<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד תייסיר סלאמה

ב"כ הנאשם: עו"ד יניב אביטן

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

מרשי בדרך מאילת, הוא עלה על טיסה שהתעכבה והייתה מיועדת לשעה 08:30 בבוקר, הוא נחת בנתב"ג ונמצא כעת ברכבת בדרך לכאן, הרכבת יצאה בשעה 12:10 מת"א.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות.

<#4#>

החלטה

הדיון יתחדש בשעה 13:45.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"ד, 10/10/2013 במעמד הנוכחים.

הדיון מתחדש בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשם לאחר הפסקה.

ב"כ המאשימה:

המיוחס לנאשם בתיק אחד זה נהיגה בזמן פסילה ואי ציות לשוטר ותיק נוסף נהיגה בזמן פסילה, אציין כי אין תאונות דרכים.

הפסיקה התייחסה לעבירות נהיגה בזמן פסילה בחומרה, אמנם כל מקרה נדון לגופו, אך אפנה את בימ"ש לכמה פסקי דין שבנהיגה בזמן פסילה הוטל על נאשמים מאסרים בפועל, כך לדוגמא בפ"ל 11428-08-11 מדינת ישראל נ' אברהם שם הושת 8 חודשי פסילה בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, 9153/11 בימ"ש מחוזי ב"ש ורשימת פסקי דין שם הושתו מאסרים בפועל על עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

הנאשם יליד 1981 ומחזיק רישיון נהיגה משנת 1999, יש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו בן 4 חודשים בגין נהיגה בזמן פסילה, התביעה מגישה גיליון הרשעות קודמות - הק/1. וכן את המאסר המותנה שתלוי ועומד נגד הנאשם הק/2.

אני מפנה לפסק דין פלילי 1161/06 גם שם הנאשם נפסל לתקופה של שנתיים, כך שבזמן שנהג בתיק בפנינו הוא נהג תחת פסילה.

ב"כ הנאשם:

אציין כי זו טענת עובדתית שלא יוחסה לנאשם בכתב האישום ואבקש מבית המשפט להתעלם ממנה.

ב"כ המאשימה ממשיך לסכם:

אני מגיש גיליון הרשעות פליליות של הנאשם הק/3.

לעניין תסקיר שירות המבחן אציין כי הינו בגדר המלצה בלבד, אינו מתייחס לשלושת המרכיבים של הענישה. אני מפנה לע"פ 4383/07 של כב' השופטת ארבל (מצטט). שירות המבחן מתייחס לפן השיקומי יותר ופחות על האינטרס הציבורי.

כיום הוא מרצה עבודות שירות, שירות המבחן אמר בפסקה השנייה כי עבודות השירות הופסקו והוחזרו. הם לא אומרים שהוא בדיוק עלה על דרך המלך, הם מציינים כי מעיון ברישומו התעבורתי כי בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בפתיחת תיקי תעבורה. התיק האחרון משנת 2009. אנחנו מבקשים לא לקבל המלצת שירות המבחן, לטעמנו הנאשם יכול להמשיך בשיקומו מאחורי סורג ובריח. נבקש להשית עליו תקופה של מאסר בפועל, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר, מאסר מותנה, פסילה ארוכה פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום, באחד מדובר בעבירה מיום 01.09.09, כאשר כת"א הוגש כשנתיים וחצי מאז ביצוע העבירה ונכון להיום חלפו 4 שנים מאז ביצוע העבירה, כתב האישום השני בו הודה והורשע מתייחס לעבירה מיום 02.09.07, כת"א בגין עבירה זו הוגש בחלוף 3 שנים, נכון להיום חלפו 6 שנים מאז ביצוע העבירה.

ראוי להתעכב על השיהוי הלא מבוטל, הן לעניין המועדים שהוגשו כתבי האישום והן נכון להיום, מדובר בפרק זמן ארוך מאוד שבמסגרתו הנאשם הזה עשה שינוי קיצוני בחייו וזה נוסף על השיהוי.

לא בכדי יש התאמה כמעט סימטרית בין ההרשעה האחרונה שלו בשנת 2009, לבין העובדה שבאותה שנה בדיוק הוא נישא, שנה לאחר מכן נולד בנו הבכור ואנחנו רואים קו ישר, מקביל, שמתחיל את המרוץ של שינוי החיים ברמה העובדתית, מול אסמכתאות בכתב, מהרגע שקיבל החלטה על שינוי בחייו, אל מול ההרשעות ומעשיו הפליליים, מאז 2009, מאז השינוי הממשי אין כל מעשה פלילי.

מאז 2009 הנאשם עשה שינוי שלאחרונה בא לידי ביטוי בהעתקה פיזית של מקום המגורים שלו, מהסביבה המוכרת לו, שהייתה נוחה לו אך שלילית לו, לסביבה אחרת- לאילת. זה המקום הכי מרוחק אליו יכל להעתיק את מגוריו, מתוך הבנה שאם לא יעשה פעולה פיזית שכזו לא יוכל להתנתק מעולם הפשע שהיה מחובר אליו בחבל הטבור.

הוא אינו עושה שימוש בסמים מזה שנים מבוטלות, הוכיח שנגמל בבדיקות שתן בשירות המבחן, אם ברישום הפלילי שלו, עובד למחייתו בכבוד ומפרנס משפחתו.

אני מסכים כי נהיגה בפסילה זוהי עבירה חמורה ואני מסכים עם חברי שיש מספר לא מבוטל של תיקים בהם מרצים נאשמים מאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח, אני מסכים כי הענישה היא לויאלית, אך במקרה שלנו יש להתחשב בעניין השיקום שזועק לשמיים.

עניין השיקום קיבל נופח מוחשי וממשי בתיקון 113, שם המחוקק לא השאיר את שאלת השיקום בספקות. בתי משפט עד היום ינקו את הסמכות הזו מהפסיקה, היום הסמכות ברורה ומוחלטת ומעוגנת בחקיקה. המחוקקת הלך קברת דרך נוסף לשם העצמת רכיב השיקום שבא ואמר שגם בימ"ש קובע מה העונש הראוי וההולם, השיקום יכול להביא אותנו למצב בו אנו חורגים מהמתחם הזה, עד כדי כך המחוקק נתן לשיקום משקל משמעותי. זהו מקרה קלאסי שנכנס בדיוק לנקודות הללו, שהמחוקק דיבר על סטייה מהעונש ההולם במקרים בהם קיים פוטנציאל שיקומי. שירות המבחן סקר את נסיבותיו המאוד מיוחדות של הנאשם ואמר באופן ברור כי מדובר במי שהוא בר שיקום ויותר מכך, הוכיח במעשים רצונו להשתקם באופן מוחלט, שירות המבחן סבור וניתן להבין זאת בין השירות שכל ענישה שהיא בדרך שצופה פני העתיד, אלא חס וחלילה מאחורי סורג ובריח תביא לקטיעה של הליך השיקום. שירות המבחן לא המליץ שיצא פטור ללא כלום, אלא סבר כי במקרה הזה ניתן להטיל עליו של"צ, שזו עדיין ענישה ומחויבות, מחיר שהנאשם מחזיר לציבור בגין מעשיו.

אני סבור שזה מאזן נכונה את הנסיבות של המקרה.

נקודה אחרונה לעניין הפעלת המאסר המותנה- יש קושי גם מבחינת הגינות וגם מבחינת ציפייה של הנאשם. עונש המאסר המותנה אותו מבקשת המאשימה להפעיל היה נכון גם ביחס לתיק קודם שנדון בפני כב' השופט בנג'ו 6881-05-09, שם המאשימה לא טענה כי יש מקום להפעיל את עונש המאסר המותנה וגם לא הופעל, שיכול היה להיות מופעל. נאשם שמבין ורואה שהלכה למעשה ניתן היה לבקש להפעיל את העונש וזה לא עלה, יש לו ציפייה באיזה שהוא מקום שהעתירה הזו לא תעלה שוב, בע"פ 1958/98 מדינת ישראל נ' פלוני נאמר באופן מפורש כי נאשם שמודה מוותר באיזשהו מקום על האפשרות גם הוא אפסי לצאת זכאי, או ליתן משקל לקולא להודאה, אלא כאלמנט של ציפייה שנאשם מצפה מבימ"ש להתחשב בו.

בתיק קיימים כשלים ראייתיים אך בכל זאת הנאשם בחר להודות.

אבקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן.

הנאשם:

היום אני עושה עבודות שירות, אני מתקיים משיפוצים אחרי צהריים, גר באילת.

אני אגיד למה עזבתי את העיר, כשהתחתנתי לא היה מתאים לי להישאר בעיר, אני באתי מבית טוב, אני היחידי שיצאתי ככה. אני עזבתי את העיר כדי להתחיל דף חדש, עברתי עם אשתי והיא הסכימה שנעזוב פה כדי לגדל את הילדים שלנו.

אני לא נוהג היום ואף לא התעניינתי בסטטוס הרישיון שלי כי אני לא מתגעגע אליו. יש לאשתי רישיון והיא נוהגת. אני רוב הזמן עם הילד או בעבודה.

אני לא יודע למה המאסר לא הופעל בעבר, כב' השופט בנג'ו דיבר איתי ואמר לי שהוא רואה את השינוי שבי ואמרתי שאני מסכים לעבודות שירות.

<#7#>

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע על סמך הודאתו בשני תיקים, שעניינם נהיגה בזמן פסילה כשלאחד מהם נלוותה תאונת דרכים.

מדובר בנאשם שלחובתו קופת שרצים של עבירות תעבורה, אך בשנים האחרונות, כפי שגם עולה מתסקיר שירות המבחן שהונח בפניי, חל שיפור ניכר באורחות חייו ונראה כי החליט לעזוב את "עולם הפשיעה התעבורתי" ולחזור למוטב, החלטה שגם מיושמת על ידו.

הנאשם הורשע על ידי בית המשפט שלום לתעבורה בחיפה והוטלו עליו עבודות שירות לתקופה של חצי שנה, יחד עם מאסר מותנה. באותו הליך לא עלה לדיון עניין המאסר המותנה אשר תלוי ועומד נגדו ואשר מונח לפתחי, כך שלא ניתן לצפות או לנחש מה היה עולה בגורלו של גזר הדין, אם כי שעה שבית המשפט בחר להטיל עליו עבודות שירות, סביר להניח כי אותו עונש היה מופעל בחופף באופן שלא יפגע באפשרות ביצוע עבודות שירות על ידי הנאשם.

כך או כך, כיום מבקשת המאשימה כי העונש המותנה יופעל בעוד ההגנה מבקשת כי בית המשפט יאמץ המלצת שירות המבחן, שעותר להארכת המאסר המותנה ועל הטלת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות.

מתחם העונש ההולם כפי שנקבע על ידי מותב זה לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, לכל עבירה בפני עצמה, נע בין 3 לבין 18 חודשי פסילה בפועל, יחד עם ענישה מותנית ומאסר בפועל במקרים המתאימים.

תיק זה, בשים לב לעבר התעבורתי, להישנות העבירה ולעובדה כי אף תלוי ועומד נגד הנאשם מאסר מותנה, היה מחייב לקבוע כי מתחם העונש ההולם היה אמור לכלול מאסר בפועל, אלא שבאותה נשימה לא ניתן להתעלם מהמלצת שירות המבחן שהיה מודע לקשיים ולהיסטוריה הבעייתית של הנאשם, אך בחר להמליץ המלצה חד משמעית שמתבססת גם על הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ושינוי אורחות חייו של הנאשם.

מסכים אני עם ב"כ המאשימה כי המלצת שירות המבחן היא אך אחד השיקולים בענישה ואין היא מחייבת, אך בנסיבות תיק זה נוכח מכלול השיקולים, לרבות ההודאה, חלוף הזמן, העדר עבר תעבורתי בשנים האחרונות וההליכים האחרים שהתקיימו בעניינו של הנאשם החלטתי לתת להמלצה זו משקל מכריע ולקבל את האמור בה מבלי להפעיל את המאסר המותנה, על מנת לתת בידי הנאשם הזדמנות נוספת ואחרונה בתקווה כי אכן הדף החדש שפתח הוא זה שימשיך להנחות אותו בעתיד וכי העולם העברייני מאחוריו. בקובעי זאת, לא התעלמתי אף מהעבר הפלילי שהונח בפניי שגם הוא מתייחס לתקופות עבר שנראה כי הנאשם הצליח להתגבר עליהן.

תיקון 113 לחוק העונשין נותן חשיבות גדולה לשיקולי שיקום שיש בהם אף להביא לסטייה לקולא ממתחם העונש ההולם ובנסיבות תיק זה שוכנעתי כי שיקולים אלה מחייבים לא למצות את הדין עם הנאשם ואף לסטות ממתחם העונש ההולם, שכאמור כולל מאסר בפועל על ידי הארכת המאסר המותנה, בנוסף לפסילה ארוכה ועונשים מותנים.

השורה התחתונה היא שאני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן:

אני מחייב את הנאשם לבצע בשעות הפנאי שלו, וללא שכר, שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 100 שעות, במשך שנה, בהתאם להוראות קצין המבחן ולתוכנית שתגובש על ידם ואשר תונח בפניי לחתימה סופית בהעדר הצדדים.

הובהרו בזה לנאשם, משמעות הצו, ומטרת השירות ופרטיו, והנאשם הוזהר שבאם לא ימלא אחר הצו, יהא צפוי לתוצאות האמורות בסעיף 71 ד' לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

אני מורה על הארכת תקופת המאסר על תנאי שנקבעה בבית משפט לתעבורה בעכו, בתיק מס' 1082/05, ביום 03/07/06, לתקופה נוספת של שנתיים מהיום.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 800 ש"ח או 8 ימי מאסר.

בית המשפט מציין כי קנס זה הוא על הצד הנמוך של מתרס הענישה וזאת כדי לא להקשות על מצבו הכלכלי של הנאשם, ומאחר והחלטתי אף להטיל עליו התחייבות כספית משמעותית להימנע מביצוע העבירה כדי להוות גורם מרתיע.

אני פוסל את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 שנים בפועל, וזאת במצטבר לכל פסילה אחרת אותה מרצה הנאשם וטרם סיים אותה.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך 6,000 ש"ח למשך 3 שנים להימנע מביצוע של כל עבירה של נהיגה בפסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

בהעדר חתימה, יאסר הנאשם למשך 3 חודשים.

אני פוסל את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה, תוך התקופה האמורה או לאחריה.

הקנס ישולם ב- 4 תשלומים שווים ורצופים החל מתאריך 10/11/13.

אם תשלום אחד לא ייפרע במועדו, יעמוד כל הקנס לפירעון מיידי.

ב"כ הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבל שוברי תשלום.

מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"ד, 10/10/2013 במעמד הנוכחים.