ב"כ המאשימה: עו"ד אבישי דויטש

ב"כ נאשם 1: עו"ד אנה ברונשבאק

ב"כ נאשם 2: עו"ד יעל ניסן-פינקלמן, עו"ד שירלי ינאי

הנאשמים התייצבו

הרקע

1. ביום 11.06.09, בעודו בתפקיד, הבחין פקד גבריאל עמר [השוטר] בשני הנאשמים ברחוב יהודה הלוי פינת רחוב שד"ל בתל אביב. הם נשאו בידיהם תיק ושקיות ניילון. השוטר עצר אותם לבדיקה ובחיפוש שערך בכליהם מצא אצל נאשם 1 מכשיר MP4 על אביזריו וכן אוזניות, דיסק התקנה וכבל USB באריזה מקורית, כשעל חזית הקופסא היתה מדבקה עליה רשום לוגו: "הישג". עוד מצא אצל נאשם 1, בשקית ניילון, שבע עליוניות של אימונית, אשר גם עליהן רקום היה הלוגו "הישג". בחיפוש שנערך על נאשם 2, אשר החזיק שקיות ניילון רבות, מצא השוטר בשקית אחת מספר רב של סוכריות, עליהן הלוגו "הישג", ובשקית אחרת מצא שני מכשירי MP4, עליהם מדבקה של "הישג", שתי אוזניות ושלושה כבלי USB. עוד נמצא בכיס מכנסיו של נאשם 2 כרטיס זכרון מיני SD במארז פלסטיק, ובארנקו נמצא מטבע של פני אחד משנת 1900. בירור שערך השוטר העלה כי משרדיה של עמותת "הישג" נמצאים בסמוך. המשך החקירה העלה כי הפריטים שנמצאו אצל הנאשמים נגנבו ממשרדי העמותה. עוד התברר, כי נאשם 1 עבד באותה תקופה כשומר בחברת "הישג", ברחוב רוטשילד 46 בתל אביב, מטעמה של חברת כח אדם שהעסיקה אותו. נאשם 2 היה חברו של נאשם 1.

כתב האישום

2. שני הנאשמים הואשמו בהחזקת נכס החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [החוק], נאשם 1 הואשם בגניבת נכס מופקד, עבירה לפי סעיף 393(2) לחוק ונאשם 2 הואשם בגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק.

תגובת הנאשמים לכתב האישום

3. הנאשמים כפרו בהאשמות נגדם.

נאשם 1 מסר כי ביום נושא כתב האישום, לקראת סוף משמרתו כשומר במשרדי "הישג", ערך סיור סביב הבנין, ראה בסמוך לבנין חפצים ושֹקים אשר היו מונחים שם, סבר כי יתכן שמדובר בחפצים שנזרקו וכשפתח את השקים - ראה שיש פריטים היכולים לשמש אותו (חולצות לבנות ומספר סוכריות) ולכן לקח אותם. באשר ליתר החפצים אשר נטען בכתב האישום כי נגנבו - הוא לא לקח אותם. הוא לא ידע שהחפצים שייכים לאיזה שהוא גוף המאחסן אותם בבנין.

נאשם 2 מסר כי הוא מצא את החפצים ולא גנב אותם.

עובדות וראיות שאינן במחלוקת

4. לאור תשובת הנאשמים לכתב האישום, אין מחלוקת כי נאשם 1 אכן עבד כשומר בחברת "הישג", וזאת מטעם חברת כח אדם שהיה מועסק באמצעותה. אין מחלוקת כי במסגרת תפקידו היה מופקד על ציוד ואביזרים שהיו מצויים בקומת המרתף ובקומה ראשונה של בנין החברה. אין מחלוקת כי הנאשמים היו מכרים. מנהלת המשרד של עמותת "הישג", חנה חזן-הרשקוביץ, שהודעתה [ת/2] הוגשה בהסכמה, מסרה כי בנין העמותה היה מצוי בשיפוצים באותה עת. לכן שכרו שירותי שמירה ונאשם 1 שימש כשומר במרתף ובקומה הראשונה. לדבריה, בנוסף לפעילות העמותה במתן מלגות לימודים ודמי מחיה לחיילים בודדים, העמותה גם מחלקת להם מתנות שונות, ביניהן אייפודים, מכשירי MP3, חולצות אימונים ועוד. היא זיהתה את כל הפריטים שהוצגו לה (הם הפריטים שנתפסו אצל הנאשמים) כפריטים שנגנבו ממרתף בנין העמותה, מרתף שאינו נעול ולכן הוצב שם נאשם 1 לשמור. לדבריה, שווי הרכוש הגנוב הוא כ-2,000 ₪.

החיפוש שנערך לנאשמים

5. הסניגוריות טענו, בראש וראשונה, כנגד החיפוש שנערך לנאשמים, שבמסגרתו נמצאו החפצים החשודים כגנובים. לטענתן, לא היתה לשוטר סמכות לערוך חיפוש אצל הנאשמים, שכן לא היה כל חשד סביר בענינם והוא לא ביקש את הסכמתם לחיפוש, ועל כן מדובר בחיפוש לא חוקי ויש לפסול את הראיות שהצמיח.

6. דוח הפעולה המפורט שרשם השוטר עמר בעניין זה סומן ת/1. ממנו עולה כי הבחין בשני הנאשמים אשר נראו לו כנרקומנים, כשהם נושאים תיק ושקיות. הוא עצר אותם לבדיקה ובחיפוש שערך העלו את חשדו. הוא בקש מהם להזדהות וכאשר תיחקר אותם במקום האירוע הם סיפרו, לדברי השוטר, כי חזרו ממקום עבודתו של נאשם 1 וכן סיפרו כי הם נרקומנים וברשותם מזרקים ואדולן. בעקבות זאת, ערך חיפוש בכליהם ואז מצא את הרכוש החשוד כגנוב. כשנשאל בעדותו בבית המשפט מה עורר את חשדו לגבי הנאשמים הוא השיב כי ראה שמדובר בנרקומנים, ולכן תִשאל אותם בענין זה. כאשר נשאל לפי מה ראה שהם נרקומנים הסביר כי אחרי 13 שנים במשטרה, הוא יודע להבחין בנרקומנים. לדבריו, הצביעו על כך גם המראה של השניים וגם התנהגותם, וכדבריו: "רמת חשד נבנית מנסיבות ותמונה כללית שיש לשוטר, גם על סמך העובדות ועל סמך הידע המקצועי והניסיון" (פרוטוקול, עמוד 17, שורות 6 - 16). הוא ציין כי הנאשמים עמדו בסמוך לפיצוציה הנוהגת למכור כדורי "חגיגת" לנרקומנים, אך קירבתם למקום לא היתה רבה, ולא עמידתם באותו מקום היא שעוררה את החשד שלו כלפיהם. הסנגורית ניסתה בחקירה הנגדית לברר מה היה נראה לשוטר חשוד בכך שהנאשמים נראו נרקומנים והלכו עם שקיות, וטענה כלפיו: "כל הנרקומנים שאני מכירה הולכים עם שקיות". על כך השיב: "אבל נראה שהם הולכים עם שקיות מלאות בדברים, הם תושאלו במקום לפני כן".

האם החשד שאדם הוא נרקומן יכול להוות יסוד סביר לחשד כי הוא מחזיק דבר שהחזקתו אינה חוקית?

7. אין מחלוקת שהשוטר לא ביקש הסכמתם של הנאשמים לחיפוש ועל כן לא מדובר בחיפוש בהסכמה. עסקינן במקרה שבו הסמכות של השוטר לבצע חיפוש צריכה לנבוע ממקור חוקי אחר. סמכותו של שוטר לערוך חיפוש אצל אדם מעוגנת, בנסיבות שלפנינו (כאשר אין מדובר בעצור, אין מדובר בחיפוש אצל אדם אגב חיפוש במקום, ואין מדובר בחשד לכך שהאדם נושא נשק) בסעיף 5(5) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 הקובע:

"... יהא מתפקידו של כל שוטר... לעצור כל אדם שיש לו יסוד סביר לחשוד בו כי הוא מחזיק או מעביר, בכל אופן שהוא, רכוש גנוב או כל דבר שהחזקתו אינה חוקית, ולחפש בכליו ובגופו של אדם כאמור".

