מבוא

1. התובעת, ילידת 2.6.63, נפלה לבור ביוב בלילה שבין 17.3.07 ל-18.3.07 ברחוב החבצלת בירושלים (להלן: התאונה). לטענתה התאונה אירעה עת צעדה על המדרכה סמוך למקום בו חנתה מכוניתה. כתוצאה מהתאונה נחבלה בברך ימין וברגל שמאל. התביעה היא בגין נזקי גוף שנגרמו לה.
2. התביעה הוגשה נגד עיריית ירושלים אשר המדרכה מצויה בתחומה המוניציפלי (להלן: העירייה). העירייה שלחה הודעה לצד שלישי לחברת הגיחון מפעלי מים וביוב לירושלים בע"מ (להלן: חברת הגיחון או הגיחון). לטענת העירייה חברת הגיחון היא זו שאחראית על תחזוקתו של בור הביוב.
3. יצוין כי במקור הוגשה התביעה גם נגד חברת איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, אשר בטחה את השימוש ברכבה של התובעת. זאת על רקע טענות שהועלו לפיהן האירוע בו נפגעה הוא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. תביעה זו, נגד מבטחת השימוש ברכב, נדחתה משנקבע כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים (פסק דין חלקי והחלטה מיום 13.6.16).
4. התביעה מבוססת על עוולת הרשלנות. המחלוקות בין הצדדים הן בעיקר לגבי נסיבות התאונה, האחריות להתרחשותה וגובה הנזק.
5. מטעם התביעה העידה התובעת. מטעם העירייה העידו מר עמנואל שורקי, מוקדן וסייר במוקד העירוני; מר יואב קורן, הממונה על מחלקת המאור ומר ציון בנימין, מנהל תחום אספלט במחלקת האחזקה אשר בעת הרלבנטית היה מנהל אזור באותה מחלקה. מטעם חברת הגיחון העידו מר חיים הנדלר, אשר בדק את תלונת התובעת לגבי קיומו של מפגע ומר לואיי נבלוסי, מהנדס במקצועו, הממונה על המחלקה הטכנית לביוב וניקוז.

התשתית העובדתית

1. מעדות התובעת עולה כי במועד התאונה, בסביבות חצות הלילה, שבה עם בעלה, יצחק הרוש (להלן: יצחק) מבילוי במסעדה הממוקמת ברחוב החבצלת. הם צעדו לכיוון רכבם שחנה במורד רחוב החבצלת, בצדה השני של המדרכה. בהגיעם למכוניתם נכנס יצחק למושב הנהג ואילו התובעת "אגפה" את הרכב מאחור ועלתה על המדרכה על מנת להגיע למקום מושבה ליד כיסא הנהג. כאשר התקרבה סמוך לדלת האחורית של הרכב, דרכה על מכסה ביוב. המכסה הסתובב, רגלה הימנית "התקפלה" באוויר ורגלה השמאלית נכנסה לבור. יצחק, אשר שמע את זעקותיה, חילץ אותה מהבור. למחרת היום, ביום 19.3.17, היא דיווחה על התאונה לעירייה ולחברת הגיחון. מספר ימים לאחר מכן שלחה התובעת מכתב לחברת הגיחון, לפי בקשתם, המתאר את נסיבות התאונה.
2. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפני הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה את גרסתה לגבי נסיבות התאונה. התובעת העידה מספר פעמים ומסרה גרסה עקבית וסדורה לגבי אופן התרחשות התאונה. התרשמתי כי עדותה מהימנה ולא מצאתי מקום לפקפק בה. גרסת התובעת נתמכת בראיות רבות נוספות:

(1) יצחק הצהיר כי לאחר שנכנס לרכב הוא שמע את צעקותיה של אשתו וחש לחלצה מהבור (תצהירו מיום 20.6.12 ).

(2) בתיעוד הרפואי מיום 19.3.17 נרשם "אתמול בלילה נפלה בבור ביוב פתוח".

(3) ביום 19.3.17 התקבלה אצל חברת הגיחון תלונת התובעת לפיה נפלה לבור ביוב פתוח ברחוב החבצלת (תצהיר של מר חיים הנדלר מיום 16.10.12 ורשימת הודעות על תלונות שנרשמו במוקד הגיחון המצורפת לתצהיר).

(4) במכתב מיום 8.4.07 שנשלח על ידי התובעת לחברת הגיחון נרשם כי "כאשר דרכה רגלי על מכסה הביוב, נפער בור הביוב ונפלתי פנימה".

אוסיף כי עדות התובעת לפיה דווחה לעירייה על המפגע לא נסתרה. אמנם עמנואל שורקי הצהיר כי מבדיקה שערך לא מצא תיעוד להגשת התלונה. אולם בתצהיר המשלים שהגיש ובעדותו הובהר כי בעת הרלבנטית נותבו פניות של תושבים לגבי מפגעים הקשורים לבורות ביוב לחברת הגיחון וזאת מבלי לתעד את הפניות במוקד העירייה ומבלי לעקוב אחריהן (פרוטוקול מיום 3.1.17 עמוד 44 שורות 23-31 ו עמוד 45 שורות 7-8).

1. איני מתעלמת מטענת הנתבעות לפיה קיימות סתירות מסוימות בעדותה של התובעת לגבי נסיבות התאונה. על פי תצהירה המקורי ועדותה הבור נפער כאשר דרכה על המכסה ואילו לפי כתב התביעה והתצהיר המשלים היא נפלה לבור ביוב פתוח. ברם מעדותה של התובעת עולה כי לא חל שינוי בגרסתה אלא כוונתה הייתה שהבור לא היה סגור היטב ונפתח לאחר שדרכה עליו (ראו פרוטוקול מיום 12.11.12 עמוד 1 שורות 19-23; פרוטוקול מיום 3.1.17 שורות 30-33, עמוד 30 שורות 12-13; עמוד 31 שורות 27-31; עמוד 39 שורות 20-26).
2. כמו כן איני מתעלמת מכך שתחילה דיווחה התובעת לחברת הגיחון כי נפלה ליד בניין מס' 9 ולאחר מכן טענה כי נפלה ליד בניין מס' 6. הדיווח הראשוני לחברת הגיחון נעשה סמוך מאוד למועד אירוע התאונה וסביר להניח כי באותו שלב טרם מיצתה התובעת את הבירור לגבי המיקום המדויק של הבור. יצוין כי מספר שנים לאחר התאונה התובעת ובעלה צילמו את בור הביוב בו נפלה והבור זוהה על ידם. בעדותו הבהיר יצחק כי כאשר צילם את הבור זיהה אותו כאותו בור בו נפלה אשתו, למרות השיפוץ המאסיבי שעבר המקום, שכן "זה הבור שהכי צמוד למדרכה. היו שם עוד בורות אבל הם לא צמודים לאוטו ולמדרכה כמו הבור הזה שהוא צמוד למדרכה היכן שעופרה (התובעת, ש.ל.) נפלה" (פרוטוקול מיום 3.1.17 עמוד 31 שורות 1-2 ושואות 8-10). נוכח האמור, גם אם בתחילה חלה טעות לגבי מספר הבניין המצוי סמוך לבור, הרי שהבור עצמו זוהה על ידי התובעת ובעלה בשל מיקומו הייחודי.

