השתלשלות ההליכים:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של פריצה לרכב, לפי ס' 413ו סיפא לחוק העונשין; ניסיון גניבה מרכב, לפי ס' 413ד(א) + 25 לחוק העונשין; חבלה במזיד, לפי ס' 413ה לחוק העונשין. על פי הנטען, ביום 12.03.09 הנאשם ניפץ, באמצעות מרפק ידו הימנית, חלון שמאלי אחורי של רכב מסוג רנו מגאן, ולאחר מכן אדם שהיה עמו הכניס פלג גופו העליון לרכב, הוציא משם תיק, ולאחר מרדף משטרתי שנערך אחר הנאשם והאדם הנוסף, נתפס הנאשם כשבסמוך אליו התיק. יצויין כי בס' 3 לעובדות כתב האישום צויין כי התיק שהוצא מהרכב היה של הנאשם, אך מההקשר ומהמשך הדברים ברור שמדובר בטעות סופר כך שהכוונה לכך שהתיק היה של בעלי הרכב.

בדיון מיום 21/9/11 הנאשם כפר בכתב האישום תוך שציין שנכח במקום, עישן סיגריה, ולא ביצע שום עבירה, כאשר השוטרים התנפלו עליו מבלי שהיה מודע לכך שמדובר בשוטרים, ומבלי שחשש מהם כי לא עשה דבר.

בעקבות זאת נשמעו ראיות כאשר מטעם התביעה העידו העדים יניב הינדי, יהודה פרנקו, קובי אשכנזי, נפתלי אלמגור, כאשר מטעם הנאשם העידו הוא עצמו ומר חצ'יק ורטריסיאן. כן הוגשו כראיות מסמכים שונים.

סיכומי התביעה נשמעו בע"פ, ואילו סיכומי ההגנה היו בע"פ ובכתב.

עדות רס"מ יניב הינדי:

עדותו של רס"מ הינדי, חוקר במשטרת כפר סבא, נפרסת על פני עמ' 7-8 לפרוטוקול.

לדבריו, כחוקר תורן גבה את אמרת הנאשם, שהוגשה וסומנה ת/2. החקירה נערכה בשפה העברית, כאשר לא צויין דבר לגבי מידת שליטתו בשפה, ועל כן כנראה עניין זה לא עלה.

בדיקה עם חברו של הנאשם, שאת פרטיו מסר בהודעה, היתה מיותרת כיוון שמדו"חות הפעולה שהיו בפניו של העד עלה כי הנאשם נצפה מבצע את המיוחס לו, ואישור חברו את גרסת הנאשם שהמתין לו לא היתה סותרת זאת.

עדות רס"מ יהודה פרנקו:

עדותו של רס"מ פרנקו, בעת המקרה סייר במשטרת ישראל נקודת הוד השרון, נפרסת על פני עמ' 9-15 לפרוטוקול.

לדבריו, מעורבותו באירוע החלה כאשר נמסר מעיריית הוד השרון שהתקבל מידע שיש שני אנשים חשודים שמתצפתים בחניון העליון של קניון מרגלית בעיר. הוא הגיע למקום והחנה את הרכב במרחק, כדי שהחשודים לא יבחינו שהגיעה ניידת. יצא מהרכב עם קובי סייר הביטחון, והגיעו מכיוון דרום לצפון אל החניון.

בהגיעם הבחינו בשני חשודים. אחד מהם (שאחר כך התברר כנאשם) לבש סריג אפור ומכנס ג'ינס שחור, והשני מכנס ג'ינס כחול וקפוצ'ון שחור, וזאת כעולה מדו"ח הפעולה (שהוגש בין היתר לעניין זה וסומן ת/4). העד והסייר הסתתרו שפופים מאחורי שיח גבוה ועבות, במרחק של כ-5-10 מטרים מהחשודים, כשהם צופים עליהם באופן רציף במשך כעשר דקות, דרך ענפים. העד הבחין שהחשודים כל הזמן מסתובבים, וכשרכב היה נכנס לחניון, עשו עצמם מדברים ביניהם כשהם יושבים על שפת המדרכה. כל זאת כאשר החשודים נמצאים לבדם במקום. למיטב זכרונו של העד, הנאשם לא שוחח באותה עת בטלפון, ואם הדבר היה נעשה, העד היה מתעד זאת בדו"ח הפעולה.

לאחר כעשר דקות של תצפית רציפה, שני החשודים התקרבו לרכב, רנו מגאן למיטב זכרונו, שהיה במרחק של כ-10-12 מ' ממקום התצפית. בשלב זה הנאשם הניף את מרפק ידו הימנית וניפץ את החלון השמאלי אחורי של הרכב, כשפניו לכיוון הקניון. באותה עת, החשוד השני עמד לידו והסתכל לכיוון השני. לאחר הניפוץ, החשוד השני הכניס ידו לרכב ושלף משם תיק מזוודה ("טרולי").

בשלב זה, העד והסייר קובי יצאו מהמחבוא, צעקו "משטרה". שני החשודים היו בהלם, כאשר אחד מהם, שאינו הנאשם, התעשת יותר מהר, זרק את התיק והחל להימלט. בשלב זה העד והסייר קובי השתלטו על הנאשם, שגם ניסה להימלט והראה התנגדות. ההשתלטות היתה בסמוך מאד לרכב, כמטר - מטר וחצי, ותוך כדי כך הגיע למקום הסייר נפתלי אלמגור, שהיה באיזור לאחר סיור בחניון. העד השאיר את הנאשם שכוב, בהשגחת הסייר קובי והסייר נפתלי, ויצא למרדף אחר החשוד השני, אך לא הצליח ללכדו.

העד שרטט את זירת האירוע – הוגש וסומן נ/1, כאשר מהתשריט ניתן להבחין שהרכב שנפרץ היה בשורה השניה של כלי הרכב החונים, לעומת מקום התצפית. העד ציין כי ממקום התצפית ניתן היה לראות גם את השורה הכי רחוקה ממנו, כאשר הרכב שנפרץ, היה מולו ומעט ימינה, כך שהתצפית עליו, ובייחוד על האיזור שבו נפרץ, היתה מעולה.

כשהנאשם נלכד, הוא אמר תחילה שחיכה לאשתו, היא לא הגיעה, ופתאום הגיע הבחור שנמלט, אותו הוא לא מכיר, ודיברו- כל זאת כעולה מדו"ח הפעולה ת/4 (שהוגש אף לעניין זה). לאחר מכן הנאשם אמר דברים אחרים שתועדו בדו"ח העיכוב. כעולה מהדו"ח, שהוגש וסומן ת/3, הנאשם אמר שלא הוא פרץ, אינו יודע מי פרץ, דיבר בפלאפון ושמע "בום", ופתאום הופיעו השוטר והסייר (במקור- "אתה בא הוא בא"). בהמשך, במקום המיועד לחתימת המעוכב, רשום "לא רוצה לא מבין". העד הקפיד לרשום את כל דבריו, ולא זוכר אם שם לב שיש לו בעיית שפה.

החניון בו התרחש האירוע היה חניון פתוח. השעה היתה בשעה 17:30 בחודש מרץ, היה אור יום (בין ערביים או מואר קצת יותר), כך שהראות ברורה.

עדות קובי אשכנזי:

עדותו של מר אשכנזי, סייר ביטחון בהוד השרון, נפרסת על פני עמ' 15-20 לפרוטוקול.

לדבריו, ביום האירוע קיבל פניה מהמוקד העירוני לגבי שני חשודים בחניון החיצוני בקניון מרגלית. היה בניידת עם השוטר פרנקו והגיע עימו למקום, עת הבחינו ב-2 אנשים יושבים על האספלט בקצה של החניון, כשאחד מהם, שלבש קפוצ'ון אפור ומכנס שחור, מדבר בטלפון. העד ופרנקו הסתתרו מאחורי שיחים מחוברים בגינה הציבורית הסמוכה לחניה, כשהם מתכופפים מעט, וקיימו תצפית רציפה על השניים. היה אור יום, והיום היה יפה ולא גשום.

לאחר זמן מה, כשלא היתה תנועה בחניון, שני החשודים הסתובבו כעשר דקות בין המכוניות, והתקרבו לרכב רנו לבן. רכב זה חנה עם אחוריו לכיוון העד ופרנקו, בשורה השניה, כאשר בשורה הראשונה לא היו כלי רכב. המרחק שלו מהם היה קרוב, כשניים-שניים וחצי מטרים, אם כי העד לא מבין במרחקים. באותה עת אף אחד מהחשודים לא דיבר בטלפון. לאחר מס' דקות שמע קול ניפוץ שמשה, והבין, יכול להיות מפרנקו, שאחד מהם ניפץ את השמשה במרפקו.

בשלב זה העד ופרנקו יצאו מהשיחים, ואז אחד מהחשודים זרק תיק שחור. שני החשודים ניסו לברוח, והעד קרא להם לעצור. החשוד שלבש קפוצ'ון אפור ומכנס שחור עצר, והעד ניגש אליו, תפס אותו, והשכיב אותו על הרצפה. זאת במרחק של חצי מטר מהרכב, כשהתיק על ידו. השני, שחבש קסקט, נמלט, כשפרנקו בעקבותיו. למקום הגיע נפתלי, אחראי הסיור, ועזר לעד בעיכוב של החשוד הראשון.

בעת מעצרו, החשוד לא אמר דבר, אך לאחר מכן אמר שבא סתם להסתובב ודיבר עם חבר שלו בטלפון. כן מסר שגם החשוד השני דיבר בטלפון, אם כי העד לא ראה זאת כלל.

עדות נפתלי אלמגור:

עדותו של מר אלמגור, אחראי סיור עירוני במרכז הביטחון של הוד השרון בעת האירוע, נפרסת על פני עמ' 20-23 לפרוטוקול.

לדבריו, ביום האירוע סייר הביטחון קובי דיווח לו על שני אנשים חשודים בחניון העילי של קניון מרגלית. הגיע למקום, תוך שעמד בקשר רציף עם קובי במכשיר הקשר, במהלכו הבין שהוא והשוטר פרנקו מתצפתים על החניון מבין השיחים. העד הגיע לחניון ברכבו, מבלי כל סימן מזהה את תפקידו, והחנה את רכבו. תוך כדי כך הבחין בשני החשודים בסמוך אליו כשהם משוחחים ביניהם. כן הבחין בפרנקו ובקובי כפופים או שוכבים בשיחים שבסמוך למקום בו חנה, כאשר ידע לאתרם שם נוכח שיחה מוקדמת ביניהם. מסימון שלו על השרטוט נ/1 עולה שחנה בשורה הראשונה ביחס לשיחים. לדבריו, שורה זו היתה מלאה כלי רכב חונים.

העד נעל את האזעקה ברכבו והחל לנוע מהחניון לכיוון הקניון, ואז שמע את קובי צועק עצור. העד חזר למקום וראה את קובי אוחז באחד החשודים, שלבוש ג'ינס שחור או אפור כהה וקפוצ'ון אפור. כן הבחין בפרנקו רץ אחר השני, שחבש קסקט, ובגדיו גם כן היו כהים. העד עזר לקובי לאחוז בחשוד שנתפס. הבחין שלידם יש רכב עם זכוכית שבורה.

באותו יום מזג האויר היה בהיר, לא היה חשוך ומעורפל, כך ששדה הראיה היה טוב.

עדות הנאשם:

עדותו של הנאשם נפרסת על פני עמ' 23-28 לפרוטוקול. יצויין כי רוב עדותו נאמרה בשפה העברית, ובאופן ברור, לאחר שהבהיר שאיננו צריך מתורגמן, ושאם לא יבין מילה כלשהי ישאל את הסניגורית בהיותה דוברת השפה הרוסית, כאשר רק לקראת סוף עדותו הסביר עצמו ברוסית.

לדבריו, בעת העדות (אפר' 12') שהה בארץ כ-5 שנים, תחילה שנתיים כתייר ואחר כך 3 שנים כעולה חדש.

ביום האירוע הנאשם, לבוש ג'ינס וקפוצ'ון, הגיע להוד השרון באוטובוס מתל אביב לבקר את חברו חצ'יק ורטריסיאן, שהינו גם קרוב משפחתה של אשתו דאז של הנאשם. סיכם יום לפני כן עם חצ'יק שהנאשם יגיע ליד הקניון, חצ'יק יסיים את עבודתו בשעה 17:00 ויגיע לאסוף את הנאשם. לא ידע איך חצ'יק יאסוף אותו, אם כי ידע שאין לו רכב משלו.

הנאשם ירד בתחנת אוטובוס קודמת, הלך ברגל עד תחנה שליד הקניון, עשה ליד הקניון סיבוב, ראה חניה במרחק של כ-30-50 מ' מהקניון, ולשם הגיע. הסתובב בחניה כשהוא מחכה לשיחת טלפון מחברו. בינתיים, במשך 6,7,10 דקות דיבר עם אשתו דאז בטלפון. כל הזמן הלך, לא ישב. בהתייחס לכך שבפני שוטר אמר שהמתין לאשתו עמד על כך שהמתין לחברו, ומסביר את הפער בטעות שלו בעברית.

פתאום שמע רעש, הסתכל אחורה וראה אדם אחר חבוש כובע שחור כשהוא הולך (לא ראה אותו לפני כן, אך לא שלל את האפשרות שזה הסתובב לידו בלי ששם ליבו אליו, בעת השיחה בטלפון). מייד אחר כך הנאשם הסתכל קדימה, ואז ראה שלושה שוטרים, שאמרו לו לעצור. הוא לא ניסה להימלט אלא עצר, ואילו האדם הנוסף ברח. השוטרים היכו את הנאשם, כאשר אחד מהם רדף אחרי האדם שברח, וכשחזר אף הוא היכה את הנאשם. הוא לא הבין מה קרה, היה עולה חדש, לא דיבר עברית, גם לא בעת עדותו, ולא הבין שאפשר להתלונן על אלימות השוטרים.

השוטרים אמרו לנאשם "הוא שבר חלון", והנאשם השיב "לא ראיתי". בעדותו מסר כי לא אפשרי שישבור חלון עם מרפק בהיותו מדבר בטלפון, ושלא עשה דבר. המכונית שנפרצה לא היתה לידו, ולא יודע איזו היא. היא היתה מאחוריו, כאשר הוא שמע את הרעש ולא מעבר לכך. לדבריו, מי שעשה זאת, הוא זה שברח. את התיק שנגנב, לא ראה.

עדות חצ'יק ורטריסיאן:

עדותו של מר ורטריסיאן נפרסת על פני עמ' 28-33 לפרוטוקול.

לדבריו, הוא מכיר את הנאשם עוד מגרוזיה, על רקע הקשר המשפחתי שהנאשם ציין. ביום האירוע, הנאשם היה אמור לבוא לבקרו על פי הזמנתו של העד לארוחת ערב, וכדי שיכיר את אשתו של העד. אשתו של הנאשם לא היתה אמורה להגיע, על אף שבאותה עת היתה ביחסים טובים עם הנאשם, כיוון שהיו לה סידורים. העד גר באותו עת ברח' בן גוריון 22, וקבע עם הנאשם שיחכה לו בקניון, והעד יאסוף אותו בשעה 17:30. העד התכוון להגיע מביתו בהליכה. סיכמו שהנאשם יתקשר אליו כשהוא מגיע, ואז העד יצא לדרך מביתו.

לדבריו של העד, זמן ההליכה מביתו לקניון הינו של 5 דקות, וההליכה הינה בדרך הראשית- דרך רמתיים. לאחר שעומת על ידי התובע עם הטענה כי מדובר במרחק של כ-2 ק"מ וזמן הליכה של כ-25 דקות, שלל זאת ואמר כי זמן ההליכה הינו 5-10 דקות, תלוי בקצב ההליכה. בחקירתו החוזרת אמר שלא יתפסו אותו במילה לגבי הזמן של ההליכה.

העד אמר לנאשם לחכות שם, ולא בתחנה המרכזית (הקרובה יותר לביתו), משתי סיבות. האחת, כי רצה גם לטייל עם הנאשם קצת, כיוון שאשתו של העד עוד לא היתה בבית. השניה, כדי שהנאשם, שהיה עולה חדש, ידע להגדיר בקלות את המקום שבו צריך לרדת מהאוטובוס.

בחקירתו הראשית מסר העד שחיכה זמן מה בביתו, ולבסוף התקשר לנאשם, אך זה לא ענה. אחר כך הטלפון היה סגור, והעד התקשר לאשתו של הנאשם, שתחילה לא ידעה להשיבו היכן הנאשם, אך לאחר כשעתיים שלוש אמרה לעד שהנאשם נעצר. בחקירה הנגדית מסר כי התקשר לנאשם בשעה 17:30, זה לא ענה לו, ואז העד יצא מביתו, והגיע למקום בו הנאשם אמור היה לחכות לו. הוסיף שלפני כן הנאשם דיבר איתו טלפונית, כשיצא לדרך.

מספר הטלפון של העד באותה עת היה 0548101037. את מספר הטלפון 0546657995 העד לא הכיר, כאשר יצויין כבר עתה כי זה מספר הטלפון (היחיד) שהנאשם מסר (באמרתו במשטרה- ת/2) ששייך לעד.

דיון והכרעה:

מבירור המשפט עלה כי הנאשם לא חלק על כך שבמועד נשוא כתב האישום, בחניון נשוא כתב האישום, נפרץ הרכב נשוא כתב האישום, באמצעות ניפוץ החלון האחורי השמאלי שלו, ושמתוכו נלקח תיק על ידי אדם שאינו הנאשם. אין מחלוקת כי כשהשוטר והסייר גילו עצמם, אותו אדם נמלט מהמקום, תוך שהשליך את התיק. אין מחלוקת שהתנהל מרדף אחר אותו אדם, ללא הצלחה, ושבמקביל הנאשם נעצר באותו חניון על ידי השוטר והסיירים, כשהתיק בסמוך אליו.

הנאשם חולק על הטענה כי הוא זה שבמרפקו ניפץ את שמשת הרכב, כדי לאפשר את הוצאת התיק על ידי האדם השני, ואף טוען כי לא היתה כל זיקה ביניהם, והבחין בו רק לאחר ששמע את קול ניפוץ השמשה. הנאשם אף חלק על הטענה כי החל להימלט מהשוטר והסיירים, טרם נעצר.

בד בבד הנאשם נותן הסבר לגבי סיבת הגעתו לאותו חניון, ומפרט את מעשיו במקום.

מסתבר כי מבין שלושת אנשי אכיפת החוק, רק אחד, הוא השוטר פרנקו, ראה את הנאשם מנפץ במרפקו את שמשת הרכב. זאת לאחר תצפית רצופה שביצע על הנאשם ועל האדם הנוסף, כאשר לדבריו רק שני אלה היו במקום בעת הניפוץ, והבחין היטיב בין מעשיהם באותה עת, האופן שבו עמדו, ופרטי הלבוש השונים. שותפו לתצפית, הסייר אשכנזי, לא הבחין מי ניפץ את השמשה, משמע אינו מפליל את הנאשם בכך, אך גם לא אומר שהאדם הנוסף הוא זה שעשה כן, וגם לא מתאר שבמקום היה אדם שלישי מלבד השניים.

בד בבד, לצד פרנקו, שני הסיירים, הם אשכנזי ואלמגור, היטיבו לומר שבעת האירוע, במקום, שהינו חניון לא מקורה, היתה ראות טובה. שעת האירוע הינה בסביבות 17:30, ועסקינן באמצע חודש מרץ, משמע אור יום, כפי שאכן אמרו העדים. לעניין זה יצויין כי בכתב האישום נפלה בעליל טעות סופר בתיאור השעה כ-18:40 (שמן הסתם נבעה מציון שעת כתיבת דו"ח הפעולה ת/4) שכן אף מדברי הנאשם והעד שהעיד מטעמו, נוכחותו של הנאשם במקום היתה בסביבות 17:30.

מדברי השלושה ניתן היה להבין בבירור שהתצפית שבה היו פרנקו ואשכנזי היתה במרחק של מספר מטרים מהמקום בו היה הרכב שנפרץ, כאשר הם היו שפופים מאחורי שיח רחב בגינה הסמוכה לחניון, והרכב שנפרץ היה בשורה השניה. הן פרנקו והן אלמגור מדברים על שורה ראשונה מלאה במכוניות, אך פרנקו הבהיר שלמרות זאת הבחין היטיב ברכב שנפרץ, בחלק שלו שנפרץ. אמנם אשכנזי אמר שהשורה הראשונה היתה ריקה, אך ממילא הוא עצמו לא הבחין מי ניפץ את השמשה, כך שאין בטעות זו מצידו בכדי להשליך על גרסתו.

עוד עולה מדברי השלושה שהנאשם והאדם הנוסף היו מספר דקות בחניון, ישבו זה לצד זה, ואף הסתובבו זה לצד זה. פרנקו ואלמגור אף ראו אותם משוחחים ביניהם. פרנקו ואשכנזי אף ראו אותם מתקרבים יחדיו לרכב שנפרץ. פרנקו אף ראה אותם עומדים זה לצד זה, בכיוונים הפוכים, ליד הרכב שנפרץ, ובעת הניפוץ. לאחר יציאתם מהמחבוא, פרנקו ואשכנזי אף ראו את הנאשם מנסה להימלט בנוסף לאדם הנוסף, אך עצר לאחר זמן קצר. יודגש כי אלמגור לא ראה את הנאשם והאדם הנוסף באופן רציף, בייחוד בסמוך לפני, בעת, ובסמוך אחרי הפריצה, ומשכך אין בחוסר בעדותו לגבי שלבים אלה בכדי לקבוע כל ממצא אחר מעדויות שני העדים האחרים לגבי אותם שלבים.

הנה כי כן, על פניו, יש בעדויות התביעה, בכדי להשלים את החסר לעובדות שאינן במחלוקת, ולקבוע כי הוכח האמור בכתב האישום, למעט שתי טעויות הסופר שצויינו (בדבר שעת האירוע מחד ולמי היה שייך התיק מאידך).

נשאלת השאלה, האם לאחר פרשת ההגנה הדברים בעינם עומדים, או שמא הצליחה ההגנה באמצעות עדיה וראיותיה לזרוע את הספק הנדרש?

לב פרשת ההגנה הינה מטבע הדברים עדות הנאשם. עדות זו התייחסה לסיבה להגעתו למקום ומעשיו במקום, כך שאלה מתארים סיפור תמים- הנאשם הגיע למקום באוטובוס, כדי להיפגש עם חבר בן המקום שהזמינו לביתו אך העדיף שייפגשו שם, ותוך כדי שהמתין לו במשך מספר דקות, שוחח הנאשם בטלפון עם אשתו, מבלי שהיתה לו כל זיקה לאדם הנוסף, שמאחורי גבו, תרתי משמע, ניפץ את השמשה ולקח את התיק. יצא איפה שחלקו של הסיפור נועד להתיישב עם גרסאות השוטרים ולהסבירן באופן שונה מפרשנותם, ובחלקו האחר נועד לסתור את דבריהם, כך שיסתבר שטעו במה שאמרו שראו. משכך, יש להידרש למהימנות הסיפור.

במבט ראשון, סיפור הגיוני, ואף נתמך בראיות חיצוניות. הגיוני שאדם שלא מכיר את הוד השרון, יחכה לחברו במקום מרכזי משם החבר יאסוף אותו לביתו. הדבר אף נתמך בעדותו של החבר. הגיוני שבזמן ההמתנה לחבר ידבר בטלפון, והגיוני שעם אשתו. הדבר אף נתמך בפלטי שיחות הטלפון הסלולרי שלו ושל אשתו שסומנו נ/3, נ/4 בהתאמה. אולם, כאשר עוברים מהקווים הכלליים של הסיפור לפרטיו הקטנים, התמונה משתנה מקצה לקצה.

ראשית, ביחס לפלטי השיחות. עיון בנ/3 מגלה שהנאשם יזם שיחה אחת עם אשתו, אך זאת בשעה 16:14, שעה מוקדמת מידי לגבי נוכחותו במקום. היא עצמה יזמה שיחות לא מעטות עימו באותו יום, אך למעט אחת, כולן מוקדמות מידי אף הן (בין השעות 7:28 לשעה 16:44). השיחה היחידה שהתקיימה ביניהם בעת שהייתו במקום היתה בשעה 17:33, ונמשכה 24 שניות. הנה כי כן, ממש לא שיחה במשך מספר דקות עם אשתו, תוך כדי ששוהה במקום, כפי שטען הנאשם (6,7,10 דקות כדבריו). היותה של השיחה קצרה מאד יכולה להסביר מדוע פרנקו ואשכנזי לא תיעדו אותה, ולאחר שנים בעת שהעידו, לא זכרו אותה. נוכח זמנה הקצר והיותה בשעה 17:33, וקיום התצפית במשך 10 דקות בסביבות 17:30, לא ניתן לומר שנערכה בדיוק בעת שנופצה השמשה, כפי שטוען הנאשם, אלא מן הסתם בזמן שקדם לניפוץ.

אמנם הנאשם יזם שיחות טלפון נוספות, כעולה מנ/3. אך גם אלה לא משנות את האמור לעיל. השיחה האחרונה שלו מאותו יום הינה בשעה 17:03, ומשהאירוע היה בסביבות השעה 17:30, כשהתצפית היתה כעשר דקות, ברור שהשוטרים לא יכלו לחזות בה. עם זאת, מבין השיחות הנוספות, קיימת שיחה אחת לחברו העד חצ'יק (למס' הטלפון שהאחרון מסר- 0548101037) משעה 16:40. אך הנאשם לא מסר ששוחח עם חצ'יק בעת שהיה במקום. אדרבא, כאשר במשטרה מסר הנאשם מספר טלפון אחר לגבי חצ'יק, שחצ'יק שלל שהיה ברשותו. חצ'יק מצידו אמנם מספר ששוחחו באותו יום, אך זאת כשהנאשם יצא לדרך לכיוון הוד השרון, כך שגם כך זו לא שיחה שיכולה לסייע לטענת הנאשם כי בחניון שוחח בטלפון דקות ארוכות.

בנוסף, גרסת הנאשם לא מתיישבת עם ממצאים ברורים מעדויות עדי התביעה.

לגבי הפרט המרכזי- ניפוץ השמשה באמצעות המרפק- עוד היה מסוגל לטעון שמדובר בעדות יחידה, של שוטר שהתבונן מבעד לשורה של כלי רכב חונים, והתבונן על שני אנשים סמוכים, כך שאולי בכל זאת טעה. אך לגבי הפרטים הנוספים שונים הם הדברים.

כאמור לעיל, שלושת העדים, לעיתים כולם, לעיתים שניים מהם, מעידים על סמיכות ברורה של הנאשם והאדם הנוסף- יושבים ומסתובבים ביחד לסירוגין, משוחחים ביניהם, מתקרבים ביחד לרכב שנפרץ, נמלטים ביחד לאחר שעדי התביעה מתגלים. לעומת זאת, הנאשם טוען כי לא ישב אלא כל הזמן הלך, לא היה סמוך לאותו אדם נוסף, ואף לא לרכב שנפרץ, ולא הבחין באותו אדם נוסף עד ששמע ניפוץ השמשה מאחורי גבו, ולא ניסה להימלט. המדובר בסתירה ברורה, לא בפרשנויות ומסקנות שונות לאותן עובדות, כאשר מול הנאשם עומד כאמור לא רק עד אחד, אלא שניים או שלושה, ובמספר נקודות כאמור לעיל.

גרסת הנאשם אף אינה הגיונית לגבי בחירת החניון כמקום המתנה. גם אם נניח שחצ'יק אמר לו להמתין בקניון ולא במקום אחר (ולכך עוד נידרש), הרי שהגיוני שימתין בשער הכניסה לקניון, ולא בחניון, אשר הינו מקום גדול יותר, ומצויים בו כלי רכב רבים שעשויים להסתירו, כך שחצ'יק עשוי להתקשות לאתרו, לעומת השער. דווקא אי היכרות הנאשם את המקום מחזקת זאת- הגיוני שאדם שלא מכיר את הסביבה, יחכה במקום בו קל לאתרו. והגיוני שמי שאומר לו להמתין לו בקניון, לא יחפשו בחניון אלא בשער הכניסה. הנה כי כן, ההמתנה בחניון אינה הגיונית לסיפור של הנאשם, ולעומת זאת היא דווקא הגיונית לסיפור כתב האישום, כך שבמקום מטרות רבות זמינות לפריצה, ואין נוכחות רציפה של אנשים.

הנאשם לא היה עד ההגנה היחיד שגרסתו היתה לא הגיונית.

כעולה מגרסת העד חצ'יק, מטרת הגעת הנאשם לבקרו היתה בכדי שיבוא לביתו לראשונה ואף יכיר את אשתו. הנאשם באותה עת היה נשוי לקרובת משפחה של חצ'יק. כך שבאופן טבעי היה מצופה שבביקור, בו אמורה להיות מוצגת אשתו של חצ'יק, לנאשם תתלווה אשתו שלו. ודוק, יחסי הנאשם ואשתו באותה עת טרם עלו על שרטון. אך אשתו של הנאשם לא נלוותה אליו, כאשר העד חצ'יק מסביר זאת בכך שהיתה עסוקה. הגיוני הוא במצב כזה לתאם ביקור זוגי בשעות נוחות לכולם. משלא נהגו כך, נראה שלא דובר בביקור חברי.

מעבר לכך, גרסת העד חצ'יק אינה הגיונית בהיבט נוסף. אכן נכון הוא לא לצפות מהנאשם לאתר את ביתו של העד, או לרדת בתחנת אוטובוס סמוכה לבית אך כזו שתהיה במקום לא מרכזי. לפיכך, הגיוני לבחור מקום מרכזי. אך מה מרכזי יותר מתחנה מרכזית הוד השרון, שקרובה לביתו של חצ'יק ברחוב בן גוריון בהוד השרון הרבה יותר מאשר הקניון קרוב לבית?

כשהעד חצ'יק ניסה להסביר זאת, הסתבך עוד יותר בגרסתו. כך, טען כי המרחק בין הקניון לביתו הוא 5, ואח"כ אפילו 10 דקות הליכה, משמע מרחק קצר. אולם המפה (שהינה בידיעה שיפוטית) מגלה שמדובר במרחק של 2 ק"מ. חישוב גס מגלה שיש מקום לריצה בקצב מסחרר כדי לעבור מרחק זה ב-10 דקות, בוודאי 5 דקות. אבל העד לא דיבר על כך שירוצו להנאתם, אלא דיבר על הליכה, ובהמשך אף על טיול.

מעבר לכך, סיפור הטיול, שמן הסתם בא לעולם לאור הקשיים בשכנוע שמקום המפגש קרוב לבית, אף הוא לא מהימן. ראשית, גם כשהעד דיבר על טיול, המשיך לדבר על 5-10 דקות. טיול, אף עירוני, בהגדרתו הינו ארוך באופן ניכר. אך מעבר לכך, מסתבר כי לדברי העד הטיול נדרש כי אשתו של העד טרם היתה אז בבית. אך זה אינו עולה בקנה אחד עם מטרת הביקור- היכרות עם אשת העד.

בין דברי הנאשם לדברי העד חצ'יק אף התגלו סתירות, למרות שהסיפור בכללותו הינו פשוט וקצר. סתירה אחת הינה בשאלה מהיכן העד אמור היה להגיע למקום המפגש, כאשר הנאשם אמר שמעבודתו, והעד סיפר שמביתו. סתירה שניה הינה בשאלה מי אמור היה ליזום את שיחת הטלפון בה יתברר כי הנאשם הגיע למקום המפגש, כאשר כל אחד מהשניים אומר שמשנהו היה אמור לעשות כן.

ליקוי נוסף בגרסה לפיה הנאשם נכח בזירת העבירה כי המתין לחצ'יק ובינתיים דיבר טלפונית עם אשתו, נעוץ בכך שזו לא היתה הגרסה העקבית שלו ביחס לנוכחותו ומעשיו במקום. כך, לראשונה אמר לעד פרנקו שהמתין במקום לאשתו, פתאום הגיע החשוד שנמלט, ודיברו על אף שלא הכירו. מעט אחר כך בדו"ח העיכוב בפני העד פרנקו לא מדבר על שום המתנה, אלא שדיבר במקום בטלפון. לעד אשכנזי אמר הנאשם שסתם הסתובב ודיבר עם חבר שלו בטלפון. ואילו בהקראה אמר שמעשיו במקום התמצו בעישון סיגריה, ללא כל הסבר אודות סיבת הגעתו.

הנאשם מנסה להיתלות באי הבנתו את השפה העברית באותה עת. אך בד בבד בעדותו אמר שאין שינוי בין אופן דיבורו דאז לבין זה שבמועד העדות. והנה במהלך העדות התברר כי הנאשם דובר ומבין עברית, ורק בסוף העדות החל להסביר ברוסית כשלא הבין עניין מסויים. יוצא איפה שעל פי דבריו, רמת שליטתו בעברית בעת מעצרו היתה למעשה טובה. דבר זה אף עולה בקנה אחד עם דברי העדים הינדי ופרנקו שלא התרשמו שיש לנאשם בעיה כלשהי בהבנת העברית. והכל משתלב עם כך שבאותה עת היה לפחות שנתיים בארץ, על פי דבריו. וגם עם תוכן עדותו בבית המשפט ממנה עולה כי הבין בזמן אמת את טענות השוטרים כלפיו. וגם עם האופן שבו מסר את אמרתו שנגבתה באותה עת.

על כל אלה יש להוסיף כי בזמן ההקראה היה מיוצג על ידי אותה סניגורית, דוברת השפה הרוסית, שהיא זו שמסרה את גרסתו, ובנוכחותו. בכל זאת כאמור אף גרסתו בהקראה היתה לא עקבית ביחס לגרסתו בעדותו, בדיוק כפי שאירע עם הגרסאות הספונטניות בפני השוטרים. כך שנראה שאי העקביות לא נובעת כלל מבעיות שפה.

למעשה הגרסה היחידה שפחות או יותר עולה בקנה אחד עם המתווה הכללי של עדותו הינה הגרסה באמרתו המשטרתית. כך שיוצא שגרסתו בעדותו לא היתה כבושה. אך כאמור, לאור גרסאות קודמות בפני השוטרים, יוצא שהגרסה המשטרתית היא בעצמה כבושה. מעבר לכך, מטבע הדברים בעת ההקראה הגרסה המשטרתית היתה בפני הנאשם וסניגוריתו, ובכל זאת לא חזרו על עיקריה שלימים הגיעו גם לעדות- ההמתנה לחבר והשיחה בטלפון עם אשתו.

אם לא די בכל האמור, שטיבו בחינת עדות הנאשם אל מול ראיות חיצוניות לה, ובנוסף העמדת העדות במבחן ההיגיון, הרי שהעדות לוקה אף בסתירה פנימית בנקודה חשובה. כך, תחילה אמר הנאשם שהרכב שנפרץ היה מאחוריו, ורק שמע את הפריצה, אך מצד שני ידע לומר שהאדם שברח הוא זה שפרץ, משמע ראה אותו פורץ, ולפיכך ברור שהיה בסמוך אליו.

נוכח כל האמור, גרסתו של הנאשם שווה כקליפת השום, והריני לדחות אותה מכל וכל. יוצא איפה שעניין לנו בנאשם שנמצא בזירת עבירה, באופן לא מקרי- המדובר אמנם בחניון שאליו מגיעים הרבה אנשים, אך ההגעה היא לזמן קצר- חניה ויציאה מהרכב או כניסה לרכב ונסיעה בו. שהייה במקום במשך כעשר דקות לפחות, איננה יכולה להיות מקרית. הנאשם ניסה להסביר זאת באופן מיתמם, אך כאמור גרסתו נמצאה בלתי מהימנה לחלוטין. משכך, נותר הסבר אחד לשהייתו במקום, והוא מעורבותו במעשי העבירה- פריצת הרכב והניסיון, בצוותא חדא עם האדם הנוסף, לגנוב ממנו את התיק. אדרבא, כאשר קיימת גרסה ברורה של עדי התביעה אשר מפרטת את מעשיו וחלקו בעבירות אלה.

התוצאה הינה שהתביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר את עובדות כתב האישום, למעט שתי טעויות הסופר שצויינו. עובדות אלה מבססות כדבעי את העבירות המיוחסות לנאשם- פריצה לרכב וחבלה במזיד כאחריות ישירה בהיותו מנפץ זכוכית הרכב; ניסיון הגניבה מהרכב כמבצע בצוותא, וזאת נוכח הזיקה הברורה שהוכחה בינו לבין מי שעמד בצמוד אליו בעת הפריצה ומייד אחריה השתמש בפירצה כדי להוציא את התיק, לאחר שקודם לכן שוחחו ותרו בחניון אחרי מטרה ושעת כושר לפריצה.

אי חקירתו של העד חצ'יק בזמן אמת לא תשנה מסקנה זו. שכן, פגם זה רופא במשפט בכך שחצ'יק העיד, כך שלא גרם לכל עמימות ראייתית. אף ניתן היה לרפא את הפגם עוד בעת החקירה, בהגעה יזומה למסירת גרסתו, שכן ידע בזמן אמת שהנאשם נעצר. אך מעבר לכך, גם אם ההחלטה שלא לזמן את חצ'יק לעדות במשטרה לא היתה במקום, הרי שבכל מקרה לא ניתן היה לבצע זאת כאשר הנאשם מסר טלפון לא נכון שלו. ויותר מכן, ספק רב אם דובר בפגם מלכתחילה, שכן דברי החוקר הינדי לפיהם היו ראיות מוצקות שהנאשם ביצע את המיוחס לו כאשר ההמתנה לחצ'יק לאו דווקא שוללת ראיות אלה, אינם דברים משוללים מן היסוד.

סיכום:

נוכח כל האמור, הריני מרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום, למעט שתי טעויות סופר, כך ששעת האירוע הינה כ-17:30, והתיק שנעשה ניסיון לגנבו היה של המתלונן.

ניתנה בלשכה, בהעדר הצדדים. יימסר לצדדים במועד השימוע הקבוע ליום 10/4/13.