1. עניינו של הליך זה הוא בשאלה האם תאונה שאירעה לתובעת ביום 18.3.07, במהלכה נפלה לבור ביוב, היא בגדר תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק). המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה מחלוקת עובדתית בנוגע לנסיבות התאונה. הנתבעת 1 (להלן: העירייה) והצד השלישי (להלן: חברת הגיחון, העירייה וחברת הגיחון יכונו להלן יחד: "הנתבעות") טוענות כי עסקינן בתאונת דרכים. לעומתן, הנתבעת 4, אשר הוציאה פוליסת ביטוח חובה לשימוש ברכב שלטענת הנתבעים היה מעורב באירוע (להלן: המבטחת), טוענת כי התאונה אינה עונה להגדרה זו. התובעת סבורה כי התאונה אינה בגדר תאונת דרכים אולם היא מותירה את ההכרעה בסוגיה זו לשקול דעת בית המשפט.

2. לצורך דיון בבקשה תחילה אתאר בתמצית את ההליכים שקדמו לה. התובענה הוגשה במקור נגד העירייה בלבד בעילה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. העירייה הגישה מצדה הודעה לצד שלישי נגד חברת הגיחון. בכתב הגנתה טענה חברת הגיחון כי האירוע הנטען בכתב התביעה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. חברת הגיחון ביקשה שלא לחשוף באותו שלב את ראיותיה בעניין זה, אולם ציינה כי אלה כוללות מכתב שהופנה אליה מאת התובעת בסמוך לאחר האירוע.

3. בהמשך ההליך, הסתבר כי המכתב הרלבנטי מצוי גם ברשות העירייה, וזו נאותה להציגו לתובעת. מדובר במכתב שכתבה התובעת לחברת הגיחון ביום 8.4.07, כשלושה שבועות לאחר האירוע (להלן: המכתב), אשר כולל תיאור בנוגע לאופן התרחשותו. הוא נכתב בהמשך לשיחה טלפונית שנערכה ביום 21.3.07 בין התובעת לנציגת חברת הגיחון. בין היתר, כתבה התובעת במסגרתו כדלקמן:

"בהמשך לשיחתנו הטלפונית מיום 21.3.07 בה סיפרתי לך את מה שקרה לי, להלן פרטי המקרה לפי בקשתך: בתאריך 18.3.07 בשעה 12:00 בלילה, עברתי עם בעלי ברח' החבצלת 9 ובהכנסי למכוניתי, נתקלה רגלי בבור ביוב במדרכה בצידו הימני של הכביש. כאשר דרכה רגלי על מכסה הביוב, נפער בור הביוב ונפלתי פנימה, חלק גופי השמאלי (רגל שמאל עד המותן)..." (ההדגשה שלי, ש.ל.).

4. בעקבות הצגת המכתב, הגישה התובעת, בהסכמת יתר הצדדים, כתב תביעה מתוקן. במסגרת כתב התביעה המתוקן, צורפה, כעילה חלופית, עילה לפי חוק הפיצויים נגד המבטחת. נוכח התנגדות המבטחת למנות מומחה מטעם בית המשפט לעניין הנזק, ולאחר מכן לדון במאוחד בשאלת החבות והנזק, הוחלט על פיצול התביעה כך שתידון תחילה שאלת סיווג התאונה.

5. גרסת התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר עדותה הראשית, היא כי בעת שעמדה להיכנס לרכב, נתקלה רגלה בבור ביוב שהיה על המדרכה, ובעת שדרכה על מכסה הבור, נפער הבור והיא נפלה פנימה. בכתב התביעה המתוקן הוסיפה התובעת כי התאונה אירעה עת "עשתה דרכה לרכב שחנה בסמוך למדרכה בה התהלכה, ועת עמדה להיכנס לתוך הרכב".

6. התובעת נחקרה פעמיים בנוגע לנסיבות התאונה, הן במסגרת קדם משפט הן במסגרת דיון הוכחות. התובעת העידה כי בלילה בו התרחשה התאונה, היא ובעלה יצאו לבילוי במסעדה. הם הגיעו ברכבם מכיוון רחוב יפו לרחוב החבצלת. הם החנו את רכבם בצד ימין של רחוב החבצלת (במבט מכיוון רחוב יפו) בסמוך למדרכה. הרכב חנה כך שחלקו האחורי פנה לכיוון רחוב יפו וחלקו הקדמי פנה לכיוון מעלה רחוב החבצלת. התובעת ישבה במושב ליד הנהג. המסעדה היתה ממוקמת במעלה רחוב החבצלת בצדה השני של המדרכה אשר לידה החנו את רכבם. התובעת יצאה מהרכב ממושבה ליד הנהג, המשיכה ללכת במעלה רחוב החבצלת ואז היא ובעלה חצו את הכביש לכיוון המסעדה. כאשר הם שבו חזרה מהמסעדה לכיוון רכבם, הם ירדו במורד רחוב החבצלת (לכיוון רחוב יפו) במדרכה שבצד המסעדה ואז חצו את הכביש באלכסון לכיוון הרכב. בעלה של התובעת נכנס למושב הנהג מצדו השמאלי של הרכב. התובעת עקפה את הרכב מצדו האחורי על מנת להיכנס למושב שליד הנהג. התאונה אירעה כאשר היא פסעה לכיוון הדלת שליד הנהג על מנת להיכנס לרכב. בשלב הנפילה היא עדיין לא פתחה את דלת המכונית, ולא הגיעה אליה. בחקירתה הראשונה הדגימה התובעת את המרחק בין בור הביוב לרכב כמרחק שמצוי בינה, כעומדת על דוכן העדים, לבין מקומה של הקלדנית, מרחק משוער של כ-2.5 מטר. בחקירתה השנייה העידה התובעת כי בור הביוב היה ממוקם ליד תא המטען או בצמוד לדלת האחורית או "קרוב לגלגל האחורי של האוטו" (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 30.5.13 שורה 19) אך לא בצמוד לדלת הקדמית. היא שבה והדגימה את האופן בו עקפה את הרכב מאחורה. כאשר נשאלה התובעת מה התכוונה במילים "בהיכנסי למכוניתי" שכתבה במכתב, היא ענתה כי כנראה היא לא הקפידה על נוסח דבריה, אולם משמעות מילים אלה היא "כאשר התכוונתי להיכנס למכונית בדרך למכונית" (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 30.5.13 שורה 2).

7. הנתבעות ייחסו משמעות רבה למילים "ובהיכנסי למכוניתי" המופיעים במכתבה של התובעת. לדידן, לא ניתן לפרש מילים אלה אלא כתיאור של נפילה במהלך ביצוע פעולה של כניסה לרכב. לטענתן, יש לייחס לאופן בו תוארה התאונה במכתב זה משקל מהותי, שכן המכתב נכתב בזמן אמת בסמוך לתאונה.

8. כשלעצמי, איני סבורה שיש לייחס משמעות יתרה לאופן המדויק בו ניסחה התובעת את המכתב. יודעי ח"ן, אשר שפת חוק הפיצויים (הפתלתלה לעיתים) שגורה בפיהם, מודעים היטב לחשיבות הרבה שיש לייחס, מבחינת סיווג התאונה, לאופן בו היא התרחשה, ומכאן אף לצורך בתיאור מדויק של נסיבות התאונה. לו אדם הבקי בשפה זו היה נופל לבור הביוב, יתכן כי הוא היה יודע לדקדק בלשונו ולהבהיר במכתבו את האופן בו נפל כך שלא יתעורר כל ספק בעניין זה. ברם עתים נופלים לבורות ביוב פתוחים גם אנשים מן הישוב, אשר הולכים לתומם ברחובה של עיר מבלי להיות מודעים לדקדוקי העניות הקיימים בנוגע להגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק. התרשמתי כי התובעת נמנית עם אנשים אלה, ועל כן אין ליתן משמעות מכרעת לאופן המדויק בו בחרה לנסח את מכתבה.

9. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ואת סיכומיהם, מצאתי לקבל את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות הנפילה, על אף היותה עדות יחידה וחרף טענת הנתבעות כי לתובעת אינטרס שהתאונה לא תסווג כתאונת דרכים, וזאת מן הטעמים שלהלן.

ראשית, עדות התובעת בעניין זה מהימנה עלי. התובעת טענה לכול אורך חקירתה, באופן עקבי וקוהרנטי, כי לא היה כל מגע בינה לבין הרכב בעת שנפלה לבור הביוב וכי היא נפלה טרם הספיקה להגיע לדלת הקדמית ליד מושב הנוסע. התובעת אף הדגימה מספר פעמים את אופן הליכתה ואת המרחק המשוער מבור הביוב לרכב. הסתירות הקלות שניתן למצוא בעדותה, בעיקר לעניין המרחק בין בור הביוב לרכב, מספר הבית ברחוב החבצלת לידו חנה הרכב, וסתירות קלות נוספות שצוינו על ידי הנתבעים, אינן גורעות ממסקנתי זו. חלפו שנים רבות מאז האירוע ואין לצפות מהתובעת שתדע לשחזר באופן מדויק את פרטיו. לעניין המרחק המשוער של בור הביוב מהרכב, אוסיף כי מהשרטוט שצורף לתצהיר עדותה הראשית של התובעת עולה שהבור ממוקם בחלק האחורי של הרכב ליד הדלת האחורית. במיקום זה של הבור יש כדי להבהיר את הלשון בו נקטה התובעת במכתב. דומה כי בצמד המילים "ובהיכנסי לרכב" התכוונה התובעת לכך שהיא היתה קרובה מאוד לרכב, בסמוך אליו, אך טרם הגיע לדלת הקדמית. כמו כן, אין לייחס משקל רב לטענת הנתבעים לפיה אין זה סביר שהתובעת בחרה לחזור למכונית בדרך שונה מזו שבאה. איני סבורה כי קיימת דרך "הגיונית" אותו יבור לו אדם על מנת לשוב למכוניתו בתום בילוי במסעדה, ומכל מקום גרסתה של התובעת בעניין זה היא סבירה.

