19/3/013

בפניי תביעה על פי חוק הפלת"ד.

התובע, יליד 20/3/1946 נפגע בתאונת דרכים ביום 24/2/2008.

בעקבות תלונות התובע, מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע בחוות דעתו (מעבר לתקופה קצרה של נכות זמנית מלאה) שהתובע נותר עם נכות אורתופדית רפואית צמיתה של 3.5%.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק ובית המשפט הציע הצעה כיצד לסיים את התיק בהילקח בחשבון את הנכות, גילו של התובע, עיסוקו ומצבו.

ההצעה עמדה בסביבות ה- 50,000 ש"ח. משדחה התובע את ההצעה התיק נקבע לשמיעת ראיות והוא קבוע להוכחות ליום 3/4/013 מהשעה 9:00 עד 12:00 [בשעה 12:00 נקבע ביומני תיק הוכחות נוסף].

מעבר לשמיעת הראיות התיק קבוע גם לשמיעת בקשת מינוי מומחה שיקומי (בקשה שביקשתי לדון בה רק לאחר שמיעת הראיות בתיק) ואם זו לא תתקבל, לסיכומים בעל פה באותו מועד.

מבקשות ב"כ הצדדים והודעותיהם לעניין העדים, נראה כי הם מתכננים חקירות ארוכות, הן של העדים והן של המומחה, שלא יאפשרו סיום ההליך באותו מועד.

על אף שתקנות סדר דין מהיר לא חלות על תיקי פלת"ד (ראה תקנה 214ב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי), אני סבור שההיגיון הפנימי של תקנות 214 א' עד תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, חלות על כל תביעה ששווים עד כ- 75,000 ₪.

תקנות אלו הותקנו בעקבות דו"ח הלורד וולף מאנגליה (Access To Justice,1996) והתקנות האנגליות בעקבותיו (Civil Procedures Rules – PART 28 ).

מאחורי הדו"ח מסתמנת התובנה לפיה מערכת המשפט צריכה לחלק נכון את משאביה (ובין היתר המשאב של זמן שיפוטי) לפי גובה התביעה ומורכבות העניין המובא בפניה.

יש חשיבות למתן כלים לבית המשפט לדון בתביעות באופן צודק עד כמה שאפשר, להבטיח שמעמד הצדדים יהיה שווה, לחסוך בהוצאות, לדון בתיק באופן פרופורציונלי לסכום הכספי שבמחלוקת, למורכבות הסוגיה, תוך הבטחת טיפול מהיר והוגן במסגרת המשפט המתנהל בפני השופט (ראה מנחם קליין, "סדר דין מהיר בבית משפט השלום", מהדורה שנייה, הוצאת נבו, עמ' 9-16).

משכך, בוטל העיקרון ולפיו "דין פרוטה כדין מאה" (מסכת סנהדרין, דף ח' עמ' א') והתקבלה התובנה ולפיה כפי שתקציב הבריאות הוא מוגבל ולא ניתן להוסיף תרופות אין סוף לסל הבריאות וכפי שתקציב החינוך הוא מוגבל ולא ניתן ליתן מענה לכל הצרכים של כל ילד בביה"ס, וכפי שתקציב הביטחון הוא מוגבל, ולא ניתן לממן אימונים לחיילים ללא סוף, כך גם תקציב מערכת המשפט מוגבל וביהמ"ש אינו יכול לאפשר את אותן זכויות הדיוניות ואותו זמן שיפוטי שמושקע בתיקים של מליוני שקלים לתיקים של עשרות אלפי שקלים.

תיקי נזקי גוף לא הוכללו בקטגוריה של תקנות סדר הדין המהיר, בין היתר מהסיבה שהם מוגשים ללא סכום, אך אני סבור שלאחר קביעת אחוזי הנכות, הגשת תחשיב נזק ומתן הצעה מטעם ביהמ"ש, ברור, פחות או יותר, מה "שווה התיק" ולכן מדיניות שיפוטית ראויה צריכה ליישם עקרונות תקנות אלו, לפחות למהלך ההוכחות בתיק, גם בתיקי הנזיקין.

כך ייחסך עינוי דין וסחבת לצדדים לדיון וכן למתדיינים אחרים הממתינים לתורם בבית המשפט. כך גם לא יפגע אמון הציבור בבתי המשפט המושפע ישירות מבעיית הסחבת לעיל (וראה לעניין זה המאמר: "על אמון הציבור במערכת המשפט ו'השפיטה המתגוננת'")

אי לכך ולאור האמור לעיל, אני מגביל את משך החקירה של המומחה ל 30 דקות.

גם העדים האחרים ייחקרו למשך 30 דקות.

לעניין מינוי מומחה תעסוקתי יוקדש טיעון של 10 דקות לכל צד.

במידה והבקשה תידחה, לסיכומים בעל פה של כל צד יוקצבו 15 דקות (כשאין צורך לחזור בסיכומים לטיעונים ולחישובים שבתחשיבי הנזק שכן אלו ייחשבו כחלק מהסיכומים ולכן מן הראוי להתמקד בעניין הנכות התפקודית).

המזכירות תשלח החלטה זו בדואר רשום לצדדים

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.