בשם המערערת: עו"ד רחלי לוי-חדד

בשם המשיבה: עו"ד אהוד כספי

1. הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט חננאל שרעבי) בתיק תא"מ 33218-07-10 מיום 3/4/13, לפיו נדחתה תביעת המערערת לפירעון 6 צ'קים המשוכים על חשבונה של המשיבה בבנק דיסקונט סניף 075, בחשבון מס' 767670 - צ'קים שהגישה המערערת לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחדרה בתיק הוצל"פ 12-05721-10-1 (להלן: תיק ההוצל"פ).

במהלך הדיון הועלו הצעות לפשרה. משלא הגיעו הצדדים להסדר, יש ליתן פסק דין.

2. על פי העובדות שקבעה הערכאה הדיונית נתן צד ג' (להלן: עטיה) למשיבה ולבעלה הלוואה/ות בסכום נומינאלי של כ-14,500 ₪, ככל הנראה בשוק האפור. כנגד ההלוואה נתן בעלה של המשיבה לעטיה 6 צ'קים נשוא התביעה, החתומים על ידי המשיבה (חתימתה הייתה על החלק), ואשר פרטיהם כדלהלן:

צ'ק 090 ע"ס 3,500 ₪ ז"פ 26/12/09

צ'ק 0114 ע"ס 3,500 ₪ ז"פ 12/1/10

צ'ק 0089 ע"ס 3,500 ₪ ז"פ 15/1/10

צ'ק 0115 ע"ס 3,500 ₪ ז"פ 25/1/10

צ'ק 0116 ע"ס 3,000 ₪ ז"פ 18/2/10

צ'ק 0088 ע"ס 3,500 ₪ ז"פ 15/2/10

3. המערערת היא חברה בע"מ העוסקת בניכיון צ'קים, והמוכרת על ידי הרשות להלבנת הון, והיא שביצעה את ניכיון הצ'קים שקיבלה ממר עטיה. לטענתה, בגין שלושת הצ'קים הראשונים נתנה המערערת תמורה כספית לעטיה בסך של 10,000 ₪, ומסכום התמורה הפחיתה 200 ₪ בגין ניכיון, כך שנתנה תמורה של 9,800 ₪.

בנוגע ליתר הצ'קים, לטענת המערערת אלה נמסרו לה בגין התחשבנות קודמת שהייתה לעטיה עם המערערת.

בנסיבות אלה טענה המערערת כי היא קיבלה את הצ'קים לידיה בתום לב ובתמורה, ולכן היא בגדר של אוחז כשורה. באופן זה לטענתה, גם אם טוענת המשיבה שבעלה שילם עבור ההלוואה ואפילו פרעה המשיבה את מלוא ההלוואה, עדיין עומדת למערערת הזכות לקבל את מלוא תמורת הצ'קים.

יתר על כן, לטענת המערערת, המשיבה לא הוכיחה פירעון ההלוואה לעטיה.

מנגד, טוענת המשיבה שהמערערת אינה אוחזת כשורה ואף לא פעלה בתום לב, ולכן היא מחזיקה בצ'קים שלא בתום לב וללא תמורה; וכי יש קשר בין המערערת ובין עטיה המלווה והשניים למעשה רימו את המשיבה וגבו ממנה כספים מעבר למתחייב.

4. בית משפט השלום בחן את טיעוני הצדדים בשני מישורים: מישור עילת היסוד ומישור העילה השטרית.

בהתיחס לעילת היסוד, דחה בית משפט קמא דחה את הטענה כי המערערת הייתה צד לעסקת ההלוואה יחד עם עטיה. עוד קבע בית המשפט כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, אינו חל במערכת היחסים שבין המערערת למשיבה. למרות האמור, עסקת ניכיון הצ'קים היא במהותה עסקת הלוואה בין המערערת לבין עטיה, ולצורך כך חייבת הייתה המערערת לעמוד בהוראות החוק. במקרה כגון זה, רשאית הייתה המשיבה לטעון כי המערערת לא קיימה את הוראות החוק בנושא זה, ולכן דין ביצוע הצ'קים נגדה, להידחות.

משבחן בית המשפט את תחולת חוק הסדרת הלוואת חוץ בנקאיות, הגיע למסקנה כי המערערת לא עמדה בתנאים האמורים בעת פתיחת תיק ההוצל"פ, בהתייחס לדרישות סע' 8 לחוק, ולכן דין תביעתה להידחות מטעם זה בלבד.

בית משפט קמא הוסיף ובחן את השאלה אם המשיבה הוכיחה את פירעון ההלוואה שנתן עטיה לבעלה ולה והגיע למסקנה שלמעשה ניתנו שתי הלוואות על ידי עטיה: אחת, בתחילת אוקטובר 2009 ע"ס 7,500 ₪ וכנגד הלוואה זו ניתנו שלושה צ'קים; השנייה, בתחילת דצמבר 2009 ע"ס כ-7,000 ₪ וכנגד הלוואה זו ניתנו שלושת הצ'קים הנותרים.

סה"כ סכום נומינאלי של שתי ההלוואות עמד על 14,500 ₪.

על אף שאין חולק כי 6 הצ'קים שנמסרו לניכיון ושהם נשוא הערעור לא נפרעו, הרי שבית משפט קמא קיבל הטענה כי אלה הוחלפו על ידי צ'קים אחרים (סעיף 33 סיפא לפסה"ד) ובכל מקרה קבע שההלוואות בסכום הנומינאלי, נפרעו, מאחר ששולם סכום של 15,000 ₪.

עוד קבע בית משפט קמא, כי ההלוואות שניתנו על ידי עטיה למשיבה ולבעלה היו בניגוד לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, ולכן גם אם מלוא סכום ההתחייבות לא שולם, עטיה אינו זכאי לתבוע מעבר לסכום הנומינלי של ההלוואה, וכי חוב זה כאמור לפי קביעתו של בית המשפט קבע, סולק (סעיף 34(ה) לפסה"ד).

5. בהתייחס לעילה השטרית קבע בית משפט השלום כי המערערת אינה אוחזת כשורה, וכי לא הוכח על קשר נדרש בין הסכום של 9,800 ₪ לתמורה ששולמה לטענת המערערת בגין שלושת הצ'קים הראשונים. כמו כן קבע בית משפט קמא כי לא הוכחה אחיזה בתום לב (סעיף 43 לפסה"ד).

כמו כן לא נתקבלה עדותו של מנהל המערערת מר אטדגי בדבר מתן תמורה כנגד 3 הצ'קים הנוספים (סעיף 38 לפסה"ד).

6. בערעור בפניי חזרו בעלי הדין על טיעוניהם. המערערת טענה בעיקר לזכותה לקבל תמורה מלאה של הסכומים הנקובים בשלושת הצ'קים הראשונים שבגינם נתנה כאמור תמורה ממשית. המשיבה טענה כי מששילמה את מלוא חוב ההלוואה - ולטענתה שילמה סכום העולה על 30,000 ₪ - ומאחר שהמערערת לא נתנה כול תמורה לעטיה בגין אותם הצ'קים ואף לא הגישה נגדו תביעה בגין עילת היסוד שבין המערערת לעטיה, הרי שאין המערערת אוחזת כשורה ואין היא זכאית לפירעונם של הצ'קים, אף לא באופן חלקי.

7. לאחר סיום הדיון בערעור - ומבלי שניתנה רשות בית המשפט - הגישה המשיבה בקשה להוספת פרטים נוספים בצירוף תצהיר.

אין בדעתי להתיר "פרטים נוספים" ובוודאי שלא היה מקום להגישם בטרם ניתנה החלטה המאפשרת לעשות כן.

תוספת זו - שהוספה שלא ברשות - תילקח בחשבון בנושא ההוצאות.

8. לאחר עיון חוזר בטענות בעלי הדין, לרבות הטיעונים ביום הדיון, יש לחזור ולאשר את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, תוך הבהרה והדגשה, כי למעשה מדובר בערעור עובדתי.

בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי שהמערערת לא הוכיחה שנתנה תמורה בגין הצ'קים שהועברו אליה לצורך נכיונם. לעניין זה לא קיבל בית משפט קמא את עדות מר אטדגי ולא היה מוכן לבסס על סמך עדות זו, כעדות יחידה, ממצא שהסכום של 9,800 ₪ הוא התמורה בגין שלושת הצ'קים הראשונים. כמו כן לא קיבל בית משפט השלום את טענת המערערת בדבר מתן תמורה בגין הצ'קים הנוספים.

התוצאה מן האמור, שהמערערת לא הוכיחה מתן תמורה בעד הצ'קים, וממילא אין מעמדה כ"אוחז כשורה" ואין היא זכאית לתמורה עצמאית מכוח העילה השטרית.

בעילת היסוד, מעמדה של המערערת אינו שונה מזה של עטיה, ושם נקבע, כי מר עטיה לא מילא אחר הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, ולכן אין הוא רשאי לתבוע את יתרת החוב. הגבלה זהה חלה איפוא גם על המערערת.

9. על בסיס הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הערעור. אני מחייבת את המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד - תוך התחשבות בהגשת טיעון נוסף ללא רשות - על סכום כולל של 7,000 ₪.

המערערת תשלם הסכום בתוך 30 ימים מהיום.

העירבון שהופקד, אם הופקד, יועבר עד לגובה ההוצאות שנקבעו בערעור לידי המשיבה באמצעות בא-כוחה, והיתרה אם קיימת, תוחזר למערערת באמצעות בא-כוחה.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.