סוגיית האחריות

אחריות העירייה

1. על העירייה מוטלת חובת זהירות כלפי המשתמשים בדרכים שבתחומה הנובעת מן המעמד והסמכויות שהוקנו לה בפקודת העיריות [נוסח חדש]. בכלל זה חלה עליה חובה להסיר מכשולים בשטחים ציבוריים (סעיף 235(3) לפקודה). אין מחלוקת כי מכסה ביוב שאינו סגור כראוי, אשר עלול להתהפך למגע כף רגלו של הולך רגל הצועד על המדרכה, מהווה סיכון בלתי סביר אשר יש לנקוט אמצעים סבירים למניעתו. אף אין מחלוקת לגבי קיומו של קשר סיבתי בין מצבו של מכסה הביוב לבין הנפילה והפגיעה שנגרמה לתובעת. מוקד המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה האם ננקטו על ידי העירייה אמצעים סבירים למניעת הסיכון או למזעורו.
2. עמנואל שורקי העיד כי בעת הרלבנטית היה מספר קטן של עובדי עירייה אשר תפקידם היה לאתר מפגעים ולדאוג להסרתם ברחבי ירושלים וכן כי תכיפות הסיורים בעיר לא הייתה גדולה (פרוטוקול מיום 3.1.17 עמוד 44 שורות 6-12). כמו כן לא היה סידור עבודה מאורגן ומסודר אשר לפיו פעלו (שם שורות 13-14, עמוד 45 שורות 11-16). המצב השתנה בשנים לאחר מכן, כאשר העיר חולקה לרובעים, לכל רובע מונה מנהל, סייר צמוד ומזכירה וכן נקבע סידור עבודה קבוע.
3. מר ציון בנימין העיד כי סייר בכל הרחובות בתחום האזור עליו היה מופקד, ברכב וברגל, וטיפל במפגעים בהם נתקל הן ביוזמתו הן לפי תלונות של תושבי העיר למוקד העירייה. לא הובהר על ידו מה הייתה תדירות הסיורים היזומים, להבדיל מטיפול בתלונות המגיעות דרך המוקד העירוני, אשר דרשו את מרב זמנו (פרוטוקול עמוד 52 שורות 4-8). הוא העיד כי חברת הגיחון היא זו האחראית על הטיפול בבורות ביוב ולא העירייה (פרוטוקול עמוד 52 שורות 19-23). הוא אמנם העיד כי לו היה מבחין בבעיה כלשהי במכסה הביוב, היה מנסה לטפל בה באופן זמני על ידי סימון הבור והיה מזעיק את חברת הגיחון. אולם מדבריו עולה שכך היה פועל, ככול אזרח הגון, לו נתקל במפגע כאמור באופן אקראי, ולא כחלק משיטת עבודה מאורגנת.
4. מהעדויות עולה אפוא, כי גם אם נערכו פעולות יזומות לבחינת תקינות המדרכות (בהיקף שלא הובהר), לא הונהגה על ידי העירייה שיטת בקרה מסודרת שתכליתה לפקח על תקינותם של בורות ביוב המצויים עליהן בכלל, ותקינות המכסים בפרט. זאת בשל סברתה כי נושא זה הוא בתחום אחריותה של חברת הגיחון. העירייה אף לא וידאה כי קיים מנגנון פיקוח כזה מטעמו של גורם אחר ולא פקחה על יישומו. מכאן שהעירייה לא נקטה אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע מפגעים מסוג זה.
5. אין בידי לקבל את טענת העירייה לפיה "ממדיה הצנועים של התובעת" מעידים על כך שהמכסה נפתח זמן לא ארוך בטרם נפגעה, שאם לא כן אדם אחר היה נפגע קודם לכן. אין מדובר בסוג של מפגע שדרכו להתרחש כהרף עין. כמו כן, הבור ממוקם בצדי המדרכה בצמוד לכביש ולא במרכזה, לכן סביר לקבוע כי פחות אנשים עברו מעליו. בנוסף, נוכח תיאור נסיבות התאונה (המכסה הסתובב) סביר גם לקבוע כי התרחשה בשל הזווית בו התובעת דרכה על המכסה. גם אם אנשים נוספים צעדו מעל הבור, יתכן שהמכסה לא התהפך שכן לא הופר מרכז הכובד שלו.
6. לסיכום, מדובר בליקוי - מכסה רופף של בור ביוב - אשר בפיקוח והתנהגות סבירים צפוי היה כי העירייה תאתר אותו ותתקנו. העירייה התרשלה בכך שלא מנעה את קיומו של המפגע ולא נקטה אמצעי מספיק על מנת למנוע את הסיכון שנוצר בדרכה של התובעת. אילו העירייה הייתה מפקחת באופן הולם על תחזוקת המדרכות, בודקת את מכסי הביוב ומתקנת אותם במידת הצורך, סביר להניח כי נפילתה המצערת של התובעת לבור ביוב הייתה נמנעת. בנסיבות אלה, העירייה אחראית לנזקי התובעת.
7. למעלה מהנדרש אוסיף כי לטעמי חל בענייננו הכלל שלפיו "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) שכן מתקיימים שלוש התנאים הנזכרים בכלל, אשר מעבירים את הנטל לעירייה להוכיח שלא התרשלה, נטל בו אינה עומדת. נוכח מסקנתי לעיל, איני רואה צורך להרחיב בנקודה זו.

אחריות חברת הגיחון

1. חברת הגיחון אחראית על תחזוקת מערכת הביוב העירונית בעיר ירושלים, ובכלל זה על תיקון והחלפת מכסי ביוב. העירייה מבססת את אחריותה של חברת הגיחון לתאונה על שני אדנים. האחד, בור הביוב בו נפלה התובעת הוא חלק ממערכת הביוב העירונית ולפיכך חברת הגיחון הייתה אחראית לאתר את המפגע בבור זה ולהסירו. השני, במסגרת אחריותה לתיקון מערכת הביוב העירונית חברת הגיחון פותחת מכסי ביוב פרטיים, ולא רק מכסי ביוב ציבוריים (להלן תובהר ההבחנה בין ביב ציבורי לפרטי) ובמקרה דנן עובדיה פתחו את מכסה בור הביוב ולא השיבו אותו למקומו באופן תקין. אדון בטענות אלה כסדרן.

אחריות חברת הגיחון לבור הביוב מכוח אחריותה לתחזוקת מערכת הביוב העירונית

1. לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: החוק או חוק הרשויות המקומיות) ה"רשות המקומית" (כהגדרתה בסעיף 1 לחוק) אחראית על "ביב ציבורי" ו"ביב מאסף", על כל מתקניהם. במסגרת אחריותה זו, עליה להחזיק את הביוב במצב תקין ולדאוג שכל שינוי בו לא יהווה מפגע ציבורי (סעיפים 10 ו-11 לחוק). הרשות המקומית אינה אחראית על "ביב פרטי". מכוח חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001, החליפה חברת הגיחון את העירייה כמי שאחראית לאספקת "שירותי ביוב" וכפועל יוצא האחריות על תקינות הביבים מוטלת עליה. השאלה היא, אם כן, האם הבור בגינו נפלה התובעת הוא ביב אשר חברת הגיחון אחראית על תחזוקתו מכוח חוק הרשויות המקומיות או שמא מדובר ב"ביב פרטי" שאינו באחריותה.
2. בחוק הרשויות המקומיות הוגדר "ביב פרטי":

"ביב המשמש נכס אחד, על חיבוריו"

ו"ביב ציבורי" הוגדר:

"ביב המשמש כמה נכסים ושהשופכין נזרמים אליו מביבים פרטיים בלבד".

האבחנה בין ביב פרטי לציבורי נעוצה אם כן במספר הנכסים שקו הביוב משרת. מר לואיי נבלוסי (להלן: נבלוסי), שהוא מהנדס במקצועו, העובד בתחום מערכת הביוב שנים ארוכות (תחילה כעובד עירייה ולאחר מכן כעובד הגיחון), העיד כי בדק בעצמו את בור הביוב אליו נפלה התובעת ונוכח לדעת כי מדובר בביב פרטי שכן הוא משרת רק את בניין מספר 6. נבלוסי הדגים באמצעות מפת קווי ביוב (סומנה כת/2 ות/3) היכן עובר קו הביוב הציבורי והיכן מצוי הבור לתוכו נפלה התובעת. הוא העיד כי קו הביוב הציבורי עובר באמצע רחוב חבצלת וכי הבור אליו נפלה התובעת מתחבר לקו ביוב זה. נבלוסי הבהיר כי העובדה שהמכסה שעל בור הביוב נושא את סמליה של חברת הגיחון אין בו כדי לקבוע כי מדובר בביב ציבורי המצוי באחריותה שכן לעיתים נעשה שימוש במכסים של הגיחון על ידי גורמים אחרים. הוא שיער כי במקרה דנן הקבלן שביצע את השיפוץ ברחוב החבצלת עשה שימוש במכסים אלה על מנת לשוות אחידות למראה פני המדרכה.

1. העירייה מצדה לא הביאה ראייה כלשהי, מעבר לסימון שעל מכסה הבור, המוכיחה כי בור הביוב האמור הוא ביב ציבורי שחברת הגיחון אחראית על תקינותו. למותר לציין כי נטל ההוכחה לעניין אחריותה של חברת הגיחון לנזקיה של התובעת רובץ על כתפי העירייה, כמי ששלחה את ההודעה לצד שלישי. אין לקבל את טענת העירייה לפיה ניתן להסתפק בעניין זה בעובדה שהמכסה אשר כיסה את הבור הוא מכסה של חברת הגיחון. זאת שכן, כאמור לעיל, ההבחנה בין ביב פרטי לביב ציבורי אינה נעוצה בסימון שעל מכסה הבור אלא באופן ההתחברות לקווי ביוב אחרים. במאמר מוסגר יוער כי ניתן היה לצפות מהעירייה, כמי שאחראית על ביטחונם של תושביה, תחזיק באמתחתה מיפוי מלא ומסודר של כל התשתיות הקבועות בעיר, ובכלל זה מפה של מערכות ביוב תוך הבחנה בין ביבים פרטיים לציבוריים.
2. מכאן, מסקנתי היא שבור אליו נפלה התובעת הוא "ביב פרטי" אשר חברת הגיחון אינה אחראית על תחזוקתו.

אחריות חברת הגיחון מכוח תיקונים המבוצעים על ידה

1. בסיכומיה טענה העירייה כי גם אם מדובר בביב פרטי, הרי שבנסיבות העניין יש לקבוע כי נפילת התובעת נגרמה בשל טיפול רשלני שבוצע בבור על ידי עובדי חברת הגיחון. העיריה מסתמכת בעניין זה על עדותו של נבלוסי אשר אישר כי חברת הגיחון פותחת גם מכסים של ביבים פרטיים ועל מידע המדווח ב"רשימת הודעות" אשר צורפה לתצהירו של חיים הנדלר. לפי המידע המפורט ברשימה, ביום 27.2.07, כשלושה שבועות לפני נפילת התובעת, היה אירוע של סתימת ביוב ברחוב החבצלת 6. האחראי על התקלה מטעם חברת הגיחון היה אדם בשם רם מזרחי. ההודעה התקבלה בשעה 13:47. בהודעה, בשורה שהוגדרה כ"תחילת התקלה", נרשמה השעה 14:00 ובשורה של "סיום התקלה" נרשמה השעה 17:00. לטענת העירייה, בשים לב למשקלה הקל של התובעת ולכך שברחוב החבצלת עוברים הולכי רגל רבים, סביר לקבוע כי התקלה במכסה הביוב נגרמה על ידי עובדיה של חברת הגיחון אשר פתחו את הבור ביום 27.2.07 לצורך פתיחת הסתימה.
2. אין בידי לקבל את טענת העירייה. לא הוכח כי התקלה עליה דווח ב"רשימת ההודעות" הייתה באותו בור ביוב בו נפלה התובעת. ליד בניין 6 ברחוב החבצלת מצויים שני בורות ביוב ולא אחד (ראו מפה ועדותו של נבלוסי). חיים הנדלר הצהיר כי "בין התאריכים 1.2.07 עד 18.3.07 נרשמו מספר תלונות ביחס לרחוב החבצלת אולם, אף אחת מהן אינה נוגעת למפגע הנטען ע"י התובעת". מעבר לאמור, גם אם יונח כי הבור שטופל הוא אותו בור אליו נפלה התובעת, לא הוכח כי עובדי חברת הגיחון התרשלו באופן הנחת המכסה לאחר ביצוע עבודתם במקום. יוזכר כי התובעת נפלה בביום 18.3.07, כשלושה שבועות לפני הטיפול בבור. מדובר בפרק זמן ארוך יחסית ואין מעין "חזקה תכופה" הקושרת את נפילתה של התובעת לטיפול שנעשה בבור כשלושה שבועות לפני כן. אוסיף כי חיים הנדלר לא נחקר לגבי רשימת ההודעות שצורפה לתצהירו ולא הוצגה לו כל שאלה לגבי הדיווח בדבר סתימת ביוב ברחוב החבצלת 6 ביום 27.2.17. כמו כן, לא הוגשה בקשה לזמן לעדות את מר רם מזרחי על מנת לברר באיזה בור ביוב טיפל ומה הייתה העבודה שביצע בבור. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת העירייה כי חברת הגיחון אחראית ליצירת המפגע בשל התרשלות עובדיה.
3. נוכח האמור לעיל, לא מצאתי מקום להטיל חבות על חברת הגיחון בגין נפילתה של התובעת.

אשם תורם

1. בנסיבות העניין אינה סבורה שיש לייחס לתובעת אשם תורם. אכן גם על ההולך בדרך להתבונן היטב בדרכו ולהישמר מפני מפגעים. אולם כך הדבר לגבי מפגעים גלויים אותם ניתן לאתר מבעוד מועד. לא אלה פני הדברים בענייננו. בור הביוב נחזה להיות תקין. המכסה היה מונח במקומו והתובעת, אשר צעדה לתומה על המדרכה, לא יכלה להבחין כי אינו תקין עד שהיה מאוחר מדי. גם אם הייתה מתבוננת בדרך בקפידה, לא היה בידה להימנע מנפילתה לבור הביוב.

הנזק

הנכות הרפואית

1. נוכח המחלוקת שהתגלעה בין המומחים מטעם הצדדים בדבר שיעור נכותה של התובעת, מונה פרופ' ר' מושיוב כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה). בבדיקת התובעת נמצאו צליעה אנטלגית קלה, דלדול שרירים, הגבלת כיפוף מזערית רגישות פטלו-פמורלית, ואי יציבות קדמית- אחורית קלה. המומחה קבע כי לתובעת נכות בגין פגיעה בברך ימין בשיעור20% לפי סעיף 35(1)ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. עו נקבע על ידו כי קיים קושי בקביעת הקשר בין הנכות בברך לתאונה נוכח מצב ברכה של התובעת לפני התאונה (שבר תוך מפרקי אשר הצריך שלושה ניתוחים). על סמך הנתונים שבידו קבע המומחה כי את מרבית הנכות יש לייחס למצב לפני התאונה ואילו לתאונה יש לייחס החמרה מזערית בשיעור 5%. כמו כן נקבע כי התובעת שהתה באי כושר עד יום 2.4.07.
2. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו, ולאחר שעיינתי בה אני מוצאת לאמצה. לפיכך אני קובעת כי לתובעת נכות משוקללת בשיעור 5% בגין התאונה.

ראשי הנזק

1. התובעת הייתה בת 44 עת נפגעה בתאונה. כיום היא בת 54 וחודש. לפני התאונה התובעת עבדה, לסירוגין, כקוסמטיקאית. לאחר התאונה סייעה לבעלה בעסקו כמתווך של חברות סולולר.

הנזק הלא ממוני

1. בשים לב לכלל נסיבות העניין, ובכללן; גיל התובעת, הטיפול הרפואי שניתן לה לאחר התאונה, הנכות ושיעורה, וכן התווספות הנכות לנכות קודמת באותה ברך, אני פוסקת לתובעת פיצויים בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 20,000 ₪. הסכום נכון להיום.

כושר השתכרות, הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות לעתיד

1. הנכות שנקבעה לתובעת בברך היא נכות אורתופדית המתווספת לנכות קודמת. מדובר בנכות תפקודית. השאלה היא האם נכות זו משפיעה או עלולה להשפיע על כושר השתכרותה.
2. התובעת הצהירה כי לפני התאונה עבדה כקוסמטיקאית עצמאית, עבודה הכרוכה בעמידה על הרגליים. לטענתה עקב הפציעה לא הייתה מסוגלת לבצע את עבודתה, דבר המשתקף בהיקף הכנסותיה לאחר התאונה. היא חיפשה עיסוק חלופי אשר יתאים למצבה ו משנת 2008 החלה לעבוד יחד עם בעלה בתיווך סלולר. עבודתה הייתה משרדית בעיקרה, כאשר רוב העבודה, הכרוכה באיתור אתרים המתאימים למיקום אנטנות סלולריות ובטיפוס על גגות, נעשתה על ידי בעלה.
3. לא ניתן לדלות מהאסמכתאות שהגישה התובעת נתונים ברורים לגבי שכרה והפגיעה הנטענת בכושר השתכרותה. הדוחות הכספיים שהוגשו על ידה אינם מבוקרים ונוכח התנגדות הנתבעות להגשתן אין בידי לקבלן כראייה. לתצהיר צורפו גם הצהרות "עוסק פטור" לשנים 2005 – 2007. מעבר להתנגדות הנתבעות לקבילותן, מדווח בהצהרות אלה על מחזור העסקאות של העסק ולא על רווחיו. התובעת אמנם הציגה גם תקצירי שומות אולם רק בתקציר השומה של שנת 2007 הוצגו הכנסות מעסקי הקוסמטיקה. אף היקף ההכנסות מעסק התיווך בסלולר אינו משתקף בתקצירי השומה. מתצהירה של התובעת עולה כי הרווחים מעסקי הסלולר היו ניכרים ועלו באופן חד ביחס להכנסותיה לפני התאונה. נתונים אלה מעלים ספק לגבי הפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת עקב פגיעתה בתאונה. אף שיעור הנכות הזניח יחסית מקשה לאמוד באופן מדויק את הפגיעה הנטענת בכושר השתכרותה. עם זאת, אין להתעלם מכך שהתובעת עבדה כקוסמטיקאית לפני התאונה (אם כי לא בזמן התאונה), עבודה הכוללת היבט פיזי. סביר לקבוע כי כושרה להשתכר מעסקה זה, בצד הסיוע שהיא מעניקה לבעלה במסגרת הפעלת עסק הסלולר המשפחתי, פחת במידה מסוימת עקב הפגיעה הנוספת בברכה. אין לשלול את האפשרות כי הייתה ממשיכה לעבוד כקוסמטיקאית אלמלא הפגיעה שנגרמה לה בברך, בנוסף לתפקידה בעסק המשפחתי.
4. נוכח מכלול השיקולים לעיל מצאתי לפסוק לתובעת, על דרך האומדן, פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעבר (הסכום נכון להיום). איני מתעלמת מכך שעסקינן בנזק מיוחד, אך הימנעות ממתן פיצוי כלשהו לתובעת בגין הפסדי שכרה לעבר יקפח אותה. כמו כן מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי על דרך האומדן בגין גריעה בכושר השתכרות לעתיד בסך של 20,000 ₪.

עזרה וניידות לעבר ולעתיד

1. לטענת התובעת עקב הנכות בברך היא מתקשה לבצע את עבודות הבית ונזקקת לעזרה בשכר אשר ניתנת לה על ידי עוזרות מזדמנות בהיקף של כ-3 פעמים בשבוע. בהתאם לחוות הדעת הרפואית גם לפני התאונה סבלה התובעת מנכות משמעותית בברכה ולפיכך אין לייחס את מלוא היקף העזרה הניתן לה, לטענתה, לתאונה. התובעת לא צרפה אסמכתאות המוכיחות כי אכן ניתנת לה עזרה בשכר בהיקף הנטען על ידה ומכל מקום אין בנכות שנקבעה לה עקב התאונה כדי להצדיק סיוע כאמור. עם זאת, יש ליתן משקל מתאים לכך שהתאונה החמירה את מצבה הקודם ונכותה הכוללת בברך היא משמעותית. סביר לקבוע כי הדבר מקשה עליה עוד יותר לבצע את מטלות משק הבית.
2. בנוסף, לטענת התובעת סמוך לתאונה נזקקה לשימוש מוגבר במוניות וכיום היא ממעטת ללכת ברגל ונאלצת לנסוע אף ליעדים קרובים. התובעת לא צרפה קבלות המוכיחות שימוש מוגבר במוניות או ברכבה וספק אם שיעור הנכות שנקבע לה מצדיק זאת. עם זאת, בהתחשב בכך שהנכות שנקבעה לה מתווספת לנכות קודמת בברך, אני פוסקת לתובעת סכום על דרך האומדן בסך של 10,000 ₪ בגין הוצאות עזרה וניידות לעבר ולעתיד. הסכום נכון להיום.

תוצאה

1. התביעה נגד העירייה מתקבלת. לסכום שנפסק בפסקאות 29, 33 ו-35 יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4 %. כמו כן תישא העירייה בהוצאות משפט בהן נשאה התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.
2. ההודעה לצד שלישי נדחית. העירייה תישא בשכ"ט הצד השלישי בסכום כולל של 7,500 ₪. כמו כן תישא העירייה בהוצאות משפט בהן נשא הצד השלישי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.
3. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים

ניתן היום, ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.