(בבקשה לתיקון כתב תביעה)

1. תיק זה עניינו תביעת שיבוב של התובע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בקשר עם גמלאות ששילם למר עוזי זוהר (להלן: "הנפגע") בשל תאונת דרכים שארעה לו בתאריך 18.8.03 שבעקבותיה נגרמו לו נזקי גוף.

סכום התביעה עומד על כ - 72,000 ₪.

2. בכתב תביעתו (בשני נוסחיו עד כה) ביסס המל"ל את זכותו להפרע מהנתבעים בגין אותם סכומים ששילם לנפגע על הוראות פקודת הנזיקין ו/או סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

3. לא אדרש לכל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים (חלקם לפני כבוד ס"נ השופט קידר שטיפל בתיק עובר ליציאתו לגמלאות, וחלקם לפני). רק אעיר כי במסגרת הבקשה האחרונה שהוגשה בתיק – בקשת המל"ל לקביעת קיומו של השתק פלוגתא ומעשה בי-דין - הגישו הנתבעים תגובה ובה טענו, בין היתר, כי אין למל"ל עילת תביעה בהתאם להוראות הדין האמורות, אלא רק עילה חוזית, מכוח ההסכם רב השנים שבין המל"ל לבין חברות הביטוח, אם כי זו התיישנה (להלן: "ההסכם").

4. לשיטתו של המל"ל אין ההסכם יכול לחול על התביעה, אך על רקע טענת הנתבעים ולמען הזהירות בלבד הוא מבקש לתקן את כתב תביעתו כך שיכלול, בנוסף לעילת התביעה הסטטוטורית המקורית גם עילה חלופית - זו שלפי ההסכם. המל"ל טוען כי לאור ההלכות הליברליות לעניין תיקון כתב תביעה, ומאחר שאין בתיקון כדי לשנות את "המעשה" המקים את עילת התביעה (אירוע התאונה שבעקבותיו שילם לנפגע גמלאות), אזי "עילת התביעה" – למרות שחלפו מעל 7 שנים מאז התאונה - לא התיישנה, ומבוקש להתיר את התיקון.

ממשיך וטוען המל"ל כי מאחר שבאותה תגובה הודו הנתבעים במפורש בזכות השיבוב החוזית של המל"ל, חל סעיף 9 ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובע כי מרוץ ההתיישנות יחל רק ממועד ההודאה. עולה איפוא גם אם יקבע בית המשפט כי העילה החוזית היא "עילה חדשה", אזי זו לא התיישנה לאור סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

5. הנתבעים מתנגדים לבקשה באשר העילה שלפי ההסכם שונה מהעילה הסטטוטורית. ומאחר שהתאונה ארעה לפני כ – 12 שנים, והתיקון מבוקש רק בימים אלו, העילה שלפי ההסכם – התיישנה. לו היה המל"ל מבקש להגיש תובענה אחרת, חדשה, אזי היא היתה נדחית מפאת התיישנות. ועל כן, אין לאפשר עתה למל"ל לעקוף תוצאה זו באמצעות תיקון כתב התביעה וליצור אצלו יתרון בלתי נאות. עוד טוענים הנתבעים כי לא הודו בכתב הגנתם בדבר, ועל כן אין לפנינו הודאה "במקצת הזכות" כמובנה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות המתחילה לכאורה את מרוץ ההתיישנות מחדש.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, בבקשה, בתשובת הנתבעים ובתגובת המל"ל עליה, דין הבקשה להתקבל.

6. מרוץ ההתיישנות בן 7 השנים הקבוע בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות מתחיל ממועד התאונה - 18.8.03 (למועד ההתיישנות בתביעת שיבוב של המוסד הבא בנעלי התובע ראו ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פ"ד נז(4) 433, 441-442 (2001)).

7. תביעה זו הוגשה במקור בתאריך 27.7.10, עוד בטרם התיישנה. אולם, הבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה בשנת 2015, בחלוף 12 שנים ממועד התאונה. מאחר שבגדרו של התיקון מבקש המל"ל להוסיף עילה חדשה - המבוססת על הוראות ההסכם, וזאת לצד העילה הסטטוטורית הקיימת, מתעוררת שאלה של התיישנות.

8. ככלל, הגישה בפסיקה לתיקון כתב תביעה היא ליברלית, ובלבד שיש בתיקון כדי להתאים את כתבי הטענות למחלוקות האמיתיות שבין הצדדים, על מנת שבית המשפט יוכל ללבנן ולפסוק בהן ביעילות (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984). אך מקום בו התובע מבקש לתקן את תביעתו ולהוסיף עליה עילה - שלו היה מגיש בגינה תביעה חדשה היתה תביעתו נדחית מחמת התיישנות – תדחה בקשתו. שכן, אם יורשה התיקון, תוקפו הוא למפרע מיום הגשת התביעה, ובכך יעקוף התובע את טענת ההתיישנות ויוקנה לו יתרון, שבהכרח יביא לפגיעה בזכויות הנתבע, שלא תעמוד לו יותר טענת התיישנות (רע"א 7488/12 דעאס נ' המוסד לביטוח לאומי (2014) בפסקה 10). אולם, "אם התיקון אינו מוסיף לתובענה המקורית עילה חדשה, והוא מצוי בדל"ת אמותיה של העילה המקורית, ניתן להתיר את התיקון, על אף שבמועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה העילה המקורית כבר התיישנה". (שם, שם).

9. מכאן השאלה האם לפנינו "עילה חדשה" ובהתאמה לא ניתן להתיר את תיקון כתב התביעה, שמא הבקשה לתיקון אינה חורגת מהעילה המקורית וניתן להתיר את התיקון חרף חלוף הזמן. התשובה לה תלויה בהגדרת המונח "עילת תביעה", כשהפסיקה פרשה אותו לעניין התיישנות בהרחבה, כ"העסקה או המעשה המובא לדיון" (יואל זוסמן סדרי הדין אזרחי 346 (מהדורה שביעית, 1995)).

10. וכך, המעשה שהקים את שתי עילות התביעה (הסטטוטורית והחוזית) הוא אחד – תאונת הדרכים שבעקבותיה שולמו לנפגע גמלאות. מרכיבי היסוד של העילה המקורית מהן משתמעת חבותם של הנתבעים, השתמרו מאז הגשת התביעה בשנת 2011 ועד לבקשה לתיקון (השוו ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 166 (1990)). התוספת היא אך ביחס לתשתית המשפטית עליה נשענת התביעה המתוקנת.

11. זאת ועוד, כפי שציינתי בעבר (ת.א (ת"א) 19052-07-11 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל (2014)) גם הטעמים שביסוד ההתיישנות אינם חלים במקרה דנן; קיומה של התביעה אינו בגדר הפתעה לנתבעים, באשר ידוע להם עליה עוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות; בהתאמה הם גם שמרו את ראיותיהם ולכן לא נגרם להם נזק; כמו כן, בעצם הגשת התביעה המקורית הבהיר המל"ל כי הוא לא מחל על זכות השיבוב שלו (לטעמי ההתיישנות ראו ע"א 4859/11 ‏עיריית נס ציונה נ' סאדאב חברת לבניין בע"מ (2013) פיסקה 20). לפיכך, לא ראיתי בתיקון משום פגיעה מהותית בזכויות הנתבעים, ועל הצורך להגיש כתב הגנה חדש ניתן לפצותם בפסיקת הוצאות.

12. מאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי אין לפני "עילה חדשה" ולפיכך ניתן להתיר את התיקון, אין עוד צורך להתייחס לטענתו החלופית של המל"ל הנשענת על הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות. על כן, ובהערת אגב, אציין כי עניין ההסכם עלה לראשונה על ידי הנתבעים במסגרת תגובתם לבקשת המל"ל לקביעת השתק פלוגתא ומעשה בי-דין, אך באותה נשימה הדגישו כי העילה לפי ההסכם - התיישנה (ראו סעיף 5 לתגובה מיום 28.4.14, וכן בהשלמת הטיעונים מיום 29.7.14). בנסיבות אלו, ספק אם ניתן לראות בנתבעים כמי שהודו בקיומה של זכות המל"ל המתחילה את מרוץ ההתיישנות מחדש.

13. אשר על כן ומהטעמים המפורטים, אני מתירה את תיקון כתב התביעה כמבוקש.

כתב התביעה המתוקן כפי שצורף כנספח ד' לבקשה לתיקון מיום 28.4.15 מתקבל לתיק בית המשפט.

מאחר שהנתבעים הגישו בעבר כתב הגנה, וכעת עליה לתקנו, בגין טרחתם זו יישא המל"ל בהוצאותיהם בסכום של 1,500 ₪.

כתב הגנה יוגש עד לתאריך 8.11.15.

נקבע לקדם משפט לתאריך 15.11.15 בשעה 9:30.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ו, 25 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.