8. השוטר העיד כי חשד בנאשמים שהם נרקומנים, ולאחר תשאול אף חשד כי הם נושאים בכליהם מזרקים ואדולן. עדותו של השוטר היתה אמינה בעיני. הוא העיד בצורה ברורה, ללא נסיונות התחכמות או התפלפלות עם ההגנה, ואף ציין בכנות כי אינו זוכר הרבה מעבר לאמור בדוח הפעולה. כאשר עדותו התבססה על כך שריענן את זכרונו בקריאת דוח הפעולה - ציין זאת. עוד יש לציין כי בפועל, התברר שהנאשמים אכן מטופלים בתחליפי סם. האמנתי לו כי היה לו יסוד סביר להניח שהנאשמים מחזיקים דבר שהחזקתו אינה חוקית.

9. רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 6.3.12] חידש הלכה בעיקר בנוגע לחיפוש שמקור הסמכות לביצועו הוא הסכמת החשוד. עם זאת, בית המשפט התייחס גם לשאלה מה יכול לבסס "חשד סביר", הנחוץ להפעלת סמכות החיפוש הנובעת ממקורות אחרים, כבעניננו (פסקה 16 לפסק הדין, מפי הנשיאה [בדימ'] ביניש). בית המשפט הדגיש באותו ענין כי אינו מפרט רשימה סגורה של אמות מידה היכולות לגבש חשד סביר כלפי אדם מסוים, ו"התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים מטבע הדברים להגדרה ממצה וחד-משמעית". חשד לפיו אדם הוא נרקומן (ומכאן כי יש חשד שהוא מחזיק דבר שהחזקתו אינה חוקית, ובפרט - סמים) לא נכנס בגדר אחת הדוגמאות שהוזכרו, אך גם לא הוצא מהכלל. ודוק: אין מדובר בחשד כי לאדם עבר פלילי, אלא שהוא מבצע עבירה פלילית של אחזקת סמים או שמוש בהם, בהווה.

ברע"פ 2178/12 סקייריס נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 18.7.12] הוכר החשד כי אדם מחזיק ברשותו סמים כבסיס חוקי לפריצה לרכבו על ידי שוטר, לצורך ביצוע חיפוש.

10. החשד של השוטר כי יכול שמי שנראו לו כנרקומנים מחזיקים דבר שהחזקתו אינה חוקית, נראה בעיני סביר, בנסיבות הענין. אינני מתיימרת לקבוע כלל גורף לפיו במקרה שאדם נראה כנרקומן, יקום "באופן אוטומטי" חשד סביר. עם זאת, בנסיבותיו של המקרה שלפני, בו נראו שני הנאשמים ביחד, להערכת השוטר (שהתבררה כנכונה) שניהם צרכני סמים בהווה, והם החזיקו בידיהם מספר שקיות, באופן דומה לאדם החוזר מקניות - קם החשד הסביר. מאחר שכך, אני קובעת כי היה לשוטר יסוד סביר לחשוד שהנאשמים מחזיקים "דבר שהחזקתו אינה חוקית". על כן היתה לו הסמכות לחפש בכליהם, כפי שעשה, אף שבפועל לא נמצאו עליהם לא מזרק ולא סמים או תחליפיהם.

לפיכך, אני קובעת שהחיפוש שבמסגרתו נמצא הרכוש החשוד כגנוב - היה חוקי.

גרסת הנאשמים

נאשם 1

11. בהודעתו במשטרה (ת/4) סיפר נאשם 1 כי כשסיים את עבודתו כשומר בבנין ברחוב רוטשילד 46 באותו יום, יצא החוצה וראה את נאשם 2. השניים מכירים מכך שהם שותים יחד מתדון במרפאה ביפו. נאשם 1 ביקש מנאשם 2 להמתין מעט ולבוא איתו לעשות "סיבוב סביב הבנין" כדי לראות אם הכל בסדר, בטרם ילכו למרפאה. כשעשו "סיבוב", ראו ליד הפח בקומה "מינוס אחד", מחוץ לבנין, את החפצים. לדבריו, "אולי מישהו שים שמה ואחר כך רוצה לקחת". נאשם 2 קרא לו לבוא לראות ויחדיו הסתכלו על השקיות וראו שהכל חדש. הם ראו בשקיות גם חולצות ספורט לבנות. כאשר נשאל נאשם 1 על ידי החוקרת אם לא חשב לשאול את האחראי עליו למי שייך הרכוש השיב "לקחתי בשבילנו".

בעדותו בבית המשפט חזר על גרסה דומה וציין כי כאשר מצא את השקיות, הסתכל בהן ברפרוף ולא לעומק. הוא לקח אותן, יצא לעבר המרפאה ולאחר שעברו כ-100 מטר, עצר אותם איש המשטרה. הוא הכחיש כי גנב את הרכוש ממשרדי "הישג". הוא הכחיש בעדותו כי אמר לשוטר (ככתוב בדוח הפעולה ת/1) שקיבל חלק מהרכוש במתנה. הוא אישר כי ראה שבשקיות יש פריטים חדשים, אך לא ידע מה יש בשקיות. רק כאשר השוטר החל להוציא מתוך השקיות את הפריטים, גילה כי יש שם מעיל עם הלוגו של "הישג" ורק אז הבין שהפריטים נלקחו מ"הישג". כאשר נשאל אם לא נראה לו מוזר שמישהו ישאיר רכוש חדש, באריזות, ליד פח הזבל השיב: "יכול להיות שמישהו מהפועלים הוציא והחביא. אני לא יודע. יכול להיות שהם תכננו לקחת את זה אחר כך. זה מה שאני חושב" (פרוטוקול, עמוד 26, שורות 22 - 27). כאשר נשאל אם לא חשב לחפש את הבעלים של הרכוש השיב "אני בכלל לא חשבתי באותו רגע, אני בסך הכל ראיתי ולקחתי. לא היו לי מחשבות" (פרוטוקול, עמוד 28, שורות 20 - 22). לגבי מטבע הפני אמר הנאשם כי אינו זוכר את המטבע כלל.

נאשם 2

12. בהודעתו במשטרה (ת/5) מסר נאשם 2 גרסה דומה לזו שמסר נאשם 1. לדבריו, פגש את נאשם 1 באותו בוקר בשעה 5:30 במקום עבודתו של נאשם 1. נאשם 1 אמר לו שעליו לעשות סיבוב לראות אם הכל בסדר. נאשם 2 הצטרף אליו ולפתע ראו את השקיות החשודות בחוץ, ליד הפח. לדבריו, שניים ממכשירי ה-MP4 (עם לוגו של "הישג"), כרטיס הזכרון של נוקיה, אזניות וכבל מחשב - הם שלו. כל יתר הרכוש - של נאשם 1. לדבריו, הם מצאו את הרכוש ביחד וכל אחד לקח משהו. מאחר שהוא מצא את החפצים ראשון, הוא לקח שניים [נראה שהכוונה לשתי שקיות, אך ענין זה לא הוברר עד תום - מ.ב.נ]. הסוכריות הן שלו והחולצות - של נאשם 1. כאשר נשאל על ידי החוקרת האם הוא באמת חושב שהיא תאמין לו שמצא את כל המכשירים החדשים, עטופים בניילון, בזבל, השיב: "יכול להיות שמישהו גנב, אבל אנחנו מצאנו".

לעומת זאת, בדוח המעצר שלו (ת/1ב) נרשם מפיו ש"זה במתנה".

13. גרסתו של נאשם 2 בבית המשפט היתה כי בדרכו למרפאת המתדון פגש בנאשם 1, אשר הציע לו לעשות סיבוב במקום העבודה שלו. כאשר עשו את הסיבוב ראו שקית, הרימו אותה, הסתכלו וראו חפצים כלשהם. הם לא ייחסו לכך חשיבות רבה והלכו למרפאה. לדבריו, כאשר מצאו את השקית "זה היה טיפה נדחף מתחת לפח אשפה". הנאשמים לקחו את השקית מאחר שהגיעה השעה להליכה למרפאה והם אפילו לא הסתכלו בדיוק מה יש בשקית, אלא אמרו שיסתכלו אחר כך. לטענתו, גילו מה תוכן השקית רק כאשר השוטר אשר עצר אותם החל להוציא את הדברים ממנה. הוא לא שם לב לכיתוב על גבי הדברים. עם זאת, הודה כי ראה שבשקית יש דברים חדשים, אך לדבריו - לא הסתכל בדיוק מהם. מיד לאחר אמירת דברים אלה, הכחיש נאשם 2 כי אמר שראה שיש בשקיות רכוש חדש (פרוטוקול, עמוד 34, שורות 26 - 29). לגבי מטבע הפני העיד, כי זה היה משוק הפשפשים והוא נתן אותו לנאשם 1 במתנה באותו בוקר.

הראיות

14. בדוח הפעולה של השוטר (ת/1) נרשם כי נאשם 1 מסר במהלך התחקור שערך לו השוטר כי קיבל את מכשיר ה-MP4 במתנה מחבר, תושב בת ים ששמו יבגני, אך לא מסר פרטים היכן אותו אדם גר. הנאשם בעדותו הכחיש כי אמר דברים אלה לשוטר.

על נאשם 2 נתפסו שקיות ניילון רבות, באחת מהן נמצאו סוכריות עם הלוגו של "הישג", עליהן - כך לדברי השוטר בדוח הפעולה (ת/1) אמר הנאשם כי קנה אותן בשוק. נאשם 2 מסר, לפי דוח הפעולה, כי קנו בשוק הפשפשים את שבע העליוניות שנמצאו אצל נאשם 1. בעדותו בבית המשפט אישר נאשם 2 והכחיש, חליפות, כי אמר לשוטר שקנה חלק מהפריטים בשוק הפשפשים (ראו פרוטוקול, עמוד 31, שורות 27 - 29 ועמוד 32, שורה 27 ואילך, לעומת עמוד 32, שורות 25 - 26 ועמוד 33, שורות 26 - 28).

15. פקד גבריאל עמר העיד כי מלבד האמור בדוח הפעולה, אינו זוכר פרטים רבים לגבי האירוע. דבריו המתייחסים להתעוררות החשד ולביצוע החיפוש, הובאו לעיל. באשר לגרסאות החשודים המובאות בדוח הפעולה, חזר על האמור בדוח הפעולה. דוח הפעולה הוגש כאמור, כמו גם הדוחות של מעצר כל אחד מהנאשמים (ת/1א ו-ת/1ב).

באשר לשפה שבה תיקשר עם הנאשמים - ציין כי דיבר עימם עברית. במענה להערת הסניגורית כי נאשם 1 מדבר רוסית, השיב כי עימו דיבר בעברית, שכן אם היה מדבר רוסית, השוטר לא היה מבין.

הוא תיאר את הסיור שערך במשרדי "הישג", וציין כי שוחח עם השומר או המנקה שנכח במקום, בוריס, אשר אמר לו שלא ראה דבר חריג. השוטר לא ראה סימני פריצה. הוא ראה חלון פתוח. עוד ציין כי בדרך כלל אינו עושה חיפושים וסיורים בגפו, אך במקרה הזה היה לבד. הוא נשאל מדוע לא תחקר את המנקה בוריס אותו ראה במקום, שמא הוא הפורץ, והשיב כי הוא לא עורר את חשדו של השוטר. הוא הוסיף, כי מאחר שפגש בשני הנאשמים, כשהם עם הרכוש החשוד כגנוב, הוא חשד בהם.