שנית, ניתן למצוא תמיכה לאופן בו הסבירה התובעת את האמור במכתב בגוף המכתב עצמו. יושם אל לב כי במכתב לא תואר כל מגע פיזי בין התובעת לרכב, אלא רק בינה לבור הביוב. התובעת תיארה במכתב כיצד דרכה על מכסה הבור ונפלה לתוכו. התובעת לא ציינה כי הנפילה אירעה עת אחזה בידית הרכב, או כי נפלה לכיוון הרכב, או עליו, או כי היתה היתקלות כלשהי בינה לבין הרכב. לו התובעת היתה נתקלת ברכב במהלך הנפילה, סביר כי היתה מצינת זאת במכתב.

שלישית, גרסת התובעת עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים. אבהיר את דברי. אין חולק כי התובעת נפלה לבור הביוב בעת שחזרה לרכב ולא בעת שיצאה ממנו. כך עולה ממכתבה של התובעת לחברת הגיחון. דומה שאף אין מחלוקת כי התובעת ביקשה להיכנס למכונית דרך אותה הדלת ממנה יצאה מן הרכב, היא הדלת הקדמית של המושב שליד הנהג. כך העידה התובעת, והנתבעות אינן טוענות כי עדותה נסתרה בעניין זה. כאמור, טענת הנתבעות היא, כי התובעת נפלה לבור הביוב במהלך כניסתה לרכב. תרחיש זה אפשרי רק אם מכסה הביוב עליו דרכה התובעת היה ממוקם סמוך מאוד לדלת הקדמית של הרכב, דרכה התכוונה התובעת להיכנס. רק כך יכול היה להיות מגע בעת הנפילה בין התובעת לדלת הקדמית של הרכב. ברם, אם זה היה מצב הדברים, עולה התמיהה כיצד לא נפלה התובעת לתוך הבור כבר בעת יציאתה מהרכב?! לעומת זאת, טענת התובעת כי בור הביוב היה ממוקם בחלק האחורי של הרכב (ליד הדלת האחורית של הרכב, ליד תא המטען, או אפילו רחוק מעט מכך) מתיישבת יפה עם העובדה כי היא נפגעה רק שעה ששבה לרכב, בעת שעקפה אותו מאחור, ושהיא לא נפגעה עת יצאה ממנו ועלתה במעלה רחוב החבצלת.

10. לאור כל האמור, אני מאמצת את גרסת התובעת בנוגע לאופן התרחשות התאונה לפיה היא עקפה את הרכב מאחור, הלכה בסמוך לרכב על המדרכה, וזאת על מנת להיכנס אליו דרך הדלת הקדמית ולשבת במושב שעל יד הנהג. אולם בטרם היא הגיעה אל הדלת הקדמית, ולפני שנוצר מגע פיזי בינה לדלת הרכב, היא דרכה על בור ביוב ונפלה.

13. נוכח קביעתי זו, דומה שאין צורך להכביר מילים בנוגע לשאלה האם מבחינה משפטית התאונה בה עסקינן באה בגדרי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. כניסה לרכב באה בגדרי "שימוש ברכב מנועי" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק. נפסק כי הכניסה אל הרכב מתחילה עם המגע פיסי בין הנכנס לבין הרכב או כאשר מדובר בפעולת לוואי של כניסה לרכב לצורך תחילת הנסיעה (ראו: ת"א (שלום חי') 8630/94 מזרחי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פסקה ד(2) (21.7.1996); ת"א (שלום י-ם) 2985/05 דהן נ' אלאלוף, פסקות 17-22 (21.12.2006); ת"א (שלום י-ם) 3623/06 מזרחי נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פסקות 13-18 (12.3.2007). ראו גם: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 179 – 181 (מהדורה רביעית, 2011). לפי גרסת התובעת, שהתקבלה, הנפילה התרחשה בטרם נוצר מגע פיזי בין התובעת לרכב לצורך כניסה אליו ובטרם ננקטו על ידה פעולות לוואי לצורך כך. במצב דברים זה, מתייתר הצורך לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזק לבין השימוש ברכב.

14. נוכח האמור, מסקנתי היא, כי האירוע מיום 18.3.07 אינו תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. לפיכך התביעה נגד המבטחת נדחית. התובעת תישא בשכ"ט המבטחת בסכום כולל של 3,000 ₪. העירייה וחברת הגיחון יישאו בהוצאות שכ"ט התובעת בסכום כולל של 3,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד יום תשלומם בפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים.