בתום שמיעת פרשת התביעה בתיק זה, טען ב"כ הנאשם כי אין על מרשו להשיב לאשמה, שכן לדידו, עפ"י כתב האישום, חלה הפסילה מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, אלא שהמאשימה לא הוכיחה מתי שוחרר הנאשם ממאסרו במסגרת ראיותיה, לא הובאה בפני בית המשפט כל ראייה שיש בה ללמד מתי הנאשם שוחרר והמשמעות היא כי המאשימה לא הוכיחה בשום שלב כי הפסילה עדיין בתוקף.

ב"כ המאשימה ציינה כי בתיק בית המשפט לא קיים אישור הפקדה, וראייה שאינה קיימת אי אפשר להגישה. עוד ציינה, כי ב- ת/2 מודה הנאשם כי נהג בזמן פסילה ובשלב זה על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה.

משמעות הטענה כי אין להשיב לאשמה היא, שבהנחה וכל חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט לחובת הנאשם יזכה במלוא האמון והמשקל, גם אז לא יהיה בו כדי לבסס הרשעה בעבירות המיוחסות לנאשם או בעבירה אחרת באותו עניין.

על מנת שעל הנאשם יהיה להשיב לאשמה, "הלכה למעשה, די, בקיומן של ראיות "דלות" להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם" (ראה י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני (א), עמ' 1447). בכגון דא, "אין צורך אלא בראיות בסיסיות... ודי בקיומה של מערכת ראיות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת הראיות על שכם הנאשם" (ע"פ 141/84 מדינת ישראל נ' דוד טובול ואח', פד"י לט (3), 606).

בענייננו, נחקר הנאשם במשטרה ובהודעה שמסר (ת/2) אישר ברחל בתך הקטנה (שורה 12) כי הוא יודע שהוא פסול לנהיגה, כי אין לו רישיון נהיגה בתוקף וכי הפקדת רישיון הנהיגה שבצע היתה לתקופה של 7 חודשים. הנאשם גם אישר כי ידוע לו שאם הוא נוהג בפסילה הרי שהביטוח אינו תקף.

בנוסף, בדו"ח הפעולה ת/3 בעמ' 2 בשורה האחרונה, מציין השוטר ניר לוי, שכשהודיע לנאשם כי הוא עצור בחשד לנהיגה בפסילה וסחר ברכוש גנוב, "לטענת החשוד נהג על האופנוע בפסילה וללא רישיון נהיגה". גם כאן עולה אפוא הידיעה הפוזיטיבית של הנאשם כי הוא פסול.

מפרוטוקול הדיון של בית המשפט בעכו, שהונח בפניי (ת/4), עולה, כי הנאשם נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים מיום שחרורו ממאסר אותו ריצה בעניין אחר (לתקופה של 14 חודש כפי שנטען בפרוטוקול), ושאליו הצטרף חודש מאסר נוסף שגזר בית המשפט בעכו.

הודאתו של הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו, יחד עם פרוטוקול הדיון בו צוין במפורש כי הפסילה בפועל שהוטלה עליו היא מיום שחרורו וכאשר הנאשם בחקירתו מתייחס לאותה הרשעה ולאותו עונש של 7 חודשי פסילה שהוטל עליו ואותו הוא עדיין מרצה נכון למועד חקירתו, יש בכל אלה כדי להקים תשתית ראייתית ראשונית להוכחת יסודות העבירות שיוחסו לנאשם, וזאת גם אם לא הונח בפניי ממצא מפורש בנוגע למועד שחרורו ממאסר.

השורה התחתונה היא, שדין הטענה המקדמית להידחות ועל הנאשם להשיב לאשמה.

המזכירות תזמן את ב"כ הצדדים לתזכורת ליום 15/11/12 בשעה 10:55 לצורך קביעת מועד לשמיעת פרשת ההגנה.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ג, 16 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.