16. עדת התביעה עילית דגן (לביא), היא שחקרה את הנאשמים וגבתה את הודעותיהם. היא ציינה כי ההודעות נגבו בשפה העברית ולא היה צורך במתורגמן. היא עצמה אינה מדברת רוסית. היא הקפידה לצטט בהודעות את דברי הנאשמים, כפי שנאמרו, לרבות משפטים שנאמרו אגב עשיית טעויות בעברית, לרבות משפטים בעברית עילגת.

17. הודעתה של מנהלת משרד בעמותת "הישג", חנה חזן-הרשקוביץ, הוגשה - כאמור - בהסכמה (ת/2). היא זיהתה את הרכוש (למעט מטבע הפני) כגנוב ממרתף משרדי העמותה, היא ציינה שערכו כ-2,000 ₪, ציינה כי נאשם 1 עבד במשרדים כשומר על המרתף והקומה הראשונה וסיפרה כי המקום היה בשיפוצים.

דיון והכרעה

18. נקודת המוצא לדיוננו היא שהרכוש שנגנב מעמותת "הישג" נמצא אצל הנאשמים. מאחר שהודעתה של חנה חזן-הרשקוביץ הוגשה בהסכמה, הרי שאין מחלוקת כי מדובר בחפצים שנשמרו במשרדי העמותה במרתף, לצורך פעילותה של העמותה בקרב חיילים בודדים, אשר להם היא מחלקת את החפצים כמתנות. מכאן נובעים שניים: ראשית - על הנאשמים, הטוענים שבניגוד לדבריה של חזן-הרשקוביץ הם מצאו את הרכוש סמוך לפח הזבל, להוכיח גרסה זו. שנית - כאשר מדובר ברכוש שמאוחסן במרתף, לא ניתן היה לצפות שמי מטעם העמותה ישים לב מיד לאחר העלמוּת השקיות, כי הרכוש נלקח.

הנאשמים לא טענו כי מצאו את השקיות כבר מספר ימים קודם לנטילתן, אלא אמרו שמצאו אותן באותו בוקר. מכאן ניתן להסיק שהרכוש נלקח באותו בוקר ממשרדי העמותה. בנסיבות אלה, נראה כי ניתן להפעיל את "החזקה התכופה", שהיא "חזקה שבעובדה, הנובעת מהשכל הישר וניסיון החיים, ומשמעותה היא כי עצם המצאותה של סחורה בידיו של פלוני בסמיכות זמנים לגניבתה מאחר, יוצרת יסוד להנחה כי פלוני הוא זה שגנב את הסחורה, או שקיבל לידיו סחורה גנובה ביודעין, הכל בהתאם לנסיבות העובדתיות המקימות את החזקה. יש להדגיש כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה על ידי הנאשם, וכי משקלה של החזקה עולה ביחס ישיר למידת הקלות בה יכול הנאשם להפריך את אמיתותה" (ע"פ 5492/11 אלרחמן נ' מדינת ישראל, פסקה 18 [פורסם במאגרים ממוחשבים, 5.8.12]).

יש לציין כי שקיות ובהן פריטים גנובים נמצאו אצל שני הנאשמים, כך שהחזקה קמה לגבי שניהם.

19. אני מסכימה עם הסניגוריות כי דוח הפעולה של השוטר אינו בהיר דיו, וקשה להסיק ממנו את רצף האירועים המדויק, ואף קשה להסיק באופן ודאי מה היו הגרסאות שמסרו הנאשמים לשוטר כאשר פגש בהם באותו בוקר. עם זאת, חרף אי הבהירות, אין ספק כי הנאשמים לא מסרו לשוטר את שמסרו אחר כך בהודעותיהם: כי מצאו את הרכוש שבו החזיקו במקום עבודתו של נאשם 1, ליד פח האשפה. נוסף על כך, לאור הודייתו החלקית של נאשם 2 כי אכן אמר לשוטר לגבי חלק מהחפצים שקנה אותם בשוק הפשפשים, אני קובעת כי אכן נמסרה לשוטר גרסה מפי הנאשם 2 שחלק מהרכוש נקנה בשוק הפשפשים.

20. לטעמי, זמן שהוקדש בחקירה הנגדית של השוטר ובסיכומים לשאלה האם ראה סימנים מחשידים של התפרצות במשרדי עמותת "הישג" היה מיותר, נוכח העובדה שהן לפי גרסת המשטרה, והן לפי גרסת הנאשמים, הרכוש הגיע לידי הנאשמים בעקבות עבודתו של נאשם 1 כשומר באותם משרדים. לפי שתי הגרסאות לא היו צריכים להיות סימני פריצה במקום. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא בנקודה הבאה: המשטרה טוענת כי הרכוש נלקח על ידי הנאשמים מתוך המרתף של משרדי עמותת "הישג", בכוונה לגונבו, ואילו הנאשמים טוענים כי מצאו את הרכוש כשהוא דחוף ליד פח האשפה בקומה "מינוס אחד" של בנין העמותה, הם סברו שמישהו זרק אותו (או שמישהו הניח אותו שם לאחר שלקח אותו מהמרתף והתכוון לשוב וליטול אותו באופן סופי במועד אחר), הם לא חשבו הרבה ונטלו אותו משם. איש לא תיאר תרחיש במסגרתו נעשתה פעולת התפרצות אלימה למשרדי עמותת "הישג". מאותה סיבה, לא מצאתי טעם בטענות לפיהן לא היה דיווח על פריצה למשרדים.

21. מכאן, כי עלי לבחון את סבירות גרסתם של הנאשמים, לפיה מצאו את הרכוש ליד פח האשפה וסברו שמדובר ברכוש שנזרק. ראשית, הגרסה שהשקיות היו ליד הפח סותרת את הודעתה של חזן-הרשקוביץ, כאמור לעיל. שנית, גרסתם של הנאשמים כי חשבו שהרכוש נזרק לא היתה עקבית. כפי שציינתי, שני הנאשמים אמרו בעדויותיהם, בצד הגרסה לפיה חשבו שהרכוש נזרק, כי סברו שיתכן שמדובר ברכוש שמישהו לקח מהעמותה והחביא ליד הפח, על מנת לשוב ולקחתו במועד מאוחר יותר. נוסף על כך, לא ניתן להאמין לנאשמים גם לגופם של דברים: שניהם אמרו כי ראו שמדובר ברכוש חדש, הנתון באריזות, אך פשוט לא חשבו על מעשיהם. כמו כן לא ניתן להאמין לגרסתם לפיה לא ראו את הלוגו, מאחר שהלוגו של העמותה מתנוסס על כל הרכוש, ואפילו הסתכלו על החפצים רק ברפרוף בשלב ראשון, כטענתם, היו חייבים לראותו.

22. ראיה נסיבתית חשובה לענין אופן הגעת הרכוש לידי הנאשמים היא העובדה שלנאשם 1, מתוקף תפקידו כשומר במקום, היתה גישה לכל אזור המרתף והקומה הראשונה. הנאשמים סיפרו שבאותו בוקר הצטרף נאשם 2 לנאשם 1 בסיבוב האחרון שעשה במבנה, טרם יציאתו הביתה. ההסבר האפשרי היחיד להמצאות החפצים בידי הנאשמים הוא שהם נטלו אותם מהמרתף באותו בוקר, והם לא מסרו הסבר סביר אחר.

23. לכך אני מצרפת את העובדה כי גרסתם של הנאשמים על אודות מציאת השקיות ליד הפח היא גרסה כבושה, שלא נמסרה לשוטר עמר, וכי נאשם 2 מסר לשוטר לגבי חלק מהרכוש כי קנה אותו בשוק הפשפשים. אילו גרסתם של הנאשמים, שהוצגה בבית המשפט, היתה האמת, היו מוסרים אותה לשוטר מיד עם תפיסתם.

24. מאחר שהסנגוריות התייחסו לכך שהנאשמים לא נחקרו ברוסית, אף שזו שפת אמם, אוסיף כי לא מצאתי שנפל פגם בחקירתם, ושוכנעתי כי הבינו היטב את שנשאלו וגרסאותיהם נרשמו בצורה מדויקת מפיהם. זאת, הן על בסיס התרשמותי מחקירתם בבית המשפט, אשר במהלכה, למרות נוכחותה של מתורגמנית, בחרו שניהם, כעולה מהפרוטוקול, להשיב על חלק מהשאלות בעברית; אף כאשר השיבו ברוסית, בחלק מהמקרים לא נאלצו להמתין לתרגום השאלה מעברית לרוסית בטרם החלו להשיב; הן על בסיס עדות השוטר עמר שהעיד ששוחח עמם בעברית והן על בסיס עדות החוקרת עילית דגן (לביא), שדבריה הובאו לעיל, בשילוב ההודעות עצמן, אותן גבתה, שתומכות בעדותה ושמתאימות בסגנונן וברמת העברית שמופיעה בהן להתרשמותי מהנאשמים בבית המשפט.

25. לאור כל האמור, אני קובעת כי נאשם 1 לקח את השקיות ממרתפי עמותת "הישג", שם עבד כשומר, ובכך ביצע עבירה של גניבת נכס מופקד. נאשם 2, אשר חבר לנאשם 1 בביצוע המעשה ובנטילת השקיות, ביצע עבירה של גניבה.

קביעה זו מתייחסת לפריטים הבאים:

• שלושה מכשירי MP4 של חברת Fujicom (ועליהם מדבקה של "הישג") על אביזריהם, ואוזניות. (נאשם 1 - מכשיר אחד, ונאשם 2 - 2 מכשירים);
• דיסק התקנה וכבל USB באריזה מקורית, כשעל חזית הקופסא היתה מדבקה עליה רשום לוגו: "הישג" (אצל נאשם 1);
• שבע עליוניות של אימונית, של חברת Roots, אשר עליהן רקום היה הלוגו "הישג" (אצל נאשם 1);
• מספר רב של סוכריות, עליהן הלוגו "הישג" (אצל נאשם 2);
• שתי אוזניות ושלושה כבלי USB (אצל נאשם 2);
• כרטיס זכרון מיני SD של MB 64 של חברת נוקיה, במארז פלסטיק (אצל נאשם 2).

26. באשר למטבע הפני - מאחר שזה לא נגנב ממשרדי העמותה, אני מניחה (בהעדר התייחסות פרטנית לשאלה איזה מהעבירות מתייחסת לאיזה מהחפצים) כי המאשימה מייחסת לנאשמים את העבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב בקשר אליו.

27. לא הוצגו ראיות באשר למקורו של המטבע ולא הוצגו ראיות בדבר ערכו. נאשם 2 מסר כי קנה את המטבע בשוק הפשפשים ונתן אותו במתנה לנאשם 1. לא מצאתי סיבה לפקפק בגרסה זו, מאחר שיתכן שמדובר בדבר מה פעוט ערך. לפיכך, אין כל בסיס לחשד שמדובר בנכס גנוב, ומכאן שאין בסיס ראייתי לאישום בעבירה זו.

סיכום

28. לאור כל האמור, אני מזכה את שני הנאשמים מביצוע עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק.

אני מרשיעה את נאשם 1 בביצוע עבירה של גניבת נכס מופקד, עבירה לפי סעיף 393(2) לחוק ואת נאשם 2 בביצוע עבירה של גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק.

ניתנה היום, ח' חשון תשע"ג, 24 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים.