מבוא

1. לפני תביעת התובעת לפיצוי בגין נזקים שנגרמה לה בתאונת דרכים.

העובדות

1. על פי האמור בכתב התביעה, התובעת ילידת 1/9/54, נפגעה בתאונת דרכים ביום 12/5/09 בחלקי גופה השונים, בעת שנהגה ברכב שמספרו 8550335.
2. הנתבעת הודתה בכיסוי הביטוחי ולפיכך ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד.
3. מטעם התובעת העידה התובעת בלבד.
4. מטעם הנתבעת לא העידו עדים.
5. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון

הנכות הרפואית

1. בתיק מונו שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה, לצורך בחינת נכותה הרפואית של התובעת בעקבות התאונה.

בתחום האורתופדיה

1. המומחה בתחום האורתופדיה, פרופ' אלכסנדר בלנקשטיין ציין במסגרת חוות דעתו את תולדות המקרה, הבדיקות שבוצעו לתובעת, המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו ומסקנותיו. בין היתר ציין המומחה "מבחינת הבדיקה הקלינית נמצאה הגבלת תנועות קלה ביותר בחלק מטווח התנועות של עמוד שדרה צווארי כמו כן נמצאה הגבלת תנועות קלה ביותר בטווח התנועות של עמוד שדרה מותני לכל הכיוונים...לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותה של טוכנר פרידה ב 2% לפי סעיף 35(1)(א-ב) וזאת בהתייחס להגבלת תנועות קלה ביותר רק בחלק מטווח התנועות של עמוד שדרה צווארי. כמו כן הנני מעריך את נכותה ב- 5% מחצית האחוזים הניתנים בגין סעיף 37(7)(א) וזאת בהתייחס להגבלת תנועות קלה ביותר בטווח התנועות של עמוד שדרה מותני לכל הכיוונים....את אחוזי הנכות בסך 5% הקשורים לגב תחתון הייתי מחלק במחצית מאחוזי הנכות לעברה ומייחס מחצית מאחוזי הנכות בהתייחס לתאונה הנדונה. סה"כ 4.5% נכות."
2. בהמשך התייחס המומחה לטיפולים רפואיים להם תזדקק התובעת וציין כי בעתיד היא תזדקק לטיפולי פיזיותרפיה לעמוד שדרה צווארי ותחתון, שתי סדרות בשנה, כל סדרה עשרה טיפולים ועלות כל טיפול כ-200 ₪ וזאת למשך שנתיים עד שלוש מיום התאונה.
3. המומחה לא נחקר על חוות דעתו והצדדים לא הפנו אליו שאלות הבהרה ולפיכך תקבע הנכות הרפואית בתחום האורתופדיה בשיעור 4.5% לצמיתות.

בתחום הנפשי

1. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר נח גונן, ציין, בין היתר, בחוות דעתו את המסמכים שהיו בפניו בעת כתיבת חוות הדעת, עברה הרפואי של התובעת בתחום הנפשי, נסיבות התאונה, תפקוד התובעת כיום, הבדיקה הפסיכיאטרית שבוצעה ובערכת שיעור הנכות.
2. המומחה העריך את נכותה הנפשית של התובעת כדלקמן: "(א) נכותה הנפשית הזמנית בשיעור של 15% לפי המרווח שבין סעיף 34ב' לסעיף 34ג' של מבחני הנכות של המל"ל. נכות זו תקפה ממועד האירוע ולפרק זמן של שנה, היינו עד ליום 11/5/10. משיעור נכות זה יש לקזז 2% בגין הליקוי במהימנות והנטייה לאגרבציה. שיעור נכותה הפסיכיאטרית הזמנית בגין האירוע יהיה לפיכך 13% ויש לחשבו על בסיס של נכות נפשית קודמת בשיעור של 2%. (ב) מתאריך 12/5/10 הנני קובע את נכותה לאור השיפור שחל בשיעור של 10% לפי סעיף 34ב' של מבחני הנכות של המל"ל. משיעור נכות זה יש לקזז 2% בגין הליקוי במהימנות והנטייה לאגרבציה. שיעור נכותה הפסיכיאטרית בגין האירוע יהיה לפיכך 8% ויש לחשבו על בסיס של נכות נפשית קודמת בשיעור של 2%".
3. המומחה פרט בחוות דעתו את הבדיקה הפסיכיאטרית, אשר ביצע לתובעת וכללה, בין היתר, התייחסות להופעתה, מודעות, חשיבה, זיכרון, ריכוז ומהימנות ומכך עולה שהתובעת לבושה נקי ומסודרת, צלולה במחשבתה, מתמצית בזמן ובמקום, בעלת רמת ארגון טובה, זיכרונה וריכוזה תקינים. המומחה התרשם כי התובעת עם נטייה להרחיב "ולמשוך" לכיוון התאונה ותוצאותיה.
4. המומחה המליץ על המשך טיפול פסיכופרמקולוגי שעלותו 110 ₪ לחודש למשך שנה-שנתיים נוספות.
5. הצדדים אינם טוענים כנגד אחוזי הנכות שקבע המומחה בתחום הרפואי, לא ביקשו לזמן לעדות ולא הפנו אליו שאלות הבהרה ולפיכך לא מצאתי מקום לסטות מקביעותיו.
6. אשר על כן, נכות התובעת בתחום הפסיכיאטריה תהא בשיעור 8% לצמיתות.

בתחום הנוירולוגיה

1. המומחה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' מרטין רביי, פרט בחוות דעתו את המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו, המצב הרפואי של התובעת והגיע למסקנה כי "5% בגין כאבי ראש וסחרחורות פוסט טראומה, בין תאריך התאונה 12/5/09 עד 31/12/10 לאחר מכן נכותה הצמיתה 0% לפי סעיף 11-29 מותאם ל 34א'."
2. המומחה לא קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה ומשלא נחקר על חוות דעתו והצדדים לא חלקו על קביעותיו, הנני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה.
3. אשר על כן נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת תהא בשיעור 12.14% לצמיתות.

הנכות התפקודית

1. התובעת טוענת כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית אשר נקבעה לה, נוכח מגבלותיה השונות והעובדה כי היא מתקשה לתפקד הן בעבודתה והן בחייה האישיים, ועותרת לקבוע כי נכותה התפקודית בתחום הנפשי תעמוד על 10% ונכותה התפקודית בתחום האורתופדיה תעמוד על 7%.

1. לטענת התובעת, לא היה מקום לנכות מנכותה, בגין מצב קודם שכן אף אם היתה לה נכות עובר לתאונה, הרי שלא היתה לנכות זו השלכה והשפעה על חייה של התובעת, עבודתה ותפקודה.
2. הנתבעת טוענת כי נכותה הרפואית של התובעת אינה מהווה כלל נכות תפקודית ומבקשת לתמוך טענותיה במסקנות המומחים הרפואיים ובעובדה כי התובעת האדירה בעיותיה לצורך קביעת אחוזי נכות גבוהים. כן טענה הנתבעת כי עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין, ובהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות נדרש בית המשפט לנמק מסקנותיו בבואו לקבל את גרסת התובעת.
3. התובעת הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי עובר לתאונה עלה בידה לבצע פעילות יומיומית ללא כל מגבלה, הן בביתה והן בעבודתה ומאז התאונה מצבה הוחמר והיא סובלת, בין היתר מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר, כאבים והגבלה בתנועות גב תחתון, בירך ימין ומתקשה לעמוד, קשיים שמשליכים על ביצוע עבודות משק הבית ועל תפקודה בעבודה.
4. עובר לתאונה עבדה התובעת כמנהלת מרפאה במרפאת עיניים, בחברת צ'יפ דיזיין והעבירה שיעורים פרטיים על פסנתר.
5. התובעת הצהירה כי עבודתה במרפאה כוללת קבלת קהל, פתיחת תיקים, ארגון וניהול המרפאה, ארגון הניתוחים של הרופא, עבודה רבה מול מחשב, תנועה במשרדים והעברת התיקים מחדר לחדר, ובעקבות התאונה היא נאלצה להפחית מהיקף המשרה ולעבוד 60% בלבד. כן הצהירה כי בעקבות מגבלותיה היא פוטרה מעבודתה בחברת צ'יפ דיזיין קולג' והפסיקה להורות נגינה (שיעורי פסנתר) .
6. בחקירתה הנגדית, הצהירה התובעת: "אף פעם לא עבדתי במרפאת העיניים במשרה מלאה, מאז ומתמיד זה היה 60% ולכן חיפשתי השלמת הכנסה ולכן זה היה בצ'יפ דיזיין" (עמ' 11 ש' 3).
7. עוד הצהירה בחקירתה כי היא נוסעת למרפאה, אשר נמצאת באשדוד, 4 פעמים בשבוע, ברכבה וכשנשאלה האם לא קשה לה הנסיעות השיבה "המסלול לאשדוד הוא קבוע וזה יותר קל" ואולם היא מתקשה לנסוע לבתה שגרה בתל אביב ולאחותה שגרה בראשון לציון.
8. התובעת תיארה בחקירתה את סדר יומה ובין היתר העידה כי היא קמה בבוקר, בדר"כ עם כאבי ראש, לוקחת כדור אופטלגין ועושה התעמלות קלה, שהיא פיתחה, לצוואר שמסייעת לה להמשיך ולתפקד, היא לא מסתדרת באופן עצמאי ובעבר היתה "פריקית" של ניקיון והיום הרבה פחות בגלל מצבה הבריאותי, היא מדביקה פלסטר במקומות הכואבים וכך היא מתנהלת במשך היום.
9. המומחה בתחום הפסיכיאטריה ציין בחוות דעתו כי "אין מבחינה נפשית אצל הנבדקת מוגבלות תעסוקתית, חברתית, בין אישית ובמשק הבית. קיימת מוגבלות חלקית ביחס לשעות הפנאי בהשוואה לתפקודה שטרם התאונה. הערכת הנכות לפיכך תתייחס ברובה במכריע לנכות הרפואית ולא לנכות תפקודית" (עמ' 7 לחווה"ד). עוד ציין המומחה בחוות הדעת כי על פי התרשמותו הכללית, התרשם כי התובעת נוטה להרחיב ו"למשוך" לכיוון התאונה ותוצאותיה והניכוי שבוצע הינו בשל מצב קודם של התובעת וכן בשל האדרת נזקיה בבדיקת אצל התובעת.
10. המומחה בתחום האורתופדיה ציין בחוות דעתו כי הגבלות התנועה בטווח התנועות של עמוד השדרה המותני שנמצאו אצל התובעת ,הינן קלות ביותר ועל ייחס חלק מאחוזי הנכות הרפואית למצבה הקודם של התובעת.
11. אכן, בית המשפט הוא המכריע הבלעדי בשאלה של נכות תפקודית ולא המומחים הרפואיים, יחד עם זאת, בזמן קביעת הנכות התפקודית, נדרש בית המשפט להיעזר בכל העזרים המונחים בפניו, כך גם בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט.
12. התובעת לא העידה עדים מטעמה בנוגע לתפקודה בבית ובעבודה וכל שיש בפני בית המשפט הוא עדותה בבית המשפט, המסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחים. לא הוצגו לפניי ראיות חיצוניות שיש בהן כדי לחזק את עדותה של התובעת בנוגע למגבלותיה התפקודיות מעבר לנכות הרפואית שנקבעה לה.
13. אינני מוציא מכלל אפשרות כי התובעת אכן נדרשת לתרופות וטיפולים על מנת להקל על כאביה, יחד עם זאת לא התרשמתי כי מדובר במוגבלויות שיש בהן להעצים את הנכות הרפואית.
14. אשר על כן הנכות התפקודית תעמוד על 12.14% בדומה לנכות הרפואית.

הפסדי שכר לעבר

1. התובעת עותרת לפצותה בסכום של 101,171 ₪ בגין הפסדיה בעקבות פיטוריה מחברת צ'יפ דיזיין ובעקבות פדיון ימי מחלה שנאלצה לפדות בתקופת אי הכושר שלה לאחר התאונה וכן סך של 30,000 ₪ בגין הפסדיה משיעורי הנגינה שנהגה להורות עובר לתאונה.
2. מנגד, טוענת הנתבעת כי עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין ועל כן יש להתייחס אליה בזהירות ולנמק קבלתה, בייחוד נוכח העובדה כי עדות התובעת לא נמצאה מהימנה והתובעת לא הוכיחה כי נגרמו לו הפסדי שכר לעבר, אלא כי הכנסותיה עובר לתאונה גדלו.
3. ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר בנזק מיוחד הטעון פירוט אשר יש להוכיחו במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט( 1) 477), שהרי לפי טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, ועל התובעת חלה החובה להביא נתונים אלה. עם זאת, בהתאם לפסיקה אין להכביד על תובעים גם בראש נזק מיוחד והפסיקה הכירה בפיצוי בראשי נזק אלה בדרך האומדנא, וכך כאשר מובאות ראיות של ממש לעניין עצם הפסד כושר ההשתכרות לעבר ניתן להעריך את הפסד השכר לעבר בדרך האומדנא (ע"א 448/87 המרמן קבלן לבניין נ. חסן, פ"ד מג(3) 810) דרך זו של אומדן גלובלי לגבי הפסד השתכרות בעבר נתקבלה בפסיקה, במקרים שאין בהם כדי לקפח את בעלי הדין (ע"א 348/78 יפה נ. טרם פ"ד לג (3) 659).
4. בהתאם לתלושי השכר שצרפה התובעת לתצהירה ממרפאת ד"ר לברטובסקי לחודשים 2-5/2009, עולה כי שכרה הממוצע לחודש היה 3,833 ₪. מדו"ח רציפות ביטוח של המל"ל עולה כי בשנת 2008 השתכרה התובעת סך- 44,921 ₪ ובשנת 2009 השתכרה התובעת סך - 46,244 ₪ . כמו כן, הציגה התובעת אישור מטעם מעסיקה, ד"ר לברטובסקי, לפיו היא נעדרה מעבודתה מיום 12/5/09 ועד יום 31/5/09, בגינם פדתה ימי מחלה או חופשה אשר נצברו לזכותה.
5. כן צרפה התובעת תלושי שכר מחברת צ'יפ דיזיין קולג בע"מ לחודשים 2-4/09 מהם עולה כי השתכרה בחודש 2/09 סך- 4,450 ₪ ברוטו, בחודש 3/09 , סך- 2,500 ₪ ברוטו ובחודש 4/09, סך- 1,100 ₪ ברוטו. התובעת לא צרפה תלוש שכר לחודשים מאי 2009 ויוני 2009, על אף שעל פי עדותה היתה אמורה לקבל תלוש שכר לחודשים אלה. כן צרפה התובעת אישור הפסקת עבודה מחברת צ'יפ דיזיין קולג, לפיו התובעת הועסקה בחברה מחודש ינואר 2009 בתפקיד אחראית השמה ובעקבות תאונה שארעה ביום 12/5/09, היא לא היתה מסוגלת לעבוד ועל כן עבודתה הופסקה.
6. מתלושי השכר של התובעת לא ניתן לעמוד על ממוצע שכרה בחברת צ'יפ קולג בע"מ, שכן במהלך שלושה חודשים, עובר לתאונה, ירד שכרה באופן משמעותי, ולא ניתן הסבר לפשר הירידה בשכר. ממוצע השכר על פי שלושה תלושי השכר עומד על סך- 2,600 ₪ ברוטו. התובעת החלה לעבוד בחברה מחודש ינואר 2009 ולמעשה עבדה כארבעה חודשים וחצי בלבד. התובעת לא זימנה לעדות עובד של החברה, שיכול היה לאשר כי התובעת אכן פוטרה מעבודתה בעקבות התאונה והדבר פועל לחובתה.
7. יחד עם זאת, מאחר והתרשמתי כי אכן מדובר בתובעת אשר לא נמנעה מעבודה במספר עבודות במקביל, כפי שניתן לראות גם מדו"ח רציפות ביטוח של המל"ל, שם פורטו מקומות העבודה בהן עבדה התובעת במהלך השנים, כך שיכול וכתוצאה מנכותה התפקודית היא נאלצה לחדול מעבודה בעבודה נוספת.
8. אשר על כן, משלא מצאתי לקבל את טענת התובעת, לפיה אך בשל התאונה היא פוטרה מעבודתה בחברת צ'יפ דיזיין, תפוצה התובעת בשליש מהסכום האקטוארי, כדלקמן: הפסד חודשי של 2,250 ₪, עבור 60 חודשים, מהווים הפסד של 135,000 ₪ ושליש מכך יהא סך- 45,000 ₪.
9. בנוגע לימי המחלה וחופשה שפדתה התובעת, נקבע בפסיקה כי ניזוק אשר עמדו לזכותו ימי מחלה, זכאי לפיצוי בגין הימים שנפדו בפגיעתו. ימי המחלה הינם בגדר זכות של התובעת, אשר ניצולה עקב התאונה, הביא לגריעה מהיקפה, באופן שאם תחלה התובעת שוב, יפחת מספר ימי המחלה שיעמדו לרשותה, ועל כך יש לפצותה. ראה לעניין זה את דבריו של כב' השופט י. לוין בת.א (ב"ש) 231/81 ד"ר לוסיאן אבן צור, נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"מ תשמ"ה(3) 45, וכן דברים שאמר כב' השופט יוסף שפירא ( בבית המשפט המשפט המחוזי בירושלים בת.א 6201/04 עזבון המנוח רפאל חג'ג' ואח' נ' הראל חברה לביטוח (ניתן ביום 18.3.08), [פורסם בנבו]:

"הנחת הנתבעות כי עקב היות האם עובדת מדינה, נוכו לה ימים ההיעדרות מצבירת ימי המחלה סבירה היא, אולם על התובעת היה להמציא אישור כי כך הדבר. בניגוד לטענת הנתבעות, ניצול ימי המחלה אינו שולל את הזכות לפיצוי, וכבר נקבע כי ימי המחלה הינם משאביו האישיים של הניזוק ועל כן אם לאחר התאונה המשיך הניזוק לקבל שכר, אולם שכר זה שולם על חשבון ימי המחלה הצבורים לטובתו, הרי שיש לפצות אף בראש נזק זה (ראו: ת"א (חיפה) 211/92 שרון גלט נ' ברוך כהן, [פורסם בנבו]; ת"א (חיפה) 11293/97 גאנם נעים נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו]; ת"א (ירושלים) 2173/00 א' ע' מ' נ' אישי-ישיר חב' לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו])."

1. התובעת היתה באי כושר מעבודה, למשך 20 ימים. נוכח אי הבהירות בנוגע לניצול ימי החופשה של התובעת בחברת צ'יפ דיזיין והעובדה כי סביר להניח כי בשל התקופה הקצרה בה עבדה בחברה, לא הספיקה לצבור ימי מחלה וחופשה, יחושב ההפסד לפי הכנסותיה במרפאת העיניים בלבד, כדלקמן: 3,833 ₪ הכנסה ממוצעת/25 ימי עבודה בחודש בהתאם לתלוש השכר= 153ש"חX20 ימים= 3,066 ₪ משוערך להיום 3,188 ₪.
2. התובעת לא המציאה כל אסמכתא ולא זימנה לעדות מי מתלמידי וחבריה, אשר למדו אצלה שיעורי פסנתר ועל כן בלתי אפשרי לדעת מה היו הכנסותיה מפעילותה זו ועל כן לא מצאתי מקום לפצותה בגין הפסקת שיעורי הפסנתר.
3. אשר על כן, סה"כ תפוצה התובעת בסך- 48,188 ₪ בגין ראש נזק זה.

הפסדי שכר לעתיד

1. לטענת התובעת היא נאלצה לשוב לעבודתה במרפאה, לאחר תקופת אי הכושר בשל מצבה הכלכלי ועל מנת להקטין את נזקיה ואולם היא חזרה לעבודה חלקית בלבד בהיקף של 60% החל מחודש 2/10 בשכר ממוצע של 3,750 ₪ נטו לחודש.
2. התובעת עתרה לפצותה בסכום של 135,675 ₪, לעתיד בהתבסס על הפסד חודשי עתידי של 2,250 ₪ ועד לגיל הפרישה. כן עתרה לפצותה בסך 43,200 ₪ בגין הפסדיה מלימודי הפסנתר.
3. הנתבעת טענה כי לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר, אלא ההיפך הוא הנכון שכן שכרה עלה עם השנים ועל כן אין מקום לפצותה בראש נזק זה.
4. התובעת נשאלה בחקירתה בנוגע להיקף משרתה במרפאת העיניים והשיבה כי עבדה שם במשרה חלקית בשיעור 60% גם לפני התאונה וגם אחריה "אף פעם לא עבדתי במרפאת העיניים במשרה מלאה, מאז ומתמיד זה היה 60% ולכן חיפשתי השלמת הכנסה...100 שעות חודשיות אני עובדת מאז ומתמיד, 16 ימי עבודה" (עמ' 11 ש' 3)
5. ב"כ הנתבעת טען כי התובעת עבדה לפני התאונה בהיקף של 100% ואולם טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי בתלוש השכר צוין 16 ימי עבודה בלבד.
6. עיון בתלושי השכר של התובעת לחודשים 10/2010 ועד 9/2011 מראה כי אכן שכרה של התובעת הושבח. התובעת אף אישרה זאת בעדותה והשיבה "כן, כי הוא מעריך את עבודתי הקשה והוא מידי פעם מעדכן את השכר" (עמ' 11 ש' 24).
7. למעשה, התובעת עותרת לפצותה בגין הפסדיה בעקבות הפסקת עבודתה בחברת צ'יפ דיזיין, בה עבדה כשלושה חודשים עובר לתאונה ולא בגין ירידה בשכרה במרפאת עיניים.
8. בהתאם לנכותה התפקודית של התובעת וגילה כיום, לא מצאתי מקום לפצותה בגין הפסדי שכר מלאים לעתיד, בהתאם להכנסותיה בחברת צ'יפ דיזיין, שכן לא מדובר בנכות תפקודית גבוהה ובתובעת הנמצאת בראשית שנות עבודתה. זאת ועוד, בהתאם לראיות שהוצגו בפניי, לא מצאתי כי כושר עבודתה של התובעת נפגע באופן המקנה לה פיצוי מלא בשל הפסקת עבודתה במקום העבודה הנוסף ולראיה שכרה של התובעת במרפאת העיניים, אף הושבח ולא נפגע.
9. על פי גיל הפרישה (65), נותרו לתובעת 5 שנות עבודה, שהם 60 חודשים. בהתאם להפסד גלובלי של 1,000 ₪ בממוצע, מקדם היוון (212.5987) ונכותה התפקודית של התובעת, יעמוד הפיצוי על סך - 25,511₪.
10. משלא הוגשו ראיות ולא זומנו עדים שיש בהם לחזק את טענת התובעת בעניין שיעורי פסנתר, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

עזרת צד ג'

1. התובעת טענה כי במהלך תקופת אי כושרה, נזקקה לעזרה מרובה מבני משפחתה ו/או מצדדים שלישיית מעת לעת, כפי שהצהירה בתצהירה ובהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו לה ולפיכך עתרה לפיצוי בסך - 120,000 ₪.
2. הנתבעת טענה כי אין מקום לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה, שכן היא אינה סובלת ממגבלה כלשהי המונעת ממנה לנהל משק בית ועל פי עדותה היא מנקה את ביתה לבד, ללא עזרת בני משפחה או עזרה בתשלום.
3. התובעת הצהירה בתצהירה כי לאחר קרות התאונה היא נזקקה לעזרה מרובה של אביה, שהוא אדם מבוגר, שהסיע אותה וקנה עבורה דברים, על אף גילו וכן בתה שעזרה לה בעבודות משק הבית ובהסעתה ממקום למקום.
4. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת האם היא מנקה את הבית והשיבה "אני מנקה, אבל באופן חפיף ועם הרבה משככי כאבים, כפי שהסברתי קודם לכן. אם הבית ממש מבולגן אני מנקה, לא לפי הצורך כמו פעם". (עמ' 17 ש' 21)
5. התובעת לא המציאה ראיות על הוצאה ממשית בגין עזרה בשכר או עזרה מוגברת מבני משפחתה. יחד עם זאת, התובעת היתה באי כושר 20 ימים ונקבעה לה נכות זמנית אחרי התאונה, תקופה בה נזקקה לעזרה מוגברת מבני משפחתה ובגין כך היא זכאית לפיצוי, אם כי גלובלי.
6. בהתאם לנכותה התפקודית של התובעת, יעמוד הפיצוי בסך- 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות, נלוות ונסיעה

1. התובעת טוענת כי היא נדרשה ותידרש בעתיד להוצאות רפואיות, נסיעות לטיפולים ומעקבים רפואיים, אשר אינם נכללים בסל הבריאות, בין היתר השתתפות בטיפולים פיזיותרפיים והשתתפות בתרופות. וכן נשאה בעלות של 2,633 ₪, מחצית משכ"ט המומחה בתחום האורתופדיה.
2. כן טענה כי על פי חוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה תזדקק התובעת לטיפולים בעלות של 110 ₪ לחודש למשך כשנה שנתיים וכן בהמלצת המומחה בתחום האורתופדיה היא תזדקק לבצע סדרת טיפולים בעלות של 200 ₪ במשך שנתיים שלוש.
3. הנתבעת טוענת כי אין מקום לפצות את התובעת, שכן לא צורפו קבלות בגין טיפולים נפשיים או קבלות בגין טיפולים פיזיותרפים, אותם מקבלת התובעת במסגרת קופת החולים.
4. התובעת הצהירה כי נדרשת לשאת בסך של 200 ₪ מידי חודש בגין רכישת תרופות ובגין טיפול פסיכולוגי וכן היא נדרשת לממן טיפולים פיזיותרפיים.
5. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת האם היא שילמה על הטיפולים הפסיכולוגיים והפיזיותרפיים והשיבה "תסכימי שלא שילמת דבר על כך? ת. מן הסתם. גם אין לי אמצעים לשלם לפסיכולוג פרטי. ש. תסכימי שהטיפולים הפיזיותרפיים שעברת אחרי התאונה לא עלו לך? לא שילמת. ת. חלק כן וחלק לא......ש. עד היום לא הוצאת כסף לטיפולי פיזיותרפיה? ת. אם אגיד שהוצאתי כספים למסג'ים. ש. שאלתי על פיזיותרפיה. ת. לא, לא הלכתי באופן פרטי, אבל פיזיותרפיה לא עזרה לי." (עמ' 14-15)
6. התובעת צרפה לתצהיר עדותה, קבלות בגין השתתפות בהוצאות לטיפולים אלטרנטיביים, בין היתר, טיפולי שיאצו ע"ס 89 ₪ , טווינא ע"ס 97 ₪. אמנם לא צורפו קבלות נוספות בגין רכישת תרופות וכן קבלות בגין כל הטיפולים שקיבלה התובעת ואולם ידוע כי על אף שמדובר בהוצאות שמכוסות בסל הבריאות, הרי שהתובעת נדרשה להשתתף בדמי ההשתתפות וסביר להניח כי אלמלא התאונה, לא היתה נדרשת לכך.
7. כמו כן יש להביא בחשבון את המלצות המומחים בתחום הנפשי ובתחום האורתופדיה לטיפולים שיש בהם על מנת להקל עם התובעת, באופן שהטיפולים הנפשיים בעלות של 2,640 ₪ וטיפולים בתחום האורתופדיה בעלות של 7,200 ₪ לכל התקופה.
8. אשר על כן תפוצה התובעת בגין הטיפולים בסך של 10,000 ₪ מעוגל, 2,633 ₪ בגין מחצית תשלום עבוד חוות דעת אורתופד, וכן 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, סך הכל, סך- 17,633 ₪.

כאב וסבל

1. בהתאם לנכות הרפואית 12.14% ובהפחתת גיל, הנני קובע כי התובעת תפוצה בסך- 17,361 ₪

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

הפסדי שכר לעבר 48,188 ₪

הפסדי שכר לעתיד 25,511 ₪

עזרת צד ג' 5,000 ₪

הוצאות רפואיות, נלוות ונסיעות 17,633 ₪

כאב וסבל 17,361 ₪

_______________________________________

סה"כ 113,693 ₪

1. על הסכום האמור, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל וכן אגרת בית משפט והוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
2. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידי ב"כ הצדדים בדואר רשום.
3. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ה, 30 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.