום 10.2.13.

אני מפנה במיוחד לרישא של עמ' 2. אני מזמין את ביהמ"ש לקרוא את שלוש הפסקאות הראשונות שהן הכי רלוונטיות. אלה הנתונים שאדם מגיע לגיל 18, כשהוא בגיר ע"פ חוק, אלה הנתונים שהוא מתחיל איתם את החיים. המוסדות שמטפלים הם גדושי עבודה וחסרי אמצעים וכח אדם. האיש הזה מגיע לאן שמגיע. היום אין לחברה שלנו מסגרות שיקומיות אמתיות. אני אומר שהגיליון לא משקף טיפוס עברייני והתנהגות עבריינית חמורה. זה משקף אדם שקשה לו להתמודד עם החיים, אז לפעמים הוא בורח לסמים, ולפעמים הוא בורח מהסמים ומנסה לקבל טיפול לגמילה.

אני קראתי את גיליון ההרשעות הקודמות ואני חוזר ואומר שזה לא מהעבירות החמורות שמצדיקות לשלוח היום את מרשי במצבו הנוכחי לשנה שלמה של מאסר.

ובאשר לעונש במשקפי תיקון 113, אני טוען שחברי לא הביא פסיקה שתוכיח כי במקרים דומים הוטלו עונשים כ"כ חמורים. מה עוד שחברי כלל לא דיבר ולא הזכיר ולו במילה את הזמן הרב שחלף. על כל חלופות המשנה מס' י' והלאה, אני מבקש לתת משקל לקולא בהודאת הנאשם בעבירות שיוחסו אליו וגם בצירוף רצונו לנקות שולחן. העובדה שהוא עובד נורמטיבית. לא הסתבך מאז התיק האחרון מפברואר 2012. מרשי ראוי לטעמי להתחשבות ביהמ"ש לנוכח נסיבותיו האישיות הקשות.

אני אבקש שביהמ"ש לא ישלח אותו לכלא ויסתפק במאסר מותנה מכיוון שאולי פה היום יהיה ברור לו שהעובדה שכשנה וחצי לא נפתחו לו תיקים, כי הוא עובד ומשלם שכ"ד, כי היה ברור לו שהוא לא רוצה ללכת לכלא, אלא הוא רוצה לעבוד ולסדר את החיים שלו. אין לו עזרה, הוא לבד. בודד.

<#6#>

החלטה

גזר הדין יינתן מחר בשעה 11:30.

הודע לנאשם כי לא תשלח לו הזמנה נוספת, ועליו להתייצב לדיון שנקבע, שאם לא כן יהא בית המשפט מוסמך לדון אותו בהעדרו.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ז אלול תשע"ג, 02/09/2013 במעמד הנוכחים.